לעקוב אחר הפרימיום

יום שבת, 26 בפברואר 2011

נבדק ונמצא פרימיום: האלבומים של פברואר 2011 !

עבר חודש בלי שהרגשנו, והמון אלבומים חדשים התרגשו עלינו. אני מניח שכבר בדקתם את חלקם, אבל בשביל שתהיו בטוחים שלא פיספסתם חס וחלילה משהו, אז הנה סקירה של האלבומים פרימיום של חודש פברואר, ותהיו בטוחים שגם אני לא מקשיב לכולם באופן "שווה בשווה". לחצו על פליי, והפלייליסט המדהים יתנגן לו בעצמו (מין טכנולוגיה כזאת):



Bright Eyes -The People's Key ללא ספק אלבום החודש שלי, ואני לא ממעריציו הקבועים. קונור אוברסט חוזר לעוד סיבוב אחרון על השם ברייט אייז, ומוציא אלבום פרימיום מתחילתו ועד לסופו. אלבום פולק-רוק קליט, המופק להפליא בידי מוסיקאי מחונן. אלבום  שכל תו בו, וכל צליל בו נופלים בדיוק במקום. אבל זה לא העיקר, אלא המסע הפילוסופי שאוברסט לוקח את הנפש שלנו, ובמילים שלו: You got a soul, use it. כשמישהו שר לך Stay a while my inner child, אז אתה לא צריך יותר כלום ממוסיקה. מיום ליום יש יותר ויותר אנשים שמשווים את אוברסט לבוב דילן, גם אם זה קצת מוגזם, זה שווה ציון. השיר בפלייליסט: Begginer's Mind, ועוד שירים.

Radiohead- The King of Limbs ללא ספק האלבום המדובר של השנה, עד כה. אחרי ששקע קצת האבק  (עוד לא לגמריי) אפשר לדבר גם קצת על המוסיקה. אולי זה אלבום טוב יותר, או פחות, ממה שהם עשו קודם, אבל בשבילי זה האלבום הראשון של רדיוהד שמדבר אליי - יכול להיות בגלל שאני לא ילד ניינטיז. אני חושב שזה אלבום טוב מאד, וכייפי שזורם מתחילתו ועד סופו. אני אוהב את זה שהמקצב משתלב בו באופן טבעי ביצירה. וזו אכן יצירה, מוסיקלית - לא אסופה של שירים. אני גם לא לגמריי מבין למה כולם (כולל עבדכם) מרגישים צורך לכתוב על אלבום שכולם בלאו הכי יקשיבו לו, אבל שיהיה. השיר בפלייליסט: Codex בעיקר בגלל שהוא כמעט היחיד שעומד בפני עצמו, והוא גם מאד יפה, אבל ממש לא מייצג את האלבום כולו שניתן להקשיב לו כאן.

Gruff Rhys - Hotel Shampoo אין לי כוונה להיות מחנך נודניק, אבל אולי כל הפוסט הזה הוא הוכחה לכך שצריך לבוא למוסיקה בלי דעות קדומות, כי גם על הסופר פרי אנימלס אני לא משתגע (שומע פה ושם, אבל לא משתגע). אני מניח שגם לא הייתי מקשיב בכלל לאלבום של גרף רייס (הסולן של סופר פרי אנימלס), אלולא הקליפ של השיר הזה. לקח לי קצת  זמן להתרגל לטון המינורי, אבל בסופו של דבר המוסיקה הקולנועית שלו תפסה אותי. יש באלבום הזה השפעות של מוטאון, ELO והביץ' בוייז, והוא מהאהובים. הבאתי לכם את Take a Sentence, וכל האלבום להאזנה.

P.J. Harvey - Let England Shake אלבום מעולה והקליט ביותר של גברת הארבי. אלבום שמדבר על ההיסטוריה של אנגליה, המקום שלה בעולם ומצבה כעת. הנה אלבום שאני פחות מקשיב לו, אבל יש הרבה שמתלהבים. אולי אחזור אליו בהמשך. השיר בפלייליסט: The Last Living Rose

Marianne Faithfull - Horses And High Heels יש אגדות שעדין חיות בקירבנו. אנחנו כל-כך הרבה מתעסקים בלהלל מתים, שאנחנו לפעמים שוכחים אותם. מראיין פיית'פול הוא שם שכל היפסטר אמור לגלגל על הלשון כמבין עניין, אבל באמת שאין לי מושג אם היא מה"מקובלים". "סוסים ועקבים" הוא האלבום ה-23 שלה (מי היה מאמין) והוא יוצא לאחר שהחלימה ממחלת הסרטן, כשהיא סבתא בת למעלה משישים. מאד התרגשתי מ-Past, Present And Future במקור של שנגרי-לה. וגם Love Song של אלטון ג'ון משנת 1970, מפתיע. השיר The Old House נכתב במיוחד בשבילה, וכל האלבום הוקלט בכיף, בניו-אורלינס, עם נגנים מקומים. הגיטריסט ג'ון פורטר, אשר עבד בעבר עם רוקסי מיוזיק, אריק קלפטון והסמיתס, מנגן בשלושה שירים. יש באלבום הזה אוירת רולינג סטונס של תחילת שנות השבעים, והוא מומלץ לאנשים עם חיים אמיתים. השיר בפלייליסט: Love Song ועוד שירים.

Akron/ Family - The Cosmic Birth and Journey of Shinju TNT  את האלבום הם הקליטו בתחנת רכבת נטושה בדטרוייט, והוא אמור להיות עוד יותר אקספרמנטלי מהרגיל, ולכלול סגנונות כמו אסיד, פאנק, דאימונד פאזז, מוסיקת קסטות נויז יפניות עם איזה כיוון בלוז סבנטיז כללי. אני אהבתי. בתאוריה הייתי אמור להקשיב לזה המון, בפועל יצא פחות. השיר בפלייליסט: Island . ועוד שירים.

Destroyer - Kaputt מסתבר שזו אלבומה התשיעי ! של הלהקה הקנדית הזו, שהרוח החיה בה היא הזמר-היוצר בן בז'ר. הדבר העיקרי המאפיין את האלבום הזה הוא דווקא הז'אנר המוסיקלי שהוא משהו בין רוק-רך ללייט-ג'אז. סגנון שמזכיר את פריפאב ספראווט וגם את הכל פרט לנערה, והסטייל קונסיל. יש אמירה בסגנון החם הזה, והשירים פופים ונחמדים. הבעיה היא שכולם נשמעים אותו הדבר. זכה בציון 8.8. בפיטצ'פורק אם זה אומר לכם משהו. הבאתי לכם את שיר הנושא ההורס . וכאן יש את הוידאו שלו.

Devotchka - 100 Lovers הסיבה העיקרית לכך שאני לא מחשיב את האלבום המצויין הזה, לאלבום הכי אהוב עליי החודש (והוא לא), היא שהוא לא מחדש כלום. הסגנון הוא אמריקאי עם השפעות בלקניות, והוא נשמע כמו אלבום ניינטיז. השיר שלהם How it Ends היה כל-כך יפה פעם, והיום, אחרי שהוא נטחן בכל פרומו, הוא נשמע קצת יותר מידי מלוקק. מרוב שהאלבום הזה טוב, אני לא מוצא שיר אחד ששווה להיאחז בו. בכל זאת קבלו את All The Sand In All The Seas. וגם כל האלבום להאזנה.

Lykke Li - Wounded Rhymes אלבום שני זה אף-פעם ללא קל - יש ציפיות. באלבום ראשון יש את אלמנט ההפתעה - אף אחד לא ידע שיש דבר כזה נפלא כמו ליקה לי. אני התאהבתי בה, כי היא כזאת חמודה, ושרה שירים כאלה קטנים ויפים - גם פופים וגם לא בשביל כולם. אז בגלגל"צ לא טחנו אותה, אבל מאז היא מופיעה על כל במת אינדי אפשרית, וקצת שחקה את הילת התום שקשרנו לראשה. מעמדה כזו מאד קשה לרגש, ובכל זאת אני יכול לומר בביטחון שהאלבום החדש שלה הצליח לה. הוא טוב, גם אם קצת יותר מידי מופק לטעמי, ופונה לקהלים יותר רחבים. בכל זאת יש בו שירים שנקראים: Sadness is a Blessing, וגם I Know Places. הבאתי לכם את השיר: Youth Knows No Pain (דרך-אגב, זה ממש לא נכון). ועוד שיר

Wanda Jackson - The Party Ain't Over  מליקה לי הצעירה לוונדה ג'קסון שמוציאה את אלבומה המי יודע כמה. ג'ק וואייט הספיק בחודש אחד לפרק את הווייט סטרייפס ,וגם להוציא את האלבום הזה שהוא הפיק. באתר של ג'קסון מכנים אותה כגברת הראשונה של הרוקאבילי. בעיקרון היא לבנה, אבל ג'ק וואיט מצליח להוציא ממנה גרוב שחור ומעודכן לימינו. היא מחדשת את  איימי וינהאוס, ווואייט לא מתבייש לעשות דיסטורשיין לקול שלה. בפלייליסט השיר: Shakin' It all Over אבל תראו איך הסבתא הזו מכסחת:



The Dears - Degeneration Street הם עושים רוק פשוט וטוב, כמו פעם, כמו בשנות השיבעים. אנשים נוטים ליחס חשיבות מרובה לזיכרון, ולא מחשיבים מספיק את השיכחה. אם נשים לא היו שוכחות את הכאב בלידה, הן לא היו חוזרות על זה כל פעם מחדש, ולא היו לנו אחים ואחיות. אם לא היינו שוכחים מוסיקה ששמענו, לא היינו יכולים להקשיב למוסיקה אחרת שדומה למה ששמענו. ואולי להיפך, דווקא בגלל ששמענו משהו דומה פעם אז התת-מודע שלנו מוכן לקלוט משהו דומה כל-כך בכזו התמסרות. לא אלבום כזה גדול. בפלייליסט Chords ועוד שירים

עוד אלבומים שיצאו החודש:
The Streets - משעמם אותי כבר , Papercuts - למי שאוהב את מורנינג בנדרז, Beady Eye    - אלבום סולו של נואל גאלגר  ,  EP ל- Beach Fossils - שזה צ'ילווייב, למובי וגם אלבום Sonic Youth שלא הספקתי לשמוע בכלל.
בטוח שיעניין אתכם גם הסקירה של האלבומים של ינואר 2011, אז תנו קפיצה.

יום שישי, 25 בפברואר 2011

נבדק ונמצא פרימיום: היה רדיוהד ?

גברים שחורים עם חולצות ירוקות על רקע לבן זה (תשלימו לבד)
רק שבוע עבר מאז רדיוהד הוציאו אלבום חדש, בלי פרומואים, בלי סינגלים מקדימים, ובלי הדלפות, וכבר נדמה שהאלבום הזה פה איתנו מתמיד. הרבה פעמים יוצא לי להיכנס לרכב, ולא לזכור איזה דיסק השארתי ב..נו..איך קוראים לזה? רדיו דיסק ?  (כל-כך אנכרוניסטי הרכבים האלה - מתי כבר ישגרו אותנו ישר לאן שאנחנו צריכים), ואני אוהב את ההפתעות האלה - כי יש לי נטייה לזכור את הדיסק ששמעתי בנסיעה האחרונה, אבל אני כמעט תמיד מחליף בסוף הנסיעה לדיסק אחר, ואז כאני מגיע בבוקר - תדאם ! הפתעה ! אתמול זה היה הדיסק החדש של רדיוהד, ברגע הראשון חשבתי לעצמי:  זו מוסיקה כל-כך מוכרת...אבל מה זה? הא ..רדיוהד. 
השבוע בנבדק ונמצא פרימיום, וואלק, דברים שהייתי יכול לשים לכם בכיף באמצע השבוע הבא, אבל למה לחכות? (תגידו גם אתם "וואלק", זה מרגיש כמו אריק איינשטיין, או לפחות מאור כהן)
1. אני בדרך-כלל לא נוהג לעשות דברים כאלה (מה? מי? איפה?), אבל בשביל מה אנחנו חיים אם לא בשביל לחוקק לעצמנו חוקים, לקבוע כללים, ואז להנות מכל מה שיוצא מהכלל. בקיצור..קבלו את שיר השבוע הבא:

TV on The Radio - Will Do
שיר חדש ללהקה הברוקלנאית לפני אלבום חדש Nine Types of Light

2. יש להקות ואנשים שיודעים איך למנף (אני כל-כך שונא את המילה הזו). קחו למשל את הקליפים של LCD Soundsystem, בכל פעם מגרים חלק אחר של המוח. למשל הקליפ הבא, שהוא הופעה מהמרפסת לרחוב, סטייל החיפושיות, של החבובות בשיר Dance Yrself Clean, הייתי אומר הזוי, אבל אני גם שונא את המילה הזו.



3. יש קליפים לא רישמיים מאד מושקעים, למשל הקליפ הבא שבו נראיית אמה רוברטס, האחיינית של ג'וליה רוברטס, מגלמת את ברג'יט בארדו (אני עוד זכיתי לפגוש בחיי גברים שריירו עליה), יוצאת מהמסך ישר לזרועותיו של גבר כלשהו (דווקא שווה יותר ממנה), ויחד הם הולכים לבלות, וכל מיני גברים רבים עליה...והכל נורא רומנטי, ויפה, ואני לא אגלה לכם את הסוף.

Cults - Go Outside


4. אתם יודעים מה, ממש לא איכפת לי באיזה ז'אנר השיר הבא. זה נשמע כמו איזה סימפול של מוסיקה שחורה, ויכול להיות שזה גם צ'יל משהו, אבל לא בא לי לקטלג. הוידאו נראה, כמו מה שפעם היה נקרא: פסיכודלי, והיום נקרא: נגן של Windows.

Star Slinger - Mornin


5. שיר חדש ל- Dodos, המקצב של כל השירים שלהם קבוע, ונוסע מהר. לא ברור לאן. השיר הזה יפה

The Dodos - Don't Stop


6. האלבום של קניה ווסט יצא רק בנובמבר ונשמע כמו פרה-היסטוריה. עדין יוצאים קליפים מעניינים מתוכו, למשל זה ש..ואין לנו שום דבר נגד ריהאנה, כל עוד זה פרימיום.
Kanye West - All Of The Lights ft. Rihanna, Kid Cudi
7. החיים שלי יותר מעניינים ממני: השבוע תיקלטו בשסק, כמה מחבריי הבלוגרים והיה אדיר. גם לצאת ולנשום אויר פאבים, וגם לפגוש את כולם. אורי זר-אביב הביא סט של גרוב-פאנקי, עידו שחם ניגן אינדי אנגלי ולסיום נמרוד מטאפאס טאפאס ניגן מוסיקת אינדי קצת יותר מורכבת לסוף הלילה. זה התחיל בעשר בערב, ונגמר בשתיים בלילה, ולא הרגשתי איך שהזמן טס. אני רוצה לעשות בזה מילואים. נמרוד כבר הודיע לי שיהיה לזה המשך. החיים כל-כך פרימיום אליי שזה פשע.

טעמתי אצל אחרים:
8. הבלוג "סיפור כיסוי" עושה חג מועד ונופל על מאיר אריאל - אחד האלבומים האהובים על כל העולם ביותר. יש לי את התקליט בבית, לא יודע איך לא משכתי איתו כוסיות הביתה. נו.. זו היתה תקופה אחרת, כולם הקשיבו ליומן ליג.
9. קנדי הפנתה את תשומת ליבי לאלבום החדש של Devotchka , וגם נותנת קצת רקע על הלהקה החמודה הזו.

שבוע שעבר לפני שהיה אירוע רדיוהד, היה נבדק ונמצא פרימיום עם המון קליפים טובים שאני בטוח שלא ראיתם. הוא נקרא: נבדק ונמצא פרימיום: הפרעת קשב - לכו לבדוק, כדאי לכם
נישוקים, חיבוקים וקרציות
הוראות הפעלה: תיפסו מישהו שאתם אוהבים ותרגלו באופן אינטראקטיבי:
אימרו "נישוקים" ונשקו,
אימרו "חיבוקים" וחבקו,
אימרו "קרציות" ודגדגו.
זה לוקח בדיוק שתי שניות כל הסיפור הזה ואל תשכחו לצחוק בסוף :-)

יום רביעי, 23 בפברואר 2011

Freedom Vs. Control (חופש מול איפוק)


Keep Shelly In Athens - "Running Out Of You" from Spool on Vimeo.

התמורות המתחוללות בארצות ערב מזכירות לנו, ובעיקר לעולם, כמה שהבעיה הפלשתינאית היא לא הבעיה ההומניטרית היחידה ו/או הכי חשובה בעולם, היא אפילו לא הבעיה ההומניטרית הכי גדולה בעולם הערבי. יש שבעה מיליארד אנשים בעולם הזה, ורק איזה מיליארד שחיים בחברת שפע מפונקת, כמו שאנחנו חיים בה. כל השאר חיים במדינות עולם שלישי. ההפיכה במצרים, והאוניות האיראניות מעוררות בנו דאגות שמא אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך, שבסופו של דבר יעביר אותנו על עבר עידן של שלטון מוסלמי פונדמנטליסטי במזרח התיכון - ונשאלת השאלה: מה מפחיד אותנו כל-כך באיסלאם? או: מה מפחיד אותנו כל-כך בדת? גם בארץ התקשורת יוצאת במסע הפחדה כנגד ההפרדה בין נשים לגברים בנסיעה הציבורית, ושבוע שעבר היו כתבות נגד התורים המופרדים לקבלת ערכות אב"כ . הרעלות הן הדבר שמפחיד אותנו ביותר. בתקשורת מפורסמות עוד ועוד כתבות על תופעה של בנות השומרות על צניעות מופרזת בנוסח "אמא טאליבן", ומיד מתעוררת בנו קונוטציה לאל-קעידה, איראן והאחים המוסלמים.
אני חסיד של חופש. חופש הוא הדבר הכי חשוב בעיניי בעולם, אבל אני מוכן לוותר עליו בשביל להשיג דברים חשובים. כיוון שאני עושה זאת במסגרת בחירה חופשית, אז זה לא בדיוק ויתור, אלא יותר בחירה בין ברירות שונות. החילוניות מסתכלת על הדת בעיקר דרך פריזמה של החופש. הדתות, לעומת זאת, מצאו את מה שאנחנו קוראים "חופש", כהשתעבדות ליצרים, לחשקים האסורים, לחטאים.  הדת שלנו התחילה במעמד הר סיני, שהביא עלינו בעיקר איסורים: לא תרצח, לא תגנוב, לא תנאף, לא תחמוד, איסור עדות שקר,  יום מנוחה בשבת (שבו אסור לעשות הרבה דברים) - כל האיסורים האלה בדרך זו או אחרת קיימים היום בכל מערכות החיים הקיימות בעולם. האבסורד הוא שהחופש החילוני שלנו מבוסס על החוקים האלה. הבעיה היא שהדתות לא הסתפקו בזה ובאהבת לרעך כמוך, אלא המשיכו לעבר עולם מוסרני שדורש רמות גבוהות יותר של איפוק, כדי שיהיה יותר קל להתמודד עם ההשתעבדות ליצרים, כדי העולם הזה יהיה יותר מושלם, כדי שיגיע המשיח והגאולה של כולם. גאולה, שהיא בעצמה הבטחה לחופש.  הנצרות הגדירו את 7 החטאים החמורים שאדם יכול לעשות ושהעונש עליהם הוא מות הנפש והם: " גרגרנות, חמדנות, זעם, עצלות, גאווה, קנאה ותשוקה". בתכלס הנצרות צודקת, כל החטאים האלה, שקיימים בגדול בעולם החילוני, קצת הורגים את הנפש, וזאת בעודנו חיים. הבעיה היא שהם שיווקו את זה עם המון רגשות אשם, וכאן מתחילה כל הבעיה, כי רגשות אשם הורגים את הנפש הכי מהר. חוץ מזה שהחטאים האלה הם מנועי צמיחה אדירים לכלכלה: מהו קפיטליזם אם לא תשוקה וחמדנות בעירבוב של גרגרנות וגאווה. ואיך הקפיטלזים היה מזין את עצמו בלי אנשים עצלנים שרוצים לצרוך עוד ועוד, ואיך ארה"ב היתה מתקדמת  בלי כלכלת מלחמה, שנובעת מזעם, ושנאה. האיסלאם לעומת זאת, מחמיר בצניעות האישה ובמניעת אלכוהול, ולמען האמת אני לא רואה אפשרות של התקדמות כלכלית בעולם הערבי ללא דילוג על האיסורים ההללו. ההתקדמות הגדולה של העולם המערבי החלה יחד עם המיתרנות המינית, ובלי קצת אלכוהול אנשים לוקחים את עצמם יותר מידי ברצינות, ומקבלים את הקיק ואת הפורקן העצור (כי כאמור אין סקס), מהתעלות רוחנית באמצעות הדת, ושנאת האחר בשם הדתף וקצת גיהאד לקינוח.
במקביל לשבעת החטאים, יש בנצרות גם שבע מעלות טובות והן: טהרה (ובתוליות), איפוק (וסגפנות), צדקה (ונתינה), חריצות (ושקידה), סלחנות (ושלווה), אדיבות (והערצה), ענווה (וכניעות). אני בטוח ששמתם לב שמה שכתוב בסוגריים די מעצבן.
דרך-אגב יש הטוענים כי שבעת החטאים של הנצרות מבוססים על פסוקים מספר משלי:
טז: שֶׁשׁ-הֵנָּה, שָׂנֵא יְהוָה; וְשֶׁבַע, תועבות (תּוֹעֲבַת) נַפְשׁוֹ. יז: עֵינַיִם רָמוֹת, לְשׁוֹן שָׁקֶר; וְיָדַיִם, שֹׁפְכוֹת דָּם-נָקִי. יח: לֵב--חֹרֵשׁ, מַחְשְׁבוֹת אָוֶן; רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת, לָרוּץ לָרָעָה.יט: יָפִיחַ כְּזָבִים, עֵד שָׁקֶר; וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים, בֵּין אַחִים.

למעלה קליפ שמתחיל מאופק ונגמר בגאולה ובדיסקו. ולמטה קליפ שמביא תזכורת לאמיתות הבסיסיות שקל לשכוח

יום שלישי, 22 בפברואר 2011

Gruff Rhys - בעדינות

גראף רייס, הסולן של סופר פרי אנימלס הוציא אלבום סולו שלישי. כבר התוודענו לשני סינגלים מתוכו שיצאו גם בקליפים פרימיום. שם האלבום Hotel Shampoo נקרא על שם האוסף של בקבוקי שמפו שאסף רייס בעת סיוריו בעולם - אוסף שגם מהווה עבורו מעיין יומן מסע למקומות שבהם ביקר. הסגנון המוסיקלי הוא פופ-קולנועי, הטון מינורי, ואתם תרגישו כאילו אתם מדלגים מסצינה אחת לשניה בתוך סרט משנות ה-70 או ה-60. במקור רייס התכוון לעשות אלבום של בלדות עם פסנתר, אבל מהר מאד הוא השתעמם ועבר לכיוון אחר - אתם תשמעו הרבה כינורות, וגם גיטרות מפזז'ות, כלי נשימה ונשיפה שמנגנים ברוך. אני שומע השפעות של הביץ' בוייז, מוטאון, והכל נורא נעים. כל-כך נעים שבשמיעה הראשונה זה קצת מפריע, אבל כשמתרגלים זה הופך להיות רק נורא נעים.
לפניכם נגן מדליק של האלבום, לחצו על בקבוק שמפו ומשם זה ימשיך בשבילכם (בקבוק ראשון משמאל בשורה השלישית- מומלץ):

יום שני, 21 בפברואר 2011

לישון כמו תינוק - לחלום כמו ילד


Bonnie 'Prince' Billy and the Cairo Gang - New Wonder

ככל שהעולם שלנו נהפך להיות יותר ויותר מהיר, דחוס ואורגזמטי (ראו רדיוהד), הנפש מחפשת ושוב ושוב את הפשוט. הסלולרי, הפקקים, התור לכל מקום, הצפיפות של הבניה, הפייסבוק, הג'אנקפוד ואפילו הקורנפלס, הכל קצת יותר מידי ... גם במוסיקה, כולם למדו איך לדחוס לנו עוד ועוד תענוג, לדעת לתת לנו את הביט מדוייק, בדיוק במקום שאנחנו צריכים אותו. שלא לדבר על-כך שיש הרבה יותר מידי מוסיקה זמינה. במקביל לכך, יש את הצ'ילוויב העדין, ואת כל הסגנון שמושפע מהפליט פוקסס ושות'. אז גם ההרמוניות האלה וגם הצ'ילווייב מתחילים להישמע כמו פס יצור, ובכל זאת השיר הזה של בילי פרינס בילי מביס אותי. התמכרתי לחלום שהוא נותן, על הפשוט.

יום ראשון, 20 בפברואר 2011

יותר מידי מגרה - Extra Loveable

Yes! Yes! – Extra Loveable

Yes! Yes! - Extra Loveable .

אזהרת צפיה- הקליפ הזה מכיל מסרים בוטים, אישה סקסית שעושה סטרפטיז וזה יותר מידי מגרה. אם אתם מתחת לגיל 18 אולי אסור לכם לצפות בזה. לא יודע למה, אבל ככה קבעו את החוקים.יש ברדיו פרימיום להמונים כמה פוסטים שיש בהם עודף צפיות, וזאת בצורה מוגזמת, ביניהם: "אדל בת 19", "רוק סלאש רול", וגם "דבש בתחתונים". אני מניח שגם הפוסט הזה יזכה להרבה צפיות, ואם כבר אתם פה במקרה, אז תסתובבו קצת באתר, יש כאן אחלה מוסיקה.אם למישהו יש ספק, אז הקליפ הזה פה כי אני אוהב אותו וגם כי השיר מדליק. הוא מסתיים בתנצלות - Sorry For Fuckin, אני גם.

יום שישי, 18 בפברואר 2011

שיפוט מהיר: רדיוהד חדש !


יש ! רדיוהד חדש ! אני לא מאמין שאני אומר את זה. כי רדיוהד הם לא בדיוק כוס התה שלי. הייתי בטוח שאני הולך להישאר אדיש, אבל אז בא הקליפ הזה, שבו תום יורק רוקד, עם כל-כך הרבה כריזמה והבעה - מתפתל, קורץ, עושה צורות עם הידיים והגוף, ויוצר מכלום חוויה , ממש מלך ! - מלך הגפיים ! (אז לזה הם התכוונו בשם האלבום:  The King of Limbs?).  לאחר שראיתי את הקליפ מיהרתי להקשיב לכל האלבום, והוא נורא חמוד וזורם, אווירתי וקיצבי - אלבום שנשמע מאד מעודכן בצליל, ובכל זאת שומר על הייחוד של רדיוהד.  אין כאן אף רצועה שמפילה כמו Nude, ואין חשש שהאלבום הזה, יאפיל על כל השנה הזו כמו שעשה In Rainbows. בשמיעה ראשונה חשבתי לעצמי, שמרדיוהד אני מצפה ליותר (למרות שלא ציפיתי לכלום מלכתחילה), אבל מהאזנה להאזנה זה מאד משתפר. אפשר לומר גם, שבשביל להקה שלא נמצאת בשיא שלה, וגם שלא בחרה להמציא את עצמה שוב פעם מחדש (כמו שפורטיסהד עשו, למרות שלרגעים נדמה שהם ממש מנסים להישמע כמו Third), זה אלבום טוב מאד ומהנה ביותר.  ויש הנאה ! גם מהאלבום, וגם מכך שישנה כזו התלהבות של אנשים ממוסיקה - היי ההייפ !
שם האלבום הוא על שם עץ אלון בן אלף שנה, שביער Savernake אשר באנגליה.  בשמיעות הראשונות מה שתופס זה הקצביות, והשירים: Little By Liittle הפורטיסהדי, השיר שבקליפ Lutos Flower, והשיר Codex שמלווה בעיקר בפסנתר. אבל אחרי כמה האזנות שיר הפתיחה Bloom בסגנון רופוס ויינרייט, ו-Seperator המסיים מתגלים כיפים ביותר.
נסעתי 40 ק"מ באופנים היום, הכלבה שלנו ממליטה, רדיוהד הוציאו אלבום חדש ואני אוכל אוזן המן - הספק יפה ליום אחד.

האזנה לכל האלבום:

רשימת השירים:
01 – Bloom
02 – Morning Mr Magpie
03 – Little By Little
04 – Feral
05 – Lotus Flower
06 – Codex
07 – Give Up The Ghost
08 – Separator

נבדק ונמצא פרימיום: הפרעת קשב

אז כנראה שיש לי הפרעת קשב. אני מודה בכך, עכשיו כבר בגאווה, אבל רק לפני חודשיים התכחשתי וכעסתי על כל מי שטען משהו בכיוון הזה (בעיקר אישתי). הפרעת קשב זה מצב שבו חומר שנקרא דופמין לא עובר מספיק מהר בין התאים במוח, ואז יש שתי אפשרויות תפיקוד: או בהייה ותפקוד איטי ובלתי מרוכז (מה שהיו קוראים פעם "אסטרונאוט") - לא המצב שלי; או שהאדם מגרה את עצמו בכדי להיות בתפקוד - אצלי זה בא לידי ביטוי בהתעסקות יתר בדברים (כמו הבלוג הזה), ובהתנסחות כלפי אנשים באופן מתריס. יש לזה גם יתרונות: יוצא שיש לי כושר ביטוי חריף, שעוזר בכתיבה, וגם הסטימולציה הנדרשת, עוזרת להתפתחות אישית וליצירתיות. אז אני לא הולך לאבחון נוירולוגי, וגם לא מתכוון לקחת ריטלין. הבנתי שאני חייב לרסן את ההתבטאויות שלי (זה לא דברים גסים או מינים, אם למישהו יש ספק), אני פשוט חייב להפסיק להגיד דברים באופן שהוא הכי ההיפך מדיפלומטי. חוץ מזה, יש לי בעייה של שליפת מילים: אני שוכח שמות של כל דבר בעולם וזה כולל אנשים, מכוניות, רחובות ושמות של חיות. לא הייתי מוכן לוותר על חלק מהאינטיליגנציה שלי בשביל קצת אינטיליגנציה רגשית, אבל הייתי מוותר ברצון על בעיית שליפת המילים - יותר מידי בעייתי.


Cut Copy - Need You Now .

השבוע היו כמה אירועים "חשובים" לעולם המוסיקה, כמו הגארמי, הבריט אוורד, וגם רדיואהד אמורים להוציא אלבום חדש למכירה ממש היום או מחר או מה זה משנה - כשיצא נבדוק ונראה. עליי רדיוהאד לא עד כדי כך משפיעים, עניין של שנת ייצור, כנראה. והפעם בנבדק ונמצא פרימיום, חגיגת קליפים נהדרת (אי-אפשר להתרגל לטוב הזה, הוא פשוט יותר מידי טוב):
1. למעלה קליפ השבוע של Cut Copy, הלהקה האוסטרלית שעושה את הדאנס-רוק הכי אינטילגנטי ביקום. הקליפ מתחיל פחות או יותר ברגוע, ואז מתגלה שלכל ספורטאי יש פנטזיה סמויה, וכל העסק הולך ומסתבך, כולל נשיקה רומנטית בסוף. ובהצלחה לשחר פאר.

2. קליפ וודו רומנטי כולל הארלי דיוידסון, והחייאה מפה לפה בין מלאך גיהנום למלאכית.

Yeasayer - I Remember

3. כל קליפ היה יכול להיות כאן קליפ השבוע, למשל הקליפ הזה שעושה שימוש בהכפלת הדמויות - נורא חמוד בעיניי, וגם השיר.

Small Sins - Why Don't You Believe Me?

4. הרבה פעמים ממרחק דברים נראים הרבה יותר ברורים. בזמן האחרון אני מרחיק קצת את אריזות של האוכל כדי לקרוא כמה קלוריות אני צריך לשרוף, בקרוב אצטרך משקפי ראיה. בינתיים אני מאמץ את העיניים, ואני מקווה שזה מרזה. בכל מקרה האלבום של סי-לו-גרין נשמע יותר ויותר טוב.

Cee Lo Green - Bodies


5. רפאל סאדיק, הצדיק בשיר חדש וקליפ שתחזיקו חזק לפני שאתם צופים בו.


Raphael Saadiq - GOOD MAN " from Isaiah Seret

6. המוסיקאי James Blake לא מפסיק להפתיע. רק התחילה השנה, וכבר יש הרגשה כאילו שהיא שלו. הנה הוא בקטע יפה שלא נכנס לאלבום החדש והמדובר שלו, ושהושמע בתוכנית רדיו, באופן מיוחד, ובלעדי:

James Blake - Love What Happened Here


7. אומרים שהפייסבוק הוא רע. אומרים שהטלוויזיה רעה. אומרים שהבדידות והשיעמום רעים. אומרים שהשתעבדות לדת היא רעה. אומרים שביבי אשם בכל זה - בגלל זה אני לא קורא עיתונים.

The Hairs - Duh x 12

The Hairs - "Duh x 12" Video .

שתהיה לכם פרימיום של שבת !

יום חמישי, 17 בפברואר 2011

P.J. Harve - תנו לאנגליה להשתקשק


אלבום חדש (ואומרים שמוצלח) ל-P.J. Harvey. אני מודה שעד היום לא התלהבתי ממנה. אולי בגלל שגברת הארבי דורשת התמסרות כמעט מונוגמית. מהסוג שג'וני מיטשל מבקשת. מהסוג של יהוא ירון, מהסוג של קונור אוברסט.  אתה צריך להבין מה היא רוצה, ולמה היא מתכוונת. ואני, כמו כל גבר ממוצע, בסה"כ רוצה שיבינו אותי. נדמה לי שהאלבוםLet Englang Shake שלה הרבה יותר קומניקטיבי. יש מתח מובנה בין המילים הדעתניות לבין המנגינות הקלילות, וכל הטריקים הרגילים. לקרוא את מילים, מי יודע אולי מסתתרת שם מהפכה. בימים אלה כשהרחוב של העולם הערבי מבעבע  בדרישה לשינויים, הבעיות של אנגליה נשמעות כמו התפנקות, או לכל הפחות טרחנות להתעסק בהן. בכל מקרה אלה לא הבעיות שלי, או שלנו. שורה תחתונה: אלבום איכותי למעוניינים לחפור לעומק - עוד לא התלהבתי די.

יום רביעי, 16 בפברואר 2011

Wye Oak - Civilian


את השיר הזה אני סוחב כבר איזה חודשים. זהו צמד מבולטמור שמתכוננים להוציא אלבום שלישי, שבניגוד שלאלבום האקודמים שלהם שהם הפיקו בעצמם, האלבום הנוכחי הופק ע"י John Congleton שהפיק גם את מודסט מאוס,  St. Vincent, Shearwater, The Thermals, and Swan Lake. אתם תרגישו את זה יותר בחלק השני של השיר, להנהתכם:

Wye Oak  - Civilian


דרך-אגב, הם לא פעם ראשונה כאן ברדיו פרימיום להמונים, השיר הזה :Wye Oak - I Hope You Die  היה פעם שיר השבוע כאן.

יום שלישי, 15 בפברואר 2011

Akron/ Family - חדשש

Akron / Family - So It Goes


"או אקרון או משפחה" הקליטו אלבום חדש, ובכדי לבלבל את כולם הם הפיצו ברשת את אלבום במיקס שמשבש את כל צלילים ומסתיר את השירה, וזה מה שכולם מורידים - גאוני ! עד שיצא האלבום באופן חוקי, יש סינגל חדש וטוב וגם וידאו. את האלבום הם הקליטו בתחנת רכבת נטושה בדטרוייט, והוא אמור להיות עוד יותר אקספרמנטלי מהרגיל, ולכלול סגנונות כמו אסיד, פאנק, דאימונד פאזז, מוסיקת קסטות נויז יפניות עם איזה כיוון בלוז סבנטיז כללי.  אני אהבתי.

יום שני, 14 בפברואר 2011

יום אהבה נכזבת - שמח !


האח הגדול התחיל לעניין אותי. הלוואי ויכולתי להימנע מכך בכלל, אבל כולם רואים בסלון, וכמה אתה יכול להיות אטום למה שעושים בני משפחתך. בשלב הזה, אני כבר מתחיל להיות מעורב רגשית, במיוחד ברומן/לא-רומן של נופר וג'קי. אז צריך להודות שג'קי אולי טמבל (TAMBAL) אבל לא טיפש בכלל, נופר אולי עצבנית ולא משכילה, אבל עם המון אינטיליגנציה רגשית. הטרגדיה היא שהוא מאוהב בה, והיא לא רוצה לפגוע בו. יש לה הרבה רגשות חמים אליו, אז היא מחבקת אותו, ובאותו הזמן גם שומרת על מרחק, כדי שלא יפגע ממנה בסופו של דבר. היא גם מקבלת את זה כמחמאה וכחיזוק לאגו, גם מעבירה עם זה את הזמן, וגם מנסה לשמור על הכבוד העצמי שלה - שזה אולי מאד שמרני, אבל כך היא יוצאת ליידי ולא פרחה. בסופו של דבר היא מבינה שזה לא יחזיק מעמד בחוץ, ולכן היא נמנעת מראש.
לגבי סיוון ועמיר- לא הבנתי את ההתנהגות שלה בפרק האחרון, היא מבקשת ממנו ניתוק ומצפה שהוא יתנגד?! - אח"כ מתפלאים שאנחנו לא מבינים אתכן. אצל גברים זה נורא פשוט- כן זה כן, לא זה לא. גבר שמתנהג אחרת, פשוט חושב שהוא לא מבין את הרמז, ועושה בדרך-כלל טעויות.
הקליפ החדש שלRural Alberta Advantage  להקת   לשיר Stamp כאילו נולד לפוסט הזה - שניהם בהופעה, הוא חושב שיש לו צ'אנס, והיא מרוכזת בלהעריץ את הלהקה. וגם הימנון האהבה של הבלוג: Always Love.

זה יום האהבה, יותר של הגויים, אבל זה הזמן גם להזכיר בהקשר זה את הבלוג "כצעקתה" , שתמצית מכל פוסט שלו מופיע כבר כחודש בצד התחתון של עמודת הצד. יש שם המון סיפורים של נשים/בנות/בחורות ועל התנהגויות לא הולמות של גברים כלפיהן. זה מקום לשחרור, ושיתוף של מי שעברה חוויה של כפיה מצד גברים/בנים/בחורים. מומלץ היית מצפה מדנה מהאח הגדול שתכתוב שם פוסט, במקום לרוץ לגיא פינס ולספר כמה שזה מצחיק מה שאמר לה יורם זק.

יום ראשון, 13 בפברואר 2011

אל הפאן הגדול נפטר



איך באה לי טוב ההתפטרות של מובארק. Cold Cave להקת האלקטרו רוק בשיר חדש ואפי (לקראת אלבום חדש שיצא באפריל). שיר שכמעט היה לשיר השבוע, וסוחף אותי לגמרי. הוא נקרא: The Great Pan is Dead, שזה בתרגום: אל הפאן הגדול נפטר. אז זה לא הספינקס, אבל בכל זאת זה הזכיר לי את נפילתו של מובארק. שמרוב שפחד ממרי אזרחי, הוא הקים המוחברת' והשית צווי חירום, ומירר את החיים של האזרחים, ועצר את הכלכלה מלהתפתח, ואת החברה ובסוף הביא על עצמו את מה שכל-כך פחד ממנו. את השיר הזה צריך לשמוע בווליום:

Cold Cave - The Great Pan is Dead

יום שישי, 11 בפברואר 2011

נבדק ונמצא פרימיום: יומהולדת שלושה שנים !


אחרי הרגע האחרון הופיע הקליפ החדש של The Black Keys לשיר Howlin' For You. הוא עשוי כמו קדימון לסרט שנראה כמו שילוב של מערבוני ספגטי וטרנטינו. היה יכול להיות קליפ השבוע, אבל יש כבר אחר.
שלוש שנים עברו על הבלוג הזה, דבר ששינה לי את החיים בכל כך הרבה מובנים (לכל המודאגים: אני יודע שכותבים "שלוש שנים" ולא "שלושה שנים", אבל "שלושה" נשמע יותר בומבסטי- כמו להגיד בניב ירושלמי שלושאת אלאפים שנה). זה גם ריפוי בעיסוק, וזה גם מקום שבו אני אוסף את מה שאני הכי אוהב להקשיב לו. אני אשכרה יושב מול המחשב ומקשיב לשירים בבלוג, ולפחות פעמיים ביום מקשיב לשיר השבוע. מאד מאד חשוב לי שתהנו - זה בלוג שנועד לכל מי שאוהב מוסיקה, ולא רק למביני עניין. אני מקווה שמצאתם כאן בית לבקר בו, או לכל הפחות חדר לשבת בו ולהנות ממוסיקה.  אני שמח על כל האנשים הנפלאים שהכרתי ומודה על כל המוסיקה הנהדרת שהתברכנו בה. אני אשמח להכיר אתכם יותר, ואם יש מישהו שאתם חושבים שיאהב את מה שנעשה כאן, אז אל תתביישנו ואל תתקמצנו ותנו לה/לו המלצה על רדיו פרימיום להמונים !
הפעם נבדק ונמצא פרימיום מחולק לחלק נשי ולחלק גברי. החלק הנשי מלא בקליפים ושירים שנשים בו דומננטיות, והחלק הגברי מלא בקליפים שסמרטוטים בו דומננטים:

חלק נשי
1.Purity Ring - Ungirthed: הרבה הלבשה תחתונה מיותרת יש בקליפים היום. הקליפ הזה, למשל, הוא מתוך סרט שביים ברוס קונר שנת 1966, שנקרא Breakaway, וזה די מעניין לראות אותו, איך שדברים היו נראים פעם.



2. AUSTRA - Beat and the Pulse: עוד קליפ ציצים, אבל הפעם לא מתוך סרט ישן. כמו קליפ המשך לקליפ שלמעלה

3. Phantogram - When I'm Small: יש מוסיקה שהופכת לקלאסיקה ממש איך שהיא יוצאת לראשונה לעולם. למשל The XX כמה שכולם מחקים אותם



4. Creep - Days: ואם כבר The XX, אז הסולנית Romy Madley-Croft שרה בשיר הזה של Creep ומשדרגת אותו לגמריי



5. The Kills - Satellite: ולסיום הפרק הנשי, שיר חדש ל"הריגה" עפ קליפ בסגנון פילם נואר, מעורבב עם סרטי פשיעה. בוני וקלייד לא פורצים לבנקים, אלא בורחים מהדיינר בסערה



חלק גברי
6.Gruff Rhys - Sensations In The Dark: גם החלק הגברי מתחיל עם אפלוליות. הסולן של "החיות נסופר שעירות".





7.לא ממש סבלתי- פינת הפולניה הבלתי מתוגמלת: האלבום החדש של Elbow בדרך, וגם האלבום החדש של REM השירים הראשונים ששוחררו היו ממש טובים, אבל עכשיו יצאו שנים חדשים שכנראה שצריך להקשיב לכל האלבום כדי לקבל אותם. קישורים:  Elbow - Neat Little Rows , REM - Mine Smell Like Honey

8. הקליפ האדיר והמצחיק הזה: The New Pornographers - Moves, מתאר את הדרך שעושה ילד שרוצה לנגן בגיטרה ועד לרגע שמגיעה ההצלחה. קצת הפוך מיצחק קלפטר.


9. Say Hi - Devils: עוד קליפ הומוריסטי שבו מוכר המוסיקאי את נשמתו לשטן בשביל ההצלחה, ונחשו במה השטן מעוניין בתמורה.



10. החיים שלי יותר מעניינים ממני: השבוע הזה התחיל עם גילוי של תמונה מלפני 52 שנה מחתונתה של דודתי חנה, ומבלי שתכננתי את זה הייתי ביום שלישי ביום הולדתה ה-70 שנחגג יחד עם כל הדודים שלי שהופיעו בתמונה ההיא. מה שקרה הוא שבעקבות גילוי התמונה, החלטתי שאני חייב לבקר את הדודים שלי, וכך יצא שביום שני קפצתי לביקור בביתה של דודתי חנה. רצה הגורל ובדיוק למחרת היא חגגה את יום הולדתה ה-70, ואז הוזמנתי כאחיין היחידי ליוהולדת שנחגג בהרכב "מצומצם" של האחים שלה, שהם גם הדודים שלי - איזה כיף ! הרגשתי ילד שוב. שמותיהם: ציונה ז"ל, חיומי ז"ל, ציוני ז"ל, יוני ז"ל (הם לא הגיעו), שרה (בת 81), אבשלום, תקווה, חנה, יחזקאל, שלמי, מרגול, עובדי, אבינועם ואורנה ז"ל (גם לא יכלה להופיע מסיבות השמורות עימה). ואלה רק הדודים מהצד של אבא שלי. יש לי רק מהצד הזה כ-30 בני דודים, שניים מהם פרופסורים, אחד מהם מנכ"ל של חברה גדולה, ויש לי גם כ-30 בנים של בני דודים וזה רק מהצד הזה. בהחלט, חיים מעניינים. ו-Bright Eyes  החדש עושה לי את זה.

אסיים בציטוט של העורך הראשי:
חיבוקים, נישוקים וקרציות ...
ובתרגום: להתחבק להתנשק ולדגדג

יום חמישי, 10 בפברואר 2011

The Strokes - חדש !


סינגל חדש ל- The Strokes, הלהקה והאגדה שאולי מייצגת הכי הרבה את מה שנעשה בעשור הקודם. מתוך אלבום שיצא בקרוב בשם Angels. נשמע מאד דומה לצליל "המקורי" שלהם, רק בלי הדיסטורשן בקול של ג'וליאן קסבלנקס. 

The Strokes - Under Cover Of Darkness


עוד קשור לזה

יום שלישי, 8 בפברואר 2011

עיניים קורנות - Bright Eyes

התובנה הראשונה בהאזנה ל-The People's Keys - האלבום החדש של Bright Eyes - היא שחייבים לקרוא את המילים. התובנה השניה היא שהמילים האלה נוגעות. כבר התרגלנו לכך שהוא קונור אוברסט, ולא קורנר אוף אסבסט, והנה הוא חוזר לשם Bright Eyes כדי להוציא עוד אלבום, אחרון בהחלט, תחת השם הזה.  ההספקים של הבחור הזה בלתי מוסברים. בדרך-כלל הוא עושה משהו שאפשר להגדיר כמוסיקת פולק, הפעם הוא יותר רוקי. השירים שלו די דומים אחד לשני (כמו השירים של מוריסי), אבל איך שהוא נוגע לאנשים בנשמה - משנה את הכל ! Firewall הוא האלבום "הדתי" של עיניים קורנות. אלבום המלא בשאלות קיומיות. כאלה גדולות... שמדברות על סוף התמימות, על נטישת האמונה באל (בשילוש הקדוש), על סוף הסולדריות החברתית, על סוף התמימות באהבה, על סוף התמימות הילדותית. דברים שאני סובל מהם לאחרונה. כשזה מגיע למצב שאפילו קונור אוברסט אומר שהוא לא מיוחד - במילים שלו: You're not alone in anything, You're not unique in dying - אז איך לא תזדהה. בדרך הוא מטפל בשאלות כמו גן-העדן האבוד, המשיח, השפעת חייזרים על האנושות ומוצאו של היטלר. אני מרגיש בעיקר כמו בטיפול נפשי כשאני מקשיב לאלבום הזה, מילים כמו "You got a soul, use it" גורמים לי להתחיל לחשוב על לימודי קבלה. הנה עוד דוגמא למילים, ויש עוד מלא שנוגעות:

Stay a while my inner child
I'd like to learn your tricks
To know what makes you tick
To nurse you when you're sick
Oh, how you've grown so cynical
Hard lines carved in your face
The sunshine's so cliche
Just like love and pain

תרגום חופשי:
הישאר קצת עימי, ילדי הפנימי
אני רוצה לדעת מה עושה לך את זה
אני רוצה לשרת אותך כשאתה חולה
הו, איך גדלת להיות כל-כך ציני
קמטים על פניך מתעקמים
השמש היא קלישאה
בדיוק כמו הכאב והאהבה



ולהורדה חוקית:

יום שני, 7 בפברואר 2011

זהב מלוכלך

לפעמים להגדיר סגנון מוסיקלי זו כזו טרחנות. למשל השיר בא, איך תקראו לסגנון שבו הוא מנוגן? בחיי שגם אין לי מושג. בכל מקרה זה מתקשר לכל-כך הרבה אפשרויות, וגוונים של דברים: זה מזכיר לי צ'ילוייב וגם את וומפייר ויקאנד, וכמובן את ביץ' האוס ואת..ואולי אפשר פשוט סתם להינות:



Dirty Gold - California Sunrise

יום ראשון, 6 בפברואר 2011

החיים שלי יותר מעניינים ממני: מריאן פיית'פול


בשבת ביקרנו בבית הוריי. הבת שלי עושה עבודת שורשים, וכך יצא שמצאנו את התמונה הזו שצולמה לפני 52 שנה. בתמונה מופיעים הדודים והדודות שלי מצד אבי. אני פגשתי אותם כשהם היו בגיל העמידה, וחשבתי שהם תמיד היו בגיל הזה. כשהם היו מספרים סיפורים מהילדות שלהם, שהיתה אולי קשה, הם תמיד זכרו בה רק את הקטעים המצחיקים והמאושרים, אבל אני אף-פעם לא הצלחתי לדמיין אותם כילדים. גם כשהייתי מדמיין אותם מטפסים על העצים, או משחקים מחבואים, דמיינתי אנשים בני 50, ופתאום גיליתי את התמונה הזו, שבה אני רואה אותם לראשונה בני 20, ואף פחות. בינתיים 4 מהם כבר נפטרו. סבי וסבתי, שיושבים קרובים לחתן והכלה, נפטרו כשהייתי בן פחות משש. אבי מופיע בתמונה מתחת לחתן, כשהוא רק בן 12 . בדיוק בגיל של בתי שעושה את עבודת השורשים הזו.
בביקור אצל הוריי פגשנו גם דודות ודודים מהצד של אימי. הבעל של בת-דודתי סיפר לי על ביקור שלו בברזיל לצורך מסחר ביהלומים שהיה אמור להתבצע בסכום של מיליון דולר (לא שלו) ! הליקופטרים, יהלומים גולמים בשווי אלפי דולרים, אינדיאנים שאוכלים קופים לארוחת צהרים, נערות ליווי במלונות פאר - הכל היה בסיפור הזה. במקביל כולם דיברו על בת-דודה אחרת שלי שהתעברה לפני הנישואים, ועל החבר המכה שלה, ומה נעשה... כל הזמן הזה הפלזמה הגדולה היתה פתוחה על האח הגדול. לא ברור לי מה הטעם לצפות באנשים כל-כך משעממים ורדודים, כשהחיים שלנו כל-כך מעניינים.

במקרה (ואין מקרה) אני מקשיב לאלבום החדש של מריאן פיית'פול Horses And High Heels  בו היא מחדשת 8 שרים ישנים ושרה 4 שירים חדשים  שגם היא השתתפה בכתיבתם. בא לי לחבק את האישה הזו. בזמן האחרון אני חושב הרבה על הפיספוסים שלי בחיים, ואני מדבר על דברים פשוטים כמו, למשל, שכשהייתי בן 10 החלטתי שאני מספיק גדול, ושאני לא להצטרף להורים שלי בשבת, כשהם הלכו לבקר את הדודים והדודות שלי (שבתמונה למעלה). אבל מהם הפיספוסים שלי (שאני מתאבל עליהם מכל הלב), לעומת החיים של מריאן פיית'פול שהתחילה כנערה בעלת קול פעמונים פלוס אילן יוחסין מכובד, ואיכשהו  הצליחה לעשות קאמבק למוסיקה ובעיקר לחיים לאחר התמכרות קשה לאלכוהול, עישון כבד וסמים קשים. באלבום Broken English  היא כבר הגיעה עם הקול העמוק, החרוך שיש לה היום.  "סוסים ועקבים" הוא האלבום ה-23 שלה (מי היה מאמין) והוא יוצא לאחר שהחלימה ממחלת הסרטן, כשהיא סבתא בת למעלה משישים. הבאתי לכם 3 שירים להאזנה. מאד התרגשתי מ-Past, Present And Future במקור של שנגרי-לה. וגם Love Song של אלטון ג'ון משנת 1970, מפתיע. השיר The Old House נכתב במיוחד בשבילה, וכל האלבום הוקלט בכיף, בניו-אורלינס, עם נגנים מקומים.  הגיטריסט ג'ון פורטר, אשר עבד בעבר עם רוקסי מיוזיק, אריק קלפטון והסמיתס, מנגן בשלושה שירים. יש באלבום הזה אוירת רולינג סטונס של תחילת שנות השבעים, והוא מומלץ לאנשים עם חיים אמיתים.
 


בונוס:
Marianne Faithful - "Times Square" live at  NYC 03/28/09

יום שבת, 5 בפברואר 2011

Low - חדש !


בקרוב אלבום חדש ל-Low ! בינתיים יצא סינגל ראשון, שהדבר העיקרי שאפשר להגיד עליו שהוא נעים.

יום שישי, 4 בפברואר 2011

נבדק ונמצא פרימיום: רטרו ל-2010



ההוכחה העיקרית מבחינתי לכך שיש בי נטיות היפסטריות, היא שאני נוטה שלא להקשיב בפברואר 2011, לשירים מדצמבר 2010. אבל כיוון שאי-אפשר להקשיב לכל מה שהיה ב-2010 בזמן אמת, אין ברירה אלא להקשיב לשירים האלה עכשיו, והאמת שאין סיבה שלא. אז, הפעם בנבדק ונמצא פרימיום:

1. The Constellations - Felicia - מתחת לראדר עבר השיר היפה הזה שמעורר ככל-כך הרבה אנרגיות חיוביות- תקשיבו תצאו ממנו נמרים

2. Sleigh Bells- Rill Rill
קליפ חדש לשיר מהאלבום הבכורה של להקת סלייג' בלס שנותן תירוץ טוב להקשיב למוסיקה טובה משנת 2010



3. Walk on The Moon - Anna Sun
פופ חמוד - הבית מתפרק, אבל הם שמחים



4. Evening Hymns-Dead Deer
אם אהבתם את דבנדרה וחברה שלו באמבטיה, אבל אתם לא אוהבים מסרים ממוסחרים, אז קבלו את הקליפ הזה שהוא מלא טוהר ואהבה בעירום:


Evening Hymns-Dead Deer from istoica on Vimeo.

5. Défilé Etam Lingerie 2011
ביזאר השבוע > בת' דיטו בתצוגת אופנה ללנז'רי. מדובר בהופעה של מארק רונסון עם אורחים בשירים מתוך האלבום המצויין שלו Record Collection שממשיך להיות גם היום, במרחק של..כמה חודשים להיחשב כאלבום מצויין. המוסיקה יותר מעניינת מהתחתונים, ובכלל אלה שני מקומות נפרדים שהמוח מפעיל, ואין לערבב ביניהם - זה עושה סחרחורות. בוי ג'ורג' מזייף בהופעה הזו, אז אל תחכו דווקא לו.



6. Broken Social Scene - New York City
יש לכם עוד זמן? סופ"ש ואתם משועממים? אז קבלו הופעה מעולה של ברוקן סושייל סין ! מלפני שבועיים. העבירו ל -HD ותקבלו המון שירים מהאלבום האחרון והמעולה שלהם מ-2010.


7. טעמתי אצל אחרים: אם כבר בהיפסטרים עסקינן, אז את אביעד מהאייפוד רעב אהבתי עוד לפני שידעתי בכלל שיש מילה כזו, היפסטר. הוא לומד עכשיו בהמבורג גרמנית, ויש לו יכולת לדלות מתוך האינסוף מוסיקה שיש בעולם, שירים שהקשיבו להם רק 329 פעמים ביוטיוב, ושיגיעו מקסימום ל-3,290 צפיות, אבל עדין נשמעים פרימיום לגמריי. ורק בכדי להוכיח לכם שגם להיפסטרים יש רגשות עמוקים ויכולת הבחנה מופלאה, קבלו את השיר הבא, הוא מגדיר כמהפכת רגשות שמתחילה בקדרות ומתעלה אל "אוויר קרנבל מאופק, עצור ומפוחד".



שתהיה לכם פרימיום של שבת !

יום חמישי, 3 בפברואר 2011

קליפ השבוע: Medi - How Would You Do It

מדובר בשיר פופ-רוק חמוד. אבל הקליפ מגניב, מזכיר את ההתלהבויות של ג'מירוקוואיי, את האותיות של סי-לו-גרין. אם אתם רוצים משהו להתעורר איתו בהמון שמחה בלב, או אם אתם רוצים סתם לשמוח - זה עושה את העבודה.



יום רביעי, 2 בפברואר 2011

יבוא שלום עלינו - ועל כולם.

אנחנו, הישראלים, מתייחסים לשלום בצורה דתית. זה כנראה מתחיל בסידור שבו מסיימים כל תפילה בעושה שלום במרומיו. אני זוכר את חתימת הסכם השלום עם מצרים. כל הטלוויזיות היו שחור לבן, ורק לשכנים שלנו היתה טלוויזיה צבעונית שרוב השנה היתה קולטת שידורים בשחור לבן (בגלל המחיקון), חוץ מהרגעים הבודדים שבהם היו שידורים בצבע. רגע כזה צבעוני היה חתימת הסכם השלום עם מצרים, שבו צפיתי בשידור חי בלחיצת היד המשולשת של בגין, סאדאת וקרטר. זה היה רגע של ריחוף. באמת שעפנו על השלום עם מצרים. תוכניות הטלוויזיה לילדים התחילו להסביר לנו את היופי של המצב החדש והנפלא, ומכל עבר שרו שירי שלום, ממש בו המשיח. היתה גם התנועה נגד הנסיגה מסיני, שלא הצליחה לרסק כאן את הדמוקרטיה, אבל הקטע הזה היה עצוב. אני, בתוכי, עד היום מרגיש שנלקח מאיתנו חבל ארץ שהיה יכול לעזור לנו עם הפלשתינאים, ובכל מקרה זה היה מחיר גדול בשביל שלום, גם אם הוא היה שווה.
אני נזכר בכך, כמובן בגלל ההפגנות במצרים וגם בגלל פרסום המשא ומתן החשאי של ממשלת אולמרט עם אבו-מאזן. שני האירועים האלה יחדיו מותירים יאוש רב. הפרסום של אולמרט ושל אל ג'זירה מוביל למחשבה שאין שם באמת פרטנר. הם לא מסוגלים לקבל את הסחורה, מה שלא מציעים להם לא מספיק (ואנחנו לא נציע יותר מחצי ירושלים). אני כבר לא יודע מה פחות גרוע: מדינה פלסטינית שיכולה להפוך למדינה חמאסניסטית, או להמשיך במצב הקיים שיש שלטון פלשתינאי ואפילו אוטונומיה פלשתניאית, אבל לא לגמריי מדינה. זה כבר התפוצץ לנו בפנים כמה פעמים, אבל אף אחד לא מבטיח לנו שמדינה פלשתנאית לא תהיה יותר נפיצה.
הפערים בינינו לבין המתונים שבהם, בנושא הטריטורילי כל-כך גדולים, והכל כל-כך שביר אצלם מבחינת דעת קהל, שאין סיכוי שהם יוותרו על פחות מגבולות 67, ואיפה זה שם אותנו? אם את סאיב עריקאת, שאני לא סובל, קטלו באל ג'זירה על כך שהוא מוכן "למסור" את הכותל והרובע היהודי. ייאוש..אולי הגיע הזמן לחשוב שוב על האופציה הירדנית ברצינות, ולהשאיר את עזה לעזתים.
למטה שיר מדליק על מצרים (משנת 1998) של Transglobal Underground - קולקטיב מאנגליה שעושה פיוז'ן של מוסיקה אפריקנית, היפ-הופ, ומוסיקה אוריינטלית.

Transglobal Underground - Nile delta disco

יום שלישי, 1 בפברואר 2011

פליט פוקסס - חדש !!!



אני אף פעם לא אוהב את Hercules & Love Affair  כמו שגל אוחובסקי אוהב (להאזנה לכל האלבום), אני אף פעם לא אוהב את Bright Eyes כמו שגיאחה אוהב (להאזנה לכל האלבום). אני מקשיב לאלבומים החדשים שלהם בימים אלה, ואני לא מספיק מתחבר. השיר החדש של הפליט פוקסס, Helplessness Blues, מזכיר לי שגם אותם לא בדיוק אהבתי בהתחלה. כלומר, אהבתי את הסגנון שמחבר בין ההרמוניות של הביץ' בוייז לבין הסגנון של קוסבי-סטיל ונאש, אבל השירים נשמעו לי מסובכים ללא תכלית. בסופו של דבר גם אני התאהבתי. מה שמוכיח שאני באמת בן-אדם, ולא מכונה שכותבת פה :-) וגם שמוסיקה לא תמיד נגליית אליך באופן מיידי.
השיר החדש Helplessness Blues  של ה- Fleet Foxes הוא שיר הנושא של אלבום חדש שלהם שיצא במאי, והוא נשמע מאד סיימון וגרפנקל. רק בשביל הרקורד בו נסכים שסיימון וגרפנקל הם לגמריי פרימיום, ופול סיימון הוא אחד מאבות המזון שלי (יחד עם הביטלס, הפיקסס, מוריסי, פרינס וברוס ספרינגסטין).

Fleet Foxes - Helplessness_Blues


לסקירת האלבום החדש>>

The Dears - בחורף זה כיף !


The Dears ממונטראול קנדה - ובבלוג הזה נותנים יחס מועדף לקנדים. אלבומם החדש נקרא Degeneration Street.  הם עושים רוק פשוט וטוב, כמו פעם, כמו בשנות השיבעים. אנשים נוטים ליחס חשיבות מרובה לזיכרון, ולא מחשיבים מספיק את השיכחה. אם נשים לא היו שוכחות את הכאב בלידה, הן לא היו חוזרות על זה כל פעם מחדש, ולא היו לנו אחים ואחיות. אם לא היינו שוכחים מוסיקה ששמענו, לא היינו יכולים להקשיב למוסיקה אחרת שדומה למה ששמענו. ואולי להיפך, דווקא בגלל ששמענו משהו דומה פעם אז התת-מודע שלנו מוכן לקלוט משהו דומה כל-כך בכזו התמסרות. קבלו שלושה שירים שיחממו לכם את הפוך:

פוסטים אחרונים וממש שווים !