לעקוב אחר הפרימיום

יום שבת, 30 ביולי 2011

האלבומים החדשים - יולי 2011 !


הקיץ הזה התחיל די נעים, בחודש יוני הטמפרטורות היו עוד נעימות, אבל אז הגיע יולי ונהיה ממש חם. הרבה מאד בריכה וגם הרבה מאד אוהלים. אז מה עושים עוד בשביל להצטנן, כמובן להקשיב לפלייליסט המרענן של החודש הזה. הפעם הרבה אלבומים עם השפעות צ'ילוייב ושל The XX - מה שאומר הרבה מאד אווריריות וקרירות חמימה. אז הנה זה בא. האלבומים החדשים של החודש !


Blood Orange – Costal Groove אלבום נוסף של דייב היינס, הפעם לא תחת השם Lightspeed Champion. הוא מנסה לעשות משהו שיותר מתכתב עם חוף הים. ומהווה את אלבום השקיעות המוצלח של הקיץ. השיר בפלייליסט I'm Sorry We Lied ועוד שני שירים

Washed Out – Within and Without וושט אאוט הוא שם הבמה של ארנסט גרין האמריקני, ומאד קשה להתעלם מהנוכחות של האלבום החדש שלו ברחבי הבלוגוספירה העולמית, ואף המקומית. אחרי שני EP מצליחים, הוא הוחתם בלא פחות מאשר הלייבל הסקסי Sup Pop. היחוד של האלבום הזה הוא ההפקה שנעשתה בשילוב עם Ben H. Allen מפיק ההיפ-הופ, שמנסה לעשות צ'ילווב שלא ישמע כמו צ'ילווב. האם זה הצליח? לי זה נשמע יותר צ'יל-דאנס-יורו-סינטי. השיר בפלייליסט Amor Fati, ועוד שיר

Little Dragon – Ritual Union היא להקה משבדיה שמזכירה לי הכי הרבה את The XX אבל עם טאצ' יותר חם. הזמרת החצי יפנית חצי שבדית שלהם מכניסה למוסיקה איזה נופך אוריינטלי. השיר בפלייליסט Crystalfilm
Austra- Feel it Break אביעד מהאייפוד רעב, כותב: "קייטי סטלמניס, זהו שמה, והיא אינה לבד אלא חלק מההרכב הנפלא. הדבר הראשון שקופץ לראש כשמאזינים לו הוא שבעוד כמה חודשים כל הסיפור הזה יהיה גדול יותר מסכום חלקיו. הקול של סטלמניס, שבכלל מזכיר לי את מארק גריני מ-JJ72, שובר אותי עוד בטרם אני מדבר על כמות הלהיטים שרצה פה (לבחור מה להעלות לכאן כמדגם מייצג פגע בי באופן אישי). לרגע היא זמרת פרוג-רוק מזדקנת, בשנייה אחרת כל עולמה הוא מלודרמטי איסלנדי, ולפרקים זוהי פלורנס ומכונתה." השיר בפלייליסט Spellwork
Baxter Dury – Happy Soap שרון רז כותב: "סיימתי האזנה אחת ואני ספיץ'-לס. קסם. משהו על באקסטר דיורי- לא חשבתי שאיאן דיורי היה גאון, אבל הבן שלו יצא כזה. פשוט יש לי הרגשה, מהתקליט הראשון שלו והלאה, שהוא משהו אחר, התרכובת המוזרה הזו של כל מיני, לא יודע, רבעי סגנונות, אבל הכל מיקשה אחת יצירתית ומעולה, גם מרגשת, הוא ממש מצליח לפגוע לי ישר בראש ובלב הבחור הזה.ואני כבר אומר שהוא יהיה ברשימת אלבומי השנה שלי בדצמבר, מומלץ! " השיר בפלייליסט The Sun ועוד שיר

Yes - Fly From Here דווקא YES ?! אני לא אוהב אף שיר ו/או אף אלבום שלהם מהתקופה הפרוגרסיבית. הדבר היחיד שדבק מהם בי הוא השיר האלמותי Owner of The Lonely Heart. את השיר ההוא הפיק טרוור הורן מי שהמציא את Frankie Goes to Hollywood, והוא נשמע כמו Art of Noise - עוד הרכב שטרוור הורן המציא. אז עכשיו YES יצאו עם אלבום חדש, 21 במספר, שהם בנו סביב איזה שיר ישן ונשכח שנקרא Fly From Here, ושאפשר לעוף עליו. שותף לכתיבת השיר וגם להפקה של האלבום החדש הוא אותו טרוור הורן, אלא שהפעם האלבום נשמע כמו אלבום פרוגרסיב של יס. אלבום פרימיום. השיר בפלייליסט Madman At The Screens

The Horrors – Skying אלבום שלישי ללהקה האנגלית שעושים מוסיקה שנשמעת משהו בין שוגייז לפוסט-פאנק. אני לא ממעריצי הלהקה, וקצת יותר מידי האזנה לדברים "מתקדמים" שיבשה את כושר השיפוט שלי. אבל אחרי סיבוב קצר בעולם האמיתי כולל צפיה בחצי מתוכנית כוכב נולד, והאזנה לאלבומי רוק אינדי משמימים שיצאו, פתאום כשחזרתי להאזין ל-The Horrors הכל נשמע הרבה יותר מפותח ומדופלם. השיר בפלייליסט Monica Gems. וכל האלבום להאזנה

Boddy Holly – Rave On האמת היא שעד היום לא הבנתי על מה כל הרעש, ולמה התפתח כזה מיתוס סביב מוסיקאי, שאי-אפשר להיתקל בקלות בשירים שלו ברדיו. האלבום הזה הפתיע אותי, הוא הרבה יותר מאלבום מחווה והרבה יותר מגימיק. הכל מושלם באלבום הזה, המוסיקאים, השירים הנפלאים, והביצועים היוצאים מן הכלל. פיונה אפל וג'ון בריון נצמדים לרוח הרוקנרול של הפיפטיז, אבל כל השאר מביאים הרבה משלהם: הבלאק קיז נשמעים כמו הבלאק קיז, פול מקרטני -שגם מחזיק בזכויות היוצרים לשירים של באדי הולי- מתפרע כמו בהלטר סקלטר, וסי-לו גרין נשמע עושה מזה משהו שחור. להאזנה לכל האלבום

Wu Lyf - Go Tell Fire To The Mountain מדובר באבלום בכורה של להקה אנגלית ממנצ'סטר שעוטה על עצמה המון מסתוריות וודו סטאף. המוסיקה שלהם נשמעת כמו משהו מכושף, מאיזה שבט נידח באפריקה, בשילוב של צ'ילווייב או משוה כזה. אני אוהב אותם בכמה שירים. השיר בפלייליסט: Spitting Blood ועוד שלושה.

Beirut – The Rip Tide גיאחה כתב בעונג שבת: "היו לי חששות כבדים לקראת האלבום החדש של ביירות. גולאג אורקסטאר היה מצוין, והאלבום שאחריו שונה ודי טוב, אבל הופיעו בו כבר סימני שחיקה של חזרה על אותם השטיקים. החשש היה שהאלבום החדש יהיה, כמו שכתב השבוע בן שלו על החדש של רונה קינן, "אלבום יפה בצורה קצת ברורה מאליה. כמו ביקור של חבר שלא ראית זמן מה, ואתה שמח לקראתו אבל מייחל שהסיפורים שהוא מספר יהיו יותר מסעירים". החדשות הטובות הן שהעיבודים הם אולי כאלה לפעמים, אבל כשנמחצתי תחת כל החששות לא לקחתי בחשבון את הלחנים של זאק קונדון. עם לחנים פחות טובים, האלבום הזה באמת היה נופל למנייריזם שבלוני ותו לא. אבל עם לחנים כאלה יפים, ועם כלים כאלה נפלאים, האלבום הזה זורח ". אני באופן אישי פחות אוהב את העירבוב הזה של אלבו עם להקת טיפקס. השיר בפלייליסט: A Candle's Fire.

Dolly Parton –Better Days אף אחד לא יכול לקחת ממנה את הקול האדיר שלה, גם לא הבלונד המצועצע והחזה המפואר שלה. אבל עכשיו כשהגברת בת 60 פלוס, מסתבר שהיא גם כותבת מילים מוכשרת. כמעט כל השירים באלבום הזה הם מפרי עטה: היא שרה על הזמן שעבר, וכל חוכמות החיים שיש לאנשים מבוגרים - שזה לא בדיוק חוכמת חיים אלא יותר פחד מהמוות, משהו כמו: " וואוו רוב החיים כבר מאחוריי, אני כבר חצי רגל בקבר, עוד מעט בלי שאני ארגיש אני אמצא את עצמי בבית אבות עם קטטר, אז בינתיים אני מרשה לעצמי להתאהב בעצמי, ומקווה שגם אתם תתאהבו בי, ושמישהו ממש מנומס ושרמנטי יעשה לי טובה". אם נשים לרגע את הצחוק בצד, אז המוטו של האלבום הזה הוא: The greatest days we've ever known are the days we're livin' in שזה ממש ניו-אייג' יפה. דולי פארטון היא הליידי של הקאנטרי, למרות שאני בטוח שיגידו שזו פסטי קליין, או משהי אחרת, אפשר לעשות לה כבוד כבר עכשיו לא צריך לחכות שהיא תמות. שירים להאזנה

יום שישי, 29 ביולי 2011

הופעות פרימיום: איפה הילד !


אישתי לקחה אותי להופעה של איפה הילד- להקת הרוק האחרונה של ישראל - איזה כיף ! זה התקיים אצלנו בישוב, במועדון "תרבותא", שהוא המקום הכי כייפי בעולם להופעות חיות. ליד הבמה היה אוהל, ובעל האולם, גידי, אמר שהאוהל הוא להזהות , "כי כולנו רוצים שתהיה לנו מדינה יותר טובה ו..כיף !" חמי רודנר אמר: שיש לנו הרבה דברים לתקן במדינה אבל שהמהפכה זה גם לא לגנוב את הצהוב ברמזור, כדי שהוא יוכל לעבור עם הבת שלו בביטחה את מעבר החציה. ואני פתאום הבנתי שהמחאה היא רוקנרול וסקסטיז, ושהמהפכה היא הפריפריה. בסך-הכל אנחנו יישוב מאד קטן, אבל היינו קהל כל-כך חם שחמי רודנר אמר שהם מרגישים כאילו הם זכו בכוכב נולד. התחושה באולם היתה כאילו הרמונס או הרולינג סטונס עושים הופעה בחצר האחורית שלנו. יש להם כבר 4 אלבומים, לאיפה הילד, והחמישי בדרך. הרבה שירי אהבה נכזבת, הרבה שירים אישים (אהובה, העצב שלה)  הרבה שירי מחאה, שהשתלבו באטמוספירה הכללית: "אחד אלוהים" מהעבר, כוכב חדש (שהוא כבר לא כל-כך חדש), הביאו את הסתיו.
לפני שהלכנו להופעה ראיתי שלכיכר העיר שלנו הגיעו זרים, הציבו אוהלים, ריקים כמובן, באמצע הכיכר והתחילו לעשות על חשבוננו פרופאגנדה. עכשיו מדובר בעיירה קטנה שקוטג' בן 6 חדרים שנמכר בעידוד הממשלה, עולה רק מיליון ושלוש מאות אלף שקל ! החינוך אצלנו לגיל הרך חינם ! אנחנו מהווים 0.2% מהאוכלוסיה בארץ, אבל אנחנו אחראים ל-2% מהייצוא בערכים של מיליארדים. אנחנו יישוב ירוק, עיר ללא אלימות על אמת, יש אצלנו את כל פרוייקטי החינוך שקיימים במערכת, והכי חשוב: מנוי לבריכת גן עדן, באחד הקיבוצים שליידנו, עולה רק 1300 ש"ח לכל המשפחה לעונה ! יש לנו יחסים מצויינים בין כל התושבים: ותיקים, שהגיעו ליישוב בקום המדינה, וחדשים שעברו לעיר רק בשנה שעברה. פתחו אצלנו לפני כשנה קניון שקורס מרוב קניות. אז זה קומם אותי, שבאים אנשים מבחוץ וקובעים לנו שגם אנחנו מוחים.
בפריפריה (שהיא רוב הארץ) הדבר הקריטי ביותר הוא התעסוקה, ולא יוקר המחיה. וצריך להבין את זה. נושא יוקר המחיה הוא בעייתי ככל שמתקרבים לככר המדינה, וככל שמתרחקים אז יש פחות בעיה.
אז אם מקימים ביישוב שלי אוהלי מחאה לצורך הזדהות עם צעירים בתל-אביב שרוצים להחיות את העיר הזו, ולגור בה, אז סבבה. אבל אם מקימים אצלי ביישוב אוהלי מחאה כידי להראות שגם אצלנו קשה -אז מבחינתי זה שקר, וזה דבר שמקומם אותי. מצד שלישי אם כל המאבק הזה הוא רק לצורך הורדת מחירי דיור כולל ביישוב שלי, אז גם לזה אני מוכן להצטרף. רק בלי פוליטקאים..כי לכל אחד יש לפחות כמה שהוא לא סובל, ועדיף שהם לא יתקרבו בכלל אל המאהלים.
למטה אתם יכולים לראות את איפה הילד בתחילת דרכם, עם שיר שהיה יכול להיות הימנון המחאה. דרך-אגב, אתמול בהופעה הם היו הרבה יותר אדירים- בשלים ! עצמתיים ! נוקבים ! רוקים ! הם גם מדברים קצת על הקשר בין תל-אביב לפריפריה. זה כל-כך השתנה מאז. הפריפריה התקרבה מאד לתל-אביב, אבל תל-אביב עוד לא התקרבה לפריפריה.



יום חמישי, 28 ביולי 2011

נבדק ונמצא פרימיום: אלף \^/ אוהל = מחאה


הימנון המחאה- הצעת הגשה

פתיחה-
אני גאה להכריז בזאת אייקון חדש לעולם המסרים הקצרים של חיינו. הסימן הוא סימן של אוהל, הוא נראה כך: \^/ והוא מסמל מחאה. אפשר דרך-אגב למחות על כל דבר: אנשים שמוחים על הדיור גרים באוהלים, אנשים שמוחים על התחבורה בארץ נוסעים באוטובוסים, ויש גם אנשים שמוחאים דמעה ויש שמוחאים כף.  שמעתי שמתכוונים לשלב את החרדים במחאה, הם הרי מאד טובים במחאות מאורגנות. הבעיה עם אוהל במאה שערים שצריך להפריד בין נשים וגברים, בין חלב ובשר, בין ברסלבים לחבדנקים, בין חסידי גור לאחרים ואין להם מפסיק אוהלים בשביל כל-כך הרבה הפרדות.
הבעיה העיקרית שלי עם המחאה הנוכחית שהיא אינה מאפשרת לדיעות אחרות להישמע. בשל כך אני רוצה להבליט מאמר שפורסם ב-ynet מפי רופא צעיר ומתמחה, בשם יוסי שיין, שמציע למתמחים ללכת לבתי-חולים בפריפריה, שם יש המון תקנים שמשוועים לרופאים צעירים, וגם כותב:" הגיע הזמן שאנשים יתחילו לחיות לפי יכולתם - גם אם זה אומר לא לגור בתל-אביב, אלא בלוד או רמלה. צריך לעזור למי שבאמת זקוק - לקשישים ניצולי שואה (גם להם ממשלת נתניהו מסייעת כפי שלא היה בעבר), לעולים חדשים שעלו בגיל מבוגר ולאוכלוסיה הנכה. אבל אזרחים צעירים, עובדים ובריאים - אין שום סיבה שהממשלה תסייע להם ברכישת דירה או בקניית קוטג'..אתם רוצים מדינת רווחה? היא רק תיצור נזק. ראו מה קרה לספרד, לאירלנד ולפורטוגל ותבינו לבד את הנזק האדיר של מדינת רווחה"
והשיר שהיה צריך להיות שיר ההימנון של המחאה \^/ הזו למעלה: "מכה אפורה" של מוניקה סקס שאחראית על הפנטזיה של דמי אבטלה ודרום תל-אביב בשקל ותשעים. חיים בלי דאגות, אקונה מטאטה והרבה כוסיות

איימי ווינהאוס
כבר כתבתי לה חצי הספד השבוע. חבל לי עליה, באמת. לא רק בגלל שהיא היתה יכולה לשיר עוד הרבה שירים טובים. אני לא רואה מוסיקה רק כאמצעי לבדר אותי. אני מוצא בכך עולם של גילוי לב ושל התחברות בין בני אדם. השבוע התראיינתי לרדיו "קול אחר" על איימי וינהאוס (יצא יותר מוצלח ממה שהרגשתי במהלך השיחה) ואמרתי שאם היה קורה מקרה דומה לליידי גאגא, אז העולם היה פחות נרעש, כי ליידי גאגא מייצגת את התעשיה של המוסיקה ואילו איימי ווינהאוס את הנשמה שלה. קבלו סרט וידאו בהזרמה עם הופעה מלאה של איימי וינהאוס כשהיא היתה בשיאה:




Noel Gallagher's High Flying Birds - The Death Of You And Me
ההתפצלות האמבית של האחים גלאלגר מעניינת בפני עצמה. אבל אני לא מתעסק בכך, השיר הזה שווה בדיקה:



Ifan Dafydd - No Good
העתיד המוסיקלי של איימי ווינהאוס (אלוהים יחרם עליה), הולך להישמע כך - רמיקסים (דווקא דאבסטפ מצויין, ולא צפוי):



Young Galaxy - Blown Minded
קצת דברים שלא מגיעים לכאן בכל יום



Björk: Crystalline
הקליפ לשיר הזה לא פחות קריסטלי מהשיר עצמו



Eleanor Friedberger - Roosevelt Island
אלבום שלם של אלינור שם ארוך, קצת יותר מידי לא מאתגר, אבל שיר השבוע מדבק. והשיר הזה הוא גם כן רוקנרול אוורירי שעושה נעים בחום. אני אוהב במיוחד את קטע הגיטרות בסיום




פינת הפורום [תודה למייק בוגן]
Grouplove - Don't Say Oh Well
למרות כל הסיכומים המקיפים של שנת 2010, תמיד יש עוד משהו לגלות




עוד דברים טובים שהיו כאן השבוע
Washed Out, וגם שרון רז ממליץ על אלבום של בקסטר דיורי (הבן של איאן דיורי שמכה במטה הקצב).

שתהיה לכם פרימיום של שבת !

יום רביעי, 27 ביולי 2011

שחור לבן צהוב


אני בדרך-כלל לא אוהב פרודיות במוסיקה. אני אוהב הומור, אבל פרודיות שיעשו על פוליטיקאים ולא על תשמישי הקודש שלי. המקרה הזה יוצא דופן - מדובר בפרודיה לשיר Black and Yellow, הגירסה הפרודית  נקראיית Black and Jewish והיא הרבה יותר מוצלחת וגם קורעת מצחוק. הגר זאב עם כבש ? טוב אם הם רק היו מכירים את כל היהודים השחורים שיש בארץ (ואני מתכוון גם למרוקאים ותימנים), ולא רק את הפולנים הלפלפונים של ארה"ב, אז הדברים היו נראים אחרת. אבל טוב שהם לא מכירים, כי כך יד הדימיון הטובה שלהם יצרה את מה שיצרה. איכשהו אף-אחד מהם גם לא חשב על איימי וינהאוס שהיא היהודיה השחורה האותנטית (בדיוק עברתי את שלב ההכחשה לגביה, אני רק עכשיו מתחיל להתאבל באמת. ודרך-אגב הפוסט הזה הוכן לפני מותה, ולא קשור אליה בכלל).

יום שלישי, 26 ביולי 2011

שיפוט מהיר: Baxter Dury - חדש !



שרון רז כותב: "סיימתי האזנה אחת ואני ספיץ'-לס. קסם. משהו על באקסטר דיורי- לא חשבתי שאיאן דיורי היה גאון, אבל הבן שלו יצא כזה. פשוט יש לי הרגשה, מהתקליט הראשון שלו והלאה, שהוא משהו אחר, התרכובת המוזרה הזו של כל מיני, לא יודע, רבעי סגנונות, אבל הכל מיקשה אחת יצירתית ומעולה, גם מרגשת, הוא ממש מצליח לפגוע לי ישר בראש ובלב הבחור הזה.ואני כבר אומר שהוא יהיה ברשימת אלבומי השנה שלי בדצמבר, מומלץ! "
אני גם מאד התלהבתי, אני עוד לא יודע להגיד בכמה רמות מחוייבות.
למעלה שיר מתוך האלבום, וכאן: ראיון וסקירה של האלבום.

יום שני, 25 ביולי 2011

פיל גוד: Washed Out

Washed Out - Eyes Be Closed


בזמן האחרון אני קצת פחות בעסקי ההייפ, לפחות כמו שאני מבין אותו. כי כמו שאני מבין אותו הייפ זה לאו דווקא להתעסק במוסיקה עדכנית, אלא הרבה יותר במוסיקה שתופסת גל. ומה יותר תופס גל בימינו מצ'ילווב. Washed Out הוא שם הבמה של ארנסט גרין האמריקני, ומאד קשה להתעלם מהנוכחות של הלאבום החדש שלו ברחבי הבלוגוספירה העולמית, ואף המקומית. אחרי שני EP מצליחים, הוא הוחתם בלא פחות מאשר הלייבל הסקסי Sup Pop. היחוד של האלבום שלו Within and Without הוא ההפקה שנעשתה בשילוב עם Ben H. Allen מפיק ההיפ-הופ, שמנסה לעשות צ'ילווב שלא ישמע כמו צ'ילווב. האם זה הצליח? ומה זה אמור לומר המשפט הסתום הזה - תוכלו לשפוט בעצמכם בשיר שבקליפ החדש הזה.
 

יום שבת, 23 ביולי 2011

איימי ווינהאוס - הסוף

איימי וינהאוס נפטרה היום. ווינהאוס הלכה לעולמה בגיל 27, ובכך הפכה לחלק מהתופעה המכונה בעולם המוסיקה "מועדון ה-27". אגדות רוק נוספות מתו בגיל זה, ובינהם סולן להקת The Doors ג'ים מוריסון, הגיטריסט ג'ימי הנדריקס, הזמרת ג'ניס ג'ופלין, בריאן ג'ונס מלהקת הרולינג סטונס וסולן להקת נירוונה קורט קוביין. למות מסמים זו לא גבורה, אני מצדיע בכל יום למוסיקאים כמו פול סיימון, פול מקרטני, דיוויד בואי, לו ריד, מיק ג'אגר - ויש עוד רבים וטובים שיודעים לחיות. לכן עצוב לנו כל-כך עליה, כי ידענו כמה שהיא גדולה.
עדי גונן כתבה היום: "איזה קול ענק של מאמא שחורה הסתתר בגוף הרזה והמסומם הזה. כל הזמן חשבתי שהיא שניה לפני להוציא אלבום גדול באמת ושכל השאר יהיה הכנה .שהיא תעמיד בצל את כל הברווזוניות, האדליות המתקתקות, שרק תפסו טרמפ על מה שבשבילה בא כל כך טבעי"
הבלוג הזה התחיל מיד אחרי שאיימי ווינהאוס זכתב בפרס הגראמי, והפוסט הראשון של הבלוג הזה היה עליה והוא נקרא: "מגיע לה !!!". הנה הוא מובא כאן שוב, לזכרה:
אתמול אמי ווינהאוס זכתה בטקס הגראמי. אין מתאים ממנה לפתוח את הבלוג החדש שלי. את אמי ווינהאוס אפשר לנגן ברצף עם בילי הולידיי ועם ארקטיק מאנקיס. הרצף הזה הוא הרצף המוזיקלי שלי והוא עובר דרך כל מוזיקת הבלוז, הסול, הרוק והפופ וכל מה שביניהם.
אמי ווינהאוס ענקית ובאמת היא מבחינתי ארתה פרנקלין חדשה. מה שמוזר הוא שהיא בריטית ועוד יהודיה, כי לי נראה שהיא בכלל שחורה. ברור שיש לה את זה ועכשיו הכל תלוי רק ברפרטואר ובזה שהיא לא תכלה את כל הדרייב שלה במרעיין בישין.אם היא תזדקן בכבוד היא בסוף עוד תעשה קבלה.


כתבה מעניינת על הקריירה שלה, יש בגלי צהל און-ליין.
העמוד שלה בפייסבוק עם 2,394,944 מעריצים נסגר.
זה השיר בפוסט המקורי, וגם זה שאני הכי אוהב
Amy Winehouse - You Know I´m No Good Skeewiff Remix

ושיר שמתאים קצת יותר לגודל האירוע. התשובה ברורה, אם היתה כאן שאלה


ועוד שיר שלה Love is a Losing Game פעם אחת לבד רק עם גיטרה, ועוד פעם בהופעה יחד עם מוס דף.[ותודה לאיתי]

יום שישי, 22 ביולי 2011

פוסט הופעה: פול סיימון - Rewrite



אבות המזון של רדיו פרימיום להמונים הם: החיפושיות, מוריסי, דיויד בואי, פרינס, פיקסיז, הבוס, ופול סיימון.(זה כתוב איפשהו בכרטיס הפרופיל).
פול סיימון הוא אחד מגיבורי המוסיקה שלי. אולי יותר נכון לומר: אחד הגיבורים שלי נקודה. גיבור נפש. גרייסלנד, האלבום הלבן של הביטלס ולאבסקסי של פרינס - הם האלבומים שהקשבתי להם הכי הרבה פעמים בחיים. ואני מדבר על בסביבות אלף פעמים כל אלבום. אם אני צריך להשוות אותו לדמות מוסיקלית ישראלית מקבילה, אז יהיה זה אהוד מנור ז"ל, עם כל הרגש והרגישות הגדולה שלו. אהוד מנור גם אמר הרבה פעמים שפול סיימון היווה לו מקור השראה.
התקשורות הישראלית, כנראה בהשפעת היחצנים ובעקבות משבר בוב דילן, עשתה המון יחסי ציבור חיובים לפול סיימון. הסיטואציה כוללת מוסיקאי יהודי אגדי ומזדקן, שעדין חי בועט ונושם. מוציא אלבומים. חי את חייו המוסיקלים גם היום. הוא כבר לא בחור תמים בן עשרים שרוצה לשנות את עולם, הוא כבר לא אדם בפריים-טיים של חייו שמקים משפחה, מתגרש ומתרסק על זה באלבומים, הוא כבר לא עושה מהפכות מוסיקליות שמעיפות את העולם (בוב דילן כבר לא מתחשמל, פול סיימון כבר לא יהיה יותר מוסיקת עולם ממה שהוא). ההפקה והתקשורת רמזו שאצל פול סיימון זה יהיה אחרת. לא כמו בוב דילן, הרבה יותר לאונרד כהן, אם חייבים להשוות.
בפועל אפשר להתנחם בכך שפול סיימון נשאר נאמן לעצמו. הוא הוציא לפני כמה חודשים אלבום חדש ומצויין (למעלה שיר מתוכו), והוא ניגן הרבה שירים ממנו. יש לו להקה חדשה, שמכילה אנסמבל של 8 נגנים מוכשרים, ונראה שהוא מאד גאה בה. הוא גם לא שר בכלל את "אני וחוליו ומואיז הקטן", ואת "יו קן קול מי אל" הוא נתן כהדרן כמעט אחרון. רק שלושה שירים מתקופת סיימון וגרפנקל. מצד שני הוא נתן די הרבה שירים אהובים שלו, וכמעט את כל המאסט שלו. מנסה לאזן בין רמת הציפיות לבין האמת הפנימית שלו, להקשיב לרחשי הקהל ולהדוף לחץ מיותר תוך-כדי. הוא לא אמר "ערב-טוב תל-אביב !", אלא רק אחרי שלושה שירים הוא אמר "שלום" (שזו מילה שכידוע אפשר לפרש אותה לכל מיני כיוונים). הוא לא השתפך עלינו, אבל הוא קד מספיק קידות, ואמר תודה מכל הלב שאפשר היה להאמין. הוא גם אמר בסוף שהוא לא איש של תפילות אבל הוא רוצה למלמל לנו "עושה שלום במרומיו סאלם עליכום..Peace ויאללה סולחה" - מחווה נאה לפלסטינאים שלא היו שם, וכיסוי תחת טוב.
פול סיימון נראה די מאושר לנגן את החומרים החדשים שלו, ודי משתדל בדברים הישנים. בסך הכל היה כיף, אבל לא מרגש, עד לרגעים האחרונים שבהם היה איזה שינוי לטובה. צריך שניים לטנגו, ומה שגרם לפול סיימון להנות (השירים החדשים שלו) לא ממש עשה לנו משהו. כיוון שישבנו אפשר היה לראות את התגברות התנועה לשירותים בשירים הללו. וגם להיפך: בחלק גדול מהשירים הישנים והמרגשים שלו, כמו The Sounds of Silence, נראה שקשה לו, שהוא כבר לא חש אותם כמו פעם, שזה לא אנחנו שזה הוא (אולי בגלל זה הוא גילה לאחרונה שאת ההשראה לשיר הזה הוא קיבל בשירותים- רוצה לרמוז לנו משהו?). אני יכול להבין אותו, אדם כבן שבעים שרוצה לחיות את ההווה ולא את העבר שלו. אם פול סיימון היה נח על זרי הדפנה כל ימי חייו, אז לא היו באים לעולם Late in The Evening וגם לא גרייסלנד.
בסוף הערב התחולל מהפך קטן, עמדנו על הרגלים, וגם סיימון שהרגיש כי הוא בא על סיפוקו, החליט לפנק אותנו בהדרן ארוך שבו היחסים ביננו לבינו עברו לפסים קצת יותר משוחררים. Kodachrome היה יריית הפתיחה ב - Here Comes The Sun, של החיפושיות היינו כולנו שלו. אני קיוויתי בסתר ליבי שהוא יעשה איזה קאבר לשיר של הוומפייר ויקאנד, מצידי שחצי מופע היה עושה שירים שלהם ושל מי שבא לו.
היה חם, לח, ודביק כמו בניו-דלהי. סאונד די גרוע - כמו בישראל. אפילו כרטיסים במחיר המופקע שקניתי (650 ש"ח) - כמו לאוליגרכים במוסקבה - היו די רחוקים מהבמה, וראיתי את כל ההופעה מהוידאו הלואוו של הטק.
הבוקר כשאחותי שאלה אותי איך היה, אז עניתי: "נחמד".
"זה הכל?" היא שאלה. כן, זה הכל.
מסקנה אחרונה ממש: אני הרבה יותר מעדיף הופעות בעמידה, ואציטדיון רמת-גן זה דראק !

יום חמישי, 21 ביולי 2011

נבדק ונמצא פרימיום - YES YES YES !



לפני הכל- 
The Beastie Boys ft. Santigold- Don't Play No Game That I Can't Win
קליפ חדש במגניביישן של הביסטי בוייז. יחד עם סנטי גולד, מה שהופך את הכל להרבה, הרבה יותר פירמיום. סרטון אקשן בסגנון האנימציה של כנפי-הרעם. במאי ספייק ג'ונס האגדי. והסוף קצת מבחיל, אז ראו הוזהרם.

פתיחה
לעוף על אלבום - YES !
אלבום חדש ל-YES ! אני לא יודע להגדיר בדיוק מהי כוס התה שלי, אבל אני לא יכול לומר שזה רוק פרוגרסיבי. ומכל הרוק הפרוגרסיבי שיש בעולם כולל קינג קרימזון, פינק פלוייד וגת'רו טול (כולם אנגלים, דרך-אגב), דווקא YES ?! אני לא אוהב אף שיר ו/או אף אלבום שלהם מהתקופה הפרוגרסיבית. הדבר היחיד שדבק מהם בי הוא השיר האלמותי Owner of The Lonely Heart (שהוא כנראה שיר האייטיז היחיד שהצליח מאד בתקופה כשהוא יצא, ושלא זוכה כיום כמעט להערכה, איזכור והשמעות). את השיר ההוא הפיק טרוור הורן מי שהמציא את Frankie Goes to Hollywood, והוא נשמע כמו Art of Noise - עוד הרכב שטרוור הורן המציא. אז עכשיו YES יצאו עם אלבום חדש, 21 במספר, שהם בנו סביב איזה שיר ישן ונשכח שנקרא Fly From Here, ושאפשר לעוף עליו. שותף לכתיבת השיר וגם להפקה של האלבום החדש הוא אותו טרוור הורן, אלא שהפעם האלבום נשמע כמו אלבום פרוגרסיב של יס. אלבום פרימיום. הביקורת העוקצנית ביותר על האלבום הזה נובעת מהחלפת הסולן המקורי והאגדי של YES, ג'ון אנדרסון, בגלל סיבות בריאותיות, בזמר קנדי בשם Benoît David ששר עד עכשיו בלהקת חיקוי של YES. יש אנשים שמעקמים את האף, אבל התוצאה ממש טובה. ג'ון אנדרסון יכול להרגיש טוב שיש לו מחליף שנותן לו כבוד, Benoît David יכול להרגיש טוב שהוא סוף-סוף שותף פעיל באלבום אמיתי של YES, ואנחנו זוכים לעוד אלבום מצויין של YES, בחיינו ובימיינו אמן ואמן. כאן יש סרטון מגרה בן 3 דקות שמתאר את העבודה על האלבום. וגם שיר:

Yes - Fly From Here Part III - Madman At The Screens


Thurston Moore - Circulation
אלבום הסולו של הגיטריסט של סוניק יות' הוא בדיוק ההיפך מהמוסיקה של להקת האם שלו, למרות זאת הוא אחד האהובים ביותר השנה, כנראה שגם לבק שהפיק אותו יש חלק לא קטן בכך. למעלה סרטון של אחד השירים הכי טובים מהאלבום.



Red Hot Chili Peppers - חדש !
אף-פעם לא אהבתי יותר מידי את רד-הוט-צ'ילי פפרז. היה לפחות שיר אחד שלהם (אני אפילו לא רוצה להיזכר איזה) שכל-כך נטחן ב-MTV שממש נמאס מהם. עכשיו הם לקראת אלבום חדש. מתוכו סינגל חדש. אני מכיר כמה אניני טעם שלא אהבו, אבל אני דבר בסדר עם זה:

Red Hot Chili Peppers - Adventures of Raindance Maggie


Kasabian - Switchblade Smiles
הם נבחרו בשנת 2010 כהרכב הבריטי הטוב יותר במסגרת ה-Brit Awards, אבל אצלנו יש התעלמות כמעט מוחלטת מהם. האמת שהם לא כאלה מבריקים, אבל הם עושים רוק יעיל ואיכותי, לא פחות נאמר מהאדיטורז  המלאים בהייפ אין-סופי



Black Lips - New Direction
בלי הקליפים קצת יותר קשה לי לקבל את הבלאק ליפס. אבל אני יודע שיש הרבה אחרים שאוהבים אותם. בכל מקרה בקליפ הזה יש גלישת גיטרות בהרי שלג, וזה כזה מרענן ומגניב שהייתי חייב להביא את זה לפה.



ויש להם גם אחד בים - גם כן מצנן.



פינת הפורום [תודה ליואל גינור]
David Sylvian
אני כמעט מתפוצץ עליכם פה מכמות של דברים שאני מגלה ומתלהב מהם בפורום, בפייסבוק. אבל אנחנו נלך על מנה, מנה. כל פעם אחת. הנה השיר הזה של דיויד סילביאן, יחסית לא מזמן, מאלבום מ-1999 בשם Dead Bees on a Cake. מתאים בדיוק לחום המתיש.


מעבירים לוינטאג'
אלביס פרסלי הוא המלך. כבר שכחנו את זה. הנה הוא באחד השירים אם לא ה... במבט לאחור בשנת 1970 הוא היה פחות שמן ממה שזכרתי, סתם לא מסופר ומזיע. שימו-לב כמה שקשה לו לסיים שיר. תגידו מה שתגידו, הבחור מלא חיות ומתלהב !



התחפושת שלבש על עצמו אלביס, וכל השואו שמסביב הם קישור טוב להופעה הבאה של דיויד בואי גם כן בשנת 1970, לפני ברלין, עוד לא כוכב גלאם-רוק. יותר נראה כמו זמר פולק, וככה זה גם מרגיש: די עלוב.


הופעות פרימיום
היום ההופעה של פול סיימון מחר אני אכתוב על זה מילה או שתיים, מן הסתם. כהכנה טובה היה נחמד לקרוא את 10 הרגעים הבלתי נשכחים של פול סיימון בעכבר העיר - כי איך נשכח אם לא ידענו.

דברים שצריך להשלים בחיים [תודה לגלי גונן]
המון בריאן אינו -  ברשימת עשרים אלבומי האמביינט של כל הזמנים.

פלפלים חמים צריך לגרוב
משחק חבילה
למבוגרים שבינכם - כוכבי רוק והחבילה הבולטת שלהם. שום דבר מפורש מידי, למי שמצפה, או להיפך מתרעם (אם יש כזה).

משחק מילים
ולסיום, אם רק תהיתם מה המילה הארוכה ביותר באגלית, אז הנה היא:  Taumatawhakatangihangakoauauotamateapokaiwhenuakitanatahu ויש לה גם משמעות כזו.


עוד דברים שהיו כאן השבוע
שני אלבומים מצויינים: של להקה מנצ'סטרית צעירה ומיסתורית בשם Wu Lyf, ושל מיץ תפוז דם שהוא בעצם Lightspeed Champion; חוץ מזה היו פה: שיר חדש לקאלווין האריס, וקליפ שבוע קורע.

אלבום להזרמה
Little Dragon היא להקה משבדיה שמזכירה לי הכי הרבה את The XX אבל עם טאצ' יותר חם. הזמרת האוריינטלית מכניסה למוסיקה שלהם איזה נופך מהמזרח הרחוק. לאלבום שלהם קוראים Ritual Union והוא ניתן כולו להזרמה. וגם שיר יפה שהם מבצעים בהופעה:



זהו להשבוע, מקווה שנהנתם
שתהיה לכם פרימיום של שבת !

יום רביעי, 20 ביולי 2011

קליפ השבוע: עונת החתונות (אזהרת צפיה)

כבר כתבתי פה בכמה הזדמניות שאני בעד מאסר ממושך לכל גבר מעל גיל 30 שעדין לא התחתן. אם לא מאסר, אז לפחות איזה מס הכנסה מיוחד, או סתם דו"ח תנועה -תשלום מזונות לכל הילדים שלא נולדו לו על-סך 400 ש"ח לילד, או משהו דומה. גברים היום מפחדים להתחתן, ויותר מפחדים להתגרש, אבל כמו שאומר חבר מבוגר מהעבודה שלי, שיש לו 4 ילדים משלוש נשים: "יותר מכובד להיות גרוש זקן, מאשר רווק זקן". אם תשאלו אותי, אז אפשר לשקול להחזיר את הביגמיה (בהסכמה של כל הנשים), ואפילו את הפוליגמיה (שוב, בהסכמה), העיקר להתחתן.
אנחנו בעיצומה של עונת החתונות. אני מניח שככל שאתם יותר צעירים, אתם מרגישים את זה יותר בכיס - גם כי אין לכם יותר מידי כסף, וגם כי יש הרבה חברים שמתחתנים. תמיד בחתונות נדמה שהכלות יותר מאושרות מהחתן, על ההזמנה היה פעם כתוב שהכלה מתחתנת עם ב"ל, כלומר: "בחיר ליבה". כי באמת הנשים הם שבוחרות את הגברים, אבל כמו שנאמר: הגברים בכל זאת הם אלה שמחליטים. מצד שני כל מוסד הנשואים ובמיוחד התארים "בעל"  ו-"אישתי" נתפסים כשובניסטים. המודל של מוסד הנישואים הוא מודל פטריאכלי, בניגוד למודל המטראיכלי שעדין קיים באיזה שבט נידח באפריקה. התרבות שלנו (וגם של הנוצרים) התחילה עם עשרת הדיברות, עם אלוהים ועם "כבד את אביך ואימך". ולא סתם אביך נמצא לפני אימך. כי לכבד את האמא זה יצר חייתי, לכבד את האב זה עניין של תרבות. בחברה המטראכלית (שהיתה נפוצה יותר בימי קדם) הנשים יולדות ילדים לכמה גברים, אין מונוגמיה, אין חתונה. בדרך-כלל יודעים מי האבא של כל הילד, אבל הילד לא קשור לאבא, ולאבא אין שום מחויבות. בחברה מטריאכלית לפעמים יש לאישה גבר שחי איתה לתקופה מסויימת, ולפעמים לא. לכאורה יש כאן חירות לאישה, למעשה מדובר בהפקרת ילדים ונשים. אז כמו שאמר שי גולדן אתמול אצל גיל ריבה בטלוויזיה: נישואים זה לא משהו, אבל זו האלטרנטיבה הכי טובה (ציטוט מאד לא מדוייק).
בקליפ למטה יש אישה עם בגדי כלה ונעלי עור, שמתעללת בגבר הלבוש בבגדי חתן אך הקשור לכסא, יש כמה אפשרויות להבין את הסיפור הזה:
א. הם התחתנו ואז היא מתעללת בו כאיזה משחק מקדים (לא סביר)
ב. הם עמדו להתחתן והוא ברח ברגע האחרון, אבל היא תפסה אותו ועכשיו היא מתנקמת
ג. היא האקסית המיתולוגית והיא חטפה אותו ממש ברגע האחרון מחתונה של מישהי אחרת, ועכשיו היא תראה לו מה קורה כשמבטיחים בגיל 16 להישאר לנצח ולא מקיימים
ד. הם חברים כבר 4 שנים והוא עדין לא רוצה להתחתן, אז היא לבשה בגדי כלה, הלבישה אותו בבגדי חתן ואפתה עוגה ועכשיו היא מראה לו מה זה לא להתחתן.
ה. זה בכלל חלום של גבר שעומד להתחתן, והוא מדמיין לעצמו מה יקרה לחברתו רגע אחרי שהיא תהפוך לאישתו
ו. זו אלגוריה למערכת היחסים בין ציפורים לדבורים
ז. כל אפשרות אחרת שעולה על רוחכם (אם יש עוד כזו)

יום שלישי, 19 ביולי 2011

פיל גוד: קאלווין האריס - חדש !



שיר חדש לקלווין האריס. שיר קיץ טיפוסי. שיר פיל גוד טיפוסי. יש בקליפ שלו כמה סיפורים אינטימים, אישיים בין אנשים. זה מתחיל עם חיפוש אחר התדר הנכון ברדיו, ואח"כ מראים מפגש בין כמה זוגות, צעירים ומבוגרים, וילדה אחת שמפנטזת את הכל.

יום שני, 18 ביולי 2011

תפוז דם

בילדותי הייתי בגן טרום חובה של חב"ד. זה היה גן די רגיל, למעשה יותר של מה שנקרא "מזרחי", שיחקנו באבא ואמא בכל יום עד שהיה ממש משעמם. אני זוכר שאני תמיד הייתי האבא והיה ילד שהיה הבן והיתה אמא וכל המחזה היה כבר כל-כך שחוק, שיום אחד אני זוכר שפשוט חשבתי שזה ממש טיפשי. יש הבלחות כאלה בילדות שאתה לשניה אחת מרגיש כמו אדם מבוגר. אני זוכר כמה רגעים כאלה בחיי.
נזכרתי בגן הזה כי חוץ מזה שהגננת התלהבה מכך שכבר בגיל 5 ציירתי בתלת-מימד, יום אחד למדנו על פירות ההדר, וגם נתנו לנו הילדים "בשעת ריכוז" לטעום בעיניים עצומות מיץ של פרי הדר, ואנחנו היינו צריכים לנחש מהו. עוד לא היתה אז אשכולית אדומה, אבל כל-כך קיוויתי שיתנו לי לטעום תפוז-דם. לצערי נתנו לי לטעום מיץ לימון, ואני זוכר שהתאכזבתי נורא. וכך חזרתי בשאלה..סתם-סתם...  כל הסיפור הזה אולי נשמע מומצא אבל צריך חתיכת דימיון בשביל להמציא סיפור כזה. ובכן, הוא לא מומצא. הכל נכון, ובגלל זה אני לא שונא דתיים או דת.
תפוז דם הוא גם השם החדש של Lightspeed Champion, וכך הוא נשמע:

Blood Orange - Sutphin Boulevard


Blood Orange - I'm Sorry We Lied


יום ראשון, 17 ביולי 2011

מעבירים לוינטאג' - Wu Lyf

מדובר בלהקה אנגלית ממנצ'סטר ששומרת על מסתוריות, לא מתראיינים וכו'.. לאלבום הבכורה שלהם קוראים Go Tell Fire To The Mountain. אני מתרגם מהאתר של הלהקה :
"Wu Lyf הם ארבעה ילדים מטומטמים הקוראים בקול רם לגעגועים למקום שנקרא בית. שני אחים מברכים שני אחים אחרים לשלום, ועושים פופ-כבד. אני לא מרגיש בבית במקום הזה, כאילו לבבכם שיכור מנפט, וכל מה שצריך הוא ניצוץ לליל התלקחות של לוציפר. גם באמונה עיוורת הם מאמינים במה שאומרים להם להאמין, ולנצל נכון את אמא שלך עד שהדם שלה יהיה כחול. הרוח על ההר מכה בעדינות ושנותיה הפרועות הוחלפו המזגן, אלגנטי מתכתי, מעוצב בשלמות. בתרגול יעיל אנשים הורגלו למיזוג, ולכך שאין להם אלטרנטיבה, בן. לספר אש זה להעלות שאלות. להביא דלק לשריפות - זה התחיל ע"י ילדים שאינם סומאים יותר על ידי הזוהר המרהיב. אז לך לספר אש"

לקח לי קצת זמן לאהוב, אבל בסוף זה בא.

Wu Lyf - We Bros


קליפ מוזר:


וגם קליפ הפגנתי:


יום שישי, 15 ביולי 2011

נבדק ונמצא פרימיום - צריך חופש !


NEW NAVY - Zimbabwe from NEW NAVY on Vimeo.

פתיחה- 
לפעמים אנשים שואלים אותי: "אייל, אתה אמיתי?". ואז אני תמיד עונה להם:" לא ! מה פתאום ! אני המצאתי את עצמי.", ולפעמים אנשים שואלים אותי: "אייל אתה לא צריך חופש לפעמים מכל זה?". ואני עונה להם:" שטויות, זה החופש שלי, כל דבר אחר הוא עבודה". אבל האמת היא שאני מרגיש את זה שאני צריך חופש, לא מהבלוג, אבל איזו חופשה קצרה, ולמה לא בעצם ארוכה, היתה יכולה להיות נעימה. קיץ וחם ואני רוצה חופש גדול ולרבוץ להתבטל עד אין-סוף (שזה יוצא בערך באחד בספטמבר). בינתיים אני מתנחם בהופעות של הקיץ הזה:

New Navy - Zimbabwe
למעלה שיר של New Navy שחולם על חופשה בזימבבואה. מתחיל כמו שיר של 10CC ממשיך כמו Friendly Fires.

Simon & Garfunkel 
תמונת החתונה של פול סיימון והנסיכה ליאה
ולעוד המון תמונות של פול סיימון

בשבוע הבא ההופעה של פול סיימון. אחד מאבות המזון של הבלוג הזה. אני מצפה לחוויה. כל הראיונות שהיו עימו לאחרונה בתקשורת הישראלית, בטלוויזיה ובעיתון, היו גרועים. למה לא לשאול אותו על האלבום החדש שלו ? למה לא לדבר על גרייסלנד (היה על זה פה פעם פוסט)? דיברו בעיקר על השנים שלו עם גרפנקל, שעם כל החשיבות והיופי שלהם, הם מהווים רק פרק בתולדות. אז אחרי כל ההקדמה הזו, בכל זאת שיר של פול סיימון עם גרפנקל שאני מאד אוהב (אבל אני באמת אוהב את כל מה שהוא עשה):



פול סיימון וארט גרפנקל הופיעו בסנטרל פארק בשנת 1981. הופעה היסטורית שנכחו בה קרוב למיליון אנשים. יצא לזה גם אלבום כפול (עם עטיפה כפולה ושני תקליטים). אני זוכר שאני והשכנה שלי שרית ספרנו על העטיפה את האנשים בקהל שיש להם משקפים - זה יצא די הרבה. השיר הבא הוא גם בין השירים הראשונים שאהבתי בלועזית. זה היה בערך בכיתה א'. השיר הוא של פול סיימון ופה הוא מבצע אותו עם גרפנקל בקונצרט ההוא בסנטרל פארק (רמז לגרייסלנד ? יכול להיות..):



ומשהו שיזכיר לכם את המקורות של הפליט פוקסס:




לא ממש סבלתי - פינת הפולניה הבלתי מתוגמלת
היריעה קצרה הפעם מלהכיל את כל מה שכל-כך לוהט אבל לא ממש שווה את המסך המרצד ל-15 שניות. ובכל זאת אולי אתכם זה יעניין: שני שירים חדשים לוואייט סטרייפ שהתפרקו (כן זה מעין קוסמות שכזו). שיר חדש בשם Money ל-The Drums לא שהוא גרוע, פשוט לא מחדש כלום. מתוך אלבום שבדרך, נקווה לטוב

The Drums - Money by WorkItMedia

מעבירים לוינטאג'
הנה גם ל-Cults קליפ חדש ווינטאג' לחלוטין. כבר אמרתי שזו תופעה


Go Outside, by Cults from Boing Boing on Vimeo.

THE SAVAGE DETECTIVES - Comet
אתם בטח כבר יודעים שעברי לידר הקים איזו להקה ששרה באנגלית (בכלל לא רע). אבל אני נדלקתי על השיר הזה, של להקה של איש אחד שבטח תזהו. דגנית פלאט כתבה עליו: "משהו באיש הזה גורם לחשוב שרק כשהולכים עד הסוף מגיעים לאן שהוא !!!" ובאמת כשהולכים עד הסוף מגיעים לסוף, בדרך-כלל...לפעמים מגלים שיש עוד פניה שלא נראתה בהתחלה, אבל כן.. זה נכון. בכל מקרה אהבתי את הלהקה הזו. וגם את הזמר, מאד.


פינת הפורום
בטח כבר שמתם לב כבר שבזמן האחרון אני נותן קרדיט לאנשים שונים שמכירים לי דברים. אז רוב הממליצים הם חבריי בפייסבוק, בקבוצה סודית שנקראת "הפורום", ומעכשיו תהיה פה פינה קטנה של דברים משם. הנה למשל שיר שעדי גונן כתבה שיש לה חולשה אליו. עכשיו גם לי. יש לזה איכויות של "צלילי המוסיקה" ושל שיר מהוליווד של שנות העשרים, ויש בזה גם משהו אוריינטלי, יפני/סיני. הקשבתי לו אתמול איזה עשר פעמים ברצף:

Fairouz - Dar'ajil Ward EgyRap


עוד דברים טובים שהיו פה השבוע
תגלית חדשה בשם Zoo Kid, של נער פלא בן 17 שנשמע מאד בוגר; שיר שבוע של גוטייה; שיר חדש לאליוט סמית'; פוסט עם איזה 100 נעימות של תוכניות רדיו; סקירה של אלבום חדש של נערת הקאנטרי: דולי פארטון, וגם הייתי בהופעה של פיית-הרוק קרן אן.

שתהיה לכם פרימיום של שבת !

יום חמישי, 14 ביולי 2011

ילד גן חיות



בילי בראג ג'ינג'י, כינה אותו יובל קוואלי. הוא רק בן 17  ומנגן בגיטרה שירים שהוא כתב. יש לו כבר כמה וכמה שירים ביוטיוב, עדין לא מצאתי אלבום. לואו-פיי יפהפה, שכיף לגלות:

Zoo Kid - Out Getting Ribs


Zoo Kid - Ocean Bed

יום רביעי, 13 ביולי 2011

הופעות פרימיום: קרן אן, פיית רוק-קלאסי

תמונה של הפיה קרן אן [ויה outlinemusicandmore]

מכתב מהפיה פרי
[ניתן להגדיל בלחיצה]
 העורך הראשי (בני הקט בתמונה למטה) כבר בן 5 והוא עדין מאמין בפיות. ככה הצלחנו לגמול אותו ממוצצים, וכך גם אנחנו משכנעים אותו להיגמל מדברים אחרים. בשבוע האחרון אנחנו מנסים לגמול אותו מלישון עם אוהל סיירים בסלון. אל תשאלו איך התדרדרנו לזה, אבל קנינו לו אוהל מתקפל, עם מוטות מושחלים והכל, והצבנו אותו בסלון. שבוע נמשך הקמפינג שלו ושל אחיו, והיה מאד קשה לשכנע אותם לפנות את המרחב הציבורי. לשם כך גייסנו פייה בשם "כוכבית". הפייה הקודמת בשם "פרי"(עם פ' רפויה) היתה נותנת לו מתנות מתחת לכרית, בכל פעם שהוא ישן לילה ללא מוצץ, בבוקר הוא היה מתעורר ומגלה הפתעה חדשה וגם מכתב (תמונה בצד). הפייה כוכבית נותנת לו מתנות מתחת לכרית, סתם כי הוא ישן במיטה שלו. דרך-אגב, עדין בתוך האוהל, אלא הפעם האוהל מוצב על המיטה שלו. החיים טובים עם פיות, וגם אני הייתי רוצה פייה שתיתן לי מתנות. זה לא צריך להיות תשלום משכנתא או דבר כזה, מספיק לי דיסקים שאני אוהב, או סתם סופ"ש בחו"ל (כן, המתנות שהפיות נותנו הן די יקרות, ואל תשאלו מאיזה תקציב, גם אני לא שואל).
אז השארנו את העורך הראשי עם אחיו הגדולים והפייה "כוכבית", ונסענו דרך די ארוכה למשכן האופרה. כידוע, אני גר בעמק השלום, וזה יותר משעה ורבע נסיעה לכל כיוון. אני עובד בתל-אביב ממש באזור משכן האופרה, ואפילו חונה בחניון גולדה פעמיים בשבוע. אני מאד אוהב להסתובב בכיכר המדינה, שדרות ויצמן, שדרות שאול המלך, ובמיוחד בשדרות בן-גוריון, אבל בלילה הפיות מפזרות על תל-אביב אבקת קסמים שכזו, ואז עם האורות הכל נראה הרבה יותר יפה וקסום.
נכנסנו למשכן האופרה, בפנים זה היה כל מה שאתה מצפה מהופעה בהיכל תרבות באירופה: סושי, יין וקאווה בבר, וגם מגיש מנומס ומתורבת, כמו סחלב, שהסביר לי שקאווה זה כמו שמפנייה אבל בעשרים שקלים. אהבתי גם את הקהל שנראה כמו אוסף מצוי של תל-אביבים מתוחכמים שיש לעיר הזאת להציע. צעירים ומבוגרים - כולם נראו יפים (במובן האוירתי של המילה). אני מניח שהיו שם חובבי מוסיקה מכל הסוגים: קלאסי, רוק, פולק ופופ (צרפתי).
זו פעם ראשונה שלי באולם הזה, הרבה יותר קטן מארנה O2 בפארג, אבל מפואר ומרשים כמו שמבנה אופרה צריך להיות, ושוב האורות מלמעלה כמו אבקת קסמים של פיות. ישבנו בשורה 5 (!) והרגשנו מאד קרוב (רק לשם השוואה: להופעה של פול סיימון קניתי כרטיסים לשורה 52 במחיר גבוה פי 5) . אוירת החו"ל ממשיכה עם הכרוז שמודיע לפני ההופעה, במבטא כמעט יקה, שעוד מעט תתחיל ההופעה ולכבות טלפונים ובלה, בלה בלה.
ההופעה התחילה עם פלייבק של שיר הנושא מתוך האלבום האחרון של אן "101". האורות מעומעמים לאט לאט, כדי לאפשר לכמעט שלושים נגנים לעלות לבמה: קרן אן עם להקה של חמישה, תזמורת כלי מיתר גדולה, ושלומי שבן אחד פנתר על הפסנתר. המופע הוא חלק מסדרת "קלאסי-רוק" ב"בית האופרה - המשכן לאומניות הבמה". והקסם התחיל: שיר אחד מהאלבום החדש, ושיר אחד מפעם, וכך הלאה לכל אורך המופע. כל כמה שירים קרן עצרה וחילקה תודות וגם אבקת פיות ואמרה: "תל-אביב..איזה כיף..". אנחנו הסכמנו איתה.
אן עושה מוסיקה שהכי טוב לתאר אותה כמשיכות של צבעי מים על פני בד קאנבס. זה שיא הרוק-הרך הנשי שאפשר לחשוב עליו. כל ההגשה שלה מלאה ברגישות ואיפוק שאינם נראים במקומותינו. הכל מדוד ומדוייק להפליא. היא אמנם ישראלית במקור, אבל התרבות הצרפתית ניכרת בכל דבר שהיא עושה (וזה מבלי להיות יותר מידי ידען). לדוגמא: על הבמה הונח לידה כסא בר מעץ, ועליו כוס יין-אדום גדולה, שמידי פעם היא ממנו לגמה.
ברוב השירים כל הנגנים השתתפו. שלומי שבן, הוירטואוז, השתדל, וגם הצליח, להרשים ולתת ערך מוסף, מבלי לגנוב את ההצגה (אני מדמיין אותו בניו-אורלינס בתחילת המאה שעברה, מה שהוא היה יכול לעשות לתולדות המוסיקה). היו שירים שקטים, היו שירי רוק. המופע התחיל עם Strange Weather, האוירתי והמלא בכינורות, My Name Is Trouble , לעומת זאת, נוגן עם המון גרוב, והיו אף כיסוחים בגיטרה שנתנו עוד קצת חיים. הכי אהבתי את ההדרן שהיה שילוב של שיר הבונוס באלבום של אן "You've Been On My Mind" יחד עם השיר "מותק את אצלי בראש" של שלומי בן, הם שרו לפי התור כל פעם אחד/אחת מהם בית מכל שיר. היה מצמרר.
אני חייב להודות שלפעמים קשה לי להקשיב לאלבומים של אן, יש משהו קצת בלתי נגיש בעודף אוירתיות ובמיימיות של המוסיקה שלה. העידון הזה, לעיתים קרובות רך מידי בשביל נשמתי הסוררת, אבל על הבמה החוויה מלאה לחלוטין. קרן אן היא פיית רוק אמיתית, שעושה קסמים אמיתים. היה פרימיום דאלוקס. מחאתי כפיים עד שכאבו לי הידיים, עמדתי ולא שכחתי להריע. היה תענוג ! (יכול להיות שסימן הקריאה הזה בסוף היה מיותר , לאור העידון שהופגן עד כה, אבל ככה אני: מתלהב !!!). 

קרן אן ושלומי שבן

יום שלישי, 12 ביולי 2011

מעבירים לוינטאג' - נעימות לתוכניות רדיו



הכל התחיל עם הנעימה הזו שיאיר עציוני הזכיר לי, ואז מצאתי את רשימת הנעימות הזו באינטרנט. תוכניות רדיו הם דבר שהולך ומשתנה לו לאט לאט. האמת שאני לא מוצא כיום הבדל בין תוכנית רדיו אישית לבין בלוג (ולכן אני לא מספיק מתאמץ לעשות תוכנית רדיו), אבל עדין יש תוכניות רדיו אישיות טובות. נעימות של תוכניות רדיו לנצח ירשמו בתודעתנו בגלל החזרתיות, ותמיד יהיה לנו נעים לחזור למנגינות שמיד מעלות בנו נוסטלגיה. למעלה השיר Love's Great Adventure של אולטראווקס, שהיתה נעימת פתיחה של התוכנית "להיטים לוהטים" של רשת ג'. והנה רשימת הנעימות שמצאתי באינטרנט, לחלקם יצרתי קישורים לנעימות ביוטיוב, להנהתכם:

אבי אתגר בשבת - רשת ב - 'Rumba Tres - Amazonia
אדום עתיק - רשת ג' - Frank Pourcel - El cordobez
אהבה יומיומית עם יוסי סיאס - רשת ג' - Deuter - From Here to Here הורד.
אחד על אחד (כדורסל) - רשת ב´ - Incantation - Cacharpaya
אילון הגרפולוג - FM103 - 2pac - Changes
ארבע אחרי הצהריים - גלי צה"ל - יעל לוי – תמונה
בוקר טוב ישראל - גלי צה"ל - Juan Martin - Flight to Paradise
בוקר ישראלי עם אלי ישראלי - גלי צה"ל - Margareth Menezes - Elegibo
בחצי היום - שנות השבעים - רשת ב' - Jimmy Smith - The Cat
בילוי נעים עם מולי שפירא - גלי צה"ל - Steely Dan - East st. Louis Toodle-Oo
בין שישי לשבת עם יצחק לבני - רשת ב' - The Carpenters – Heather
במצב הנוכחי - גלי צה"ל - Jean Michel Jarre - Equinoxe, Pt. 4
ג'וקים בראש עם גידי אורשר - גלי צה"ל - Jean Michel Jarre - Calypso
גלגלי צה"ל - גלי צה"ל - Steve Miller Band - Living In The U. S. A.
דברים טובים עם שמירה אימבר - רשת ג' - דובדבן – נמל תעופה בן גוריון
דיווחי תנועה - גלגל"צ - Freak Power - Sugar Lump
דיווחי תנועה - גלגל"צ - Maxwell - The Urban Theme
דיווחי תנועה - גלגל"צ - Sugarhill Gang - Apache
הבוקר הזה עם אריה גולן - יומן הבוקר של רשת ב' - Rick Wakeman - Opus-1
הודעות לחיילים - גלי צה"ל - Branford Marsalis - Mo' Better Blues
הודעות לחיילים - גלי צה"ל - Grover Washington Jr. - Winelight
היום הזה - יומן הערב של רשת ב' - Robert Miles - Children
היום הזה - יומן הערב של רשת ב' - Bert Kaempfert - Take Seven
המילה האחרונה גלי צה"ל - Woody Herman - Here I Am, Baby
הנוסע השמיני - גלגל"צ - Nick Drake - Introduction
הפסקת עשר בערב עם מיכל ניב ז"ל - גלי צה"ל - Beastie Boys – Girls
העולם השישי עם איציק יושע - 88FM - Khana Uru - Piel Morena
הפסקת עשר עם מיכל ניב ז"ל - גלי צה"ל - Simple Minds - Theme For Great Cities
השעה הבינלאומית - רשת ב' - Stamatis Spanoudakis - Zi Ke Vasilevi
ורדה רזיאל ז´קונט 103FM - Snuffy Walden – ThirtySomething Theme
זהבי עצבני - 103FM - Dave Brubeck Quartet - Take Five
חדש חדיש ומחודש עם שוש עטרי וטוני פיין - רשת ג' - Resonnance - Ok Chicago

יום שני, 11 ביולי 2011

אליוט סמית' - חדש !



אליוט סמית' בשיר חדש ויפהפה שלא יצא עד היום. ותודה לעטר רפפורט.

Elliott Smith - The Real Estate

יום ראשון, 10 ביולי 2011

הליידי שרה קאנטרי : Dolly Partom - Better Day

ילדת חיוך שמש
"I'm not offended by dumb blonde jokes because I know that I'm not dumb. I also know I'm not blonde" -dolly parton
איפה שאני מסתובב באינטרנט בלילות, יש קונצנזוס די רחב שזמרות כמו נינה סימון ובילי הולידיי הן זמרות גדולות. מוסיקה שחורה, בלוז וזמרה שחורה מפעם - זוכים להמון הערכה. הרוקנרול צמח מאיזו תערובת של רית'ם אנד בלוז וקאנטרי, על הדרך הקאנטרי קצת נזנח. גם אני לא מקשיב לקאנטרי בשיגרה, מצד שני לא רק השורשים של מיי מורנינג ג'אקט נעוצים באדמת הקאנטרי, אלא גם השורשים של בק ווילקו. יכול להיות שקאנטרי הוא נעים מידי וישיר מידי בשביל חובבי מוסיקה מקצוענים כמונו. כמה שאני אוהב את הפיקסס, ובזמן אמת קניתי את האלבומים שלהם, ואף הספקתי להמוגג מהם ולהתמכר אליהם לפני שמישהו בכלל ידע איך לבטא את שמם, אני עדין מרשה לעצמי להנות מסתם מוסיקה טובה, ושאינה מתוחכמת מידי. אני מציע גם לכל הנבוכים שבכם להרגיש חופשי, תאהבו את מה שאתם אוהבים.
זו היתה הקדמה די ארוכה ובלתי מתנצלת (אם הבנתם אחרת) לאהבתי לאלבום החדש של דולי פארטון. אף אחד לא יכול לקחת ממנה את הקול האדיר שלה, גם לא הבלונד המצועצע והחזה המפואר שלה. אף-אחד לא לוקח את דולי פארטון יותר מידי ברצינות, גם בגלל שהקול שלה די צייצני כשהיא מדברת. עכשיו הגברת בת 60 פלוס - תמיד היא נראתה לי בת 55 גם כשהיתה בת 35, אז זה לא האישיו - ומסתבר שהיא גם כותבת מילים מוכשרת. כמעט כל השירים באלבום הזה הם מפרי עטה: היא שרה על הזמן שעבר, וכל חוכמות החיים שיש לאנשים מבוגרים - שזה לא בדיוק חוכמת חיים אלא יותר פחד מהמוות, משהו כמו: " וואוו רוב החיים כבר מאחוריי, אני כבר חצי רגל בקבר, עוד מעט בלי שאני ארגיש אני אמצא את עצמי בבית אבות עם קטטר, אז בינתיים אני מרשה לעצמי להתאהב בעצמי, ומקווה שגם אתם תתאהבו בי, ושמישהו ממש מנומס ושרמנטי יעשה לי טובה" אחרי המשפט הלא סקסי הזה, אני בטוח שהייתם רוצים לראות תמונה של הציצים של דולי פארטון, גם אם אתם נשים .למרות התדמית הסלאטית שלה-  כולל השתתפות בסרט  המגוחך The Best Little Whorehouse In Texas בשנת 1982 -לא תמצאו תמונת עירום אחת שלה בכל רחביי האינטרנט (טוב יש אחת, אבל גם היא נראיית מזוייפת). אם נשים לרגע את הצחוק בצד, אז המוטו של האלבום הזה הוא: The greatest days we've ever known are the days we're livin' in שזה ממש ניו-אייג' יפה.  דולי פארטון היא הליידי של הקאנטרי, למרות שאני בטוח שיגידו שזו פסטי קליין, או משהי אחרת, אפשר לעשות לה כבוד כבר עכשיו לא צריך לחכות שהיא תמות.
שמתי תמונה שלה למעלה כשהיא צעירה, כי לאנשים צעירים יש את אותו המנגנון כמו של ילדים שלא מאמינים שאבא שלהם היה פעם ילד, אז הנה גם דולי פארטון היתה פעם ילדת חיוך שמש צהובה.
קישורים: סקירה של האלבום ב-NPR, אתר הפלייבוי של דולי פארטון [שימו לב לחצוצרות שלה למטה]
הנה שני השירים שאני הכי אהבתי מהאלבום Better Days, אחד מהם הוא בכלל בלוז:


ופה היא בהופעה מלפני חודש בטלוויזיה עם הסינגל הראשון:


יום שבת, 9 ביולי 2011

Gotye - חדש !

Gotye- Somebody That I Used To Know feat. Kimbra


גוטייה, אח גוטייה. הוא בעיקר יזכיר לכם את פיטר גבריאל. את גוטייה הכרנו בשנת 2008, זה היה בזמן שהיתה לנו תקלה בטלויזיה בבית, ואז חיפשתי שירים עם קליפים של אנימציה לעורך הראשי שהיה רק בן שנתיים - ומצאתי את אחד מהקליפים המעניינים ביותר אי-פעם. הוא מאוסטרליה, והוא מוסיקאי עצמאי, למרות שהצליל של המוסיקה שלו הוא לגמריי מיינסטרים.
עכשיו יש לו שיר חדש וקליפ חדש שמתאר פרידה וסיום מערכת יחסים. הקצב די גבוה ומלווה אותו קימברה, יפה.

יום שישי, 8 ביולי 2011

נבדק ונמצא פרימיום - מזגנת



פתיחה- 
היי, היא לא מרחה קרם שיזוף בפופיק
השבוע חליתי ב"מזגנת", אתם יודעים.. המחלה הזו של התקררות באמצע הקיץ הלוהט והחובט. לא כזה נורא, אבל די מבאס. כיוון שכבר התחלתי במדור "מעבירים לוינטאג'", אז אני אין לי בעיה להיזכר שוב בימים שלא רק שלא היה טלפון בכל בית, אלא גם לא היו מזגנים. בתחילת שנות השמונים אפשר היה למצוא מזגנים בעיקר בחנויות בגדים (לפני שהיו קניונים, ולפני שהיו רשתות של בגדים, היו בעיקר חנויות פרטיות לבגדים, ברחוב. כן ! ברחוב). אבל אז הומצא המזגן המפוצל, ולאט לאט התחלנו למזג את עצמנו לדעת. בדיוק כמו שהתחלנו להשתמש בסלולרי בצורה טוטאלית. דרך-אגב, בתחילת שנות השמונים גם התחילו למזג את האוטובוסים, ועד אז גם הצלצול לתחנה נעשה באמצעות חוט גבוה שהיה תלוי לאורך האוטובוס בקו העמודים.
קיץ זה בעיקר סטייט עוף מיינד: קליל כמו סלט ירקות עם גבינה צפתית, מתוק כמו גלידה, וקר כמו אבטיח. וכך אני גם אוהב את המוסיקה בקיץ, ההיפך מחמין:

Toddla T - Watch Me Dance with Roots Manuva
למעלה. שיר קיץ קלאסי, מרענן כמו ספרייט. שיר שיתן לכם את ההתנעה הנחוצה לבריכה או לים.

Handsome Furs - What About Us - אזהרת צפייה !NSFW
אם סקס וארוטיקה נורא משעממים אתכם, אז אל תצפו בקליפ הזה. וברצינות: אל תצפו בו בעבודה. דן בוקנר מ- Wolf Parade ואישתו הם הצמד הקנדי הזה, והם מוכיחים שגם אחריי הנישואים יכול להיות סקס לוהט ומלא תשוקה. אחריי 2:41 דקות השיר מקבל תפנית, הסבלנות משתלמת, כי שני החלקים של השיר משלימים אחד את השני.



Drake - Marvins Room
אחד משירי השנה שלי. גם עם הרבה דיבורים מלוכלכים, אבל באנגלית.



Explosions in the Sky - Last Known Surroundings
האלבום שלהם תופס תאוצה, ויותר ויותר אנשים מתוודאים שהם אוהבים אותם. ועכשיו יש גם קליפ חדש מלא התפוצצויות שמיימיות. בעיקר הם מזכירים לי את דורותי קולם.



Sufjan Steves - Get Real, Get Right
אחרי שעברו כמה חודשים אפשר לומר בוודאות שהמטאמורפוזה שעשה על עצמו סופיאן סטיבנס הצליחה. בהופעות הוא מתלבש כמו טווס, ונותן שואו שמזכיר איך שפיטר גבריאל המציא את הארט רוק, כשהוא עלה עם מסיכה של איזה חיה על הפנים, וכל הקופים (קרי: הקהל) התלהבו. The Age Of Adz, האלבום האחרון של סופיאן סטיבנס, הפך לקלאסיקה מיידית. קשה לי מאד להקשיב לכולו ברצף. הוא בעיקר הצהרה אומנותית, אבל הוא גם מהנה. הנה קליפ חדש לאחד השירים באלבום:



Bag Raiders - Not Over
עוד להקת דאנס אוסטרלית, עם שיר חדש. לא ברמה של קאט קופי, ובכל זאת נחמד. הקליפ מתאר איך אדם מתקופת האבן מדלג במכונת זמן אל העתיד. שהוא בעצם ההווה שלנו. אבל למה דווקא ללונה-פארק ?



Glasvegas - Shine Like Stars
קליפ חדש ללהקה האהובה על הבלוג הזה, מתוך האלבום המצויין שיצא להם השנה.



מעבירים לוינטאג'
אריק קלפטון מדגים למה הוא אלוהים. אני בטוח שאתם יודעים שאריק קלפטון נחשב לאחד מגדולי נגני הגיטרה, אבל עד כמה הוא גדול, אפשר להבין מהסרטון הבא, שבו הוא מדגים מה אפשר להוציא מגיטרה חשמלית. מרתק:



ג'ימי פייג' בן 14. שנת 1957, אבא שלי היה בן 10. והנה איך שג'ימי פייג' מנגן:



רק בשביל לאושש את התיזה שלי שיש התעוררות גדולה לוינטאג', אז הנה הרכב הצש של הסולן של hot Chip בקליפ שהוא כול וינטאג':
The 2 Bears - Bear Hug

עוד דברים טובים שהיו פה השבוע
אלבום בהזרמה ל- The Hororrs, השיר הכי מומלץ מתוכו הוא Monica Gems. מאד התלהבתי מאלבום החידושים של באדי הולי שכולל חידושים של לו ריד, פטי סמית', בלאק קיז, סי- לו גרין - בקיצור חגיגה. Beady Eye (להקת ההמשך של אואזיס), בשיר חדש שעושה את העבודה. וגם היה פה קליפ שבוע מאד שקסי. ולבסוף, מבחר הופעות מפסטיבל Glastunbury.


Radiohead - Staircase
שיר חדש לרדיוהאד, מתוך הקלטה בהופעה במרתף. בסופו של דבר אני לא כל-כך מקשיב לאלבום שלהם שיצא השנה. איך אתם?
Radiohead - Staircase


שתהיה לכם פרימיום של שבת !

פוסטים אחרונים וממש שווים !