לעקוב אחר הפרימיום

יום רביעי, 30 בנובמבר 2011

Sharon Van Etten - חדש !

השיר הזה הדליק אותי מהפעם הראשונה שהקשבתי לו, אבל היה די מדהים לגלות שמשתתפים בו Aaron ו- Bryce Dessner שני חברי  The National וגם Matt Barrick מלהקת the Walkmen וגם Jenn Wasner מלהקת Wye Oak,  ולבסוף Thomas Bartlett מ- Doveman. הזמרת היוצרת  מברוקלין שרון ואן אתן, בדרך לאלבום חדש וזה הסינגל הראשון. איך יצא ? מדליק

Sharon Van Etten - Serpents by Pretty Much Amazing

יום שלישי, 29 בנובמבר 2011

אלבום בהזרמה - Drake - Take Care

זה לא בדיוק חורף מה שאנחנו חווים בימים האלה. יותר צינה שמקפיאה וחודרת לעצמות. בצהרים יש שמש שקרנית, ובלילה כפור טוטאלי. עושה לי חשק לשוקו, עושה לי חשק להתעטף בשמיכת חורף קטיפתית, עושה לי חשק להקשיב לאלבום של דרייק. בימים אחרים יכול להיות שהוא היה יותר מדי מדושן בשבילי, אבל בערב קר במיוחד, לא מפריע לי למרוח שכבה עבה של חמאה ומעליה נוטלה על לחם לבן. מזיק לשיניים ? מזיק לבריאות ? כרגע זה ממש מחמם : קישור

יום שני, 28 בנובמבר 2011

ההיסטוריה המסונטזת של סטיבי וונדר


[תודה לאייל גולדמן] רק לפני כמה ימים סיפרתי כאן כמה התאכזבתי לגלות שהבת שלי לא מכירה את סטיבי וונדר. ואתמול כשראיתי את הסרט הבא, הסתבר לי שגם אני לא ממש הכרתי אותו. בשנת 1971 עוד לא היתה מוסיקה אלקטרונית-דיגיטלית אבל היה סינטסייזר אנלוגי בשם מוג. הסרט הזה מספר את סיפורו של הסינסייזר הגדול ביותר בעולם בשם Tonto, הוא היה אנלוגי, ונראה יותר כמו חללית. אחראים עליו שני מתכנתים בשם בוב ומלקולם. ומה שיפה בכל הסיפור הזה שהם נתנו את הדחיפה הגדולה ביותר לסטיבי וונדר, בשיא הקריירה שלו, בתחילת שנות השיבעים. האמת היא שלא ממש שמתי לב לכך שחלק גדול מאלבומיו הגדולים של סטיבי וונדר בעצם נשענו על סינטיסייזרים, כי יש להם צליל חם , וכל-כך רחוק מהצליל המתכתי שיש לסינטיסייזרים הדיגיטלים של ימינו. בכל מקרה היה נחמד לגלות עוד פיסה בפאזל הגדול של ההיסטוריה של המוסיקה. על הדרך אנחנו נותנים כבוד לשני אנשים שלא קיבלו את הקרדיט המגיע להם, וקצת נעלבו. יחד עם סטיבי וונדר הם הפיקו 4 אלבומים והקליטו 240 שירים !!! בארבע שנים - מותר להגיד במקרה הזה: מדהים !


יום ראשון, 27 בנובמבר 2011

עשר שנים למותו של ג'ורג' האריסון - יואב קוטנר


ספיישל ג'ורג' האריסון: עשר שנים למותו 26.11.2011
עורכים ומגישים: עלמה זהר ויואב קוטנר

שעה ראשונה
GEORGE HARRISON: ALL THINGS MUST PASS
GEORGE HARRISON & ERIC CLAPTON: OLD BROWN SHOE – LIVE 1982
THE BEATLES: WHILE MY GUITAR GENTLY WEEPS
THE BEATLES: WITHIN YOU WITHOUT YOU
THE BEATLES: NOT GUILTY
GEORGE HARRISON: LIVING IN A MEATERIAL WORLD
GEORGE HARRISON: WONDERWALL MUSIC
GEORGE HARRISON: NO TIME OR SPACE
THE BEATLES: SOMETHING
GEORGE HARRISON: BEWARE OF DARKNESS
GEORGE HARRISON: ISN'T IT A PITY


  
שעה שניה
GEORGE HARRISON: I'D HAVE YOU ANYTIME
GEORGE HARRISON: HERE COMES THE SUN – LIVE 1971
GEORGE HARRISON: DARK HORSE
GEORGE HARRISON: THIS GUITAR
GEORGE HARRISON: CRACKERBOX PALACE
GEORGE HARRISON: MY SWEET LORD + THE PIRATE SONG
GEORGE HARRISON: ALL THOSE YEARS AGO
GEORGE HARRISON: CLOUD NINE
GEORGE HARRISON: GOT MY MIND SET ON YOU
THE TRAVELING WILBURYS: HANDLE ME WITH CARE
GEORGE HARRISON: STUCK INSIDE A CLOUD
GEORGE HARRISON: ART OF DYING
GEORGE HARRISON: WAH WAH – OUT

יום שבת, 26 בנובמבר 2011

Mount Eerie - Distorted Cymbals

 שיר השבוע שעבר
Mount Eerie - Distorted Cymbals

נבדק ונמצא פרימיום - נקפץ על המיטה


נקפץ על המיטה/ מאת העורך הראשי

בוקר טוב

ילד שלי

כולם קמים

זה יהיה היום הכי נפלא

נקפץ על המיטה

העורך הראשי כתב שיר, הוא כבר בן חמש וחצי, ובינתיים עושים כל מה שהוא רוצה - זה קצת מסביר את האופטימיות. גילית עוד כמה שירים טובים וחשבתי שאין טעם להשאיר אותם למחר. אז השבוע פעמיים כי נבדק ונמצא פרימיום  הקודם קצת חורפי, זה יותר שמשי וחמים:

Florence and the Machine - Take Care
אהבתי את האלבום הקודם של דרייק, את החדש פחות. אבל זה לא מפריע לי להנות מאד מביצוע של פלורנס לשיר שלו.  תראו כמה עדינות ופראות יש באישה אחת צעירה שנראיית קצת יותר בוגרת לגילה, במובן הטוב.


Amy Winehouse - חדש !!!
עוד שיר חדש לאיימי ווינהאוס. קטע גנוז מאלבומה הראשון. שיר נהדר, ממש:

Amy Winehouse - Halftime


Givers - Up Up Up
שמחה שיכנע אותי להקשיב לאלבום האנדרייטז של גיברס.  יש כאן כמות בלתי מבוטלת של שמחה. מזכיר לי במשהו את הרוח של וומפייר וויקאנד, למרות שזה יותר פופ אנ רול ופחות מקצבים. להאזנה לעוד שירים



Laura Marling Ryan Adams - Oh My Sweet Carolina
לא היה לי מושג שראיין אדמס כתב את אלבומו האחרון בעקבות אלבומה השני של מרלינג - אותי דברים כאלה מרגשים. מאד יפה לראות את לאורה מרלינג שרה יחד איתו שיר מתוך אותו אלבום. לפעמים כל מה שאתה צריך בשביל השראה זו מישהי עם המון נשמה.



Outfit- Two Island
מוכרת לי הלהקה הזו, ולא זוכר מאיפה. לא רוצה לשאול אותה אם היא מגיעה לפה הרבה, שלא תחשוב שאני מתחיל איתה. אבל ככה לפלרטט זה דווקא נחמד



Political Fuck - Balkan Beat Box
אני מרגיש חובה להבין את הקליפ הזה לפה למרות שאני לא אוהב לא את השיר ולא את קליפ. [קישור].

Close Lobsters - Your Violently Pretty Face
פינת הקלאסיקה הפעם בהמלצה של יובל קאולי, הלובסטרים משנת 1988, שיר אינדי מושלם:



הופעות פרימיום
ג'ינס אדיקשן הופיעו בישראל. זו להקה ותיקה שפועלת משנות השמונים וגם הוציאה אלבום לא רע השנה. אפשר לראות את כל ההופעה הזו כאן [קישור]. חוץ מזה, בקרוב ההופעה של התזמורת של סן-רא שאמורה להמשיך את מורשתו של מוסיקאי הגאז האגדי Sun Ra.  בן שלו כתב עליו השבוע: "הוא הגיע מכוכב אחר במטרה להציל, באמצעות המוסיקה החוצנית שלו, את כדור הארץ ואת בני האדם. לגאול אותם מהחורבן שהם ממיטים על עצמם. 'המשימה שלי היא להפוך חמישה מיליארד בני אדם למשהו אחר', הוא הצהיר.'לגמרי בלתי אפשרי. אבל מאחר שכל הדברים האפשריים כבר נעשו על ידי האדם, אני חייב לנסות את הבלתי אפשרי'". הנה הסיפור שלו:


וגם כשמש אור:
החיים יפים והמוסיקה פרימיום !

יום שישי, 25 בנובמבר 2011

נבדק ונמצא פרימיום - 13 מלאו לנערה


פתיחה- 
עוד מעט כריסטמס ועונת החגים של בני דודנו הנוצרים. הרבה מאד מוסיקת מיינסטרים יוצאת בתקופה הזו לצד אוספים מיוחדים לחג. אצלנו בקושי יש חורף והיינו צריכים השבוע להספיק מהר להקשיב לאלבום השלג של קייט בוש . את השיר החדש של המכבים, לעומת זאת, אפשר היה להשאיר לחנוכה, אבל כיף להקשיב לו כבר עכשיו, וכנראה שלעולם לא נספיק להקשיב לכל המצעדים של ג'ון פיל, אבל כדאי לנסות. לאור מזג-האויר ההפכפך השבוע בנבדק ונמצא פרימיום מוסיקת חורף לצד מוסיקה קצת יותר שמחה, אנג'ויי:

Bony King of Nowhere - Eleonore
מישהו מכיר אותו ? אולי אלינור ? יש אלינור בקהל ? סינגר-סוגרייטר בלגי שהוציא אלבום השנה. השיר הזה ממש יפה



Amy Winehouse - Our Day Will Come
עוד שיר לאיימי ווינהאוס שמדגים לנו כמה האבדה היתה כבדה. הפעם גם קליפ:



iLiKETRAiNS - Flood
השנה קוראים לפסטיגל - "i-פסטיגל" בלי לתת יותר מידי קרדיט לאפל. בגילגול הקודם היה "פסטיבל הילדים" שהופיע רק פעם אחת בשנה, בהיכל התרבות בתל-אביב. מי שבא ראה, ומי שלא אז צפה בשידור היחיד שהיה בטלויזיה. ועכשיו כשאני נזכר בכך, אז גם וידאו עוד לא היה ואי-אפשר היה להקליט. בימינו לפסטיגל 3 הופעות ביום, בכל רחבי הארץ בשמך 10 ימים. ולפני שיש בכלל פסטיגל יש ב- VOD "מבט לפסטיבל" וכבר אפשר לראות מה שיהיה בו.  בפורמט הקודם היו 10 שירים חדשים בביצועים של זמרים וזמרות מוכרים, ולאחר ההפסקה אותם שירים בביצוע "כוכב נולד" של ילדים שנבחרו בקפידה לשיר את השירים. בסוף הפסטיבל היו מכריזים על השיר הזוכה. הרבה שירים מהפסטיבל חדרו לרפרטואר הישראלי והיתה חדוות יצירה גדולה. היום זה בעיקר מצעד עלוב של סלבריטיז, אבל בשביל קצת לשלם מס-איכות יש את פרק המחווה. השנה תהיה מחווה לאריק איינשטיין. ראיתי את זה בטלוויזיה וכמעט ירדו לי דמעות.
להקת iLiKETRAiNS לא חייבת שום i לאפל, ויש לה מוסיקה חורפית אבל לא לחנוכה. האלבום החדש שלהם מתאים מאד לחורף אמיתי. אם אתם מוצאים כזה תגידו לו שיבוא לפה:

iLiKETRAiNS - Flood


Leonard Cohen - Show Me The Place
שיר חדש ללאונרד כהן לקראת אלבום חדש, אחרי 8 שנים ללא הקלטות האלבום נראה Old Ideas, יש פה איזה כפל משמעות.

Show Me The Place by leonardcohen

Sean Pecknold - The Shrine / An Argument
קליפ חדש ואנימטי לפליט פוקסס. אחד האלבומים הטובים של השנה הזו:


The Shrine / An Argument from Sean Pecknold on Vimeo.

טעמתי אצל אחרים אביעד מהאייפוד רעב כותב שירה: " שבריריות היא מוטיב נהדר לחיים שלמים. כל מי שלומד לחיות עמה ואינו נלחם בקיומה, מרוויח ימי עושר המרופדים בעוני מוצק, נהנה מימי אושר המניחים מרפקיהם על משענות נייר שמאחוריהן בורות מים רותחים. רגע השבירה אינו ייחודי, הוא הרי נופל על כולם בשלב כזה או אחר. אולם ההתהלכות כסדוקים, כמי שיודעים רוב העת כי זרי הפרחים שלפניהם יתייבשו ביום המחר, אינה מנת חלקם של כולם. חלק אחד הרי נופל, אך נוטה להתרומם, לנקות את שברי הזכוכית מן המצח ולרוץ הלאה, כי צריך. חלק שני נותן לזכוכיות להתנקות מעצמן, לפחות לזמן מה. אין כל רע בחלק האחד, אך החלק השני צודק יותר".  לפעמים המוסיקה פחות חשובה, ובכל זאת השיר:



Pulp - Underwear
קצת קלאסיקה. מאד אהבתי את השיר הזה של פאלפ




החיים שלי יותר מעניינים ממני השבוע סוף-סוף הבת שלי בת ה-13 פנתה אליי בבקשה שאני אשביע קצת את נגן האמ.פי שלה. קניתי לה אותו כשהיא היתה בכיתה ג' בגלל הציונים הגבוהים שלה. בסוף כיתה ב' קניתי לה סט של 20 דיסקים עם מוסיקה קלאסית. היא מנגנת בכינור כבר מאז, וגם בפסנתר, אז זו היתה מתנה מתאימה. בפועל לא הקשבנו ליותר מחמישה דיסקים. אבל השבוע היא ביקשה ממני מוסיקה "רגילה". היא אוהבת להקשיב ל-Avril Lavigne אז המלצתי לה גם על Blink 182, פלורנס והמכונה, קולדפליי ואת כולם היא אהבה. את סי-לו-גרין וקינגס אוף לאון היא דחתה. התפלאתי שהיא לא מכירה את סטיבי וונדר,  כי הייתי בטוח ששמתי אותו מספיק פעמים ברכב, בנסיעות המשותפות. לפעמים אני שוכח שהילדים שלי לא מכירים את כל מה שאני מכיר - אולי הגיע הזמן להשקיע קצת בקלאסיקה. אני לא משמיע מספיק חיפושיות, ויהיה לי מאד קשה אם הילדים שלי לא יאהבו אותם. אני כל הזמן כועס על עצמי שאני לא מקשיב מספיק למוסיקה קלאסית. אני מכיר את הדברים המפורסמים, כמו כולם, אבל יש כל-כך הרבה, זה ממש אין סופי כמו החלל. דוגמא שהקשבתי לה השבוע:

גם אם יורד עליכם גשם, תזכרו:
החיים יפים והמוסיקה פרימיום !

יום חמישי, 24 בנובמבר 2011

כל הג'אז המצרי הזה


המהומות במצרים משאירות אותנו קצת נבוכים. מהפיכות הם דבר שקורה בהפתעה, זה נכון לגבי מהפכות בכלכלה וגם לגבי מהפכות פוליטיות. כשאנשים רוצים חופש אז אתה שואל את עצמך: "ממה אלוהים ממה ?" כמאמר המשורר. ובמקרה של מצרים השאלה עולה ביתר שאת. האם הבחירות המתוכננות שם לא יובילו לממשלה מוסלמית קיצונית ? ולא צריך ללכת רחוק כדי לראות שזה כבר קרה, פעם ראשונה באיראן ובפעם שניה ברצועת עזה.
טוב לפעמים לגלות שגם לאוייב יש רגשות בדיוק כמוך. אמנם יש לנו שלום עם מצרים, אבל זה בכלל לא מרגיש כמו סיפור אהבה. יש מעט מאד ערבים שרואים כי מיקומה של ישראל בלב המזרח התיכון, הוא דווקא הזדמנות שלהם לעשות קפיצה טכנולוגית ותרבותית שתקרב אותם להשכלה, לידע ולעבר אופק חדש [דוגמא שאינה מתקבלת על הדעת יש כאן]. בכל מקרה זה נחמד לגלות שיש מוסיקה ממצרים שאתה יכול לאהוב. זה לא אום כולתום, זה ג'אז עם אלמנטים מזרחים וזה לא נשמע כמו מושיק עפיה.  סלח רג'ב, הוא מוסיקאי ג'אז מצרי חשוב, והאו שיתף פעולה עם סאן רא [שתזמורותו מגיעה להופעה בישראל בשבוע הבא] לקטע שלמטה קוראים "ראמדאן בזמן-חלל" אני אהבתי מאד [ותודה לאיתי כוחיי]:

Salah Ragab and the Cairo Jazz Band - 05 - Oriental Mood

ועוד קטע:
Salah Ragab and the Cairo Jazz Band - 01 - Ramadan In Space Time

אחמד ג'מאל הוא בכלל מוסיקאי ג'אז אמריקאי. כל תהליך ההתאסלמות של אמריקאים שחורים קשור לתנועת האחים המוסלמים. אני יכול להבין את זה שאדם רוצה להיות יותר קרוב לטוהר נפשי, והדת הרבה פעמים נותנת תשובה לכך, במיוחד האיסלאם. מי שלא פגש מאמין מוסלמי זך וצלול - לא פגש אדם תמים בעולם [נו קצת הגזמתי] ותודה ליואל גינור:

Ahmad Jamal - Flight

ועוד קטע:
Ahmad Jamal - Arabesque

יום רביעי, 23 בנובמבר 2011

tUnE-yArDs - בקרוב בישראל !


במסגרת עבודתי יוצא לי הרבה לעבוד במקומות שונים בארץ, בדרך לקצרין אני עובר ליד הכנרת, בגלבוע אני טובל בפסטורליה, בתל-אביב אני אוכל במסעדות הטובות והטובות פחות, בירושלים אני זוכה להמון השראה, ואפילו היה לי פעם משרד ממש על הים. כיוון שארצנו כה קטנה אז יוצא לי להגיע לאותם מקומות גם כשאני בחופשה.  והאמת היא שהגלבוע, הכנרת, הים, רמת הגולן, ואפילו הערים הגדולות נראות אחרת לגמריי כשאתה באמצע יום עבודה, ואחרת כשאתה תייר - אפילו תייר מקומי. כל המקומות האלה בעצם לא משתנים לכבוד החופשה שלך, זה רק אתה שמשתנה. הים פתאום מרגיע את רוחך, כיכר רבין בטיול עם הילדים מקבלת תחושה חדשה, בירושלים ביקרתי בניקבת השילוח ומנהרת חיזקיהו וזו היתה חוויה. ככה מתנהלים כל החיים שלנו בארצנו הקטנה, דרמות קטנות וגדולות, שאני כלל לא מודע להם, מתרחשות בבית המשפט שסמוך למקום עבודתי בתל-אביב. ובצד השני של הרחוב, קבוצות של בתי ספר מבקרים במוזיאון. כל אחד חווה את החיים מנקודת מבט אחרת, ולפעמים יש לנו את הזכות לחיות אותו מקום מנקודות מבט שונות. למשל אתמול הייתי בגני התערוכה בביתן 10 בכנס המהנדסים השנתי, דיברנו על נושאים מעניינים כמו בנייה באיזור בולענים, הצלת ים המלח, איך מחליטים על שימוש בבנים לאחר רעידות אדמה, מגמות  עולמיות בארכיטקטורה של רבי קומות, וגם איך שיחפרו את המנהרות של הרכבת הקלה  של תל-אביב (דרך-אגב, העבודות על הפרוייקט הזה כבר החלו). זה אותו ביתן 10 שהייתי בו בכמה הופעות טובות, וזה באמת קצת מוזר. פתאום זה נראה כמו לעשות סקס במשרד, או להיפך: לעשות משרד בסקס.
הזמרת האמריקאית מריל גרבוס, פועלת בשם הבמה tUnE yArDs, היא תגיע להופעה אחת בישראל בתחילת השנה הבאה.  גרבוס היא מוסיקאית מיוחדת ויצרתית במיוחד, המשלבת אלמנטים של ג'אז ומקצבים שונים במוסיקה שלה, יש אפילו שמשווים אותה לביורק. אני לא שמתי לב אליה. ראיתי איזה קליפ מעניין שלה, ולא התעמקתי, חשבתי שזו איזו להקת אינדי צעירה. לפעמים אתה יכול להקשיב לכל המוסיקה החדשה שיש בעולם, ורק כשאתה נכנס לנקודת מבט של מישהו אחר, אתה מגלה את אותם דברים עם תפישת מרחב שונה לגמריי
tUnE-yArDs  - Riotriot


יום שלישי, 22 בנובמבר 2011

פסטיבל ג'ון פיל - 50 הגדולים של כל הזמנים !

אחד הדברים שאני חש לגביהם בר-מזל הוא שנולדתי בדיוק בזמן בשביל לזכות ולחוות את לידת הרוקנרול ואת כל התפתחות המוסיקה של ימינו. אני זוכר עוד שקראו למוסיקה הזו "מוסיקה קלה" בשביל להבדיל אותה מ-"מוסיקה קלאסית", הכבדה יותר, לכאורה. אני עדין זוכר את אלביס פרסלי חי. כשהייתי ילד זה היה בסך-הכל כמה שנים אחרי שהביטלס התפרקו ואני זוכר גם את ההתנקשות בג'ון לנון. את כל שנות השיבעים עברתי פעמים, פעם אחת, בזמן אמת, כילד, ופעם שניה כשקצת התבגרתי ויכולתי להקשיב ללד זפלין, ג'ימי הנדריקס, לפינק פלוייד ולסקס פיסטולס. את המהפכות הגדולות של המוסיקה, שקרו בשנות השמונים, חוויתי בגיל הנעורים וזה היה מושלם.
אחד מהאנשים שעיצבו את תולדות המוסיקה ביימנו, לא היה בכלל מוסיקאי, קראו ג'ון פיל והוא היה שדרן רדיו,  ששידר משנת 1976, אבל בלט במיוחד בשנות השמונים. אלה היו השנים שה-"וידאו הרג את הרדיו-סטאר", אלה היו השנים ש-MTV נטלה במידה רבה את המובילות בכל מה שקשור למוסיקה. בכל זאת ג'ון פיל הצליח מעמדת השדרן לחולל מהפכות, להיות קובע טעם, גורו, מדריך, ובקיצור יואב קוטנר של האנגלים והעולם כולו. יש לו תרומה אדירה בקידום מוסיקת האינדי, וקידום להקות צעירות. יותר מכל הוא נחשב לאחד מסמלי התקופה, למרות שהוא שידר עד למותו בשנת 2004.
אז על מה כל החגיגה ? ובכן, משנת 1982  John Peel  ג'ון פיל ערך מצעד של 50 השירים הטובים של השנה כפי שנבחרו על ידי מאזיניו. ועכשיו אפשר להקשיב לכולם באינטרנט !  לפי סדר השנים, וגם לפי סדר השירים במצעד. זו לא רק פיסת היסטוריה זה פשוט גן-עדן של מוסיקה עלי אדמות. יש כאן שילוב של איכות עם פופולריות - מה שעונה במדוייק על ההגדרה "פרימיום להמונים". אחד הדברים שמעניינים הוא כמה שירים בלתי קלאסים בעליל נכנסו לרשימה, חלקם לא שורדים את מבחן הזמן אבל זה ממש בשוליים הרוב זה פשוט יהלומים !! מומלץ במיוחד לאנגלופילים ולחובבי מוסיקה אנגלית:

מה אני יכול עוד לעשות כדי לשכנע אתכם לבקר ? אולי לסדר לכם את זה לפי שנים:
1981, 1982, 1983, 1984, 1985, 1986, 1987, 1988, 1989, 1990, 1991, 1992, 1993, 1994, 1995, 1996, 1997, 1998, 1999, 2000, 2001, 2002, 2003, 2004
שימו לב כי האוסף של שנת 81 אינו מכיל רק שירים מאותה שנה, שכן משנת 1976 ועד 1981 המצעד כלל שירים מכל הזמנים, רק בשנת 82 המצעד הפך להיות של שירים מאותה שנה. וזה גם לא בדיוק 50 שירים בכל שנה.

יום שני, 21 בנובמבר 2011

The Maccabees - חדש !

האלבום שבדרך
כמו כל המאפיות שמטגנות כבר עכשיו סופגניות, גם אני לא יכולתי להתאפק  עד חנוכה : שיר חדש למכבים  !
כל השאר לא חשוב.

The Maccabees - Pelican

יום ראשון, 20 בנובמבר 2011

שיפוט מהיר: קייט בוש - חדש !


לפעמים אני שואל את עצמי אם לא היתה מתאימה לי אישה כמו קייט בוש. התשובה היא כנראה שלא. היא היתה גונבת לי את כל ההצגה, ודווקא בניתי לעצמי תפקיד די נחמד בחיים, יש בי אקצנטריות, יש בי ניצוץ שאנשים לא יודעים בדיוק איך לפרש אותו ביום-יום, גם אני קצת חוצני, ולא הייתי רוצה אישה שמתעלה עליי בכך. אבל, כמה שאני אוהב את הארכיטיפוס שהיא - כמעט כל זמרת שניה משווים לקייט בוש, כולל זאת עם הנבל וההיא הג'ינגיית עם המכונה. מה שמאד מוזר בקריירה המאד מצליחה שלה, הוא שהיא מאד מסוגרת בביתה ובעצם לא מופיעה בכלל כבר כמה עשרות (אם לא כמה מאות) שנים. בכל זאת היא מצליחה לשמור על מקום קבוע בתודעה, וכל אלבום שהיא מוציאה הוא אירוע מספיק חשוב גם בכל אתרי האינטרנט של הדור המזויין הנוכחי.
האלבום החדש של קייט בוש..רגע ! אני אתחיל שוב... ועכשיו !!!! יש לקייט בוש אלבום חדש !!! יפיייי !!!! זה יותר טוב, ויותר הולם את גודל השעה, למרות שזה אלבום מאד חורפי ויתכן והיה צריך דווקא לשמור על טון מינורי ומתוחכם יותר, אבל אני לא יודע לעשות את זה.
אז לאלבום החדש של קייט בוש קוראים 50 Words for Snow, ומה יותר חורפי מזה.  לאוזן האלבום הזה נשמע קצת איטי לפחות בתחילתו, אבל המילים, והקונספט מספרים דבר שמעלים אותה לרמה הנדרשת, האגדה אומרת שלאסקימואים יש 50 מילים לשלג. אומרים זו הגזמה כי יש הטיות פועל ועניינים דיקדוקים שאל לנו לדקדק בהם. מה שקייט בוש ניסתה לעשות הוא ליצור 50 דימויים בשפה האנגלית לשלג. פעם זה דימויי לרוחנו, פעם אחרת לאבק, לנפילה, ללידה, לטוהר, לחיות שעשועים, לקדרות של יער, לצמרות עצים. קחו למשל את המילים של שיר הפתיחה:
 I was born in a cloud...Now I am falling.I want you to catch me.Look up and you'll see me.You know you can hear me.The world is so loud. Keep falling. I'll find you.We're over a forest.There's millions of snowflakes.We're dancing.The world is so loud. Keep falling and I'll find you.I am ice and dust. I am sky.
ובתרגום שלי (לא של גוגל):
"נולדתי בענן ומאז אני נופלת, אני רוצה שתתפוס אותי, תביט למעלה ותראה אותי, אתה יודע שאתה יכול לשמוע אותי, העולם כל-כך רועש, ממשיך ליפול, אמצא אותך, אנחנו מעל היער, יש מיליוני פתיתי שלג, אנחנו רוקדים, העולם כל-כך רועש, המשך ליפול ואמצא אותך, אני קרח ואבק, אני השמיים שמעל.."

השיר המרכזי Wild Man מספר על משלחת שניסתה להעפיל בשנת 1905 לפיסגת ההר Kangchenjunga שנחשב פעם להר הגבוה ביותר בעולם, עד שמדדו לאברסט וראו שיש לו יותר גדול. תרגום שם ההר הוא "חמש פיסגות השלג" ובמהלך העליה ארע אסון גדול, התרחשה מפולת וארבעה מהטפסים נהרגו. בזמן שזה קרה Aleister Crowley, היוזם של המשלחת שעסק בשעות הפנאי בבלאק מאג'יק, המשיך לשבת באוהל שלו ולשתות תה, ונמנע ולהקרא לעזרתם. המדריכים המקומים יעצו לו להמשיך ולטפס כי השדים של Kangchenjunga השביעו את רעבונם, אבל הוא החליט לוותר. כל האלבום להזרמה.
אני אהבתי מאד את הדואט עם אלטון ג'ון:  Snow at the wheeler street . וגם שיר הנושא


יום שישי, 18 בנובמבר 2011

נבדק ונמצא פרימיום - We Like It Real

השבוע כתבתי סטאטוס בפייסבוק "אלוהים תעשה שלא יהיה אח גדול השנה", מיליוני מתפללים הצטרפו אליי במשאלה זו. כי העולם האמיתי הוא בכלל לא ראליטי, כי ריאלטי הוא ההיפך מיצירה ואומנות, ואנשים שיושבים בבית מסוגר, ושמוצאים כל הזמן סיבות לריב עם עצמם, זה פשוט התבהמות. אבל הדבר שהכי מעצבן אותי באח הגדול הוא שטיפת המוח שהיא עושה לנו. אי-אפשר להתעלם מהאח הגדול. מ"מעושרות "הצלחתי להתחמק. "המירוץ למיליון" רץ בטלוויזיה בסלון, אבל שם זה נשאר - זה לא זולג לי לתוך החיים. האח הגדול לא רק חודר לפרטיות של האנשים שמוכנים להשתתף בו, הוא חודר גם לפרטיות של כולנו, מבלי לשאול יותר מידי שאלות. בכל המקלטים, ובכל העיתונים, במשדרי החדשות, וכמובן שגם כל מוספי הבידור מתגייסים. פשוט אי-אפשר להתחמק מהצרה הזו. אין לזה אנטי-וירוס ואין לזה אנטי-מחיקון, אפילו בממ"ד אין הגנה. אולי כאן ברדיו פרימיום להמונים תמצאו מקלט.
השבוע בנבדק ונמצא פרימיום בעיקר אומנות. שירים שהם אומנות, וקליפים שיזכירו לכם שאתם ראויים לצפות בדברים הרבה יותר טובים.

The Rapture - Sail Away
אני מוצא את עצמי חוזר לאלבום הזה בכל פעם שאני רוצה לשמוע משהו קצת יותר גרובי וקיצבי, אחרי כל הבון איבר וכל הפליט פוקסס למיניהם. והנה הם בקליפ חדש:


The Rapture - Sail Away (short version) from DFA Records on Vimeo.
R.E.M.  - Part Lies, Part Heart, Part Truth, Part Garbage: 1982–2011
אי-אפשר להתפרק פשוט וללכת סתם ככה. REM באוסף ענק שנערך על-ידי חבריי הלהקה באופן אישי, לפי טעמם, ולפי הסדר הכרונולוגי שהשירים יצאו. אני לא אוהד של הלהקה, אבל כשהם מציגים את זה ככה זה נשמע ממש אחלה. אהבתי כבר משיר הפתיחה, תחילת הדרך שלהם חביבה עליי ביותר, אבל למה להקשיב לשיר אחד כשיש את כל האלבום להזרמה [קישור].

זה סוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו
זה לא רק שיר של REM כל יום שעובר הוא סוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו. כל יום שעובר העולם נראה אחרת, וכל שנה היא דבר חדש לגמריי, אני זוכר איך שהתחיל האינטרנט וכמעט לאף אחד לא היה, והיום לכולם יש איי-פון ואי-מייל ושיחת ועידה עד לכף היד. רק לפני שנתיים היה קשה למצוא אלבומים להזרמה, והיום כמעט כל אלבום שיוצא מוזרמם מיידית לסטרים. אבל עכשיו נראה שהמהפכה הושלמה גוגל מוציאה שירותי חדש של רכישת מוסיקה, מבלי בתצרכו להוריד את המוסיקה. כלומר זה שלכם, אבל זה לא אצלכם, אלא בשרת של גוגל ומשם זה מוזרם אליכם לכל החיים. לא הבנתי איך זה אמור לפעול גם כאתם באוף-ליין, אבל זה פרט שולי. העיקר הוא שאנחנו לא נוכל להשתמש בזה, כמו שאנחנו לא יכולים להשתמש באייטיונס כי אנחנו לא אמריקאים.



WU LYF - WE BROS
מסוג האלבומים שעוברים אותם וממשיכים הלאה. דווקא אהבתי את האלבום שלהם, וזה נחמד שוב להיזכר עם קליפ חדש. אולי אשוב להקשיב לו:


DJ Shadow - Scale It Back
אתם יודעים שבשביל לזכור דברים צריך הרבה מאד דימיון מפותח. זה הסוד, במקום לזכור את הדברים כפשוטם ממציאים סיפור. הקליפ החדש של די.ג'יי עושה בדיוק את זה.


DJ Shadow "Scale It Back" from Ewan Jones Morris on Vimeo.

Red Hot Chili Peppers - Monarchy of Roses
לפעמים הרבה יותר בריא לבדוק להקה ואלבום לפי הסינגלים שלו מאשר את כולו בבת-אחת. זה נותן אפשרות להתרכז יותר בפרטים וגם להעריך יותר כל שיר. אף-פעם לא הייתי מאוהדי הלהקה, אבל אני חושב שהשיר הבא מדגים שעוד כוחם במותניהם ושהם עוד יודעים לתת בראש:



Willy Moon - She Loves Me
אני לא יודע מה זה בדיוק..אולי סתם שיר אהבה ? אני אהבתי



לא ממש סבלתי - פינת הפולניה הבלתי מתוגמלת
Hello Sadness - Los Campesinos!
דווקא נשמעת שמחה המוסיקה של לוס קומפניוס, לא יודע למה הם מתעקשים לקרוא לשיר הזה "שלום עצבות". באופן אישי אני לא מתלהב יותר ממוסיקה כזאת [קישור].
Black Lips - Raw Meat
הבלאק ליפס נהנים מקצת אשראי אצלי. לא ממש אהבתי את השיר והקליפ החדש. נשמע הרבה יותר רוק-פאנק והרבה פחות קרנצ'י-סול [קישור]
מה תעשו באי-בודד ?
איתי כוחיי מצא דבר נפלא - מאות תוכניות רדיו של הביביסי, עם אורחים שבוחרים את ה"מוזיקה שהיו לוקחים איתם לאי בודד", למשל ג'רוויס קוקר בוחר שיר של אנגלברט המפרדינק,, וגם תמצאו שם את בראיין אינואכן גן עדן, עכשיו צריך רק לפנות את כל החיים בשביל זה :-) [קישור]

מינימל קומפקט מתאחדים !
בדיעבד זו היתה בעצם סופרגרופ ישראלית, רק שהם התחילו את זה ההיפך קודם הם היו סופרגרופ ואח"כ הם עשו קריירות אישיות. ברי סחרוף, רמי פורטיס, סמי בירנבך, מלכה שפיגל והמתופף ההולנדי מקס פרנקן, ישובו לנגן בחמש הופעות בתחילת 2012. יהיה מינימום מקסימום. יש איזה משחק מילים בשיר הבא, אחד האהובים עליי של מינימל. הקשיבו וגלו:

Minimal Compact - Next One Is Real


בלאק סאבת' מתאחדים
הלהקה שהתחילה את הרוק הכבד עם צליל רוק חדש: רועש, בועט, שעושה דווקא. עם המון רצינות וכנות וקריצה שובבה של אוזי אוסבורן, איכשהו בדרך מישהו איבד את  הקלילות של הז'אנר הזה והפך למשהו הרבה יותר סוטה. בכל מקרה ההתחלה שלהם היתה תמימה ומוסיקלית מאד. וגם אם הם לא בדיוק כוס התה שלכם אתם יכולים להתחיל להקשיב להם בהופעה בשנת 1969 ! טריים ורעננים מתמיד [קישור].

ונסיים בעוד ידיעה משמחת - ברוס ספרינגסטין מגיע לארץ !
טוב, זה הכי טוב שטוב יכול להיות. אני מוכן להשקיע מה שצריך: לשבור תוכניות חיסכון של הילדים, למכור את שיני הזהב של סבתא ז"ל (ידעתי שבסוף יהיה להם שימוש נאות). גם אם זה יהיה באיצטדיון רמת-גן הארור. מאז 2009 הוא לא היה בסיבוב הופעות,  אם באותה תקופה הוא יופיע באיזו עיר באירופה, אז יש מצב שאשלב חופשה קצרה באחת מהבירות יחד עם הופעה שהיא הגשמת חלום מבחינתי. כבר חשבתי שלעולם לא אראה אותו מופיע, אבל יכול להיות מאד שזה יקרה. איזה כיף ! איזו שמחה ! אם רק אפשר היה לחזור איזה25 שנה אחורה, הכל היה מושלם:



כמעט ששכחתי את הסיסמה:
החיים יפים והמוסיקה פרימיום !

יום חמישי, 17 בנובמבר 2011

תחרות הקליפ המוזר ביותר בעולם !


לפעמים הגאווה הישראלית מסתתרת לה, מתחבאת לה מתחת לראדר של כולנו. כולם יודעים שדיויד לינץ' הוציא אלבום סולו לא מזמן, מה שלא ידעתי הוא שלניץ' ערך תחרות סרטוני וידאו לסינגל הראשון מתוך האלבום הזה בשם: I know. אלבום שמתואר על-ידי רבים כפסקול לסרט שלא הוקרן, זוכה סוף-סוף לויז'ואל. עכשיו תתארו לעצמכם כמה קשה זה לביים קליפ לתחרות כזאת שדיוויד לינץ' הוא לא רק השופט שלה, אלא גם מעורב בה ריגשית קצת יותר מידי. 450 קליפים השתתפו בתחרות ומכולם זכתה הבמאית הישראלית תמר דרכלי. לא להאמין !
ועכשיו תמר דרכלי ביימה קליפ חדש לתחרות עולמית העולמית Warner Bros Records שחתומה בחברת Schmidt הקליפ הוא לזמרת ושמה ולשיר קוראים SinCity. מתוך 88 וידאוקליפים, תמר היא הישראלית היחידה, וחלק גדול מהניצחון מושתת על מספר הלייקים שהקליפ. ים המלח לא זכה להיכלל בתור אחד משבעת פלאי תבל, מה חבל..אבל עכשיו יש לכם אפשרות לפצות על-כך, כל מה שאתם צריכים לעשות הוא LIKE: כאן . קליפ די נועז , דרך-אגב.
אם אתם לא מצליחים לראות את הקליפ נסו בדפדפן כרום

יום רביעי, 16 בנובמבר 2011

נילי פינק - חדש !


נילי פינק היא רוקרית ישראלית. זה כזה כיף שיש רוקריות ישראליות.  ביום חמישי הקרוב 17.11 תתקיים הופעת השקה לאלבום הבכורה שלה במפעל הטקסטיל הישן, מאחורי "קפה בר יוחאי" (בר יוחאי 7, ת"א 21:00 ) . בקומניקט של האלבום כתוב כי: מפלצת הבטון הזו, הוא בדיוק הנוף העירוני שהיווה השראה לכתיבת כל השירים באלבום.
זאת לא הפעם הראשונה שנילי מופיעה ברחוב בתפאורה דומה, נילי אחראית לשני פסטיבילי רחוב 'פסטיבל בשביל המפעל'
שהתקיים כבר פעמיים בשנה החולפת, (לא ידעתי). בשונה משאר מופעי ההשקה, במקום לא ימכרו כרטיסים להופעה אלא האלבום עצמו יהיה כרטיס הכניסה, אותו ניתן יהיה לרכוש בכניסה למקום, בחנות אנובה, או בבנדקמפ של נילי.
מי שרכש או ירכוש אלבום בחנות אנובה יקבל אותו הביתה ויוכל להגיע עם הקבלה להופעה ולהכנס, מי שיקנה בבנדקמפ של נילי יגיע עם הקבלה להופעה ויקבל את האלבום במקום!
כבר התלהבתי משיר שלה כאן בעבר, וגם אני מאד אוהב את הסינגל החדש "חום גוף". מזדהה מאד עם המשפט "חום גוף נשי רפא אותי". זה גם מה שהכי מרפא אותי כשאני חולה. כשהיינו סטודנטים אני ואשתי היינו ישנים יחד בחדר במעונות במיטה ברוחב 90 ס"מ, היינו מרחיקים קצת את המיטה מהקיר, וככה ישנו במשך כחצי שנה עד שהתחתנו וקנינו מיטת קינג סייז. אני זוכר את  זה  כאחת התקופות הרומנטיות של חיי, אישתי זוכרת רק כאבי גב.



יום שלישי, 15 בנובמבר 2011

Kathleen Edwards - לחורף

סוף-סוף חורף ! אתמול הקשבתי שוב לאלבום The Devil's Walk של Apparat תוך כדי נסיעה, ומה אני אגיד לכם זה נשמע אחרת לגמריי בגשם [להזרמה]. גם השיר הבא מתאים מאד לגשם, ומה יכול להיות יותר מחמם לחורף מבון איבר ? נכון ! החברה של ג'סטין ורנון, הידוע יותר בכינויו בון איבר.  יש לה אלבום חדש שנקרא Voyageur, שהוא כולו רכות של צמר גפן. בשיר למטה Bon Iver גם השתתף. הוא עשה זאת באופן שלא גונב את ההצגה - נתן קצת קולות רקע, קצת עזרה בהפקה - אבל משנה לגמריי את התחושה. זה שיר שיצא כסינגל, בנפרד מהאלבום החדש ואפשר להרגיש בהבדל. וזה לא אומר שהאלבום לא יפה, פשוט האלבום הוא כזה יפה פשוט, והשיר הזה יפה מיוחד:
Kathleen Edwards - Wapusk

יום שני, 14 בנובמבר 2011

הסימופניה הבלתי גמורה של הביץ' בוייז - בחיוך חדש !


השיחה הזו מבוססת על שיחה אמיתית שהוקלטה בין אוהדת של הביץ' בוייז לביני:
אני: אז מה את אומרת, על סמייל סשיינס של הביץ' בוייז ? לא קצת מאוחר מידי ?

האוהדת האהודה: מאוחר מדי למה? זה היה חוב שהיה חייב להיות מיושב

אני:ניסחת את זה יפה. אבל אני מקשיב... וזה נשמע שאולי זה היה יכול לעשות מהפיכות בזמן אמת, אבל היום זה סתם נחמד, במקרה הטוב. אני אשאל שאלה אילנה דיינית: יכול להיות (ככה היא תמיד מתחילה את השאלות המעצבנות שלה) שהחומר הזה לא יצא כי הוא לא היה אמור לצאת. יכול להיות שהחומר הזה היה צריך להיגנז כי הוא לא באמת (עוד מילה שהיא אוהבת להגיד) טוב כמו החומרים האחרים של הביץ' בוייז ?

היא: התשובה לשאלה היא לא ! :) לגבי האלבום עצמו, אם אין לי אותו פיזית אני לא מוכנה לשמוע. ויותר מהכל אני חושבת שמרגשת אותי (כמו את רבים אחרים) עצם השלמת העשייה, במיוחד שאי השלמתה היתה קשורה בסיפור חיים קשה נפש סוערת כמו של בריאן וילסון. זה סוג של ניצחון.
Smile  נחשב כאלבום הגנוז המפורסם ביותר בכל הזמנים. אני לא הבנתי עד הסוף למה בראיין וילסון נכנס למשבר נפשי בעקבות אי-הוצאת האלבום הזה, אבל ב-2004 הוא הקליט אותו מחדש והוציא אותו תחת שמו (אחרי שטען שההקלטות המקוריות נשרפו למוות). חלק מהשירים מהפרוייקט "סמייל" יצאו במהלך השנים באלבומים של הביץ' בוייז, או בסינגלים, אבל האלבום הזה, שהוקלט בשנים 1966-1967, יוצא בשתלמותו - כפי שהתכוון המשורר - רק עכשיו ! הרעיון של האלבום הזה הוא לעשות "סימופניית נעורים לאלוהים", הרעיון היה לעשות אלבום שיחזיר את ההגמוניה של מוסיקת הפופ חזרה לאמריקה. הכוונה היתה "לעשות את אלבום הרוק הכי טוב שנכתב אי-פעם". ההשראה היתה בחלקה מג'ורג' גרשווין. הכוונה היתה לעשות אלבום שלם בטכניקה ההקלטה המודולרית, כפי שהוקליטו את השיר Good Vibration,  שיר פופ פסיכדלי שדחס שלושים דקות של הקלטה לתוך שיר פופ קצר, שיר שהוקלט במשך תשעה חודשים. השיר המצליח ביותר של הביץ' בוייז. שיר שלא יצא באף אלבום בהתחלה (כי הוא היה צריך להיות חלק מסמייל), אלא כסינגל. אתם יכולים להבין לבד שזו היתה משימה בלתי אפשרית. ובאמת הסימפוניה הזו נשארה בלתי גמורה מהמון סיבות: הפרפקציוניזם של בראיין וילסון - הוא היה מקליט באולפנים לפי ההד שהם יצרו, הוא אפילו רוקן את בריכת השחיה שלו כדי להקליט עם הד מתאים. חוץ מזה הוא צרך עוד ועוד סמים שגרמו לו לחרדות ולפרנויה,  הוא היה יושב בחדר עם קסדה של מכבי אש ומדליק מדורה קטנה בפח האשפה. בנוסף לכך שותפו ללהקה מייק לאב לא כל-כך שיתף פעולה עם הפרוייקט.  עוד דבר שלא עזר לגמור את האלבום הוא שבתקופה ש-Smile היה אמור לצאת, ולשנות את העולם לנצח, יצאו החיפושיות עם סרג'נט פפר, וג'ימי הנדריקס הופיע בפסטיבל מונטריי - העולם כבר קיבל את המהפכות שהוא היה צריך לקבל. המצחיק הוא (אפרופו סמייל) שהחיפושיות קיבלו, ללא ידיעת וילסון, קטעים מההקלטות של סמייל - פול מקטרני אפילו אמר שההקלטות הללו השפיעו על החיפושיות כשהם הקליטו את סרג'נט פפר. אין צדק ? אולי. במקום סמייל יצא במקור האלבום סמיילי סמייל בשנת 1967. וכאמור, רק עכשיו יצא סמייל הגנוז. איך הוא נשמע ? ובכן, לא ממש גמור, אבל תקשיבו בעצמכם..למטה מה שהיה צריך להיות להיט ההמשך ל"ויברציות טוב", וגם כל האלבום להזרמה.


יום ראשון, 13 בנובמבר 2011

רגע של עברית - נגה שלו


נגה זה שם שאני מאד אוהב, יש לו קונטציות רוחניקיות, אבל אני לא חושב שבנות שנושאות את השם הזה מחוייבות לתדמית. נגה שלו בוודאי שלא, בכל מה שקשור למוסיקה שלה היא נשמעת הכי רוקנרול. את הלהקה הראשונה שלה היא הקימה כשהיתה סטודנטית לתיאטרון (מזכיר לכם התחלות של להקות אחרות?) ויחד עם נגה שץ היא הקימה צמד שוגייז שנקרא NX2  (שזה נגה כפול שתיים) - הן שרו באנגלית. מאז היא עברה לשיר בעברית, וזה נשמע ממש טוב. לא הייתי שם לב אליה אילולא כתב עליה נמרוד מטאפאס טאפאס, אז הקשבתי, והיא באמת ישירה כזאת ואמיתית ובעברית וזה כל מה שאני אוהב. השנה יצא לה אלבום די קומנקטיבי, הוא הוקלט כמעט כולו בלייב ויש בו גם שיר אחד למילות יונה וולך.



השיר של וולך





יום שישי, 11 בנובמבר 2011

נבדק ונמצא פרימיום - 11.11.11


▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬(ஜ۩۞۩ஜ)▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬­­­­­­­▬

SHUT UP AND ENJOY THE MUSIC!

▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬(ஜ۩۞۩ஜ)▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬▬­­­­­­­▬

פתיחה - 
זה לא בלוג של שתיקות ארוכות, אבל הכותרת הזו מצאה חן בעיניי. היה שבוע טוב השבוע, בכל מה שקשור לאינטרנט ומוסיקה. השילוב המוצלח הזה מניב כל הזמן הפתעות והנאות אין קץ. דפדפו קצת למטה ותמצאו לפחות שלושה אלבומים חדשים טובים, וגם כמה שירים מופלאים. אבל תעשו את זה אחרי הפוסט הזה, כי גם בפוסט הזה יש הרבה הפתעות והנאות. הפוסט הזה מתחיל קצת טראשי ויהפוך ליותר "רציני" ככל שתתקדמו, אז בואו נתחיל:


Duran Duran - Girl Panic!
קליפ הוא בסך הכל אמצעי לקדם מוסיקה, ה"וידאו לא הרג את הרדיו-סטאר", להיפך, בעידן האינטרנט הוידאו הפך לאמצעי הלגיטימי להקשיב למוסיקה מבלי לדפוק את היוצרים. כל קליפ שמכבד את עצמו יוצר תוכן חדש ונוסף לשיר, ומידי פעם יוצא קליפ שהרבה יותר חשוב מהשיר שמושמע ברקע שלו. הדוגמא הבאה היא כזו. דוגמניות העל לשעבר מגלמות אלטרו-אגו נשי של חברי להקת דוראן דוראן. זה זה מאד מעניין לראות נשים סקסיות מתבגרות, לי זה עושה רק יותר טוב, לטעמי סינדי קרופורד הרבה יותר סקסית היום. זה אולי נשמע סופר-טראשי אבל זה מרהיב. קחו שתיה וסנדביץ' ביד, עד שיגמר הקליפ תהיו רעבים



CSS - City Grrrl ft. Ssion
לא ממש חובה, אבל שווה איזכור, הקליפ החדש של CSS שבכל שבוע אחר היה זוכה למעט יותר פרגון [קישור]

Sasndro Perri - Impossible Space
[תודה ליובל קאולי] סנדרו פרי הוא קנדי ! כמה שאני אוהב מוסיקאים קנדים ונופל בצליל שלהם זה עוד לא ברור לי איך. הוא כבר הוציא איזה עשרה אלבומים, בתחילת דרכו תחת השם Polmo Polpo ומשנת 2006 בשמו כסנדרו פרי. קצת קשה לתאר איך נשמע האלבום החדש שלו, Impossible Spaces, משהו כמו פולק אקספרמנטלי עם נגיעות של בוסה נובה ואלקטרוניקה. מוסיקה אידאלית ליום שישי אחר הצהרים, או ליום שבת, וכל האלבום להזרמה:

Impossible Spaces - SANDRO PERRI by Constellation Records

טעמתי אצל אחרים - המיטה ריקה
בזמן האחרון התפתח דיון בין העיתונות הכתובה, לאינטרנט (בעיקבות מאמרו של רענן שקד בידיעות) על כך שבעתיד המאד קרוב יפסיקו לשלם לכותבים. בועז כהן כתב בהמשך לכך על מקרה שקרה לו, ומאז הוא מפגיז באין-סוף פוסטים חינמים על עטיפות תקליטים אהובות ועל עטיפות תקליטים מגוחכות, וגם על מוסיקה. אני מאמין שאנחנו על סף של שינוי רדיקלי בנושא הזה, אנחנו בקצה של המטוטלת, ובסופו של דבר המצב יתהפך - כי פשוט אי-אפשר להמשיך ככה ! מי שמקצועו כתיבה חייב לקבל על כך תקבול ראוי ! מצד שני יש מקום לכתיבה חובבנית באינטרנט, וכשאני כותב חובבנית אני לא מתכוון למשהו שנעשה כלאחר יד, אלא להיפך, למשהו שנכתב ביד רגישה שפותחת חרכים של אור לתוך נפשו של אדם.דוגמא טובה לכך היא הפוסט "המיטה ריקה" מתוך האייפוד רעב [קישור]. והשיר החורפי הבא:

Motorama - Empty Bed



Ponys - I Love You //Cuz You Look Like Me
ונסיים במשהו מתחילת העשור הקודם. הגיטרות האלה הם בדיוק כמו שאני אוהב. נושא השיר: "אני אוהב אותך כי את נראה כמוני". ראיתי פעם תוכנית מדעית כזאת שהראתה שגברים נמשכים לנשים שנראים כמו הגירסה הנשית שלהם, וגם להיפך. מצד שני גברים נמשכים לכל דבר.



מאפריקה באהבה
[תודה לאיתי כוחיי] אמרתי לכם שהפוסט הזה הולך ונהיה יותר ויותר רציני, ולאו דווקא במובן של חמור סבר, אלא במובן של פנטסטי, עילאי, מרגש, מרומם נפש וכיוצא באלה.
השיר הבא הוא לא מוסיקה אפריקאית קלאסית כי בכלל יש בו בנג'ו, אבל מה זה בעצם משנה. השיר כולה שירת נשמה

Bela Fleck and Oumou Sangare - Djorolen



סאליף קייטה נחשב לקול הזהב מאפריקה. הוא ממאלי והוא נצר למלך מאלי שהקים אותה, בגלל שורשיו המלכותיים יש איסור שהוא ישיר, אבל הוא בכל זאת שר, לא תקשיבו ?

Salif Keita - Bobo


ועוד שיר של סאליף קייטה יותר שמח.

שתהיה לכם פרימיום של שבת !

יום חמישי, 10 בנובמבר 2011

Smells Like Nineteens - Tokyo Police Club


הם התחילו קצת כמו גירסה חקיינית של ארקטיק מאנקיז. בינתיים הארקטיק מאנקיז קצת פחות מכסחים ו- Tokyo Police Club נשמעים יותר כמו רוק גאראג'. יצא להם אלבום חדש שכולו קאברים שנקרא: Ten Songs, Ten Years, Ten Day שזה אומר שהם הקליטו 10 שירים ב-10 ימים מהעשור האחרון. הכי בולטים הם השיר של מובי שבו מורגן קיבי מ- M83 התארח והחידוש לשיר קים וג'סי של M83. אהבתי גם את Little Sister. זה אלבום שלא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות, סתם רוקנרול מדליק וכייפי:

Tokyo Police Club - South Side Ft. Morgan Kibby of M83


Tokyo Police Club - Little Sister ff. Orianthi

יום רביעי, 9 בנובמבר 2011

יפיי הבלורית

בדרך-כלל הוא מצחיק יריב גוטליב, הפעם  הוא משתף:
"עד רצח רבין לא בכיתי משהו כמו 20 שנים. מאז רצח רבין לא בכיתי ולו פעם אחת. ביום שאחרי הרצח בכיתי שעות על גבי שעות. פשוט לא יכולתי לעצור את זה. שבוע אחרי הרצח כתבתי שיר. הוא הוקלט ויצא על דיסק. מעט האנשים שידעו שיש קשר בין השיר לרצח. רציתי פעם לשלוח את השיר ללאה, אבל היא נפטרה. מאז לא סיפרתי יותר מדי שהשיר נכתב על רצח רבין. כשיודעים שזה אחד לאחד השיר הופך לבנאלי אבל כוסאומו. אני זקן מדי בשביל להתנצל על זה. אתם מוזמנים להקשיב למילים. " - יריב גוטליב
השיר הוקלט בשנת 1997 ונכתב כמה ימים לאחר רצח רבין. יצא בדיסק של להקת ז'ק מיראז' מילים ולחן - יריב גוטליב. שירה - יריב גוטליב. גיטרה - אופיר לוקיי. בס - יאיר גת. תופים - שרה דוידסון

ז'ק מיראז' - אולי זה מוזר

ויש לו גם סדנת כתיבה לגוטליב המוכשר הזה. יכול להדביק אתכם בכתיבה הטובה שלו. עשרה מפגשים ואתם תדעו את כל האלף-בית  בעל-פה. שעות נוחות, מחיר כמו של עליה אחת ברכבל של מנרה. למי זה מיועד?  לכל אחד שמאמין שיש לו עולם פנימי עשיר למדי ואוצר מילים מפותח למדי. למשתתפי הסדנה לא צריך להיות רקע מוקדם בכתיבה. והכי חשוב - תשוקה. וכשאני כותב תשוקה אני מתכוון ל...אני צריך סדנת כתיבה, לא מצאתי מה אני עושה עם התשוקה הזו. להרשמה: אנא פנו לאסנת ידגר 03-6042443 , לפרטים נוספים!

יום שלישי, 8 בנובמבר 2011

שתי אמריקות: Childish Gambino / David Lynch - חדש !

רגלי אף פעם לא דרכה על אדמת אמריקה, אבל מאז שנולדתי נדמה לי שאני מכיר אותה כל-כך טוב. רגלי אף-פעם לא דרכה על אדמת אמריקה, אבל אני מרגיש אותה בכל יום: כשאני אוכל קורנפלקס בבוקר, כשאני מקלף תפוחיי אדמה, כשמעשנים לידי סיגריות, כשכל המחשבים מדברים אליי באנגלית, כשאני מקשיב לחדשות על האיומים מאיראן. רגלי אף פעם לא דרכה על אדמת אמריקה, אילו רציתי יכולתי לחיות שם, אבל החלטתי במודע שאני רוצה לחיות כאן, ושילדיי יהיו ישראלים.
כשהייתי נער, אמריקה הייתה ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות, היא היתה הארץ של העושר, שבה הכסף מתגלגל ברחובות . הארץ של דיסנילנד, הארץ של הוליווד, הבניינים הגבוהים בניו-יורק, ארצם של קארים עבדול ג'אבר ודוקטור ג'יי. עם השנים עושרה של אמריקה נראה יותר ויותר כצריכה בלתי מבוקרת, של אומה שכלכלתה מבוססת על עוד ועוד קניות. הארגונים הירוקים אומרים שאילו כל האנשים בעולם היו חיים כמו האמריקאים, אז היו צריכים שלושה כדורי ארץ בשביל לקיים את המין האנושי.  בשנות התשעים הופיעה גם תופעת ההומלסים ונראה היה שהחגיגה נגמרת. אבל גם על זה הם התגברו עם שתי מלחמות בעיראק ואחת באפגניסטן. עם הזמן הבנתי יותר ויותר את רגשיי הנחיתות של האמריקאים מול האירופאים, בכל מה שקשור לתרבות. לאמריקה יש הווה מדליק, אבל עבר מאד קצר. יש להם ענפיי ספורט מפוארים - מייקל ג'ורדן יש רק אחד. גם בכל מה שקשור למוסיקה לאמריקאים יש במה להתגאות, למרות שהביטלס הם אנגלים. אלביס, בוב דילן, פול סיימון, ברוס ספרנגסטין, פרינס, מייקל ג'קסון - כולם אמריקאים. הבלוז, הקאנטרי, הגוספל, הג'אז, הרוקנרול - כולם מאמריקה. היום אני נדבר על שתי אמריקות אחרות. זו של צ'יילדיש גמבינו, וזו של דיוויד לינץ'.
Childish Gambino
הבחירה של אובמה כנשיא ארה"ב, וגם מותו הטרגי של מייקל ג'קסון, יצרו אשליה מתוקה שהצרות של השחורים בארה"ב נגמרו. לא נשאר על מה לדבר חוץ מהבוטילישס של ביונסה. כשקניה ווסט וג'יי זי שרים באלבום המלוכה שלהם, שיצא השנה - הכי עמוק שהם הולכים זה לדבר על היחסים שלהם עם ילדיהם. שירי ראפ והיפ-הופ עוסקים בעיקר ביחסים שבינו לבינו, ובריקבון של חיי ההוללות של זמר ראפ. חיים שכוללים יותר מידי כוסיות, יותר מידי סמים, תחושת ריקנות, פחד במה וחרדת יצירה.  ואז מידי פעם צץ איזה ראפר שמחזיר את כולם לפרופרציות ומדבר על מה שכואב באמת. צ'יילדיש במבינו באלבום מסחרי ראשון, שבו הוא מביא את הקשיים של חיי השחורים באמריקה. את שם הבמה שלו הוא מצא במחולל שמות רנדומלי מהאינטרנט. שמו האמיתי הוא Donald McKinley Glover והוא אפילו משחק בסידרה "קהילה" של NBC. אתם יכולים להקשיב לכל האלבום שלו בהזרמה [קישור] ב-NPR. אני אהבתי את השיר הזה:

Childish Gambino - Outside


David Lynch
דיוויד לינץ' ריתק את המדינה  (שלנו) וגם את כל העולם בשנות התישעים עם הסידרה טווין פיקס, איכשהו הצלחתי לעבור את החיים, מבלי לראות אפילו פרק אחד ממנה. דיוויד לינץ' כקולנוען עוסק בביזארי, במיוחד, באסצנטרי. ראיתי את סרטיו: "איש הפיל" ו"לב פראי" עם ניקולס קייז' שלובש כל הסרט ג'קט מעור נחש. עכשיו תחשבו על אמריקה המרובעת, של פקידים שלובשים בכל יום לעבודה מכנסי בד חולצה לבנה עם עטים בכיס, על אמריקה המרובעת והמשעממת של הפרברים, שמשמינה את עצמה לדעת, ותחזרו למה שדיוויד לינץ' עושה ממנה. דיוויד לינץ' לא עוסק באמריקה של מעלה הוא עוסק באמריקה התת קרקעית ,זאת שרוחשת בלבם היצרי של תושביה. גם תום וייטס עושה את זה, כשהוא מתחפש למה שהוא, כי אחריי הכל בשביל מה יש אומנות, אם לא להפוך את החיים למעניינים.
כל הההקדמה הזו היא לכבוד אלבום הבכורה של דיוויד לינץ'. לפני שנתיים הוא שיתף פעולה באלבום יפה עם דיינג'ר מאוס וספארקלהורס, ועכשיו הוא באלבום שלם שניתן גם להזרמה [קישור]. אני אהבתי את השיר הזה:

פוסטים אחרונים וממש שווים !