לעקוב אחר הפרימיום

יום שישי, 30 בנובמבר 2012

נבדק ונמצא פרימיום - רק זמן ירפא את הזמן


45 שנה לאלבום הבננה של הוולווט אנרגראונד
 פתיחה
שבוע סוער עבר עלי. חוץ מלבני וברק, חוץ מההכרזה באו"ם, פריימריז לעבודה ולליכוד גם אדם מאד בכיר ואהוד פרש מחברה שאני עובד בה, ועוד חברה שאני עובד איתה פשטה את הרגל. לכל זה יש השפעה עצומה על המון אנשים מוכשרים שחשבו שהאדמה מתחתם יציבה, ועכשיו הם יצטרכו לחפש עבודה מי יודע איפה. בימים כאלה כשאתה רואה את המציאות מתעתעת אתה מחפש במה להיאחז. השיגרה כבר לא שיגרה. אז הפינות השקטות האלה של מוסיקה נראות מוגנות יחסית מפני כל סערה
 
The Twang - Tomorrow
אני לא חסיד של קאברים. הרבה פעמים מדובר בחיקוי  דהוי של המקור, ואז בשביל מה? ופעמים אחרות מדובר בגרסאות אקוסטיות או פופליסטיות שמוציאות את העוקץ מהשיר. אבל במקרים שזה כן עובד, נוצרת פרשנות חדשה ומרעננת. פעמים אחרות העבודה שהקאבר עושה הוא להביא חזרה לבמה שיר נשכח תוך כדי שהיא מרעננת אותו כמו חדש (היא זו כמובן המוזה שממנה באה המילה מוזיקה). אני חושב שזה המקרה הזה, שבו טוואנג מחדשים את דורתי קולם. תענוג !
The Twang - Tomorrow

Oneirogen - Oneirogen
מוסיקה אלקטרונית נשמעת הרבה פעמים כמו איזו סובלימציה של צלילי המכונות שמלוות את חיינו. הקטע החדש הזה שמאד אהבתי הזכיר לי מכונת כביסה. פעם הטלוויזיה הלימודית של הילדים. היינו מביטים בה שעות, כמו בפרסומת ההיא של אבקת סוד, שבה יושב ילד על מכונת כביסה ואומר: מתסובבת, מסתובבת, מסתובבת...מפסיקה !
Oneirogen - Oneirogen


Kiss The Anus Of Black Cat - Weltuntergangsstimmung
הקטע הזה וגם הקודם הם בהלצתו של גיא ר. זה מתוך אלבום חדש שהשם שלו Weltuntergangsstimmung. אהבתי את השיר. ויש את כל האלבום להזרמה.

Kiss The Anus Of Black Cat - Weltuntergangsstimmung




Darwin Deez - Free //The Editorial Me
Darwin Deez - Free //The Editorial Me
הקליפ הזה מזכיר לי את הסרט "לקום אתמול בבוקר". סרט המספר על כתב טלוויזיה שנשלח למורת רוחו לסקר איזה פסטיבל בעיירה שכוחת אל. הוא מעביר את היום בנגטיביות איומה, ולמחרת במקום לקום ולחזור לביתו הוא מגלה שהוא מתעורר לאותו היום בדיוק, ושוב. ושוב. עד שהוא לומד להעביר את היום הזה בצורה מהנה ומושלמת





Beth Jeans Houghton
עונת הסיכומים כבר החלה. וזו הזדמנות מצויינת לגלות דברים שחמקו לך מתחת לראדר. אני מאד אוהב סיכומים אישים. בגלל שזה אישי. אני אוהב את הפן האישי בהאזנה למוסיקה. כי זה אנושי. למשל הסיכום של מיכאל גינזבורג. סיקרן אותי במיוחד אלבום השנה שלו. כי הוא לא היה מוכר. אז הקשבתי קצת, ונהנתי:




Lloyd & Will Cole Acoustic Sessions
לויד קול  מלהקת "לוייד קול והקומושנס" המיתולוגית והבן שלו, במיני אלבום אקוסטי שבו ה מנגנים שירים יפים ומוכרים. לא כל שיר פה מעיף אותי אבל הקול של לוייד קול עושה את הכל. וחוץ מזה מאד נוגע שיתוף פעולה בין אב לבן.




The Rolling Stones - בהופעה בלונדון מלפני כמה ימים
אם יש להקה שאני שומע כבר 30 שנה שהיא יוצאת למסע הופעות אחרון בהחלט שכולל כמובן 50 איצטדיונים ב50 ארצות זו הרולינגסטונס. אנשים שהיו בהופעה שלהם אומרים שהיא חוויה חד פעמית. בעבר הם לא כאלה עניינו אותי. אתם יודעים יש מחזור כזה.. שלהקה היא בשיא לפני שנולדת בכלל..ואז היא אחרי השיא, ואתה לא שם עליהם..ואז הם מגיעים למצב כמו שהיום שהם אגדה ואז אתה אומר למה בעצם לא הלכתי אף פעם להופעה שלהם ? לא שיכולתי להרשות לעצמי, אבל יכולתי להרשות לעצמי לרצות. לפני כמה ימים הם הופיעו לדעתי באמת בסיבוב אחרון בהחלט באנגליה. אם רק הייתי יודע..זה גם לא היה עוזר. רחוק מידי ויקר מידי בשבילי.

The Rolling Stones & Bill Wyman - Honky Tonk Women - The O2 Arena - Live in London - Nov 25 2012



Jimi Hendrix - AlbertHall 1969
השבוע ג'ימי הנדריקס היה חוגג 70 אם הוא היה חי. אם..אבל הוא לא. מה שטוב בימינו שבקלות די רבה אפשר לצפות בהופעה שלו ממהתקופה ההיא. פעם היינו צריכים חלום רק בשביל להשיג בקלטת וידאו דבר כזה. אבל הנה זה עכשיו במחשב שלכם ואתם צריכים רק להקליק על כפתור הפליי




45 שנה לאלבום הבנננה
לסיום, יותר מ- 45 שנה עברו מאז אנדי וורהול שינה את ההיסטוריה של מוסיקה עם הקמת להקת הוולווט אנדרגראונד. לפעמים כל מה שאתה צריך זה חזון, אנשים טובים, גאונות, ראיה אומנותית, אומץ..טוב לא לכל אחד יש. אז עכשיו. יש הוצאה מחודשת לאלבום הבננה. וזה הבונוס שהצליחו להוסיף לו. יופי.




וזהו
שיהיה לכם הכל בפרימיום

יום שלישי, 27 בנובמבר 2012

שיפוט באיזי - Piano Magic



עם כל הציניות, שהשגתי בלי מאמץ מיוחד, על הפרישה של ברק והחזרה של ליבני לפוליטיקה, לא יכולתי שלא להתרגש מהמאורעות הללו (שאנו מדליקים על הניסים ועל הנפלאות ועל התשואות..). למרות שדבריה של ליבני היו מלאים בקלישאות ובקיטש, ולמרות שאילנה דיין לא הפסיקה לפרשן לנו עד לזרא  ..בסוף זה נגע לי בלב. אני מאד אוהב את ההומור והסגנון הגברי וההחלטי של ברק. אבל אני הרבה יותר מזדהה עם ליבני עם הכנות וההתלבטויות שלה. ברק לדעתי הוא אדם מאד מוכשר שלא הבין את כללי המשחק של הפוליטיקה. מה שעובד בצבא ובמלחמות, לא בהכרח עובד במסגרת האזרחית, החופשית מהיררכיה, ומכללי משחק ברורים. אני לא יודע אם לשמוח על כך שהשיטה הפלרמנטרית שלנו מאפשרת ללבני להצמיח לפתע פתאום מפלגה יש מאין. יש בכך ביטוי מאד מובהק של הדמוקרטיה הייצוגית. אבל אנחנו כל הזמן אומרים שאנחנו צריכים יציבות וכל זה..אז איך זה יתסדר עם משטר נשיאותי, או אפילו עם משטר שבו רק המפלגה הגדולה ביותר שנבחרה יכולה להקים ממשלה...אנחנו אלופים בלהתלונן ובלמצוא פגמים במה שאנחנו עושים, אבל למצוא חלופות או פתרונות זה יותר מסובך;  אני גם לא מצליח למצוא את הרוע באף-אחד מראשי המפלגות. תסלחו לי אבל נראיית לי הקרבה מאד גדולה לבחור בחיים פוליטים, לוותר על הנוחות, על הפרטיות ועל אפשרויות כלכליות מגוונות, בשביל לזכות בתענוג להיות ראש ממשלה או אפילו שר; הבחירות האלה מוזרות. דווקא כשאריק שרון הטוטליטר האחרון שלנו ישן על משכבו,  נקלענו לאיזה מבוי סתום ובלתי אפשרי  -שלדעתי התחיל בחוסר התפשרות של ליבני לפני 4 שנים - שבו אין לחצי עם במי לבחור. אם היא היתה מבינה אז שפוליטיקה היא אומנות האפשר. יכול להיות שהיום היתה לנו באמת אלטרנטיבה. וחבל.
 
את כל ההקדמה הזו קיבלתם בחינם והיא לא קשורה כלל לאלבום של Piano Magic  שאני מקשיב לשירים נבחרים מתוכו, בעונג רב, מאתמול בערך (למרות שאם הייתי רוצה אתם יודעים שהייתי מוצא קשר). מדובר בקולקטיב שבמקורו אנגלי-צרפתי, אבל מאז נותר בו רק אחד המייסדים Glen Johnson ולכן היום הקולקטיב הזה הוא אנגלי.
זהו אלבומם האחד עשר והוא נקרא Life Has Not Finished With Me Yet.. שם יפה לכל הדעות שמתאים למי שמסתובב פה בין החיים מספיק זמן. אלבומיהם הקודמים היו מאופיינים בנגינת גיטרות כבדות (לא הקשבתי רק קראתי על כך), אבל האלבום שיצא השנה מאופיין באווירה אפלה, אלקטרונית, מלווה בסינטיסייזרים אנלוגים מעוננים, ובביטים של לב פועם. יש אנשים שאוהבים להקשיב ללהקות ותיקות ויש כמוני שמקשיבים בעיקר לאלבומים של ללהקות חדש.  יש אנשים שאוהבים לבחור במהיגים מנוסים, אחרים רוצים לראות חדשים ובלתי מקולקלים (הנה מצאתי קשר דחוק).
 
 

 
 
 
 

יום שני, 26 בנובמבר 2012

שיפוט באיזי: Godspeed You! Black Emperor

 
 
סוף שנה זה זמן טוב להקשיב לאלבומים שפיספסתי. מסתבר שיש כמה כאלה. בעיקר בז'אנרים מוסיקלים שהם לא כוס התה שלי (דרך-אגב, אני שותה עכשיו תה עם חצי מקל קינמון..וזה מאד כיף). אחד האלבומים שהקשבתי להם רק עכשיו, הוא של להקה בעלת השם המוזר Godspeed You! Black Emperor. השם נלקח מאיזה סרט יפני. הם עושים פוסט רוק, מה שמסביר למה עד היום לא הקשבתי לאלבום הזה. והם קנדים - מה שמסביר למה מיד התחברתי ואהבתי. זה הוא אלבומם השישי והוא נקרא Allelujah! Don't Bend! Ascend! (אוהבים סימני קריאה החברה) הלהקה היתה פעילה מאמצע שנות התישעים עד תחילת שנות האלפיים, וזהו סוג של קאמבק מפתיע שהם עושים. אלבום משובח מסוגו שזורם בקלות, למרות שלא מרגיש שמחדש משהו.  ואתם יכולים להקשיב גם לכולו בהזרמה [קישור].
 
 
 

יום שישי, 23 בנובמבר 2012

נבדק ונמצא פרימיום - שיר אחרי המלחמה

 
 
פתיחה
יצאו כמה דברים טובים מהמלחמה הזו. למשל זה שעזה הולכת ומתחברת לאט לאט לטבורה של מצרים. זה טבעי והגיוני ויכול להיות שזה העתיד. אבל הדבר הטוב ביותר שיצא הוא שיצאנו מחוזקים. יש הרגשה שאנחנו שולטים במצב ויודעים מה שאנחנו עושים. וזה אולי כל החוסן שלנו. במובן הכי עממי שיש
 
Simon & Garfunkel - The Dangling Conversation //High School, 1968
בדרך-כלל אני נוהג להתחיל עם שירים חדשים אבל הוידאו הזה עשה לי את השבוע הזה ולכן הוא בהתחלה. זהו חלק מסרט דקומנטרי על סיימון וגרפנקל משנת 1968. המורה המגניבה מנסה להסביר לתלמידים ההיפסטרים (ככה הם נראים) על השירה של פול סיימון. הקטע הכי שובה הוא הרגע שבו היא משמיעה את השיר ומחפשת את ההבנה של התלמידים בעיניים. ותודה לאיתי כ. שמצא את זה;  בכיתה ב' שנת 1976 הגיעה לבית ספר פיק"א שבפתח תקוה מורה שנראתה כמו ילדת פרחים מתבגרת. עדין בגילאי העשרים. ג'ינגית מתולתלת עם חולצה פרחונית וג'ינס מתרחב. שמה לנו את צוללת צהובה בפטיפון ותרגמה לנו תוך כדי. למעשה אנחנו שרנו את זה בעברית לרקע החיפושיות באנגלית. אנחנו לא ממש הבנו. אבל זה היה רגע שצרוב בזיכרוני. כאחד מרגעי הביטלס הראשונים של חיי.

Simon & Garfunkel - The Dangling Conversation


 
Paul Banks
אלבום חדש לפול בנקס סולן אינטרפול. הסינגל הראשון דווקא נחמד
Paul Banks - The Base

ויש גם וידאו לשיר נוסף ופחות טוב, לטעמי
Paul Banks - Young Again


Swans  - The Seer
הרבה טררם יש סביב הסוואנס. הסרט הדקומנטרי הזה על האלבום האחרון שלהם מתחיל בחזרות להופעה Much Loader. ובאופן כללי במערכת ראויה הם עושים יותר עבודה.  ותודה לעטר רפפורט
Swans  -The Seer



Moonface - Headed For The Door
לא מזמן דיווחתי על האלבום של פני ירח הקנדית. ועכשיו יש להם קליפ אפרורי לאחד השירים הטובים באלבום

Moonface - Headed For The Door



מלכה שפיגל
מלכה שפיגל הוציאה אלבום השנה והיא גם הופיעה איתו השבוע באוזן בר. תמונות אפשר לראות באתר TELAVIVIAN. זה אתר לייפסטייל באנגלית על תל-אביב. התמונות צולמו ע"י גוני ריסקין.

The Rolling Stones - Doom And Gloom
הרולינג סטונס בקליפ חדש ומלא טסטסטרון לקראת האוסף החדש והמחומש שלהם

The Rolling Stones - Doom And Gloom


1, 2 Many - Probable Cause
אני מאד חשדן לגבי להקות ישראליות. אבל השיר הזה הוא פופ קליל ובלתי מתיימר. וכייף.





Pretty Ugly
 
עוד להקה ישראלית שאני מפרגן לה. phototaxis הם אלקטרו-סול ישראלית, ששרה באנגלית ושולחת קומיניקטים באנגלית. הם מושפעים ברדיוהד והגורילז. לאון פלדמן התלהב מהם. אני חבבתי מאד. בפינה לשיפוטכם:




סיום
ולסיום שיר של ביל פיי מפעם אבל שנשמע כל-כך מעכשיו. אל תפחד כל-כך. באמת לא פחדנו יותר מידי.
BILL FAY - BE NOT SO FEARFUL

ועד הפעם הבאה שלא יהיו לנו עוד סיבות למלחמות ורק
החיים טובים והמוסיקה פרימיום

יום שבת, 17 בנובמבר 2012

נבדק ונמצא פרימיום - Cloudy

 

פתיחה
הפוסט הזה כמובן בצל המלחמה הזו. זה לא דבר טבעי מלחמה. אני חושב שלקח לנו איזה יובל מהקמת המדינה להבין את זה, אבל אחרי מלחמת לבנון אחת ואינתיפאדה אחת, הפנמנו  ש-"אי אפשר לחיות ככה". נמאס לנו לחיות על חרבנו. כל חייל סדיר מת להילחם, אבל איך שיש לך ילדים אתם מבין שאתה מעדיף שלא.  שלא יהיו יותר מלחמות..אם צריך נחזיר להם (או שניתן להם) מה שצריך, ושיעזבו אותנו במנוחה. רגע, אבל זה לא מה שעשינו עם עזה ? לא החזרנו כבר את עזה? 

פתיחה 2
אני עובד כל יום עם ערבים. כולם ידידים. אחד מהם בגיל 60 ממזרח ירושלים למד במצרים את התואר להנדסה.. בדרך-כלל אני נמנע מלדבר איתם על פוליטיקה, אבל איתו יש לי הרבה שיחות פתוחות, מתוך רצון להבנה, מתוך כבוד הדדי, ואפילו הייתי אומר מתוך זה שאנחנו מחבבים אחד את השני...מבחינתי הייתי מחזיר הכל בשביל שיהיה שקט (ואני לא שמאלני), אבל עוד לא הצלחנו למצוא נוסחא שתתאים לו. העניין הוא שהוא לא רוצה להיות באף מדינה אחרת בעולם... בגלל שזו מדינה מפותחת, בגלל החופש, בגלל הכלכלה, בגלל שטוב לו פה... פשוט לא נעים לו להיות בארץ שלו תחת שלטון של יהודים (למרות שהמשפחה שלו הגיע מסוריה, כן). מבחינתו זה חלק מכל ארץ ערב. ואנחנו כובשים, כמו שהשלטון האשמי כובש בירדן, וכמו שהמנדט הבריטי היה כובש. אנחנו אמנם כיבוש יותר נאור (מילים שלו). אבל כיבוש בכל זאת, לדעתו.

פתיחה 3
אתמול אכלנו ארוחה משותפת עם עמוס ונעמי אורחים שהגיעו מקיבוץ בדרום לישון אצל חברים שלהם בצפון.  דיברנו מן הסתם על המצב, ואז עמוס אמר לי: "שמאלני מאוכזב הוא יותר גרוע מחוזר בתשובה". לכולם נגמרו אשליות השלום. אבל אם לא בטוב, אז אנחנו נשיג אותו בכוח.

 
Johnny Marr - The Messenger - חדש !
מוריסי הוציא הודעת תמיכה בטוויטר לעזה. וגם ג'וני מר לא נשאר אדיש והיציא שיר חדש שנקרא המסנג'ר. אני בכלל לא מבין למה לא עושים את כל המלחמה הזו בטוויטר. במקום לשגר קאסמים החמאס היה מוציא הודעה בטוויטר: "מוות ליהודים !" במקום לשגר פאג'ר 5 לתל-אביב הוא היה מוציא הודעה: "מוות לצוררים בתל-אביב !" אנחנו בתגובה היינו מוציאים הודעה בנוסח: "כושלאמאמשלכם" או משהו אחר שאנחנו חושבים שהם מבינים..ככה ארבע חמישה ימים עד שהיה נמאס..
ועכשיו ברצינות: זה השיר הכי מעניין ששמעתי השבוע. ג'וני מר עושה קסמים בגיטרות שלו..בהתחלה היה חסר לי משהו, אז הקשבתי שוב ושוב ושוב עד שמצאתי אותו.

Johnny Marr - The Messenger



Yo La Tengo - Before We Run - חדש !
קשה שלא לאהוב את יו לה טנגו. קונצנזוס שהוא המכנה המשותף הגבוה ביותר. אם אתה אוהב גיטרות אתה צריך להתעלות קצת לפופיות שבהם, ואם אתה אוהב אינדי אז אתה צריך להתעלות מעט לאלטנרנטיביות שבהם. ומצד שני זה כל-כך זורם באופן טבעי לאוזן..שאין צורך בכלל להתאמץ. זה שיר חדש מתוך אלבום שבדרך שיצא בינואר.
Yo La Tengo - Before We Run

ועוד שיר שלהם, שהוא בעצם חידוש
Yo La Tengo - I Saw The Light

Billie Holiday - All or nothing at all
אני תמיד אומר שמוסיקה צריך להתחיל לשמוע מבילי הולידיי, וסתיו צריך להתחיל מבילי הולידיי. אני מכיר הרבה שירים שלה את את השיר הזה גיליתי השבוע. וזה כזה כיף

Billie Holiday - All or nothing at all

 
Neil Young and Bob Dylan - Helpless + Knockin' on Heaven's Door 1975
ניל יאנג חגג יומהולדת השבוע. אני לא מהמעריצים המושבעים שלו. אני יותר אוהב אותו כאדם (כפי שהוא משתקף מהמדיה) מאשר את המוסיקה שהוא יוצר. שבוע שעבר היה כאן ראיון שלו יחד עם פטי סמית' (מומלץ ביותר !) שבו הוא מדבר גם על ההשפעה של דילן עליו. וכאן יש ביצוע שגיליתי השבוע של שניהם משנת 1975.  לפעמים הופעות חיות הם ממש חיות...יש בהם משהו חי נושם שנוצר תוך כדי על הרגע, ואין פלייבק בעולם שיכול ליצור אותם....

Neil Young and Bob Dylan - Helpless + Knockin' on Heaven's Door 1975



Melody's Echo Chamber - You Won't Be Missing That Part Of Me  - חדש !
האלבום של מלודיס אקו צ'אמבר נשמע לי כמו אלבום דרים פופ שיגרתי, עד שמישהו הפנה את תשומת ליבי שמי שהפיק אותו Kevin Parker מלהקת Tame Impala בשיר הזה זה בולט במיוחד לטובה. והקליפ חדש.

Melody's Echo Chamber - You Won't Be Missing That Part Of Me


Azealia Banks - Atlantis - חדש !
אני לא חושב שהייתי יכול להקשיב לאלבום שלה ברצף, ואני גם לא בטוח כמה השירים שלה עומדים בפני עצמם, אבל עם הקליפים והחזות החצי משעשעת והחצי סקסית שלה זה עובד.
Azealia Banks - Atlantis



Cloudy - Simon and Garfunkel
מכל שירי העננים שיש בעולם אני הכי אוהב את השיר הזה של סיימון וגרפנקל אני מכיר אותו כבר המון זמן.

Cloudy - Simon and Garfunkel

ולכל הלוחמים ותושבי הדרום
שתהיה לכם פרימיום של שבת שקטה

יום ראשון, 11 בנובמבר 2012

שיפוט מהיר Moonface With Sinai - Heartbreaking Bravery

 
 
"דארק אייטיז" הוא מושג יחסית חדש שאמור לתאר סצינה מסויימת של מוסיקה ותת-תרבות שהיתה קיימת בתל-אביב בשנות השמונים (ואולי גם באירופה). כל מי שיצא למועדונים הנכונים (הפינגווין והליקוויד וכו'..) התלבש בשחור, והקשיב למוסיקת פוסט-פאנק ניו-וייב לכיוון הגוטי .דוגמאות נבחרות הן הלהקות: טוקסידו מון מסן פרנסיסקו,  ובאוהאוס שמאנגליה. כל זה התנהל כמובן במקביל להיפ-הופ ההארד-רוק, האינדי הנאו-רומנטיקה, הניו-וייב האלקטרוני , היורופופ ומייקל ג'קסון. מה שאופייני ללהקות הניו-וייב הגוטי האלה שהם נשמעו כמו איזה אבולוציה של דיוויד בואי בתקופה שהוא ובריאן אינו עשו אלבומים בברלין, באמצע שנות השיבעים, בהשפעת הקראוט רוק. לפיטר מרפי גם היה קול שהזכיר את דיוויד בואי. מי שאהב את המוסיקה הזו אז יכל לאורך השנים ועד היום למצוא להקות שמתאימות לצביון הזה. הדוגמא האחרונה והמעולה שהגיעה לאוזניי היא Moonface. שהוציאו אלבום השנה בשם הארוך  Heartbreaking Bravery . אלבום די קומנקטיבי וכייפי מאד. למעשה Moonface הוא שם להקה שהיא פרוייקט שצד של  Spencer Krug מלהקת Wolf Parade הקנדית. לא הייתי מנחש זאת לבד, למרות שבדיעבד ברורה ההשפעה.
 
כל שיר שווה באלבום. אבל על זה נדלקתי היום:
Moonface with Siinai - Yesterday's Fire
 
 

יום שישי, 9 בנובמבר 2012

נבדק ונמצא פרימיום - כי החורף הוא סוג של אביב

אח..כשהיינו צעירים..הכל היה הרבה יותר ...שחור לבן
 פתיחה
יש שירים שאפשר להקשיב להם רק בדרך אל הים, אך נדמה שיש הרבה יותר מוסיקה שמתאימה ללילה ויותר מכך שירים שמתאימים לחורף. יכול להיות שזו רק אשליה, כי יש כל-כך מעט גשם בארצנו, כך שמיד עם בוא היורה אנחנו מוציאים מהארון לא רק את בגדי החורף והמטריות, אלא גם את כל שירי הגשם במעין תחושה של חגיגיות. קצת כמו פסח, קצת כמו אביב, וכך יוצא שבתחילת כל חורף יש יותר תחושה של התחדשות מאשר התכנסות.
אז הפעם בנבדק ונמצא פרימיום בהגשה חורפית. לא לגמריי אבל די...
  
Foals - Inhaler
הבלוג הזה מזוהה עם להקת Foals, התענוג כולו שלי. השבוע הסתבר לי שיש להם חצי מיליון עוקבים בפייסבוק, ואני מי אני מה אני איפה אני, ולכן ביום הראשון שהם הוציאו את השיר הזה היו לו כבר 122 אלף צפיות. אני מניח שהם לקראת אלבום חדש, שיר חדש וקליפ חדש שנשמע יותר רוקי ויותר גרובי, ועדין ...זה הם. אני נהנה מכל רגע [ותודה לשמחה שטרסלר שחגג השבוע יום הולדת וגם שלח לי את השיר להאזנה]
 


Tame Impala - Feels Like We Only Go Backwards
אני אוהב מאד את הבלוג "לגדול אחורה" של גלי גונן. השפיע עלי מאד בשנה האחרונה, ואני ממליץ לכם עליו שוב. אני גם אוהב את האלבום החדש של Tame Impala ועכשיו יש להם קליפ חדש לשיר הכי להיט באלבום, מרגיש כמו לגדול אחורה כזה.
Tame Impala - Feels Like We Only Go Backwards




King Krule - Rock Bottom
קינג קרול הורס אותי עם הקול העמוק שלו. האנגלי והמדוייק שמזכיר לי כל-כך את בילי בראג. הוא זמר יוצר וכל מה ששמעתי ממנו עד עכשיו מחזיר אותי לנקודה מסויימת  בתחילת שנות השמונים שבה טרייס ת'ורן שרה וטרי הול ניגן ופריאב ספראוט גם.

King Krule - Rock Bottom



The Rolling Stones - One More Shot
עוד שיר חדש לרולינג סטונס לקראת אלבום האוסף גרררר. הנוסחא הידועה עובדת. כשמממתינים כל-כך הרבה זמן לשיר חדש של הרולינג סטונס, אז קשה לומר שהם שחוקים. למרות שאפשר היה לקוות ליותר
The Rolling Stones - One More Shot

Lou Reed - Halloween Parade
השבוע היה חג ההלווין, וזה השיר הכי טוב שאני מכיר לחג הזה. מתוך תקליט אהוב של לו ריד. שקניתי יום אחרי שהוא יצא
Lou Reed - Halloween Parade


Patti Smith מראיינת את Neil Young
פתי סמית' וניל יאנג כתבו ספרים השנה, וכך יצא שהם נפגשו בכנס האמריקני BOOK EXPO AMERICA שבו פטי סמית' כביכול מראיינת את ניל יאנג, אבל בתכלס הם משוחחים כמו חברים ותיקים. הם שני אנשים כאלה מקסימים והם מדברים על ויטנאם, על איך שיר נולד, על כלי נגינה, על סאונד ,על הופעות, על אופן צריכת המוזיקה בימינו, על חלומות ועל עישון...שווה כל רגע, ומזכיר לנו למה, בכל זאת, ולמרות הכל, טוב שאובמה, שמייצג יותר את אמריקה הזאת, ניצח השבוע בבחירות.




היפה והחיה
לנועה שמר יש הרכב שנקרא היפה והחיה ויש להם EP חדש, היא מלחינה אחרים כותבים גם את המילים. אהבתי את השיר הזה. מדבר אלי..




Brian ENO - LUX
את זה בכוונה השארתי לסוף. בריאן אינו מוציא אלבומים איטיים בקצב מטורף. אמביינט ועוד אמביינט ועוד אמביינט. אני אין לי הרבה סבלנות אבל יש בי סקרנות, והמליצו לי מאד על האלבום האחרון שלו LUX. נעשה ונשמע, מקסימום..
Brian ENO - LUX

וזהו..
שיהיה לכם פרימיום של חורף
 

יום חמישי, 8 בנובמבר 2012

אלבום לחיים: Blur

 
כמעט סוף שנה, וכבר לא יוצאים יותר מידי אלבומים חדשים טובים. אני בטוח שפיספתי כמה לאורך השנה הזו, אבל בגדול הקשבתי לכל מה שרציתי להקשיב והיה יופי. אז יוצא שהתקופה הזו היא תקופה מצויינת להקשיב לאלבומים קלאסים, ובכל מקרה אני מקשיב כל הזמן לאלבומים מעולים מתקופות שונות והגיע הזמן לתת לזה מקום כאן בבלוג (ואל תדאגו המוטו של הבלוג הזה נשאר תמיד: המוסיקה הכי טובה והכי חדשה שיש היום בעולם).
יש אנשים שיש להם חשבונות עם אלוהים. איתי ברוך השם הוא יצא בסדר, עד עכשיו לא נעלמו מחיי אנשים יקרים ואהובים (טפו טפו טפו) שיחיו כולם עד 120. וגם בסך הכל הוא היה הוגן איתי בכל השאר... אבל יש לי חשבון גדול עם הזמן. זה לא רק מאז חוויתי את משבר גיל ה-40, זה מימים ימימה. אני כל הזמן מרגיש שהייתי יכול לעשות עוד דברים בחיי ופספסתי. ויש גם המון אלבומים שפספסתי. בעיקר משנות התישעים, אבל לא רק. אז עכשיו אני מקשיב להם בהנאה מרובה. היתרון בלא לשמוע אלבומים בזמן אמת הוא שבפרספקטיבה של זמן הרבה יותר ברור מה טוב ומה לא, ולמה כדאי מאד להקשיב, ומה לא חייבים. הסכנה היא כמובן בהתיישנות החומר, העולם מתקדם, הקונטסט משתנה ולא כל מה שהיה חדשני ומלהיב בזמנו, נשמע עדין מלהיב. אפשר אפילו להגיד שכל אלמנט של חדשנות שהיה נכון בעבר מאבד מערכו אם לא הקשבת לאלבום בתקופה הרלוונטית לחדשנות שהוא יצר. מה שנשאר זו המוסיקה בהקשר האל-זמני שלה. לטוב או לרע.
אז בזמן האחרון התחלתי להקשיב לבלר יותר ויותר מבלי לחקור יותר מידי מדוע זה קורה לי. ואז שמתי לב שבעצם יצאה להם קופסה לרגל 21 שנות פעילות. הקופסא מכילה בנוסף לכל האלבומים  שלהם גם 3.5 שעות של בונוסים וקטעים נדירים, וגם די.וי.די עם תמונות והופעות. בעיקר למעריצי הלהקה השרופים. אני ראיתי בכך הזדמנות להקשיב להם ביסודיות. בזמן אמת לא התלהבתי מהם יותר מידי, קניתי את אלבום הבכורה שלהם Leisure (והיום אני אוהב אותו אף יותר), אבל אהבתי יותר את אואזיס, המתחנפים לאוזן. 
אני חושב שמעריצי הלהקה מתחלקים בין אלה שאוהבים הכי הרבה את  Modern Life is Rubbish לבין אלה שמעדיפים את Parklife. באופן אישי אני נהנה מאד להקשיב האחרון שהם הוציאו Think Tank . זה היה בשנת 2003, כנראה שבכל זאת אני מתחבר יותר לסחורה הכי טריה שיש.
 

יום שני, 5 בנובמבר 2012

שיפוט מהיר: Woods - Bend Beyond

אמא'לה נחש
פולק תמיד מקשר לי לקאנטרי ליער ולשדות חיטה יבשים. והנה להקה בשם Woods אפשר היה לצפות שהם ינגנו מטאל, אבל לא ! הם מנגנים פולק. סתם..הרי ברור שאם אין משהו שקשור למוות על גולגלותיו אין מדובר בלהקת מטאל. 
הפולק של Woods נגוע בפריחצוצים של רעש מתוק, כדי להדגיש את אוירת ההום-מייד שלו. זה לא פולק של מרכז אמריקה אלא מברוקלין. הלהקה הזו קיימת משנת 2005 וזהו אלבומם החמישי. שנקרא Bend Beyond. האזנה שלי למוסיקה נעה בין התאווה לחדשנות, מצד האחד, לבין הרצון להקשיב לדברים שנעימים באוזן. והם עושים שירים נעימים Woods האלה. מזכירים לי את Band of Hourses רק פחות. הקשבתי להם הרבה בשבועיים האחרונים בעיקר בבוקר בדרך לעבודה. מסוג האלבומים שאתה מקשיב להם יור משאתה מצפה. אני לא נוהג לדרג אלבומים, אבל אתם מבינים לבד שזה ב- 3.5 כוכבים מתוך 5.
 
השיר הזה הוא הכי טוב באלבום תלחצו PLAY
Woods - Back To The Stone

בהופעה הם נשמעים פחות טוב, אבל אפשר לראותם:


ועוד אחד בהופעה
Woods - Be All Easy
 
 
 
 
 

יום שבת, 3 בנובמבר 2012

נבדק ונמצא פרימיום - אינטרנט זה בשביל פנטזיות



בטי פייג'
פתיחה
אינטרנט זה בשביל פנטזיות. מאז שהוא קיים, האינטרנט משמש מצע לפנטזיות. לא למימוש פנטזיות, אלא ליצירתם. מעצם מהותו כדבר וירטואלי ושאינו ממשי, הוא משאיר את הפנטזיות כמציאות מתמשכת. גם האפשרות לדבוק באנונימיות מאפשר לפנטז עולם צללים עשיר. מה שהתחיל מפנטזיות על מין התפתח לרשתות חברתיות שבהם אנחנו מפנטזים על אוכל ועל צדק חברתי ועל זה שיש לנו חברים.  אפילו יצאה מזה מחאה לפני שנה וקצת..מחאה מפונטזת שנשארה וירטואלית - היחיד שהרוויח ממנה הוא צוקרברג.  זה גם המקום לפתח את האלטר אגו שלנו ולפנטז שאנחנו שנונים וחכמים, אפשר גם לפתוח בלוג ולפנטז שאנחנו מלכי העולם ו/או יודעים לכתוב. 

פתיחה 2
רק לפני כמה שנים ליהג ולעג אמנון אברמוביץ' למשה כחלון שנבחר למקום יותר מידי גבוה לרשימת הכנסת של הליכוד. כחלון נבחר במרכז הליכוד, ולא בפריימריז, ואברמובי'ץ אמר עליו שהוא בחור נחמד, אבל מה הוא יכול להועיל כחבר כנסת עם ניסיונו כבעל חנות למוצרי חשמל (או משהו כזה..). מאז כחלון הוכיח שהוא שם בזכות ולא בחסד, ושאפשר גם ממשרה די שולית , של שר תקשורת, לייצר מהפכות, אם אתה סוחר טוב. מאז ומתמיד השמאל הישראלי היה יותר אידיאליסטי והימין, יותר סוחרים טובים, ולדעתי זה באמת כל ההבדל היום בין ימין לשמאל. הימין נתפס כמי שמייצג את הצד של העם במשא ומתן מול הפלשתינאים/ העובדים הזרים/ אובמה, ואם ליברמן (שרון החדש ?) אומר שאפשר להחזיר את השטחים תמורת שלום, אז זה בסדר. השמאל, לעומת זאת, נתפס בעייני בוחרי הימין כפראיירים, פנטזיונרים, ילדים תמימים שלא בשלים באמת להתמודד עם המציאות, ובוודאי לא עם משימות כבדות כמו חתימת חוזה שלום או יציאה למלחמה. אז ע"פ הסקרים האחרונים למשה כחלון 13 מנדטים. זה לא פשיטת רגל של הדמוקרטיה, אבל זו בהחלט מראה שאנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים מעצמנו ולא מאמינים לשיטה. יש מספיק גורמים שאחראים לכך, כמו שרון שנבחר לעשות דבר אחד ועשה דבר אחר, וגם כל מפלגות המרכז שהתפוגגו אחת אחרי השניה. מה שהעם שלנו מחפש היום יותר מתמיד זה פנטזיה של מנהיג. באין אף אובמה בנמצא אנחנו מסתפקים בלפיד, בליברמן, בסתיו שפיר ובמשה כחלון. כל אחד לפי טעמו, כל אחד לפי מוצאו, כל אחד לפי מה שהוא הכי מזדהה איתו. 

פתיחה 3
מוסיקה היא הפנטזיה והמציאות גם יחד. כשאנחנו מקשיבים לה היא מרוממת וגורמת לנו להרגיש. אנחנו חשים אותה, אבל היא כולה רוח. כולה תנודות אויר ובייטים שהופכים לביטים ; הקשבתי לכל-כך הרבה דברים בזמן האחרון. אני אנסה להעביר לכם את זה בשבוע הקרוב ככל שאוכל. וכמובן, ככל שתוכלו אתם. אתם מוזמנים להישאר ולהקשיב.
  
Epic Soundtracks
הדבר שהכי ריגש אותי השבוע היה הפוסט של אורי דביר שחגג 20 שנה לאלבום פסקולים אפים. אם אתם אוהבים את אליוט סמית' וניק דרייק אז תגלו שם  יוצר (שהתאבד גם כן ברוב רגישתו) וכמה שירים שישארו אתכם לכל החיים [קישור]. דוגמית:
Epic Soundtracks - Everybody Else is Wrong

The Jesus & Mary Chain, Tel Aviv
ההופעה שלהם בבארבי לפני שבועיים לוותה ברגשות מעורבים של מעריצים ותיקים. לרבים זה היה מימוש של פנטזיה אשר לווה באכזבה.  בכל זאת, הבנתי שהם נהנו ולא היו מוותרים על זה. והנה עכשיו אפשר לראות את כל ההופעה ביוטיוב. [קישור]

IROCKE - פורטל הופעות חדש.
עוד לא הייתי בהופעת הולגרמה של ג'ימי הנדריקס. וגם לא תוכלו למצוא אותה ב-IROCK אבל תוכלו למצוא שם אלף הופעות אחרות שאפשר לפנטז אותם און ליין. אתר חדש שדורש הרשמה למי מכם שמעוניין לראות את ההופעות הכי טריות שיש. כשחושבים על זה, בעצם, כל הופעה אמורה להיות איזה מימוש של פנטזיה. אני באופן אישי מאד נהנה להקשיב לאלבומים. מאז שנות השישים אלבומים הם קצת מבויימים, אבל במקור הם היו דרך לנגן אצלך בבית הקלטה של הופעה בת שיר אחד או יותר. [קישור].




אלבום בהזרמה - Charles Mingus
צ'ארלס מינגוס הוא בסיסט. לכאורה בס הוא לא כלי נגינה שממנו צומחים מלחינים או מוזיקאים גדולים. אבל הוא, וגם פול מקרטני וערן צור מוכיחים אחרת. לא יודע איך זה שתמיד מוצאים עוד קטעים נדירים מוקלטים, כנראה שהחבר'ה האלה נתנו הרבה עבודה והרבה הופעות. בכל מקרה זה יוצא  עכשיו וזה ממש כיף להקשיב:
Charles Mingus - The Jazz Workshop Concerts, 1964-65


OX4 - האוקספורדים
כל הלהקות הישראליות מפנטזות בזמן האחרון שהן להקות בינלאומיות.  לפעמים זה גם מצליח להם. למשל האוקספורדים שנשמעים ממש טוב.




Benjamin Gibbard - Teardrop Windows
בנימין גילברד מקאב פור קיוטי. לא משעמם רק אותי, אלא גם את עצמו. לפחות הוא מצליח לעשות מזה קליפ הומוריסטי שבו הוא יורד על עצמו ומפנטז שהוא "רע". במובן הטוב של המילה.
Benjamin Gibbard - Teardrop Windows


Das Racist - Girl
Das Racist - Girl
מאז ומתמיד אהבתי בחורות במיני. אני זוכר יום עצמאות אחד שהייתי בכיתה ז' נסענו לתל-אביב העיר הגדולה. היה מאד שמח וקרנבלי ואז ראינו שלוש בחורות עם מיני מאד מאד קצר..אפילן החלפנו איתם כמה מילים לא זוכר מה..זה היה בצחוק... יש למיני פרופורציות אחרות לגמריי כשאתה בגובה אחר. ומיני זה גם תמצית כל הקליפ החמוד הבא, באוירת רטרו לאיינטיז. פנטזיה בצחוקיה





Inbal Dimri - Baby Blue
גם לענבל דימרי יש מיני. כלומר מיני איפי. וזה הסינגל הראשון מתוכו. פולק פופ.
Inbal Dimri - Baby Blue


Taylor Swift - Mine
הבת שלי מקשיבה בריפיט לאלבום החדש של טיילור סוויפט.  תופעה מוזיקלית ששווה התייחסות. היא שברה השבוע את השיא של אמינם מלפני 12 שנה כשאלבום הבכורה שלה מכר 1.2 מיליון עותקים בשבוע הראשון שבו הוא יצא, ועלה למקום הראשון במצעד המכירות של האלבומים. שירי פופ  מתוקים, שלא עושים לי כבר שום דבר. לכולם יש קליפ שבו אפשר לראות נער נפרד מנערה.  לא מזיק לאף אחד...התרשמו בעצמכם:
Taylor Swift - Mine




Bettie Page - Queen of Pain
בטי פייג' היא כוכבת פורנו חלוצה בתחום הסאדו מאזו. האמת זה נראה היום די תמים למראה רוב מה שהיא עושה. פעם גם כשראית בחורה ערומה השאירו לך עוד קצת לפנטז. שיר שגיליתי רק היום
Bettie Page - Queen of Pain

 
Genesis - Carpet Crawlers
 השבוע היה לשרון רז יום הולדת. עד שהכרתי אותו חשבתי שאני מכיר מוסיקה. היום אני יודע שאני רק בראשית של  ראשית הדרך שלא תיגמר לעולם, וטוב שכך.  בזכותו הכרתי המון דברים חדשים ישירות ובעקיפין. שנינו גדלנו באותה העיר ושנינו מאד אוהבים לאכול אותו פלאפל. מקור השראה גדול. והוא מאד אוהב את ג'נסיס והקדשתי לו את השיר הזה:
Genesis - Carpet Crawlers  
 

פוסטים אחרונים וממש שווים !