לעקוב אחר הפרימיום

יום שבת, 27 ביולי 2013

נבדק ונמצא פרימיום - הופעות והפתעות

 

יש רק נסיך אחד !
 
פתיחה
אחותי אמרה לי השבוע שאני אדם טוטאלי. זו בהחלט התקדמות מלהיות טוטאל לוסט. אבל היא התכוונה בעיקר לכך שאני טואטלי באהבה. גם באהבה שלי למשפחה שלי לאישתי לילדיי, וגם בכל דבר שאני עושה. אם אני אוהב את מה שאני עושה אני נהנה. אם לא אז אני סובל. זה קשור לכך שאני לא מסוגל לשקר, וגם לא מסוגל להסתיר... ויש לזה מחיר, אבל יש לזה גם שקט פנימי מאד גדול. כשזה מגיע למוזיקה באינטרנט, גם אז אני הולך עם האמת הפנימית שלי ויש מספר מקומות מועט שאני מסתובב בהם. אחד מהם הוא עונג שבת של גיא חג'ג'. כל שבת באופן קבוע. מחודש לחודש ומשנה לשנה אני מרגיש שהטעם המוזיקלי שלנו הולך ומתרחק, אבל הוא עדין מקור מסודר וטוב מאד לכל מה שמתרחש באינטרנט. לכבוד יומהולדת 9 שנים  לבלוג הוא עורך מסיבת ניינטיז וגם יצר את דף 404 שהוא בדרך כלל תקלה, הפעם זהו לקט של שירי פתיחה נבחרים ובעיקר אימרות כנף על מוזיקה.
פה, כאמור, יש עולם אחר ונפרד שמסכפ את מה שקורה באינטרנט בשבוע שחלף. והפעם בנבדק ונמצא פרימיום, בעיקר הופעות וגם קצת הפתעות


 
הופעות
 
Tomahawk - בישראל !
מייק פאטון ולהקתו טומהוק הופיעו בהיכל נוקיה השבוע. כולם התלהבו מהאנרגיות מהכריזמה.  
דיוויד פרידמן ב-NRG כותב : פאטון אוהב את ישראל וישראל אוהבת אותו. "נעים להיות במקום כל כך גדול ולראות כל כך הרבה פרצופים חברותיים", הוא אומר והקהל מסכים. "הקהל משיגנע", אומר דווין דניסון הגיטריסט ופאטון צוחק. "זו הפעם הראשונה שלך בישראל, נכון?" הוא אומר. יש לו קילומטראז' אצלנו, עם כל הפרוייקטים הרבים שהוא מביא לארצנו, הוא מרגיש בבית ורואים זאת: הוא קופץ, משתולל, נרגע, צוחק וזועף."
הנה קטע מהופעה
Tomahawk live @Tel Aviv July 24, 2013  

דאב טריו בישראל !
כן נכון זו היתה הופעת החימום של טומהוק, אבל יש הרבה אנשים הגיעו גם בשבילם להופעה. והם גם הופיעו בלבונטין 7. ובאופן אישי נראה לי שההופעה שלהם היתה מעניינת אותי יותר. הנה קטע שלהם מההופעה בנוקיה. לי זה נשמע מצויין, לפחות באוזן ימין (תקשיבו, תבינו)
Dub Trio, Nokia , Tel-Aviv, 24.7.2013

Cloud Nothing - בישראל !
הכרטיסים שלהם בלבונטין אזלו, וביום שלישי הקרוב יש להם גם הופעה בסירופ חיפה. אני לא התלהבתי מהם עד ששמעתי את הקטע הבא. והוא מתחיל להיות מעניין רק לאחר שלוש דקות. אז סבלנות
Cloud Nothings - Wasted Days

Sun Ra - בהופעה !
הארקסטרה של סאן רא הופיעה לפני כשנה בהופעה היסטורית בישראל.  מזל שהלכתי. אבל בדיעבד אני מבין מה היה חסר לי שם כל-כך. סאן רא בעצמו. מכל קטעי ההופעה שראיתי עד כה של התופעה הזו, זה הכי טוב !

Sun Ra on Saturday Night Live - May, 1978

Sun Ra on Saturday Night Live - May, 1978 from Bret Primack on Vimeo.

לד זפלין בהופעה משנת 1969 !
אני גדלתי על אלבום ההופעה הכפול והמפורסם של לד זפלין שבו הם מבצעים את סטרווי טו הבן בגירסה הגרנדיוזית שלו. זו היתה תקופה שנות השבעים שהרוק עף על עצמו. איצטדיונים פרוג רוק, וקטעים שנמשכים מאה שנה. אחר-כך בא הפאנק ופוצץ את הכל.  לכן היה נעים לי מאד לגלות השבוע קטע הופעה של לד זפלין מתחילת דרכם, משנת 1969. נראה כזה טרי ורענן והרבה יותר קרוב לרוק גאראז'

Led Zeppelin - Communication Breakdown- LIVE TV-BYEN 1969


ג'וןנתן ריצ'מן - בהופעה !
הוא כל-כך יהודי  הג'ונתן ריצ'מן, וכל-כך לא ישראלי. לא יודע מה הקסם בשירי הפאבים  השטותיים האלה שהוא שר, אני מניח גם שמרחק הזמן עושה עימו חסד. בשנת 1984 אני חושב שהייתי מתנשא על זה. אבל היום זה פשוט נהדר. מה שאהבתי בוידאו למטה חוץ מזה שהוא מאד אותנטי וחוץ מהשירים והאווירה וריצ'מן זה את הדברים שהוא אומר בין השירים. הוא מספר שהדבר העיקרי ששונה בין עבודתיו בציור (כן, אני לא זכרתי שהוא היה צייר) לבין עבודותיו כיוצר שירים הוא ש...טוב תקשיבו לבד:

Jonathan Richman live 84 Part 1
Jonathan Richman live 84 Part 2




הפתעות


 
אומנות הפאנק
רוב האנשים (כמוני) מכירים את הפאנק בעיקר מהזווית באנגלית. קצת ניו-וייב ניו-יורקי, אבל היה פאנק גם באמריקה. שבוע שעבר הבאתי כאן סרט על להקת The X. השבוע סרט על Black Flag בעיקר על הלוגו המפורסם שלהם, שהוא כל-כך טוב שאפילו ג'ורג' בוש לובש טי שרט ועוד מלא סלבריטאים אמריקאים

היי ג'וד בסולם מינורי
אחד השירים שעודדו אותי הכי הרבה פעמים בחיים הוא היי ג'וד של החיפושיות שחיבר פול מקרטני לבן של ג'ון לנון. שמעתי כבר פעם שבמקור השיר הזה לא היה על ג'וליאן לנון, עכשיו מסתבר שהוא גם הוקלט בסולם מינורי ועגמומי במקור. הסיפור של הלהקה הזו אף פעם לא יגמר 
Hey Jude- original in MINOR scale

זקן לכל יום
השבו התקיימו הבחירות המעופשות לרבנות הראשית. בעיתון פורסמו הזקנים והרבנים המעומדים. אין לי מושג מי נבחר. רק שחשבתי שזה כל-כך שונה מזקני ההיפסטרים הפופולארים בשנים האחרונות של גברים צעירים נאים יותר או פחות. במקרה נתקלתי בטמבלר הזה שבו יש 100 גברים צעירים עם מאה זקנים שונים [קישור].




למות על תקליטים
כשנוסעים בכביש מספר 5 ממחלף גלילות לכיוון מחלף ירקון אפשר לראות מצד ימין בניינים משונים שכאלה. בהתחלה לא הבנתי מה זה, אבל אז הסתבר לי שמדובר בקברים על קומות. כל מי שנאלץ לקבור את קרוביו בארץ הזאת מגלה שלקבור כמו פעם מתחת לאדמה ולא על קיר נעשה מאד יקר, עניין של עשרות אלפי שקלים. הגיע הזמן למצוא לכל זה פתרון. בית עלמין ירקון, דרך-אגב, נקנה על-ידי עיריית תל-אביב מעיריית פתח-תקווה, רק בגלל שלא נשאר מקום עוד לקבור בתל-אביב. בקרוב לא ישאר גם מקום לקבור בשום מקום בארץ ואז נאלץ כולנו להיקבר בים. או לחזור למנהג היהודי הקדום של סרקופגים - קופסאות אבן קטנות בגודל כשישים סנטימנטרים שלתוכו מקפלים את המת לאחר שנה מיום פטירתו. פתרון פשוט זול ואלגנטי. אם יש רבנים אמיצים בישראל, כדאי שיחשבו על הכיוון הזה. בינתיים מישהו חשב על רעיון של להנציח נפטרים על תקליטי ויניל במקום לקבור אותם. המתכון פשוט: לוקחים את אפר, הנפטר מפזרים בפלסטיק שקוף ומוסיפים שירים ומנגינות לקישוט. לאנשים גדולים יוכן אלבום כפול. לי זה נשמע מצויין. כמובן במידה וישימו רק שירים שאני מת עליהם [ותודה למי שמצא את הקישור הזה]
 
 

יום חמישי, 25 ביולי 2013

שיפוט מהיר: קניה ווסט Yeezus

 
לא יודע עד כמה אתם נוחים להשפעה, אני גם לא יודע להגיד עד כמה אני נוח להשפעה. לפעמים נדמה לי שמאד. לפעמים נדמה לי שלא יעזור כלום..אם אני לא אוהב משהו, אז אני לא אוהב אותו. במקרה הזה של האלבום של קניה ווסט, הביקורות היו מאד פושרות. בנוסף לכך הקליפ הראשון שיצא לא הרשים אותי , וכבר חשבתי לוותר עליו. אבל אז הגיעה המלצה ממישהו שכן התלהב, והקשבתי. ממש הקשבתי, מההתחלה ועד הסוף, כמו שצריך. ואז שוב ושוב...אני לא יודע מה התחושה שלכם כשאתם "עפים" על משהו, אבל אני מצאתי שזה נותן לי המון כוח לרוץ על הליכון בחדר הכושר. ועל האלבום הזה אני עפתי גבוה.
ברשת אפשר למצוא קליפ שמתאר ראיון של לואיס ארמסטרונג שערכו לו שני  נערים בני 15 לפני 49 שנים. זה היה אחרי הופעה שלו, לואיס ארמסטרונג ישב מולם עם תחתונים בלבד, היה גם מאד חם, וגם בכל זאת היה חם. באותו הזמן הוא היה כבר כוכב גדול. כלומר כוכב גדול בעולם של הלבנים, והוא ענה לכל השאלות שלהם, ונתן לכל העיתונאים האחרים לחכות בחוץ עד שיסיימו. הרבה ביקורת נשמעה אז על ארמסטרונג שהוא מתנהג בהופעות כמו הכושי באוהל הדוד תום. מתחנף, מתרפס... מצד אחד הוא הכניס את הג'אז וגם את המוזיקה השחורה לכל בית באמריקה, ובעצם...לכל בית בעולם, ומצד שני הוא היה יותר מידי חביב. כל-כך שונה מאיך שראפרים מתנהגים כיום.



אני חושב שבמידה רבה ההיפ-הופ העביר בפעם הראשונה מסר מהשחורים באמריקה, שהם לא מוכנים להיות יותר הצוענים של אמריקה, אלא שהתרבות שלהם, היא תרבות לגיטימית. זו לא הפעם הראשונה שהם פתחו את הפה, בילי הולידיי שרה כבר בשנת 1939 את Strange Fruit, פואמה שכתב דווקא יהודי (אולי בעצם לא דווקא) על טבח שבוצע בשחורים שלושים שנה קודם לכן. סטראנג' פרוט בביצוע של נינה סימון גם מסומפל באלבום Yeezus. אז זו לא הפעם הראשונה שהשחורים פתחו את הפה שלהם, אבל זו היתה הפעם הראשונה שהם לא סתמו אותו.
השבוע גם הקשבתי לפודאסט שבו אייל פרידמן מרצה במסגרת בית הספר למוזיקה, "אקורד" על פאנקדליק ועל ג'ורג' קלינטון. הרכב ותופעה של שילוב רוק וחיספוס במוזיקה שחורה. ואני מצאתי שהקשר בין פאנקדליק ולבין האלבום החדש של קניה ווסט הוא בחיספוס וההתקרבות למוזיקת רוק.



אבל איזה הבדל ישנו בין הרוק-Fאנק הכייפי של Parliament-Funkadelic לבין התיאורים המילולים של Kanye West. שילוב של דקדנט, סיפורי אכזבות אהבה, זעם שחור מבעבע. תשוקות וייאוש. יש הרבה שיתופי פעולה באלבום הזה, מבון איבר ועד דאפט פאנק.  אבל הסאונד מלוכלך - גם אלקטרוני גם לאוו פיי, ויש הרבה מנוברות בהפקה. מעברים שמזכירים לי את ההפקות של פרינס ושל אאוטקאסט, רק בכיוון הרבה יותר בלתי מתחשב. קניה ווסט כאילו מנסה לעשות דווקא, ולהקשות עם המאזין, אבל בסופו של דבר האלבום הזה מצליח לעבוד עליי כי יש כאן שירים שבנויים טוב ואפילו במידה מסויימת פופים. קשה לי בעיקר השפה הבוטה של קניה. אני לא חושב שזה אפשרי לעשות גירסה נקיה לאלבום הזה, אי אפשר לכתוב "ד**קתי אותך על הכיור" נקי. הוא צריך לכתוב את כל המילים מחדש. אבל המילים חשובות, יש לו הרבה מה לומר - על עצמו כאלוהים, אל התקפי חרדה, על תרבות הסמים בעבדים החדשים. נראה כאילו שקניה מרגיש חובה בגלל ההצלחה שלו להשתמש בשפת רחוב הכי זולה שיש - גם אם הוא חוזר על המילים: חתולים וחופים יותר מידי פעמים.

קבלו את הקליפ הגנוז מתוך האלבום. מבחינתי יש שירים יותר טובים באלבום ובכלל מומלץ לשמוע את כל האלבום בהזרמה.




18 שנה ל-MAD MAN
בהזדמנות חגיגית זו שווה לציין את חגיגות הלייבל ההיפ-הופ הישראלי מד מן. בראשות האב המייסד של ההיפ הופ בארץ, האיש והאגדה צ'ולו,
יום חמישי ה1 באוגוסט בשעה 21:30
בארבי ת"א
מחיר 80- 60

מנחה: לירון תאני

על העמדה: אורי שוחט, דיג'יי ג'ובי

משתתפים: סאבלימינל, נמרוד רשף ומירו (שבק'ס),  אקסום, פלד ואורטגה, איזי, עמרי גליקמן(התקווה 6), סול ג'יי, נצ'י נצ, לוקץ, קוואמי, פישי הגדול, קאשי, צ'ולו, סילברדון, אקסום, זי קיי, טונהמאן, אלון דה לוקו, אוריג'ה, סילבדון, שורטי,הוריקן קטרינה, יאמנז,

פסטיבל מאד מן יארח  על במה אחת כל סצינת ההיפ הופ הישראלית לדורותיה. מעל שלושים אם סיז שמספרים את סיפור ההיפ הופ הישראלי, האמנים מופיעים יחד מזקן עד צעיר,  ללא פערי דורות. את הערב ינחה המנחה האגדי של "עסק שחור", לירון תאני שיג'נגל על כל גווני הכדורים בלוליינות המיקרופונית שתכתיב את הדיבור.

רקע על מאד- מן
בשנות התשעים, על רקע המונוטוניות המלודית שהגדירה את הווייב בארץ, החליט צ'ולו (אריה אביטן), זמר ומפיק ששב באותה התקופה משהות ממושכת בארצות הברית, להפריח בועה צבעונית לאוויר הציוני ולפתוח חנות שתשרת את המעט שנמשך לתרבות ההיפ הופ, סטריט, ביטים, שירה שבורה וחרוזים.
החנות "מאד מן" שמכרה בגדי היפ הופ ושבתה את לבבותיהם של מעטי מעטים שאהבו את הז'אנר,  הפכה מיד למקום מפגש של חבר'ה צעירים, אשר באו לשיר על רקע ביטים שהושמעו ברמקולים בחנות.
החבר'ה הצעירים היו אותם האנשים שלימים הפכו להיות עמודי התווך בראפ הישראלי.
צ'ולו קלט את הפוטנציאל שמולו ומיד הקים אולפן קטן בחדרון אחורי בחנות, שממנו יצאו כמה מכוכבי ההיפ הופ והרגאיי הגדולים ביותר בישראל וכמה פרויקטים שייזכרו לעד בפנתיאון ההיפ הופ הישראלי כמו האוספים ישראלים עצבניים 1:1 ומיקרופון למקסימום, שאיגדו את כל אלה שלא קיבלו הזדמנות או יחס אצל חברות התקליטים הגדולות. אוספים אלו היו מחולקים במחיר סמלי זעום או אפילו בחינם, והיום הם כבר נחשבים לנדירים ומבוקשים.
עם הזמן הסצינה התפתחה וכך גם אותו חדרון קטן, שהפך לאולפן הקלטות מקצועי בשם "יאגא". עשרות ראפרים והרכבים החלו לעלות לרגל לחנות, שהפכה כבר לרשת, בתקווה שצ'ולו יקליט ויוביל אותם לתהילת עולם. בעזרתם של נימי נים (נמרוד רשף) אקס בויאקה, ומג'יק (רן הרוש), אקס הרביעייה הפותחת, הוא החל לסנן קלטות וחומרים ובנה את דור הראפרים של העשור הראשון של ההיפ הופ הישראלי.

היו גם ערבי מיקרופון פתוח, שנתנו במה לכל ראפר שפעל באותה תקופה וביקש להוכיח יכולות ווקאליות. מהר מאוד הביצה התפלגה והאמנים החלו להתפרסם, ערבי המיקרופון ואוספי המחתרת למיניהם נעלמו. אך צ'ולו לא ויתר והמשיך כל השנים לקדם ולטפח אמנים.
בני טיפוחיו ממשיכים לעשות לו כבוד ולהגיע מדי שנה לפגישות המחזור הקלידוסקופיות, MAD MAN,  פעם בשנה
לפרטים נוספים: בלה מלכין, יחסי ציבור 052-6520719.
http://www.madman.co.il/online/FM


יום שבת, 20 ביולי 2013

נבדק ונמצא פרימיום - מעניין בעין

העבר הוא העתיד

בא לה על הקיץ בא לי על הים
 פתיחה
קיץ. חם היום. יש לכם שתי אפשרויות: או שאתם בים ובבריכה רטובים ומזיעים. או שאתם בבית במזגן משועממים. אחר-הצהרים גם אני מתכוון להיות בים, אבל את הבוקר ביליתי במזגן עם כל מיני קישורים באינטרנט שקשורים למוזיקה ושיכולים לעניין גם אתכם. למעלה ג'ימי הנדרקיס בתמונה קייצית במיוחד. אני רואה הרים ברקע, אבל מדמיין בעיקר חוף ים
 
גולדפארפ חדש !
הפוסט הזה יכלול המון דברים ישנים אבל נעים לפתוח אותו עם גולדפארפ חדש. לקראת אלבום חדש שיצא בקרוב השם . Tales Of Us.  במקביל לאלבום יצא לאקרנים סרט באותו השם. הקליפ והשיר הראשון מתוכו נקרא Drew. יש פה הרבה עירום, אז קחו בחשבון.
 


יוקו אונו - חופשיה
אם כבר עירום, בא לכם לראות את יוקו אונו בלי חזייה ? הסרטון הזה נקרא "חופש" והוא משנת 1971. ומה בשנים ההם ייצג  יותר חופש  מעירום וחזיות. ברקע ג'ון לנון מנגן איזה זימזום אלקטרוני. ואם עוד לא החלטתם אם אתם רוצים לראות את יוקו אונו בלי חזיה, תנו לה להחליט בשבילכם: 
 


לצוד פילים
אתמול ראיתי את הסרט "לצוד פילים". סרט מומלץ מאד, עשוי מצויין בכל רובד שאפשר לחשוב עליו - תסריט טוב, משחק מצויין, אסתטיקה, הומור ודמע. סיפור אהבה וסיפורי מלחמות ואקשן ומשפחה ומה לא? יש בו גם הרגשה שהוא מצליח גם להיות הוליוודי ומצד שני גם להיות סרט אישי, קולנוע עצמאי שכזה. "לצוד פילים" היתה גם האופציה היחידה הנורמלית לסרט בקיץ. כל השאר הם "סרטי קיץ" שבלונים לילדים. אם גם לכם יש הרגשה שכל הסרטים מרגישים אותו הדבר, אז אתם לא טועים. האשמה נעוצה בספר הפך לרב מכר בהוליווד ואשר נקרא Save The Cat . ספר שיצא בשנת 2005 ואשר קיבע את הנוסחא לסרט מוצלח.
 
בראיין אינו מעצב את הזמן
בראיין אינו הוא בדיוק הדוגמא ההפוכה לשבלוניות. שיודע גם ליצור אומנות וגם לעשות מזה כסף. הפרוייקט האחרון שלו הוא "עיצוב צלילי " לסלון של ה-"עמותה להווה מתמשך" (תרגום חופשי ל: Long Now Foundation) אשר שמה לעצמה מטרה לקדם אמנות ואמונות שתחזיק 10,000 שנה.  הבסיס של העמותה הזו נמצא בסן פרנסיסקו והיא מהווה תנועת נגד תרבות האינסטנט של ימינו.


 
 U2 - בתיכון
אני חושב שרמת התיעוב ליו-2 היא לא פרופרצינלית. אבל הם ובעיקר בונו, הביאו עליהם את המיאוס במו ידיהם. בשנת 1978 הם היו עדין בתיכון. רפרטואר מינימלי, אנרגיות גבוהות וכנראה שבלי כריזמה זה לא היה עובד [קישור]



אתאיזם במיוחד לשבת
כל הגל העויין הזה של הטבעונות ההומנית, הוא בסך הכל מבורך. רק שבאמת רצוי להוריד ממנו קצת את סממני הדת הפונדמנטליסטית. באופן אישי אני החלטתי להוריד קצת במוצרים מהחי. משתדל גם להוריד מפחמימות ריקות. כשאתה מסתכל על זה דרך המסננות האלה בקניה בסופר, פתאום הכל נראה מיותר. אני לא יכול להגיד אם אני מאמין או לא באלוהים. אני מקנא בכל מי שמאמין באופן מלא באלוהים, אבל שלא חושב שיש דת שתצליח באמת לעבוד בשבילו. כל הקשר בין דת לאלוהים הוא לא מחייב המציאות. יש דתות שאין בהם בכלל אלוהים, למשל בודהיזם. שני קישורים יפים שנתקלתי בהם בנושא השבוע, הם מדריך "איך להיות אתיאיסט ולא להיות שמוק בגלל זה". וגם ראיון טלוויזיוני של קתרין הובורן שמדברת על החיים אחרי המוות וכל דת. אני מאד מסכים. מאד.

קופים ודינזאורים
לא יודע למה באתאיסטים נדבקו דבר ראשון לתורת האבולוציה בשביל להוכיח שאין אלוהים. דרווין מקסימום יכול להוכיח שהדת טעתה בכמה דברים אבל ההיגיון שאומר שאם התנ"ך קבע איזו תורה התפתחותית ואם התנ"ך נכתב על-ידי אלוהים, אז אין אלוהים. היא קצת טיפשית. בכל מקרה נחמד היה לגלות השבוע  שלדינזאורים הגדולים היום מאות שיניים רזרביות . והם אף המשיכו לגדל שיניים כל הזמן. מהבחינה הזו האבולוציה הלכה אחורה. מערכת השיניים שיש לנו היא אחד הדברים הכי קלוקלים שיש לנו בגוף. מצד שני מדענים גילו לאחרונה שקופים מסוגלים לעשות מסע מנטלי בזמן. אז מי פה היצור המתקדם בדיוק ?

להשתין מהמרפסת
אם יש לכם כליות חלשות, אל תצפו בקלים הבא שבו אפשר לראות גבר שמשתין אחרי שהוא שותה טונה של שתיה. זה אמור להצחיק. לשיר קוראים קוקאין. אבל כאמור הוא משתין על הכל ובזרמים של יאמנו. גם על השלט של הוליווד . בוא נאמר שאני מעדיף את זה על אלימות ברוטלית שיש היום בהרבה קליפים. לשיקולכם [FIDLAR - Cocaine].

Cross My Heart Hope To Die - חדש !  
לא צריך לקחת סמים בשביל לטשטש את התודעה. הנה קליפ פסיכדלי חדש שעושה את העבודה:
Cross My Heart Hope To Die - Rollercoasting



לסיכום
את רוב האייטמים פה מצאתי בבלוג המופלא Dangerous Minds  יש גם אייטם עם עצות איך להצטנן בניו-יורק בקיץ, מלווה בתמונות משנות הארבעים או קודם, ואייטם עם תמונות משעשות על 30 דרכים להימנע מעישון, אבל אולי הכי ראוי לסיים את הפוסט הזה עם הדגמות משנת 1980 Suzanna Ciani שמסבירה לילדים מה זה סינטיסייזר. מתחיל מהשאלה מהו צליל. הבחורה הזו אחראית לצלילים הראשונים של משחקי האטרי ולצלילים במנגינת הפתיחה של סטאר וורז.

לסיום - פאנק בלוס אנג'לס
לא יכולתי להתאפק עם עוד אייטם... כשמדברים על פאנק בארצות הברית מדברים בדרך כלל על ניו-יורק ועל הניו-וייב וטלוויז'ן בלונדי וראשים מדברים. כולם עשו מוזיקה טובה מאד, אבל זה לא ממש פאנק. אז רק עכשיו גיליתי שבחוף המערבי היתה סצינה של פאנק ומי שהדליק את נס המהפכה זו להקת X, וזהו סיפורה:
X: The Unheard Music

 

יום שישי, 19 ביולי 2013

נבדק וונמצא פרימיום - הסינגלים החדשים של הקיץ

 
 
פתיחה
איך יודעים שבא אביב הוא שיר מאד פופלרי אצלנו בבית. הילדים שלי אוהבים את הטוויסט בעלילה. אבל איך יודעים שבא קיץ ? מבול של סינגלים עלינו. האם זה שונה משבוע רגיל ? אתם תשפטו. אבל אם כבר יש סינגלים. למה לא נוסיף לכך אווירה של מצעד ודירוג. באמת למה לא.. 
 
6. Johnny Marr - חדש !
חבל שלקח לו כל-כך הרבה זמן להוציא מוזיקה. חבל שהוא לא הולך יותר על שיתופי פעולה. כי המוזיקה נשמעת ממך סמיתס רק בלי המילים ובלי הקול

Johnny Marr - New Town Velocity


5. David Bowie - חדש !
מי זוכר שדיוויד בואי הוציא אלבום השנה? דיוויד בואי זוכר ומוציא קליפ לשיר הכי דביק באלבום

David Bowie - Valentine's Day


4. Arctic Monkeys - 2013 !
כבר לא מצליח להשיג ברשת את הסינגל הזה. אבל הוא יצא השבוע. לא השיר הכי מוצלח שלהם, אבל בכל זאת ארקטיק מאנקיז.

3. מאזי סטאר - חדש !
סינגל חדש אחרי 17 שנה. קצת יותר מידי ניינטיז בשבילי. קפה בגדד וזה. אבל אידאלי למזגן חזק
Mazzy Star - California

2. Kings Of Leon - חדש !
בתחילת דרכם השוו אותם לסטרוקס. אחר-כך לטרוויס ואחר-כך לקולדפליי. הם התמסחרו אין ספק. השיר החדש שלהם עדין ממוסחר אבל כבר יותר טוב

Kings Of Leon - Supersoaker


1. Crystal Stilts - חדש !
פסיכדליית סיקסטיז טרייה מברוקלין

Crystal Stilts "Star Crawl

יום שבת, 13 ביולי 2013

נבדק ונמצא פרימיום - אריאל פינק, קים דיל, דייויד ביירן, קינג קרול וגם מרק ריבו

 
 
פתיחה
כמו בכל שבוע אני מופתע מכמות המוזיקה המעולה החדשה שמגיעה לרשת, ובכלל.. ליקום. הרשת היא רק ..מה אני אומר רק, היא המטריקס ! ואנחנו כאן ! אז הפעם בנבדק ונמצא פרימיום, תענוג כתמיד:

אריאל פינק - חדש !
כל החברים שלי עפים על אריאל פינק. פופ מיוחד ומוזר שמתכתב עם כל מיני דברים מהעבר

Ariel Pink and Jorge Elbrecht - Hang On to Life


וכאן הוא משתף פעולה עם SOKO בסרט קצר חמוד, ופסיכי. השיר הראשון שלו, מזכיר לי את דורותי קולם

 

Diana - חדש
קליפ קיפולי תמונות של דיאנה שאהבתי. יש בשיר הזה סקסופון אווירתי, אם זה נותן לכם כיוון

Diana - Perpetual Surrender



Yo La Tengo - חדש !
קליפ חדש ליו לה טנגו, שילוב של פסיכדליה ובוב ספוג מתוך האלבום הנפלא שלהם שיצא השנה.  אקשיב לו שוב כשישוב הגשם. השיר הזה שמיע גם בקיץ.  תתחשדו ותתחדשו !
 Yo La Tengo - Ohm
  

 Kim Deal - חדש !
קים דיל התפרקה מהפיקסז. חבל..אבל יכול להיות שהם מתואמים ? כי שבוע שעבר יצא שיר חדש שלהם (עם קים דיל) והשבוע היא יצא עם סינגל 7" ויניל במהדורה מיוחדת של 1000 עותקים שנחטפו תוך פחות מיום. ככה הוא נשמע:
Hot Shot - Kim Deal

David Byrne  - חדש !
לא מתעייף אף פעם הבחור הזה..דיוויד ביירן בשיר חדש וטוב בהחלט. דרך נפלאה תמיד לחדש היא לשתף פעולה עם אנשים אחרים. אהבתי את זה למרות שאין בזה שום דבר חדש, חוץ מזה שזה שיר חדש:

David Byrne & Jherek Bischoff - Eyes


 Matmos - Aetheric Vehicle
עד היום לא היה אין לי מושג איך הגעתי לקטע הרוחניקי אלקטרוני הזה השבוע, אבל הוא נפלא. מתאים במיוחד לחופשה או להתחיל איתו את היום
 Matmos - Aetheric Vehicle  

King Krule - חדש !
בקרוב יוצא לו אלבום חדש, וזה שיר אחד מתוכו. קינג קרול, רק עם גיטרה וקול עמוק,. זה קליפ ולא תמונת סטילס..אחרי 0:35 שניות תראו..אני אומר לכם..וודאי..
King Krule - Easy Easy



 


החיים שלי יותר מעניינים ממני
השבוע קרו לי דברים משונים: הסימפסונים חזרו, הגעתי בטעות לפירסומות של קריסטל מלפני 30 שנה,  וגם ביליתי את כל יום שישי בבוקר בשגרירות רומניה אשר ברמת-גן (אפילו שגרירות רומניה חושבים שרמת-גן היא מקום יותר שפוי לשכור בו מקום מאשר תל-אביב). ישבו שם שתי זקנות בנות 90 שדיברו בינהן רומנית והתפלאו מה עושה השוורצה הזה עם הילדים השוורצים שלו, ואז תירגמה לי מישהי בת כ-60 שישבה מולם את שאלתם אלי:"אתה מבין רומנית". אז עניתי להם שאני פה בגלל אישתי. היא אמנם לא מבינה רומנית, אבל אבא שלה, שעלה לארץ מרומניה כניצול שואה, מבין. הוא וכל משפחתו ניצלו בזכות משפחות רומניות שהסתירו אותם מפני הגרמנים. סוג של אנה פרנק. אז באמת שאני לא מתכוון לספר פה בדיחות על רומנים, או לרדת על העם ה-*** הזה. בכל מקרה התור היה ארוך, הרבה מאד ישראלי מחדשים שם אזרחויות רומניות,.אנחנו באנו להוציא דרכונים - לכל מקרה שלא יהיה, לימודים או פצצת אטום, אין לדעת. אני ציוני אמיתי, ולא ממש בעד כל האקט, אבל אני לא קובע הכל לבד, ואני גם לא מתנגד. בכל מקרה הדרכונים הם לאישתי ולילדיי, אני יכול מקסימום להוציא אולי דרכון איראני.  אחרי שתהיה פה שגרירות, כמובן. על אזרחות תימנית אני מוותר מראש. בכל מקרה הודיעו לנו מראש שזה יקח שלוש שעות (בפועל זה לקח חמש) אז נערכנו מראש, עם אייפד וסמארטפונים, ולאחר שנמאס גם זה מצאתי שם עיתון הארץ "עיתון לאנשים שחושבים (אותו הדבר)". באמת לא מבין מה ההתנשאות של העיתון הזה, הוא לא יותר טוב מאחרים ויש לו אג'נדה די מעצבנת. אני לא נגד חשיבה. אבל לבוא מראש עם דיעה ואחר-כך לחזור עליה כל יום בעשרות מאמרים, במשך עשרות שנים, זה לא בדיוק חשיבה ביקורתית. בכל מקרה כך יצא שקראתי את הטור של בן שלו ועל רכישה לילית שלו של דיסק של מארק ריבו.  מארק ריבו הוא  גיטריסט ג'אז-בלוז-רוק. שהקליט כ-20 אלבומי סולו ועוד המון אלבומים עם אחרים, בינהם טום וייטס. אז הבוקר השקעתי את זמני להאזנה לשתי הופעות שלו, אחת עם ג'ון זורן שהוא מנגן בלהקתו, והשניה עם השלישיה שלו. תענוג !

John Zorn - Jazz in Marciac - Live 2010

Marc Ribot Trio - Festival Djazz de Nevers 2011

שיפוט אלקטרוני: Fuck Buttons, Dan Deacon, CFCF, והקלטות מחדר השינה

 
מוזיקה היא לא רק רצף של תווים ושל צלילים המנוגנים בהפסקות מדודות, מוזיקה היא בעיקר נתיב אל עצמנו, אל העונג החסר בחיינו, אל שאר הרוח של החיים האלה. מוזיקה מסמנת את פרקי חיינו, מכתימה אותם בסימנים שמאפשרים לנו להיזכר בתקופות,  באיך שהיינו ועם מי שהיינו. היא הופכת את המציאות לחלום, ואת הזכרונות שלנו למציאותיים. אני, כמו כל אחד מכם, זוכר שירים שליוו אותי בתקופות שונות של חיי, זוכר טיולים לפי שירים, ושירים לפי חוויות. כבר די הרבה זמן שקשה לי לצבור מוזיקה בתודעה שלי. איכשהו הכל נכנס ויוצא, ואני לא יודע מה נשאר בי. נדמה לי שיותר מכל למוזיקה אלקטרונית קשה מאד להצטבר בתודעתנו. זה קצת מצחיק לומר זאת, כי בכל זאת אנחנו לא בניינטיז, וטראנסים אינם נשמעים יותר רק במסיבות פול מון ביערות נידחים, אפשר לשמוע אותם בכל חדר כושר ובכל שיעור ספינינג. אבל מה נשאר מכל זה בראש ? מי מדמיין או מזמזם לעצמו מוזיקה אלקטרונית ?
באחד הפרקים של זהו-זה המיתולוגית ניסו לנחש את העתיד. מוני לבש שמלה (כרגיל), והילדים של העתיד ישבו מול מסכים והקשיבו למוזיקה שנשמעה כמו אמביינט. העתיד כבר כאן ומוזיקה אלקטרונית היא כבר לא חידוש, בעצם קשה אפילו להבין מה יש פה עוד לחדש. במידה רבה מוזיקה אלקטרונית היא חזרה אל הישן, אל מוזיקה אינסטרומנטלית  אל המוזיקה הקלאסית, אל קטעים בני 10 דקות ויותר, אל סוויטות וסימפוניות ו-"יצירות".
השבוע, באופן בלתי מתוכנן, הקשבתי לארבעה אלבומים שנתנו לי פרספקטיבה רחבה על מוזיקה אלקטרונית. לא עשיתי זאת לצורך מחקרי או לימודי כלשהו. זה פשוט קרה שהקשבתי לאלבומים מעולים, והתלהבתי מכך כל פעם מחדש. אז בואו נתחיל:
 
Fuck Buttons - Slow Focus
אחרי 40 שנות צלילים מסונתזים אני יכול לומר שסוף סוף נמצאה הלהקה שעונה במדוייק לטעם האלקטרוני שלי. Slow Focus הוא האלבום השלישי של הצמד מבריסטול. בניגוד להרכבים אחרים של מוזיקה אלקטרונית שאני מכיר הם לגמריי לא מערבים שירה. תמיד מדברים על זה שהצליל שלהם "מלוכלך" אבל מה שעוד מאפיין את הצליל שלהם הוא העושר הרב שיש בו, ואיזה משהו חי ולא אלקטרוני בכלל, ואולי זה בכלל הרוק החדש. האלבום החדש מצויין והקשבתי לו הרבה מאד בשבוע האחרון. למטה קליפ  וכאן כל האלבום בהזרמה.

Fuck Buttons - The Red Wing


Dan Deacon - USA
מבריטניה נעבור לאמריקה. מדהים לשמוע איך דן דיקון נשמע מאד דומה לפאק באטנז. הילד המופרע של האלקטרוניקה (אתם באמת צריכים לראות אותו משתולל) בשיתוף פעולה עם הבמאי והמפיק Dave Hughes שיצרו ביחד משהו שהוא בהשראת ה-"נבואה" של פיליפ גלאס משנת 1982. זהו מסע בן 22 דקות  במרחבי ארצות הברית. המוזיקה מתוך America אלבומו האחרון של  דיקון. מרהיב !





מוזיקה אלקטרונית מחדר המיטות
לאט לאט מתגבשת אצלי הדיעה (המשוחדת) ששום דבר חדש לא הומצא במוזיקה מאז 1984. עוד הוכחה לכך היא האוסף המשולש של הקלטות לוואו פיי של מוזיקה אלקטרונית משנת 1980-1989. אלה הקלטות ביתיות ולכן האוסף נקרא:  "קסטה מחדר השינה". אל תצפו לגניחות או משהו כזה, אלא למוזיקה אלקטרונית מדהימה, וגם קליטה. בסך הכל יש כאן לפחות 90 קטעים, קצרים יחסית. אני עדין בחלק השלישי, ואין לי מושג איך ומתי אספיק להקשיב להכל. הבאתי לכם רק קטע אחד להדגמה, אבל אני חושב שהמכלול מנצח..אז קבלו גם את כל אלבום המדהים הזה להזרמה.




CFCF - Music For Objects
כיוון שמוזיקה אלקטרונית היא מופשטת, ואין בה מילים, אז מה היא בעצם באה לתאר ? כמעט תמיד יש שמות לקטעים. שמות שלא הייתם נחשים. אולי אתם כן (מתחנף אליכם בלי שתשימו לב)...מיכאל סילבר המכונה גם CFCF מנסה לעשות את ההיפך, לתאר באמצעות מוזיקה עצמים. מכל מה שציינתי עד כה, מבחינתי זה האלבום הכי פחות מבריק לטעמי. אבל הקטע הבא מאד יפה:
 

יום שבת, 6 ביולי 2013

נבדק ונמצא פרימיום - גיטרה ועירום

 

שווים ושווים יותר 
 
 
פתיחה
 הפוסט הזה יתחיל אליטיסטי ולאט לאט יתפשט ויתמלא יצרים של זעם, של שמחה, ושל תשוקה. נא לא לשאוף לריאות !
  
פסטיבל גלסטובורי
פרימוורה זה בברצלונה, סוליד סאונד במסצ'וסטס (לא להגיד את המילה הזו בשום פנים ואופן בזמן שאתם אוכלים קרונפלקס, או בכלל), וגלסטונברי זה באנגליה. שלושה פסטיבלים אדירים כל אחד בדרכו. גלסטונבורי (נשמע כמו ג'מבורי) הוא גם פסטיבל ענק עם בסביבות 150,000 צופים. והשבוע חגגנו אותו דרך האינטרנט בכל מיני כיוונים..ההופעות הבולטות היו של הארקטיק מאנקיז  (בצדק) הרולינגסטונס (פחות בצדק- סתם גנבו את ההצגה). ה-BBC שידר קטעים שאפשר לראות גם ביוטיוב [קישור] והנה שיר אחד בכל זאת גם פה, דווקא של פורטיסהאד (פתאום אני מת על השיר הזה): 



Actual Wolf - חדש !
בשנות השמונים רווחה תיזה שאפשר לדעת אם שיר הוא טוב כשהוא מנוגן ב-"עירום" רק עם גיטרה. גם אז זה היה מופרך , אבל ככל שעבר הזמן וטראקים של לופים של אלקטרוניקה נכנסו לחיינו (ראו האלבום החדש של Fuck Bottuns) הטענה הזו הלכה והתפוגגה, הלכה ונעלמה. בכל זאת היה לי מאד נעים להקשיב השבוע לשיר Kerosene and Spark. השיר הזה גרם לי פתאום להתרוממות רוח. מדובר בקאנטרי-אמריקאנה. לזמר קוראים לו Actual Wolf הוא סינגר סונגרייטר, ובשביעי ליולי הוא מופיע עם הגיטרה שלו במילווקי, אם נורא דחוף לכם. בשלישי באוגוסט הוא במניאפוליס..שיר חדששש
Actual Wolf - Kerosene and Spark

לנגן על גיטרה יכול להיות מאד מעצבן
אני לא הצלחתי לנגן על גיטרה. ניסיתי, למדתי בגיל 15 ולא הצלחתי יותר מידי, יש לי איזו עצם שבורה באגודל יד שמאל שמאד מקשה להחזיק אקורדים, וזה יכול להיות מעצבן, לא להצליח לנגן. כל מי שניסה אי-פעם לנגן על משהו יודע זאת. בקליפ הבא תוכלו לראות אחד שתמצעבן ונורא, זה גם נורא נודע ללב, וגם מצחיק. אז בלב..
Angriest guitar player ever



Justin Timberlake - חדש !
אין סוף לצביעות  !  הורידו מהיוטיוב  קליפ של Robin Thicke  (חקיין של טימברלייק) שמציג לראווה ציצים (אל תדאגו  אפשר לראותו ב- Vimeo). אני לא בא להיות פה אביב גפן, אבל באמת כמה אפשר להיות דיבלים ! גם אם לא ניקח בחשבון שהאינטרנט מלא בפורנו ובזימה, הקליפים האלה, גם אם הם חוצים את הגבולות, הם עושים זאת די בחינניות, שלא לומר בחנניות, ובהשוואה לכל מראות האלימות הקשה שיש בהמון קליפים שיצאו בשנה האחרונה הם ממש תמימים. ערך נוסף שיש בהם הוא שהם מכניסים לפרופוציות ומגדירים יפה מאד מהו גודל הציצים הרצוי (רמז: לא חייב להיות גדול). כך או כך, ג'סטין טימברלייק חיקה את החקיין שלו והכין קליפ ציצים משל עצמו. האם הוא מוסר לנו שהוא שם ציצים על יוטיוב ? נראה לי שכן.כך זה נראה:
 




Making Movies - חדש !
לא יודע למה, אבל רוב המוזיקה שנחשבת "איכותית" - אינה "שמחה", או עולצת במיוחד. כי מוזיקה "איכותית" אמורה לגרום לך לחשוב, ולכן היא כוללת בתוכה ניסיונות מוזיקלים, שאינם תמיד קלים להאזנה. אחת המטרות הנסתרות של הבלוג הזה הוא להפיץ מוזיקה טובה שהיא גם שמחה. או להיפך: מוזיקה "שמחה" שהיא גם איכותית. בדרך-כלל זה מצליח, ולפעמים אני מפתיע את עצמי עם הנפלאות שיש ברשת. למשל: האפרו-קובנים האלה בכלל מקנזס..והאלבום שלהם הוא רומבלה (סתם מילה שהמצאתי) מפוצצת בננו-נויירונים של כיף ! מומלץ להקשיב עם מוחיטו בצד..או לכל הפחות ספרייט קר כקרח. אלבום שמאד שימח אותי השבוע. מעולה וכייפי:


מיקסטייפ לכל אוזן
אתר עם אלפי מיקסטייפים ממויינים לפי סיגנונות. יש למשל 2505 מיקסטייפים של ניו-וייב. אפשר לצמצם את הבחירה עוד לפוסט פאנק ואז יש "רק" 305 מיקסטייפים בחור מהם וכו'..בגדול כיף ! [קישור]

החיים שלי יותר מעניינים ממני
 
אני בעד המיסוי החדש על האלכוהול. אני חושב כבר הרבה מאד זמן שזו שערוריה שבקבוק וודקה עולה כמעט כמו בקבוק קולה. זה מהווה פיתיון גדול מידי לשתות הרבה מידי ובלי אבחנה. צר לי שעל הדרך עלה מחיר העראק (שאותו אי-אפשר לשתות כמו מים, בגלל הטעם העז שלו) אבל אלה החיים. בעיקרון אני חושב שבירה ויין צריכים להיות במחיר הוגן. אלה הם משקאות שגם יותר מלווים בחוויות תרבותיות כמו אכילה ולאוונג'ינג, אבל סתם לדפוק את הראש על המכסה מנוע, זה דבר שכל ממשלה צריכה לנסות למנוע. וזה לא שאני נגד שתיה. ממש לא. אני אוהב ויסקי וקאמפרי וגם וודקה. אבל בשנים האחרונות אני מוכרח להודות שזה משפיע עלי פחות ופחות. כנראה שבעיקר בגלל משקל הגוף. וגם הגוף מתרגל. מה שעושה לי הכי הרבה היי, זה דווקא פעילות גופנית, בעיקר אירובית. בזמן האחרון חזרתי לעשות ספורט, וכך יצא שגם חזרתי לאלבום Harmonicraft של Tourche שיצא בשנה שעברה. הוא מעלה לי עוד 2 קמ"ש כשאני רץ על  ההליכון. ובמקרה יצא להם גם שיר חדש שמצטרף
 




קיצור תולדות ההיפ-הופ
אני מכיר את הולדת ההיפ-הופ, הייתי שם כשזה קרה. כלומר לא ממש שם בניו-יורק, אבל זוכר את השירים הראשונים שפרצו, ואת ההתלהבות לפני שאפילו היה אולד סקול. אני מדבר על פרה-היסטוריה. אבל מאז אני לא מקשיב להיפ-הופ באופן מסודר. לא בקיא ולא מכיר. חלק מהפערים שאני צריך להשלים מהניינטיז. אז ביקשתי קצת עזרה מחברים והקשבתי להמון דברים אתמול והיום. "מאשין מיוזיק" שיש לו גם בלוג מוזיקה, הגדיל והכין רשימת אלבומי החובה למתחיל:
 
קומון עד אלקטריק סירקס, טליב עד וכולל קווליטי, רוטס עד פרנולוגי, אאוטקסט עד וכולל ספיקרבוקס, נאס - אילמאטיק, בלאקאלישס - ניא ובלייזינג ארו, מוס דף - בלאק און בות' סיידס, פאראו מונץ' - אינטרנל אפיירס, בלאקסטאר, פאבליק אנמי - איט טייקס א ניישן ופיר אוף א בלאק פלאנט, ג'יי זי -בלופרינט וריזונבל דאוט, נוטוריאס בי איי גי - לייף אפטר דת', וו טנג קלאן - 36 צ'יימברס, וכל מה שקול קית אי פעם עשה במיוחד דר אוקטגון. יש עוד הרבה מעולים (מאדליב, לאטיריקס, NWA, ועוד מיליון) אבל בלי אלה אין לי חיים.
 
ורון הוסיף גם הוא:
א טרייב קולד קווסט (לואו אנד ת'אורי) , דה לה סול (בלון מיינדסטייט, כנגד ההייפ!), ל.ל. קול ג'יי (אמא אמרה לפוצץ אותך), קומון (כמו מים לשוקולד), רד הוט +ריוט (ראפרים מכסים את פלה קוטי), בוגי דאון פרודקשנס (סקס ואלימות). מתוך כל אלה, סמן בכוכבית שחורה את טרייב, פאבליק אנמי, רוטס, פארסייד.אה ויש את עניין שבט הוו-טאנג. הראשון של רייקוואן (נבנה עבור חוליות קובאניות בלבד), הראשן של ג'זא (חרבות נוזליות), השני של גוסטפייס. (קליינטורה עילית).

קבלו קליפ לדוגמא. אה..וזה לא מצונזר על-ידי היוטיוב
Immortal Technique- Peruvian Cocaine

פוסטים אחרונים וממש שווים !