לעקוב אחר הפרימיום

יום חמישי, 26 ביוני 2014

מ. וורד בתאטרון גשר - מיסטר קלין

בים מי אפ סקוטי !
כיאה לתאטרון רוסי. השתרך תור עצום לאיסוף הכרטיסים בקופות. לזכר התקופה הסובייטית. היה גם תור לפלאפל ולשווארמה, ותור לתור של הבירה, הכל היה תורי, גם בהופעה ישבנו בתור.
הגיע קהל מאד אוהד להופעה של מ. וורד אתמול. שהרעיף עליו אהבה ללא תנאים. ניכר היה שוורד לא ציפה לכך. החצי הראשון של ההופעה כלל שירים פחות מוכרים, על גבול האיזוטרים, קאבר יפה לרייב און של באדי הולי, קאבר כייפי לדניאל ג'ונסטון, ואהבתי גם את השיר שהוקדש לג'ורג' האריסון. להפתעתי רבע מהשירים של כל ההופעה נוגנו על פסנתר, והיתה גם, כמובן, מפוחית. נקודת המפנה היתה השיר פוייזן קאפ האהוב. וממנו ועד סוף ההופעה הוא הרביץ להיט אחר להיט, בביצועים אקוסטים שהיו תואמים את האלבומים.
למרות הגודל של האולם היתה תחושה של אינטימיות, בעיקר בזכות התאורה שמוקדה רק בו. לפעמים האור היה כל-כך חלש שהיתה תחושה של קומזיץ, אבל היו גם אפקטים, ומשחקים שונים בתאורה, שצולמו היטב, ושניתן לראות בתמונות שונות ברחביי הפייסבוק. כמובן שכולם הכירו את כולם (כמובן שלא, אבל זו היתה ההרגשה). האווירה היתה חמה, והתקשורת שלו עם הקהל היתה מצויינת. מהר מאד הוא אמר תודה. מהר מאד מחאו לו כפיים ושריקות שהעיפו את התקרה. עוד כמה שירים והוא אמר לנו שאנחנו אווסום, ושהוא צריך לבוא לכאן יותר. כאמור, כולם מאד מאד נהנו. כיוון שאנחנו חלשים בכדורגל, ולא הגענו למונדיאל, אז הספורט הלאומי שלנו הוא להחזיר אומנים להדרן שני, וזה הצליח. ואז הוא הזמין מישהו מהקהל שיעלה וינגן על הפסנתר בזמן שהוא שר ומנגן על גיטרה את רולרקוסטר. מבחינתי זה היה שיא ההופעה. חשבתי מראש שהוא ינגן מאד טוב, ומדוייק, וקרוב למקור. אז האילתור הזה היה טוויסט טוב שהשאיר טעם טוב בפה.
אם הבנתם קצת בין השורות, או שלא, אני מעט השתעממתי. אולי גם בגלל שישבתי בשורה 18. אבל בעיקר כי היה חסר לי רוקנרול. דניאל ג'ונסטון שישפריץ רוק תוך כדי, או פיט דוהרטי שיזנק עליי מסטול. היתה אווירה של תיאטרון. וריח של תיאטרון. והמזגן לא קירר מספיק. מזל שישנתי צהרים כי אחרת הייתי מנמנם. מה שיכול לתאר הכי טוב את ההרגשה שלי הוא ההדרן הראשון, שהיה קאבר ללץ דאנס. נכון שהיה יפה, אפילו מאד, אבל לקחת שיר כזה מעורר, פצצת אנרגיה שלא הפסקתי לאהוב, ולהפוך אותו למלאוו מלאוו הזה. אומר את הכל. כדי לא להרדם פינטזתי על קאקי קינג ותמר אייזנמן בסצינות לוהטות (זה לא אני זה המוח שלי) היה מעניין.
ההופעה הסתיימה די מוקדם. כי היא התחילה די מוקדם. כשבחוץ עוד השתרך התור הלא הגיוני לכרטיסים (למה לא כרטיסים ממוחשבים ??)  בפנים תמר אפק שרה לבד בחושך. שירים פולנים שעשו לי פריחה. קלישאות ילדותיות באנגלית ישראלית עם גיטרה אקוסטית. אמרו לי שהיא מכסחת להפליא בגיטרה חשמלית, ושהיא הלכה על כיוון חדש. אז שיהיה לה בהצלחה.
שורה תחתונה: היתה הופעה מעולה. זה לא הוא זה אני.

יש מלא שירים מההופעה בערוץ היוטיוב הזה [קישור]. קבלו את שני שירי ההדרן המדוברים -
הבה נרקוד בישיבה:



רולרקוסטר עם אילתורי פסנתר כייפים:

יום שישי, 6 ביוני 2014

יש אבנים עם לב של אבן

קית' ריצארדס, אז והיום בהופעה בתל-אביב
מהרגע שג'אגר עלה לבמה נגמרו הקיטורים. לא החום, לא המחיר של הבירה שעלה כמספר המעלות צלזיוס, וגם לא מחיר הכרטיס. הכל נעלם והגיע הזמן להנות. רוח רוקנרול אמיתית היתה שם לפרקים. עלייתו של מיק טיילור לבמה שיקפה את אחד מהם. אבל בגדול זה הרגיש לי רוב הזמן כמו מופע בברודווי או מחזמר משוחק היטב. לא האמנתי למיק ג'אגר שאמר בעברית "אתם קהל מטורף". מבחינתי זה היה הסימן הבוטה ביותר לכך שהכל מבויים. הרבה יותר האמנתי לקית' ריצ'ארדס שאמר באנגלית שטוב להיות פה, ומיד הוסיף בבדיחות הדעת "אבל טוב להיות בכל מקום, כל עוד אתה יכול לבחור איפה להיות", בדיעבד הסתבר שגם המשפט הזה ממחוזר. אז התחושה מעורבת. לא הייתי סולח לעצמי אם לא הייתי מגיע להופעה, מצד שני הרגשתי את המשחק משוחק יותר מידי והפריע לי שזה מה שנהייה מרוקנרול יצירתי יצרי ואומנותי - בידור קל לכל המשפחה, ובהמשך הפוסט אנסה אפרט למה.
 גם בשבילי לראות את האבנים המתגלגלות הוא בגדר הגשמת חלום. שמעתי מאנשים שהיו בהופעות שלהם בחו"ל שזה פנטסטי, שאין רגע דל, שהקהל באקסטזה, שהם נותנים את כל כולם. ורציתי גם. לשמחתי אני גם מכיר די טוב את הרפרטואר שלהם, כשהייתי חייל הקלטתי 8 אלבומים מחבר, את החשובים שביניהם, את Let It Bleed את Tattoo You את Undercober ועוד ועוד, אני אהבתי במיוחד את Emotional Rescue, בגלל הרוח היותר משוחררת שבו. היה לי גם אלבום של הופעה שלהם שהקלטתי לקלטת, ושם הכרתי בעצם את רוב הרפרטואר שלהם מהופעות, ויותר מכך זה היה האלבום שבו התחלתי להתרגש מהם. וכמה שאני מכיר, עדין יש בדיסקוגרפיה שלהם מספיק פינות שאני מגלה, מתוודע מחדש. אבל הרבה יותר מכך, כל מי שמתעניין במוזיקה יודע להגיד שהרולינג סטונס היא אחת הלהקות שאחראיות לחלק ניכר מהבגרות של הרוק. הם אולי הראשונים שהיו הילדים הרעים, וגם היו אלה שהחזירו אותו אל הרית'ם אנד בלוז והבלוז, אל מאדי ווטרס וחבריו, רוברט ג'ונסון היה המלך. בשלב יותר מאוחר הם היו גם חלק מהלהקות שהביאו את הרוק אל האצטדיונים ובגדול. לעשות מזה שואו מרהיב, הם גם למדו לעשות מזה הרבה מאד כסף. שזה לא דבר רע. דרך-אגב, מאז ומתמיד כסף עניין אותם מאד, את Excile on Main Street שנחשב כאלבום מופת, הם חילטרו בצרפת, לאחר שהם ברחו מרשות המיסים הבריטית. שם הם גרו בוילה מפוארת צמוד לאגם עם יאכטה. ומשם הם ברחו ללוס אנג'לס, ומאז הם למעשה אמריקאים לכל דבר ועניין. וכמו אמריקאים טובים הם חזקים בשיווק ומכירות.
 עכשיו אתם יכולים לשאול ובצדק, אז לא ידעת את כל זה מראש ? ידעתי והם בהחלט עמדו בציפיות. קצת כאב לי שזה השיא של הרוקנרול. שככה נראיית הלהקה הכי טובה והכי ותיקה בעולם. אני מעדיף את בוב דילן ששם זין על כולם  את לאונרד כהן שמחבק עם רגש, ואת פול סיימון שעוד יוצר מוזיקה ואלבומים חדשים ומופיע איתם בהתהלבות, וגם נראה לי שליקקו לנו קצת יותר מהרגיל - בגלל המרחק, בגלל שאנחנו כאלה..נו. פרובנציאלים. זה חלק מההתנהגות המחושבת של ג'אגר. זה חלק מהשואו. וזה גם קשור למחיר המוגזם. אני בטוח שזה היה בראש שלו לרצות ולרצות ולרצות. וזה חלק מהתרבות האמריקאית שהם חיים בה. הלקוח לפני הכל. הם מוכרים את המוזיקה שלהם כמו אמריקן בורגר במקדונלדס, ואם הוא דורש את אנג'י, אז הוא יקבל בהגדלה את אנג'י.
הפיד שלי בפייסבוק מלא תשבוחות והלל, לצערי אותי הם פשוט לא הצליחו לכשף ולשכר. רקדתי, קפצתי, ואהבתי את אישתי שהיתה לידי, וגם נהנתה ,אבל אני מעדיף בכל יום הופעה של אינטרפול על הדבר הזה - משהו חי אמיתי שאפשר להתקדם איתו לאיזה מקום. עם כל הכבוד ויש כבוד (אולי קצת הגזמתי, בכל זאת אינטרפול זה לא הגשמת חלום). אני חושב גם שהם סוגרים תקופה במוזיקה. הרית'ם אנד בלוז לא יהיה עוד כמו שהיה קודם, או בכלל אחרי הסיבוב הזה שלהם. מי ינגן אותו, ומי ישמע ?
כמו רבים וטובים גם מבחינתי השיא של ההופעה היה "מידנייט ראמבל", אבל חלקו השני של השיר שכלל הפעלה של הקהל בנוסח "עודד אמר להרים ידיים" די ביאס אותי. נהנתי בכל זאת, כאמור, נהנתי ממה שהיה אפשר, ועוד לא ממש נחתתי.

לסיכום: הנוכחות חובה. ההנאה קצת פחות. הציון 8. ויכול להיות שככה זה עם חלומות, הם אמורים להתנפץ.





פוסטים אחרונים וממש שווים !