אנימל קולקטיב- חיות רעות!

הנה אלבום שהוא מועמד ודאי להיות אלבום השנה של שנת 2009. אנימל קולקטיב עושים מוזיקה פסיכדלית ופרוגרסיב-רוק בסאונד של שנות ה-2000. מה שאוף מוטראול עשו ב-2007, ומה ש-MGMT עשו בשנה שעברה Animal Collective עושים השנה. אלבום מורכב ופופי גם יחד, עם צליל מעודכן ומכוון לסוף העשור הראשון של האלף השלישי. דורש מחשבה אבל מתנגן בלב. אלבום בסאונד אלקטרוני שנשמע שהגיע היישר מלב הג'ונגל.

ולמרות שהם מצליחים לשמור על הסגנון הייחוד שלהם, אי-אפשר שלא לשמוע את המקצבים באלבום Merriweather Post Pavilion מתכתבים עם TV on The Radio, ואת הקלידים שלהם מתכתבים עם Hot Chip (ונראה לי שעברתי על כל הלהקות החשובות שמציינות את הצליל של התקופה שלנו, וזו היתה בדיוק הכוונה).

הסגנון של אנימל קולקטיב מסווג בכל מיני קטגוריות: אוונט-גארד, פסיכו-פולק וגם נויז-רוק. כמובן שמוזיקה אקספרמנטלית גם כן עונה על ההגדרה. אבל כל זה לא חשוב.. אנימל קולקטיב עשו אלבום כייפי במיוחד ואפילו שמח, ובכל זאת אלבום לחובבי מוזיקה בלבד. הסאונד של האלבום מושפע מכך שבעצם אין בו גיטרות, ולכן כל הקלידים והסאונד הדאנסי שלו. הגיטריסט שלהם פשוט לקח חופשה בגלל נסיבות אישיות. אני לא רואה אף שיר שלהם מתנגן לו ברצף השירים ברדיו. זה לא U2 ואין סיכוי ש-Summertime Clothes יהיה להיט בגלגל"צ, ויהרוס לנו את כל הכיף.

אם כבר הצצתם על עטיפת האלבום אז בוודאי כבר שמתם לב שזה זז. אני חושב שזה גם הולם את תוכן האלבום שיוצר מן תנועתיות גלית ואנדרלמוסיה אבל יש בכל זאת איזה נופך טבעי בו ואפילו ביט. האלבום הוא על שם Merriweather Post Pavilion, מקום של הופעות פתוחות ביער הסימפוניות שבקלומביה (יש מקום כזה!) והוא נועד להישמע בהופעה במקום פתוח, הנה תמונה (אפשר ללחוץ בכדי להגדיל אותה בשקל ותישעים):

המילים של השירים עוסקים בנושאים אישיים שמעניינים את נפש כולנו, הקיום האנושי הפשוט, שירי געגוע, שירי התבוננות והסתפקות במועט. משהו שכל בלוגר כותב מתישהו. אני לא מזלזל חלילה אני גם כן בלוגר, רק שאני לא לוקח את עצמי יותר מידי ברצינות. דרך-אגב, לא התכוונתי לכתוב כל-כך הרבה אבל מישהו כתב שהוא מחכה לביקורת שלי, והכניס אותי לפינה, אז הייתי חייב להשקיע :-)

Animal Collective - Summertime Clothe

והקליפ ל- My Girls למי שפספס.