לעקוב אחר הפרימיום

יום שישי, 8 במאי 2009

דפש מוד - התופעה

עם כל סופת דפש מוד שמתחוללת בחוץ חשבתי להציע לכם מקלט קטן כאן ברדיו פרימיום להמונים. אבל כיוון שראיתי שישנה התעלמות מוחלטת ממהלך ההיסטוריה, ומתרומתה הקריטית של דפש מוד למהפכה לא יכולתי להתאפק. ההתייחסות לדפש מוד מתחלקת בד"כ לשלושה:
1. קולדפליי ו-U2 לעניים, אבל יותר קולים ופחות מלאים בעצמם (פשוט מפני שהם מלאים בסמים ולכן אין מקום).
2. אינדי למבוגרים שלא מבינים מה זו מוזיקה טובה.
3. הלהקה היחידה שנשארה משנות השמונים (משהו כמו רולינג סטונס של שנות ה-2000).

ילדיי הניינטיז והסבנטיז מתייחסים אליה כעוד להקה, ילדיי האייטיז עסוקים כל-כך בלהראות רציניים ולהקשיב לסמיתס ..רק שלא ישימו לב שהם חיו באחד העשורים היותר דביקים ומתוקים אי-פעם (כמובן שאני מדבר על חובבי המוזיקה "הרציניים", כל השאר די מתנעגים ממוזיקת האשפתות הקיימת בעולם, אבל איש באמונתו יחייה והעיקר שנהנים).
כך או כך, יוצא שכולם מתעלמים מתרומתה הנכבדת של דפש מוד לאיך שמוזיקה נשמעת היום.
מבלי להיות טרחני כמו רון מייברג (האורך שהוא כותב מאמרים באמת יותר מתאים לאמריקאים, אז שילך... ולא יעשה טובות), אני אגיד שבזכות דפש מוד, המוזיקה היום נשמעת כמו שהיא נשמעת. רוצים טעימה לאיך מוזיקה נשמעה פעם, קחו !




(ותודה לידידי Clear1 שיש לו בלוג מצויין של ילד סבנטיז (אני חושב שהוא יקבל את זה כמחמאה שהוא ילד))

מאז שנות התישעים דפש מוד גיבשו צליל ייחודי ועדכני הכולל גיטרות מנסרות (בהשפעת הגרנג'), מקצבים מורכבים (שמשתלבים עם מוזיקת הדאנס) וצליל אלקטרוני חזק. הצליל שלהם מזכך לתוכו כל מה שרוקי, פופי, דאנסי וקולי . תוסיפו לכך מלודיות קליטות, וטקסטים קודרים עד אובדניים, שגם ניק קייב היה יכול להתפאר בהם, ותקבלו מרשם מדוייק למוזיקת פרימיום להמונים שאפשר להשמיע ברדיו בכל יום, לרקוד במועדונים ולשאוג באיצטדיונים. כל זה, כאמור, מאד מטעה ומוביל להתייחסות מאד שיטחית אליהם.

להלן החדשות: דפש מוד אחראים לכך שיש מוזיקה אלקטרונית בעולם על כל המשתמע מכך. דפש-מוד (שממנה גם נולדה יאזו) יחד עם הליגה אנושית (שממנה נולדה גם "הרקיע ה-17") היו החלוצים של המוזיקה האלקטרונית. לפני זה לא היו סינטיסייזרים כמו שאנחנו מכירים אותם, אם היו סינטיסייזרים הם נשמעו כמו בשיר מרי לו. מי שעוד אחראי למהפכה הוא ג'ורג'יו מורודור (שכתבתי עליו לא פעם, כאן). בלי דפש-מוד וחברותיה הקלידים היו נשמעים כמו הקלידים של וואן הלן או כמו הקלידים של פינק פלוייד. בלי דפש מוד לא היתה מוזיקה אלקטרונית, לא היתה מוזיקת דאנס וגם לא היו הפאשיין פיט. לא סתם כל-כך הרבה שירים של דפש מוד משנות השמונים נשמעים עדין עדכניים. כמו שמאז שאלביס מנגן מנגנים רוקנרול, ומאז שלד זפלין מנגנים יש רוק כבד, כך מדפש מוד מנגנים מוזיקה אלקטרונית. שכחתם ? לא ידעתם? אז הנה אתם יודעים.
עכשיו כשאתם הולכים להופעה דעו שלא רק שאתם בהופעה של אחת הלקות המצליחות ביותר בעולם, אלא אתם גם בהופעה של אחת הלהקות החשובות ביותר בהיסטוריה של המוזיקה.
עדות אישית: בשנת 1984 יצא האלבום שעטיפתו מתנוססת בראש הפוסט "Some Great Reward", הייתי בן 15, הגיל שבו מאזינים למוזיקה (מה לעשות נתקעתי). הופיעו בו השירים People are People, Master and Servant וגם Blasphemous Rumours שזיעזע אותי מאד. העטיפה אומרת הכל, הרקע התעשייתי מייצג את העידן בו אנו נמצאים והזוג בחופתו את התמימות והאהבה שאנחנו מחפשים, והמוזיקה של דפש מוד היא המוזיקה של החיים.
דרך-אגב משמעות שם הלהקה Depeche Mode היא "מצב עבודה של תקשורת/ קומיניקציה"...כלומר אינטרנט? יכול להיות שהם גם נביאים?


כל השירים שיהיו בהופעה- להאזנה

בסוף הפוסט תוכלו לשמוע את כל השירים שיהיו בהופעה, לכל שירי יש קישור. מרשימת השירים המתוכננים להופעה, נראה שיש הרבה שירים מהאלבום החדש. בשמיעה חמישית הוא נשמע הרבה יותר טוב, כך גם החדש של יה-יה-יס (מה שאוטוסוגסטיה עושה), אז תתמידו, זה ישתלם. אני חושב שהבעיה של האלבומים האלה היא הפקה יותר מידי אייטיזית (קצת מוזר שזה בא ממני) מאחוריה יש מוזיקה די טובה .



למי שנעלב מכך שבלוקסמבורג נערכה כבר הופעת "חימום", אז באמת משעמם לו בחיים, בכל מקרה יש לכך יתרון לא מבוטל. מלבד זאת שהם באים לכאן אחרי שהתגלחו על מישהו אחר על הזקן, יש לנו אפשרות לחוות קצת מההופעה, להלן כל השירים מתכוננים בהופעה בקליפים. חלק מההופעה בלוקסמבורג, חלק בביצוע מקורי ועוד תופינים, להנהתכם:



1. In Chains

2. Wrong

3. Hole To Feed

4. Walking In My Shoes

5. It's No Good

6. A Question Of Time

שימו לב איך הריקוד של דייב גהאן השתפר אם הזמן, להלן גירסת שנות השמונים (בחיי שהוא היה ילד כאפות)

7. Precious

8. Fly On The Windscreen

גירסת לוקסמבורג

9. Jezebel

בעת הכנת האלבום

10. A Question Of Lust-מלוקסמבורג

11. Come Back ושוב מהאולפן

12. Peace חייבים להתאמן על המילים כי זה יגיע לדיון במועצת הביטחון של האו"מ. ויש מישהו שמצלם !

13. In Your Room

14. I Feel You

15. In Sympathy ברמיקס

16. Enjoy The Silence

ובהופעה

17. Never Let Me Down Again

עד כאן מה שמתוכנן אבל אני לא מבין איך אפשר בלי:

Personal Jesus (גם בהופעה) אולי מפני שהוא מאפיל על Wrong

Everything Counts שהוא הימנון נגד חמדנות. ובאמת אפשר לומר אחרי כמה וכמה עשורים שלדפש מוד יש אמת פנימית , והם לא מסואבים ומסריחים מכסף.

Just Can't get Enough הוא עוד שיר שמרגש אותי תמיד

אם לא שבעתם אז הנה אלתרמן עם המלצה על שיר של יה-הי-יס, והקונכיה עם המלצות ואוספים, ודפש מוד מופיעים אצל ג'ימי לידלד.
וגם הסרט 101 המתעד את 101 ההופעות של דפש מוד בשנת 1988, השנה בה הם הפכו ללהקת איצטדיונים, זה באורך שעתיים שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם.



10 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

היי, לא שמת לב,
אבל יש פרסונל ג'יזס...

Unknown אמר/ה...

וואלה זה בהדרנים

אייל אמר/ה...

מצטער לקלקל לך אבל דפש לא היו כלום בלי :
א.קרפטוורק
ב.גארי ניומן
ג.פד ג'אדגט, שאותו העריצו הדפשים ובגללו הם במיוט רקורדס.הם גם דאגו שיחמם אותם לפני שניפטר לפני מיספר שנים

Unknown אמר/ה...

גם אתה צודק. אבל זה כמו שאלביס היה כלום בלי צ'אק ברי זה לא מוריד מגדולתו.
את המהפכה עשו דפש מוד ולהקות הניו וייב האלקטרוני בתחילת שנות השמונים.

אנונימי אמר/ה...

depeche mode = fast fashion in french.

(the name of a fashion magazine which was popular in the 70's)

dis[c]over אמר/ה...

תחליף בפוסט את כל התיבה "דפש מוד" בתיבה "קרפטוורק", וקיבלת פוסט מדוייק יותר. קרפטוורק שהשפיעו לא רק על ילדי הסינת' של האייטיז אלא גם ילדי ה"טכנו" של הניינטיז.

Unknown אמר/ה...

שמע, אני חייב להסכים כאן עם אייל ועם דיסקאבר.

דפש מוד ענקים, גדולים וחד פעמיים. עם זאת, הם לא הביאו את המוזיקה האלקטרונית לשום מקום בו לא הייתה. כשדייב גאהן עוד למד איך זזים על במה, גארי נומן כבר כבש את אנגליה (שלא לדבר על הלהיט CARS והצלחתו בארה"ב), וקראפטוורק היו עשר שנים אחרי הכנסת שירים של 8 דקות למצעדים.

זה לא שדפש מוד לא עשו את זה מדהים, הם פשוט לא עשו את זה ראשונים. המקסימום שהייתי נותן להם זה שהם כן הראשונים שהביאו את הסגנון הזה לאיצטדיונים - שזו גדולה בפני עצמה.

Unknown אמר/ה...

אני רואה שהתחלנו לפתח כאן אסכולות :-) לדעתי, הפריצה לקהלים גדולים חשובה. ואם אני חוזר לאלביס פרסלי כדוגמא הקלאסית והמתבקשת, אז היה רוקנרול לפני אלביס, רק שאף אחד לא שמע אותו. אחרי אלביס כולם שמעו רק רוקנרול.
אני רואה את הניו-וייב האלקטרוני של תחילת שנות השמונים בזמן שהוא הפך לזרם מרכזי במוזיקה, וכבש את כל המצעדים - כמהפכה.
ודפש מוד היו מובילים מהבחינה הזאת שהם הפכו את המוזיקה האלקטרונית לזרם המרכזי. הם לא היו יחידים, כפי שציינתי. אבל אני בהחלט מבדיל אותם מהווארד ג'ונס, יוריתמיקס ואחרים שרכבו על הגל.

אייל אמר/ה...

אז לפי אלוגרית אלביס הצדק הפואטי עדיין נימצא אצלי - דפש מוד הם לא אלביס, אלא דיון וחבריו.... גארי נומן היה כוכב פופ עם להיטים במקומות הראשונים וניתן לומר שהוא למעשה פרץ אל הפופ ברמת המעריצות וכאלה...קרפטוורק מכרו כמויות של אלבומים וסינגלים בעשור הראשון שלהם....שוב - בשבילי דפש הם הרכב פופ אלקטורני ולא הרכב אלקטרוני שעושה פופ, וזה לא מוריד לרגע מגדולתם וחשיבותם

Unknown אמר/ה...

כנראה שלעולם לא נסכים :-) אבל זה שרק אני ואתה ושאר המגיבים פה יודעים מי זה גארי ניומן, זה אומר דרשני, ולכן הוא לא אלביס.
אני גם לא חושב שדפש מוד יכולים לשאת בתואר "אלביס" של המוזיקה האלקטרונית לבדם, כיוון שהם לא היו יחידים. אבל עדין הם שעשו את המהפכה יחד עם עוד כמה להקות חשובות. (אני מרגיש שאני חוזר על עצמי ותסלח לי אם לקחת לך את זכות המילה האחרונה:-), תודה על כל התגובות המלומדות. אם למישהו עוד יש משהו להוסיף, אני מבטיח דממה.


פוסטים אחרונים וממש שווים !