לעקוב אחר הפרימיום

יום ראשון, 15 בנובמבר 2009

אני לא חייב לאהוב !

מותר להגיד לא ! רק שלא לכל דבר ...
ג'וליאן קזבלנקס, סולן הסטרוקס הוציא אלבום חדש, וגם דבנדרה בנהרט הוציא אלבום חדש. ניסתי.. בחיי ! הקשבתי: באוזניות, ברמקולים של המחשב וכמובן ברכב. קראתי ביקורות מלומדות אשר נתנו לי בכל אלבום סימנים:
האלבום של ג'וליאן קזבלנקס = ניו-אורדר, מכונות תופים, ניו-יורק שיק.
האלבום של דבנדרה = פולק פסיכי, היפי, שאנטי באנטי.
מבחינת מקצבים האלבום של קזבלנקס מהיר וקולי ומתכתב עם הקלידים של שנות שמונים, מכונות תופים וכדומה. האלבום של דבנדרה, לעומת זאת, איטי וקולי, וגם מכיל קטעים שמתכתבים עם רוקסי מיוזיק, לד זפלין ואפילו הדלתות. בשורה התחתונה אלה אלבומים די נחמדים, אבל משעממים די מהר. כאילו אומרים לך: מה לא באת עם החומרים הנכונים? ושלא תקחו את העשב עם קזבלנקס, כי לא נראה לי שזה הכיוון המתאים. ואם כבר אני כותב דברים כאלה, אז אני רק אומר שאני בעניין הזה בתולה, ואפשר להבין את זה לבד מהרוח הפוריטנית השורה על כל הבלוג הזה.
ביום שבת אחרי טיול די מתיש, ארוחה טובה, ויסקי (פשוט נגמר היין היבש) ויין קינוח (לקינוח) האלבום של דבנדרה נשמע הרבה יותר טוב. במיוחד החצי הראשון והיותר קליט שלו. בקיצור האלבום של דבנדרה מתיישב טוב על לאות נעימה, של ערב שישי או מוצאי שבת. האלבום של קזבלנקס קצת מהיר מידי, נראה לי מתאים בלילה לפני או אחרי בילוי.
מכל מה שכתבתי את יכולים להבין שיש כמה דברים נחמדים בשני האלבומים האלה, אז הנה כמה מהם להנהתכם (איך כותבים שיהוק בשפת הסימנים):

Devendra Banhart- Rats

Devendra Banhart - Can't Help But Smiling


Julian Casablancas - 11th Dimension

אין תגובות:


פוסטים אחרונים וממש שווים !