באנו חושך לגרש - חנוכה שמח !

אצלנו בבית מדליקים ביחד כל המשפחה נרות חנוכה, ובסוף הברכות כל אחד בוחר שיר של חנוכה. אז איזה שיר אתם הייתם בוחרים, ובעצם מה זה אומר עליכם?

כד קטן הפופי, נר לי נר הפולקי, חנוכיה לי יש הדאנסי, או באנו חושך לגרש הרוקי?

Led Zeppelin- In The Light


Miku Hatsune - Light Song

נבדק ונמצא פרימיום-פסטיבל סיכום העשור:: 2001-00

Bran Van 3000 ~ Astounded





סוף זה תמיד התחלה !
כל סיכומי העשור מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה- היה כיף !

2009, 2008, 2007, 2006, 2005, 2004, 2003, 2002

תחילת העשור, השנים 2000-2001, הצביעו על מגמה ברורה של מה הולך ומה בא. אמנם ניו-אורדר, לני קרביץ, פלסיבו, דפש מוד, ואפילו סוזאן וגה ורדיוהאד הוציאו אלבומים חדשים בתחילת העשור. גם U2 שרו את Beautiful Day ואליוט סמית' עדין הסתובב בן החיים, אבל זה היה די ברור, שאם הם לא ממש גמרו את הסוס, זו לכל היותר שירת הברבור שלהם. שקירה עשתה אנפלגד, רוקסט, נו-דאוט ועוד כמה להקות בנים הוציאו אלבומים שיהיה לנו על מה להקיא, אואזיס שרו Where Did It All Go Wrong? בון ג'ובי שרו את אלה החיים שלי , בריטני ספירס עשתה זאת שוב, ורובי ווילייאמס רכב על Supreme - וכל זאת רק בשביל להזכיר לנו כמה רע יהיה הרטרו לשנות התישעים, שיתחיל לפי הלוח הנוצרי בשנה הבאה - שנת 2010.

וממש באותה הרגע הפציעו לעולם הסטרוקס והוויאט סטרייפס, מלכי הנוחיות, זירו סבן, רג'ינה ספקטור, ג'יי זי ולילי וויין שבאו לעשות סדר חדש. המלכים מתו.. יחי המלכים החדשים !

וגם קולדפליי, אין מה לעשות חבר'ה, זה גם העשור שלהם והם התחילו אותו בכלל לא רע, חייבים להודות. מי לא נהרס מ- Trouble לחתיכות ? או התלהב מ-Yellow עד דמעות.

אם אחרי עשר שנים אנחנו עדין מבולבלים אז זה ממש אשמתנו, או בעצם באשמת גלגל"צ שנתקעו להם בשנות התישעים. זה לא שהדאנס מת, אבל הוא בהחלט פינה מקום לפוסט פאנק. זה לא שהשוגייזינג נפטר, אבל הוא פינה מקום לטונים יותר רגועים כמו מלכי הנוחיות ורג'ינה ספקטור. זה לא שהצ'ילאאוט חוסל, אבל זירו סבן בהחלט עשו אותו יותר מעודכן. זה לא שההיפ-הופ עבר מהעולם, אבל הוא קיבל חיים חדשים עם ג'יי זי ועם ה-OutKast.

ונתחיל עם ההמלצות המרעננות של מרציאנו:



2000 – The Avalanches – Since I Left You
אז כמה סימפולים מרכיבים את 18 הקטעים ב-Since I Left You? הדעות בעניין חלוקות. המפיק רובי צ'אטר, טוען שבסביבות 3500, אחרים (שספרו!) טוענים שרק אלף, כך או כך, כמות הקרדיטים על עטיפת Since I Left You פשוט מגוחכת.
במשך חודשים ארוכים ישבו צ'אטר ושותפו לעבודה דארן סלטמן, איש איש באולפנו והיו דוגמים קטעים משירים נידחים עד שהגיעה העת לתפילת שחרית. לאחר מכן היו מחליפים ביניהם את הדגימות ומשווים רעיונות - בלי זכויות יוצרים ובלי עניינים – השניים ממילא לא תכננו להוציא את החומרים לאור.
מה שיצא בסוף הוא אלבום מסע עתיר דמיון והשראה, חוצה ז'אנרים ותרבויות. אלבום קונספט, או אם תרצו, מיקסטייפ מושקע במיוחד – שנייה לפני שהמיקסטייפ השתלט על המוזיקה.

2001 – Daft Punk – Discovery
“One More Time”, מכריז צמד הרובוטים הצרפתי בפתיחת אלבומם השני ובכך למעשה פורש בפנינו את כל משנתם הפילוסופית – לא קלטתם? אין שום בעייה, נשמיע את זה שוב (ושוב ושוב) בסוף זה ייכנס ואתם תאהבו את זה!
באלבום הזה Daft Punk הורידו את הרגל מהבס, החזירו את הסינת'ים והווקודרים של תחילת האייטיז, (אותם אלה שישמשו את ג'סטיס וג'סטין כמה שנים אחר-כך) והעבירו את הסיקוונסר למצב Party. ויש גם סיפור עלילה שלא ממש מעניין אף-אחד ואנימציה יפנית – האלבום משמש כפסקול לסרט Intersella 5555 מבית מדרשו של האנימטור Leiji Matsumoto – וכמובן רובוטים בשפע. חבילת דאנס-פופ מושלמתhttp://www.youtube.com/watch?v=6S3ISlvlEbs

ונעבור לאולפן להמלצות שלי (אייל):


Outkast.-.Ms.Jackson.

OutKast – Stankonia- 2000
זהו אלבומם השלישי של הצמד Big Boi ושל Andre 3000, אבל זה האלבום שהכניס אותם לפנטאון. היפ-הופ דרומי בשילוב Fאנק, גיטרות מיבבות, גוספל, סמבה, דראם-אנד-בייס- בקיצור היורשים החוקים של פרינס. האלבום מספר על ממלכת Stankonia הנמצא 7 שנות אור מתחת לאוקיינוס. Stank הוא אופן ביטוי של המילה Stink הדרומי שמשמעותה Funk אבל במובן הרחב, וזה כולל תאוות בשרים הדוניזם וגם מוזיקת פאנק.



Kings of Convenience - Quiet Is the New Loud-2001
בתנועת מספרים משולבת הכניעו את הדאנס בתחילת העשור. הסטרוקס היכו בכל הכוח מכת קרטה נמרצת ומלכי הנוחיות בתרגיל איפון מהיר הפילו את הדאנס על הרצפה. סיימון וגרפנקל החדשים באו ועשו מהפכה שקטה, וגם העלו את סקנדינביה על המפה.
http://www.youtube.com/watch?v=-Iiz4nGw8YQ

Jun Miyake - Mondo Erotica-2001
ובפינת השיגעון הפעם: מוסיקאי ג'אז-קלאסי יפני (שגם מלחין לפרסומות) ושעושה מוזיקה אלקטרונית ארוטית, בצירוף כלי נגינה קלאסים, וכל זה בצרפתית. את הדיסק הזה שמעתי הרבה בתחילת העשור, הוא קצת כמו פסקול של סרט. זה אמור לפעול על אזור החשק, אבל בד"כ זה דווקא עובד על אזור השכל. יכול להיות שקצת רציתי להרגיש מיוחד, אבל גם אתם יכולים. והשיר Sus-Pecte להיט ! הוא על נשיקה אירוטית תוך כדי נשיכה ודימום קל, משהו כזה: לא לנסות בבית !

JAY -Z - The Blueprint-2001
האמת שהקשבתי ולא התלהבתי, אבל אם הוא פה אז שישאר. אלבום היפ-הופ שיושב על סימפולים של קטעי סול, אבל בכל זאת דברני מידי לטעמי, אבל אהוד מאד על חובבי המגזר. בלי לספור יותר מידי, ג'יי זי כנראה עשה הכי הרבה שיתופי פעולה עם מוזיקאים אחרים בעשור הזה, ויוצא שהוא הילד השחור הכי מקובל בכיתה של האינדים החנונים.
http://www.youtube.com/watch?v=LUg7G3CPos0



The White Stripe - White Blood Cells-2001
עוד רבות יתואר, יסופר ויושר אודות הצמד הלא ברור הזה שעושה מוזיקה כל-כך קליטה מגיטרה ותופים. בסוף הם לא אח ולא אחות וגם לא בת דוד. לפעמים יש קטע שתופס, כנראה שהיה צמא למשהו שדומה לפיקסז, קצת פוסט-פאנק וגיטרות אחרי כל הדאנס והפאנים הנוראיים של שנות התשיעים (בעצם פאנים הם תמיד נוראים – למה בכלל עושים אותם?). בזכות הוויאט סטרפס למושג אינדי יש עוד אישהו משמעות.



Zero 7 - Simple Things-2001
בתור ניסיון של שני תלמידים לסאונד לייצר מוזיקה, אפשר לומר ללא ספק שזירו סבן הצליחו מעל למשוער, מסחרית בוודאי וזה גם נשמע לא רע. הבעיה שלי עם זה שקצת חסר לזה נשמה. אבל האסתטיות והרעננות במקרה הזה הצליחו. נמצא הרחק מאחורי בק ווילקו אבל עדין הקשבתי לאלבום הזה לא פעם, והצלחתי להנות ולא להירדם (רישעות לשמה - ואל תדאגו הם לא ישארו ליגה בגלל זה)
Air - 10000 Hz-2001
לא נעים להגיד, אבל עד היום לא מצאתי צורך לבדוק ממש לעומק את האלבום הזה.

ולסיכום של שוגייזר, שהגדילה לעשות:




The Strokes -Is this it- 2001
מאחר ויש סיכוי טוב (בלי נדר) שלא אוציא רשימת סיכום עצמאית לעשור הזה, אני יכולה לצאת בהכרזה חגיגית פה ולומר כי בראש רשימת 2001 שלי עומד גם הרכב העשור שלי- הסטרוקס. זהו העשור שבו הגעתי לגיל שלושים והיחס שלי למוזיקה התחיל להיות מושפע באופן שאינו משתמע לשתי פנים ליחס שלי לגיל שלי , ואפשר לראות את זה בהרבה פוסטים שלי.
בכל מקרה, הסטרוקס הם אולי היחדים שלא מעוררים אצלי את הצורך להתנצל , להתגונן ,או להיות מרירה. הנה הרכב צעיר , שעושה מוזיקה צעירה , ונכון- לא הומצא פה שום גלגל, אבל לי זה מרגיש אמיתי וחי וטבעי לגמרי ולא פוגע באינטיליגנציה שלי או בחתירה התמידית לאותנטיות. גם שני האלבומים שבאו אחר כך היו מצויינים , אשמח לשמוע מהם עוד בעתיד.
אז הנה קריאת האח להרכב שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי!
בחרתי להכניס לרשימה עוד שני אלבומים שבעיניי היו חדשניים בשנה הזו , ולא ,אני לא מתכוונת ל The Best of Bananarmama שנמצא אצלי בריפיט במערכת:



Gorillaz –Gorillaz - 2001
דיימון ולהקתו הם כנראה אושיות הניינטיז שלי אבל הנה גם בעשור הזה הוא לא מפסיק לחדש ולהפתיע , עם הרכב וירטואלי מיוחד במינו.

Prefuse 73 – Vocal Studies + Uprock Narratives-2001
אלבום רענן וייחודי שיצא באחד הלייבלים האהובים עליי בהיסטוריה - WARP היפ הופ -גליצ' איכותי

שנת 2000: אוי כמה שהשנה הזו קשה מחד וכיפית מאידך לסיכום. זה לכתוב על 2000 ולהרגיש כמו ניינטיז. בשנה הזו מרוכזות כמה מיצירות המופת שלי של כל השנים ולכן אני משתדלת להיות מאד ממלכתית בבחירות שלי פה ולהניח רגע בצד את ההרכבים שגורמים ללב שלי לנתר לא משנה מה יוציאו תחת ידם.


במקום הראשון-
The Doves – Lost Souls -2000
סוג של קלאסיקה מודרנית. מרגיש לגמרי מקורי ועושה את הדבר שלו.
אחר כך עקבתי אחריהם פחות ופחות אבל להקות יכולות רק לאחל לעצמן אבלום פריצה משובח כזה.
http://www.youtube.com/watch?v=v7PLLc3-ueM&feature=fvw

עוד מצויינים:
Clinic- Internal Wrangler-2000
עוד אלבום חדשני מאד וגם בועט ואחר. אני אוהבת את השירה של הסולן פה ,סוג של אנטי גיבור. אני לא זוכרת את מי הם חיממו פה בארץ , אבל הייתי בהופעה הזו -בדיוק בתקופה של האלבום המשובח הזה.
http://www.youtube.com/watch?v=eP2GDPNnUXc

Yo La Tengo -And Then Nothing-2000 Turned Itself Insider Out
אז כן ,כנראה שכל אלבום של יו לה יופיע אצלי במצעדים, ולכן האלבום הזה לא מופיע במקום הראשון של 2000 , למרות שזהו אחד הטובים שלהם והאהובים עליי.

Parachutes-2000 -Coldplay
גם אם נשמע מאוס כיום, הוא היה סוג של פלא מזוכך בזמנו. האלבום שהתחיל את הכל , כולל התפוח וגבינת .

Thirteen Tales From Urban Bohemia-2000 The Dandy Warhols
אלבומם הטוב ביותר של הדנדיז

בזירת הצפצופים והחריקות:
Gas- Pop-2000
אמביינט מופתי ממיטב המסורת הייקה פוצית של וולפגנג ווייט הבלתי נלאה

Vladislav Delay: Multila Two Lone Swordsmen - Tiny Reminders-2000
אנדרו וות'ראול -מפיק העל האגדי והאינטליגנטי ביותר חובר לקית' טניסווד , עוד יצירה משובחת מבית
WARP

אני חושב שמיצינו לא? אז, זהו.. שלא!

בקרוב מצעד העשור (רק טבלת סיכום רזה) וגם הסיכום של 2009, ואם יהיה לי כוח אז גם מצעד של הלהיטים של 2009.

נבדק ונמצא פרימיום - פסטיבל סיכום העשור:: 2002

העשור הזה מזכיר לי בדיחה ישנה על ילד שניגן על תו אחד של הפסנתר הרבה פעמים, ואביו התעצבן עליו ואמר:" אנחנו משלמים כל-כך הרבה כסף על שיעורי נגינה, וזה מה שבסוף אתה מנגן? תקשיב לבן של השכנים שלנו, איך שהוא מנגן מנגינות עם כל הקלידים !!!" אז הילד ענה בלי להתבלבל:" אבא אתה לא מבין...הוא מחפש... אני כבר מצאתי !"
אז כנראה ששום דבר חדש לא הומצא בעשור הזה, כי האנושות כבר מצאה מהי מוזיקה טובה, ועכשיו היא רק חוזרת עליה שוב ושוב. ובכל זאת בשנת 2002, לדוגמא, ישנם כמה יצירות מופת מוזיקליות, אלבומים לכל החיים, שאני לא בטוח שהיו יכולים להיווצר בעשור אחר.
פסטיבל סיכום העשור ממשיך במלוא העוצמה. וגם הפעם בפסטיבל סיכום העשור הפתעה !!!
גיסנו מרציאנו הצטרף לסיכום העשור, ונותן את הזוית המיוחדת שלו (וכולם ביחד: "אוהבים אותך מרציאנו!") :



2002 – RJd2 – Deadringer
Deadringer היה אחד מאותם רגעים קסומים, בהם נופל לידיך אלבום ואתה אומר לעצמך: “אז ככה מוזיקה צריכה להישמע! (למה לא כולם עושים ככה?)”. הטכניקה מוכרת: העלאתם מן האוב של שירי סול נשכחים והלבשתם בביטים וסאונדים עכשוויים. כמה מרגש זה יכול להיות? Rjd2 מוכיח , במגע של קוסם, שזה יכול להיות מרגש מאוד.
אלבום נוטף מלנכוליה ואירוניה עצמית, סימפולי שירה יבבנית וסינת'יסייזרים מייללים וגם כמה שיתופי פעולה מצויינים עם Mc's מוכשרים (copyright, blue print) כשכל ביט וכל ברייק נמצא בדיוק איפה שהוא צריך להיות. מאסטרפיס אמיתי - אינסטרומנטל היפ-הופ במיטבו. אחר-כך באו "בזק", לקחו את Ghostwriter וגזלו מאיתנו גם את רגע החסד הקטן הזה.

ולהמלצות שלי (ואני יודע לנגן על תו אחד בפסנתר):


Beck -Sea Change
אני לא חושב שיש רשימה אחת שמסכמת את העשור הזה, ושבה נעדרים האלבומים האלה של Beck ושל Wilco (חוץ ממצעד העשור של המוזיקה העברית). זהו "תור הזהב" של האלטרנטיב קאנטרי. האלטרנטיב קאנטרי לא הומצא בעשור הזה, להיפך האלבומים האלה הרגו סופית את המושג הזה, כיוון שבק וג'ף טווידי יצאו למסע אחר. אני כל-כך אוהב את האלבום Sea Change, השלמות שבו נובעת מכך שהוא פועל על הראש ועל הרגש בעת ובעונה אחת, כמו לשכב עם מי שאתה אוהב באמת. ובאמת זה אלבום שנכתב בעקבות פרידה של בק מאהובתו, וכנראה שבשל כך יש בו כל-כך הרבה רגש. אם יש לי איזה טופ 50 של כל הזמנים אז זה אחד האלבומים. קחו למשל את Lonesome Tears, שהיה יכול בקלות להפוך לשיר אהבה סוג ב' עם מילים כמו: "דמעות של בדידות, אני לא צריך אותן יותר", בפועל זה ממריא להיות שיר בסגנון מוריסי עם גיטרות סטייל ג'וני מר. הסוד הוא כנראה בכנות והבעה המוזיקלית שבאה מהקרביים - כי אין דרך אחרת להסביר מדוע Guess I'm Doing Fine לא נשמע פתטי. נראה אם יש מישהו שיכול לעמוד בפני הבס של Paper Tiger המייבב, ובשיר הזה הוא נשמע דואב באופן הכי מורכב שבו אפשר לתאר כאב. אני לא יודע איך קוראים לחמודה שנפרדה ממנו, אבל אני רוצה למסור לה: "תודה..ויש עוד אלף כמוך !!"


Wilco -Yankee Hotel Foxtrot
עוד אחד רגיש ומוכשר עד כאב - הוא ג'ף טווידי, מוילקו. כמו באלבום של בק, גם כאן הבסיס הוא מוזיקת פולק שלובשת ופושטת צורה והופכת למשהו אחר בכלל, וגם כאן כמו במקרה של Sea Change, ישנה הצלחה מסחרית גדולה, למרות (?) התעוזה. כבר בתחילת האלבום ג'ף טוויד מצהיר: "אני מנסה לשבור לכם את הלב", למרות כל הדיסוננסים המכוונים בשיר הזה הוא מצליח, ועוד איך! משפטים כמו: "אני רוצה להתקשר למשפחתי להודיע שאני אבוד על המדרכה", או "distance has no way of making love understandable". או: Our love is all of God's money - שזה כל-כך אמריקאי לחבר בין כסף לאהבה, אבל בצורה כל-כך פואטית שבה לספור שטרות ולבכות תוך כדי, ועם נאיביות כמו בשיר War on War. ובשיר "האפר של הדגל האמריקאי", הוא אומר All my lies are always wishes, ומביא סולו גיטרה שאתה לא יודע מה הוא יותר משורר המאה (שרק התחילה) או היורש של אריק קלפטון. ויש גם אופטימיות ושמחה לא ברורה כמו בשיר: Pot Kettle Black.



The Flaming Lips -Yoshimi Battles the Pink Robots
יש כאלה שטוענים שזה לא אלבום קונספט, כי לא כל השירים ממש מתחברים לסיפור, אבל זה ממש לא משנה, מהעטיפה ושם האלבום, ומהרצועה הראשונה שהיא Fight Test, ולהמשךOne More Robot/Sympathy 3000-21 ולשירי הקרבות של יושימי ברובוט הורוד, אי-אפשר להתבלבל. הם מצליחים להיות רוקיים ועם זאת עתידנים . הילדים שלי אוהבים את האלבום הזה כאילו מדובר באיזה משחק מחשב, והקצה בחרו בהם כאלבום הטוב יותר של 2002, שיהיה להם לבריאות. אני מאד אוהב אותו בכל מקרה.


David Bowie - Heathen
זה כנראה האלבום האבוד של דיויד בואי. זה היה אמור להיות אלבום קאמבק, ולא שדיויד בואי התקמבק ממנו, אבל האלבום הזה ממש טוב, ולא מוכר באופן מפתיע, אפילו שהוא מכר 2 מליון עותקים בכל העולם. מה יש להוסיף: שהוא נשמע יותר כמו אלבום קאברים מאשר אלבום של דיויד בואי (ובצדק יש שם קאברים לפיקסז, לניל יאנג ועוד). שכדאי לכם להקשיב לדיויד בואי שאינו יומרני ועושה "סתם" מוזיקה טובה. ושהשיר "כולם אומרים היי " - מוכיח שעם הגיל מתרככים (זה שיר שדיויד בואי כתב- קשה להאמין).



The Polyphonic Spree-The Beginning Stages of
הפוליפוניק ספרי נשמעים כמו התפרצות פוליפונית של כלי מיתר וכלי נשיפה, על איזו נגזרת של החיפושיות. להקת רוחניקים שעושים רוק סימפוני. להקה של 10 זמרים וזמריות ועוד איזה 10 נגנים או יותר. אתם מבינים לבד שעצב ומלנכוליה לא יכול לצאת מזה, רק מוזיקה שמחה ומלאת בריאות נפש באופן מדאיג. אני מאד אוהב את זה.

Raphael Saadiq - Instant Vintage
יש לו סיפור מאד מעניין, לרפאל סאדיק, והוא משמיע אותו ישר בשיר הפתיחה של אלבום הבכורה אינסטנט וינטאג', מספיק שנספר שחמישה אחים שלו נהרגו בתאונת דרכים. הוא ניסה לייצר סגנון שהוא קרא לו: גוספודליק סול. בתכלס הוא עושה נאו-סול וגם רטרו סול נהדר. האלבום הזה הוא מעט בוסרי אבל זה היופי שלו, בסה"כ יש בו המון שירים נפלאים.



Norah Jones
אח"כ היא הפכה למלכת הבורגנים ולנורא ג'ונס (ציטוט של גון בן-ארי), אבל בהתחלה היא נתנה שיעור באיך עושים עירבוב של מוזיקה שחורה וקאנטרי בלי שיקראו לזה רוקנרול, וזה היה נפלא. והיא חמודה בעייני בכל מקרה.

וגם ההמלצה של שוגייזר האלופה, שבדיוק עברה דירה עם הבלוג שלה:
Interpol - Turn on the bright lights
אני בוחרת את Yankee Hotel Foxtrot של וילקו כאלבום השנה של 2002. זו לא בחירה מובנת מאליה. היא אולי קצת מחאתית . היא בחירה שכל תפקידה למנוע בחירה של אלבום השנה המתבקש מאליו של אינטרפול. לאלבום של אינטרפול יש כמה יתרונות מאד בולטים לעומת זה של וילקו; הוא סוחף, הוא כריזמטי , הוא חי מאד. אפשר אפילו לומר שההשוואה בין האלבומים היא לא כוחות ובכל זאת, לוילקו יש משהו שלאינטפרול אין- וזו כנות . וילקו עסוקים באיך לעשות מוזיקה ואילו אינטרפול במה NME יביא אותם הכי מהר לכותרות של פיצ'פורק, ובכל זאת Turn on The Lights הוא אלבום מופתי . הוא שייך לפנתאון הוא קולע מחדש עם כל ההאזנה.
http://www.youtube.com/watch?v=ckPSAy4CwvY

אלבום נוסף המומלץ ע"י שוגייזר:
Hot Hot Heat-Make up the breakdown
האהוב עליי מאד - הקיור פוגשים את ריק אוקייזיק(וכשחושבים על זה, גם לא מעט את סטרוקס) באלבום שהותיר מעט מאד רושם על הזכרון הקולקטיבי , אבל הנה בכל זאת שיר מצויין משם
http://www.youtube.com/watch?v=6E7Tz_U-O8Y

ועוד ערימה של אלבומים מומלצים ע"י ידידתנו אורית@ אנינת הטעם (אפשר לכתוב עוד פוסט שלם רק מזה):
Faultline - Your love means everything
Low - Trust
Cinematic Orchestra - Every Day
Peter Murphy - Dust
Spoon- Kill The Moonlight
Experimental Aircraft - Love For The Last Time
Hooverphonic-Jackie Cane
Kurt Wagner & Josh Rouse - Chester
Lambchop- Is A Woman
Air - Everybody Hertz
Azure Ray - November
Baxter Dury- Len Parrot's Memorial Lift 2002
Archive – Me You All Look The Same To
Boards Of Canada - Geogaddi

בזה נגמרו ההמלצות החמות, אבל יש עוד כמה אלבומים שחייבים להזכיר, אז נקרא לזה ה-B-SIDE של הסיכום:



Regina Spector -Songs
איזה כיף שאוהבים אותך. יש משהו כייפי ביהודיה הזאת שאוהבת אותנו ואנחנו אותה. זה דבר מיוחד, אין לנו את זה עם וודי אלן, פעם היה לנו את זה עם הרבה גדולים כמו דני קיי, לאונרד כהן ולאונרד ברנשטיין, אבל עכשיו יש רק אותה ואולי סטיבן שפילברג ועדין לאונרד כהן. והיא גם עושה מוזיקה טובה, כאילו שהיא מישהי מהמשפחה שמנגנת שירים. למען האמת אני לא מכיר את כל האלבומים שלה, וגם לא את זה ממש לעומק, אבל השיר סמסון ששמעתי איזה אלף פעמים, עושה לי את זה, ויש עוד כמה שירים כאלה.


Coldplay A - Rush of Blood to the Head
חדי האוזן הרגישו כבר באלבום הזה שקולדפליי אינה רדיוהאד, ושהיא אינה להקת מוזיקה אלטרנטיבית כלל, אלא להקה לכל המשפחה, שבעצם עושה מוזיקת פופ דביקה. זה לא רע, קצת פחות חזק מסופרגלו, אבל עובד (שוב רישעות).

Sigur Rós- ()
האלבום הזה של סיגור רוס זכה לכל-כך הרבה תשבוחות שאני לא יכול ממש להתעלם ממנו, אבל אותי הוא משעמם. בניגוד לאלבומים אחרים שלהם. זה אלבום מונוטוני באופן יותר מידי מאתגר.

Santna - Shaman
סנטנה מתבגר יפה, שלא לומר מזדקן יפה, בראש הפוסט שיר יפה שמן הסתם אתם מכירים. לעשות את אותו הדבר כל הזמן ובכל זאת להישאר רלוונטי. בחיי שצריך כישרון גדול בשביל זה, ויש לו.



Robbie Williams - Escapology
יש לי המון הערכה למיינסטרים טוב ולפופ טוב. עזבו הערכה - אני אוהב את זה כשזה טוב. רובי וויליאמס הוא שארית הפליטה של להקות הבנים משנות התישעים, והוא עושה מוזיקה טובה. אני אוהב את זה, שהוא ציני כלפי כל הכוכבות שלו. זה לא בדיוק אלבום מומלץ. רק שיר אחד יפה.



עוד הוציאו אלבומים: קיילי מינו, ברוס ספרינגסטין , פט שופ בוייז, אואזיס, גרין דיי, ויטני יוסטון , שירל קראו, קאונטינג קראו, וג'וני קש שהוידאו למעלה זכה לוידאו השנה של MTV.

נבדק ונמצא פרימיום - מנה אחרונה

השנה עוד לא נגמרה, ובטח שלא נסתיימה (מה בדיוק ההבדל?), יכול להיות שעוד יצא איזה אלבום מעניין, או איזה שיר ששווה, אבל יותר סביר להניח שנסבול בעיקר משירי כריסטמס בזמן הקרוב, משהו שבוב דילן מוציא או משהו כזה. אז זו ההזדמנות להתענג על המנה האחרונה של השנה.

שני מיקסטייפים !!!

עם המון שירים שחלקם הופיעו פה לאחרונה, אבל את רובם לא הספקנו לשמוע ביחד השנה. שירים שעדין לא בטוחים בעצמם שהם כבר קיימים, אבל חייבים להקשיב להם !!! אני מקשיב למיקסטייפים האלה כבר שבועיים ומרגיש בעננים, אז גם לכם מגיע שיהיה לכם נעים (מי ששם לב למשקל ולחרוזים בפוסט הזה, מוזמן להתעלם מכך):

דיסק 1 - מנה אחרונה

דיסק 2- מנה אחרונה

מה יש בדיוק במיקסטייפים האלה?
Delorean, Memory Cassette, Surfer Blood, Choir of Young Believers, Crayon Fields, Tap Tap, Afternoon Naps, Allie Moss, Atlas Sound, Division Day

ובדיסק השני?
Free Energy, Frightened Rabbit, The Heavy, I Like Trains, Local Natives, Starlight Mints, Suckers, The Cribes, To Kill a Pety Bourgeoisie

איזה מיקסטייפ כדאי להוריד קודם?
נורא קשה לי להחליט. הדיסק הראשון מתחיל חזק, אבל אחרי השיר הראשון, יש שני שירים רגועים ואח"כ שוב שירי רוק אינדי קצביים ושוב משהו רגוע, וכן הלאה, והדיסק השני הוא רצף מושלם, שאני לא יודע איך בכלל להתחיל לתאר אותו.

מה קרה? למה מגיע לנו כל הטוב הזה?
האמת שזה יצא די במקרה. נאספו המון שירים על הארד-דיסק, הוא התפקע מעצמו, וכרע ללדת את המיקסטייפים הנפלאים האלה. אני אפילו לא סידרתי את רצף השירים רק סיננתי 25 שירים מתוך איזה ארבע מאות.

בשבוע הבא הסיכומים האחרונים של העשור - כדאי לבוא !!!

וגם סרטון וידאו סקסיסטי ובוטה, שראוי לגינוי ולהערצה של בחורה שאוכלת גלידה - ראו הוזהרתם !

חלום 3: Surfer Blood - רוכבים על גלים

עוד סיבה לכך שאני מרחף כבר כמה ימים היא אלבום הבכורה של Surfer Blood. אסטרו קוסט אמור לצאת רק בעשור הבא, אבל הוא בהחלט מתאים כאקורד סיום נאה, ואפילו מושלם לעשור הזה.

אם יש דבר שהופך משהו לצעיר, זה שהוא לא לוקח בחשבון את כל מה שכתבו לפניו. Surfer Blood עושים מוזיקה שהיא בין המכביז לבין גריזלי בר, או בין ניו-אורדר לבין (כמה לא מפתיע) הביץ' בוייז. כך יוצא שבסוף העשור הזה אנחנו בעצם חוזרים לא רק לשנות השמונים, אלא בעצם לשנות השישים. ואם לעסוק קצת באריכולוגיה, אז בשנות השמונים טענו שהסמיתס עושים מוזיקה שהיא רטרו לשנות השישים, ובאלבום של Surfer Blood יש עוד הרבה מאד צלילים בגווני סיקסטיז בוהק, אבל יש בו גם קטעים שמזכירים את השינז ואת קורסיב.

היופי הוא שכל העושר הסגנוני שסרפר בלאד מסתמכים עליו לא מכביד עליהם כלל. האלבום Astro Coast הוא רצף של שירים שנשמעים כמו פרץ יצרתי רענן וטרי. מה שעוד נחמד באקורד הסיום הזה שהוא כולו אינדי טהור. מדובר בילדי קולג' מפלורידה, שהקליטו את כל האלבום בחדרם במעונות. לא גדול?

Surfer Blood - Floating Vibes

Surfer Blood - Swim