לעקוב אחר הפרימיום

יום שישי, 19 בדצמבר 2008

מצעד האלבומים פרימיום 2008

שבועיים אני עובד על הפוסט הזה, שבועיים!!! חסר לכם שאתם לא נהנים:-)
את השנה הזאת התחלתי בהבטחה עצמית שאני אשתדל להאזין רק לאלבומים שווים באמת, מתוך מחשבה ש-Less is More, ושכדאי להקשיב בצורה יותר מעמיקה לפחות אלבומים. ממש הצחקתי את עצמי !!! לשם כך, כפי ששמתם לב, לא חיכיתי לסוף השנה כדי לסמן לי בעמודת הצד אילו אלבומים חביבים עליי השנה. בפועל שמעתי השנה כמאה אלבומים חדשים ומתוכם כ-40 נכנסו לרשימה השוטפת. לא רציתי לשמוע יותר משלושה אלבומים בחודש, והגעתי לשני אלבומים בשבוע ולפעמים שלושה, וכך התחלתי להאזין לאלבומים גם בשינה. זה לא רק שכמות מקורות המידע הלכה וגדלה, גם איכות האלבומים היתה טובה, מצויינת ומעולה.
הרשימה השוטפת היתה רשימה שוטפת, אבל עכשיו הגיע סוף השנה וזה זמן סיכומים, וכאן יש את חוכמת הבדיעבד, ואני אשתדל לא לעשות חשבון לכל ההתלהבות שלי בעבר. אני עדין עומד מאחורי כל האלבומים שברשימת הצד חוץ מאחד שאני חושב שצריך לגרוע אותו. אך במצעד השנתי אני אתמקד רק ב -20 אלבומי החובה שלי השנה. אלה שאני חושב שימשיכו איתי הלאה. אלה שממש שינו, ואחרים כבודם במקומם מונח. בחלקם היו כמה להיטים שהיו בסדר, בחלק אחר היה נעים להקשיב בזמנו ובלעדיהם היה משעמם, ויכול להיות שאני אשמע אותם גם בעתיד, אבל עכשיו הזמן לארוז את המטען העיקרי לשנים הבאות.
היו גם כמה EP מצויינים וגם עליהם אכתוב בסיכום.
השנה התחילה עם להקות צעירות כמו Foals, MGMT, Vampire Weekend וזמרות כותבות כמו Adele, Thao, Likke Li, Laura Marling המשיכה עם הרבה אלבומים בטעם של פעם כמו Hold Steaty, רפאל סאאדיק, דאפי, The Last Shadow Puppets, והסתיימה עם אלבומים של שבורי לב כמו קניה ווסט, ראצ'ל ימאגטה, ג'סיקה לי מייפילד.
היתה השפעה גדולה השנה של שנות השמונים על אלבומים שונים כמו של Mestry Jets, Black Kids, Hot Chip, M83 , היו גם אלבומים דאנס--פופ טובים כמו של Hercules & Love Affair, Cut Cop, The Teenagers, Ladythorne, ולא פחות אלבומי רוק מצויינים כמו של , Cold War Kids, The Dears, Elbow, Morning Jacket, The Walkman. וכאלה שפחות אהבתי של Death Cab for Cutie, Kings of Leon, Okkervil River

היה שפע של אלבומים של מוסיקאים ותיקים שלפעמים חידשו, לפעמים שיעממו, לפעמים סתם עשו את מה שהם יודעים בצורה בינונית ולפעמים גרועה: קולדפלי, אואזיס, REM, קיור, בראיין אינו ודיויד ביירן, ואפילו גנס אנד רוזס הוציאו אלבום לאחר 20 שנה ואני חושב שחבל, כי היה כל-כך טוב השנה, לא צריך לזכור את 2008 עם האלבום הזה. אבל לצד זה Portishaed ובק הוציאו אלבומים מאד מעניינים ומרשימים, שלמרות שהם ממש לא לטעמי בכל זאת הם סמל לנסיוניות, לשינוי, לרעננות ולחדשנות שאני מאד מעריך.
בוב דילן, מריאיין פיית'פול וניק קייב האגדיים הקליטו אלבומים חדשים.
יש גם מגוון של להקות כמו Of Montreal, Late Of Pier, Bloc Party, TV on the Radio שעשו אלבומים השנה שהם לא טובים מספיק לדעתי, אבל אם משעמם לכם בחיים הם יעשו לכם מעניין, אם כי לא תמיד נעים.
ויש את סדרת האלבומים בסגנון שבט דוב המערות של אנשים לא מגולחים שהגיעו הישר מימי הביניים אל המאה ה-21 ואני מתכוון אל: Sigur Ros ,Fleet Foxes, Departement of Eagles, Bon Iver, Ray LaMontagne, Beach House
והיו עוד: ג'ני לואיס, גנרלס ברקלי, סנטוגולד, דאפי, קונור אוברסט שגם לא היו בשבילי, אבל היי! כל אחד והטעם שלו. ויש כמובן את רשימת האלבומים הגרועים של השנה שבה אלבומים נוספים.
אז הנה האלבומים שהכי אהבתי השנה, אלה שהכי חרשתי ושאני חושב שאני אמשיך לחרוש בעתיד, כמה שאפשר, כי ממש אין זמן לשמוע דברים שוב ושוב כשיש כל-כך הרבה מוסיקה חדשה וטובה. להנהתכם בכל כותרת של אלבום במצעד יש קישור לפוסט המקורי שהיה ברדיו פרימיום להמונים , למי שרוצה לקרוא קצת יותר.



21. מקום 21 מחוץ למצעד מוקדש לאלבומים שהיו אלבומי רגע. הקשבתי להם, הם היו נחמדים עד מעניינים בזמנם:
Oasis- Dig Out Your Soul
The Dears - Missiles
Late of the Pier - Fantasy Black Channel
Ladytrone- Velacifero
Everst -Ghost Notes
BSP-DO YOU LIKE ROCK MUSIC
PNAU- PNAU
Sigur Ros -Með suð i eyrum við spilum endalaust

Jessica Lea Mayfield - With Blasphemy so Heartfelt
Nick Cave - Dig Lazarus Dig
The Walkman- You & Me

20. מקום העשרים הוא לא אלבום אחד. התלבטתי בין כל-כך הרבה אלבומים שהחלטתי להביא כאן את רשימת כל האלבומים שאהבתי חוץ מה-19 הראשונים. ומאד קשה לי לדרג אותם:

*HOT CHIP -Made In The Dark -שנות השמונים חוזרים
שבב חם או ג'וק חריף באחד מהאלבומים החשובים ביותר של השנה, ובו כמה קטעים שהפכו לקלאסיקה בין רגע, מסימני הזמן אחת הלהקות שמוזהות הכי הרבה עם השנה, וזה הולך ומשביח. דאנס אלקטרוני שמושפע משנות השמונים. ויש באלבום הזה גם כמה קטעים שקטים ומלודיים יפהפיים.

*The Teenagers -Reality Check - כיף חיים משוגעים
האלבום השובב של השנה. נהנתי מאד לשמוע אותו כיצא. שלישיה צרפתית ששרה באנגלית, הם בעצם בני 20, אבל הם אוהבים את גיל ההתאהבות וכו'... של גיל העשרה. לא ברור למה? לא עדיף לעבוד מהבוקר עד הערב? לגדל ילדים, לשלם משכנתא..לא?
מוסיקת רוק אינדי שמתערבלת עם יורופופ דאנס צרפתי, לא חשבתי שיצא כל-כך יפה. פשוט חלומי. מזכיר קצת את WORDS DONT COME EASY , אבל בגרוביות . בכלל צרפת באה טוב השנה.

*Spiritualized- Songs in A&E -כאב מתוק
אנחנו כולנו כימיה. אנחנו כולנו פסיכולגיה פרימיטבית קדמונית. ביחד זה מוביל לדאגות קיומיות מיותרות, סערות רגשיות בלתי ניתנות לשליטה, רדיפה אחר תענוג, אחר סיפוק אחר הכרה וההערכה... והלחץ של החיים המודרניים והסטרס ...ולפעמים האגו שלנו קורס, ולפעמים הגוף שלנו קורס. לאחר האזנה שלישית לאלבום -הכאב המתוק פגע בי. האלבום מטעה הוא כאילו עדין, מתקתק ורגוע, הייתי אומר אפילו שמאלצי אבל בשורה התחתונה פוגע.



Cut Copy - Hearts On Fire


*Cut Copy -In Ghousts Colours - דאנס ורוק מאוסטרליה 2008
הלהקה האוסטרלית שעושה את השילוב המצנח של דאנס-דיסקו-רוק-אינדי. "ניו אורדר" חלמו על אלבומים כאלה, והנה זה שוב בא. קצת יותר רימקסים דאנסיים סטייל בלו מאנדיי לא היו מזיקים, אבל גם כך זה היה קרוב למושלם.

*Pomegranates -Everything is Alive -אינדי אמריקאי צעיר ורענן
להקה מאוהיו ארה"ב, ובחודש מאי השנה הם הוציאו אלבום בכורה שנקרא Everything is Alive, כמה מתאים. המוסיקה שלהם היא רוק אמריקאי אבל צעיר, תוסס ויצירתי. לי זה נשמע יותר כמו רוק בריטי. הלב שלי נפתח בהתרגשות כששמעתי אותם. השירים שלהם נשמעים פשוטים ומורכבים בעת ועונה אחת. אין אף להיט גדול, אבל בכל זאת זה מרענן ואהוב עליי כמו מיץ רימונים טרי.



Black Kids - I'm Not Gonna Teach Your Boyfriend (Official)


*Black Kids -Partie Traumatic -אינדי-פאנקי כייפי
Black Kids מפלורידה בארה"ב הקדימו את אובמה ברוח ..אנחנו לא עושים סיפור מכל הדבר הזה שנקרא גזע. זה קיים ,זה חשוב אבל זה לא העיקר. המוסיקה שלהם קלילה נעימה מזכיר את פרינס. הבעיה שהאלבום שלהם מהר מאד נמאס. אז לא בטוח שאני אחזור אליו. אבל אני אוהב אותו.


*Cold War Kids- Loyalty to Loyalty רית'-אנד בלוז מעודכן
אלבום שכאילו בכוונה, לא מתחנף בשום צורה, נשמע כמו נגינה בהופעה או באיזה סשן. עם הרבה אנרגיות חזקות שלא מתפרצות בבומבסטיות מיותרת. רית'ם אנד בלוז מאד אמריקאי אבל מהצד המחוספס של אמריקה. הצד של השיגרה הפשוטה של עיירות אמריקאיות באמצע המדבר, שמעולם לא הייתי בהם. מזכיר לי את הרולינג סטונס בתקופת הרית'ם בלוז שלהם. מזכיר לי גם את תום וייטס. מקום 20 לא מתאים לאלבום הזה, פשוט יש טובים ממנו.

Cold War Kids - Against Privacy


19. Rachael Yamagata -Elephants - מרגש
אלבום שנכנס לרשימה ברגע האחרון, בעיקר בגלל שיש בו מספר לא מבוטל של שירים מעולים ואפילו כמה מושלמים. אז מגיע לו. ימאגטה מזכירה את פיונה אפל ואת טניטה טיקארם. יש קו דק בין מוסיקה מרגשת לקיטש ויש קו דק בין מוסיקה נוגה לשיעמום. למזלי ימאגטה ברוב המקרים לא עוברת אותו. וכאמור יש בו לפחות שיר אחד אלמותי Elephants.

Rachael Yamagata-Sunday Afternoon




18. Coldply -Viva La Vida - פופלרי
האלבום שיש לו הכי הרבה אוהבים בעולם והכי הרבה שונאים. שנוי במחלקות מעולם לא היה ביטוי כל-כך מוצדק. אם לא היו טוחנים אותו עד לזרא אז הייתי מאזין לו יותר. אבל הוא אלבום טוב שנהניתי ממנו בזמנו. ואני עוד אחזור אליו בשנים הבאות כשכולם ישכחו ממנו. אני חושב שמחוץ לסיטואציה של הפופלריות העצומה שלו הוא יותר מוצלח ממה שעושים ממנו. קולפליי סובלים מתסמונת שלמה ארצי ו- U2. ככה זה כשמצליחים יותר מידי. מה גם שלסולן שלהם יש קול מהאף. מצד שני זה החותם הקולי של הלהקה. לאחר שמתגברים על כל זה ועל האליטיזם התרבותי והסנוביזם השטותי ומקשיבים לאלבום, הוא ממש טוב. יש בו כמה שירים שמודבקים אחד לשני, יש שירה עמומה בכמה שירים שרק פגעה, אבל יש כמה וכמה שירים טובים. וכבר ממש קשה לדרג אותו עם כל התיעוב של אנשים כלפיו. יכול להיות שהוא היה במקום 20 אם הייתי יכול לחשוב כמו שצריך, ואולי דווקא יותר למעלה.


17. The Herbalister-Same as It Never Was - היפ-הופ-סול-ג'אזי מגניב
כבר נגמר לי הכוח לשמוע מוסיקת היפ-הופ. זה נהיה טרחי, גולמני, פטפטני וסתמי. עד ששמעתי את האלבום החדש של Herbaliser שיצא השנה נקרא :Same As It Never Was. שם מתחכם שמתאים לתוכן האלבום. זה בעצם פארפרזה על Same As It Ever was. ה- Ever הוחלף ב- Never. ובאמת האלבום נשמע משהו חדש לגמריי אשר מבוסס על כל סגנונות המוסיקה השחורה שהיו עד היום. ג'אז, בלוז, לטיני, היפ-הופ וגם גוונים מוסיקה בלקנית ואפילו מוסיקה ערבית. אלבום רב תרבותי (אמרתי אובמה?).

The Herbaliser-Just Won't Stop









16. Herculas & Love Affaire - צ'יל-אואט דיסקו למתקדמים
אלבום הרטרו דיסקו המוצלח ביותר של השנים האחרונות. ואני חושב שזה גימיק שאפילו לא נוצל כמו שצריך. בעקבות האלבום הזה עשיתי "מחקר" בשירי דיסקו של שנות השיבעים ואני חושב שהרקולס והרומן הרומנטי הוא אלבום צ'ילאואט בתחפושת של דיסקו אבל לא ממש דיסקו. אילו היו מעבדים אותו יותר כמו דיסקו הוא היה הרבה יותר טוב. כמו למשל הרמיקס של אבל גם כך הוא טוב ואנטוני הרגטי נותן את קולו המלאכי שבלעדיו למען האמת זה לא היה זה.


Herculas & Love Affair -True False Fake Real








15. My Morning Jacket -Evil Urge - אלטרנטיב קאנרטי למתקדמים
להגיד שזה האלבום הכי קרוב לוילקו השנה זה יהיה עוול. להקת האלטרנטיב קאנטרי עשתה לנו את מה שלבק היה קשה לעשות. אלבום רוק פולק קאנטרי מגוון יצירתי עם יציאות בסגנון אבבא, Highly Suspicious הוא יציאה אחרת לגמריי שמזכירה את אנימל קולקטיב. כיף שאפשר לחזור אליו בכל שנה.



My Morning Jacket-Evil Urges







14. Mystery Jets -Twenty One -רוק-פופ אנגלי סטיייל אייטיז
כן גיל נפלא 21. או שמא המאה ה-21? בכל מקרה השנה הזאת היתה המון שנות השמונים והאלבום הזה הכי שנות השמונים, אבל לא בגלל זה אהבתי אותו. הוא פשוט כיף, מאדנס אולי היו כייפים בשנות השמונים אבל הם היו על גבול הגרוטסקה, המיסטרי ג'טס פשוט כייפים. יש באלבום הזה כל-כך הרבה שירים טובים, בכל זאת אני יותר אוהב לשמוע אותם בבודדת ולא כאלבום. ולכן זה רק מקום 14.


13. The Last Shadow Puppets -The Age Of Understatement - התזמורת הסינפונית של ארקטיק מאנקיז
אומרים שהאוייב של הטוב הוא הטוב יותר, אבל הבעייה האמיתית היא שהאויב של ההצלחה הוא הפחד מהכישלון. אלכס טרנר הוא סולן הארקטיק מאניקיז. קרוב לודאי להקת הרוק המצליחה ביותר בעשור הראשון של המאה ה-21. וללא ספק מגדירה איך נשמע רוק בתקופה זו. אבל אלכס טרנר לא פחד מההצלחה וכמו בן-אדם גדול הוא הקים הרכב אחר לגמרי The Last Shadow Puppets. שמושפע, לטענתו, מדיויד בואי של השנים המוקדמות מבחינה במוסיקלית, כמה סימלי זה. דיויד בואי הרי בכל אלבום חידש ועשה דבר שונה לגמריי. קצת יותר מידי כינורות בבת אחת אבל אחרי שמתרגלים לשירים אחד-אחד זה מעולה.



12. Lykke Li - Youth Novel - שבדית אישית לוחצת
אני אוהב את ליקה לי היא פוגעת לי בלב. ליקה לי היא דוגמא שמקול קטן אפשר לעשות מוסיקה טובה, וזאת במגמה הפוכה לכל תופעת הכוכב נולד למיניה. יש בה רוח נעורים, היא חמודה, מקסימה. צריך לראות את ההופעות ברחוב ובנוחיות שהיא נותנת. זה פשוט משובב נפש (ואני כותב את כל זה בביטויים של אשמאי זקן). זה אינדי. זה שבדי. זה מלודי. זה כיף. הבעיה היחידה היא שההייפ סביבה גדול מידי. אני לא בטוח שזה עזר לה להגיע עם גלי הים אל תחנות הרדיו בת"א. אצלי היא כבר חצי שנה ב-HOLD עד שהיא תסיים להתחנף לכולם ותחזור אלי להתייחסות קצת יותר אישית ופרטית. וזה הכל אפלטוני תאמינו לי.



11. Rephael Saadiq- The Way I See It - סול אינסטנט וינטאג'
אלבום סול מושלם של האדון רפאל הצדיק שמוכיח שפשוט יש לו את זה, והוא יכול בלי סוף לנגנן מוסיקת מוטאון יותר טובה מהמקור. הוא קורא לזה אינסטנט וינטאג'. זה שאתם מכירים את ג'יי זי ואתם לא מכירים את רפאל הצדיק זה כשל במערכת. ואפילו סטיבי וונדר מתארח אצלו באלבום.



Raphael Saadiq-Oh Girl











10. Elbow-The SeldomSeen Kids - רוק 2008 מעולה
מכל להקות הרוק החדשות השנה, Elbow היחידים שהביאו אותה באלבום מעולה שיהיה קלאסיקה. והם עושים מוסיקת רוק עכשוית שזה אומר שזה לא נשמע ברוס ספרינגסטין אבל זה עדין רוק. שירים טובים, מרוממי נפש, והשיר Starling פשוט לעננים. גיליתי אותו קצת באיחור אחרי כולם, ועדין זה לא הפריע לי, כמו שאמרתי זה קלאסיקה.












9. Bon Iver -For Emma, Forever Ago - חורפי, מופתי בכל הרגש
Bon Iver שייכים למה שאני קורא: "שבט דוב המערות". "הלהיטים" מתוך האלבום לא תפסו אותי לאורך כל השנה. הקשבתי והתבאסתי, וגם דילגתי כי זה היה די מדכא. אבל בסוף השנה הקשבתי לכל האלבום כמו שצריך ביום סגרירי באוזניות מתחת לשמיכה וזה פשוט תפס אותי ולא יכולתי להפסיק להאזין, שוב ושוב. אלבום מופתי ש-Bon Iver ציירו בצבעי מים אפרפרים חומים עם שירים מעולים, בהגשה כנה אם כי עגמומית וסוודרית. אני לא מבין למה יש כל-כך הרבה להקות צעירות כאלה, ואני חושב שרובן לא ממש עושות את העבודה (לדוגמא הבלון שנקרא Fleet Foxes-אז מה אם יש להם הרמונויות?), אבל זה יפה שיש כיוון כזה, שהוא לא מסחרי, שהוא מהנשמה, שגם ב-2008 לאנשים צעירים צעירים אין רק דיסקו בראש. וקשה מאד לדרג את זה, כי כשאתה במצב רוח מתאים זה השמים, וכשלא אז: "באמאשכם עזבו אותי עם הדיכאון הזה". אלבום מופתי אמרתי?
Bon Iver-Flume






8. Infadels - Universe in Reverse - פופ-רוק מדליק
את Infadels הכרתי לראשונה עם השיר המדליק Love Like Semtex שכבר חדר לי מתחת לעור והוא צרוב לי לעולמים בהארד דיסק של המוח. והשנה יש להם אלבום חדש עם הרבה שירים טובים שאחד מהם אפילו מזכיר את הנ"ל אך אף אחד מהם לא ממש באותה רמה של יצירת המופת הזאת. לאחר שהתגברתי על כך, התחלתי להנות מאלבום טוב עם הרבה שירי רוק/פופ כיפיים, כמו שאני אוהב, שמתאימים מאד לקיץ. כשהגעתי לשיר הנושא כבר התחלתי להמריא. ושמעתי את האלבום הזה די הרבה.

Infadels - Universe in Reverse




7. Adelle-19 - סול אישי בוסרי
גם גיל 19 זה כיף. לא כמו 21 אבל גם. גם לא כמו הכיף של הגיל שלי. כשתגיעו תבינו. אדל היא התגלית הטרייה של 2008. באלבום הבכורה שלה היא מוכיחה שני דברים: א. שמוסיקה צריכים להתחיל לשמוע מבילי הולידיי ב. שאפשר לכתוב מוסיקה נפלאה בגיל 19.
יש להיט באלבום שכולם מכירים Chasing Pavements. אבל מה שיפה בו הוא סיפורי האהבה הבוסריים שיש בהם איזושהיא נוסטלגיה ומתיקות סמיכה. ואני לא אוהב את דאפי וגם לא את לאורה מרלין אבל אותה כן.

Adelle - Daydreamer









6. Kanye West - 808's & Heartbreak היפ-הופ סול מרגש
אני חושב שהדבר האחרון שקניה ווסט תכנן בחיים שלו הוא שברון לב. אבל כנראה שזה עשה לו רק טוב. פתאום הראפר הכי שחצן בעולם (כולם הכי שחצנים) גילה שהדברים הכי טובים בעולם הם בחינם (אהבה, חיוך, אויר), אבל מצד שני אי אפשר לקנות אותם בכסף. ואז כשנשבר לו הלב, הוא החליט שהוא חייב לשיר, מכאב כמובן. ובגלל שהוא לא יכול לשיר באופן טבעי הוא משתשמש ב"אוטו טיון" מה שנקרא גם "ווקודר" שעושה קול מסונתז (שר השמתמשה בו בשיר המפורסם שלה) ויש בכך אירוניה שהקול הכי אמיתי שלו נשמע כשהוא מסונתז.אלבום עם שירים טובים וכנים, מעובדים בצורה פשוטה למדי, ושקניה ווסט שר מהלב בקול הכי מסונתז בעולם. כל-כך התמכרתי שלמרות שזה הופיע רק בסוף השנה הוא פה, ויכול להיות שאני עדין מתלהב, אז זה קצת בערבון מוגבל.

Kanye West-Say You Will








5. Vampir Weekend גרייסלנד מודל 2008
בלי צחוק אם לא היה גרייסלנד של פול סיימון זה היה האלבום של השנה, אבל גם כך זה אלבום מושלם. מבחינת סגנון, מבחינת שירים. יצירת מופת שתשאר איתנו לעולמים. הבעיה שזה טריק משומש. מצד שני הם עשו את זה כל-כך טוב שנשאר רק לומר: אז מה אם גרייסלנד היה קודם? שמעתי אותו פחות ממה שמגיע לו כי הוא לא מפתיע ולא מסקרן עד כדי כך, אבל בכל עשרות הפעמים שהאזנתי לו הערצתי את האנשים שעשו אותו, למרות שאין להם צורה, ונהנתי בלי סוף. והנה אפילו פיטר גבריאל עושה קאבר שלהם כם Hot Chip

Cape Cod Kwassa Kwassa - Hot Chip & Peter Gabriel


4. The Hold Steady - Stay Positive רוק בטעם של פעם
אם הייתי מאצ'ו ישראלי טיפוסי, קצת מיושן כזה אתם יודעים, שמעשן מרלבורו (כבר לייט), שהיה לו פעם אופנוע, שגדל במושב או בקיבוץ, ששירת בחי"ר, הייתי בטח אוהב את האלבום הזה. ולמרות שאני לא מאצ'ו פיצ'ו, אני מאד אוהב את האלבום הזה. אומרים במקרה כזה "אלבום עשוי היטב", אבל זה יכול להטעות, כי "עשוי היטב" אומר בד"כ שאין לו שפיץ, ויש לו שפיץ! יש בו שירים טובים, והוא זורם כמו נסיעה באופנוע בערבות האין סופיות של ארה"ב. אלבום הרוק של השנה בטעם של פעם אבל בהחלט לא עבש.

The Hold Steady-Constructive Summer







3. MGMT Oracular Spectacular ממגנט ומלהיב
הנבואה הספקטקולרית של MGMT ממג'מנטת. זה היה יכול להיות אלבום השנה אם לא היו טובים ממנו. הוא כאן לא רק בגלל שהוא כזה טוב. למעשה יש בו בסה"כ 4-5 להיטים כייפים מושלמים ועוד כמה שירים שלא שווים יותר מהאזנה אחת. אבל השירים האלה חוץ מזה שהם ממש טובים, הם כל מה שהכי 2008 שיש. בעוד 20 שנה כשישאלו מה היה ב-2008 זה יהיה כמו הליגה האנושית MGMT ו-HOT CHIP.
אומרים ש- Mgmt מחקים כל סיגנון שיש, שהם עושים מוזיקה חייזרית וגלאם רוק- אלקטרו-גיטר- פאנק -סבנטיז-עתידני. לי הם מזכירים את הרולינג-סטונס ואת דיויד בואי. אז מה זה אומר על 2008. סלט?

Mgmt-Weekend Wars








2. She & Him -Volume One תמים וגאוני
כשזה טוב זה טוב, וכשזה פשוט ומושלם זה גאוני. זואי דשאנל ו-M.Ward הכינו אלבום קאנרטי-רוק-פולק עם שירים פשוטים ושירה כנה בלי מניירות שפשוט עושים טוב על הנשמה בלי טיפת מאמץ או זיעה. וזה מספיק.



1. Foal - Antidoots - מופתי


הסייחים כאן במקום ראשון לא רק כי באופן מושכל אני יכול לומר שמכל הלהקות החדשות (אנחנו בכל זאת ב-2008) הם עשו אלבום שהוא בעל סגנון ייחודי, חדש (!) שהוא ניו-רייב עם נגיעות ג'אזיות , ובעצם בזה אמרתי הכל: אין ניו-רייב ג'אזי, שהוא פאנק-דאנס מושפע מרוק-מאת' ומינימליזים פיכודלי. זה פשוט משהו חדש ומצויין, ומגובש (!) ושלא כמו Late Of Pier שעשו אלבום מתוזז, שלא כמו Of Montreal שעשו אלבום מחורבש, שלא כמו Mgmt שהם עושים משהו בעצם קצת ישן-חדש, ובכל מקרה חצי מהאלבום שלהם לא שווה, ושלא כמו פורטיהאד שעשו אלבום שקשה להאזנה - Foals עשו אלבום כייפי ובכל זאת רציני. לי זה נשמע הכי 2008, וכבר כתבתי ששומעים את משק כנפי ההיסטוריה. אבל לא בגלל זה הוא פה, אלא בגלל שהוא מופתי ויש בו שירים טובים, ואני פשוט אוהב אותו. אני מעריך שגם בעוד 20 שנה אני אשמע אותו, אם עד אז לא אתחרש לגמריי.

Foals - Olympic Airways//Ewan Pearson's Remix











Foals-Antidotes מופתי

















ואם יש לכם עוד כוח ולא הקשבתם למספיק מוסיקה השנה אז הנה כמה EP's שאהבתי השנה.:
אנוטני והג'ונסונס הוציא EP מרגש שנקרא Another World

בלק פרנסיס הוציא EP קטן ורוקי סטייל פיקסס שמשום מה נשמע עוד עדכני

Hearts of Palm - מדנוור הוציאו EP בכורה בסגנון פוליפוניק ספרי

Amazing Baby- הוציאו EP בכורה שהוא MGMT מתוגבר באוקטן רוקי


אוטוטו הסיכומים של הלהיטים, הקליפים

והדאנס פרימיום 2008 !





11 תגובות:

Shachar אמר/ה...

יש משהו שלא אהבת השנה? :-)
סחתין על ההשקעה. אני לא מצליח להושיב את עצמי לכתוב אפילו על חמישה אלבומים.

אביעד אמר/ה...

כיף גדול.
אני כבר מחכה לאלבום הבא של הסייחים. הם טוענים כי הם אינם אוהבים במיוחד את ההפקה של האלבום הנוכחי, שיצא לטעמם מעט נקי מדיי. מעניין מה יקרה בעוד שנתיים, כשיגיע השני במספר.

גיאחה אמר/ה...

סחטיין על ההשקעה!!! ואחלה בחירות, מעניינות ולא תמיד צפויות. נהניתי מכל רגע, אפילו שלא את כל האלבומים כאן שמעתי כמו שצריך.

martzianno אמר/ה...

זה ממש בלתי-נסבל כל הכמות מוזיקה הזאת! - אני לא מספיק לעשות כלום!!!
טוב שיש סיכומי שנה ואפשר להשלים פערים...
לפני הכל, תודה על רפאל הצדיק וחוצמזה, יופי של בחירות, אהבתי את הגיוון (ואני מודה לך שלא הכנסת את אואזיס... (: ) - ישר כח!

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

שחר, אביעד, גיאחה, מרציאנו כיף שאתם נהנים. באמת השנה הייתה אוברדוזזסס של מוזיקה, והיה קשה :-) אבל מישהו צריך לעשות את העבודה הזאת!
וכל פעם שאני מבקר אצלכם בבלוגים, אני מגלה שיש עוד מוזיקה מעולה להקשיב לה. אז גם לכם יש חלק באשמה :-)

אודי ניב אמר/ה...

אייל גם אם הטעם שלנו לא תמיד חופף..כל הכבוד!! השקעת ביג טיים
וכן.. לחבורת המגיבים יש חלק גדול בנטילת הזמן הפנוי שלנו ..
וטוב שכך..
:)

Jus אמר/ה...

אהלןרדיו.
אני עוד קצת חדש (חצי שנה) לכל נושא האינדי. עד שפתחתי בלוג, והכרתי את העונג ודרכו את כל השאר, שמעתי המון מוזיקה, אבל לא כ"כ הרבה אינדי. אני מתרגל לאט לאט.
לא שמעתי הרבה אלבומים מתוך הבחירות שלך, אבל אני די מסכים עם הבחירות שלך, רק שהייתי שם את Hot Chip יותר למעלה, ומחליף את אדל בלורה מרלינג.
תודה תודה.
אני מתחיל להוריד ולהאזין.

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

אודי לכבוד הוא לי. וג'וס - רדיו פרימיום הוא בדיוק בשבילך לפי מה שראית בבלוג שלך. ולא הכל אינדי פה זה יותר מגוון.
ולי קוראים אייל

נמרוד אמר/ה...

סוף סוף התפניתי להציץ על הפוסט - יא ווארדי איזו השקעה!

מה עם האלבומים הגרועים של השנה? בשביל מה כתבתי לך פוסט?

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

האלבום הגרוע של השנה בקרוב! לפני זה יש את מצעד הלהיטים והקליפים. ונמרוד כיף שאתה מבקר:-)

Shoegazer אמר/ה...

רשימה מופתית. וגם מאד קרובה להעדפות שלי

אצטרך לעשות השלמות . בכל מקרה -ההשקעה שלך השתלמה :)

פוסטים אחרונים וממש שווים !