הרטרו-דיסקו חזר בגדול בשנה שעברה (יש פה איזה כפל משמעות). האמת יצאו אלבומים שלא התלהבתי מהם מההתחלה, ונתתי להם עוד ועוד הזדמנות ובסוף אפילו לא שווה לדבר עליהם. עכשיו יצא אלבום חדש ומצויין של Hercules & Love affair שעושה לגל הזה טוב. חוץ מזה שבשם הלהקה יש את המילה "אהבה" וכבר שווה לדבר על זה (תדעו לכם שזה עובד, כמה שאני מדבר יותר על אהבה כך אני מאוהב יותר באישתי והחיים יותר טובים).
ולעניינינו, הרטרו דיסקו הוא לא בדיוק סוער ולא בדיוק סוחף, אלא דיסקו אינטליגנטי. לדוגמא האלבום שלפנינו הוא בצ'יל- אאוט טוטאל, מתאים לחופשה באי הקריבי וכמוסיקת רקע, עד כדי כך שהוא מזכיר לי את ZERO 7. למעשה לקח לי זמן עד שהביטים של האלבום הזה נצנצו כמו כדור מראות בדיסקוטק. גם לא היית לגמריי בטוח שזה באמת דיסקו ולא צ'ילאואט שהתחפש לדיסקו: הקצב, כל הרפטטיביות שמאופיינת לדאנס של ימינו, ובכל זאת כבר מזמן לא שמענו דיסקו. אבל אז שנה חכמנו גל אוחובסקי במאמרו בטיים אאווט "מקצבים אפריקאים וכינורות - זה דיסקו".
לעומת הדיסקו האינטלגנטי, הדיסקו כתופעה המרכזית של סוף שנות השיבעים, חולל את מהפכת הריקודים שנמשכת עד ימינו. לפני זה לא יכולנו לרקוד אלא ריקודים סלוניים או ריקודיי רוק-אנ-רול . שזה בדיעבד ריקודי סלונים מהירים. להזכירכם הדיסקו צמח בעשור הכי לא מוערך בתולדות המוזיקה (שלא בצדק), ומבין כל הסגנונות שתפתחו באותו עשור: הPאנק (סקס פיסטולס), הרוק הפרוגרסיבי (פינק פלוייד), הרוק הכבד (לד זפלין) - הדיסקו (אין סוף שמות) הכי מושמץ.
אני מרחיב מעט פה את הנושא. שימו לב שלאורך העשורים התקיימו שתי היסטוריות מקבילות של מוסיקת פופ/רוק. בשנות השישים היה פופ קופצני טיפשי, הדוגמא הרעה שלו זה המונקיס, הדוגמא הטובה שלו היא התקליטים הראשונים של הביטלס, ובמקביל היו הדלתות, ג'ימי הנדריקס, בוב דילן. כאמור בשנות השבעים היה הדיסקו "הקליל" וכל השאר. בשנות השמונים היתה מוסיקה שעשתה לי בחילה לדוגמא של בננה רמה, ומקביל הגל החדש, הקיור, הסמיתס .בשנות התישעים היו נירוונה, הפיקסס, סטון רוזס, הגראנג' והדאנס, ובמקביל עוד מוסיקה שעושה בחילה. הבחילה, דרך אגב, עוברת לפעמים. ויש מקרים שזה פשוט ענין של סנוביזם או אפילו של טעמים שמשתנים. אני לדוגמא היום מאד אוהב את הבי-גיז ואת להקת אבבא, ובזמן אמת הם עשו לי בחילה. פשוט הייתי ילד שלא אהב מתוק, אהבתי מלוח.
ונחזור לדיסקו. הדיסקו מושמץ כיוון שהוא פונה למכנה הנמוך, הוא לא אנטלקטואלי ולא אינטליגנטי ולכן גם לא נחשב מהפכני, ולא בצדק. בכל הזדמנות שאנשים רוצים לחגוג את החיים מה הם עושים? במסיבות MTV במסיבות FTV אנשים חוגגים עם מוזיקה ורוקדים אפילו בבית הכנסת בכל בתי התפילה שרים מזמורים, ובשמחת תורה רוקדים. דוד המלך, המשיח!!! כתב את ספר תהילים, ומה יש שם אם לא שירה ופואטיקה. וכיוון שמדובר בנגן כינור אני בטוח שהיו מנגינות ולחלק מהמזמורים המנגינות היו יותר מוצלחות מהמילים. ואתם חושבים שלא היו תופים ומחולות , אני מזכיר בהזדמנות זאת את שירת דבורה ואת תוף מרים. ובטח שהיו רוקדים אותם. וכמו שגל אוחובסקי כתב : כינורות (דוד המלך) ותופים אפריקאים (תוף מרים בסיני) זה דיסקו!!!
במקרה של האלבום של הרקולס, מה שהופך את המוסיקה ל"אינטליגנטית" זה שהיא מעט גולמית, כלומר כמות הרימקסים שניתן לעשות לה אינסופית. קצת קצב והיא תפסיק לעשות פרצופים של ד"ר דיסקו, ותתחיל להתנהג בטבעיות. ואז זה נשמע אחרת לגמריי. דבר שני זה מאד עוזר לחזור ולשמוע מוסיקת דיסקו משנות השבעים (ולכבוד זה הוכן המיקסטייפ המדליק של השבוע), ואז השמיעה יותר מושכלת (מלשון שכל). הרימיקס שלפנינו, מוצלח במיוחד ועושה אפ-גיירד לשיר, וחוץ מזה הוא בעצמו הצדעה לדיסקו המקורי, כל התופים והבס בהתחלה, ממש דומה לדברים שהיו פעם, והנה בהשמעת בכורה !!!!
ולעניינינו, הרטרו דיסקו הוא לא בדיוק סוער ולא בדיוק סוחף, אלא דיסקו אינטליגנטי. לדוגמא האלבום שלפנינו הוא בצ'יל- אאוט טוטאל, מתאים לחופשה באי הקריבי וכמוסיקת רקע, עד כדי כך שהוא מזכיר לי את ZERO 7. למעשה לקח לי זמן עד שהביטים של האלבום הזה נצנצו כמו כדור מראות בדיסקוטק. גם לא היית לגמריי בטוח שזה באמת דיסקו ולא צ'ילאואט שהתחפש לדיסקו: הקצב, כל הרפטטיביות שמאופיינת לדאנס של ימינו, ובכל זאת כבר מזמן לא שמענו דיסקו. אבל אז שנה חכמנו גל אוחובסקי במאמרו בטיים אאווט "מקצבים אפריקאים וכינורות - זה דיסקו".
לעומת הדיסקו האינטלגנטי, הדיסקו כתופעה המרכזית של סוף שנות השיבעים, חולל את מהפכת הריקודים שנמשכת עד ימינו. לפני זה לא יכולנו לרקוד אלא ריקודים סלוניים או ריקודיי רוק-אנ-רול . שזה בדיעבד ריקודי סלונים מהירים. להזכירכם הדיסקו צמח בעשור הכי לא מוערך בתולדות המוזיקה (שלא בצדק), ומבין כל הסגנונות שתפתחו באותו עשור: הPאנק (סקס פיסטולס), הרוק הפרוגרסיבי (פינק פלוייד), הרוק הכבד (לד זפלין) - הדיסקו (אין סוף שמות) הכי מושמץ.
אני מרחיב מעט פה את הנושא. שימו לב שלאורך העשורים התקיימו שתי היסטוריות מקבילות של מוסיקת פופ/רוק. בשנות השישים היה פופ קופצני טיפשי, הדוגמא הרעה שלו זה המונקיס, הדוגמא הטובה שלו היא התקליטים הראשונים של הביטלס, ובמקביל היו הדלתות, ג'ימי הנדריקס, בוב דילן. כאמור בשנות השבעים היה הדיסקו "הקליל" וכל השאר. בשנות השמונים היתה מוסיקה שעשתה לי בחילה לדוגמא של בננה רמה, ומקביל הגל החדש, הקיור, הסמיתס .בשנות התישעים היו נירוונה, הפיקסס, סטון רוזס, הגראנג' והדאנס, ובמקביל עוד מוסיקה שעושה בחילה. הבחילה, דרך אגב, עוברת לפעמים. ויש מקרים שזה פשוט ענין של סנוביזם או אפילו של טעמים שמשתנים. אני לדוגמא היום מאד אוהב את הבי-גיז ואת להקת אבבא, ובזמן אמת הם עשו לי בחילה. פשוט הייתי ילד שלא אהב מתוק, אהבתי מלוח.
ונחזור לדיסקו. הדיסקו מושמץ כיוון שהוא פונה למכנה הנמוך, הוא לא אנטלקטואלי ולא אינטליגנטי ולכן גם לא נחשב מהפכני, ולא בצדק. בכל הזדמנות שאנשים רוצים לחגוג את החיים מה הם עושים? במסיבות MTV במסיבות FTV אנשים חוגגים עם מוזיקה ורוקדים אפילו בבית הכנסת בכל בתי התפילה שרים מזמורים, ובשמחת תורה רוקדים. דוד המלך, המשיח!!! כתב את ספר תהילים, ומה יש שם אם לא שירה ופואטיקה. וכיוון שמדובר בנגן כינור אני בטוח שהיו מנגינות ולחלק מהמזמורים המנגינות היו יותר מוצלחות מהמילים. ואתם חושבים שלא היו תופים ומחולות , אני מזכיר בהזדמנות זאת את שירת דבורה ואת תוף מרים. ובטח שהיו רוקדים אותם. וכמו שגל אוחובסקי כתב : כינורות (דוד המלך) ותופים אפריקאים (תוף מרים בסיני) זה דיסקו!!!
במקרה של האלבום של הרקולס, מה שהופך את המוסיקה ל"אינטליגנטית" זה שהיא מעט גולמית, כלומר כמות הרימקסים שניתן לעשות לה אינסופית. קצת קצב והיא תפסיק לעשות פרצופים של ד"ר דיסקו, ותתחיל להתנהג בטבעיות. ואז זה נשמע אחרת לגמריי. דבר שני זה מאד עוזר לחזור ולשמוע מוסיקת דיסקו משנות השבעים (ולכבוד זה הוכן המיקסטייפ המדליק של השבוע), ואז השמיעה יותר מושכלת (מלשון שכל). הרימיקס שלפנינו, מוצלח במיוחד ועושה אפ-גיירד לשיר, וחוץ מזה הוא בעצמו הצדעה לדיסקו המקורי, כל התופים והבס בהתחלה, ממש דומה לדברים שהיו פעם, והנה בהשמעת בכורה !!!!
Hercules & Love Affair - Blind ,Frankie Knuckles Remix
והנה קטע הסיום הנפלא של הדיסק. אתם לבד יכולים לתאר כמה רימיקסים אפשר לעשות לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה