גרג דולי - מופע ותיקיאדה

הייתי בהופעה שלו בארץ עם האפגאן וויגז ב-2012. זו היתה אולי פעם ראשונה שלי שראיתי תופעת הערצה למיניותו של כוכב רוק. כתבתי על זה בזמנו פוסט. מאז אני חושב שהוא הגיע עוד פעם עם האפגאן וויגז לארץ. כל דמותו של גרג דולי והנושאים של השירים על אהבות ואכזבות יוצרים את הדימוי ואת הסקס אפיל שלו. אבל הפעם זה היה אחרת. מבחינתי זו היתה הופעה אופטימית יותר ופחות יצרית. קודם כל הפורמט היה נכון. קראו לזה מופע אינטימי. אבל לא היה מדובר בחווה אלברשטיין עם הגיטרה (שאני מאד אוהב), אלא במופע רוק עם "להקה קאמרית" של גיטרה חשמלית, גיטרה אקוסטית, באס, כינור וקלידים. לפני ההופעה הייתי מוטרד מכך שלא היו תופים, אבל דולי לא צריך תופים או גיטרה הוא יכול גם לזייף אם הוא רוצה כי הוא תופעה בפני עצמה. אם כי חייבים לציין שהיתה לו להקה  מעולה - נגן גיטרה חשמלית מעולה מניו-אורלינס וגם הכינור (היו רגעים שלא הייתי בטוח מה מהם מנגן באותו רגע), וגם הבס ונגן הפסנתר הישראלי שהצטרף.
 אהבתי לראות שהוא השמין (קצת) והתבגר אבל עדין מלא חיוניות. עדין מלא עוצמה. הקול העורבני שלו בולט יותר. אבל עדין הופעה מהלב אינטימית אנושית. בתור אחד שלא גדל על שיריו אני יכול לומר שמה שאני מרגיש בהם מעבר לכישרון ומעבר למילים ולמוזיקה זה בעיקר אישיות. אופי. אנושיות. וזה בא גם לידי ביטוי בהופעה. לטעמי יש משהו מעט גולמני במילים של שיריו. מלא חן ומלא רגש אבל לפעמים אני מרגיש שהשירים שלו הם יותר סיפורים מאשר שירים. ומה שכל-כך אהבתי אצלו אתמול זה את התשוקה. החיוניות. אני ראיתי בו שם בבמה קצת את עצמי איך שאני אהיה בעוד כמה שנים – בן אדם בגיל העמידה שהגשים כבר את עצמו ואת מאוויו, אבל שעדין רוצה לחיות להרגיש ואם צריך לשנות פורמט אז משנים פורמט כי זה נכון.

כשחזרתי הביתה היה לי קשה להרדם אז קראתי בעיתון ואז נתקלתי באחת הפרסומות לותיקיאדה באילת (יש דבר כזה ! כלומר, עיתון - יש דבר כזה עיתון ! וגם ותיקיאדה !), יופיע שם יהורם גאון, חבל שלא מביאים להם גם את קית' ריצ'ארדס שיראו איך צריך להתבגר נכון.

הסטליסט היה מורכב משירים מתקופות שונות. היו שני הדרנים - כי ככה זה בישראל הדרן אחד לא מספיק לנו תמיד אנחנו רוצים עוד שיר אחד אחרון חביב חביב - אבל הפעם במקום שיר הסיום המקורי הוא נתן לנו את Please Stay כי הוא אמר שזה מה שהוא מרגיש שאנחנו רוצים. ותודה להילה דגן אוהדת מספר אחת ! שהשיגה את סטליסט:


היו כיסאות אבל עמדנו וישבנו ושוב עמדנו ומי שרצה לרקוד רקד ומי שרצה לשבת (כמוני) ישב (סוף סוף אפשר לשבת בהופעה בלי שיתסירו).
אהבתי את הקאבר שהוא עשה למיי פאני וולנטיין:

מקסימל קומפקט - הכוח מתעורר

פורטיס עם כובע טמבל בתמונה חלוצית

זו היתה ההופעה השלישית של מינימל קומפקט שראיתי. ואני לא ממש איש של הופעות. בפעם הראשונה זו היתה הופעת הפרידה ברוקסן בשנת 1991, הפעם הקודמת היתה בסיבוב הקודם שנדמה שהיה כבר האחרון, וביום חמישי השבוע, שאולי האחרונה שלי. אולי גם שלהם. מי יודע... כל פעם מחדש נדמה שהכוח מתעורר כדי לתת מכת מחץ אחרונה למציאות. ואז הוא גם חוזר.
אז הפעם הייתי סאחי מתמיד. עמדתי על המדרגה של הבארבי, שהיא המקבילה לתאי צפיה שיש באולמות רגילים. היא, בנוסף למרפסת. בקיצור בניגוד להופעות קודמות שבהן הייתי צעיר מידי, או שתוי מידי, הפעם הקשבתי למוזיקה כמו שצריך. והיה ממש מצויין. הם נתנו את כל הלהיטים. הם ניגנו מצויין. הקהל התלהב. זה הרגיש כמו שאמר פורטיס, "כהווה מתמשך", עברו לי המון מחשבות בראש (בגלל שלא הייתי שתוי מספיק) על כך שזו להקה שבעצם היתה קיימת לפני הפיקסיז ולפני שיו-2 המציאו את נגינת הפעמונים של אדג'. על ההשפעות של הקראוט רוק עליהם. על כך שהם מנגנים בעיקר על גיטרות היום ושהקלידים נשמעים אחרת. יש יותר סמפלינג ויותר השפעות של טכנו על המוזיקה. עדין אני מרגיש שברי הוא המוזיקאי או הנגן הכי מוכשר שם, ואולי גם הרוקיסט האחרון של ישראל ששר בעברית. פורטיס נראה לי כמו מז מהסרט החדש של סטאר וורז, סמי בירנבך כמו סנוק, מקס פרנקן הוא צ'ואי, ברי הוא האן סולו, ומלכה היא כמובן הנסיכה ליאה.
את כל ההופעה ליוותה תאורה מאד מוצלחת בכחול ובאדום. וגם אפקט נחמד של עשן. אני זוכר את זה גם מההופעה ברוקסן. ברוקסן זה היה ב- 91 אז העשן לא היה רק מהמכונות, אלא גם ממאות המעשנים באולם. ואפילו שאז עישנתי בעצמי, זה היה בלתי נסבל. לכן זכרתי את זה. אז הלכתי לירכתיי האולם של רוקסן, שהיה די גדול, וראיתי את ההופעה מרחוק. היו המון אנשים אבל זכור לי במיוחד ערן צור שעמד לפני.
אז נחזור ליום חמישי - היה כיף, יש משהו מאד יחודי עם צליל אופייני ללהקה הזו. זה באמת היציאה הישראלית הבינלאומית הכי מוצלחת שהיתה פה. יש הרבה מאד שירים שעומדים במבחן הזמן גם בהאזנה מפוקחת. ואחרים שפחות, כלומר עדין טובים אבל נשמעים מזמן אחר. היה כיף להיפגש עם כל מי שבא. למטה שיר מההופעה השבוע שמתחיל עם מחווה לבואי



בדרך למינימל הקשבתי לדיאמונד דוגז. אלבום שקניתי לפני שבע שנים בערך, יחד עם הירוז, ומאד התאכזבתי ממנו. השבוע זה נשמע לי ממש אחרת. לקח לי זמן לעכל גם את העטיפה, אבל בעיקר הרגשתי שהוא מיושן ולא מגובש. אמנם יש בו את רבל רבל, אבל אלבום אינו נמדד ע"פ שיר אחד, להיפך, לפעמים השיר הבולט יכול להאפיל על כל השאר. יש באלבום הזה ערבוביה של גלאם ודיסקו וסול שאולי צביקה פיק היה מושפע ממנה, יחד עם קראוט שבואי אמור להחשף אליו רק בהמשך בברלין. אז עכשיו אני אוהב את חוסר המושלמות, את החיפוש, את הניסיון והטעיה. אני לא חושב שזה בגלל שבואי מת, אלא בגלל שכשאתה מקשיב לכל-כך הרבה מוזיקה אתה נהנה גם מדברים פחות מושלמים, ושאינם אחידים, אולי אפילו יותר.

הופעות פרימיום: קלקסיקו בבארבי

היה רגע בהופעה בבארבי שג'ואי ברנס אמר שהבארבי נותנת הרגשה כאילו הם פתחו את.דלת הגארג' שלהם וכולנו באנו להקשיב להם מנגנים. ובאמת הם נשמעים הרבה יותר חיים בחי. אני לא מבין למה יש כזה הבדל בעוצמה בין האלבומים שלהם לבין ההופעה. במיוחד שהביצועים מנוגנים בצורה מאד מקצועית ומדוייקת. למה The walkman יכולים להישמע עוצמתים באלבומים וקלקסיקו נשמעים רכים באלבומים. אולי דווקא בגלל הכמות האדירה של הכלים. המוזיקלים, אז מנסים באלבומים ליצור איזון ומקום לכולם ואז זה נשמע קצת.איטי. על הבמה היו מלא גיטרות שתי חצוצרות כמובן שגם קלידים ותופים ובס, אבל גם אקורדיון וקסילופון שבתוך כל המריאצ'י הזה קצת נבלע, אבל אני שמתי לב אליו כי עמדתי קרוב.  זה היה ממש קרנבל או מצעד בניו אורלינס או הופעה באיזו עיירה בדרום קליפורניה שנקראת קלקסיקו.

לא יודע איך היה  בתאטרון גשר (בהופעה של מ. וורד שהיתה שם כמעט נרדמתי ואני מאוהביו) אבל  בבארבי היה כיף. היתה מסיבה. שלא לומר חאפלה מקסיקנית. הם מצליחים לעשות מהכל בוריטו ולעטוף בטורטייה. גם מלאב וויל טיר אס אפארט של ג'וי דיוויז'ן.

היה די מרווח בבארבי. אבל מאד מלהיב על הבמה, וגם הקהל היה להוט וחם. מהרגע הראשון התחלנו לרקוד. ולמחוא כפיים. ברנס הצליח להפעיל אותנו ואנחנו כולנו היינו שלהם. איזה כיף של ערב.

תפסתי לי עמדה שאפשר לראות את הבמה משמאל, להציץ על הקהל מימין, והחצוצרות בתוך האוזן. קפצתי מאושר. לא מ ס פ י ק גבוה לטעמי.

פגשתי מלא חברים טובים מהפייסבוק. היה שווה. אחת ההופעות הטובות. לא תארתי לעצמי שכך יהיה.

יום או יומיים אחרי ההופעה חזרתי להקשיב לאלבום הטוב שלהם שיצא השנה, והוא נשמע כל-כך מאורגן ומתוזמר ומאופק לעומת היצריות והחושניות שהיתה בהופעה בבארבי.  נדמה לי שאנחנו המאהבת הבלתי חוקית של קלקסיקו ובגלל זה הם כאלה משוחררים איתנו.

אחד מרגעי השיא:


ההדרן האחרון חביב חביב:


ואיך אפשר בלי:

מ. וורד בתאטרון גשר - מיסטר קלין

בים מי אפ סקוטי !

כיאה לתאטרון רוסי. השתרך תור עצום לאיסוף הכרטיסים בקופות. לזכר התקופה הסובייטית. היה גם תור לפלאפל ולשווארמה, ותור לתור של הבירה, הכל היה תורי, גם בהופעה ישבנו בתור.

הגיע קהל מאד אוהד להופעה של מ. וורד אתמול. שהרעיף עליו אהבה ללא תנאים. ניכר היה שוורד לא ציפה לכך. החצי הראשון של ההופעה כלל שירים פחות מוכרים, על גבול האיזוטרים, קאבר יפה לרייב און של באדי הולי, קאבר כייפי לדניאל ג'ונסטון, ואהבתי גם את השיר שהוקדש לג'ורג' האריסון. להפתעתי רבע מהשירים של כל ההופעה נוגנו על פסנתר, והיתה גם, כמובן, מפוחית. נקודת המפנה היתה השיר פוייזן קאפ האהוב. וממנו ועד סוף ההופעה הוא הרביץ להיט אחר להיט, בביצועים אקוסטים שהיו תואמים את האלבומים.

למרות הגודל של האולם היתה תחושה של אינטימיות, בעיקר בזכות התאורה שמוקדה רק בו. לפעמים האור היה כל-כך חלש שהיתה תחושה של קומזיץ, אבל היו גם אפקטים, ומשחקים שונים בתאורה, שצולמו היטב, ושניתן לראות בתמונות שונות ברחביי הפייסבוק. כמובן שכולם הכירו את כולם (כמובן שלא, אבל זו היתה ההרגשה). האווירה היתה חמה, והתקשורת שלו עם הקהל היתה מצויינת. מהר מאד הוא אמר תודה. מהר מאד מחאו לו כפיים ושריקות שהעיפו את התקרה. עוד כמה שירים והוא אמר לנו שאנחנו אווסום, ושהוא צריך לבוא לכאן יותר. כאמור, כולם מאד מאד נהנו. כיוון שאנחנו חלשים בכדורגל, ולא הגענו למונדיאל, אז הספורט הלאומי שלנו הוא להחזיר אומנים להדרן שני, וזה הצליח. ואז הוא הזמין מישהו מהקהל שיעלה וינגן על הפסנתר בזמן שהוא שר ומנגן על גיטרה את רולרקוסטר. מבחינתי זה היה שיא ההופעה. חשבתי מראש שהוא ינגן מאד טוב, ומדוייק, וקרוב למקור. אז האילתור הזה היה טוויסט טוב שהשאיר טעם טוב בפה.
אם הבנתם קצת בין השורות, או שלא, אני מעט השתעממתי. אולי גם בגלל שישבתי בשורה 18. אבל בעיקר כי היה חסר לי רוקנרול. דניאל ג'ונסטון שישפריץ רוק תוך כדי, או פיט דוהרטי שיזנק עליי מסטול. היתה אווירה של תיאטרון. וריח של תיאטרון. והמזגן לא קירר מספיק. מזל שישנתי צהרים כי אחרת הייתי מנמנם. מה שיכול לתאר הכי טוב את ההרגשה שלי הוא ההדרן הראשון, שהיה קאבר ללץ דאנס. נכון שהיה יפה, אפילו מאד, אבל לקחת שיר כזה מעורר, פצצת אנרגיה שלא הפסקתי לאהוב, ולהפוך אותו למלאוו מלאוו הזה. אומר את הכל. כדי לא להרדם פינטזתי על קאקי קינג ותמר אייזנמן בסצינות לוהטות (זה לא אני זה המוח שלי) היה מעניין.

ההופעה הסתיימה די מוקדם. כי היא התחילה די מוקדם. כשבחוץ עוד השתרך התור הלא הגיוני לכרטיסים (למה לא כרטיסים ממוחשבים ??)  בפנים תמר אפק שרה לבד בחושך. שירים פולנים שעשו לי פריחה. קלישאות ילדותיות באנגלית ישראלית עם גיטרה אקוסטית. אמרו לי שהיא מכסחת להפליא בגיטרה חשמלית, ושהיא הלכה על כיוון חדש. אז שיהיה לה בהצלחה.

שורה תחתונה: היתה הופעה מעולה. זה לא הוא זה אני.

יש מלא שירים מההופעה בערוץ היוטיוב הזה [קישור]. קבלו את שני שירי ההדרן המדוברים -
הבה נרקוד בישיבה:

רולרקוסטר עם אילתורי פסנתר כייפים:

יש אבנים עם לב של אבן

קית' ריצארדס, אז והיום בהופעה בתל-אביב

מהרגע שג'אגר עלה לבמה נגמרו הקיטורים. לא החום, לא המחיר של הבירה שעלה כמספר המעלות צלזיוס, וגם לא מחיר הכרטיס. הכל נעלם והגיע הזמן להנות. רוח רוקנרול אמיתית היתה שם לפרקים. עלייתו של מיק טיילור לבמה שיקפה את אחד מהם. אבל בגדול זה הרגיש לי רוב הזמן כמו מופע בברודווי או מחזמר משוחק היטב. לא האמנתי למיק ג'אגר שאמר בעברית "אתם קהל מטורף". מבחינתי זה היה הסימן הבוטה ביותר לכך שהכל מבויים. הרבה יותר האמנתי לקית' ריצ'ארדס שאמר באנגלית שטוב להיות פה, ומיד הוסיף בבדיחות הדעת "אבל טוב להיות בכל מקום, כל עוד אתה יכול לבחור איפה להיות", בדיעבד הסתבר שגם המשפט הזה ממחוזר. אז התחושה מעורבת. לא הייתי סולח לעצמי אם לא הייתי מגיע להופעה, מצד שני הרגשתי את המשחק משוחק יותר מידי והפריע לי שזה מה שנהייה מרוקנרול יצירתי יצרי ואומנותי - בידור קל לכל המשפחה, ובהמשך הפוסט אנסה אפרט למה.

 גם בשבילי לראות את האבנים המתגלגלות הוא בגדר הגשמת חלום. שמעתי מאנשים שהיו בהופעות שלהם בחו"ל שזה פנטסטי, שאין רגע דל, שהקהל באקסטזה, שהם נותנים את כל כולם. ורציתי גם. לשמחתי אני גם מכיר די טוב את הרפרטואר שלהם, כשהייתי חייל הקלטתי 8 אלבומים מחבר, את החשובים שביניהם, את Let It Bleed את Tattoo You את Undercober ועוד ועוד, אני אהבתי במיוחד את Emotional Rescue, בגלל הרוח היותר משוחררת שבו. היה לי גם אלבום של הופעה שלהם שהקלטתי לקלטת, ושם הכרתי בעצם את רוב הרפרטואר שלהם מהופעות, ויותר מכך זה היה האלבום שבו התחלתי להתרגש מהם. וכמה שאני מכיר, עדין יש בדיסקוגרפיה שלהם מספיק פינות שאני מגלה, מתוודע מחדש. אבל הרבה יותר מכך, כל מי שמתעניין במוזיקה יודע להגיד שהרולינג סטונס היא אחת הלהקות שאחראיות לחלק ניכר מהבגרות של הרוק. הם אולי הראשונים שהיו הילדים הרעים, וגם היו אלה שהחזירו אותו אל הרית'ם אנד בלוז והבלוז, אל מאדי ווטרס וחבריו, רוברט ג'ונסון היה המלך. בשלב יותר מאוחר הם היו גם חלק מהלהקות שהביאו את הרוק אל האצטדיונים ובגדול. לעשות מזה שואו מרהיב, הם גם למדו לעשות מזה הרבה מאד כסף. שזה לא דבר רע. דרך-אגב, מאז ומתמיד כסף עניין אותם מאד, את Excile on Main Street שנחשב כאלבום מופת, הם חילטרו בצרפת, לאחר שהם ברחו מרשות המיסים הבריטית. שם הם גרו בוילה מפוארת צמוד לאגם עם יאכטה. ומשם הם ברחו ללוס אנג'לס, ומאז הם למעשה אמריקאים לכל דבר ועניין. וכמו אמריקאים טובים הם חזקים בשיווק ומכירות.
 עכשיו אתם יכולים לשאול ובצדק, אז לא ידעת את כל זה מראש ? ידעתי והם בהחלט עמדו בציפיות. קצת כאב לי שזה השיא של הרוקנרול. שככה נראיית הלהקה הכי טובה והכי ותיקה בעולם. אני מעדיף את בוב דילן ששם זין על כולם  את לאונרד כהן שמחבק עם רגש, ואת פול סיימון שעוד יוצר מוזיקה ואלבומים חדשים ומופיע איתם בהתהלבות, וגם נראה לי שליקקו לנו קצת יותר מהרגיל - בגלל המרחק, בגלל שאנחנו כאלה..נו. פרובנציאלים. זה חלק מההתנהגות המחושבת של ג'אגר. זה חלק מהשואו. וזה גם קשור למחיר המוגזם. אני בטוח שזה היה בראש שלו לרצות ולרצות ולרצות. וזה חלק מהתרבות האמריקאית שהם חיים בה. הלקוח לפני הכל. הם מוכרים את המוזיקה שלהם כמו אמריקן בורגר במקדונלדס, ואם הוא דורש את אנג'י, אז הוא יקבל בהגדלה את אנג'י.
הפיד שלי בפייסבוק מלא תשבוחות והלל, לצערי אותי הם פשוט לא הצליחו לכשף ולשכר. רקדתי, קפצתי, ואהבתי את אישתי שהיתה לידי, וגם נהנתה ,אבל אני מעדיף בכל יום הופעה של אינטרפול על הדבר הזה - משהו חי אמיתי שאפשר להתקדם איתו לאיזה מקום. עם כל הכבוד ויש כבוד (אולי קצת הגזמתי, בכל זאת אינטרפול זה לא הגשמת חלום). אני חושב גם שהם סוגרים תקופה במוזיקה. הרית'ם אנד בלוז לא יהיה עוד כמו שהיה קודם, או בכלל אחרי הסיבוב הזה שלהם. מי ינגן אותו, ומי ישמע ?
כמו רבים וטובים גם מבחינתי השיא של ההופעה היה "מידנייט ראמבל", אבל חלקו השני של השיר שכלל הפעלה של הקהל בנוסח "עודד אמר להרים ידיים" די ביאס אותי. נהנתי בכל זאת, כאמור, נהנתי ממה שהיה אפשר, ועוד לא ממש נחתתי.

לסיכום: הנוכחות חובה. ההנאה קצת פחות. הציון 8. ויכול להיות שככה זה עם חלומות, הם אמורים להתנפץ.

פיט דוהרטי - היינו כשיכורים

באתי עם ציפיות אפסיות להופעה של פיט דוהרטי. קניתי כרטיס ברגע האחרון. בהתחשב בפרסונה לקחתי בחשבון שיש מצב שהוא יעלה לא רק מסטול מהתחת, אלא מחוק לגמריי, לא יצליח לנגן בכלל, וירד מהבמה אחרי רבע שעה מביכה, בסגנון איימי ווינהאוס, לפני הנפילה. במקרה היותר טוב ציפית להופעה אקוסטית, חד-גונית, שהתמונה היחידה שתצא ממנה היא התמונה הזו שצילמתי, של פיט דוהרטי זורק זין על העולם, מחזיק גיטרה בתנוחת סימן שאלה, שבה הוא כאילו מתמזג עם גיטרה עצמה. אבל היו עוד כל-כך הרבה תמונות בהופעה הזו: ראינו אותו מעשן אחרי וילון, ואחרי זה לפני הוילון, ראינו אותו נותן בקבוק הויסקי לאוהד שהתפרץ לבמה והועף ממנה, ראינו אותו שוכב על הבמה ומנופף בידיים, ראינו אותו קופץ על הקהל ונופל על הרצפה, ראינו אותו חותם על דיסקים תוך-כדי שהוא מניח משקה על הגיטרה - כי מסטול, או לא מסטול, הוא יודע להחזיק אותה. וראינו אותו אפילו חותם למעריצה על החזה (לבקשתה, רק לבקשתה. לא נראה לי שהוא בדק את תעודת הזהות שלה, ודרך-אגב, הבן-אדם הכי צעיר בקהל היתה ילדה כבת 10 לכל היותר שבאה עם ההורים החטייארים שלה).

 וכך גם היתה ההופעה. בסך-הכל הוא לא כזה נגן גדול, אבל אני אחרי חצי שיר הייתי שלו. והוא הצליח להוציא מגיטרה אחת הרבה מאד תמונות: גם אסיד פולק, גם אמריקאנה, גם כל מיני דברים אחרים. חצי מהקהל ידע את כל מילות השירים בע"פ, ואז התחלתי במחשבות על המוח שלנו, ומה שהוא עושה לחווית המוזיקה שלנו. שהסיבה שאנחנו אוהבים יותר מוזיקה כשאנחנו צעירים, היא שהזיכרון שלנו יותר טוב, שאנחנו רוצים לחזור שוב ושוב על אותו עונג שצרוב לנו במוח. ובאיזשהו גיל אתה כבר לא זוכר בע"פ, מההתחלה ועד הסוף, כל סרט קולנוע שאתה רואה, וגם עם שירים, לאט לאט, הם פחות ופחות נצרבים בתודעה. מה גם שבימינו, עם כל השפע שיש, אתה רוצה לשמוע עוד ועוד דברים, ולא לחזור שוב ושוב על אותה המנגינה. אולי בגלל זה בגיל מסויים אתה גם לא עושה גלוריפיקציה של מוזיקאים, כמו שאתה עושה כשאתה צעיר. כי כבר אין לך זמן להקשיב לתקליט אחד אלף פעמים עד שהוא נשרט.

 אז במקום לשיר את השירים בע"פ נהנתי מאד מהחברה הצעירה שמסביבי (שיש כאלה שהגדירו אותם כגרופיות והיפסטרים, אבל לא חייבים), והתת-מודע לקח אותי לגיבורים שלי - אל בוב דילן, אל בילי בראג, אל פול סיימון, אל סיד בארט.. וזה קצת הפריע לי, שאני בכלל עושה את ההשוואות האלה, שתהליך העיכול שלי חייב להכיל עיבוד שכלתני של הרגשות. למה אני לא יכול פשוט להתמסר לגמריי, להיות שיכור כמוהו ודי ! ואז בא החלק השני של ההופעה, שבו היו הרבה מאד קאברים, מסייקו קילר ועד ווטרפול המוצלח ביותר, לטעמי. וזו היתה בדיוק התופעה ההפוכה, שירים של אחרים שפתאום נשמעים אך ורק של פיט דוהרטי.  כאמור, את החותם שלו ואת האישיות שלו אפשר היה להרגיש כבר מהשיר הראשון. ראינו אגדה חיה, במרחק של כמה מטרים מאיתנו, שנתן משמעות חדשה למושג הופעה חיה. והיה כיף, ומסיבה ובאלגן, ושמח, ומה רע.

בדרך להופעה שמעתי דיסק של אנובה, שגם הקשבתי לו כל היום, ויחד עם ההופעה של רונה קינן, היה בהחלט יום טוב.

לפני כמה שנים ערכתי ראיון נחמד לרונה קינן. זו היתה שיחת לילה, מאז גיל 16 לא היתה לי שיחה כזו, גם לא אחריה [קישור]

לעוד קליפים מההופעה בבלוג של יובל אראל

הופעות פרימיום - מייקל צ'פמן

תלמיד ומורה

 

הגיע הזמן לסכם את הופעות השנה:

היה מרגש  בפרדס חנה כרכור. החסידה מקום אידיאלי להופעה שכזו. גם אינטימי. גם יש במה. גם חצר. גם פאב רוחניקי עם שווארמה צימחונית וגם בירה מלכה, ויין מרלו משובח. אהוד בנאי נתן את הבלוז הכנעני שלו. וסיפר את הסיפור שלו שפתאום שבר לצפת, וללו...נדון ולעיר העתיקה בירושלים. וזה מה שאני אוהב אצלו. את הנדודים, את החיפוש העצמי, שהוא חיצוני וגשמי ופנימי והכל ביחד.
אחר-כך עלה מייקל צ'פמן עם גיטרת הסטרדיווריוס שלו. אני התפעלתי מכך שהוא כזה וירטואוז. אולי נגן הגיטרה האוקסטית הטוב ביותר שיצא לי לראות. וגם אצלו - כל שיר הוא סיפור, וכל שיר הוא רגש, וכל שיר הוא נשמה. ומבחינתי זה היה הקסם. פגשתי את דודו והחברה שלו. לידי היו זוג מאוהבים מכרכור, שמסתבר שחברה של דודו מכירה. תוך כדי ההופעה היא עשתה לו רייקי והיו עוד כמה זוגות מאוהבים שכאלה. השיא היה כשצ'פמן הזמין את בנאי חזרה לבמה. לפני כן עוד הספקתי להגיד לו לחיים (גם אני הסתובבתי להנאתי והייתי קצת שתוי). יחד הם ניגנו שלושה שירים. אחד של בנאי. אחד של צ'פמן. ואחרון ודי. היה כיף. אחרי ההופעה פגשתי שם חבר מהעבודה שלא ראיתי כמה שנים. גם לו קוראים דודו. אמרתי שהיה כיף ?

 

 

 

וכאן אהוד בנאי מספר על מייקל צ'פמן

וכאן כל ההופעה של מייקל צ'פמן ואהוד בנאי בפרדס חנה כרכור

נבדק ונמצא פרימיום - הופעות והפתעות

 

יש רק נסיך אחד !

 

פתיחה

אחותי אמרה לי השבוע שאני אדם טוטאלי. זו בהחלט התקדמות מלהיות טוטאל לוסט. אבל היא התכוונה בעיקר לכך שאני טואטלי באהבה. גם באהבה שלי למשפחה שלי לאישתי לילדיי, וגם בכל דבר שאני עושה. אם אני אוהב את מה שאני עושה אני נהנה. אם לא אז אני סובל. זה קשור לכך שאני לא מסוגל לשקר, וגם לא מסוגל להסתיר... ויש לזה מחיר, אבל יש לזה גם שקט פנימי מאד גדול. כשזה מגיע למוזיקה באינטרנט, גם אז אני הולך עם האמת הפנימית שלי ויש מספר מקומות מועט שאני מסתובב בהם. אחד מהם הוא עונג שבת של גיא חג'ג'. כל שבת באופן קבוע. מחודש לחודש ומשנה לשנה אני מרגיש שהטעם המוזיקלי שלנו הולך ומתרחק, אבל הוא עדין מקור מסודר וטוב מאד לכל מה שמתרחש באינטרנט. לכבוד יומהולדת 9 שנים  לבלוג הוא עורך מסיבת ניינטיז וגם יצר את דף 404 שהוא בדרך כלל תקלה, הפעם זהו לקט של שירי פתיחה נבחרים ובעיקר אימרות כנף על מוזיקה.

פה, כאמור, יש עולם אחר ונפרד שמסכפ את מה שקורה באינטרנט בשבוע שחלף. והפעם בנבדק ונמצא פרימיום, בעיקר הופעות וגם קצת הפתעות

 

הופעות

 

Tomahawk - בישראל !

מייק פאטון ולהקתו טומהוק הופיעו בהיכל נוקיה השבוע. כולם התלהבו מהאנרגיות מהכריזמה.  

דיוויד פרידמן ב-NRG כותב : פאטון אוהב את ישראל וישראל אוהבת אותו. "נעים להיות במקום כל כך גדול ולראות כל כך הרבה פרצופים חברותיים", הוא אומר והקהל מסכים. "הקהל משיגנע", אומר דווין דניסון הגיטריסט ופאטון צוחק. "זו הפעם הראשונה שלך בישראל, נכון?" הוא אומר. יש לו קילומטראז' אצלנו, עם כל הפרוייקטים הרבים שהוא מביא לארצנו, הוא מרגיש בבית ורואים זאת: הוא קופץ, משתולל, נרגע, צוחק וזועף."

הנה קטע מהופעה
Tomahawk live @Tel Aviv July 24, 2013  

דאב טריו בישראל !
כן נכון זו היתה הופעת החימום של טומהוק, אבל יש הרבה אנשים הגיעו גם בשבילם להופעה. והם גם הופיעו בלבונטין 7. ובאופן אישי נראה לי שההופעה שלהם היתה מעניינת אותי יותר. הנה קטע שלהם מההופעה בנוקיה. לי זה נשמע מצויין, לפחות באוזן ימין (תקשיבו, תבינו)
Dub Trio, Nokia , Tel-Aviv, 24.7.2013

Cloud Nothing - בישראל !
הכרטיסים שלהם בלבונטין אזלו, וביום שלישי הקרוב יש להם גם הופעה בסירופ חיפה. אני לא התלהבתי מהם עד ששמעתי את הקטע הבא. והוא מתחיל להיות מעניין רק לאחר שלוש דקות. אז סבלנות
Cloud Nothings - Wasted Days

Sun Ra - בהופעה !
הארקסטרה של סאן רא הופיעה לפני כשנה בהופעה היסטורית בישראל.  מזל שהלכתי. אבל בדיעבד אני מבין מה היה חסר לי שם כל-כך. סאן רא בעצמו. מכל קטעי ההופעה שראיתי עד כה של התופעה הזו, זה הכי טוב !

Sun Ra on Saturday Night Live - May, 1978

Sun Ra on Saturday Night Live - May, 1978 from Bret Primack on Vimeo.

לד זפלין בהופעה משנת 1969 !
אני גדלתי על אלבום ההופעה הכפול והמפורסם של לד זפלין שבו הם מבצעים את סטרווי טו הבן בגירסה הגרנדיוזית שלו. זו היתה תקופה שנות השבעים שהרוק עף על עצמו. איצטדיונים פרוג רוק, וקטעים שנמשכים מאה שנה. אחר-כך בא הפאנק ופוצץ את הכל.  לכן היה נעים לי מאד לגלות השבוע קטע הופעה של לד זפלין מתחילת דרכם, משנת 1969. נראה כזה טרי ורענן והרבה יותר קרוב לרוק גאראז'

Led Zeppelin - Communication Breakdown- LIVE TV-BYEN 1969


ג'וןנתן ריצ'מן - בהופעה !
הוא כל-כך יהודי  הג'ונתן ריצ'מן, וכל-כך לא ישראלי. לא יודע מה הקסם בשירי הפאבים  השטותיים האלה שהוא שר, אני מניח גם שמרחק הזמן עושה עימו חסד. בשנת 1984 אני חושב שהייתי מתנשא על זה. אבל היום זה פשוט נהדר. מה שאהבתי בוידאו למטה חוץ מזה שהוא מאד אותנטי וחוץ מהשירים והאווירה וריצ'מן זה את הדברים שהוא אומר בין השירים. הוא מספר שהדבר העיקרי ששונה בין עבודתיו בציור (כן, אני לא זכרתי שהוא היה צייר) לבין עבודותיו כיוצר שירים הוא ש...טוב תקשיבו לבד:

Jonathan Richman live 84 Part 1
Jonathan Richman live 84 Part 2




הפתעות

 

אומנות הפאנק
רוב האנשים (כמוני) מכירים את הפאנק בעיקר מהזווית באנגלית. קצת ניו-וייב ניו-יורקי, אבל היה פאנק גם באמריקה. שבוע שעבר הבאתי כאן סרט על להקת The X. השבוע סרט על Black Flag בעיקר על הלוגו המפורסם שלהם, שהוא כל-כך טוב שאפילו ג'ורג' בוש לובש טי שרט ועוד מלא סלבריטאים אמריקאים

היי ג'וד בסולם מינורי
אחד השירים שעודדו אותי הכי הרבה פעמים בחיים הוא היי ג'וד של החיפושיות שחיבר פול מקרטני לבן של ג'ון לנון. שמעתי כבר פעם שבמקור השיר הזה לא היה על ג'וליאן לנון, עכשיו מסתבר שהוא גם הוקלט בסולם מינורי ועגמומי במקור. הסיפור של הלהקה הזו אף פעם לא יגמר 

Hey Jude- original in MINOR scale

זקן לכל יום
השבו התקיימו הבחירות המעופשות לרבנות הראשית. בעיתון פורסמו הזקנים והרבנים המעומדים. אין לי מושג מי נבחר. רק שחשבתי שזה כל-כך שונה מזקני ההיפסטרים הפופולארים בשנים האחרונות של גברים צעירים נאים יותר או פחות. במקרה נתקלתי בטמבלר הזה שבו יש 100 גברים צעירים עם מאה זקנים שונים [קישור].

למות על תקליטים
כשנוסעים בכביש מספר 5 ממחלף גלילות לכיוון מחלף ירקון אפשר לראות מצד ימין בניינים משונים שכאלה. בהתחלה לא הבנתי מה זה, אבל אז הסתבר לי שמדובר בקברים על קומות. כל מי שנאלץ לקבור את קרוביו בארץ הזאת מגלה שלקבור כמו פעם מתחת לאדמה ולא על קיר נעשה מאד יקר, עניין של עשרות אלפי שקלים. הגיע הזמן למצוא לכל זה פתרון. בית עלמין ירקון, דרך-אגב, נקנה על-ידי עיריית תל-אביב מעיריית פתח-תקווה, רק בגלל שלא נשאר מקום עוד לקבור בתל-אביב. בקרוב לא ישאר גם מקום לקבור בשום מקום בארץ ואז נאלץ כולנו להיקבר בים. או לחזור למנהג היהודי הקדום של סרקופגים - קופסאות אבן קטנות בגודל כשישים סנטימנטרים שלתוכו מקפלים את המת לאחר שנה מיום פטירתו. פתרון פשוט זול ואלגנטי. אם יש רבנים אמיצים בישראל, כדאי שיחשבו על הכיוון הזה. בינתיים מישהו חשב על רעיון של להנציח נפטרים על תקליטי ויניל במקום לקבור אותם. המתכון פשוט: לוקחים את אפר, הנפטר מפזרים בפלסטיק שקוף ומוסיפים שירים ומנגינות לקישוט. לאנשים גדולים יוכן אלבום כפול. לי זה נשמע מצויין. כמובן במידה וישימו רק שירים שאני מת עליהם [ותודה למי שמצא את הקישור הזה]
 

 

נבדק ונמצא פרימיום - אריאל פינק, קים דיל, דייויד ביירן, קינג קרול וגם מרק ריבו

 

 

פתיחה

כמו בכל שבוע אני מופתע מכמות המוזיקה המעולה החדשה שמגיעה לרשת, ובכלל.. ליקום. הרשת היא רק ..מה אני אומר רק, היא המטריקס ! ואנחנו כאן ! אז הפעם בנבדק ונמצא פרימיום, תענוג כתמיד:

אריאל פינק - חדש !
כל החברים שלי עפים על אריאל פינק. פופ מיוחד ומוזר שמתכתב עם כל מיני דברים מהעבר

Ariel Pink and Jorge Elbrecht - Hang On to Life


וכאן הוא משתף פעולה עם SOKO בסרט קצר חמוד, ופסיכי. השיר הראשון שלו, מזכיר לי את דורותי קולם

 

Diana - חדש
קליפ קיפולי תמונות של דיאנה שאהבתי. יש בשיר הזה סקסופון אווירתי, אם זה נותן לכם כיוון

Diana - Perpetual Surrender



Yo La Tengo - חדש !
קליפ חדש ליו לה טנגו, שילוב של פסיכדליה ובוב ספוג מתוך האלבום הנפלא שלהם שיצא השנה.  אקשיב לו שוב כשישוב הגשם. השיר הזה שמיע גם בקיץ.  תתחשדו ותתחדשו !
 Yo La Tengo - Ohm
  

 Kim Deal - חדש !
קים דיל התפרקה מהפיקסז. חבל..אבל יכול להיות שהם מתואמים ? כי שבוע שעבר יצא שיר חדש שלהם (עם קים דיל) והשבוע היא יצא עם סינגל 7" ויניל במהדורה מיוחדת של 1000 עותקים שנחטפו תוך פחות מיום. ככה הוא נשמע:
Hot Shot - Kim Deal

David Byrne  - חדש !
לא מתעייף אף פעם הבחור הזה..דיוויד ביירן בשיר חדש וטוב בהחלט. דרך נפלאה תמיד לחדש היא לשתף פעולה עם אנשים אחרים. אהבתי את זה למרות שאין בזה שום דבר חדש, חוץ מזה שזה שיר חדש:

David Byrne & Jherek Bischoff - Eyes


 Matmos - Aetheric Vehicle
עד היום לא היה אין לי מושג איך הגעתי לקטע הרוחניקי אלקטרוני הזה השבוע, אבל הוא נפלא. מתאים במיוחד לחופשה או להתחיל איתו את היום
 Matmos - Aetheric Vehicle  

King Krule - חדש !
בקרוב יוצא לו אלבום חדש, וזה שיר אחד מתוכו. קינג קרול, רק עם גיטרה וקול עמוק,. זה קליפ ולא תמונת סטילס..אחרי 0:35 שניות תראו..אני אומר לכם..וודאי..
King Krule - Easy Easy

 

החיים שלי יותר מעניינים ממני

השבוע קרו לי דברים משונים: הסימפסונים חזרו, הגעתי בטעות לפירסומות של קריסטל מלפני 30 שנה,  וגם ביליתי את כל יום שישי בבוקר בשגרירות רומניה אשר ברמת-גן (אפילו שגרירות רומניה חושבים שרמת-גן היא מקום יותר שפוי לשכור בו מקום מאשר תל-אביב). ישבו שם שתי זקנות בנות 90 שדיברו בינהן רומנית והתפלאו מה עושה השוורצה הזה עם הילדים השוורצים שלו, ואז תירגמה לי מישהי בת כ-60 שישבה מולם את שאלתם אלי:"אתה מבין רומנית". אז עניתי להם שאני פה בגלל אישתי. היא אמנם לא מבינה רומנית, אבל אבא שלה, שעלה לארץ מרומניה כניצול שואה, מבין. הוא וכל משפחתו ניצלו בזכות משפחות רומניות שהסתירו אותם מפני הגרמנים. סוג של אנה פרנק. אז באמת שאני לא מתכוון לספר פה בדיחות על רומנים, או לרדת על העם ה-*** הזה. בכל מקרה התור היה ארוך, הרבה מאד ישראלי מחדשים שם אזרחויות רומניות,.אנחנו באנו להוציא דרכונים - לכל מקרה שלא יהיה, לימודים או פצצת אטום, אין לדעת. אני ציוני אמיתי, ולא ממש בעד כל האקט, אבל אני לא קובע הכל לבד, ואני גם לא מתנגד. בכל מקרה הדרכונים הם לאישתי ולילדיי, אני יכול מקסימום להוציא אולי דרכון איראני.  אחרי שתהיה פה שגרירות, כמובן. על אזרחות תימנית אני מוותר מראש. בכל מקרה הודיעו לנו מראש שזה יקח שלוש שעות (בפועל זה לקח חמש) אז נערכנו מראש, עם אייפד וסמארטפונים, ולאחר שנמאס גם זה מצאתי שם עיתון הארץ "עיתון לאנשים שחושבים (אותו הדבר)". באמת לא מבין מה ההתנשאות של העיתון הזה, הוא לא יותר טוב מאחרים ויש לו אג'נדה די מעצבנת. אני לא נגד חשיבה. אבל לבוא מראש עם דיעה ואחר-כך לחזור עליה כל יום בעשרות מאמרים, במשך עשרות שנים, זה לא בדיוק חשיבה ביקורתית. בכל מקרה כך יצא שקראתי את הטור של בן שלו ועל רכישה לילית שלו של דיסק של מארק ריבו.  מארק ריבו הוא  גיטריסט ג'אז-בלוז-רוק. שהקליט כ-20 אלבומי סולו ועוד המון אלבומים עם אחרים, בינהם טום וייטס. אז הבוקר השקעתי את זמני להאזנה לשתי הופעות שלו, אחת עם ג'ון זורן שהוא מנגן בלהקתו, והשניה עם השלישיה שלו. תענוג !

John Zorn - Jazz in Marciac - Live 2010

Marc Ribot Trio - Festival Djazz de Nevers 2011

נבדק ונמצא פרימיום - וילקו, פיקסז, בלוק פארטי, רוברט ווייאט

 

 

פתיחה

מושג הזמן הוא נושא שמעסיק אותי רבות בכל הקשור למוזיקה. העולם רגיל לחלק את תקופות המוזיקה לפי עשורים: סבנטיז, סיקסטיז, ניינטיז...והבלוג הזה מתעסק בעיקר במוזיקה עכשווית.

בשנים הראשונות של הבלוג התעלמתי מכל המטען המוזיקלי שאני נושא עימי, אבל מיום ליום ומפוסט לפוסט אני מחדד יותר ויותר את זווית השמיעה שלי בהאזנה למוזיקה. אני פתוח יותר מאי-פעם לדברים שאני לא מכיר, ולא רק לכאלה שיצאו אתמול בבוקר (או בעצם מחר בבוקר), אלא גם לכאלה שקיימים כבר מאז ומתמיד.
אז הפעם בנבדק ונמצא פרימיום חדש וישן ואהוב ומשובח, ובעיקר שיהיה לכם פרימיום:

Pixies - חדש !!!
שיר חדש לפיקסיז הוא חגיגה ! אני אוהד גדול של הלהקה, אבל אני חייב להודות שאין לי צורך בכך. לא היה לי צורך שיקליטו עוד שיר אחד מאז Surfer Rosa ו- Doolittle.  שתי יצירות מופת זה מפסיק בשביל כל להקה. ובכל זאת, אני מקשיב לשיר הזה ללא הפסקה.
Pixies - Bagboy


 

ווילקו בהופעה !
ההופעה הזו של וילקו גרמה לי יותר מכל למחשבות על מושג הזמן השבוע הזה. וילקו הופיעו ביום של הסופרמון בפסטיבל SOLID SOUND אשר התקיים ב-  North Adams אשר במסצ'וסטס. הליינאפ  כולל את  יו לה טנגו, ורק שבשביל שתי הלהקות האלה היה שווה ללכת ולראות ..למי שיכל...מה שהגיע לאינטרנט זו ההופעה של וילקו שכללה אך ורק קאברים. הפלייליסט התחיל עם The Boys Are Back in Town וכלל קאברים לאבבא, ניל יאנג, וולווט אנדרגראונד, דאפט פאנק הריפלייסמנט ומה לא ? עונג צרוף. אפשר להוריד את כל ההופעה באיכות סבירה פה,  או לצפות  בקטעים מההופעה פה. בשבילי זו היתה סנסציית השבוע.

ולהאזנה לעוד שירים



בלוק פארטי - חדש !
שיר חדש וקליפ חדש ללהקה המיוחדת הזו. שיר טוב שתואם את חותם הצליל שלהם

Bloc Party - Ratchet



Yeah Yeah Yeahs - חדש !
Yeah Yeah Yeahs - Despair
לפעמים כל מה שצריך בשביל קליפ טוב הוא אנושיות ומגדל מאד גבוה, רצוי כזה שאפשר לראות ממנו את כל ניו-יורק סיטי. רצוי בזריחה או בשקיעה. קליפים הם דרך נפלאה להיזכר בשירים טובים שיצאו לפני...חודש

לוייד קול - חדש !
אלבום חדש בשם Standards ללוייד קול. אחד הקולות היותר מובהקים של האייטיז. אני חושב שהוא עשה בנו סוג של הטבעה. האלבום הזה הוא ניסיון לחזור לתקופה שלו עם הקומושיין, כלומר למוזיקה יותר קליטה. אותי זה תופס. להאזנה . וכל האלבום להזרמה.


Lloyd Cole - Writers Retreat! 

Julianna Barwick - חדש !
בזמן האחרון חזרתי לשחות בבריכה. יש תיאוריה אבולוציונית שאומרת שהאדם, אולי מוצאו מהקוף, אבל באיזה שלב הוא הפך לדו-חי שהתקיים במי הים, וכך למעשה השלנו מעצמנו את רוב השיער שמגופנו. התיאוריה הזו יפה, ואני אוהב לחשוב כך בזמן שאני שוחה. ששם אני צריך להיות. ובגלל זה השחיה נותנת לי רוגע. הקטע הבא של ג'וליינה ברוויק מתחיל עם תמונות טבע מרהיבות, והוא כולו תענוג של קיום. מתוך אלבום חדש. המלצה של שרון רז... בועז כהן גם תומך

Julianna Barwick - Nepenthe 

החיים שלי יותר מעניינים ממני  אני מנסה להתמודד עם מושג הזמן כל הזמן. לאחרונה אני מנסה להתמודד עם העבר שלי. בסך-הכל אני מאד אוהב את העבר שלי. כשהייתי בסדיר,למשל, הכרחתי את החיילים שלי להקשיב לרוברט ווייאט תוך כדי שהם צובעים את חדר הטכנאים שלנו...אתם תחליטו לבד אם מדובר בהתעללות...אני סברתי שמספיק כבר עם שלמה ארצי ועם "ווי אין דה ארמי נאוו" ! גם את ההווה שלי אני אוהב, אבל לא תמיד אהבתי את העבר כשהוא היה הווה. ויש לי כל-כך הרבה התחרטויות. בעיקר בגלל דברים שלא עשיתי. חשבתי שאוכל לעשות מה שאני רק רוצה, בעתיד. בעיקרון אני מאמין שתמיד אפשר להגשים חלומות קטנים, ואם אתה מסמן לך מטרות בחיים אז תוכל להשיג אותם, אם לא מחר אז מחרתיים. ואם לא ..אז לא. אבל יש דברים שצריך לעשות כשאתה בגיל מסויים, ועל אלה אני מתחרט. למשל, אני מאד מתחרט שלא הקשבתי למוזיקה טובה בשנות התישעים. לצערי לא מצאתי אז את המקור הטוב להמלצות. בהווה שלי אני לא רק מקבל המלצות נהדרות, אני גם נותן. כל ההקדמה הזו נולדה בגלל האלבום הזה של רוברט וואייט שחברי דוד שם השבוע. זה אלבום אוסף, ואני מאלה שחושבים שזה לא נורא להתחיל מאלבום אוסף. .דוד אומר שאת האלבום הזה הוא היה לוקח לאי בודד. אני מסתפק בכבל תת-ימי

 

Robert Wyatt - Flotsam Jetsam



 בינתיים עשו מה שאתם יכולים לעשות..קחו את הזמן, אבל מהר !
החיים יפים והמוסיקה פרימיום

נבדק ונמצא פרימיום - גברים +בכיינים+ מוזיקה = רוק

 

זה קסם ? זו בדיקה? אני חתוכה ? זו אורה הכפוללה?

פתיחה

איזה שבוע מוזיקלי מדהים זה היה ! מלא אלבומים טובים, הופעות מיוחדות, חלק מהאזנות היו יותר משמעותיות ואחרות פחות...כל זאת ועוד...ממש כאן:

The National - חדש !

השבוע די השתכנעתי שהיה צפוי לי עתיד לא רע בתור רוקר, אילו רק הייתי נולד בעיר הנכונה (מנצ'סטר למשל). עושה רושם שהדבר העיקרי שגבר צריך בשביל לייצר שירי רוק גדולים זה לב שבור ומעוך, בצירוף עם אגו מאוחה. או מרוסק (זה רק שלב קודם). מדניאל ג'ונסטון וקורט קוביין, ועד ג'ייסון פירס מספריטאולייזד, כולם מתבכיינים כמו ילדים שלא חיבקו אותם מספיק. שנטשו אותם לאנחות. ואילו אנחות יפהפיות הם שרים. מכל הדוגמאות שהבאתי מאט ברניגר מהנשיונל נראה לי הכי יוצא דופן. קול הבריטון העמוק נוסך הרגשת בטחון של קריין פרסומות, וזה לא אמור להסתדר עם הטקסטים מלאי האומללות שלו...אבל זה כן. זה עובד. רק לפני שבוע האלבום החדש של The National די שיעמם אותי. השבוע לא הפסקתי להקשיב לו. אני לא יכול לומר שאני מתלהב מ- Trouble Will Find Me כמו שהרבה חברים שלי מתלהבים ממנו. אבל בתור ברירת מחדל הוא היה אחלה. תוך כדי האזנות שאלתי את עצמי: למה בעצם האלבום הזה לא הופך לאלבום רוק מיינסטרים היסטרי ? אז התשובה היא שהוא כנראה לא נועד לגלגל"צ ואולי כל מי שאמור לגלות אותו מגלה אותו דרך האינטרנט. ואולי זה ממש מספיק.

The National - Sea Of Love



Portugal. The Man - חדש !
זו לא הפעם הראשונה שלהקת "פורטוגל - הגבר" משעשעים אותי. יוצא להם עכשיו אלבום חדש שנקרא Evil Friends, אני אף-פעם לא רציתי להיות אוויל, אבל זה כאן, שבקליפ ,רוצה לחיות באקסטזי ואם צריך להיות Evil אז צריך..מבחינתו. וידאו זימה, וכיף של שיר.
Portugal. The Man - Purple Yellow Red & Blue




פינת השמיכה - קאבר לשבת
Tessellate (Alt-J Cover) -Ellie Goulding
את אלי גולדינג אני מכיר כבר כמה שנים. בהתחלה אהבתי את הפופ שלה, עכשיו כבר לא. אבל הקאבר הזה ל -Alt-J נשמע ממש יפה. עושה את השיר ליותר ברור. כך , אגב, נשמע המקור.





ראיון הבכורה של מוריסי
אי-אפשר ממש לעשות פוסט על מוזיקאים בכיינים בלי מוריסי. אז השנה היתה 1984 מוריסי נתן את הראיון הראשון שלו. ולמרות שזה היה ממש קצרצר, כבר אז, הוא היה בטוח שהשמש זורחת לו מה..נו אתם יודעים...וכמה שהוא צדק [קישור]

These New Puritans - חדש !

הם ניגנו פעם ניו-רייג' כמדומני. אבל מאז האלבום השני שלהם Hidden אפשר להגיד שהמוסיקה שלהם היא יותר ארט-רוק, אלקטרוני וקלאסי. עם דגש על כלי נשיפה, תופים דרמטיים ושירה שמזכירה לי להקות כמו טוקסידו-מון מהאייטיז, ודיוויד סילביאן (שזו מחמאה אדירה לכל הדעות). את שני האלבומים הקודמים שלהם מאד אהבתי. אלבום הבכורה Beat Pyramid היה ביטי. Hidden היה מהפנט. החדש התחיל עם סינגל שיכול היה בקלות להשתלב ב- Hidden.  פרגמנט טו (Fragment Two) אפילו היה כאן שיר השיר השבוע ברדיו פרימיום להמונים. אז הקשבתי השבוע לאלבום החדש שנקרא Field of Reed ונדמה לי שהוא צעד של הלהקה קדימה לעבר כבדות ורצינות. אני מניח שמי שאוהב אמביינט ופרוג יכול גם למצוא כאן עניין. או שזה מצב קלאסי שהכל  נופל בין כל האוזניים הערלות. אני מקווה שלא הרסתי לכם את החשק. להקשיב לכל האלבום בהזרמה כאן [קישור]

ברייאן אינו מדבר על מוזיקה
בדרך-כלל אני שם כאן דברים שאני ממליץ עליהם, שבדקתי אותם, שאהבתי אותם, הראיון הזה יוצא דופן בכך שעוד לא מצאתי זמן להקשיב לו. בראיין אינו בראיון / הרצאה שהוא נתן לפני כמה שבועות בניו-יורק. חייב להיות מעניין [קישור].





הופעות פרימיום - דניאל ג'ונסטון

זו היתה הופעה משמעותית. אין ספק. להגיד שנהנתי ממנה..ובכן, היה קצת קשה. חשבתי שתפסתי את העמדה הכי טובה באולם. שורה שניה, ממש מול המיקרופון. אבל אז נדחפו שתי בנות צעירות ועולצות שהחלו לפזז ברווח שביני לבין השורה הראשונה. מה שהשאיר לי אפס מקום לנשום...אה..ואחר-כך הן גם התחילו לעשן.  דניאל ג'ונסטון מצידו נתן הופעה מעולה. ונראה שהוא אפילו נהנה להופיע. השירים שלו אומנם קורעי לב. הוא גם נראה די מעורר רחמים עם חולצת הסופרמן המוכתמת שלו (שזו מאד סימלי לדעתי - סופרמן של המסכנות). אבל אנחנו באנו להקשיב לאומן גדול - לפחות כך אמר לנו קורט קוביין. והוא באמת כותב שירים מעולה שהפך לאגדה, ועם אגדות לא מתווכחים. בעיקר אם יש להן כיסוי. זו כנראה הסיבה לצפיפות הבלתי רגילה שהיתה בבארבי. אומרים שנמכרו  1000 כרטיסים. וכולם רצו לעמוד קרוב לדניאל ג'ונסטון, ..אז היה דחוס. אני מוכן להודות שלא הכרתי אותו לפני יותר מחודשיים, אבל היו שם הרבה שידעו את השירים בע"פ. שזה היה מאד יפה. הדיסוננס הגדול היה בין כל צהלות הוואוו שהיו בקהל, לבין  השירים המרגשים, שדרשו האזנה רצינית. ההתנהגות של חלק מהקהל בהופעה הזו הזכיר לי את ההתנהגות של הקהל  בהופעה של ללהקת דייר סטרייסט בשנת 1985 בארץ. זו היתה אחת מההופעות ההמוניות הראשונות בפארק הירקון. ואנשים לא ידעו איך להתנהג - היתה התפרעות , לחץ, ודוחק שהיה על גבול המסוכן.  בדניאל ג'ונסטון לא היו התפרעויות אבל חלק מהקהל כאילו בא לשמוח, וזה לא התאים כל-כך. גם לא כל-כך התאימה, לדעתי, הופעת החימום ההיפסטרית של סודה פאבריק. הגם שהם ליוו את ג'וסנטון לאורך ההופעה שלו באופן מעורר כבוד. גם אם לעיתים הם היו דומיננטים מידי - במצב שנוצר, טוב שהיתה להופעה גם גוון רוקי. בסופו של דבר ג'ונסטון אפילו אמר שהוא ממש מרגיש שהוא יצר קשר איתנו (לא זוכר את הציטוט המדוייק) וזה היה מאד מרגש - להרגיש שנתנו לאיש עם שירים כל-כך עצובים הרגשה טובה  - כי כאלה אנחנו, מחבקים. אוהדת אחת אפילו לקחה את המגבת המיוזעת שג'ונסטון ניגב ממנה את זיעתו במשך כל ההופעה והתנגבה בה. (רק מסביר את הצד המעוות של ההופעה הזו).  אני מצידי אפילו לא זכיתי לראות אותו ממש, כי לפניו היה כן של תווים שעליו המילים של השירים (שכולם ידעו בע"פ חוץ ממנו). וכך יצא שרוב ההופעה התרשמתי בעיקר מהכרס המבצבצת שלו. אפשרות לעשות תיקון יש בקליפים למטה של 8 שירים מההופעה. הייתי אומר יאייי, אבל איך אוכל..

 

Daniel Johnston, 28.5.2013 @ Barby, Tel Aviv
1,2,3,4,5,6,7,8,


פסטיבל פרימוורה Primavera Sound 2013

מעצבן אותי שלא הייתי בפסטיבל הפרימוורה. השנה הייתי מוכן ללכת לפסטיבל יותר מתמיד. נראה שלא רק אני, אלא גם 170,000 איש היו מוכנים ומזומנים להשתתף בפסטיבל הזה, מה שהפך אותו לסופר דופר גדול וגם מתיש. רק לשם פרופורציות - בפסטיבל המקורי היו רק  5000 צופים - "אינדינגב" אתם בדרך הנכונה. אז לא הייתי. לא נהנתי ולא סבלתי. לא נהנתי מהליינאפ המצמרר שכלל את ניק קייב, Blur, טיים אימפאלה, קורט וייל, ועוד ועוד...גם לא סבלתי מהמרחקים מהדוחק, מההמוניות, מדליפות הסאונד הבלתי נסבלות בין הבמות, ומהקור ! חברים שלי שהיו שם אמרו שהיה מקפיא. אבל אני מקווה שעוד יזדמן לי.. מאד מקווה. בינתיים התענגתי כמה שרק אפשר מקליפים מהפסטיבל. בכל זאת מרגש. אז הנה כמה קטעים מהופעות בפרימוורה שאת חלקם גם חלקתי בפייסבוק:

Blur - מקרוב קרוב
Wu Tang Clan - הופעת הראפ הטובה של הפסיטבל
Sawns למטיבי הרוק
Mount Eerie -יצמרר אתכם
Kurt Vile - גדול על במה גדולה

ועד הפעם הבאה:
החיים יפים והמוסיקה פרימיום

דפש מוד - ההופעה 2 !

צילמה מקרוב קרוב: מיטל פורת

הלהקה הכי טובה בעולם הופיעה אמש בפארק הירקון, והיא נתנה הופעה מעולה ! כבר בשיר השלישי אפשר היה להבין שנלמדו כל לקחי ההופעה הקודמת - אין ספק שפארק הירקון הוא מקום מצויין להופעות, בעוד שאצטדיון רמת-גן הזוועתי לא מיועד לכך. ב-2009 הם נתנו על ההתחלה איזה שבעה שירים מהאלבום הקודם והבעייתי שלהם, מה שעיצבן הרבה מאד אנשים. הפעם הם נתנו שני שירים מהאלבום החדש והטוב שלהם, ואחר-כך התחילו לשלב שירים מכל הזמנים. אני ניחשתי, כבר בשלב הזה, שבהדרן יהיה I Just Can Get Enough.

במסכי הוידאו אפשר היה לראות לא רק את הוידאו-ארט (שכלל בגלל המשחק עם המשולשים, אפקט של מגן-דוד-אדום) אלא גם את הלהקה מופיעה, וזה היה שידרוג רציני ! כך אפשר היה לראות את דייב גהאן מגיח בתחילת המופע, מזיע כולו, כמו שילוב מנצח של איגי פופ ומיק ג'אגר. יכול להיות שהוא לא רגיל למזג-האויר בישראל, אבל עדין לא לח ולא דביק ולא קיץ בכלל. לי נראה (ולא רק לי) שהוא התחיל את האקסטזה עוד לפני שהוא עלה לבמה, אבל מה אני מבין בזה. כשהוא שר לקראת סוף ההופעה את המילים של Never Let Me Down Again, הרגשתי שאני מבין אותו יותר מאי-פעם. בהמשך אפשר היה לראות גם מרטין גור שר בסולו אינטימי את Home שהיה לאחד משיאי הערב. אפשר היה לראות גם כמה הם התבגרו. היחיד שנראה נורמלי הוא אנדרו פלטשר. דייב גהאן נראה כמו כלב מוכה, ומרטין גור מתחיל להראות כמו קית' ריצ'ארד - מאופר עד לק שחור בקצות האצבעות שלו. קצת כמו שהיו מתאפרים פעם שחקנים בתיאטרון כדי שיראו אותם מרחוק. (נראה שהעל-מודע שלי מתעקש להשוות אותם כל הזמן לרולינגסטונס, כך נראה..)

אבל שלא תחשבו שאני מתלונן או משהו כזה, היתה הופעה מעולה ! היו כמעט כל הלהיטים, למעט Strangelove לא חסר לי כלום. השיא הנוסף של הערב היה Personal Jesus. שבו הקהל השתלהב (למטה יש קליפ). עוד לקח של דפש מוד מההופעה הקודמת בארץ היה לפלרטט עם הקהל. אנחנו צריכים את זה, זה חלק מההסכם שלנו עם כל מי שמופיע פה (וזה הסכם כתוב ! ואם שוקי וייס לא כותב את זה בחוזה ההפקה שלו עם אומנים אז שיכתוב !) - אתם יכולים לנגן מה שאתם רוצים, ואיך שאתם רוצים, רק תראו לנו קצת יחס חם, פה ושם. כל הזמן דורכים עלינו כל העולם ואישתו...אז, אם כבר הגעתם עד הלום, תנו יחס, ותראו איזה שפוטים שלכם אנחנו נהיה. אז היה 'שלום תל-אביב' כמה פעמים (לא יודע למה אומנים לא אומרים 'שלום ישראל !' או לפחת 'שלום תל-אביב-יפו', אבל מילא), וגם 'איפה אתם' (עשה שיעורים אצל שלומי סרנגה) וכמובן 'תודה רבה'. היו גם הפעלות, ידיים מצד לצד, יותר טוב מעודד אמר להרים ידיים. וכאמור, אפילו I just Can Get Enough שהיה כמו ממתק שנותנים לילד. אני בטוח שבאף מקום אחר בעולם לא היו כל-כך מבסטונים מהשיר הזה כמונו.

במהלך ההופעה היתה בעיקר אוירה שמחה, אבל היו גם כמה שירים שקטים שמרטין גור שר ברוך עם ליווי מינמלי, והיה גם שירים כמו Barrel of a Gun  שמאיזה זוית שלא תראו את זה הפכו את המעמד לקצת יותר רציני ממסיבת חוף. לידי עמד ילד כבן 10 עם ההורים שלו, ואני פיניתי לו מקום. אפילו הרמתי אותו במו ידיי כדי שיוכל לראות קצת את הבמה. חששתי קצת מהערפל הזה במישור החוף שמדברים עליו כבר כמה ימים, אבל מה שהפריע לי לראות את ההופעה הוא בלוק בצורת בן-אדם, עם צוואר קצר וראש קירח שהצליח להסתיר חלקים שווים ביותר מההופעה. אני בטוח שאם הייתי מכיר אותו זה היה פחות מפריע לי. יש לי כמה חברים עם ראש קירח שגם כשהם עומדים לפני זה לא מפריע לי. המחיר העיקרי שרוב הקהל היה צריך לשלם הוא להקשיב כמעט לכל שירי האלבום החדש דפש מוד. אני מאד אוהב את האלבום, וכבר מכיר אותו היטב, כך שההנאה שלי היתה כמעט צרופה. מסתבר שאני לא היחידי
.

לרשמים מההופעה הקודמת בארץ ב-2009 באיצטדיון רמת גן.
ולקליפים ראשונים מההופעה אמש:

נבדק ונמצא פרימיום - סוף עונת הנרות



למה ככה ?

פתיחה

בדרך-כלל, בתקופות של סוף שנה, כבר אין שום דבר טוב לשמוע. אבל הפעם עוד יוצאים דברים, וחוץ מזה סיכומי השנה שפורסמו מעוררים מתרדמתם אלבומים שזכו להתעלמות או שלא היו נודעים כלל.. אז זה הסיפור פה

 

דונלד פייגן - חדש !
לא היה לי מושג שדונלד פייגן הוציא אלבום השנה. את Sunken Condos מצאתי במקום ה-25 והמכובד ברשימה של הרולניג סטונס. ממה ששמעתי אי-אפשר להשוות ליצירות מופת שלו מהעבר עם או בלי סטילי דן, אבל בכל זאת הצליל הג'אזי פאנקי עדין שובה, וכייפי

Donald Fagen - Weather In My Head


ועוד אחד
Donald Fagen - H- Gang

Nick Cave & the Bad Seeds - We No Who U R
ניק קייב סיים את הרפתקאת הגרינדרז וחוזר עם הזרעים הרעים בשיר חדש ורך יחסית
Nick Cave & the Bad Seeds - We No Who U R

Eels - Peach Blossom
שיר חדש של האילז שהייתי חייב להביא


Actress - Caves Of Paradise
הרשימה של המגזין WIRE היא הביזארית ביותר בעיניי. זה אחד הדברים היותר שפויים שם, והוא דווקא במקום מאד גבוה. הקטע הזה עושה לי חשק להקשיב לכל האלבום
Actress - Caves Of Paradise


Fontanelle - Traumaturge
אני לא יודע איך לכנות את המוזיקה הזו, ג'אז / פסיכדליה / ארט-רוק/ פוסט-רוק, אבל גם זה מהשנה ואינסטרומנטלי
Fontanelle - Traumaturge
 

The Rolling Stones - בארנה O2
ארנה O2 הוא אולם מצויין להופעות חיות. הייתי באולם כזה בהופעה של לאונרד כהן בפארג. ישבתי במקום הכי מרוחק שמעתי ראיתי מצויין ! האולם המקורי נבנה בלונדון, הופיעו ועד היום הופיעו בו (בן השאר) מטאליקה, דפש מוד, AC/DC, ארקייד פייר, ברברה סטרייסנד, ביונסה, בלייק אייד פיז, בוב דילן, פרינס, לד זפלין, פול מקרטני. בימים אלה מקימים אולם כזה ירושלים. למטה אפשר לראות את הרולינג סטונס מופיעים באולם הזה יחד עם ג'ף בק לפני שבוע. בקרוב במהרה ימינו בירושלים הבנויה לנצח נצחים של הופעות בלתי נגמרות של הרונליג סטונס.

The Rolling Stones - I'm Going Down


ועוד שיר יחד עם פלורנס
rolling stones - gimme shelter

XTG - Janitor Of Lunacy
מה מיוחד בשיר הזה הוא השירה של אנטוני הגרטי. אני אוהב את ההבלחות האלה שלו. זה מתוך אלבום כפול עם קונסספט מעניין של X-Throbbing Gristle חצי אחד של האלבום הוא קאבר לאלבום Desertshore של ניקו, והחלק השני שנקרא The Final Report הוא יצירה מקורית.
XTG - Janitor Of Lunacy

Shout Out Louds -תקליט קרטיב
איך בתיה עוזיאל לא חשבה על זה קודם. תקליט מקרח לכבוד חג המולד. אם השיר היה ממש טוב, הייתי מכין אותו ממותק ואוכל אותו כמו קרטיב. למה שרק האוזניים יהנו ?





My Education - A Drink For All My Friends
ולקינוח המלצה של יאיר יונה לאלבום פוסט רוק מצויין של My Education לא בטוח שהייתי מקשיב לקטעים אחרים בשנה אחר




ויאללה
חג חנוכה פרימיום והרבה נרות

נבדק ונמצא פרימיום - רק זמן ירפא את הזמן



45 שנה לאלבום הבננה של הוולווט אנרגראונד

 פתיחה

שבוע סוער עבר עלי. חוץ מלבני וברק, חוץ מההכרזה באו"ם, פריימריז לעבודה ולליכוד גם אדם מאד בכיר ואהוד פרש מחברה שאני עובד בה, ועוד חברה שאני עובד איתה פשטה את הרגל. לכל זה יש השפעה עצומה על המון אנשים מוכשרים שחשבו שהאדמה מתחתם יציבה, ועכשיו הם יצטרכו לחפש עבודה מי יודע איפה. בימים כאלה כשאתה רואה את המציאות מתעתעת אתה מחפש במה להיאחז. השיגרה כבר לא שיגרה. אז הפינות השקטות האלה של מוסיקה נראות מוגנות יחסית מפני כל סערה

 

The Twang - Tomorrow
אני לא חסיד של קאברים. הרבה פעמים מדובר בחיקוי  דהוי של המקור, ואז בשביל מה? ופעמים אחרות מדובר בגרסאות אקוסטיות או פופליסטיות שמוציאות את העוקץ מהשיר. אבל במקרים שזה כן עובד, נוצרת פרשנות חדשה ומרעננת. פעמים אחרות העבודה שהקאבר עושה הוא להביא חזרה לבמה שיר נשכח תוך כדי שהיא מרעננת אותו כמו חדש (היא זו כמובן המוזה שממנה באה המילה מוזיקה). אני חושב שזה המקרה הזה, שבו טוואנג מחדשים את דורתי קולם. תענוג !
The Twang - Tomorrow

Oneirogen - Oneirogen
מוסיקה אלקטרונית נשמעת הרבה פעמים כמו איזו סובלימציה של צלילי המכונות שמלוות את חיינו. הקטע החדש הזה שמאד אהבתי הזכיר לי מכונת כביסה. פעם הטלוויזיה הלימודית של הילדים. היינו מביטים בה שעות, כמו בפרסומת ההיא של אבקת סוד, שבה יושב ילד על מכונת כביסה ואומר: מתסובבת, מסתובבת, מסתובבת...מפסיקה !
Oneirogen - Oneirogen

Kiss The Anus Of Black Cat - Weltuntergangsstimmung
הקטע הזה וגם הקודם הם בהלצתו של גיא ר. זה מתוך אלבום חדש שהשם שלו Weltuntergangsstimmung. אהבתי את השיר. ויש את כל האלבום להזרמה.

Kiss The Anus Of Black Cat - Weltuntergangsstimmung




Darwin Deez - Free //The Editorial Me
Darwin Deez - Free //The Editorial Me
הקליפ הזה מזכיר לי את הסרט "לקום אתמול בבוקר". סרט המספר על כתב טלוויזיה שנשלח למורת רוחו לסקר איזה פסטיבל בעיירה שכוחת אל. הוא מעביר את היום בנגטיביות איומה, ולמחרת במקום לקום ולחזור לביתו הוא מגלה שהוא מתעורר לאותו היום בדיוק, ושוב. ושוב. עד שהוא לומד להעביר את היום הזה בצורה מהנה ומושלמת

Beth Jeans Houghton
עונת הסיכומים כבר החלה. וזו הזדמנות מצויינת לגלות דברים שחמקו לך מתחת לראדר. אני מאד אוהב סיכומים אישים. בגלל שזה אישי. אני אוהב את הפן האישי בהאזנה למוסיקה. כי זה אנושי. למשל הסיכום של מיכאל גינזבורג. סיקרן אותי במיוחד אלבום השנה שלו. כי הוא לא היה מוכר. אז הקשבתי קצת, ונהנתי:




Lloyd & Will Cole Acoustic Sessions
לויד קול  מלהקת "לוייד קול והקומושנס" המיתולוגית והבן שלו, במיני אלבום אקוסטי שבו ה מנגנים שירים יפים ומוכרים. לא כל שיר פה מעיף אותי אבל הקול של לוייד קול עושה את הכל. וחוץ מזה מאד נוגע שיתוף פעולה בין אב לבן.




The Rolling Stones - בהופעה בלונדון מלפני כמה ימים
אם יש להקה שאני שומע כבר 30 שנה שהיא יוצאת למסע הופעות אחרון בהחלט שכולל כמובן 50 איצטדיונים ב50 ארצות זו הרולינגסטונס. אנשים שהיו בהופעה שלהם אומרים שהיא חוויה חד פעמית. בעבר הם לא כאלה עניינו אותי. אתם יודעים יש מחזור כזה.. שלהקה היא בשיא לפני שנולדת בכלל..ואז היא אחרי השיא, ואתה לא שם עליהם..ואז הם מגיעים למצב כמו שהיום שהם אגדה ואז אתה אומר למה בעצם לא הלכתי אף פעם להופעה שלהם ? לא שיכולתי להרשות לעצמי, אבל יכולתי להרשות לעצמי לרצות. לפני כמה ימים הם הופיעו לדעתי באמת בסיבוב אחרון בהחלט באנגליה. אם רק הייתי יודע..זה גם לא היה עוזר. רחוק מידי ויקר מידי בשבילי.

The Rolling Stones & Bill Wyman - Honky Tonk Women - The O2 Arena - Live in London - Nov 25 2012

Jimi Hendrix - AlbertHall 1969
השבוע ג'ימי הנדריקס היה חוגג 70 אם הוא היה חי. אם..אבל הוא לא. מה שטוב בימינו שבקלות די רבה אפשר לצפות בהופעה שלו ממהתקופה ההיא. פעם היינו צריכים חלום רק בשביל להשיג בקלטת וידאו דבר כזה. אבל הנה זה עכשיו במחשב שלכם ואתם צריכים רק להקליק על כפתור הפליי




45 שנה לאלבום הבנננה
לסיום, יותר מ- 45 שנה עברו מאז אנדי וורהול שינה את ההיסטוריה של מוסיקה עם הקמת להקת הוולווט אנדרגראונד. לפעמים כל מה שאתה צריך זה חזון, אנשים טובים, גאונות, ראיה אומנותית, אומץ..טוב לא לכל אחד יש. אז עכשיו. יש הוצאה מחודשת לאלבום הבננה. וזה הבונוס שהצליחו להוסיף לו. יופי.




וזהו
שיהיה לכם הכל בפרימיום