 |
| זה קסם ? זו בדיקה? אני חתוכה ? זו אורה הכפוללה? |
פתיחה
איזה שבוע מוזיקלי מדהים זה היה ! מלא אלבומים טובים, הופעות מיוחדות, חלק מהאזנות היו יותר משמעותיות ואחרות פחות...כל זאת ועוד...ממש כאן:
The National - חדש !
השבוע די השתכנעתי שהיה צפוי לי עתיד לא רע בתור רוקר, אילו רק הייתי נולד בעיר הנכונה (מנצ'סטר למשל). עושה רושם שהדבר העיקרי שגבר צריך בשביל לייצר שירי רוק גדולים זה לב שבור ומעוך, בצירוף עם אגו מאוחה. או מרוסק (זה רק שלב קודם). מדניאל ג'ונסטון וקורט קוביין, ועד ג'ייסון פירס מספריטאולייזד, כולם מתבכיינים כמו ילדים שלא חיבקו אותם מספיק. שנטשו אותם לאנחות. ואילו אנחות יפהפיות הם שרים. מכל הדוגמאות שהבאתי מאט ברניגר מהנשיונל נראה לי הכי יוצא דופן. קול הבריטון העמוק נוסך הרגשת בטחון של קריין פרסומות, וזה לא אמור להסתדר עם הטקסטים מלאי האומללות שלו...אבל זה כן. זה עובד. רק לפני שבוע האלבום החדש של The National די שיעמם אותי. השבוע לא הפסקתי להקשיב לו. אני לא יכול לומר שאני מתלהב מ- Trouble Will Find Me כמו שהרבה חברים שלי מתלהבים ממנו. אבל בתור ברירת מחדל הוא היה אחלה. תוך כדי האזנות שאלתי את עצמי: למה בעצם האלבום הזה לא הופך לאלבום רוק מיינסטרים היסטרי ? אז התשובה היא שהוא כנראה לא נועד לגלגל"צ ואולי כל מי שאמור לגלות אותו מגלה אותו דרך האינטרנט. ואולי זה ממש מספיק.
The National - Sea Of Love
Portugal. The Man - חדש !
זו לא הפעם הראשונה שלהקת "פורטוגל - הגבר" משעשעים אותי. יוצא להם עכשיו אלבום חדש שנקרא Evil Friends, אני אף-פעם לא רציתי להיות אוויל, אבל זה כאן, שבקליפ ,רוצה לחיות באקסטזי ואם צריך להיות Evil אז צריך..מבחינתו. וידאו זימה, וכיף של שיר.
Portugal. The Man - Purple Yellow Red & Blue
פינת השמיכה - קאבר לשבת
Tessellate (Alt-J Cover) -Ellie Goulding
את אלי גולדינג אני מכיר כבר כמה שנים. בהתחלה אהבתי את הפופ שלה, עכשיו כבר לא. אבל הקאבר הזה ל -Alt-J נשמע ממש יפה. עושה את השיר ליותר ברור. כך , אגב, נשמע המקור.
ראיון הבכורה של מוריסי
אי-אפשר ממש לעשות פוסט על מוזיקאים בכיינים בלי מוריסי. אז השנה היתה 1984 מוריסי נתן את הראיון הראשון שלו. ולמרות שזה היה ממש קצרצר, כבר אז, הוא היה בטוח שהשמש זורחת לו מה..נו אתם יודעים...וכמה שהוא צדק [קישור]
These New Puritans - חדש !
הם ניגנו פעם ניו-רייג' כמדומני. אבל מאז האלבום השני שלהם Hidden אפשר להגיד שהמוסיקה שלהם היא יותר ארט-רוק, אלקטרוני וקלאסי. עם דגש על כלי נשיפה, תופים דרמטיים ושירה שמזכירה לי להקות כמו טוקסידו-מון מהאייטיז, ודיוויד סילביאן (שזו מחמאה אדירה לכל הדעות). את שני האלבומים הקודמים שלהם מאד אהבתי. אלבום הבכורה Beat Pyramid היה ביטי. Hidden היה מהפנט. החדש התחיל עם סינגל שיכול היה בקלות להשתלב ב- Hidden. פרגמנט טו (Fragment Two) אפילו היה כאן שיר השיר השבוע ברדיו פרימיום להמונים. אז הקשבתי השבוע לאלבום החדש שנקרא Field of Reed ונדמה לי שהוא צעד של הלהקה קדימה לעבר כבדות ורצינות. אני מניח שמי שאוהב אמביינט ופרוג יכול גם למצוא כאן עניין. או שזה מצב קלאסי שהכל נופל בין כל האוזניים הערלות. אני מקווה שלא הרסתי לכם את החשק. להקשיב לכל האלבום בהזרמה כאן [קישור]ברייאן אינו מדבר על מוזיקה
בדרך-כלל אני שם כאן דברים שאני ממליץ עליהם, שבדקתי אותם, שאהבתי אותם, הראיון הזה יוצא דופן בכך שעוד לא מצאתי זמן להקשיב לו. בראיין אינו בראיון / הרצאה שהוא נתן לפני כמה שבועות בניו-יורק. חייב להיות מעניין [קישור].
הופעות פרימיום - דניאל ג'ונסטון
זו היתה הופעה משמעותית. אין ספק. להגיד שנהנתי ממנה..ובכן, היה קצת קשה. חשבתי שתפסתי את העמדה הכי טובה באולם. שורה שניה, ממש מול המיקרופון. אבל אז נדחפו שתי בנות צעירות ועולצות שהחלו לפזז ברווח שביני לבין השורה הראשונה. מה שהשאיר לי אפס מקום לנשום...אה..ואחר-כך הן גם התחילו לעשן. דניאל ג'ונסטון מצידו נתן הופעה מעולה. ונראה שהוא אפילו נהנה להופיע. השירים שלו אומנם קורעי לב. הוא גם נראה די מעורר רחמים עם חולצת הסופרמן המוכתמת שלו (שזו מאד סימלי לדעתי - סופרמן של המסכנות). אבל אנחנו באנו להקשיב לאומן גדול - לפחות כך אמר לנו קורט קוביין. והוא באמת כותב שירים מעולה שהפך לאגדה, ועם אגדות לא מתווכחים. בעיקר אם יש להן כיסוי. זו כנראה הסיבה לצפיפות הבלתי רגילה שהיתה בבארבי. אומרים שנמכרו 1000 כרטיסים. וכולם רצו לעמוד קרוב לדניאל ג'ונסטון, ..אז היה דחוס. אני מוכן להודות שלא הכרתי אותו לפני יותר מחודשיים, אבל היו שם הרבה שידעו את השירים בע"פ. שזה היה מאד יפה. הדיסוננס הגדול היה בין כל צהלות הוואוו שהיו בקהל, לבין השירים המרגשים, שדרשו האזנה רצינית. ההתנהגות של חלק מהקהל בהופעה הזו הזכיר לי את ההתנהגות של הקהל בהופעה של ללהקת דייר סטרייסט בשנת 1985 בארץ. זו היתה אחת מההופעות ההמוניות הראשונות בפארק הירקון. ואנשים לא ידעו איך להתנהג - היתה התפרעות , לחץ, ודוחק שהיה על גבול המסוכן. בדניאל ג'ונסטון לא היו התפרעויות אבל חלק מהקהל כאילו בא לשמוח, וזה לא התאים כל-כך. גם לא כל-כך התאימה, לדעתי, הופעת החימום ההיפסטרית של סודה פאבריק. הגם שהם ליוו את ג'וסנטון לאורך ההופעה שלו באופן מעורר כבוד. גם אם לעיתים הם היו דומיננטים מידי - במצב שנוצר, טוב שהיתה להופעה גם גוון רוקי. בסופו של דבר ג'ונסטון אפילו אמר שהוא ממש מרגיש שהוא יצר קשר איתנו (לא זוכר את הציטוט המדוייק) וזה היה מאד מרגש - להרגיש שנתנו לאיש עם שירים כל-כך עצובים הרגשה טובה - כי כאלה אנחנו, מחבקים. אוהדת אחת אפילו לקחה את המגבת המיוזעת שג'ונסטון ניגב ממנה את זיעתו במשך כל ההופעה והתנגבה בה. (רק מסביר את הצד המעוות של ההופעה הזו). אני מצידי אפילו לא זכיתי לראות אותו ממש, כי לפניו היה כן של תווים שעליו המילים של השירים (שכולם ידעו בע"פ חוץ ממנו). וכך יצא שרוב ההופעה התרשמתי בעיקר מהכרס המבצבצת שלו. אפשרות לעשות תיקון יש בקליפים למטה של 8 שירים מההופעה. הייתי אומר יאייי, אבל איך אוכל..
1,2,3,4,5,6,7,8,
פסטיבל פרימוורה Primavera Sound 2013
מעצבן אותי שלא הייתי בפסטיבל הפרימוורה. השנה הייתי מוכן ללכת לפסטיבל יותר מתמיד. נראה שלא רק אני, אלא גם 170,000 איש היו מוכנים ומזומנים להשתתף בפסטיבל הזה, מה שהפך אותו לסופר דופר גדול וגם מתיש. רק לשם פרופורציות - בפסטיבל המקורי היו רק 5000 צופים - "אינדינגב" אתם בדרך הנכונה. אז לא הייתי. לא נהנתי ולא סבלתי. לא נהנתי מהליינאפ המצמרר שכלל את ניק קייב, Blur, טיים אימפאלה, קורט וייל, ועוד ועוד...גם לא סבלתי מהמרחקים מהדוחק, מההמוניות, מדליפות הסאונד הבלתי נסבלות בין הבמות, ומהקור ! חברים שלי שהיו שם אמרו שהיה מקפיא. אבל אני מקווה שעוד יזדמן לי.. מאד מקווה. בינתיים התענגתי כמה שרק אפשר מקליפים מהפסטיבל. בכל זאת מרגש. אז הנה כמה קטעים מהופעות בפרימוורה שאת חלקם גם חלקתי בפייסבוק:
Blur - מקרוב קרוב
Wu Tang Clan - הופעת הראפ הטובה של הפסיטבל
Sawns למטיבי הרוק
Mount Eerie -יצמרר אתכם
Kurt Vile - גדול על במה גדולה
ועד הפעם הבאה:
החיים יפים והמוסיקה פרימיום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה