בראשית, ארץ בראשית, זה מה שאפשר להרגיש כאשר רואים את הסרט התיעודי על פיטר גרין במסגרת חודש המוסיקה של ערוץ 8. ובראשית היה תוהו ובבוהו. הרית'ם אנד בלוז השחור מאמריקה תפס לו אחיזה באנגליה, והתוהו בבוהו שיצר ה-LSD, הם מסימני המהפכה הכי גדולה במוסיקה לאחר המהפכה של אלביס והרוק’נרול.
אני לא אכחיש שאני מכיר יותר וגם מעדיף את פילטווד מק מהתקופה הפופית שלאחר עידן פיטר גרין, אבל עדין הסיפור שלו ומה שהוא עשה למוסיקה מרתק וגם יפהפה. להקה היא קודם כל חבורה של אנשים, ולפיטר גרין היה את הכוח ללכד אותם, ובסופו של דבר גם לנטוש אותם, ולשקוע בתוך שיגעון ה-LSD שלו. ב-1966 הוא החליף את אריק קלפטון בלהקת הבלוזברייקס. להתקבל לבלוזברייקרז לא היה קל (או כפי שניסח זאת נואל גלגר: 'לאואזיס כל אחד יכול להתקבל, לבלוזברייקרס- לא'), ובכל זאת גרין החליף את קלפטון למרות שהיה נגן בס במקור, וכששאלו בדיעבד איך קיבל אות גו'ן מאייל אז הוא אמר: "יש לי כוח שכנוע חזק מאד". בשנת 1967 הוא הקים את הפילטווד מק, בשנת 1968 הוא כתב את Black Magic Woman, שמאוחר יותר סנטנה ניכס אותו לעצמו. באותה שנה הם הגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי עם הלהיט אלבטרוס (למעלה) שהיה קטע אינסטרומנטלי. החשיפה הראשונה שלו ושל הלהקה ל-LSD הייתה בארה"ב שם שכנעו אותם שבשביל להתקדם מוסיקלית כמו סנטנה וגריידפול דד הם צריכים לצרוך את הסם שהיה עדין חוקי ! הראש של פיטר גרין נרקב סופית כמו פטריית הזיות מקולקלת במסע הופעות באירופה. בעת שנחתו פילטווד מק במינכן "חטפו" אותו (כנראה בהסכמתו) אנשים מאיזו כת שטן לאחוזה מפוארת, שם נערכה הילולת LSD שבמהלכה הוא איבד את שפיותו.
"הגיטרה נהגה לדבר במקומי, אבל אני לא יכול להמשיך לתת לה לעשות את זה. אני לא יכול לתת לה לשבור שוב את לבי", אמר פיטר גרין לפני כעשר שנים. מצבו היה כל-כך דפוק שהתרופות שנתנו לו עשו לו יותר רע מטוב, הוא גילה את זה בגיל זיקנה, כשפתאום היתפכח לגמריי וחזר אפילו להופיע וליצור. גם בבגרותו כשהוא כמעט קירח לגמרי עם שערות בסגנון בן-גוריון הוא עדין משוכנע שהמסעות שהוא עשה ב-LSD היו מאד רוחנים. פיטר גרין התבזבז לו סתם כך, וחבל. למרות הקריירה הקצרה יחסית הוא נחשב עד היום לאחד הגיטריסטים הגדולים והרגישים שאפילו ביבי קינג אמר שהוא מתרגש ממנו. אילו היה קצת יותר בקשב איתנו קרוב לוודאי שהיה יוצר אין סוף שירים יפים.
לאורך כל הסרט על חייו אנו נחשפים לדמות רוחנית עם כריזמה רבה, ויחד עם זאת מבולבלת ושלא מצליחה להתמודד עם העושר וההצלחה. הכסף רדף אחריו (ולא כמו רשויות המיסים שרדפו אחרי הרולינג סטונס), והוא לא רצה אותו, הוא רצה רק לחלום. בסוף הוא גם התעורר מהחלום, עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.
Fleetwood Mac - Jumpin' at Shadows
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה