יש דברים מאד מוזרים שקורים לך כשאתה מתבגר, למשל אתה רעב מסיבות לא הגיוניות. הרי ברור שהגוף שסיים את תהליך הגדילה (ואני מתכוון לגובה) יכול כבר להתקיים בשלב הזה רק מעלים של חסה, אפילו עלים של שלכת היו מספיקים, ובכל זאת אתה כל הזמן רעב. מה שהזכיר לי שבזמן האחרון יצאו כמה אלבומים של אומנים ותיקים שאני מאד מעריך.אני לא יודע למה אני טורח בכלל להקשיב לאלבומים חדשים של פרינס. זה פאסה כמו דודו טופז שזה מרגיז. האלבומים המוקדמים שלו הם לא פחות מגאונים, אבל היום אני לא מצליח להקשיב אפילו לחצי אלבום שהוא עושה, ומשום מה הוא מחרבן אותם כמו קוביות או כמו קבצי MP3 (רק שנה שעברה הוא הוציא אלבום משולש). עוד אחד שנגמר לו הסוס הוא סטינג, אבל הוא לפחות עושה את השירים המוכרים שלו על רקע תזמורת סימפונית, רק בכדי להתקרב עוד צעד למוסיקת מעליות (חיוך של רישעות). האמת היא שהעיבודים מספיק אינטיליגנטים, וזה יוצא לא רע בכלל, רק כמה אפשר להקשיב שוב ושוב לאותו הדבר. שיר הפתיחה של האלבום לעומת זאת שווה. גם לרוברט פלאנט אלבום הופעה חדש, עם איזו להקה אמריקאית מממפיס- ניסיתי, זה לא הולך. אז זה מה שנשאר:
.נכתב ע"י אייל מרדיו פרימיום להמונים
Sting - Next to You
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה