לעקוב אחר הפרימיום

יום שבת, 12 במרץ 2011

כל הטראש המזרחי הזה


הכותרת של הפוסט הזה היא בעצם פראפרזה על המשפט "כל הג'אז הזה". מאז שחר ההיסטוריה של המוסיקה הפופולרית, כשמוסיקת הג'אז היתה עדין סווינג שנועד לריקודים, נשמעה ביקורת על חוסר איכות, ועל רמה ירודה של מוסיקת העמך, שנקראה בשל כך: מוסיקת פופ.  הביקורת הארסית שנשמעה לאחרונה ע"י יהורם גאון על המוסיקה המזרחית העכשווית, מעוררת מחדש את הנושא הישן הזה. אני חושב שכולם יסכימו שהמוסיקה המזרחית החדשה היא "טראש", קצת קשה לכולנו לקבל את המילה "זבל" כי היא בוטה מידי, אבל השפה העברית קצת מוגבלת, ויהורם גאון כנראה פחות מתחבר לסלנג אנגלי, וכך יצא שלא לגמריי הבינו אותו. אני לא מקשיב למוסיקה מזרחית מרצון מאז גיל 7, אבל כאזרח מרצון במדינה הזאת, אני לא יכול להתעלם ממנה, לגמריי. יש במוסיקה המזרחית לפחות כמה ניסים (ואני לא מגזים) שמצדיקים, ומשבחים את קיומה. המוסיקה המזרחית מקרבת אותנו למרחב הערבי שבו אנו חיים, היא מקרבת בינינו, בין העדות השונות והמוצאים השונים, והיא גם מקשרת אותנו למקורות היהודים שלנו, לניגונים הספרדים, ולתפילות היהודיות באשר הן. יש צדק, ואפילו יופי בכך, שבסופו של דבר, המוסיקה הזו הפכה לזרם מוביל במוסיקה הישראלית. קצת חבל שהרוק הישראלי נדחק לשוליים, אבל אני חושב שמוסיקת הרוק תחזור למיינסטרים כשיהיו מוסיקאים מספיק חזקים שיעשו את זה, או כמו שחמי רודנר אמר, על איפה הילד: " אנחנו רצינו להיות הלהקה של המדינה", בינתיים אני לא רואה להקה אחרת שרוצה בזה, ולכן זה לא קורה.
הזמר המזרחי החדש הוא פופ ירוד, שעושה שימוש בלחנים פשוטים, ובמילים נבובות, יש בו גם שירים שיותר מתאמצים, אבל אי-אפשר להשוות את "המוסיקה הים-תיכונית" של ימינו לצלילי הכרם, לצלילי העוד, לזהר ארגוב. אי-אפשר להשוות את האיכות של "בלבלי אותו" לנסיונות של אבנר גאדסי לעשות בלוז מזרחי, לשילוב של רוק ומוסיקה מזרחית של אהוד בנאי -האלבום "קרוב" שלו הוא אחד האלבומים החשובים ביותר בתולדות המוסיקה הישראלית, והוא גם אחד האהובים עליי אי-פעם. אי-אפשר להשוות את משה פרץ, לשילובים של מוסיקה מזרחית שעושה ברי סחרוב, ובטח לא למה שעושה הברירה הטבעית. גם יהורם גאון בכבודו, עוד בקזבלן היה אחד הראשונים שהכניס צליל "ספרדי", למוסיקה הישראלית. ועוד לא ציינתי את שושנה דאמרי, מאיר אריאל, יהודה פוליקר, אפילו האריס סאן היה  גאון ! אבל קובי פרץ? בחיי שטראש.

בשביל השוואה, כמה דוגמאות למוסיקה מזרחית פרימיום (שאני מאד אוהב):
צלילי העוד - סורו
צלילי הכרם - אני גדליה
אביהו מדינה - יעקב התמים (אל תירא ישראל
אריס סאן - ערב ערב (זוג ופרד)
אבנר גאדסי - נפרדנו כך

וגם פעם היה טראש מזרחי: איתן מסורי - חפלה

2 comments:

Shai Silverlight אמר/ה...

קצת מוזרה לי ההשוואה של משה פרץ לבנאי ולברי.. כל זה ואף מילה על עמיר בניון.
בכל מקרה לדעתי אין כזה דבר "פופ רדוד" ודווקא אנחנו כאנשי מוזיקת העולם הגדול (ולעיתים קרובות גם הקטן) צריכים לדעת זאת טוב מכולם; מוזיקה היא מוזיקה, זה שמזרחית לא פונה אלינו ולו במעט, לא אומר שהיא לא משנה חיים של אנשים אחרים, לכן כול קיטרוג כאן הוא חסר משמעות.

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

עמיר בניון הוא דוגמא טובה למוסיקה מזרחית איכותית, וזאת למרות שהוא לא פונה אליי.
אני חושב שיש דבר כזה "פופ רדוד", יש דבר כזה מוסיקת טראש, אני יכול להעיד על עצמי שאני יכול גם להינות ממוסיקה כזו, אבל מה שחשוב הוא המינונים. ומה שקורה היום במוסיקה המזרחית זה רע.
ציינתי את ברי סחרוב שעשה גם עם רע מוכיח את האלבום "אדומי השפתות", וגם את אהוד בנאי, כדי להדגיש שההשתלבות של מוסיקה מזרחית בנוף המוסיקלי שלנו היא טבעית, היא הגיונית, ויש לה ספקטרום רחב, שאת חלקו אנחנו אפילו אוהבים מאד.

ככה שאין לי משהו נגד מוסיקה מזרחית, אבל אני נגד יותר מידי מוסיקה גרועה.

פוסטים אחרונים וממש שווים !