"Pain Pain - Never Again" זה הקטע הפותח של האלבום החדש והמעולה של Glasvegas. חגגתי איתם ואיתכם את יומהולדת ה-40 שלי לפני שנה וחצי, ואני שמח מאד שיש להם אלבום שני עכשיו. כי אם כבר לחגוג מלנכוליה אז עם אופוריה, ועם להקה שנותנת את כל הלב. אני מת על הצליל שלהם שנשמע כמו עירבוב של קלידים מאייטיז עם גיטרות מהניינטיז. אני גם אוהב את זה שהם סקוטים: יש להם מבטא שנותן ארומה, וגם האבולוציה של הרוק הסקוטי כפי שהיא מתבטאת אצלם, מאפשרת נקודת מבט נוספת על מוסיקת רוק. בדיוק כמו שבמוסיקה השבדית/ הקנדית/ האוסטרלית/ האמריקאית התרחשה אבולציה שונה. שנה וחצי אחרי גיל 40 והתובנה החדשה היא שהתחושה של הגיל הזה דומה מאד לתחושה של גיל 21 , כשאתה גומר את כל המטלות שהטילו עליך הוריך: גן-בית-ספר-צבא, ואתה שואל את עצמך: ועכשיו מה? בגיל 41 אתה גומר את כל המטלות שהטלת על עצמך: לימודים-קריירה-משפחה, ואז אתה שואל את עצמך: ועכשיו מה?
האלבום Euphoric Heartbreak מתחיל אופורי, וככל שהוא מתקדם הוא שובר לך את הלב עוד ועוד, השירים היותר טובים בו מופיעים בסוף: Euphoria Take My Hand, Lots Sometimes והפנינה Change, שהוא פניה אל אמא. ככל שאני מתבגר אני מבין שלכבד את אמא ואבא שלך - זה בעצם לכבד את עצמך. כי בסופו של דבר כל חוט השידרה שלך עשוי מהאהבה שלהם.
4 תגובות:
אהבתי את הפוסט מחכה לשעות הלילה שכל הבית ישן להקשיב לדיסק האנונימי המקורי
שווה
התאהבתי בהם לפני הרבה זמן והמבטא הזה פשוט הורג אותי.
תודה על העדכון על האלבום החדש.
נחמד לדעת שיש עוד שאוהבים אותם
הוסף רשומת תגובה