אני, כמובן, מיד עשיתי את ההקשר המובן למוסיקה. אין ספק שבעבר כשהייתי חוסך לירה ללירה לקנות תקליט, ומחכה לכך במשך שבועות, ואז גם צריך לבחור בין כמה, העשיר את החוויה. מצד שני, תמיד השלמנו חוסרים בצורה אחרת: היינו מחליפים תקליטים, מקליטים אותם על קסטות, ומה לא? אני זוכר שהייתי מקליט מהרדיו שירים שרק יצאו לאויר, ומאזין להם באובססיה במשך יומיים, ואז כשכולם היו מתחילים רק להכיר את השיר, הוא כבר ממש נמאס לי.
אני נזכר בכל זה בהקשר של האלבום החדש של קרן אן, בגלל שבהאזנה ראשונה לאלבום, כשהיו לי עוד 4 אלבומים בתור להקשיב להם, הרגשתי תחושה של ריקנות. הנחתי לאלבום יומיים, ואז קראתי את הראיון שעשה לה גל אוחובסקי בטיימאאוט, ואח"כ כשחזרתי מעושר בידע להאזין, הוא נשמע לי הרבה יותר טוב.
אז ככה, קרן אן היא ישראלית שגרה מגיל 13 יחד עם הוריה בצרפת. היא מוציאה עכשיו את אלבומה החמישי, לאחר הפסקה של 4 שנים, והיא מאד מצליחה בצרפת וגם אצלנו, למרות שהיא שרה בכלל באנגלית. לאחרונה היא עברה לגור בישראל עם חברה הישראלי בתל-אביב, ולדעתי זה אחלה. מבחינה מוסיקלית אן עושה שירי פופ די פשוטים, אבל עם דגש על טאצ' בהפקה, שמוציא את זה כמו ציור אבסטרקטי על בד קאנבס בצבעים רכים. אני לא יכול להגיד שאני אוהב את 101 בכל זמן שהוא. יום שישי בצהרים, או יום שבת בצהרים זה זמן נפלא שבו האלבום נשמע ממש טוב. אהבתי במיוחד את All The Beautiful Girls. מעניין במיוחד הסיפור על שיר הנושא, שנכתב בעקבות ביקורה בטאייוון, במסגרת סיבוב ההופעות שלה. שם היא עלתה להשקיף על הנוף ממגדל טאפה בן 101 קומות. בעקבות הביקור היא החליטה לכתוב שיר שסופר מ-101 לאחד ולכל מספר היא אימצה אסוציציה מתאימה. זה מסתיים באחד מי יודע. כל האלבום מוקדש לאביה שנפטר לאחרונה. היא עושה יוגה ורצה מרתון. עוד משהו שחסר לכם לדעת ? יש רגעים שהיא נשמעת כמו סוג של לאונרד כהן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה