בימים אלה כשאפילו להקות רציניות, כמו רדיוהד, זוכות להייפ מקוצרר וממוקד בן יומיים, להאזין לאלבום של Elbow - הנטול כל שירי נצחונות - זה דבר שדורש התייחסות סובלנית. זה מתחיל כבר בשיר הפתיחה The Birds בן שמונה הדקות (!), שיר שרק בדקה 3:26 מתחיל להתפתח. אלבו מזכירים לנו שמוסיקה צריכה לקבל את הקשב הראוי לה, את ההתעמקות והאזנות החוזרות הנדרשות - וזה די תענוג. מתוך החלטה מודעת הקשבתי לאלבום הזה שיר אחרי שיר, לכל שיר הקדשתי כמה ימים (כי כל שיר ראוי לכך) ורק אז עברתי הלאה. כמובן שנשברתי באמצע, אבל בכל זאת זה היה שווה את המאמץ, כי בסופו של דבר כך נגלה האלבום נגלה במלוא תפארתו. החצי הראשון של האלבום די סוחף Lippy Kids, With Love, Neat Little Rows הם שירים קליטים. Jesus is a Rochdale Girl חוצה את האלבום עם שיר שקט שמנוגן בגיטרה, עם הבלחות של קלידים, שמוסיפות עליו את הפצפוצים הטעימים שאנחנו כל-כך אוהבים בשירים. ואלה רק חמשת השירים הראשונים - יש עוד מסע שלם לחצות, לטפס בהרים של יצירה. עכשיו אני כבר מקשיב לכל האלבום כיחידה אחת. מה שהכי יפה וראוי להערכה, הוא שהאלבום הזה Build a Rocket Boys ! הגיע אחרי ההצלחה הפנומנלית של האלבום The Seldom Seen Kid שהיה אלבום פלטינה כפול. אלבו זכו בעקבותיו בפרסים כמו פרס מרקורי ב-2008, הלהקה הטובה ביותר באנגליה ב-2009, וגם כלהקה עם התרומה המשמעותי ביותר למוסיקה ב-2009 - פרס המעונק ע"י NME. השיר One Day Like This היה שיר הנושא של נבחרת אנגליה במונדיאל 2010 - ומה יותר הצלחה מזה. Elbow כנראה הלהקה שהכי קרובה למה שנקרא רוק קלאסי, מבלי להישמע סבנטיז. הכי הם נשמעים כמו היורשים החוקיים של פיטר גבריאל. אלבו עושים אלבומים לנצח, ומהו הנצח לעומת כמה ימים בחיים שלכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה