לעקוב אחר הפרימיום

יום שלישי, 30 בדצמבר 2014

האלבומים של 2014 !

כשהצניעות ממלאת אותך לפני שאתה ניגש לכתוב דו"ח סיכום של האלבומים לשנת 2014, אתה מבין שאתה כבר קצת מזדקן. אז אני אוותר על הצניעות, ואני אגיד שהפוסט הזה הולך להיות סיכום השנה הטוב ביותר של שנת 2014, אבר !!!עברתי על כל הסיכומים והתאכזבתי מאד מהאלבומים שהם מסקרים. ועכשיו ברצינות - כאן זה כאן. ופה זה פה, ויש כאן קו מוזיקלי מסויים ומאד אקלקטי, אבל אחרי שעברתי על כל הסיכומים הרשמים והאישיים אני יכול לומר שהחוויה כאן שונה לגמרי.
בלי לשים לב מה שמאפיין את השנה הזו היא ההתייחסות שלי למילים. דבר שאני לא משקיע בו מאמץ, מתוך עצלנות ולא מתוך אידיאולוגיה. בעבר הייתי יושב עם התקליט והייתי קורא כל פירור של מידע מהעטיפה, וכמובן שהכרתי את המילים. אבל בימינו השפע של העיסוקים וגם השפע של המוזיקה הרבה פעמים לא מותיר זמן להתעמק. ובכל מקרה אני שופט, או בעצם אפשר לומר אוהב, שיר ואלבום, קודם כל בגלל המוזיקה. המילים הם רק ערך מוסף. ובכל זאת השנה היו הרבה מאד אלבומים שבהם המילים היו משמעותיות. שבהם המנגינות נולדו מתוך המילים ולא להיפך (לפחות זו ההרגשה).
האווירה כאן אקלקטית, ויש לי שיר לכל מצב-רוח, ויש לי אלבום לכל חלום. אני עורך את הסיכומים האלה בשביל להזכר, אבל למען האמת השנה אני עושה את זה בעיקר למי שמאזין פה, אז אני מקווה שאתם נהנים פלייליסט של מלכים פה (רק שירים שלא היו בפלייליסט המעולה של השירים של 2014):


16. Foo Fighters – Sonic Highways
כשאני רוצה לשמוע להקת רוק של פאבים
 אני מסכים עם כל מי שאומר שדייב גרוהל בינוני. אבל הוא הבינוני הכי נפלא שיש בעולם. אין ברוק שלו שום דבר מיוחד. הוא פשוט עשוי הכי נכון שאפשר בעולם. מאלבום לאלבום הם נשמעים יותר ויותר כמו להקת רוק גיטרות קלאסית, קצת גאנז אנד רוזס אבל בלי הפוזה. כאילו שאם הניינטיז היו נמשכים כמה עשורים זה מה שהיו מנגנים היום. זה כל-כך מזוקק ומדוייק וכל שיר באלבום טוב. שאני מתחיל לחשוב שזו ממש גאונות לעשות אלבום רוק כל-כך מעולה וסתמי. השנה גם התענגתי על כמה סרטונים של קאברים שהם עשו באיזו הופעה שבה הם כינו את עצמם להקת פאבים. ממש הקשבתי לזה בלי די.

 15. The Drums – Encyclopedia
כשבא לי להיות היפסטר
אני מחפש תירוץ להקשיב לאלבום הזה. כי הוא טוב מאד אבל צריך מצב רוח. היה לי קטע שהסתובבתי בברצלונה לפני כמה שנים ופתאום שמעתי אותם מתוך חנות לעיצוב ואומנות, והרגשתי איך העולם מחבק אותי פתאום, אז יש לי סנטימנט אליהם. האלבום הכי היפסטרי בסיכום הזה, כולל חיתוך התספורות של חברי הלהקה. מזכיר לי להקות אלקטרוניקה גוטיות מהאייטיז בארומת נאו-רומנטיקה. ויש כאן הרבה יציאות אינטליגנטיות לז'אנר. אם הייתי מכיר פחות מוזיקה בעולם הייתי מקשיב לאלבום הזה הרבה יותר. ואם רק הייתי זוכר את כל ההשפעות המוזיקליות שיש פה..אולי עדיף שלא. נשמע לי כל הזמן מוכר..
 The Drums – I Hope time Doesn't Change Him

14. Mogwai – Rave Tapes
כשאני רוצה לבצע צניחה חופשית אבל בלי כל כאבי הבטן
אלבום שמיני של להקת הפוסטרוק הסקוטית. גם כאן אני מרגיש שיש התפתחות מוזיקלית. זה כבר לא להקת גיטרות, הסאונד מרוכך באמצעות צלילים אלקטרונים שונים. והאווירה הכללית היא של צניחה חופשית או מעוף ציפור. לא יצירת מופת, אבל בהחלט זכתה להערכה מכל הכיוונים. נפילות אין כאן, אבל גם לא משהו יותר מנעים
 Mogwai - Teenage Exorcists


13. The War on Drugs – Lost In The Dream
כשאני רוצה לשמוע אמריקנה עדכנית ומלנכולית
אני חושב שאחת הסיבות העיקריות שהאלבום הזה כל-כך גבוה ברשימות הסיכומים, היא שהאלבום הזה פנה להרבה יותר קהלים, ולאנשים בעלי טעמים מוזיקלים שונים. לא שהוא לא טוב, אבל קצת אוברייטד. נמצא בכל רשימה של בלוגרים. לאו דווקא בצמרת, אבל השיכלול עושה את שלו. אני חושב שאלבום הזה והלהקה הזו ממשיכים את דרכם של ניל יאנג, ברוס ספרינסטין, וכל האמריקאנה הזו ובדרך מאד מכובדת ויפה, בתוספת של מלנכוליה בלתי נסבלת. לא בגלל שהיא לא נעימה, היא פשוט עושה אותי יותר מידי עגמומי (כי היא נכתבה מתוך דכאון אולי ?). אלבום מעולה. וכל שיר אוכל לי את הלב גם מבלי שאקרא את הטקסטים שלו. ואין כאן שיר מתבלט, הכל נשמע לי דומה מאד. קחו אחד
 The War on Drugs - Red Eyes

12. Plastikman - EX
אלבום האלקטרוניקה שאהבתי השנה
אלבום של Richie Hawtin. מתוך ויקיפדיה: ריצ'רד הוטין, הוא יוצר מוזיקה אלקטרונית וטכנו קנדי ו-DJ בינלאומי ובעל השפעה בגל השני של הדטרויט טכנו בתחילת שנות ה-90. יצירותיו של הוטין, אשר עד אמצע שנות ה-2000 שוחררו תחת הכינוי פלסטיקמן, ידועות באופיין המינימליסטי והעמוק." זה כבר האלבום העשירי שלו תחת השם פלסטיקמן. ואני לא ידעתי. פשוט אהבתי ככה. לא אלבום מבריק, אבל אהוב ביותר. בהמלצה של ליז קוזי'קרו האחת והיחידה. אמור להיות אלבום הופעה, אבל נשמע מאד אלבום אולפן שכל שיר בו נפתח עם האותיות EX. כל האלבום בהזרמה


11. 3rdEyedGirl & Prince – PlectrumElectrum / Prince - Art Official Age
כשאני רוצה להקשיב לפרינס
מאז 1984 בערך, אני חושב שפרינס הוא ז'אנר בפני עצמו. שיש R&B שיש סול שיש Fאנק ויש את פרינס. לשמחתי אני מוצא יותר ויותר אנשים מסביבי שחושבים כמוני. בשלב מאד מוקדם הבנתי גם שהוא לא יכול לעשות את זה באופן רגיל. כלומר הוא לא יכול לעשות אלבום טוב בלי שיש לו קונספט או רעיון כולל שסביבו הוא עובד. מהבחינה הזו הוא יותר כמו וודי אלן, פרינס יוצר אלבומים שהם סרטים. למעשה הוא התחיל את הקריירה שלו עם הסרט "גשם סגול", ולאחריו הוא יצר את האלבום הטוב ביותר שלו Parade שגם הוא פסקול של סרט אבל שונה לגמריי. ממש כמו התסרוקות שמשתנות ואשר אינן מחוייבות לאף אופנה. פרינס אף פעם לא משנה תדמית אבל כל הזמן משנה והופך צורה. מהבחינה הזו הוא מזכיר לי את בואי (וגם את מדונה). וגם בשני האלבומים החדשים שהוא החליט להוציא ביחד בשביל האפקט, הוא יצר נושא לכל אחד מהם. PlectrumElectrum הוא אלבום של להקת רוק נשית שמבוססת בעיקר על גיטרות, ו- Art Official Age הוא אלבום קונספט על קפיצה לעתיד שהוא עושה. כאמור פרינס הוא כותב תסריטים מצויין וגם במאי מצויין. הוא יודע לנגן על 12 כלים, כך שמעתי ויש לו אולפן הקלטות משלו, והוא אשף של הפקה. אבל אני תמיד מחפש בכל אלבום את האמת ויש את Way Back Home שבו הוא מדבר על עצמו. אני חושב גם שמאז שהוא הפך לפרפומר ומאז שהוא הפך לאמן של הופעות אחד הטובים בעולם, אפשר לשמוע שחלק גדול מהאלבומים יש קטעים שהמטרה שלהם להשמע טוב בהופעה, למשל BoyTrouble או FunkRoll שנשמעים שירים שיוצרו להופעות. אהבתי מאד את Clouds שמופיע ברשימת שירי השנה וגם את ANOTHERLOVE.

 10. Baxter Dury – It''s a Pleasure
כשאני רוצה לשמוע מוזיקאי אנגלי עם זוית ראיה עקומה על החיים וזמרות ליווי חמודות
אחרי שהוא הופיע כאן בשנה שעברה אפשר לומר שפיתחתי אליו רגשות של קרבה. אני אוהב אותו כאומן. וגם את זמרות הליווי שלו, בתור זמרות ליווי. וזה אלבום ממש טוב. אבל תמיד הוא יתפס אצלי כקיק סייד. ההפקה של האלבום הזה לא כזו אישית, מנסה להעשיר את המינוריות של הקול שלו. קצת כמו ההפקות של לאונרד כהן. אולי כי לפני הכל מדובר בטרובדור, בכותב מילים ציניות, סאטריות עם ביקורת חברתית או סתם ביקורת עצמית. האיש הזה הוא למעשה החמישיה הקאמרית אבל במוזיקה. רק פחות מצחיק. אולי אנגלים זה מצחיק
 Baxter Dury –Palm Trees

9. Metronomy – Love Letters
כשאני רוצה לשמוע פופ טוב ואינטליגנטי
מטרונומי מוגדרת בויקיפדיה כלהקה אלקטרונית אנגלית, בעוד אלבום, רביעי במספר, של שירי היפסטרים. האמת שלא יודע כמה היפסטרים הקשיבו לזה. אני חושב שהשוני מהאלבומים הקודמים הוא האווירה היותר שקטה של האלבום. שירי אהבה, מכתבי אהבה, אכזבות אהבה. יש כאן כמה גיטרות מייבבות שבא לבכות. הקצב די קבוע לאורך השירים, בלי ברייקביט, המילים הנוקבות שיוצאות מהלב, קולות הרקע של הזמרות, צלילים אלקטרונים שמבליחים....אני מנסה להבין מה עושה לי את זה פה. כנראה הכל. אבל זו בהחלט לא להקה אלקטרונית יותר. למשל שיר הנושא שמתחיל בסקסופון, והיה יכול להיות בקלות שיר של הסופרימס, בבויי רייסר הבס שולט או שמא זה מוג. מבחינת להיטים זה אלבום פחות טוב, אבל מכל בחינה אחרת, נראה שהלהקה הזו מתקדמת עוד צעד קדימה. קחו דוגמא יותר טובה
 Metronomy – I'm Aquarius



 8. Eno & Hyde – High Life / Someday World
כשבראיין אינו אינו יוצא לי מהחיים
 בראיין אינו הבלתי נלאה חובר הפעם לקארל הייד מאנדרוורלד. ויחד הם הוציאו שני אלבומים, שונים זה מזה. אני אהבתי את שניהם. יש שם חיבור לא רע, לא מושלם, אבל הכי טוב שאני זוכר של אינו בשנים האחרונות, למרות שקראתי אותו מתנשא ואומר שלכתוב מוזיקה עם הייד זה קצת כמו לבנות על מדרון תלול – כלומר יש הרבה מה לתקן ולטפל במוזיקה. ובאמת מה שמורגש ב- Someday World שהוא נשמע כמו אלבום שבו אינו עשה השתלטות עויינת על הייד. אבל זה עדין נשמע טוב ועובד, רוב הזמן. הדוגמא הגרועה היא When I Built this World שנשמעת כמו פרוגרוק מאולץ. האלבום High Life לעומת זאת נשמע הרבה יותר זורם, ומזכיר את שיתוף הפעולה של אינו ודיוויד ביירן בתחילת שנת השמונים, ונשמע שיש שם יותר סינרגיה, יותר כמו אלבום של אינו שחיפש חבר להתחבר איתו ולא לעשות עוד פעם אמביינט. בכל זאת קבלו דוגמא מ- Someday World
 Eno & Hyde – Daddy's Car


 7. Kelis –Food
 כשבא לי נאו-סול חושב וגרובי
ניסיתי את האלבום הזה בחדר כושר, על ההילכון והוא לא עובד. ההפקה של דייב סיטק מ-TV on The Radio הכניסה הרבה מקצבים מורכבים וחצוצרות, אבל בסופו של דבר מדובר באלבום שהוא יותר מאלבום שמזיז את התחת. המילים משמעותיות. משהו בקול המחוספס של קליס נשמע פחות סקסי ויותר במוד של בוגר. אני מאד אוהב את השירים. אחד אחד. והייתי יכול לשים את כולם. אבל זה נראה לי הכי מתאים.. שיר הודיה לבן-זוג. יפה
 Kelis – Breakfast


 6. Royksopp – The Inevitable End
כשאני רוצה אלקטרוניקה נורווגית
 הדואו האלקטרוני הנורווגי באלבום של שירים. כלומר, לא אינסטרומנטלי. מתארחים פה בעיקר רובין ו- Jammie Irrepressible, ואני חייב לומר שזה יצא מאד מוצלח, יש כאן שירים ממש לצד מנגינות אלקטרוניות מעניינות, עם מרקמים ומעברים. מזכיר לי קצת את האלבום של דאפט פאנק. ואת ז'אן מישל ז'אר. גם כאן יש מלאכת מחשבת. אבל אלבום אחר, יותר אחיד. ובו כמה שירים נפלאים. Monument הוא אחד משירי השנה שלי, גם Rong יפה מאד. אבל קחו את שיר הפתיחה, אם היו אומרים לי שג'ורג'יו מורדר כתב אותו, לא הייתי מערער על כך. אלבום מאד נעים להאזנה.
 Royksopp – Skulls


 5. Chrissie Hynde – Stockholm
כשאני רוצה להקשיב לאחת מהמוזיקאיות הכי אהובות עלי ביקום
זהו האלבום הסולו הראשון של כריסי היינד. אמריקאית צמחונית עוד לפני שזה נהיה טרנד שנשאה על כפייה במשך כמה עשורים את אחד מלהקות הרוק הטובות ביותר. אהבתי עליה הלכה ותפחה ככל שהתרחקנו לנו מהאייטיז. כמעט את כל השירים באלבום כתבה כריסי היינד, וההרגשה שהם נולדו קודם כל מהמילים. והם רוקנרול לכאורה מאד פשוט. אבל יש פה שיר כמו You’re the One או House of Cards שנשמעים מאד אייטיז, גם נושאי השירים. בעיקרון זה אלבום שהיה יכול להיות מוקלט בקלות על-ידי הפריטנדרס, אבל כנראה שהיא לא ממש צריכה אותם. את השיר היפה ביותר מלווה ניל יאנג והוא נקרא Down The Wrong Way והאחר שהוא גם מאד יפה מובא פה
Chrissie Hynde – Adding The Blue


4. Spoon –They Want my Soul
כשאני רוצה להיות שמח וקליל
הלהקה הזו נקראת על שם אחד האלבומים של להקת הקראוט רוק האגדית Can. ובכן, לא נשאר זכר לשום קראוטרוק באלבום הזה. אחד האהובים עלי השנה. קליל. רוקנרול פופי. או-לה, נוק נוק נוק, דו יו. הימנונים של מקלחת. שירים של רדיו קול קליפורניה. כיף כמו מקלחת אחרי רחצה בים. ואני אהבתי את כולו.
 Spoon – Inside Out

 3. Tom Petty and the Heartbreakers – Hypnotic Eye
כשאני צריך תחבושת על הלב
האלבום הזה הוא חבר. אני זוכר שפעם ג'ודי פורסטר התראיינה וסיפרה שהיא רוצה לאכול ארוחת ערב עם הספרים שהיא אוהבת, כי הם החברים הכי טובים שלה. אז זה אלבום כזה. טום פטי, בא אלי באלבום הזה כמו חבר ותיק ואיחה לי את הלב. מה יש באלבום הזה ? שיר הפתיחה American Dream Plan B. הדיסק הראשון שקניתי בחיים היה של טום פטי (לפניו היו כמובן עשרות אלבומים על גבי וינילים), ותמיד היתה לי הרגשה שהוא קצת מתקתק לי מידי. משהו שעוד לא התבגר, בשיער החלק שלו הוא הביטוי הפיזי של ההרגשה המוזיקלית, אבל עכשיו בבגרות מאוחרת הוא נשמע הכי בשל שבעולם. מרגיש לי כמו נעלי בית, כמו ספה ישנה ומעוכה שמכירה את תווי הגוף יותר טוב ממך, ושקעתי בה, כמה ששקעתי.
 Tom Petty and the Heartbreakers – Fault Lines


2. Elbow – TheTake Off and Landing of Everything
כשאני רוצה להיות רציני
כל החיים שלי ברחתי מהרצינות והיא רדפה אותי. שיקול דעת תמיד היה מנת חלקי. תכנון לטווח ארוך. אבל כשאני מקשיב למוזיקה אני רוצה בדרך כלל להתבדר. את האלבום הזה אני זוכר במיוחד בנסיעה חזרה בלילה מקיסריה. זה היה הרגע שבו האלבום עשה לי את הקליק, רגעים כאלה של החיים שהופכים מוזיקה למשמעותית יותר. הפתיחה השקטה כמו שיר ערש, כמו לידה מחדש, של השיר This World Blue ורציתי לשבת במושב אחורי של מכונית תקועה. והייתי עצוב מבלי להיות עצוב. ואז Charge שטוען את האלבום וכמובן צמד השירים Fly Boy Blue / Lunette שיחד מרכיבים את שיר השנה שלי. וגם אחריו האלבום הזה לא מפסיק להיות טוב New York Morning שמזכיר לי שלכל אחד יש רעיון טוב (זה לא המסר של השיר סתם משפט שמבליח ממנו וגורם לי לוונדר). אני יכול לקחת את האלבום הזה לאי-בודד, רק קצת מפחד שהוא יעשה אותי עצוב מידי. אם תבואו איתי, לאי, או חצי אי, אז נוכל להקשיב לו ביחד ולהתחבק
 Elbow – New York Morning


1. Morrissey – World Piece is None of Your Business
כשנמאס לי מהרחמים העצמים שלי ובא לי על רחמים עצמים של מוריסי
אבות המזון של הבלוג הזה הם: החיפושיות, הפיקסיז, דיוויד בואי, ברוס ספרינגסטין, פול סיימון, פרינס ומוריסי. ואני מרגיש קצת מיושן שאני כותב את זה. אני מרגיש קצת אולד פאשן שאלבום של מוריסי הוא אלבום השנה שלי. ואולי זה אני שמיוחד ואתם כולכם וכל הרשימות הצפויות שלכם בנאלים בעצמכם. לא יודע אם יהיו למוריסי אלבומים נוספים, אבל בכל מקרה נשמע שזה אלבום סיכום דרך שלו. אלבום סולו עשירי שבו הוא מחדד מסרים, בעיקר בנושא צמחונות וזכויות בעלי חיים (The Bullfighter Dies). מתנשא מעל האנושות ((I'm Not A Man וגם קצת משלים עם עצמו עם שירי אהבה (Kiss Me A lot), מבדיל סוף-סוף בין סקס לאהבה (לא זוכר באיזה שיר) ואפילו מצליח לייצר מחדש שיר סמיתסי קלאסי שבו הנערה מתאבדת בגלל הציונים שלא מספקים את הציפיות של אביה אבל הפזמון עולץ Staircase at The University. הייתי השנה גם בהופעה שלו בוינה יחד עם בתי. שזה היה גם הגשמת חלום וגם חוויה בלתי נשכחת. בהופעה הזו הוא בעיקר ניגן את האלבום החדש, מה שהעצים לי את החוויה. אבל בכלל כיף שבשנת 2014, אחרי כל-כך הרבה שנים הוא עדין מצליח להוציא אלבום מעולה ולהיות רלוונטי לעצמו ורלוונטי למעריצים. תודה לך מוריסי שאתה כזה מעוך.
 Morrissey - Staircase at The University




אלבומי רגע
אלבומים שהקשבתי אליהם לתקופה קצרה. כמה האזנות טובות ונעימות וזהו

 Simian Mobile Disco – Whorl
טוב, זה באמת צמד אלקטרוני מאנגליה. וזו באמת מוזיקה אלקטרונית. והצמד הזה ידוע בשימוש בסינטיסייזרים אנלוגים. בניגוד למה שמרמז שמם לא מדובר בדיסקו נוצץ וקיטשי, אלא ל-IDM (מושג שתוודעתי אלייו רק לאחרונה). בשביל משהו רקיד זה אלבום די מאופק

 Iceage – Plowing Into The Field of Love
לא יודע איך פתאום קפץ עליהם פאזה ניק קייבית שכזו. השוואה לא עושה להם טוב. כי בתור אלבום של ניק קייב זה אולי לא מספיק טוב. אבל בתור אלבום של להקה צעירה בהחלט כיף.

 Beck – Morning Phase
ההרגשה שהוא חזר לימי Golden Age . בעיניי Morning Phase הוא אלבום לא מספיק חזק. ואולי זה אני ולא הוא. עבר כבר עשור, ואני פחות בעניין. אבל היה יום חורף אחד לפחות שהתענגתי ממנו עד מאד.

 D' Angelo – Black Massiah
המשיח השחור הוא בעד סקס. כך מסתבר. לא נכנסתי להריון מהאלבום הזה, אבל יש כאלה שטוענים שהם כן. אלבום מאד חושני, של דאנג'לו, אני נהנתי מכמה שירים במיוחד השאר היה מסביב. האלבום זה לא עובד בנהיגה, מתאים להאזנה מול המחשב, או ללאונג'ינג.
 D'angelo – The Charade

 The Afghan Whigs – Do To The Beast
זה נשמע כמו עוד אלבום של אפגאן וויגז. אז אם אתם הכי אוהבים אותם בעולם, אז קרוב לוודאי שאתם הכי מאושרים בעולם. אבל אני לא מצאתי כאן משהו חדש להתאהב בו. אלבום טוב. ולא מאכזב.

 The John Lorie National Orchestra – The Invention of Animals
רק השנה גיליתי שג'ון לורי מהסרט נרדפי החוק (אחד האהובים על אי-פעם), הוא גם מוזיקאי. אלבום ג'אז קליל וזורם שכזה, עם מקצבים אפריקנים שוטפים, וזה מתחיל בכלל בחליל. מרגיש מאד כמו מרחבי טבע, פעם כמו אחו, פעם כמו יער, פעם כמו נהר או נחל.

 Damon Albarn –Everyday Records
 אלבום שנשמע כמו פרוייקט צד. משהו בהפקה של אלבומי סולו של סולנים לשעבר נשמעת תמיד מתחכמת או חסרה במשהו. כאן יש תחכום אלקטרוני שכזה. ואני לא יודע לומר איך היה בלי זה. אבל זה אלבום חביב בסך הכל. חובה להקשיב. לא חובה לחזור ולהקשיב

Roddy Frame – Seven Dials
היו עוד אלבומים של סולנים השנה כמו של בוב מולד מהאסקר דו וכמו של ג'ף טוויידי, אבל יותר מכולם אהבתי את האלבום של רודי פריים. סולנה של להקת אצטק קאמרה שמתבגר בכבוד. ומוציא אלבום שלרגעים מזכיר את להקת האם, ובמקרים רבים מידי, סנטימנטלי מידי...אבל בעיקר הקול...הקול המוכר של רודי פריים שהורס אותי לחתיכות.
 Roddy Frame – Into the sun

 Pixies – Indie Cindy
 מרוב שהקשבתי ואהבתי את האיפיז שהרכיבו את האלבום, לא מצאתי ממש צורך להקשיב לזה.

 Woods – With Light and With Love
לא להאמין שזו להקה  צעירה.

 Dean Wareham - Dean Wareham
 אלבום סולו ראשון ומצויין של דין ווראהם מגלאקסי 500. אלבום שמופק על-ידי ג'ים ג'יימס מהמורנינג ג'קט. אחד מהאלבומים המצויינים של השנה. אבל לא יכול לומר שהקשבתי לו מספיק. או שיש לי צורך כזה במיוחד

 Bryan Ferry – Avonmore
אנחנו בקופקבנה ובראיין פרי מוציא אלבום לכבוד שהותו הארוכה שם, הוא מקבל אותנו בברכה עם שירים שמתאימים לשמלות חוף לבנות, כובעים רחבי שולים על נשים בגיל העמידה (לא פנטזיה אולטימטיבית שלי, תרגיעו..אם כי אפשרית) בשיר השלישי הוא נשמע לרגע כמו ווילי נלסון. אבל העיקר זה בארי מנלו בשילוב חוליו אחלסיאס. אלבום חביב שזורם כמו נהיגה במכונית מירוץ של ג'יימס בונד במורדות הרי האלפים.
 יש שיר בסיכום של השירים של 2014, אז תאזינו שם !

אלבומים שאחרים אוהבים וכדאי אולי גם להקשיב להם
רבים מחבריי ערכו סיכומים משלהם ששונים מאד משלי. אז אני יודע שיש הרבה מאד אלבומים שאחרים אוהבים. אבל אני חושב שאלה היותר מפורסמים שבהם או שיותר קרובים לסגנון המוזיקלי של הבלוג הזה, אם יש דבר כזה. אלבומים שאני לוקח לתשומת ליבי להקשיב להם ביום מן הימים. בעצם הקשבתי לכולם, וזה לא הם זה אני. אולי בפעם אחרת. אולי כבר לעולם לא..
 Sharon Van Etten – Are We There
 Sun Kill Moon
TV on The Radio
Aphex Twin – Syro
 Neil Young –Storytone
 Interpol – El Pintor

יום חמישי, 11 בדצמבר 2014

השירים של 2014 !

טוב, אז גם אני התחלתי בסיכומי השנה שלי. ולאחר שבחרתי את כל השירים שאהבתי השנה, החלטתי שיותר הגיוני לנגן אותם לפי נושאים. החלטתי לא לבחור יותר משיר אחד של כל מוזיקאי, למרות שהיו, אבל לזה יהיה ביטוי בסיכום האלבומים. וגם חוץ מזה הייתי שם את השיר Clouds של פרינס, אם אפשר היה רק להשיג אותו ביוטיוב. על הדרך תקבלו כמה מהקליפים הטובים של השנה. אנגוי' דה רייד:

 חלק I - שירים לרקוד איתם !
לעיתים קרובות נדמה לי, או שזו אשליה, שבאמת אין יותר פופ טוב, אשר ראוי להאזנה. שבערך בשנת 1984, סינדי לאופר והאווארד ג'ונס הפסיקו לעשות שירי פופ טובים, ומאז אותם 4 אקורדים שוב ושוב, ושוב. אבל הבלוג הזה, אולי ההוכחה הטובה ביותר שזה לא כך. הנה כבר שמונה שנים הוא סוחב, עם שירים שבקלות היה אפשר להשמיע אותם ברדיו, אם היה רדיו ראוי להאזנה בארץ הזו (ואני לא מתכוון לקצה). אז כאן נמצאים שירי הפופ הטובים ביותר של השנה. כאלה שאפשר להזיז איתם את התחת. בסך-הכל כתשעה (שזה לא מעט לז'אנר) כמובן שאין כאן את כל שירי הסוכריות-צבעוניות-לילדים-זבי-חוטם שמנוגנים ב-MTV. אבל כאן זה רדיו פרימיום להמונים, ולא MTV ! אז אתם יכולים להנות בבטחה. ותלחצו PLAY !




חלק II - שירים לחשוב איתם...
אני מחשיב את עצמי כאדם אנרגטי. שלא לומר חסר מנוחה. והנה דווקא מכל החלקים של הסיכומים של סוף השנה, אני מוצא את החלק הזה כארוך ביותר. מה גם שחלק מהשירים בחלק השלישי, הרוקי, היו יכולים להכלל כאן. אפשר לקרוא לחלק הזה גם כחלק היותר איכותי מבין החלקים, היותר פונה לראש ופחות לרגליים או לבטן. אין כאן אף שיר של סאן קיל מון, אני מצטער, לא היה לי את הכוחות לצלול לאלבום שלו. יש כאן הרבה שירים טובים אחרים. ותלחצו PLAY !



 חלק III- רק רוק !
 קצת קשה לקבוע את הגבולות והתחומים ומה רוק ומה לא רוק. פו פייטרז זה ללא עוררין, גם אייסאייג', אבל לאו דווקא השיר הזה שלהם, ומה עם האפגאן וויז, הם ממש רוק ? לא בטוח. מה שבטוח שיש כאן אחלה שירים ותלחצו PLAY !





TOP 10
כנראה שאי-אפשר בלי דירוג. אני מרגיש שצריך לתת דגשים. כי שירים יפים וטובים זה דבר אחד, אבל שירים "שעושים לך את זה" זה ההבדל בין למוזיקת רקע לבין לחיות דרך השירים. אז הנה עשרת השירים שעשו לי את השנה הזו. שהזיזו לי משהו בקרביים. הרבה פעמים מלווה לזה חוויה אישית נוספת או ערך מוסף או קליפ שתופס אותך, בכל מקרה השירים האלה שינו לי משהו השנה.

10. Kelis - Jerk Rib
בתחילת השנה השיר הזה נתפס אצלי כשיר הגרובי של השנה. בהפקה המסובכת של Dave Sitek הגיטריסט הלבנבן של TV on The Radio. ועדין עושה לי טוב על החצוצרה

9. Ben Watt  - Forget
בן וואט מהצמד הכל פרט לנערה, וגם בן הזוג של טרייסי ת'ורן. כל אחד מהם מצליח לעשות בשנים האחרונות אלבומים אינטימים וטובים. עם כמה שירים נעימים. זה זכור לי במיוחד מקפה סטארבקס בתוך חנות כלבו גדולה של ספרים בציריך. היה מאד סטודנטיאלי אקדמי מכנסי קורדרוי שיק

8. Iceage - Against The Moon
כנראה השיר הכי עצוב בעשיריה הפותחת. אני לא יודע אפילו מה המילים. אני רק יודע שזה עצוב. ומלנכולי לי בלב. ושיר של אייסאייג' אולי להקת הרוק של השנה.

7. Spoon - Do You ?
אני מאד אוהב את השיר הזה. מאד. למרות שהוא פופ מאד פשוט. אפילו קצת פשוט מידי. אבל מה 'כפת. העיקר שכיף לי

6. Prince - Clouds
פרינס במלוא תפארתו. בשיר סקסי-ארוטי-עתידני כמו שהוא יודע לכתוב. כי נשיקה על הצוואר, כשהיא לא מצפה לזה..מה יכול להיות יותר מזה ! אלבום קונספט עם משחקי מילים, ואותיות, כמו שהוא אוהב. וזה גם לא שיר שנשמע כמו שיר של פרינס. קצת יותר צלילים אלקטרונים שפחות נפוצים אצלו. לא יודע..שיר פופ די מורכב, קצת כמו סיפור/סרט ומה אין בשיר הזה, גיטרות חשמליות, אקוסטיות, פסנתר ראפ, ועוד..

5. Chrissie Hynde - Down The Wrong Way
מי היה מאמין שניל יאנג וכריסי היינד יתחברו להם יחדיו. כל האלבום שלה מצויין, אבל הגיטרה של ניל יאנג לגמריי מעלה את השיר רמה

4.  Röyksopp & Robyn - Monument
אני לא יודע מה בדיוק עושה פה את השיר, הסאונד של רוייקסופ הכנות שנשמעת משירתה של רובין או הקליפ. אבל השיר הזה בהחלט תפס אותי מהרהר על שאלות קיומיות וכאלה.

3.  Morrissey - Kiss Me Alot
אני חושב שזה שיר האהבה הכי חיובי שמוריסי כתב אי-פעם. לא מתרסק עם אוטובוסי קומותיים, לא חולם בלילה שמישהו אוהב אותו. פשוט רוצה נשיקות. מתאים לתדמית האלביס שהוא לובש על עצמו בהופעות, מוריסי הוא רוקנרול סקסי והוא יודע את זה

2. Kevin Drew - Good Sex
היה פה מאבק בין המקום הראשון לשני. הייתי צריך לחשוב אם אני יותר בקטע של אינטליגנציה מחשבה ומלנכוליה, או שאני יותר סקסי, לצורך העניין. אז סוף-סוף מישהו כתב שיר ישר ולעניין שנשמע ממש כיף של סקס. סטוץ של שיר. עשו אהבה ולא פורנו.

1. Elbow - Fly Boy Blue / Lunette
יצא להם אלבום מצויין השנה. הטוב יותר שלהם לדעתי. ומה שהופך אותו לכזה הוא הרבה שירים, אבל במיוחד שני אלה שהתחברו להם יחדיו. הר הבית של השירים השנה.


ונסיים בסיסמה
החיים יפים והמוסיקה פרימיום
ונתראה בסיכומי האלבומים









יום רביעי, 27 באוגוסט 2014

זהו פוסט של אחרי מלחמה


גדולה
פתיחה
שלום לכם יקיריי ואהוביי. היתה מלחמה. ואני הייתי במקלט של הפייסבוק. עולם מקביל שבו אני משדר את כל מה שאני חושב, שומע, חווה והוזה - עשרים וארבע שעות ביממה. מזה זמן שאני רוצה לפרסם פה שיר או שניים, אז הצטברו כבר כמה וכמה. כל מיני אירועים מתרגשים עלינו בימים אלה, למשל ההופעה של קייט בוש לאחר 35 שנים של אי-הופעות. בפוסט הזה תקבלו גם סקירה, בדרך-אגב, של אלבומים חדשים ומהנים שיצאו בזמן האחרון. אז יאללה אתם באוזניים טובות. ותלחצו PLAY



רוייקסופ ורובין - חדש !
בחיי שאני מתרגש מהפוסט הזה. כמו לרכב על אופניים, אבל עבר כל-כך הרבה זמן. וגם השיר הזה של רובין ורוייקסופ מרגש אותי. עם כל האלקטרוניקה והקול הקצת קריר שלה, אפילו טיפה מיקי מאוסי. יכול להיות שזה הבאסים. בטוח שגם הסקסופון והמילים...ומהאזנה להאזנה הולך וגוברת ההרגשה הטובה שהוא מגלם. שיתוף פעולה נפלא בו דו בו בו



אינטרפול - חדש !
אינטרפול באלבום חדש להזרמה מלאה [קישור] אלבום חמישי בשם El Pintor. כשאתה מבין קצת יותר טוב מה זה קראוט רוק, אתה מבין שיש מסורת רוק גרמנית ושיש לה המשך..לפעמים זה קצת קר ומנוכר בשבילי.. ואני צריך להתכסות בשמיכה כשאני מקשיב להם. והם בכלל מניו-יורק ומזכירים את ג'וי דיוויז'ן. סתם ברברת. הנה שיר
Interpol - All The Rage Back Home



פרינס - חדש !
פרינס והעין השלישית של משקפי השמש שלו בדרך לאלבום חדש. ופה הוא משחרר עוד שיר להאזנה. שנקרא קלאודס אבל שוחרר לא בסאונד-קלאודס אלא בפודומאטיק...שזה בנינו משהו דומה. יש כאן גם זמרת ששרה ומדברת. ובכלל מאד סקסי-רומנטי-אירוטי כדרכו בקודש



מכיוון שאני מעריץ של פרינס באייטיז, ואני חושב שהוא גאון אני ממליץ גם הסרט הזה, על התקופה ההיא שלו.

כריסי היינד מקסימה את העולם
אני מאד אוהב את האלבום החדש של כריסי היינד. פשוט אוהב אותו. אוהב אותה ואת הקול שלה. וכשאני מקשיב לו אני מרגיש שאני מתאחד עם המוזיקה. ושככה אני רוצה לחוות מוזיקה. בלי לחשוב אם זה טוב או לא טוב. פשוט לאהוב. אני מתפעל בכל פעם מחדש מההגשה שלה, שרק הולכת ומשתבחת עם השנים. השיר הכי טוב באלבום הוא Down The Wrong Way, בפיצ'ורו של ניל יאנג שמעלה את הכל בעוד דרגה למעלה, עם הגיטרה המחוננת והחכמה שלו/ היא 40 שנה כבר באנגליה למרות שהיא מאוהיו במקור. היא מצהירה על עצמה שהיא היפית' ועוד כל מיני צחוקים אצל קולברט


כריסי היינד בהמלצות לרוקיסטית המתחילה
למשל:
 • Don’t think that sticking your boobs out and trying to look fuckable will help. Remember you’re in a rock and roll band. It’s not “fuck me,” it’s “fuck you”!
[קישור]

בק - חדש !
אני לא מתלהב יותר מידי מהאלבום שיצא לו השנה. יש שם שיר או שניים טובים, אבל כמכלול הוא משעמם אותו. אבל כאן אני מבין שהוא הקליט את האלבום שלא היה אמור להיות מוקלט אלא רק כזה שנמכר בצורת תווים. ושמישהו אחר ינגן אותו. אז אני שמח שהוא החליט להקליט משהו ממנו. וזה מרגש אותי שוב

Beck - Heart Is A Drum
 


תום פטי - חדש !
מטריד אותי שאני מעדיף השנה מוזיקאים ותיקים גם כאלה שנגמר להם הסוס, על-פני מוזיקאים חדשים. אבל אני לא חושב שזה קשור לפתיחות שלי לעולם. אני מאד נהנה מהאלבום החדש של תום פטי ושובריי הלבבות, שנקרא Hypnotic Eye. אלבום שבו הוא נשמע קצת כמו דילן רכוב על הארלי דיוידסון.  למרות שבאמת אין כאן משהו יוצא-דופן.  אבל לפעמים כל מה שאתה צריך זו אמת. כאן שיר אחד, וגם כל האלבום להזרמה. לחובבי האמריקנה לא להחמיץ ! גם לא במלח

Tom Petty & The Heartbreakers - American Dream Plan B

ועוד אחד ועוד אחד



נאום האסקפיזם שלי
אסקפיזם עכשיו ! כשאתה רואה כמה סבל וצער גורמים אמונה דתית משיחות לאומנית או סתם אידיאולוגיה רעיונית. אי-אפשר שלא לחשוב שאסקפיזם היה יכול לפתור לנו את כל הבעיות והצרות. אסקפיזם הוא לא רק הבריחה מכל אלה, אלא הוא בעצמו החיים הטובים. הוא הוא המזרח תיכון חדש שכולנו מייחלים לו. לחיות על מנת לחיות טוב. וכל אחד כפי יכולתו ולפי אהבתו - מי במונידאל ומי באח הגדול, מי בטלנובלה ומי בסרט הערבי. מי בסלסה ומי בריקודי בטן. מי בסביצ'ה ומי בשווארמה ובחומוס. מי בנרגילה ומי בפייסבוק. אני קורא מכאן לכל תושבי המזרח התיכון - עזבו אתכם באמא'שכם מרציחות חטיפות ומלחמות והתרכזו בבקשה באסקפיזם ובחיים הטובים. ויפה שעה אחת קודם.




עוד קליפים חדשים

נתחיל בקליפ חדש לוודס. אשר מברוקלין. כל-כך הרבה אלבומים הם הוציאו בכל כך מעט שנים. אני מכיר ואוהב רק את זה שיצא השנה. כאן קליפ שמבוסס על רישומים שעשה סולן הלהקה.http://www.youtube.com/watch?v=X4GA9axMGUc#t=53



לדניאל לנואו יש אלבום חדש. אווירתי שכזה. בעיקר אינסטרומנטלי. חלק מתאים ליוגה. חלק סתם לתעסוקה כללית. החודש לקחתי שיעור היוגה השני שלי בחיים, הראשון היה לפני עשרים שנה בהודו. אז בגלל זה נראה לי מתאים. קחו דוגמא:
https://www.youtube.com/watch?v=r_g_ZYYMy6k

4LikeLike ·  · Promote · 


זה לא שרב בחוץ. זה מוות ! נסו את מוגוואי במזגן 
לי זה עוזר. כל האלבום של 2014. לא רק השיר בקליפ היחסית חדש הזה. למרות שאם תנסו לעשות מה שאפשר לראות בו. סביר להניח שגם תצטננו, מעט.
Play Video

www.youtube.com
Subscribe To Sub Pop's YouTube Channel http://www.youtube.com/user/subpoprecords? "Simon Ferocious" from Mogwai's 'Rave Tapes' album (release date: 


ניצלתי את הפסקת האש על-מנת לקנות מוצרי צריכה בסיסיםנ
לא כותבים מספיק על האלבום הזה, ואתחיל בפסיכוזות: כשאתה מגיע לשיר השישי באלבום, יש את ההרגשה הזו כאילו האלבום כבר נמצא לקראת סופו, כאשר בפועל עברת בעצם רק חמישה שירים מתוך תריסר - מה שמותיר את רוב באלבום עוד לפניך (בגלל זה היה כל-כך טוב עם תקליטים שצריך להפוך. כל צד היה כמו מיני אלבום). אם מיצית כבר, אז זו קצת בעיה. מצד שני, אם יש לך עוד 80 קילומטרים לנהוג, אז זה אחלה באחלה. כך או כך, השיר השישי של האלבום החדש של מוריסי -הוא השיר הכי טיפוסי ליוצר שלו. בניגוד לגל אוחובסקי, שטוען בביקורת במאקו שמוריסי ממציא את עצמו מחדש באלבום הזה, אני טוען שהוא דווקא חזר לעצמו, אחרי שני אלבומים די מרגיזים מוזיקלית. אמנם יש באלבום החדש כמה שירים מאד אופטימים - במקום לחלום שמישהו אהב אותו אתמול בלילה, הוא מבקש שינשקו אותו הרבה, שזה טוב - אבל השיר הבא מדגים שמוריסי הישן, והאהוב, תמיד יכול לייצר שירים עצובים, עד מחרידים, על רקע מנגינה עליזה ומשמחת, ואשר מתחילה בשריקות סמבה, שלא היו מביישות את מתי כספי. מה שעוד מדהים הוא שכל-כך הרבה שירים של מוריסי נשמעים דומים למרות שהוא לא מלחין אף-אחד מהם. האלבום הזה זכה לציון 5.9 בפיצ'פורק. אבל אני באמת עובר כאן חוויה.. כבר שבועיים או משהו שכזה.. מצאתי את הפינה הזו המיותמת בליבי, את הרגשיי, החור הזה של העצב בנשמה, שמבקש את הפאן-פאן-פאן שלו. ובנימה עוד יותר אישית - הבת שלי התחילה ללמוד השנה באוניברסיטת חיפה לתואר, והיא עוד לא בת 16. קצת מלחיץ אותי הציפיות שלה מעצמה. ציפיות שכמובן באו מהבית. למרות שתמיד אני אומר לה - כמה שתצליחי מקובל עלינו. לא בטוח כמה זה מקובל עליה. 


החיים שלי יותר מעניינים ממני
לפני חודש הייתי בגרמניה. אחרי שאתה נמצא במקום שבו הכביסה לא מתייבשת יומיים בחוץ בגלל הקור, קשה לחזור אל חום הקיץ הישראלי, אל המלחמות... היו לי הרבה חוויות - עשיתי ארבע רכבות הרים, ראיתי כל-כך הרבה "עיירות ציורית", מבצרים וטירות, אני מרגיש שחזרתי מארץ הטרול, אל ארץ הטרלללה. ראיתי את גמר המונדיאל בפאב יחד עם עוד מאה גרמנים. הפעם לא שמעתי הרבה מוזיקה, וכאילו התנקו לי האוזניים, גם כושר ההקשבה. מידי פעם הבליחו לי בדימיון לראש כל מיני שירים. אחרי שחזרתי כל דבר ששמעתי נשמע לי כמו אהבה ראשונה, כמו נשיקה ראשונה (מגזים בכיף). בציריך היתה לי בקושי שעה לעשות סיבוב, חיפשתי שירותים ועקבתי אחר השלטים לבית הקפה של סטארבקס, למזלי הוא היה ממוקם בתוך חנות ספרים רבת קומות, ממש כולבו של ספרים. כל-כך יפה. אחרי שהתפניתי ביליתי קצת זמן בקומה של ספרי עיצוב-אומנות -ארכיטקטורה. היו שם ספרים שהיו כמו ביקור בתערכות ציורים בגלריה או במוזיאון. היו שם ספרים עבי כרך על אומנות הרישום. דברים יפהפים. והכל מעורב, קודש-וחול, מחפשים את הילדים שנאבדו בתור לשירותים, עולים במדרגות מיוזעים. בסוף מצאתי את עצמי קונה קפה בסטארבקס. ביקשתי פילטר, המוכרת החביבה הציעה שבחור חזק כמוני יקח אספרסו, או שאני אחכה חמש דקות, שאין לי, עד שיתקנו את המכונה. אז לקחתי קפוצ'ינו קונבציונלי. ישבתי בתוך בית הקפה שבתוך חנות הספרים, מוקף אנשים מכל העולם, באווירה קוסמופוליטית אירופאית שכזו, ואז התחיל השיר הזה שהפך את הרגע לעוד יותר מושלם.

פוסטים אחרונים וממש שווים !