לעקוב אחר הפרימיום

יום ראשון, 6 בנובמבר 2011

ובימים ההם לא היה מלך בישראל


היום לפני 24 שנים, זוהר ארגוב נפטר. זה היה בשנת 1987, היום כשאנחנו לא יכולים להימנע מלשמוע מוסיקה מזרחית בכל מקום, קצת קשה להיזכר בימים ההם. המוסיקה המזרחית אז היתה מוסיקה של "ישראל השניה", מוסיקה מחתרתית שנקנית בקסטות מזוייפות בתחנה המרכזית הישנה. ברדיו אי-אפשר היה לשמוע את זה, אבל העמך הקשיבו, ועוד איך !
מותו של זוהר ארגוב היה במידה רבה תחילתו של המהפך. ההערצה שהוא זכה לה אחריי מותו היתה מיתית ובלתי נתפשת. לפני זה הוא היה זמר מזרחי, אחרי מותו הוא הפך למלך. לא היה לנו מלך לפני כן. לא מלך של מוסיקה, למיטב זכרוני גם לא מלך אחר.
אני זוכר אותו בשלושה אירועים: בחתונה של דוד שלי, שבה הוא הופיע לפני אבנר גדאסי. זה היה לפני כשלושים שנה - אתם בטח לא תאמינו, אבל אבנר גדאסי היה הכוכב האמיתי, זוהר ארגוב היה החימום. אני זוכר אותו שר את הפרח בגני בפסטיבל הזמר, אני זוכר שבחלק ממסיבות הכיתה שלי בכיתה ה' היו שומעים את "אלינור" (בבתים היותר עניים), ואני כמובן זוכר אותו בראיון המפורסם בתוכנית "ממני" של מני פאר. אני ראיתי את זה בשידור חי, וזה היה ביזארי אז כמו שזה מוזר היום. לקח לי שנים להעריך, ואח"כ גם קצת לאהוב את מה שהוא עשה. אהבתי את הפרח בגני ביום שהוא יצא, אבל כל השאר בכל זאת לא היה הסמיתס. בדיעבד, מדובר בזמר גדול, שהיו לו בלוזים מזרחים ששווים להיקרא קלאסיקות. זוהי המוסיקה השחורה שלנו, זוהי מוסיקת הנשמה שלנו, אפשר לא לאהוב את זה, אבל אי-אפשר להתכחש.
אחת התגובות  לשיר הזה בפייסבוק הייתה:" אלוהים בוא נעשה עסקה תביא לנו את זוהר ארגוב נביא לך את ג'סטין ביבר"

זוהר ארגוב - את לי לילה


זוהר ארגוב - יום יום


והראיון המדובר: 

אין תגובות:

פוסטים אחרונים וממש שווים !