[תודה לאייל גולדמן] רק לפני כמה ימים סיפרתי כאן כמה התאכזבתי לגלות שהבת שלי לא מכירה את סטיבי וונדר. ואתמול כשראיתי את הסרט הבא, הסתבר לי שגם אני לא ממש הכרתי אותו. בשנת 1971 עוד לא היתה מוסיקה אלקטרונית-דיגיטלית אבל היה סינטסייזר אנלוגי בשם מוג. הסרט הזה מספר את סיפורו של הסינסייזר הגדול ביותר בעולם בשם Tonto, הוא היה אנלוגי, ונראה יותר כמו חללית. אחראים עליו שני מתכנתים בשם בוב ומלקולם. ומה שיפה בכל הסיפור הזה שהם נתנו את הדחיפה הגדולה ביותר לסטיבי וונדר, בשיא הקריירה שלו, בתחילת שנות השיבעים. האמת היא שלא ממש שמתי לב לכך שחלק גדול מאלבומיו הגדולים של סטיבי וונדר בעצם נשענו על סינטיסייזרים, כי יש להם צליל חם , וכל-כך רחוק מהצליל המתכתי שיש לסינטיסייזרים הדיגיטלים של ימינו. בכל מקרה היה נחמד לגלות עוד פיסה בפאזל הגדול של ההיסטוריה של המוסיקה. על הדרך אנחנו נותנים כבוד לשני אנשים שלא קיבלו את הקרדיט המגיע להם, וקצת נעלבו. יחד עם סטיבי וונדר הם הפיקו 4 אלבומים והקליטו 240 שירים !!! בארבע שנים - מותר להגיד במקרה הזה: מדהים !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה