לעקוב אחר הפרימיום

יום ראשון, 29 בדצמבר 2013

האלבומים של 2013


כמה זמן לוקח לכם להחליט שאתם אוהבים שיר ? כמה זמן לוקח לכם להחליט שאתם אוהבים אלבום ? וכמה זמן לוקח לכם להעריץ מוסיקאי ?
היו ימים שהייתי מקשיב לשיר 30 שניות ומחליט. דיסקים בחנות היה לוקח טיפה יותר זמן - מרפרפים בין השירים, משתדלים להתעמק בשיר אחד או שניים - תוך חמש דקות כבר יכולתי לגבש דעה על כל אלבום - וזה היה מחזיק גם בהאזנה המאה. אני הייתי הולך תמיד לעמדה של הדיסקים החדשים, ומנסה קודם כל אותם. קלאסיקות הייתי קונה בלי לבדוק - בשביל זה הם קלאסיקות - הם עברו כבר את כל המיונים וכל הסינונים, ואם אתה לא אוהב קלאסיקה אז אולי משהו בכלל דפוק בך (אל תקחו את המשפט הזה באפן דטרמיניסטי - מותר לא לאוהב קלאסיקות ! אבל אז זה אומר שאתם..). בגדול, אפשר לומר שהרבה לא השתנה - אני עדין בוחר להקשיב למוזיקה חדשה, לפני כל דבר אחר. הבעיה היא שכמות המוזיקה החדשה הלכה וגדלה. מה שמאפשר פחות קשב לכל אלבום. אם פעם היינו מקשיבים לאלבום קרוב למאה פעמים, היום מאזינים לאלבום טוב כעשר פעמים. לפעמים גם פחות.

כבר כמה וכמה שנים שהבלוג הזה קיים, ואני מנסה, בכל שנה, לרכז כאן את האלבומים שהקשבנו להם בשנה החולפת. אני מנסה לתחם את הקאנון (לא להגדיר אותו חלילה, אלא בעיקר לתעד), וזה הולך ונעשה קשה. חשבתי שכיוון שהטעם שלי כל-כך רחב, וכיוון שאני באמת אוהב להקשיב "להכל", שאני יכול לעשות את זה. בתחילת החודש הופצצנו בכל הסיכומים של כל המגאזינים, הבלוגים ואתרי האינטרנט, ואם תשוו בין הרשימות, עדין קשה להחליט מה יותר ומה פחות. לכל אתר יש את הקו המוזיקלי שלו, וגם לבלוג הזה יש את הקו המוזיקלי שלו. אז אני הולך לעשות את מה שעשיתי בשנים קודמות: קודם כל להגדיר את ה - DNA של 2013 כפי שאני רואה אותו, ורק אחרי זה לכתוב את הבחירות האישיות שלי.


שנה של קאמבק
הרבה מוסיקאים ותיקים ואהובים הלכו השנה לעולמם - זה התחיל עם שמוליק קראוס, והסתיים באריק איינשטיין, גם לו ריד הלך השנה לעולמו, זה מוביל לתחושה שהעולם, כפי שהכרנו אותו, הולך ונעלם. שדור שלם הופך תקליט, ושעכשיו אנחנו עתידים להיפרד מעוד ועוד דמויות יקרות בחיינו. אני חושב שזה חלק ממה שמאפיין את מהפיכת הפופ, במובן הכללי של המילה ולא רק מוזיקת פופ. בחמישים השנים האחרונות, מאז שנות השישים, אנחנו חיים בעולם שבו הציבורי והפרטי מתערבבים. יש יותר אנשים מפורסמים שקשורים לחיינו, יש כנראה גם יותר יצירה אומנותיות - אנחנו חיים דרך מדיומים שונים - יותר משאנחנו חיים את החיים באופן בלתי אמצעי. הדבר תפס תאוצה עצומה בשנים האחרונות עם האינטרנט, הרשתות החברתיות וסמארטפונים. פעם היינו חיים בתוך הבועה של עצמנו, היום אנחנו חיים בתוך בועה טכנולוגית. במקביל אנחנו מופצצים בהמון מוזיקה. בתוך הים הזה לא ברור מה טוב ומה חשוב. לכן, לדעתי, אנחנו מקבלים בחיבוק כל-כך גדול את כל אלבומי הקאמבק. זו גם הזדמנות ( אולי אחרונה) להנות ולהתרפק על מוסיקאים שאנחנו אוהבים, זה גם קצת ללכת על בטוח - כי כבר אין קלאסיקות היום. כי כבר אין אומנים כאלה יום. ואני בכלל לא משוכנע שזה לא נכון - כשהקשבתי בשמיעה הראשונה לטנדר פריי של ניק קייב ידעתי שאני במעמד הר סיני, גם כשיצא דוליטול של הפיקסיז. זה לא קורה לי יותר. יכול להיות שזה עניין של פרספקטיבה, יכול להיות שאני קצת מייפה את העבר, יכול להיות שכשאתה בגיל 16 כל בחורה שניה נראיית לך אלוהית, וכל אלבום מרגש. כך או כך אלה אלבומי הקאמבק של השנה:


My Bloody Valentine - MBV - אלבום המשך לפריצת דרך אל-זמנית של Loveless, והשאלה היא אם האוקסימורון הזה סוחב - "פריצת-דרך אל-זמנית". האלבום הזה מעלה שאלות היסטוריות, כמעט תאולוגיות, בקשר למוזיקה. אפשר להניח שאם האלבום הזה היה יוצא בסמוך ללאבלס ולא לאחר 20 שנה הוא היה קלאסיקה בעצמו. נשאלת גם השאלה למה לוקח 20 שנה לעשות אלבום המשך לאלבום שכנראה נוצר בעשירית זמן. מה זה אומר על יצירות בכלל. אני מעלה את כל הנקודות האלה דווקא בגלל ש-MBV נחשב למוצלח מאד, רק הזמן עשה פה איזו קפיצה שמשנה את הכל.
David Bowie - The Next Day - זה אלבום סיכום של דרך, יש בו גם שירים טובים. הוא גם היה אלבום הפתעה לכבוד יומהולדתו ה- 66 של בואי. מבחינתי זה היה אחד מאירועי השנה.



Paul McCartney - New - פחות סנסציוני משני קודמיו, אבל אלבום הקאמבק ראוי מאד. הטוב ביותר מכל הניסיונות הרבים שהוא עשה בעשור האחרון. פול מקרטני "חזר לעצמו", בגיל 70 וכמה...אני לא סופר
Nick Cave - Puch The Sky Away - אני עייפתי ממנו אבל יש הרבה מאד שאהבו מאד
New Order - Lost Sirens - השנה התחילה עם אלבום הקאמבק הזה, וממש היה כיף. לא אלבום מופתי, אבל כיף לקבל כזה דבר מלהקה שאתה אוהב.
Suede - Bloodsports - אלבום רענן וכייפי במיוחד לסוויד. אולי אין כאן שירים לקחת לאי-בודד, אבל גם לא בשאר אלבומי הקאמבק
Black Sabbath - 13 - נראה כאילו עבר עידן מאז אוזי אוסבורן וחבריו הוציאו אלבום. ובאמת 18 שנה זה הרבה. חלוצי הרוק הכבד האמיתי. הראשונים שעיצבו את הצליל. באלבום קצת מלוטש, קצת מיינסטרים - הבנתי שמי שאוהב אותם לא התאכזב. אני תמיד אהבתי את הקריצה שיש במוזיקה שלהם, בניגוד למשל לאיירון מיידן או מטאליקה שלוקחים את עצמם ברצינות תהומית
Depeche Mode - Delta Machine - יותר טוב מהאלבום הקודם שלהם. הם די רציפים באלבומים ככה שזה לא בדיוק אלבום קאמבק. אלבום לאוהדי הלהקה בלבד, אני נהנתי, כמובן.
Prefab Sprout - Devil Came A Calling - מכל הלהקות האייטיז האהבות, כמו קולור פילד ואצטק קאמרה, פריפאב ספראוט עוד שומרת על הגחלת.
Billy Brag - Tooth & Nails - מי שהיה המודל לסינגר סונגרייטר, מודל ללואוו פיי, בוב דילן הבריטי בתקופת הריאציות של תאצ'ר, הוציא אלבום אמריקאנה חביב. בהתחלה השתעממתי איתו, אחר-כך אהבתי
Boards of Canada - Tomorrows Harvest - אחרי עשר שנים אפשר לקרוא לזה קאמבק. אחד מאלבומי האמביינט הבולטים של השנה, אם לא הבולט מכולם. אני לא התחברתי.
Alison Moyet - The Minutes - זה גם אחד מאלבומי הפופ של השנה שלי. הצליל יותר ניינטיז מאייטיז.
Pere Ubu - Lady of Shanghai
עוד ראויים לציון : טיברלייק, פרימל סקרים והפיקסיז שיופיעו גם ברשימות בהמשך הפוסט



אלבומי הפופ של השנה
היו הרבה כאלה:
Daft Punk - Random Access Memories - אני חושב שהאלבום הזה הוא מעבר לאלבום קאמבק, הוא אלבום הצדעה ומחווה לדיסקו, והוא יצירה, קצת מהונדסת מידי, אבל נראה לי שהיא רק תשתבח עם הזמן. גט לאקי הפך אותה לאלמותית, אבלל יש באלבום הזה הרבה מאד שירים וקטעים אחרים טובים. קצת אקלקטי, קצת מאומץ, מופק כמו אלבום של פעם, בכל מקרה זה מעולה
Vampire Weekend - Modern Vampire of The City - אל האלבום הזה ניגשתי רק בסוף השנה, כי קצת התאכזבתי מהאלבום הקודם שלה. (הראשון היה מעולה ומלא שירים טובים, הוא הושפע מגרייסלנד, פיטר גבריאל וטוקינג האדס, בשני הם כבר גיבשו יותר טוב את הסגנון שלהם, אבל הוא היה חסר במשהו, לטעמי), וגם כי לא בא לי עליהם. אבל בסוף השנה הקשבתי ואהבתי. אלבום פופ חביב אד עם כמה להיטים ושיר אחד שכבש אותי.
Haim - Days Are Gone - הנקודה ישראלית של הסיכום הזה, מדובר בבנות של ישראלי בשם חיים שירד מהארץ ללוס אנג'לס, ועל שמו שם הלהקה. אלבום פופ סמי-איכותי. אף שיר לא מפיל על הרצפה, וקשה להסביר את הקסם - אני חושב שהסו  הוא שהאלבום הזה לא נופל לשבלונות כלשהם. לא מבחינת הסאונד ולא מבחינת מבנה השירים, ולא המלודיות. יש כאן משהו חדש



Rhye - Woman - כנראה שזה אלבום החרמנות של השנה הזו. פופ ספק אר-אנ -בי, עם השפעות אייטיז וניינטיז, חצוצרות, נגינת פסנתר ג'אזית, שירים טובים, שירה קצת הומואית. הופתעתי מכמה שהאלבום מגובש. אני אהבתי
Discluser -Settle - בעיניי רבים זה אלבום הפופ של השנה. קצת יותר מידי פופי בשבילי. זה מעבר לגבול.
Justin Timberlake -The 20/20 Experience - גם זה היה יכול להחשב לאלבום קאמבק. אלבום בוגר של טימברלייק, שבו הוא לא מבייש את הפירמה.
She & Him - Volume 3 - זואי דשנל עשתה את הדבר הנכון ביותר כשצירפה את M. Ward אליה לשיר את שירי הפופ-פולק-סקסטיז האלה. אני חושב שזה די גאוני, ובכלל לא טרוויאלי לעשות את זה וגם להישמע מעודכן. מי שלא אוהב אותה, כמובן, לא סובל.
Cut Copy - Free Your Mind - להקת הפופ-דאנס האינטילגנטי מאוסטרליה באלבום שלישי. בהתחלה מאד התאכזבתי, בסוף אהבתי. הקודמים שלהם היממו אותי, זה סתם עושה לי רקע נעים באוטו


אלבומי הראפ של השנה
השנה החלטתי די במודע שהגיע הזמן להקשיב לאלבומי ראפ יותר ברצינות. ומצאתי שאני נסחף יותר משתארתי לעצמי, ובכיף. אלה האלבומים שאהבתי, אבל יש עוד ברשימה הזו כאן.
Kanye West - Yeezus
Pusha T - My Name is My Name
Earl Sweatshirt - Doris
Ghostface Killah - Twelve Reasons To Die




האלבומים של רדיו פרימיום להמונים 
ואלה האלבומים שהכי הרבה הקשבתי להם, ו/או שהכי אהבתי השנה:
1. Kanye West - Yeezus - מדובר בגאון, בממציא מוזיקה. זה האלבום שהכי טלטל אותי השנה, כל הראפרים כותבים על סמים, ותהילה, ונשים, השאלה איך עושים את זה. כולם מסמפלים - השאלה היא איך ? ויש גם קונספט לאלבום הזה. יש סיפור. ויש אפילו מסרים עמוקים באמת. הקשבתי לאלבום הזה די הרבה, אבל אני בטוח שהוא הולך איתי לדרך ארוכה באמת
2. Pixies - EP1 - מבחינתי זה היה הקאמבק של השנה. וטוב שיצא אי.פי ולא אלבום. כי מאלבום אנחנו מצפים ליותר. בתור אי.פי זה היה מושלם. קליל, לא יצירת מופת, אבל מהנה ברמות
3. Arctic Monkeys - AM - זה בעצם אלבום מיינסטרים. מאסטרפיס של ארקטיק מאנקיז. צליל מגובש, שירים טובים. אלבום טוב שכשהוא נגמר אני רוצה להקשיב לו עוד פעם. סוג של קנדי קראש.



4. Arcade Fire - Reflektor - גם לארקייד פייר יש את העולם שלהם והוא מלא ועשיר, והם להקה כמו של פעם. להקה שאתה יכול לקחת אלבום שלה ולהקשיב רק לו חצי שנה. וזה הרבה.
5. Daft Punk - Random Access Memories
6. Kurt Vile - Wakin on a Pertty Daze - הממשיך של ברוס ספרינגסטין ניל יאנג ושות'
She & Him - Volume .7


8. Vampire Weekend - Modern Vampire of The City
9. Primal Scream - More Light - חזרה לצליל של סקרימדליה. אלבום שמתחיל קצת מסובך ופסיכדלי ולאט לאט נעשה יותר פשוט וסטרייט. זה בעיקר אלבום נוח להאזנה. אתה שם ואתה על בטוח
10. Yo La Tengo - Fade - אלבום נוסף של להקה ותיקה. אלבום חורף בשבילי.
11. The National - Trouble Will Find Me - אחד מאלבומי הרוק של השנה
12. Fuck Buttons - Slow Focus - האלקטרוניקה כי טובה שיש היום






13. Suede - Bloodsports
14. Eels - Wonderfull Glorious - פשוט אלבום מצויין של אילס.
15. Pusha T - My Name is My Name
16. Cut Copy - Free Your Mind
17. David Bowie - The Next Day - פאק. דיוויד בואי הוציא אלבום השנה !
18. New Order - Lost Sirens
19. Depeche Mode - Delta Machine
20.Deafheaven - Sunbather - זה נשמע כמו שילוב של מטאל עם שוגייז. זה נשמע גיטרות וצרחות, וזה כיף



21. Camera Obscura - Desire Lines
22. Yeah Yeah Yeahs - Mosquito - אלבום מצויין, ומגוון, תיאטרלי קצת, קאברטי,
23.  Eluvium - Nightmare Ending - אמביינט השנה (שלי)
24. Alison Moyet - The Minutes
25. Prefab Sprout - Devil Came A Calling

אלבומי הרגע, ואלבומי הרגע האחרון
בכל שנה יש כאן שני סיכומי שנה - אחד של אלבומי הרגע, והשני של האלבומים שהקשבתי להם יותר, ואשר גם אהבתי יותר. השנה השתדלתי להקשיב לכמה שפחות אלבומים, ואת סופה של השנה הזו הקדשתי לאלבומים שלא הקשבתי להם. מצאתי את זמן החורף כמתאים להאזנה לאלבומי חורף שאי-אפשר היה להנות מהם בארצנו עד לחודש זה. מסיבה הסיכום יוצא בסוף דצמבר ולא בתחילתו.
אז בחלק זה של הסיכום תמצאו את אלבומי רגע, ואת אלבומי הרגע האחרון, וגם כמה אלבומים שאהובים על אנשים אחרים ולא עליי, אבל אני חושב שהם חלק חשוב מהשנה הזו. אני אשתדל לציין כל דבר מה זה מה-

Paul McCartney - New - כאמור, אלבום פופ טוב
Rhye - Woman
Dean Blunt - The Redeemer - זה קצת כמו היפ-הופ קאברטי
Tim Hecker - Virgins חמש עשרה שנים שטים הקר עושה מוזיקה אלקטרונית נסיונית. יכול להיות שזו פיסגת היצירה שלו



 Low  - The Invisible  Way - עוד אלבום סלוואו רוק מצויין שאני פחות הקשבתי לו
The Knife - Shaking The Habitual - אני מאד מתלהב מהאלבום הזה עכשיו. גיליתי אותו רק עכשיו
These New Puritans - Field of Reed - אלבום האסתטיקה הגוטית האפל
Babyshambels - Squel to Prequel - גם זה סוג של קאמבק. היה אלבום של רגע. התלהבתי ונטשתי.
Chealsy light Moving - Chealsy light Moving - אלבום שליווה אותי בחדר כושר על ההליכון. רוק גיטרות שונה.
CFCF - Music for Objects - אלקטרוניקה שאמורה לתאר עצמים. לא אלבום מבריק אבל עדיף על Four Tet



The Black Angels - Indigo Meadow - הם נתנו הופעה אדירה בבארבי. אלבום הגראג' פסיכדלי של השנה
Foals - Holy Fire - אני לא אוהב את האלבום הזה שלהם Foals, הם קצת יותר מידי מיינסטרים בשבילי וזה משמעם אותו. למרות השירים הטובים.
Bardo Pond - Peace of Heaven - עוד לא הקשבתי ממש ברצינות לאלבום הזה. פוסט רוק שוגייז שאהבו מאד על רבים.
Deerhunter. Monomania - עוד אלבום שאני לא הקשבתי לו, כי אני לא מת על הלהקה הזו
Holden - The Inheritors - את האלבום הזה גיליתי בסוף השנה ומאד אהבתי. אלקטרוני אקספרמנטלי



Queen of The Stone Age - ...Like Clockwork - אלבום קאמבק בהפקה של טרוור הורן
Grouper - The Man Who Died in His Boat - אמביינט שאני לא אהבתי. אבל כל מי שאוהב אמביינט מאד אהב.
Midlake - Antiphon - קצת שיגרתי, אבל יפה
King Khan and The Shrines - Idle No More - עוד אחד מאלבומי הגאראג' של השנה
Bill Callahan - Dream River - פחות מוצלח מקודמיו, והיו דברים אחרים להקשיב להם, אבל הרבה אחרים אהבו את הרגישות של ביל קלהאן גם באלבום הזה, והוא אחד מהאלבומים הבולטים של שנה
Howe Gelb - Dust Bowl - לוואו פיי פולק מתוך הסיכום  של אורי דביר
Maston - Shadows - יש כאן שימוש בכלים ישנים וצליל סינמטי משנות השישים.



White  Hills - So You Are..So You'll Be
Wire - Change Becomes Us
Polica - Shulamith


סיכומים של אנשים אחרים
עד כאן מה שאני שמעתי השנה, אבל אני אוהב גם מאד לקרוא ולהאזין לסיכומים אחרים, וגם אתם מוזמנים:
הסיכום של גלי גונן - אני מאד אוהב את זווית השמיעה שלה. יש לה היכולת לתפוס בכמה אלבומים את השנה הזו, ובעצם כל שנה, בשיא תפארתה. סיכום שהוא פודקאסט
הסיכום של שרון רז - אחד ששומע הרבה מאד אלבומים, כבר הרבה מאד שנים. סיכום בטעם אישי, עם בחירות שמושפעות גם משנות האייטיז והניינטיז.
הסיכום של אורי דביר - גם אורי שומע המון, אבל הגוון הוא יותר פולקי אמריקנה פסיכדליה, גראג'
הסיכום של גל אוחובסקי - הסיכום הכי פופי
הסיכום של אביעד מהאייפוד רעב - עדין הכי אינדי שיש
הסיכום של יאיר יונה - סיכום של מוזיקאי, גיטריסט, שגם הוציא אלבום השנה

עוד סיכומים
השתדלתי ככל שניתן שהסיכומים השונים בבלוג הזה לא יחזרו על אותם דוגמאות האזנה. אז אם אתם רוצים להרחיב, הנה הם לפניכם, שני הסיכומים הנוספים של הבלוג:
הקליפים של 2013
השירים של 2013






 

יום שני, 23 בדצמבר 2013

הקליפים של 2013

הקליפים של השנה הם כמובן האינטראקטיבים - של בוב דילן, ושל ארקייד פייר לרפלקטור. הקליפ לשיר Like A rolling Stone הוא גם תוצרת הארץ, והוא אחד הדברים המרעננים של השנה.  אבל חוץ מזה היו הרבה קליפים "רגילים" וטובים. יחסית לשנה שעברה, מפלס האלימות ירד, אבל עדין יש ניסיון למשוך תשומת-לב, רק שהפעם זה נעשה בדרך אחרת. כלומר עם מיניות, כי אי-אפשר למכור אלכוהול דרך קליפ. וכך יוצא שרוב הקליפים הטובים של 2013, רובם ככולם, תחת אזהרת צפייה NSFW - ראו הוזהרתם. תהנו!
ובאמאשכם דרגו בעצמכם :-)

Yeah Yeah Yeahs - Sacrilege
הקליפ הזה הולך מהסוף להתחלה ויש בו סיפור רדיפה, ציד מכשפות, חטאים, ואת כל מה שאפשר לחשוב על עיירה שכוחת אל בארה"ב. מעין טווין פיקס בתמצית.

Unknown Mortal Orchestra - From The Sun
שיר עקמומי והקליפ עקמומי. לכאורה נושא הקליפ הוא על בעיות של אנשים צעירים. אבל בדידות בכל זמן היא בעסה. ואחרי הכל יש כאן גם סיפור אהבה..ואולי זה כל ההבדל מבחינתי בין קליפ טוב, לסתם פרובוקציה.

FIDLAR - Cocaine
אם יש לכם כליות חלשות, אל תצפו בקליפ הבא שבו אפשר לראות גבר שמשתין אחרי שהוא שותה טונה של בירה. זה אמור להצחיק ? אנילא יודע.. לשיר קוראים קוקאין. אבל כאמור הוא משתין על הכל ובזרמים של יאמנו. גם על השלט של הוליווד . בוא נאמר שאני מעדיף את זה על אלימות ברוטלית שיש היום בהרבה קליפים. לשיקולכם



 Kanye West - Black Skinheads
קצת חבל לי שבסופו של דבר יוצא שקניה ווסט  מוכר את עצמו קצת בזול עם הציצים (היקרים) של ארוסתו. בקליפ Bonnd 2 היא מופיעה בכל תפארת החזה המרשים שלה, ואין מה לומר - זה יפה. אבל אני לקחתי את האלבום שלו ברצינות, כאומנות לשמה, והקליפ הזה עושה עימו יותר חסד, ומביא את בשורת האלבום בצורה הנכונה, לדעתי.

TV On The Radio Million Miles
כל מה שהיה חסר לי מהלהקה הזו היה מעט יותר רגש. לפעמים התחכום במקצבים מתוחכם ומתחכם מידי, אבל הקליפ הזה משלים את השיר כל-כך יפה. מתחיל עם הטפות מוסר, בסגנון עדת הירוקים, ועובר לחיבוק עצים מחמם לב.

Sleigh Bells - Bitter Rivals
אם האשימו אותם בגניבה של הקליפ אז כנראה מספיק טוב. הקליפ הכייפי של השנה


Suuns - 2020
קליפ השוחר-לבן הטוב של השנה. מסוגנן בארט-פופ יפה


Arcade Fire - Afterlife
גרטה גרווינג מתוך טקס פרסי יוטיוב. כאלה אנרגיות אני צריך


David Bowie - Love Is Lost //Hello Steve Reich Mix by James
מאז שג'יימס מרפי הודיע על פרישתו ממוזיקה הוא לא מפסיק בעצם לפעול. כאן הוא ברמיקס לשיר מתוך האלבום האחרון של דיוויד בואי. הקליפ מתחיל בפיקסלים. ומסתיים בבריאת אדם וחווה דיגיטלים, רק בלי כל הטקס של התפוח והנחש לפני הסקס


Robin Thicke - Blurred Lines ft. T.I., Pharrell
זו הגירסה המצונזרת, ונטולת עוקץ, לאחד הקליפים המרעישים של השנה. אני אהבתי את הגירסה המפורשת, כמו כולם. עירום די עדין, יחסית לשאר אירועי NSFW שהיו השנה. ובכלל, אם כבר עירום אני מעדיף כזה, עם חזה פרופורציונלי ומבט חמוד.


ויהיה גם סיכום של האלבומים. ויהיה מפתיע. אני מבטיח. אבטיח. ביי. 

יום שישי, 20 בדצמבר 2013

השירים של 2013

אני אוהב את המוזיקה שאני אוהב. קראתי את כל הסיכומים (לא לגמרי) בכל האתרים (כמעט), טעמתי, בדקתי, חרשתי כל השנה. ואני מוכן לבוחן-פתע של סוף שנה על כל השירים הטובים של 2013. אז מה יהיה לנו פה ? שירים שבסוף השנה אני מרגיש שהם כבר חלק ממני. שירים שהיו הפסקול שלי בשנה הזו. שאני זוכר היטב, וכמו שאני אומר: שירים שנדמה שהיו כאן מאז ומעולם. קשה לי מאד לדרג את הרשימה, אבל מה שלמטה יותר ומה שלמעלה פחות. ותלחצו PLAY

שירים מתחילת השנה או מסופה מאד קשה לדרג, במיוחד אם הם קלילים כאלה. קיו-טיפ עושה כאן את כל העבודה

39. Camera Obscura - Do It Again
אני אוהב את להקת הקאנטרי הסקוטית הזו.

38. Hot Chip - Dark & Stormy
חמק מתחת לראדר של רובנו. אבל השנה יצא שיר מצויין של הוט צ'יפ שעומד בכל הסטנדרטים שלהם

37. EELS - New Alphabet
אני לא זוכר אם בסוף יצא לו אלבום השנה או לא. ואני לא בטוח שאהבתי את האלבום. אבל השיר הזה פצצות.

36. Guided by Voices - Copy Zero
שיר הפתעה מתוך פסקול

35. New Order - I've Got A Feeling
זו היתה שנה של קאמבקים. אבל הראשונים שיצאו עם אלבום היו ניו-אודר. אלבום שאהבתי. במיוחד את השיר הזה. שנשמע כמו הרבה שירים אחרים. אבל בקטע טוב.

Howe Gelb - Man On a String .34
שוב, אני מניח שאם לא הייתי מכיר את קטע הקאנטרי ואת הוו גלב רק בסוף השנה, זה היה במקום אחר לגמריי

33. Low - Plastic Cup
אני לא יכול לומר שאני מקשיב לאלבום הזה הרבה. הטמפו המואט מראש אינו מתאים לאישיותי המקפצת. אבל השיר הזה כבר טבוע בי לעולמים. זה כבר לא שאלה אם אני אוהב אותו או לא

32. Depeche Mode - Soothe My Soul
כולם שכחו שגם דפש מוד עשו קאמבק השנה. וזה רק שיר אחד שאני יכול לשים מתוך האלבום זה


31. Christopher Owens - Here We Go Again
אני זורם עם כריסטופר אוונס. למרות שעם גירלס הוא הוציא אלבומים יותר טובים.

21-30
יש איזה צדק פואטי בקאמבק של ג'וני מר. וכיף שיוצאים גם שירים טובים.

29.  Paul McCartney - Alligator
לא הספקתי להקשיב כמו שצריך לאלבום של הגאון סר פול מקרטני המלך. אבל אני מבין שהוא טוב יותר מכל מה שהוא הוציא בשנים האחרונות. והשיר הזה מצויין

28. Suuns - 2020
השנה 2013, השיר 2020

27. Jim James - A New Life
נורא פשוט השיר הזה של ג'ים ג'יימס - הסולן של מורנינג ג'קט שהוציא אלבום הסולו שלנו. פשוט, אבל תופס



26. Alison Moyet - When I Was Your Girl
גם אליסון מוייאט הוציאה אלבום קאמבק השנה. אלבום פופ טוב שמזכיר לי יותר את הניינטיז מאשר את האייטיז. וזה השיר הבולט מתוכו


25. Yeah Yeah Yeahs - Mosquito
בסופו של דבר לא הקשבתי לאלבום של יה יה יהז יותר מידי. דווקא אלבום טוב. זה השיר שתפס אותי באוזן לתמיד וגם הקליפ מתאים

24. Scout Niblett - Can't Fool me Now
אני פשוט לא מכיר את השיר הזה מספיק זמן, אחרת הוא היה מאד למעלה

23. Trentemøller - Still On Fire
הנעימה היחידה ברשימה הזו. אולי גם קטע האלקטרוניקה היחיד ברשימה הזו.

22. Pusha T - Who I Am Ft. Big Sean & 2 Chainz
אלבום הראפ השני הכי טוב השנה הוא של פושה T וזה השיר הכי טוב בו

21. Empire Of The Sun - Alive
אני מניח ששמעתי את השיר הזה הרבה ברדיו. זה לא הופך אותו לפחות טוב. זה הפופ הטהור הכי טוב שיש כיום

11-20
20. Daft Punk - Touch
גט לאקי יצא כבר מכל החורים, ואין סיכוי שנשכחמו גם לא בעוד יובל, אבל לטעמי זה השיר הטוב יותר באלבום. זהו שיר מלא אלקטרוניקה קרחונית, אבל גם חמת מוג שכזו, מלאת אנושיות. שיר שיש בו מעברים שונים, מה שעושה אותו לאדיר כל-כך, חוץ מהקול של פול וויליאמס הותיק, הוא המעבר הפאנקי ג'אזי אחרי 3 וחצי דקות של שיר. זה אפילו לא מורגש שפתאום הוא מתפתח לשם, כי זה זורם נכון.

19. Metronomy -  I'm Aquarius
הקלידים האלה ברקע של השיר עושים אותו למה שהוא


18. Small Black - No Strange
אני מצטער ששנה שעברה לא הכתרתי את המכביז כאלבום השנה או לפחות במקום השני. והשיר הזה הוא נגיעת האינדי הזכה ביותר שהתעלפתי ממנה השנה

17. Dean Blunt - Demon
יש משהו בשיר הזה שמהלך קסם ואולי מתמצת אלבום שלם. יש בו משהו מנימלסטי ומהפנט. והחצוצרה שמגיחה פתאום..

16. Chelsea Light Moving - Burroughs
צ'לסי לייט מובינג הוא הרכב חדש בהשתתפות של ת'ורסטון מור מסוניק יות'. אלבום הבכורה שלהם הוא אלבום שהתאמנתי איתו בחדר הכושר. זה השיר הכי טוב, לדעתי. אני רץ/רוקד אותו על ההליכון במהירות משתנה. אחרי שלוש דקות זה נהיה דיסקו. נשמע לי כמו קאבר של משהו...איזה יופי של דבר

15.Sleigh Bells - Bitter Rivals
מת על השיר הזה. פופ מלוכלך כזה.

14. David Bowie - Love Is Lost //Hello Steve Reich Mix by James Murphy
מאז שג'יימס מרפי הודדיע על פרישתו ממוזיקה הוא לא מפסיק בעצם לפעול. כאן הוא ברמיקס לשיר מתוך האלבום האחרון של דיוויד בואי.

13. Belle and Sebastian - Your Cover's Blown //Miaoux Miaoux Mix
מתוך אלבום הבי-סיידס והרמיקסים של הבלים והסבסטיאנים. זה השיר הכי טוב

12. The National - Demons
אהבתי מאד את הסינגל הראשון מתוך האלבום של הנשיונל שיצא השנה. אלבום טוב. אבל מאד הזכיר לי את קודמיו, ולא משך אותי להאזנות נוספות.


11. These New Puritans - Fragment Two
האלבום השלישי של These New Puritans קצת נקי מידי ואפל מידי בשבילי. אבל השיר הראשון שיצא מתוכו נתפס.. ויש לו גם קליפ חדש אפלולי ומואר




1-10
10. She & Him - Never Wanted Your Love
האלבום השלישי של זואי דשנל ואם וורד נשמע אפילו יותר מוצלח מקודמיו. שירי פופ-פולק-סקסטיז נפלאים.

9. Yo La Tengo - I'll Be Around
הייתי יכול לשים כל שיר אחר באלבום הזה. אבל השיר הזה מרגיש לי כמו נעליי בית (בקטע טוב). גם הקליפ מאד עוזר לבסס את התחושה הזו.



8. Suede - It Starts And Ends With You
כמה שהתלהבתי מהקאמבק של סוויד, ובמיוחד מהשיר הזה שנשמע כמו שהם היו בשיא תפארתם



7. Vampire Weekend - Ya Hey
אחרי שפיצ'פורק הכתריתו את אלבומם השלישי של הוומפייר וויקאנד כאלבום השנה של 2013, החלטתי שאני חייב להקשיב לו. אז הוא מתנגן לי ברכב כבר שלושה ימים ואני די נהנה. בהחלט לא אלבום השנה. אבל השיר הזה...שגילית רק עכשיו הוא סיום פנטסטי לשנה הזו. ורק בשבילו אפשר היה להמציא את 2013.



6. Arctic Monkeys - Do I Wanna Know?
כל האלבום. אבל אולי יותר מכל השיר הזה



5. Arcade FIre - Awful Sound
יכולתי לשים עוד כמה שירים מתוך האלבום הזה. למשל את Porno ו-Afterlife אבל נשאיר משהו גם לסיכום האלבומים והקליפים

4. Kanye West - Hold My Liquor
לדעתי זה השיר הטוב ביותר באלבום של קניה. ויש עוד בלתי נשכחים - נשאיר משהו לסיכום של האלבומים

3. Kurt Vile - Wakin On A Pretty Day
אחד משירי השנה. קורט ווייל מנגן את הנשמה שלו.


2. Pixies - Indie Cindy
כל-כך שמחתי שהפיקסיז חזרו לחיי שלא אכפת לי כלום


1. Prince - Groovy Potential
אני חולה על פרינס, אבל רק בתקופה שהתחילה בפרפל ריין ועד גראפיטי ברידג' - לדעתי, אז הוא היה בשיא גאוניותו. המציא מוזיקה ממש. כמו מדען משוגע. בסך הכל איזה 7 אלבומים שהיו בתקופה ההיא. אחר-כך מדייאמוד אנד פרלס ועד ימינו הוא עשה אלבומים שלדעתי היו טובים, אבל לא גאונים. השיר הזה הוא הבזק גאונות שכזה, והוא יצא השנה.
Groovy Potential by Prince on Grooveshark

יום רביעי, 27 בנובמבר 2013

שיפוט מהיר - ארקייד פייר !

 
 

 
 
הקשבתי לדיסק השני באלבום רפלקטור - החדש של ארקייד פייר. לא זוכר מי העליל עליו שהוא שאריות של הדיסק הראשון, אבל זה ממש לא נכון. אני אוהב את הקונספט של שני דיסקים, כי זה קצת מזכיר לי נשכחות - אלבומי ויניל כפולים, עטיפות גדולות וגרפיקה מהודרת. השיר כאן שיכנע אותי (שוב) כמה שהלהקה הזו גדולה, למרות כל המלעיזים. להקת רוק כמו שפעם. באיזה שלב אתה מרגיש שאתה יכול להקשיב רק להם כל החיים. או לפחות להקשיב למוזיקה שלהם עוד ועוד, וכל פעם להתמלא מחדש בתחושה של...(לא יודע איך להגדיר בדיוק)..סיפוק / תוכן/ ממשות. ממשות במוזיקה, וממשות של קיום אנושי של עצמך. רגע כזה כמו שאתה מחבר את הנעליים עם קליטים לאופניים ואז אתם הופכים לאחד (למי שמבין על מה אני מדבר). אחד מאלבומי השנה שלי למי שעוד לא הבין.

הם אוהבים לעשות הרבה סרטונים מסוגים שונים. אבל שני אלה הפחות רשמיים יותר מלהיבים אותי:
 

Arcade Fire - Porno (Unofficial Music Video) from Gabe Jacobs on Vimeo.


זה מופק ע"י ספייק ג'ונס בכיכובה של Greta Gerwig האדירה



 

יום שלישי, 26 בנובמבר 2013

לו ריד - הספד אחרון

 
נראים מאושרים

הרולינגסטון הקדיש את תמונת השער האחרונה שלו ללו ריד. וכאן לורי אנדרסון בדברי הספד אחרונים שבהם היא מתארת את המפגש שלהם, את החיים המשותפים, במשך 21 (!) השנים האחרונות, על הצעת הנישואים בשנת 2008, ועל הדרך שבה הוא מת - שגם בה היא מוצאת הרבה.. יופי והשלמה.
אני חושב שאני מכיר את לורי אנדרסון לפני שהכרתי את לו ריד. יש מצב שהתחלתי להקשיב לאלבומים שלה לפני ששמעתי אלבום אחד שלו. יש לי את כל האלבומים שלה מהאייטיז, אחר-כך המצב התהפך, לאט לאט לו ריד הפך למוזיקאי משמעותי בחיי, ולורי אנדרסון פחות ופחות.
כשאתה קורא את סיפור אהבתם של שני אלה, כפי שלורי אנדרסון מתארת אותם במאמר פה, אתה מנפץ לעצמך על הדרך את כל היסודות של הרומן הרומנטי (סטייל רומאו וג'ולייט) ובונה אותם מחדש. זו קודם כל אהבה מאוחרת (ולא של שני טיפשעשרה להוטי הורמונים), זו אהבה שיש בה הרבה אינטלקט, אבל אתה יכול להבין גם, שעם כל הטאיי-צ'י והמדיטציות, - זו גם אהבה מלאה ברוחניות. וכמובן, שזו אהבה שיש בה גם הרבה רגש של אהבה פשוטה ורומנטיקה. 21 שנה זו חתיכת תקופה, אני אפילו לא הייתי מודע לכך שהם כל-כך הרבה זמן ביחד. מבחינתי הם נשואים משנת 2008, אבל היי לורי אנדרסון לא ידעה מי הם הוולווט אנדרגראונד כשהיא הכירה את לו ריד (מצטער אני לא מסוגל לקרוא לו רק "לו"), מבחינתה הם היו בכלל בריטים.
יש בהספד הזה גם תאור נורא יפה של הסוף, אבל בעיקר האמצע - והחיים המשותפים שלהם יחד נראים מאד טובים להם. הרבה פעמים אתה שואל את עצמך: איך רוקיסטים מתבגרים ? או איך הם אמורים להתבגר ולהזדקן ? אז לקית' ריצ'ארד ובונו יש כנראה את הגירסה היותר מקובלת של העניין, לאחרים, כמו ניל יאנג ודייב גרוהל יש את הגירסה המשפחתית של הנושא, וללו ריד וללורי אנדרסון - אולי המוזיקאים הכי לא שבלונים שיש בעולם - יש את הגירסה שלהם: דף 1, דף 2
  יכולתי לבחור באלף שירים. אבל בחרתי בקליפ אנימציה שמצאתי מתוך סרט מדע בדיוני שיצא בשנת 1983, ובו לו ריד משתתף. 
Lou Reed - My Name is Mok

 

שתי הופעות טובות שהקשבתי להם אחרי מותו:
Lou Reed - Live In New York 1987
Lou Reed - Live Park West Chicago 1978
 
וזה הראיון האחרון של לו ריד
 

 
 
 
 

יום שני, 25 בנובמבר 2013

הופעות פרימיום - מייקל צ'פמן


תלמיד ומורה
 
הגיע הזמן לסכם את הופעות השנה:
היה מרגש  בפרדס חנה כרכור. החסידה מקום אידיאלי להופעה שכזו. גם אינטימי. גם יש במה. גם חצר. גם פאב רוחניקי עם שווארמה צימחונית וגם בירה מלכה, ויין מרלו משובח. אהוד בנאי נתן את הבלוז הכנעני שלו. וסיפר את הסיפור שלו שפתאום שבר לצפת, וללו...נדון ולעיר העתיקה בירושלים. וזה מה שאני אוהב אצלו. את הנדודים, את החיפוש העצמי, שהוא חיצוני וגשמי ופנימי והכל ביחד.
אחר-כך עלה מייקל צ'פמן עם גיטרת הסטרדיווריוס שלו. אני התפעלתי מכך שהוא כזה וירטואוז. אולי נגן הגיטרה האוקסטית הטוב ביותר שיצא לי לראות. וגם אצלו - כל שיר הוא סיפור, וכל שיר הוא רגש, וכל שיר הוא נשמה. ומבחינתי זה היה הקסם. פגשתי את דודו והחברה שלו. לידי היו זוג מאוהבים מכרכור, שמסתבר שחברה של דודו מכירה. תוך כדי ההופעה היא עשתה לו רייקי והיו עוד כמה זוגות מאוהבים שכאלה. השיא היה כשצ'פמן הזמין את בנאי חזרה לבמה. לפני כן עוד הספקתי להגיד לו לחיים (גם אני הסתובבתי להנאתי והייתי קצת שתוי). יחד הם ניגנו שלושה שירים. אחד של בנאי. אחד של צ'פמן. ואחרון ודי. היה כיף. אחרי ההופעה פגשתי שם חבר מהעבודה שלא ראיתי כמה שנים. גם לו קוראים דודו. אמרתי שהיה כיף ?
 
 
 
וכאן אהוד בנאי מספר על מייקל צ'פמן
וכאן כל ההופעה של מייקל צ'פמן ואהוד בנאי בפרדס חנה כרכור

יום שבת, 23 בנובמבר 2013

נבדק ונמצא פרימיום - צלילים הם לפעמים געגועים - חלק ב'




Sleigh Bells -חדש !
האמת שהקליפ הזה כבר בין איזה חודש אבל לא שמתי אותו. והוא נהדר. וגם השיר
Sleigh Bells - Bitter Rivals


Metronomy - חדש !
לסאונדקלאוד יש דרכים משלו להעליב לי את האינטליגנציה. אתה מתחיל עם שיר פרימיום שאתה אוהב, ואז האתר ממשיך בעצמו לשירים שהם ליד השיר הזה, ומרגע לרגע זה מדרדר למוזיקה שנשמעת כמו מוזיקת בלאי שמצלצלת נחמד אבל אין בה שום ממש. זה קורה עם השיר הזה למשל



דיוויד בואי - חדש!
מאז שג'יימס מרפי הודדיע על פרישתו ממוזיקה הוא לא מפסיק בעצם לפעול. כאן הוא ברמיקס לשיר מתוך האלבום האחרון של דיוויד בואי. אולי הגיע זמן להקשיב לאלבום הזה שוב. הקליפ מושקע ביותר. למי שיש סבלנות לצפות



David Bowie  - O Superman
ואם כבר דיוויד בואי. אז רק לאחרונה גילו לי את הקאבר הזה שהוא עשה ללורי אנדרסון. אני גדלתי על השיר הזה, וכאן בואי הופך אותו לרוקי ולשלו אפילו שהוא בקושי שר [קישור]

Albert Hammond Jr - חדש !
שיר חדש ושמח לאלברט המונד ג'וניור - הגיטריסט של הסטרוקס הוציא עוד אלבום סולו. אם היה יום חמישי הייתי אומר לכם שאפשר להרגיש איתו את סופהשבוע

Albert Hammond Jr. - Carnal Cruise



גארי ניומן בדרך לישראל
כל-כך הרבה מוזיקאים מעדיפים להופיע בישראל ולא ..באיראן למשל. מעניין למה ? החרם של המוזיקאים לא תופס תאוצה. אולי בגלל שיש עוד רשעים בעולם. רשעים הרבה יותר מאיתנו...כך או כל גם גארי ניומן בדרך לכאן, לבארבי. וזו פרסומת שלו לסאבן-אפ שנגנזה. חמוד 



יוקו אונו - חדש !
קליפ חדש, ואני חייב לציין שגם די מגניב, ליוקו-יונו. הידועה גם בכינויה שוקו-יונה. היא בת 70 או 80 או מאתיים. בקליפ הזה היא מצהירה שהיא רקדנית איומה. ורוקדת. ואולי זה הדבר המייצג את כל הוויתה - אני אמנית איומה אבל אני עושה אומנות. אני חרא של בן אדם, אבל הייתי אשתו ואהובתו של אחד האנשים הכי אהובים בעולם. ואולי אנחנו סתם נהנים לשנוא אותה. אני נהנה.
Yoko Ono Plastic Ono Band - Bad Dancer
 

היפ-הופ מאשאפ
בעיקרון, פרוייקט המאשאפים של סקוט מלקר - הממקסס קלאסיקות רוק (ביטלס, פליטווד מק) עם היפ-הופ - עושה לי סחרחורת, הרגשה של חיבור בין שמן למים, חלב ובשר, אבל השיר הזה מדליק אותי. ג'ון אנד אואטס היו סוג של גילטי פלאז'ר בשבילי (יש לי אפילו תקליט שלהם), אבל מאז שכולם יצאו מפטיפון...אז גם אני
 

 
 
רובוט המוזיקה הגדול ביותר בעולם
החזון של קרפטוורק היה שרובוטים ינגנו את המוזיקה שלהם. אבל רובוט המוזיקה הגדול בעולם מנגן דווקא את רוק לובסטר של בי 52. והוא גם לא נראה כמו בן אדם 


מי גאון של אבא
יש מליארד סינים ויש את הילד הזה. שימו לב איך הוא מסיים כל קטע נגינה שהוא מבצע בשלמות. מניארות של גאון
 



Cate Le Bon - חדש !
שיר חדש הולך מצויין עם הבישולים של יום שישי בצהרים
Are You With Me Now? - Cate Le Bon



ארבעים מפות של העולם
 לפי צריכת אלכוהול, לפי כיוון נסיעה ברכב, לפי שמות פופולרים לבנים, לפי צריכת אינטרנט, לפי הגודל של ה-***, ולפי הגיל הממוצע שבו מאבדים את הבתולין. הכי מעניין - אם היו מאכלסים את כל האנשים בכדור הארץ בצפיפות כמו של העיר ניו-יורק - מה גודל השטח שהיה נדרש [קישור]

 

יום שישי, 22 בנובמבר 2013

נבדק ונמצא פרימיום - צלילים הם לפעמים געגועים למוזיקה


כך היה נראה בוב מארלי היום אם הוא לא היה מסתפר
 פתיחה
עבר הרבה זמן... שתי סיבות לכך: קודם כל מפני שיותר קל לי לעדכן בדף הפייסבוק של האתר (כאן זה יותר מסורבל. לכתוב. קופי פייסט וזה). וגם נדמה לי שחוץ מכמה הופעות טובות שהייתי בהם לא היתה כל-כך הרבה מוזיקה חדשה בתקופה האחרונה. אולי חוץ מארקייד פייר. שעוד אדבר עליהם. אז אנחנו כבר כמעט באוירת סיכומי סוף שנה. ואולי זה בדיוק הזמן לחזור. היו כמה קליפים מאד שווים, ושירים חדשים. אז למה לא לקבץ אותם יחדיו :-). מה שכן אני מתמלא ברגשות חיוביים כשאני כותב פה.
Kings Of Leon -חדש !
נתחיל עם הקליפ הכי חדש. בניגוד לקילרז, שהתמסחרו ומבעסים תמיד גם כשיש משהו נחמד בשירים שלהם, לקינגס אוף לאון יש יציאות שאני יכול להנות מהם בשלמות. לפחות בהאזנות הראשונות. זה שיר חדש והקליפ הוא מיני-סרט הוליוודי קורע לב. זה מתחיל מאד ומתוק ונגמר טרגי. ואני אוהב גם את אווירת הקאנטרי, והגיטרה המייבבת. Kings Of Leon - Beautiful War 


Röyksopp - חדש !
יש קונצנזוס די רחב סביב הלהקה הזו. כולם אוהבים לאהוב אותם, או שכך נדמה לי.
Röyksopp - Something In My Heart

Kanye West - חדש ! אזהרת צפיה 
אצלנו אייל גולן שוכב עם 40 נשים, ובינתיים בצד השני של העולם - קים קרדשיין, ארוסתו של קניה ווסט, מפרסמת השבוע בדף היוטיוב *שלה* את הגירסה הלא מצונזרת של הקליפ "בונוס2" מתוך האלבום האחרון של קניה ווסט. בו היא מראה את מה שיש לה. בסה"כ צפו בו עשרה מיליון צפיות! בשלושה ימים. אני מניח שאם היו לי ציצים כאלה, גם אני הייתי מציג אותם לראווה (יש גם גירסה מצונזרת לצנועים מבינכם, אבל אז תצטרכו גם לעצום את האוזנים, אם אתם מבינים אנגלית, כי השיר הזה מלא בפואטיקה של הזיונים). הכי אהבתי את המשפט : One Good Girl is Worth 1000 Btches. ומיד אחריו יש משפט הרבה יותר אקספליסטיבי... דרך-אגב, אני מאד אוהב את האלבום הזה. אני חושב שהוא מעולה. אני אוהב את ההדבקות הגסות, אני אוהב את החיספוס, אני אוהב את הסימפולים שלו. גם את מילים, למרות שבאמת כמה אפשר לעלות גבוה בשביל לרדת נמוך (אפשר אפשר). והקשבתי לו המון. יותר מכל אלבום אחר של קניה. בעיקר על ההליכון בחדר הכושר. מה שאומר שגם יש לו קצב טוב. אחד מאלבומי השנה שלי
Kanye West - Bound2


ואן דם עושה שפגאט
זה לא נראה אמיתי. הפירסומות החדשה הזו כל-כך מפילה לסתות. 43 מיליון צפיות תשעה ימים. פרסומות למשאיות שנראיית כמו ריקוד בלט. ואם דאם כזה מאצ'ו ומחוספס. והוא גם נראה מבוגר.. אבל איזה כושר. אלוהים. רק דבר אחד אני לא מבין - למה נוסעים ברוורס ? המוזיקה של הנייה נשמעת מאד מתאימה (היו ימים שלא סבלתי אותה, ממש).



הסימופניה הבלתי גמרוה של לאונרדו דווינצ'י
לקח 5000 שעות לסלוומיר סובריצקי לבנות כלי נגינה שתיכנן לאונרדו דווינצ'י לפני 500 שנה. הכלי נקרא ויוה-אורגניסטה והוא משלב צליל של צ'לו וויולה ומנוגן כמו פסנתר. זה קונצרט הבכורה שבו נגינו בכלי באקדמיה למוזיקה שקרקוב פולין. קלאסיקה שלא נשמעה עד כה [קישור]

Like a Rolling Stone - כל ערוצי בוב (ספוג) דילן
אצלי בבית רואים כל היום בוב ספוג. כמה היה נחמד אם היו רואים כל היום בוב דילן בכל הערוצים (לא ניסיתי את כל מאה השלושים). זה העיקרון של הסרטון האינטראקטיבי הזה. שמעתי שעשו אותו ישראלים. בכל מקרה גם אני מת על השיר הזה יש לו פתיחה תמיד מעלה לי את החזה גבוה לנשום אויר. ואם אני זוכר נכון השיר הזה יצג מפנה בקריירה של דילן מאקוסטיקה לחשמלי [קישור].

זיקנה תציל ממוות
 כך היו נראים בוב מארלי, ג'ון לנון, ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופין, קורט קוביין ועוד מוזיקאים שנפטרו בטרם עת, אילולא (איזו מילה מופרזת ומפוזרת) היו חיים היום. צפו לגרוע מכל [קישור]

ג'וני מיטשל - בת 70 !
לו ריד נפטר החודש. ואני עוד אפרסם בהמשך פוסט עליו. אבל יותר כיף לחגוג עם ג'וני מיטשל יומהולדת 70. נראיית יותר זקנה ממה שחשבתי שהיא תראה. כי 70 זה החמישים וחמש החדש (למי שבריא). כאן היא שרה את וודסטוק עם עוד רבים וטובים. ואפשר להקשיב לכל ההופעת  היומהולדת שלה כאן. אישה גדולה !

דמון אלברן ובראין אינו - חדש !
פרוייקט אפריקה של דמון אלברן מהגורילז ובלר. בקרוב אלבום חדש שהוא יצר עם נגנים אפריקאים בהשתתפות בריאן אינו. אני נדלקתי על הקטע הזה. הקשבתי לו לפחות עשרים פעמים
Songhoy Blues - Soubour


SBTRKT
אחד הדברים שמאד יפה לראות במוזיקה אלקטרונית זה הניסיון ליצור עולמות מופשטים ואסתטיקות חדשות. למשל הקטע הבא:
SBTRKT



Stephen Malkmus - חדש !
היתה הופעה מצויינת של סטפן מלקמוס בארץ. נמרוד מטאפאס טאפאס כתב עליה שהיא פגומה במקומות הנכונים. עכשיו יש לו שיר חדש - שהוא ניגן לראשונה  אצלנו בבארבי (לא בטוח, אבל מה רע לנו לחשוב כך), ועכשיו הוא יצא כסינגל. אפשר לראות את הקליפ ומלא בחורות צעירות שנראות חכמות, לכאורה. הכל לכאורה.
Stephen Malkmus & The Jicks - Lariat


נדבר עוד אחוריי זה

יום חמישי, 19 בספטמבר 2013

נבדק ונמצא פרימיום - התרווחו ותרוויחו

 
 
פתיחה
בעיקרון, את כל מה מעניין אותי מבחינה מוזיקלית אני מפרסם גם בפייסבוק. אבל שם מרוב עצים לפעמים לא רואים את היער, וגם הכחול הזה של הפייסבוק לפעמים מרגיש נורא חונק. אז כאן אני יכול לתמצת ולהביא בפניכם רק את הפרימיום. שבו התרווחו ותרוויחו

Arcade Fire - חדש !
הלהקה הזו יותר חזקה באלבומים ובקליפים אינטראקטיבים מאשר בסינגלים, אז הנה הם יצאו עם אחד כזה והוא אכן נהדר. אם עוד לא צפיתם אז דעו שזה קצת לוקח זמן 'להטעין את הדבר הזה, אבל זה לא כזה נורא, ובכל מקרה משתלם
Arcade Fire -The Reflektor

TV on the Radio - חדש !
לא זוכה למספיק תהודה לטעמי, הסינגל החדש ל "טלוויזיה ברדיו" אולי בגלל שזה לא מופץ דרך היוטיוב אלא בערוצים אחרים. בכל מקרה קליפ יפה לסחורה הרגילה והטובה שלהם. ואני לא מתכוון לשים לכם את החדש של MGMT הוא נוראי לדעתי. הסינגל הראשון היה כאן, והוא חביב, ויש עוד שיר אחד ששווה באלבום, אבל כל השאר ממש לא, חבל.
TV on the Radio -Mercy

 Belle and Sebastian - חדש !
מכל האלבומים שיצאו לאחרונה אני הכי נהנה מהמאסטרפיס של ארקטיק מאנקיז. הבעיה היחידה שלי איתו שאני כל-כך מתלהב ממנו שאחרי שתי האזנות רציפות אני חייב להרגיע, ואז מצאתי את עצמי מקשיב הרבה לאחרונה לאלבום האוסף של הבלים והסבסטיינים. אלבום של B-SIDES ושל רמיקסים.  אני לא מעריץ מושבע של הלהקה, אבל מחבב אותם לפרקים. ניסיתי לפצח בהאזנה שלי את ההסתייגויות שלי מהם',ואת המשיכה שלי אליהם, ומצאתי שהם קצת שכלתנים מידי לטעמי. יש בשירים שלהם משהו שבנוי ממחשבה, יותר מאשר רגש. הרמיקס לשיר הבא מאד מוצלח ביותר ואולי מסביר את הכל. ובכלל, לא שסבלתי מהאלבום:
 
Belle and Sebastian - Your Cover's Blown (Miaoux Miaoux Mix)






דירהנטר - חדש !
קליפ חדש מתוך האלבום שלהם שיצא השנה
DEERHUNTER "BACK TO THE MIDDLE


פרנץ פרדינננד - חדש !
כמה מוזר זה שאפשר לקרוא ביקורת מוזיקה של גל אוחובסקי ולשמוע במקביל את האלבום שהוא ממליץ עליו. אני עדין אוהב לקרוא ביקורות שלו כשהוא כותב על מה שמעניין אותי, ולא על אייל גולן ורוני דלומי. תמיד יש לו הבחנות מעניינות, הפעם בין להקות אנגליות שונות, אלה יוצאי בתי ספר לאומניות מול אלה מהעיירות. מאד מעניין, והקשבתי לאלבום של פרנץ פרדיננד על הדרך. פחות טוב מארקטיק מאנקיז, אבל כייפי ,ובאמת שלא חייבים להשוות



Of  Montreal -  חדש !
לפעמים נדמה לי שמה ש-MGMT מנסים לעשות זה קישקוש מקושקש כמו אוף מונטראול. שלפעמים יוצא גאוני ולפעמים יוצא מבריק משתן שעלה לראש. לא יודע, אם שתי הלהקות האלה מייצגות איזה אובדן דרך, כי אם בסוף מה שאנחנו אוהבים זה את ארקטיק מאנקיז ופרנץ פדיננד, אז לאן אנחנו מתקדמים עם המוזיקה הפופולרית ? ואל תגידו לי לצ'יל ווייב. הסנונית הראשונה מתוך החדש של אוף מונטראול מעוררת מעט תקווה, אבל האלבום כולה הוא שיקבע

Of Montreal - Fugitive Air

SBTRKT - חדש !
אין לי משהו נגד אלקטרוניקה, יש לי אפילו כמה מכשירים אלקטרונים בבית, וזה נחמד אלקטרוניקה, במיוחד כשזה לתועלתך, למשל השיר הקטע הבא, נהדר !

SBTRKT - IMO



יוקו אונו - חדש !
לקראת יום כיפור החלטתי למחול לה. למחול לה על שהיא כזו גרידית וכל הזמן מנפיחה חיים בגופתו של בעלה, למרות שיכול להיות שבלי מכונת שיווק משומנת הוא היה אייקון פחות אגדי (אני מסופק). ואני סולח לה על כל המוזיקה המחורבנת שהיא עושה. מצד שני אולי החיים היו פחות מעניינים בלי אנשים שונים וצבעונים כמוה. אני רק תוהה איך זה שאין עוד ועוד דמויות יפניות שחודרות אל לב תרבות המערב. וגם השיר החדש שלה, לא נורא וכלל.







ז'אנל מונה - חדש !
ז'אנל מונה מוכשרת כשד או כאנדרואיד (בחירה שלה), עם אלבום חדש ומלא שירים כרימון תלוי בסוכה. האמת שכבר די התייאשתי ממנה, אומרים שההופעות שלה אדירות ומפוצצות אנרגיה, אבל האלבומים מתעקשים על קונספט ופתפותי דימויים חלליים חלולים, הפעם נראה שיש יותר בשר, והמצב קצת שונה. אומרים שזה אלבום טוב, מהמעט שהתחלתי להקשיב די אהבתי

Janelle Monáe - Electric Lady  

אלביס קוסטלו והרוטס -חדש !
זה קרה  כשהרוטס, להקת הבית של ג'ימי פאלון, הפתיעו את אלביס קוסטלו כשעשו קאבר של השיר הראשון שהוא אי-פעם השתתף בו - זו היתה פרסומת ללימונדה שאלביס קוסטלו עשה בה קולות, אבא שלו  Ross MacManus היה המבצע הראשי. אומרים שזה היה הניצוץ שהוביל לאלבום משותף. בכל מקרה הרוטס עושים לאלביס קוסטלו רק טוב. אחלה אלבום



יום שבת, 7 בספטמבר 2013

אלבום לחג 3: Pixies - חדש !

 

 
האזנה ראשונה שלי לאי.פי החדש של הפיקסז היתה על ההליכון בחדר כושר. לרגע לא הייתי בטוח שזה בכלל הם. שיר הפתיחה אוירתי כזה, שירה בקול גבוה, ולא איך שפרנק בלאק שר בדרך- כלל. לא ידעתי איך להתייחס לזה. בדקתי אם זה באמת זה. כן זה זה. באמצע השיר הוא כבר מתחיל למלמל בספרדית, או משהו, ואתה מבין שזה הפיקסיז. אבל מה באמת אפשר לצפות מלהקה שעשתה שני אלבומים ששינו לך את החיים ? על אמת שינו לי את איך שאני מרגיש, חושב ואוהב מוזיקה, ואת החיים. נדמה שכבר כל הלקחים נלמדו ואני לא מדבר רק נירוונה, וסאונדגארדן. מבחינתי כל אלבום גיטרות של העולם שיצא אחרי 1989 היא נגזרת שלהם. בטח שאני מגזים. כי בטוח שיהיו כאלה שיאמרו שהראמונס, אבל זה הבלוג שלי - כאן אני קובע. ולא רק על גיטרות הניינטיז הם השפיעו אני בטוח שהסטרוקס והארקטיק מאנקיז לא היו מה שהם בלי הפיקסיז.  
נחזור לאי.פי החדש - בסך הכל 4 קטעים, כולם להיטיים. אינדי סינדי נשמע הכי ייצוגי מבחינת הצליל של הפיקסיז, והוא גם הכי טוב. תמיד היה בהם משהו קצת מתקתק ונעים, אבל נדמה לי שהפעם אפילו מעט יותר, משהו בין טרוויס לאואזיס. מה שהופך את האזנה לאלבום בהאזנות הראשונות למענגת, במיוחד בימים אלה של חג. אני רק לא בטוח איך זה ישמע בעוד 10 או 67 האזנות, אם נגיע לזה בכלל. בינתיים זה תענוג עילאי.
 

יום שישי, 6 בספטמבר 2013

אלבום לחג 2: Arctic Monkeys - חדש !

כותרת משנה: האלטרנטיבה האמיתית לג'סטין ביבר

 
הייתי בחיים שלי רק שבוע אחד בממלכה הבריטית, באנגליה, וגם אז רק בלונדון וסביבותיה. לא פעם, אני שואל את עצמי איך הייתי מרגיש אם הייתי מקשיב לכל השירים האלה שם, בתור תושב - איך זה היה מרגיש ונשמע אם זו היתה המוזיקה המקומית של חיי ? מוזיקה היא תמיד התעלות על חיי היומיום, כמו שאומר גבריאל בלחסן. גם השיר של אריק איינשטיין "סן פרנסיסקו על המים" יותר יפה מסן פרנסיסקו, למרות שהיא מדהימה.  אולי בגלל שתו אחד יושב לך על הלב, יותר מכל חץ שבור, ופורט, ופורט. כל שכן כשזו מוזיקה מ-"חוץ לארץ", ובשפה אחרת, זה אפילו נשמע יותר מרוחק וגבוה. אבל שאפו על הבריטים האלה שיש להם כזו מוזיקה נהדרת ,וכאלה להקות אדירות וכייפיות כמו הארקטיק מאנקיז.
היופי של הארקטיק מאנקיז הוא שהם מצליחים להיות מיינסטרים אמיתי, שמשלב צליל גיטרות יחודי עם שירת רוק רומנטית ומקורית. אפילו אישתי מקשיבה באופן עצמוני לארקטיק מאנקיז. היא הורידה באייטיונז את האלבום (טכנולוגית אני והלפטופ שלי הכי פחות מתקדמים בבית שלי) ומקשיבה לו עם האייפד במרפסת. הקסם בטקסטים של אלכס טרנר הוא כמובן דופק לב של גיל 16, לצד חופש של גיל 27, והתחבטויות נעימות של מערכות יחסים בלי מחוייבויות ומשכנתא. בקליפ האחרון עם תסרוקת ובגדי עור, שלא היו מביישים את אלביס פרסלי, אתה מבין שהוא עובר משהו. הוא כל הזמן עובר, מתבגר ונשאר צעיר. גודל ומתפתח, וחווה תוך כדי. ועדין אני מצדיע לילדות האנגליות בנות ה-12 שזו מוזיקת הנעורים שלהן ולא ג'סטין ביבר. 
האלבום AM החדש של Arctic Monkeys היה יכול להיות אלבום פריצת הדרך שלהם, אילולא זו קרתה כבר באלבום הבכורה. אחרי שני אלבומים של חיפוש אחר צליל חדש, ופרוייקט צד מעולה, נדמה שהצליל החדש התגבש, השפה והסגנון התהווה, שהלהיטים זורמים יותר בקלות. אולי אפילו קצת יותר מידי בקלות - Why'd You Only Call Me When You're High? הוא דוגמא שכזו. גם הבי סייד שלו יצא נהדר. אבל, ברגעי היופי הנדירים של האלבום, שיר שמדבר על האהבה, עם דימוי של רכב כמו פורד קורטינה, אתה פשוט לא יכול לקרוא לזה קיטש, אפילו אם זה מה שזה.
 

יום חמישי, 5 בספטמבר 2013

אלבום לחג 1: Babyshambles - חדש !

 
 כמו שגאלגר ודיימון בניינטיז, כך טרנר ופיט דוהרטי הם שני כותבי השירים הבריטים הטובים של התקופה. דוהרטי גם ניחן בחוש הרס עצמי, למזלנו הוא לא אמריקאי, ולכן הוא לא מדרדר את יצירותיו למחולי בלוז ביבים סטייל ניק קייב וטום ווייטס (שהם טובים לסוגם, אבל באמת שעייפתי..). הבעיה של דוהרטי שהוא לא יציב בשתייה, וגם במוזיקה, ולכן יש תמיד הרגשה של חיפוף מחורטט, ממש כמו הוידאו של הסינגל הראשון באלבום. מה שמסביר את האווירה והקונטקסט: מסיבות פאבים, לצד אישפוזים בבית חולים. לכן זה נחמד שהוא מצליח לאסוף את עצמו, ולא פחות מכך את להקתו הבייבי שמבלס, ולכתוב ולהקליט אלבום שהוא לגמריי סבבי. Sequel to the Prequel הוא אלבום מלא שמחת חיים וזורקת זין, וגם עם מחשבות פילוספיות על החיים. כל זה לא היה שווה כלום אילולא היה מדובר במשורר לא רע ובשירים פרימיום. למטה שיר  מומלץ מתוך האלבום וגם כל האלבום להזרמה !
 

יום שישי, 30 באוגוסט 2013

נבדק ונמצא פרימיום - ללא חוש מידה


מיליון מיילים

 פתיחה
תכלס לקחתי חופשה בלי לבקש מעצמי רשות. תכלס התגעגעתי לבלוג הזה. אני מקווה שגם אתם. היו לי כמה שבועות של עצלות מעורבת בתחושה של "בשביל מה ? .." גם היה לי איזה סוג של אבל אחרי מות של גבריאל בלחסן. לא יודע..הוא הכניס אותי לסוג של פרופורציות על החיים. בכל מקרה עידכונים שוטפים אני מפציץ בדף הפייסבוק, זה פשוט יותר פשוט. אבל כאן זה יותר יפה ויותר מהודר. וגם יש יותר יריעה להרחיב, אם נדרש. אז הפעם בנבדק ונמצא פרימיום מכל טוב

שירים וקליפים חדשים
TV On The Radio -   חדש !
איך ששמעתי את השיר הזה השבוע, הרגשתי ששום דבר אחר לא משנה. שזה הדבר האמיתי. כל מה שהיה חסר לי מהלהקה הזו היה מעט יותר רגש. לפעמים התחכום במקצבים מתוחכם ומתחכם מידי, אבל הקליפ הזה משלים את השיר כל-כך יפה. מתחיל עם הטפות מוסר בסגנון עדת הירוקים, ועובר לחיבוק עצים מחמם לב.
TV On The Radio - Million Mile 


ארקטיק מאנקיז - חדש !
ואולי חלפו עברו להם כל הימים של סקס-סמים-ורוקנרול. לפחות לפי הקליפ החדש של ארקטיק מאנקיז, שכולו אומר: אם שותים לא מנגנים, או לפחות לא עושים על זה קליפ. עדין עושים לי את זה הארקטיק מאנקיז

 Arctic Monkes - Why'd You Only Call Me When You're High?

Chelsea Light Moving - חדש !
צ'לסי לייט מובינג הוא הרכב חדש בהשתתפות של ת'ורסטון מור מסוניק יות'. אלבום הבכורה שלהם הוא האלבום המועדף עלי עכשיו בחדר הכושר. זה השיר הכי טוב, לדעתי. אני רץ/רוקד אותו על ההליכון במהירות משתנה. אחרי שלוש דקות זה נהיה דיסקו. נשמע לי כמו קאבר של משהו...איזה יופי של דבר

Chelsea Light Moving - Burroughs


Akron/Family - חדש !
רוק גאראג' פסיכדלי, כיאה לעונה.  שיר חדש וקליפ חדש
Akron/Family - Sand Talk

Peter James Taylor - חדש !
וזה כל-כך מתאים ברצף של השירים כאן, שהייתי חושב שאני גאון, אילולא מישהו אחר המליץ לי על השיר הזה, ואילולא כל זה קרה סתם ככה במקרה. מתוך האלבום  VILIFICATION , שטרם דגמתי. כל אלה ניגנו גיטרה בשיר הבא:
Matthew Bamford
Heather Britton
Mark Carver
Debbie Grant
Richard Hart
Tim Harner
Jonny Hill
Dominic Meehan
James Pye
James Stewart
Clint Trofa
Luke Webb
Peter James Taylor - Banded Lie
Camera Obscura - חדש !
קליפ חדש ללהקת הפופ-קאנטרי המועדפת עלי. מגלסקו, סקוטלנד. מתוך האלבום שלהם שיצא השנה ושאני מאד מחבב. תשברו בעדינות.

Camera Obscura - Break It To You Gently


קייט נאש  - חדש !
עוד אחת במחזור של לילי אלן, אדל ואיימי ווינהאוס, שקצת נשכחה וגם קצת נמאס. אבל אפילו אנשים שלא סבלו אותה קודם, מוכנים להישבע שהאלבום החדש שלה מעולה. הנה שיר גיטרות אחד שווה מתוכו:
Kate Nash - Sister

!!!- חדש !
יכול להיות שגירסת המקור יותר טובה, אבל אני מת על הגרפיקה הזו. בכל זאת קיץ, והצבע הטורקיז הזה עושה לי טוב בנשמה.




Dr. Dog - חדש !
פעם הייתי מתלהב הרבה יותר משירי פופ טובים כמו השיר הזה. מה גם שהייתי הקיץ בהרבה לונה פארקים עם העורך הראשי, ואני גם אוהב את המילים של השיר. בכל זאת, גם במצבי הכאוטי, אני נהנה מאד משיר חביב שכזה.

Dr. Dog - Broken Heart




גבריאל בלחסן

גבריאל בלחסן מת שבוע שעבר. דויד פרץ כתב עליו פוסט מצמרר בשם: החסד האמת והגבורה. אני צפיתי לראשונה בסרט עליו שנקרא "גם כשעיניי פקוחות" זה סרט שעשוי כל-כך טוב שאתה לא יודע מתי זה דוקומנטרי, מתי זה אומנות ומתי זה אישי. ממש כמו המוזיקה של בלחסן, שהפרטי והאומנות הופכים לאחד.. אחרי הסרט אהבתי אותו יותר.
הפוסט של דרור בורשטיין על האלבום של בלחסן "עתיד" גם כן פותח את הראש. הוא מדבר על ספר שטוען שלהרבה מוזיקאים מפורסמים היתה מאניה דיפרסיה, למשל בטהובן.
מבחינתי יש שני שירים שרק בשבילם הוא ממלא לי את הלב: בתוך הצינורות שלמטה ו-5 בבוקר עם המילים האלה.




 החיים שלי יותר מעניינים ממני
שלשום באמצע הלילה הסעתי את הבת שלי לשדה התעופה. חיפשתי בין כל עשרות הדיסקים שברכב, ולא מצאתי דבר לשמוע. עד שהגעתי לדיסק הצרוב שעליו סימון " * ? " - שאומר ששכחתי לכתוב מה זה - ושמתי להקשיב בנסיעה בכביש 6. חשבתי למצוא איזה רוק גיטרות מעורר, אבל גם זה היה בהחלט מתאים, ואף ביותר. Another Green World הוא האלבום השלישי של אינו, שהוא הקליט עם רוברט פריפ, פיל קולינס וג'ון קייל. אלבום שנחשב כאחד האלבומים שהביאו את האמביינט לעולם. להקשיב לו בנסיעה באמצע הלילה נשמע כמו טריפ


כשנפרדתי מהבת שלי בשדה התעופה, פגשתי את מיכה מהצבא,  אחרי שלא התראנו איזה 20 שנה. הוא טס לברלין לדג'יי. אמר לי שהוא זוכר לי את ברלין..של לו ריד. והקטע הוא שאני כבר כמה ימים מפנטז לסוע לפסטיבל הרוק בברלין שמתקיים שבוע הבא. כבר בדקתי כמה עולים כרטיסים והכל. זה בשבוע הבא למי שמתעניין.


יום שבת, 10 באוגוסט 2013

נבדק ונמצא פרימיום - החיים הם תעלומה

  
לא נכנע  
פתיחה
אני תמיד אומר: החיים הם משחק, אבל אמיתי...
(מתי תמיד ? אנחנו קוראים פה קבוע, ולא זוכרים שאמרת את זה פעם ?)
MGMT - חדש !
למרות ששם השיר די מבאס ולמרות שזה מזכיר את השעשועים של להקה אחרת בקליפים. אני מוצא את זה מעורר תקווה לגביי MGMT. שיר חדש וקליפ חדש ללהקה שכבר הספדתי. כיף פסיכדלי
 MGMT - Your Life Is A Lie

 
מידלייק - חדש !
אם בשנת 2008 הכל נשמע כמו MGMT השנה הכל נשמע פופ-רוק פסיכדלי כמו טיים אימפאלה. גם מידלייק הותיקה שמוציאה בקרוב אלבום לראשונה בלי טים סמית' הזמר המוביל של הלהקה. שיר הנושא יצא והוא מעורר תקווה
 דרך-אגב, הפוסט הזה מתקדם מהיותר דחוף וחדש, שאתם חייבים להקשיב לו למה שפחות. סתם שתדעו מה ההיגיון בעריכה.
Yo La Tengo - חדש !
אז מה זה יו לה טנגו? סרטון הסברה שמסביר. וכל הכבוד למשרד המדע האמריקאי שפתר את הנוסחא.
רעיון נחמד לקליפ. גם זול גם מתוחכם. גם מדעי וגם גיקי. קצת טרחני בשבילי. אבל האלבום שלהם שיצא השנה עדין מומלץ בכל פה. אני ממתין לחורף כדי לחוות אותו מחדש.
Yo La Tengo - Is That Enough


White Denim - חדש !
אני בדרך-כלל לא אוהב סרטי פרומו לאלבומים. הם משמממים טיכו. אבל זה של ווייאט דמין לקראת האלבום החדש שלהם נראה כייפי לאללה: נקניקיות, גיטרות, סירת מירוץ, סקי מים ו..גיטרות...וכ הלאה

White Denim - Corsicana Lemonade

King Krule - חדש !
חדי האוזן שבינכם בוודאי ישימו לב לכך שגם הפוסט הזה מלא בגיטרות מצורות שונות כמו בפוסט הקודם. ואם לא שמתם לב, אז לא נורא. בעצם בשביל מה. קינג קרול הנכבד עושה את זה סטייל בילי בראג אך מעודכן. קליפ חדש . שיר טוב

King Krule - Easy Easy  



Kings Of Leon - חדש !
אח"כ או שאתם תצטערו שלא הקשבתם ללהקה הזו בזמן אמת וזילזלתם בה כל-כך. או שלהפך, אני זה שאתחרט על הזמן שביזבזתי על הדבר הזה. אני חייב להודות שזה מושך אותי וגם קצת מאוס בעיניי בעת ובעונה אחת. בעיה.  הקליפ שנראה כאילו צולם באינסטגרם סבבה מתכתב עם הפיפטיז וסבבה לגמריי.

Kings Of Leon - Supersoaker


החיים שלי יותר מעניינים ממני
לפני כשבוע ביקרתי בבית ספר התיכון שלמדתי בו בשנות השמונים. זה היה ביקור ראשון מאז שסיימתי את חוק לימודיי לפני יותר מ-25 שנה. בגלל החופשה השער היב פתוח ונכנסתי לשוטט.. הכל נשאר אותו הדבר אבל גם לגמרי השתנה. בכיתה שלמדנו יש מחסן. התווסף בנין שלם. כנראה כבר בשנות התישעים. בסדנא לאוטומציה יש סיפריה. וכל הזכרונות צפו. המחשבה שחלק המורים שלימדו אותנו כבר נפטרו צימררה אותי..עליתי לגג דרך המדרגות שהיתה בו פעם המחששה וצילמתי מלמעלה את הרחבה הפנימית . קצת התרגשתי ובעיקר התעצבתי על כך שכל הזכרונות הללו, וכל החיים האלה קיימים רק בראש לי. הם אינם יותר. כאילו לא היו כלל. ואז חשבתי על כל הזכרונות של חיי. כמוץ אשר תדפנו רוח. ואז איילה הקימה קבוצה בפייסבוק של בוגרי המחזור שלי. ממש במקרה. לגמריי במקרה. אני עד עכשיו המום מזה. וכזה כיף לשוחח עם אנשים אחרי שנים. מה שהכי מוזר שכולנו התבגרנו ובכל זאת ההרגשה שמכירים וגם שמבינים הרבה יותר. השיחה יותר חכמה. פעם אחרונה שנפגשנו היינו כמו עוברים ממש לעומת מה שאנחנו עכשיו, וזה
אחת הלהקות שאני לא מכיר משנות השמונים (ואין הרבה כאלה) היא The Gun Club כנראה בגלל שהיא זרחה יותר בשנות התישעים. בכל מקרה השיר הזה (שהמליץ עליו חבר יקר (שאני לא יודע אם הוא רוצה שיפרסמו את שמו)) הרס אותי השבוע. הקשבתי לו איזה עשרים פעמים. כי כל-כך כיף להיות עצוב פתאום.

The Gun Club - In Exile (1992) - Sorrow Knows

פוסטים אחרונים וממש שווים !