לעקוב אחר הפרימיום

יום ראשון, 8 באוגוסט 2010

הצד האפל של כדור-הארץ - Transformer




ערוץ 8 ! כן, ערוץ 8 חי ונושם מאז תחילת שידורי הטלוויזיה בכבלים (וזה להזכירכם קרה הרבה לפני ערוץ 2). איכשהו העניין הזה שנקרא: תרבות וידע עדין עובד, כנראה שאנחנו פחות טיפשים ממה שתופסים מאיתנו. ברוח הימים האלה הושק אתר חדש לערוץ 8, וגם עבדיכם הנאמן (זה אני) כותב בו במסגרת מה שנקרא: חודש מוזיקה שמתחיל ממש היום ב-8/8. כבר פורסם מאמר שכתבתי על מייקל ג'קסון ויפורסמו עוד כמה מאמרים. בחודש הזה ישודרו כמה סדרות על מוסיקה, ביניהם: תולדות הרוק, מורגן פרימן - והמוסיקה האמריקאית, האלבומים הקלאסים, ועוד סרטים על בלונדי, פיטר גרין, אואזיס, ג'ון לנון, נירוונה, אריק קלפטון, בלר ועוד ועוד... לפניכם (כמו שאומרים בקול המוסיקה) מאמר שכתבתי על האלבום הקלאסי Trasformer של Lou Reed:

ככל שטרנספורמר מנסה להיות אלבום אל-תקופתי, עתידני, ששובר כל מוסכמות חברתיות, שמתעסק בצד האפל של ההוויה האנושית בכל זמן שהוא, בהשראת העולם הבוהמייני של הפקטורי של אנדי ווראהול, כך הוא מתברג בדיוק לתוך התקופה שבו הוא מוקלט.
בסוף הסרט על האלבום המונומנטלי טרנספורמר, מתוך הסדרה "האלבומים הקלאסים", אומר לו ריד: " זה רק אלבום, אח"כ אתה עוד צריך לחיות את שאר החיים", רק שזה האלבום ששינה לו את החיים, אפילו שהוא יצא לו במקרה. הוא כתב את המלים והמנגינות ובכל זאת טרנספורמר הוא לא לגמריי רק שלו. ההצלחה של טרנספורמר שייכת גם לאנדי וורהול, שהיווה השראה לחלק משמעותי משירי האלבום, ההצלחה שייכת גם לדיויד בואי ומרק רונסון (הגיטריסט של דיויד בואי) שהפיקו את האלבום ונתנו לו את החותמת של הגלאם רוק, וההצלחה של טרנספורמר שייכת בעיקר לנגן האולפן הרבי פלאוורס שרצה להרוויח עוד קצת כסף, ולכן הקליט פעמיים את "קו הבס" של Walk on the Wild Side, פעם אחת עם קונטרבס, ופעם שניה הוא עיטר אותו עם גיטרה בס "רגילה" – מה שהפך ללהיט ההמונים הכי פריקי, שגם עקרות בית מש"ס יכולות להקשיב לו מבלי להבין על מה הוא מדבר.
אלו היו ימים שבהם המוסיקה נחשבה לאחת הכוחות הגדולים המשנים את פני ההיסטוריה והחברה, ואפשר רק לקנא בכך, אבל הסיבה העיקרית שטרנספומר נשמע טוב כל-כך גם היום, היא שגם בזמנו הוא לא ממש ניסה להישמע כמו צליל התקופה. את לו ריד גילה אנדי וורהאול, יחד עם כל להקת וולוט אנדרגראונד ,והוא צירף אותם לסצנה הלוהטת שלו, שהיתה שילוב של אומנות פופ מהפכנית, סקס, סמים, ומה שהיה חסר בה היה רק קצת רוקנרול. לאחר שוולווט אנדרגראונד התפרקו – הקליט לו ריד אלבום סולו ראשון כושל ואז (!) הוא נסע ללונדון (!?) כדי להקליט את טרנספומר יחד עם דיויד בואי !
כשמבודדים את המרכיבים זה לא בדיוק מסתדר: איך זה שלו ריד שהוא האדם הכי אמיתי שבעולם, הפך על העטיפה של טרנספורמר לסמל הגלאם רוק האולטימטיבי? איך לו ריד הניו-יורקי מקליט בלונדון? איך לו ריד מקליט אלבום שהוא לא אלבום גיטרות? האלבום הזה הוא הטרנספורמציה החד פעמית של לו ריד למשהו נוצץ, פרברטי, פופי, קליט ועדכני. באלבום שאחריו הוא חזר להיות הרבה פחות נגיש, אבל באלבום הזה הוא עושה את הבלתי אפשרי: Satellite of Love, Perfect Day, I'm So Free– יותר מידי שירים טובים, תיאטרלים, עם טקסטים מורכבים, על רקע פיית סוכריות.
את Vicious לו ריד כתב לאחר שאנדי ווראול הציע לו לכתוב שיר בשם הזה, כשלו ריד שאל אותו:" איזה Vicious", אז ווראהול ענה לו "שמכה אותך בפרח", את Perfect Day חידש בונו, מה אפשר לומר יותר מזה.

2 comments:

טמיר אמר/ה...

אכן תקליט מדהים, וניתוח יפה מצידך.
נהניתי לקרוא.

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

תודה טמיר,
לא ידעתי שאתה עוד מסתובב פה

פוסטים אחרונים וממש שווים !