לעקוב אחר הפרימיום

יום חמישי, 23 ביולי 2009

נבדק ונמצא פרימיום- פסטיבל סיכום העשור 2007

למי שהגיע רק עכשיו, אנחנו ממשיכים את פסטיבל סיכום העשור !
לאחר הסיכום לשנת 2009 (עד כה), והסיכום לשנת 2008, הגיע זמן הסיכום לשנת 2007.

לא הפסקתי להנות כשהכנתי את הסיכום הזה, איזה מוזיקה יש בעולם הזה ! ואיך זה? אז אם כבר אנחנו באירוע חגיגי, וכולם פה, אז למה שלא נתחיל עם איזה שיר (שלי) שמסביר אולי למה העולם כל-כך יפה, לא כדאי ;-)

בתחילה היה תוהו ובוהו
בתחילה היה תוהו ובוהו,
אבל תוהו ובוהו טוב,
תוהו ובוהו מושלם...מסודר.

בתחילה לא היה תוהו ובוהו.
תחילה לא היתה.
אבל יש אילוצים
כן...את זה נתנו לנו בשפע - אילוצים !
וכמה אופני עבודה
ואילוצים.
וזהו !
את השאר אנחנו המצאנו.

הדימיון הוא נצח
בו אפשר לרשום שברים
קטנים של אלוהים.

כל הזכויות שמורות



שנת 2007 היתה מלאה באלבומים חשובים וגם סתם חביבים, כאלה שכולם זוכרים בסוף העשור, ואני מתכוון לרצף הזה:
Radiohead - In Rainbows - התקשורתי
Arcade Fire -Neon Bible - הנפוח מחשיבות דתית
The National - Boxer-השנוי במחלוקת (יש כאלה שטוענים בתוקף שהם מבינים אותו)
Beirut - The Flying Club Cap - הבלקני
Klaxons – Myths of the Near Future - הפיקציה של הניו-וייב
Of Monreal - Hissing Feuna, Are You The Destroyer- השיגעון האומנותי
Bright Eyes - קונור אוברסט לטוב ולרע
Justice, Digitalism- בדאנס החדש
Interpol - ברוק הגולמי
Ian Brown – The World Is Yours - מלא חשיבות עצמית וטקסטים אינפנטיליים אבל בכל זאת עובד
Burial – Untrue- אלבום האלקטרוניקה המעולה שיעלה בכם שאלות :" האם כך נשמע הקבר, כה קודר..לא יכול להיות"
Super furry animals – Hey venus- שמחת פופ פסיכודלי, ארט-רוקית עם שירים מצויינים,
וגם ל-Bloc Party יצא אלבום שני
ו-Feist - הקנדית עשתה אלבום פופ יפה

את כולם אני מכיר ומוקיר, אבל אני לא באתי כאן לחלק מדליות של כבוד, אלא להביא את האלבומים הפרימיום של העשור. אלה שכדאי להקשיב להם בגלל שהם באמת טובים, ולא בגלל שכולם הקשיבו להם. אין כאן דירוג, זה לא בקטע של מצעד (אלה שבתחתית הרשימה לא פחות טובים מאלה שבסופה (סתם משפט דיבלי)), זה בקטע של מה שיעשה לכם טוב, ולאו דווקא אנשים טובים (למרות שזה לא סותר). אז הנה רשימת האלבומים פרימיום לשנת 2007, שעונה על הסיסמה : החיים יפים והמוסיקה פרימיום !



The Shines- Wincing the Night Away
אחד מהאלבומים המבריקים של העשור. זה אינדי אמריקאי מוגדר, מדוייק, עם מילים בלתי מובנות ומורכבות, מוזיקלית יפהפייה ופופית, אבל קצת בעייתית: יש במושלמות האינדית הזאת איזשהוא אוברמייד. בכל רגע שאני רוצה להתרגש והלב רוצה להתרחב, משהו עוצר את הסרעפת. יצא בלייבל Sub Pop המהולל. אלבום של להיטים מוזרים.



Wilco- Sky Blue Sky
ג'ף טווידי בדיוק נגמל מסמים ופתאום מצא איזה שקט נפשי. הוא עצמו התפלא שהשירים נולדים גם בלעדיהם, ומאז אפשר לראות כמה שהוא מנחת משמין. האלבום הזה בלי התחכמויות מיותרות התחיל להתוות את הקו המוזיקלי הבסיסי והנפלא שבא גם באלבום הבא שלהם Wilco -The Album, שיצא השנה. כמו רבים וטובים גם אני בשמיעות הראשונות התאכזבתי. השירים נשמעו חיוורים לעומת "ינקיז הוטל פוקסטרוט", אבל אחרי שעוברים את המשבר הזה מבינים כמה שזה אלבום גדול.



Albert Hammond Junior - Yours to Keep

הגיטריסט של הסטרוקטס, אחת הלהקות שפתחו את העשור, באלבום גיטרות שמח. משהו פופי וטוב שעושה כיף לשמוע בנסיעות. אין כאן את הדיסטורשן המעצבן בקול של הסטרוקס, ואין כאן שירים רציניים מידי. הכל כיף טהור.
דוגמיות: במייספייס

Toco -Outro Lugar
אתם יכולים לסמוך עליי שאני לא אטחון לכם רק אינדי ושיהיו הפתעות. אלבום בוסה נובה חדש, צ'יל אאוט המקור. Toco מחזיר עטרה ליושנה, וזה בכל זאת נשמע מעכשיו. חבל שאני אדבר יותר מידי הנה דוגמא למשהו ששווה להקשיב לו במרפסת עם מרגריטה.
דוגמיות: במייספייס

Toco -Outro Lugar


Mika -Life in Cartoon Motion
מיקה הוא שילוב של פרדי מרקורי ואלטון ג'ון. ברור שבזמן אמת הוא לא מהסוג שזוכה להערכה מחובבי המוזיקה המכורים, אבל בדיעבד הם יתגעגעו אליו יותר מכל. אני אוהב אותו, למרות שזה מתוק, תיאטרלי ומתחנף. כי הוא באמת טוב.



Band of Horses - Cease to begin
עוד להקת אינדי אמריקאית מוצלחת. יש כאן שירים יפים ומרגשים, כל השאר במקרה הזה לא ממש משנה. מישהו אמר שהם נשמעים כמו "דמעה אינסופית" זה מספיק מגרה. מלא שיר אהבה שורפים, אבל בכיף.

Band of Horses-No Ones Gonna Love You



Arctic Monkeys- Favourite Worst Nightmare
הם אולי באו אחרי הסטרוקס ואחרי וויט סטרייפס, אבל מדובר על הלהקה שמגדירה הכי טוב לדעתי איך רוק נשמע בעשור הזה. פשוט, גולמי, מחוספס, מהיר (אבל לא באופן רצחני ולא יעיל). זה הוא שיא האבוצלוציה של הרוקנרול עד כה. אומרים שאין אייפוד בעולם שלא היה בו שיר של ארקטיק מאנקיז, חוץ מהאייפוד של אובמה (איך עשו מהחנון הזה קול).

Rihanna -Good Girl Gone Bad
השנה כולם התג'עג'עו למייקל ג'קסון. אני זוכר שאחריי שהוא אוציא את מותחן, ואחרי שפרינס הוציא את האלבומים שלו באותה תקופה (היו כמה טובים), ממש היה לי רעב לשמוע איזו זמרת שעושה מה שנקרא היום R&B טוב. לא משהו רטרו סטייל איימי ווינהאוס האלוהית, אלא משהו רגיל שהיום שומעים המון. אז ג'נט ג'קסון הוציאה איזה סינגל וממש השתוקקתי לשמוע אלבום שלם כזה ולא היה. האלבום של ריאהנה, הוא אלבום סול מושלם. אני לא בטוח שהיה עוד אחד כזה טוב העשור (אבל אני אחפש (ויש כאן מעט סתירות לוגיות בפיסקה הזאת)).


Jamie T – Panic Prevention
הבחור התזזיתי הזה עשה אלבום שהוא שילוב של ראפ נורא מהיר וחצוף על גבי מוזיקת רוק אינדי. לפעמים זה נשמע כמו דה-סטריט מחופף אבל בד"כ זה יותר שמח, קופצני וקליל מזה. בכלל לא אלבום מושלם, אבל מהנה.

Jamie T - Sheila



Carla Bruni - No Promises
היא לא הצליחה לשחזר את זה ב-2008, אבל ב-2007 היא הוציאה אלבום נפלא, עוד לפני שהתחתנה עם סרקוזי. זה כזה קטע שסרקוזי הזה התגרש, והתחתן ככה מיד עם קרלה ברוני (שאני מהמר שהיתה בתמונה כבר קודם), ואף-אחד לא מתרגש מזה. אצלנו כמובן שהכל הרבה יותר פוריטני, סדין עם חור וכזה. בכל מקרה את האלבום של קרלה אהבתי ללא קשר לאיך שהיא נראיית, הקול שלה קצת חרוך, קצת סדוק-עתיק ומתוק, באלבום הזה זה עבד. זה אלבום של שירים ישנים אמריקאים מתחילת המאה העשרים, שהיא הלחינה (יש לה גם אלבומים קודמים בצרפתית), וזה יצא קאנטרי בניחוח קריאולי מושלם (ובאמת שלא עשית לה הנחות).

Carla -Bruni - Those Dancing Days Are Gone


Tegan and Sara -The Con
התאומות מקנדה, שתי סינגר-סונגרייטריות במחיר אחד. אני אוהב את הכנות של השירה שלהם. את פשטות הנושאים, זה קצת מדהים ששתיהן כאלה מכושרות, והם אפילו כתבו שיר על זה.
דוגמיות: במייספייס


Rufus Wainwright - Realese The Stars
עוד קנדי, אבל משהו אחר. דומני שאחריי שהוא הופיע בארץ אין צורך להציג אותו, ובכל זאת: רופוס וווינרייט הוא סינגר-סונגרייטרס, בן של מוזיקאים, שבאלבומים שלו הוא לא מסתפק בפסנתר. האלבום הזה מתחיל בפתיחה גרנדיוזית כמו מוזיקה של סרט, עם עיבודים תיזמורתיים כמעט אופראיים. יש גם שירים בגוון סקסיטיז שמזכירים את "שיער", פסטיבלי כזה, ויש גם שירים רוקיים יותר. כוסאמק אני מת על ההומו הזה (כן הוא הומו, גל אוחובסקי לא נותן לאף-אחד במדינה לפספס את זה).

Rufus wainwright-Rules and Regulations



LCD Soundsystem- Sound of Silver
אחד הדברים האופיינים לעשור הזה הוא שבירת המחיצות, סינרגיה וסינטזה בין סגנונות. הקלקסונס המציאו את הניו-רייב, יותר בתור מותג מאשר מוזיקה ממש, אבל העיקר הוא המיקס המוצלח בין רוק לדאנס. אז הדאנס של דיגיטליזם וגם של ג'סטיס מושפע מרוק אבל LCD Sounsystem עשו את זה הכי טוב. וגם יש להם שירים מעולים, מתאים למקלחת, לספינינג, לרחבת הריקודים וסתם להאזנה בסלון- זה עובד !
The Heavy - That Kind of Man


The Heavy - Great Vengeance and Furious Fire
אפרופו ערבוב סיגנונות, הנה אלבום סול-רוק. מושפע מהיפ-הופ, וגרנג' ומחוספס היטב. אנשים שוכחים את זה שהמקור לסול והמקור למוזיקת המטאל הוא זהה: רית'ם אנד בלוז. הסול נקרא היום בארה"ב R&B כך שאין כאן מה להוכיח, וגם הרוק הכבד של לד זפלין היה בסך הכל רית'ם אנד בלוז מכוסח שאחר-כך תפס כיוון אחר. (ראו ההוני דריפרס). חבל שהאלבום יצא בסוף השנה ואף אחד כמעט לא הקשיב לו. יכול להיות שזה יזכיר לכם את לני קרביץ, אבל זה הרבה יותר מעוללה.



Sissy Wish -Beauties Never Dies
נורבגיה. אח...זו אחת הסוכריות המתוקות של השנה הזאת. גיליתי אותה רק בשנת 2008. זה אלבום לא גדול, כמו שסקנדינבים יודעים לעשות: שילוב של אינדי עם פופ מתוק. אתם חייבים את זה לעצמכם.

Sissy Wish -DWTS




Broken Social Scene Presents Kevin Drew- Spirit If
עוד להקה קנדית. אם קצת נמאס לכם מחטיפי מוזיקה ובא לכם להקשיב ליצירה שלמה, אז האלבום הזה מתאים. אלבום אישי קצת אקספרמנטלי של מנהיג הלהקה קווין דרו, שבו גם חלק מחברי הלהקה (הם בסך-הכל 19) מתארחים. רוק אינדי משופצר. כמו לחם, מזכיר לי את ג'ף טווידי מוילקו.. לא יודע איך להסביר את זה.



Plajia - Beutiful Explosion
ועוד פעם אחת אחרונה קנדה. יש בקנדה רוק כזה אמריקאי אבל אחר. במקרה הזה, זה נקרא טריפ-רוק וגם ספייס-רוק וזה באמת כזה קצת סיפורי. השיר למעלה קצת קיטשי ויפה.
ולדוגמית נוספת, שונה לגמריי - משהו קירקסי והעורך הראשי מאד אוהב את זה.
להאזנה לכל האלבום



Editors – An End Has a Start
כולם אומרים שהם החיקוי של אינטרפול, אבל האינטרפול יותר מידי לוחצים, אפילו בשבילי. לאדיטורס אלבום רוק בסיסי נהדר. מה צריך יותר מזה, ולא צריך להעליב. אתם יודעים כמה חיקויים של חיקויים מסתובבים כמו טווסים בעולם הזה, שלא לומר מתחזים לאורים ותומים. ואם כבר אז הם מזכירים את החיקוי של U2, נו ..איך קוראים להם.. אה... קולדפליי. השירה דווקא מזכירה את דייב גאהן (לא דודי דאהן השכן שלכם, אלא ) הסולן של דפש מוד.


Apparat - Fractales pt1


Apparat - Walls
סשה הגרמני עושה אלבום שנשמע יותר מכל אלקטרוני אבל הוא למעשה הרבה יותר מזה. הוא שר באנגלית, ויש פה גם כינורות, וקסילופונים, יכול להיות שהכל בא מהמחשב, ולכן זה נשמע עתידני וקריר, אך הכל משתנה איך שהוא פותח את הפה.



Shout Out Louds - Our Ill Wills
עוד פעם סקנידנביה, הפעם שבדיה. לא יודע למה בצפון כל המוזיקה כל-כך מתוקה. למי מכיר רק את אבבא, אז שיתעדכן. אלבום פופי אינדי מושלם, שמזכיר לי למשל את פריפאב-ספראווט של שנות השמונים, אבל בעיקר יש בו שיר אחד ששורף לי את כל חומות הציניות שיש לי בפנים ויש לי כמה וכמה וכמה וכמה... (אתם יודעים).

Shout Out Louds - You are Dreaming




במאה הקודמת מוזיקת הפופ והרוק נולדה, רק באמצעיתה. מי יודע מה יהיה במאה השנה שיבואו עלינו לטובה, האם תהיה איזו מהפכה חדשה במוזיקה. בינתיים אנחנו רק בעשור הראשון ויש הרגשה שמוזיקת הפופ והרוק השתכללה, והגיעה לאיזה שיא. דווקא עכשיו, הכל התגבש לו וקיבל צורה. ואולי אנחנו בעצם באיזו פוסט טראומה...כי מצד שני נדמה שהכל הרבה יותר אקלקטי וחסר כיוון, ואנחנו לא הולכים לשום מקום...ואולי מגיע לנו קצת נחת ואנחנו סוף-סוף חוגגים!


9 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

איזה יופי של תזכורת.

תמשיך ככה כי באמת, מעצב דעת הקהל הלא הוא גיאחה החליט שזה קול לא לעשות מצעד עשור.

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

עושה אותי?
מעצבן דעת-קהל :-)
תודה על העידוד אני הולך להמשיך.
כבר התחלתי עם 2006 והולך לצאת סיכום
ממש תענוג.

דרך-אגב, גם אם עושנים ללא הרשמה לבלוגספוט,
אפשר לציין את השם למטה בסוף התגובה

אייל

Hadar אמר/ה...

בעודי תוהה אם סיקרת כבר את האלבום של The Heavy, אני נכנס לבלוג והפלא ופלא! הנה הם נמצאים, ועוד מקבלים את מקום הכבוד בסיקור שנת 2007.
דיסק מעולה, בזמן האחרון זה הדבר היחיד שנמצא לי באייפוד, אני מרגיש רגשות אשם כלפי האלבומים האחרים.

@אורית אמר/ה...

The Heavy מצויינים!
בכלל בכל סיקור עשור, אני מוצאת כאלה שאני מכירה ובעיקר מוקירה את אלה שאני לא מכירה. כייף לעשות הכרות עם מוזיקה דרך הפוסטים שלך כאן ושם.
יש לי ים של אלבומים לבדוק עכשיו בזכותך.

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

אח~עוד אנשים שאוהבים את The Heavy, ואם יש עוד משהו שמגניב לכם את הסולמות, אז אותי זה מעניין.

Hadar אמר/ה...

אם אתה אוהב את הכבדים, איך זה שעדיין לא פרסמת את Sixteen?!
זה השיר ששבה אותי.

עוד אלבום שעשה לי את זה זה Editors עם הקול העמוק והמוזר הזה.
דרך אגב, הפצצת עם מיקה וריהנה.
עכשיו כשפרסמת את זה, אין לי מה להתבייש בהם!

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

איזה Sixteen?

Hadar אמר/ה...

הסינגל שלהם.
בנוי על הלחן של I Put A Spell On You של ג'יי הוקינג.
http://www.youtube.com/watch?v=yfB_sT3mHHo

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

נתקלתי בזה בעבר, אך לא התלהבתי

פוסטים אחרונים וממש שווים !