לעקוב אחר הפרימיום

יום ראשון, 5 ביולי 2009

סע מהר שלומי שבן



מזמן אבל מזמן לא הצטמררתי כך. המופע "אני ואתה בפארק" ביום חמישי התחיל כמו קריוקי כוכב נולד למתקדמים, והסתיים בצמרמורות.
כמו רבים גם אני אוהב את אריק איינשטיין אהבה עזה. הבחור לא רוצה לצאת מהבית בגלל בעיות נפשיות, כך אני מבין. בראיון מיוחד להופעה הוא אמר כמה דברים נורא חזקים: גם שהוא לא יכול להופיע כי הוא צריך בקבוק קוניאק לפני, וגם, בצניעות רבה, שנותנים לו הערכה רבה יותר ממה שמגיע לו. אז קודם כל שידע שהקוניאק השתפר מאד בעשרים וחמש שנים האחרונות, וגם שהוא כנראה לא היחיד שקשה לו. לפחות חלק מהאומנים שעלו אתמול היו מאד מאד מרוצים, ולא ברור ממה.
עד שלא היו לי ילדים לא הבנתי שאנשים הם יהלומים. יותר נכון לא הבנתי שגם אני יהלום. מנצנץ פחות או מנצנץ יותר, אבל יהלום. אריק איינשטין לא מבין שהוא כזה. זה לא הכל בזכותו, הוא יכול להמשיך להצטנע. יש בריאה שהיא מביאה את מה שהיא מביאה, וכמו שלא בוחרים משפחה, לא בדיוק בוחרים באיזה קופסה לצאת. אבל זה הרבה מעבר לכך, זה האופי, הנשמה, הדימיון, הנסיבות, הארץ שבה אתה חי, העולם והתקופה שאתה חי בה, הם מעצבים אותך, פותחים לך הזדמנויות ואתה יכול לעשות כמיטב יכולתך או שלא.
הייתי בהופעה לכבוד אריק איינשטיין בדשא. פגשתי שם את יעל ארד. היא לא היתה היחידה שבאה עם ילדיה. ישבנו כל ההופעה קרובים, אז בסוף אפילו החלפנו מילה, נראיית אמא טובה. זה לא שהיא מכירה אותי, אבל אני הרגשתי בדשא של VIP. היינו די קרובים לבמה. כשכנסיית השכל עלו היתה הרגשה שהביצועים עלו כיתה, ארכדי דוכין, נעם רותם עם תוכי יוסי, עלמה זהר, מוש בן ארי כולם ריגשו. אפילו שרית חדד שבאה בסוף לשיר סיום שהיה שמח וקצת חפלה, נתנה מה שהיה מאד חסר כל ההופעה. הקהל היה די מעפאן מהבחינה הזאת, בהופעה של M83 היו יותר מחיאות כפיים. ולפני הסוף עלה שלומי שבן ופשוט נתן ביצוע שלא שומעים במאה שנה. למעלה וידאו שמישהו הקליט, וכאן הקלטה פחות טובה אבל שאני יותר אוהב ומזדהה איתה. הנה מה ששלומי שבן אמר על זה לפני ההופעה.
היה מעניין לראות את הוידאו למטה שהוצג בהופעה, שהוא סשן/חזרה של חבורת לול בקטע מאד ביטלסי. לצערי אין דברים כאלה יותר היום. כולם נהיו סינגר-סונג-רייטרס. אני חושב שהיה נחמד אם היתה איזו להקה טובה שהיתה עובדת וקצת נותנת לנו לראות את הקרביים שלה.

אין תגובות:

פוסטים אחרונים וממש שווים !