לעקוב אחר הפרימיום

יום שישי, 17 ביולי 2009

נבדק ונמצא פרימיום - נסיעה בטוחה


"אמור לי מי הם חברייך, ואומר לך באיזו מכונית אתה נוהג" - הנרי פורד


השבוע שי דרומי זוכה בבית המשפט על שיירה ופגע בפורצים אל ביתו. קצת קשה להאמין לאור האולטרא-צביעות הפושעת בארצנו. מה יותר הגיוני מכך שמי שפורצים לו לביתו, יגן על עצמו. מה בדיוק הוא אמור לעשות ? לחכות שישפדו אותו, או ירו בו, או יאנסו את בתו, לפני שהוא נוקט מעשה. יש סיכונים מקצועיים בגניבה, מי שרוצה מקצוע פחות מסוכן, מוזמן לפנות ללשכת התעסוקה.

ובאותו הקשר: כל פעם שמישהו עושה סרט תעודה על אדם חשוב מסתבר שהכל נעשה בזכותו. השבוע הסתבר שבזכות השופט אהרון ברק, שהיה היועץ המשפטי לממשלה של בגין, נחתם חוזה השלום עם מצרים. אנחנו תמיד היינו חזקים במילים ובהתפלספויות, והערבים חזקים במעשים פשוטים ויעילים. מסרנו את כל סיני וקיבלנו ניירות מלומדים ומנוסחים היטב. מובארק לעומת זאת, מסרב לפתוח שער לעולם הערבי לכל הפלשתניאים, אפילו כשישראל הפגיזה את עזה, הוא לא היה מוכן לתת להם לזמן-מה מחסה. היה די מדהים לראות את אהרון ברק, בתקופתו של בגין, בגיל די צעיר, ועם זאת כל-כך רציני. סתם קוריוז: פעם חשבתי שמתאים לי להיות שופט, אבל בסוף התפכחתי מזה. אני בטוח שזו עבודה משעממת, שדורשת קריאה מיותרת, סזיפית ובעיקר משעממת (כבר אמרתי כבודו). שלא לדבר על הפוליטיקה של עולם המשפט, זה נראה לי פשוט נורא, כבר עדיף להיות רופא (אני גם לא חושב שזה מקצוע כזה שווה (בגלל השחיקה), אבל בהחלט מקצוע נעלה, וגם הרבה יותר מספק ומועיל).

השבוע היה לנו ברדיו פרימיום:
1. סיכום ההופעה של Nneka - בוב מארלי האישה.

2. Joy Jones היא אנטרופולגית שעושה מוזיקה אלקטרונית, אפריקנית.

3. פלורנס והמשין סוף-סוף באלבום בכורה, ומלא חיים.

4. דיוויד בואי מספר את הסיפורים מאחורי השירים שלו, בהופעה במנהטן. זה בעיקר הולך ככה: "אני ואיגי פופ הלכנו לברלין ללמוד איך מתנהגים..הייתי מאד שיכור..גילחתי את הגבות..אני מה זה קול" (הוא לא אמר שהוא קול אבל דיויד בואי הוא מסוג האנשים שאפשר לקבל אותם מלאי שביעות עצמית מבלי להתקומם )

5.Beck חוזר עם גירסאות אקוסטיות למודרן גילט- על זה נאמר: פשוט נפלא !

6. ושיר מדליק שנקרא: אתה אף פעם לא לבד בניו-יורק, כי תמיד יש לך בראש את הטיפשות של קלי ברדשאו וחברותיה שאפילו יותר מטומטמות.

7. ולבסוף, מלך הבלוז השני, אלברט קינג (כן היתה פה איזו היסחפות של מוזיקה שחורה השבוע, אבל זה היה נעים).

8. שיר השבוע שהיה, הוא רוק פשוט שנוגע לי בכל נימי הנשמה. ושמעתי אותו לפחות 50 פעמים (הקשיבו למילים).

We Were Promised Jetpacks - Quiet Little


יש שמועה כזאת שיש כמה מבקרים שגם מקשיבים לשירים פה. אז אני מצטער שאני מקפח אתכם קצת בגלל האחרים, כי יש לי בארסנל עוד לפחות איזה 20 שירים חדשים פרימיום שאני לא יודע איך להעביר לכם, אבל זה יבוא, בקרוב, ואתם תהנו. וגם אם יש רק אחד שמקשיב (ויש יותר), זה יכול להיות מספיק, רק תגידו לי מי אתם?



9. החיים שלי יותר מעניינים ממני: ביום רביעי הייתי בהופעה המצויינת והמרגשת של WHY. לצערי הרב הראפ האשכנזי הזה עליי לא עובד. כל הזמן ראיתי את אורי אורבך מול עיניי. חשבתי שאולי בהופעה זה יהיה אחרת. כי המוזיקה נפלאה, אבל הראפ הזה, באמת לא עושה לי את זה. ההפסד כולו שלי. הלהקה, דרך-אגב, זכתה לפינוק וחיבוק ישראלי כל-כך חם ואוהב, שאני חושב שהם באמת לא ציפו לזה. הם מצידם הצטלמו עם המעריצים ובעיקר עם המעריצות אחריי הההופעה. נוכחתי שוב לדעת, שיש כמות מעריצים די גדולה למוזיקה טובה בישראל וגם פגשתי סוף-סוף את נמרוד וגם את גיאחה, החמוד, שצריך לדבר כל הזמן עם 4 אנשים במקביל. באינטרנט הוא רגיל לעשות את זה עם ארבעים אבל במציאות זה משום-מה יותר קשה.


רק כדי להדגים את הקונטרסט, באותו יום השתתפתי בישיבה שבה הייתי כמעט האדם הכי צעיר, וסיפרנו בדיחות על פיאט 500 (שנקראיית גם פיאט טופולינו). בדיחות שאפילו אני הבנתי. הטופולינו נולדה בשנת 1936, ובדומה לחיפושית ולמיני-מיינור מיוצרת מחדש בגירסה עתידנית ויקרה ביותר. למי שרוצה אחת כזאת, אז היא משווקת גם בישראל. דרך-אגב, את הלמברטה (שזה הטוסטוס המקורי שנקרא על שם צירעה באיטלקית) הפסיקו לייצר רק בשנה שעברה. כשהייתי קטן היתה לנו פיאט 128, בכל יום אבא שלי היה רק מחמם את האוטו בחניה במשך חצי שעה ויותר, אחרת האוטו היה נכבה בנסיעה. (את כל המכוניות היו צריכים לחמם לפחות חמש דקות, והיה גם דבר כזה נקרא "צ'וק"..אח .. איזה עולם חרא זה היה).
הנה בדיחה אחת על הטופולינו המקורית (כאן יש הרבה בדיחות על מכוניות):
איש אחד נכנס בבוקר אל הטופולינו שלו, משחרר את ההמבקרס, מכניס להילוך ראשון , לוחץ על הגז, והטופולינו נוסעת קדימה..ומיד אחורה, ושוב קדימה ומיד אחורה. אז הוא יוצא מהאוטו ורואה שהוא נסע על מסטיק.


10.The Twilight Sad הסקוטים, מפתיעים בשיר יפה יותר ממה שאני בד"כ מחזיק מהם Became A Prostitute





11. שחיה צורנית זה כל-כך אני. לפעמים אני רוצה לצלול מתחת למים, ולהקשיב לשקט, הנה אני עושה מעויין, אבל כל מה שאני שומע הוא ציפצופים.



12. להקת Dead Weather בשיר Treat Me Like Your Mother, איך בדיוק? אני גבר? מה שיפה, זה שהם יורים אחד בשני ולא פוגעים. איפה "הטוב הרע והמכוער" וקלינט איסטווד, שהיה גומר את הכל בכדור אחד, ואיפה זה?

The Dead Weather - Treat Me Like Your Mother


13. הוידאו הבא יעשה לכם סיוטים של : "לא..אני לא רוצה לנגן בגיטרה..", אז נא לא לצפות בו אם אתם בדיוק כרגע מנגנים

אתם זכאים לאות פרימיום זהיר

אין תגובות:

פוסטים אחרונים וממש שווים !