הטייפ הראשון שלי

שלי היה הרבה יותר יפה. בצבע אפור כהה כמו שעושים היום. והלחצנים היו בצבע שחור בלי האפור המטאלי המגעיל הזה. וכפתור ההקלטה היה כולו כתום. אבל חוץ מזה דומה..וגם הרמקול היה נסתר כמו שכאן.

כבר כתבתי פעם על חווית רכישת התקליט הראשון שלי בגיל 7 של אפריק סימון. קצת לפני כן בגיל 6 קיבלתי את הטייפ הראשון שלי, זה היה בשנת 1975. זה היה רדיוקסט-רקורדר מונו נייד של סוני, מאד חדשני לתקופה , הוא עמד כמו שהיום נראים הטייפים ולא בשכיבה. באותה תקופה עוד היו טייפרקורדרים סלילים גדולים בבתים של אנשים. הייתי מקליט בו שירים מהרדיו (לדוגמא של פול סיימון) ומהטלוויזיה (מצמיד את הטייפ לרמקול של השחור לבן), ומקשיב למערכונים של הגשש (ולא הבנתי את הבדיחות הגסות..ויש..תאמינו לי), וגם לקלטות של להקת העוד, צלילי הכרם, אריאל זילבר (עם רוצי שמוליק), ניסים סרוסי, להקת תמוז, שירי אורוייזיון (כמו סייב יור קיסס פור מי), אובלדי-אובלדה..בטלוויזיה הלימודית בין התוכניות היו קטעי ג'ז של מיילס דיויס..כן זה היה בליל של מוזיקה.

נזכרתי בכל זה בעקבות השיר הבא, כי את הטייפ סוני שלי קיבלתי עם קסטה לצורך הדגמה (עוד לא הייתה המילה קלטת), עם קטע מוזיקלי יפהפה, שתחילת השיר הבא מזכירה אותו. הקטע המוזיקלי הזה זכור לי היטב כי בטעות (שלי), מחקתי אותו באחת ההקלטות. כשגילית את זה, הייתי ממש באבל. תערובת של עצבים, הכחשה ועצב. אני יכול קצת לשחזר את הקטע המוזיקלי הזה בראש, קצת..הייתי מה זה חורש את זה.

Louis Mhlanga -Rhumba All The Way


בגלל הרומבה נתקלתי בקטע המדהים הזה