לעקוב אחר הפרימיום

יום רביעי, 1 ביולי 2009

רונה קינן בראיון - מבטיחה ומקיימת

לרונה קינן יצא אלבום חדש. לפני פחות משנה היא הסכימה להתראיין לרדיו פרימיום להמונים ודיברנו על המוסיקה שלה, על הכתיבה שלה, על האלבום החדש שהיא הוציאה, על מוסיקה שהיא אוהבת, על ההופעה של פול מקרטני והיה מאד כיף. אחת השיחות הכי כייפיות שהיו לי מעולם. זה היה בסוכות במסגרת פרוייקט אושפיזין שערכנו החבר'ה הבלוגרים. יש בידיי ראיון עם רונה קינן שאחרים כתבו עליו שהוא הראיון הכי טוב שעשו איתה, אז אני חייב, לפחות, לקיים את חלקי בעיסקה הבלתי כתובה בינינו ולפרסם אותו כמה שיותר.
האלבום החדש של רונה קינן נמכר עכשיו במבצע בטאוור רקורד. זה אלבום קונספט. המוזיקה מופקת בצורה צנועה, אקוסטית, כמו מוזיקה ישראלית בטעם של פעם (הכי קופץ לי לראש מתי כספי וכמובן חווה אלברשטיין), עם גוון ג'אזי קל, וקטעים סטייל פט מטיני בלילה אחד בפריז, אלא שהמוזיקה היא בכלל לא הסיפור כאן. הסיפור הוא דמות בשם יואל שמייצגת למעשה את עמוס קינן, אביה של רונה. כמו הרבה ליהוקים אחרים של אלוהים (יאיר לפיד וטומי לפיד, רמי וריטה, יהודה ונינט, פארה פוסט וראיין אוניל) גם הליהוק הזה נשמע מומצא לגמריי. אבל הוא לא. אני חייב לומר, שלמרות פועלו הרב של עמוס קיינן אני לא מרגיש שהוא מספיק נמצא ביומיום של ההוויה הישראלית הנוכחית. הוא לא הראשון שהיה ונעלם פתאום, ובעצם הוא לא נעלם פתאום, הוא פשוט דואך, וכשאנשים גוועים לאיטם זה כואב.
שתי מתנות אל יש לרונה קינן, האחת היא אופן ההגשה של קול הלבד שלה, שנשמע בעת ובעונה אחת מדוייק, טיפה מרוחק ומקצועי ,אך יחד עם זאת מרגש. והמתנה השניה היא האופן המלא שבו היא חווה את החיים ומביעה אותם בכתיבה והנגינה. במילה אחת: עומק. כשרונה עברה את כל יסוריי גילויי האהבה, התרגשנו, כאבנו ושמחנו איתה, ועכשיו כשהיא עוברת את מה שהיא עוברת, היא נותנת לנו מבט נוסף אל עומק ליבה.
יש לי גם ביקרות על הדיסק החדש, הוא היה יכול להיות מונגן באופן קצת פחות מאופק ויותר מתלהב. ואני לא מתכוון להכנסת קלידים, ואווירת MGMT, אלא לאקורדים יותר שמחים, לשבירת קצב ובניה שלו וכדומה (אני לא מוזיקאי, אז קשה לי בדיוק להסביר) . כנראה שרונה חשבה, די בצדק, שזה לא ראוי, או שזה לא מתאים לקונטקסט של הקונספט.
היה מאד מתאים מאד לראיין את רונה קינן בחג סוכות. כי חג סוכות הוא החג שבו אנחנו עוזבים את ביתנו את כל הסטטוס והנוחיות, ויורדים אל החיים האמיתיים, אל הפשטות הטבעית והבריאה, ששכחנו.


כאן אפשר לקנות את האלבום שלה : http://www.songs.co.il/
אתר של רונה קינן : http://www.ronakenan.com/ בו אפשר גם לשמוע שירים וגם לקרוא ביוגרפיה
רונה קינן בויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki
מייספייס של רונה קינן: http://www.myspace.com/ronakenan בו אפשר לשמוע שירים באנגלית וגם לראות סרטונים.

הראיון הוא טלפוני . החלק הראשון התקיים כשהיא חזרה במונית מהופעה. והחלק השני לאחר שהיא נכנסה הביתה. מה שהיה מאד מתאים לאוירה. בסוכתי בבייתי רבו שני חתולים באמצע הראיון והכל מוקלט: הראיון התקיים לאחר חצות ולפניי תחילת הראיון גם ירד הגשם הראשון ומה מתאים יותר מכך..

ראיון עם רונה קינן 15.8.08 לאחר חצות- חלק א':

ראיון עם רונה קינן 15.8.08 לאחר חצות-חלק ב':


הנה תמליל הראיון (אבל יותר כיף להאזין , לא בגלל הקול שלי (כן יש לי קול) אלא בגלל שלה):
חג שמח ושנה טובה!
חג שמח!
לפני הכל אני רוצה לומר כי לכבוד הוא לי ואני מאד מודה לה על הראיון.
בכיף!
אז לפני שנה הוצאת את האלבום השני שלך "עיינים זרות" שכמעט כולו או שכולו שירים שכתבת והלחנת.
נכון, יש שיר אחד שהוא בהלחנה משותפת עם ערן וייצר
זו היתה שאיפה שלך מלכתחילה להיות סינגר-סונגרייטרית?
זו לא היתה שאיפה זה פשוט מה שקרה. אני כותבת שירים מגיל 11 ולא היה שלב לפני הקריירה שלי או תוך כדי הקריירה שלי שבו שקלתי להיות אומן מבצע, זה היה לי ברור שאני כותבת שירים ושאני שרה אותם
אז זה פשוט התפתח?
כן, אני שנים כותבת שירים קודם זה היה באנגלית ואח"כ בעיברית, אבל האלבומים שלי, אלא אם כן אני אחליט לעשות אלבום שהוא כולו קאברים, או שפרוייקט שהוא באופן מכוון רוצה לקחת חומרים של מישהו אחר.. עד אז זו בריירת מחדל הרצויה שלי אז האלבום הבא שלך יהיה כנראה גם משירייך?
כן בוודאות הוא כבר כתוב
איך שיר נולד אצלך מהמילים מהמנגינה או ביחד?
זה משתנה היו תקופות ארוכות שזה התחיל ממנגינה מהתקשקשות כזאת על הגיטרה באמצע היום ואיכשהו זה היה מוליד שיר, דווקא התקופה האחרונה כשהתחלתי לכתוב את האלבום החדש, שבקרוב אני אקליט אותו, התחיל איזשהו תהליך שמתחיל מטקסטים, ולאחרונה זה קורה לי יותר ויותר אני ממש מרגישה שינוי, איזשהו שיפט במגמה
זה באנגלית או בעברית ?
בעברית. כרגע אני הולכת ומתחפרת בתוך העברית וככל שאני מתמידה עם זה אני מרגישה שאני משתפרת ומגיעה לרמות גבוהות יותר ולעומקים רציניים יותר
כי בהתחלה זה היה באנגלית אני מבין..
כן, כן די הרבה שנים. גם בהופעות הראשונות שלי לבד (זה היה באנגלית)
חלק ב'
וברגע שעשיתי את המעבר קצת קשה היה לחזור אחורה, ואני לא פוסלת את האפשרות שאני אחזור. יש גם המון שירים שנאספו במשך השנים ולא נכנסו לאלבום הראשון. שירים שהופעתי איתם שלוש שנים. עם טריו בתיאטרון תמונע. חלק גדול מהקהל שהיה פוקד את ההופעות האלה קצת התמרמר על זה.
זה גם קשור למה שמישהו אמר שהתמסחרת. זה היה באותו נושא?
היו גם דיבורים מהסוג הזה. אלו היו טענות משולבות כאלה. ברגע שהתחלתי לכתוב חומרים חדשים וברגע שהתחלתי להרגיש את הקשר לשפה (העברית), זה הפך גם לאתגר להצליח לכתוב טוב יותר. יש איפשהוא באופק הרחוק אני רואה איזה רגע שבו אולי אני אאסוף את השירים באנגלית ואכתוב כמה חדשים ואז אני אקליט אלבום באנגלית לזכר הימים היפים.
אני יכול לומר משהו באופו אישי?
בוודאי
אני מאד שמח על הכיוון הזה, כי אני חושב שהערך המוסף שלך ומה שאת נותנת בעברית, כבר הרבה מאד שנים שאני לא מוצא את זה בארץ. בהגשה. באונטניות של העברית, ובאנגלית זה קצת יותר קשה, אני חושב.
נכון, זו בדיוק הסיבה שקצת קשה לי לחזור אחורה. כי יש איזה משהו אתה יודע..אני נורא אוהבת לעשות קאברים באנגלית, וזו מוזיקה שגדלתי עליה, והיא הרבה יותר בדם שלי, אבל מצד שני אתה לומד על עצמך באופן מפתיע שמה שמכונה הזמר העברי נמצא בדם שלך בין אם אתה יודע את זה או לא, בין אם רצית את זה או לא. בין אם גדלת על זה... ופתאום אתה מתחיל לגלות שיש לך בעצם שורשים
כן.. ואת באת באמת מבית מאד תרבותי של כתיבה ושל ספרים
כן אבל לא ממש עניין אותי מוסיקה עברית. אני רצית לשמוע דיויד בואי, זה כל מה שרציתי
ומה עוד השפיע עליך?
בגילאים האלה: בואי, ביטלס, תום וייטס, בשלב יותר מאוחר פיטר הארווי גם קלאסיקות רוק כמו פינק פלוייד היו תקופות של ג'אז
מה האלבום הראשון שקנית?
לא ממש זוכרת, כי שמעתי תקליטים שהיו לי בבית. עברתי על כל הביטלס. היה לנו בבית תקליט של ג'ון מקלין אמריקאן פיי שטחנתי אותו. וסופרטרמפ וכל מיני ..אמריקאנה כזאת של שנות השיבעים
זה מזכיר, אם אפשר להתלות באילנות גבוהים, את אהוד מנור שהוא שיא הכתיבה הישראלית העברית והוא תמיד אמר שהוא אהב את המוזיקה האמריקאית ואת פול סיימון וזה היה הכיוון שלו, ובעצם הוא ניסה לעשות את זה בעברית ויצא לו נורא ישראלי
כן זה נכון כי יש משהו ברוק הישראלי שהוא הושפע מאד ממה שקרה בארה"ב בשנים האלה. זה מגמות שמשתנות עם השנים אז היום תשמע יותר פופ ישראל שמתכתב עם..
איזה פופ ישראלי את מכירה? אני לא מכיר בכלל. אני חושב שמה שאין ישראלי, זה פופ.
לא חושבת . זה תלוי איך אתה מגדיר? כל דבר שהוא מוסיקה פופלרית הוא פופ.
אה... כי אני מפריד בין רוק לפופ
דברים שמנסים לשלב מגמות של R&B עם אלקטרוניקה לייט
איזה אלבומים הכי אהבת השנה (זרקתי לה כמה שמות של אלבומים לועזיים)
MGMT אני אהבתי. אבל בתקופה האחרונה אני ממעטת לשמוע אלבומים. יש תקופות של הסתערות שאני מתחילה להשלים פערים, ויש תקופות כמו התקופה האחרונה של כתיבה, שאני נורא נורא מרוכזת באלבום החדש אני כותבת, זה לא מוחלט אבל אני מגלה שזה קצת א...
יש התכנסות?
כן ..אני מרגישה שזה מפריע לי חשיפה של דברים אחרים. כי אני נורא נוחה להשפעה ואני מרגישה שישר זה מתרגם אצלי ל..אם אני שומעת משהו שנורא נורא מרשים אות,י אני מיד אכתוב שיר ואני אצליח לשמוע משהו מזה בתוך השיר שכתבתי. איכשהוא לאחרונה אני מעדיפה קצת לנקות את האזניים.
אני מבין את זה לגמריי זה נשמע לי הגיוני
אבל אני מאד אוהבת את הכיוונים האלה, את כל ה-HOT CHIP. כמה שזה שונה מהדברים שאני עושה, זה נותן לי איזה סוג של בלאנס ביחס לרוב הדברים המדכדכים שאני שמעת בשאר הזמן.
מהם הדברים המדכדכים שאת שומעת?
Iron & Wine, M Ward...
She & Him את מכירה?
כן, למרות ששמעתי את זה רק פעם פעמיים, לא חזרתי לזה המון.
(פה יש הסבר שלי מה אני מוצא משותף בין She&Him ורונה קינן)

היית בהופעה של פול מקרטני?
בוודאי!
ומה הכי אהבת?
בשבילי BlackBird היה השיר גרם לי להבין שאני רוצה להיות מוסיקאית. שמעתי אותו בגיל 9, ואני ממש יכולה להגיד שזה שיר ששינה לי את החיים.
בבלוג שלי כתבתי ביקרות על ההופעה של פול מקרטני וכתבתי ששיא ההופעה היה Blackbird ורק זה היה שווה את הכסף
(והיא מסכימה) לגמריי. זה פשוט שלמות. זה שיר של פעם בהרבה זמן
והוא גם עשה את זה יפה
והוא גם עשה את זה נורא יפה. ואני הייתי עסוקה בלצלם את זה. ואני אף פעם לא מצלמת בהופעות, אבל הפעם אני הרגשתי שאני חייבת. בגלל שראיתי את ההופעה הזאת ב-VOD וכבר ראיתי את הרגע הזה שהוא עושה את Blackbird אז כבר עברתי את הרגע של להיות על סף דמעות. וצילמתי את זה ואח"כ הטלפון הזה אבד. יחד עם הוידאו, ומאד התאבלתי על זה.
כן אני מאד התאכזבתי שלא יצא בסוף באיזה וידאו או משהו דרך ערוץ 10 או אפילו בהקלטה של אחד ערוצי הרדיו של גל"צ או קול ישראל.
היתה הופעה מעולה בכל מקרה.
מאד אהבתי את Windmills of your mind (אני מכיר את זה מאלבום של Colorfield שאני שומע לפחות פעם בשנה) ואת "בסוף כולם יודעים" שמגיע עם התקליט בונוס
Windmills of your mind זה שיר מתוך סרט The Thomas Crown Affair.
אלה שירים שאת בחרת?
אני בוחרת את הקאברים. גם בהופעות אני אוהבת להחזיק את עצמי עירנית עם לזרוק כל פעם איזה קאבר אחר. במשך השנים עשיתי המון הופעות אני עשיתי ממש עשרות קאברים אני לא ממש זוכרת, אבל את אלה באמת החלטתי להכניס לאלבום.
קראתי שאת מאד אוהבת לקרוא ספרים, מטבע הדברים בבית שאת גדלת. את חשבת לכתוב ספר?
לא ממש. אין לי כל-כך אספירציות בתחום הזה אני חייבת להגיד. אני מרגישה שלכתוב שירים זה מקצוע בפני עצמו, ואתה יכול להגדיש לו את החיים, ולשחות במים מאד עמוקים בתוך הדבר הזה שנקרה כתיבת שירים. אני לא מרגישה צורך שהבד שפרוס לפני יהיה גדול יותר. אני לא צריכה לכתוב יותר. אני גם לא חושבת שאני אהיה טובה בזה.
מה התחביבים שלך?
אין לי תחביבים. אני ממש בנאדם משעמם מהבחינה הזאת. אני אוהבת לאכול..
לבשל גם?
לבשל גם וללכת למסעדות. ולאכול יש מקום די מרכזי בחיים שלי.
אבל את נורא.. די רזה
הדעות חלוקות (צוחקת)
טוב כל אחד רוצה להוריד 5 קילו בכל זמן נתון (גם אני צוחק)
אבל אין לי..אני לא ממש חובבת ספורט אתגרי. או שאני מנגנת או שאני בבית, או חולשת מול הטלוויזיה, רואה סרטים או קוראת ספרים. אולי חבל יכול להיות שהייתי צריכה לפתח לעצמי גם איזה תחביב
מישהו כתב באחד הביקורות על האלבום שלך. שזה אלבום כזה של בית. שנורא נעים לשמוע אותו בבית. למרות שלי זה לא כל-כך יוצא אני יותר שומע אותו יותר בניסעה ומאד נהנה, אבל זה נותן תחושה כזאת של בית
זה נכון. אני בעד הבית. לא משנה אם זה בית שלך או בכלל בית במובן הפיזי. אלא ליצור לך איזה מרחב שהוא פרטי שאתה יכול לסגור את הדלת מאחוריך אמיתית או הדימיונית ולהתכנס. כיוון שאחד הדברים היחידים שאני יכולה לעשות כשאני לבד, ולא להרגיש בודדה - זה לנגן, יוצא שהשירים הכי טובים נכתבים בבית, בקיצור.
אחרת איפה? תום וייטס אני זוכר שפעם אמר שהוא נוסע ברחוב ועולים לו כל מיני רעיונות והוא חוזר הביתה וכותב אותם.
כן, יש אנשים שכותבים במקומות מאד מוזרים. תוך כדי נסיעות, תוך כדי הליכה. יש שנכנסים לאולפן עם התחלה של איזה רעיון וכותבים את ההמשך. להקות המון עובדות ככה מלחינות שירים באולפן.
תוך כדי עבודה. כמו שהביטלס עשו. אבל בשביל זה צריך הרבה כסף. לא?
כן אבל ב-2008 זה פחות עניין של כסף. יש הרבה ש..אבל כאן אנחנו חוזרים לנושא של הבית כי אם האולפן הוא בייתי. אז בעצם יוצא שאתה עובד בסופו של דבר בבית.
אבל להקה זה אחרת, לא?
כן זה אחר לגמריי. זה ממש עולם אחר.
וכשאת כותבת טקסט זה תהליך איטי או שזו סערה כזאת שאת עוברת. כי השירים שלך באלבום האחרון "עיינים זרות" היו מאד אישיים, ונשמעים כמו חוויה שעברת. אני היית מתאר לעצמי שאת כותבת אותם באיזה 10 דקות ואח"כ משפצת אותם עוד ועוד
כן זה משהו כזה. לא הייתי אומרת 10 דקות אבל זה בדרך כלל תהליך כזה..
באיווחה אחת?
שירים שאתה מרגיש שהם טובים שהנחת את העט או את הגיטרה זה בד"כ שירים שבאים בבת אחת. זה סוג של פרץ כזה. ואתה יודע בוודאות שיש פה שיר שהוא ברמה אחת מעל שאר השירים שכתבת עד עכשיו. ובד"כ שירים שאתה ככה מתחיל להיתעסק איתה, מתמהמה ולא מצליח לגמור לכתוב את הבית, ולא מצליח להגיע לפזמון, הם בד"כ השירים שהם גם פחות חזקים. אני לא יודעת איך להסביר את זה. את "עיניים זרות" כתבתי, ככה בסוג של פרץ כזה של 20 דקות.
הוא מאד מרגש אותי
תודה
בכלל בעיקר מרגש אותי השירה שלך, המוסיקה שלך, זה מרגש. גם ההגשה מרגשת. יש הרגשה פנימית שזה משהו אמיתי. וזה לא רק אצלי ראית באינטרנט כמה שחפרתי, שזו תגובה של הרבה מאד אנשים.
כן, כן. יש לי מזל. יש לי קהל מאד מסור ומקסים ואנשים שהם באמת..יש דיאלוג כזה. אני מרגישה שאלה אנשים שאתה מדבר אליהם והם שומעים. ולפעמים אתה גם שומע אותם גם בלי שהם בהכרח ידברו.
ראיתי שיש לך פורום רונה קינן בתפוז
כן, כן הם מקסימים אנשים צעירים מתוקים
זה יותר נוער?
אני לא יודעת בהופעות שלי שי קהל מאד מעורב יש גם אנשים מבוגרים יש כאלה מגיעים עם ילדים יש צעירים יותר. הקהל שלי גם השתנה במשך השנים. כי בתקופה שלפני האלבום הראשון היו חלק פרצופים שאני רואה בכל הופעה ופתאם הפסקתי לראות והגיעו פרצופים חדשים, גם אנשים מתבגרים. חלקם התבגרו יחד איתי והם יצאו מהשלב הזה של להיות פנאטיים ולהגיע לכל הופעה. זה גם עניין של גיל הרבה פעמים. התחלתי בגיל 18 והיו הרבה אנשים בגיל שלי והיום שאנחנו כמעט בני 30, גם הרגליי ההופעות שלנו הם אחרים. החברה בפורום אני חושבת שהם לפניי צבא. אבל אני גם נורא מתרגשת לראות גם סבים וסבתות בהופעות שלי. זה נורא כיף.
אני חושב שמבחינת קהל אם את ממשיכה באותו קו (הכוונה היתה לאוטנטיות) זה רק ילך ויגדל כי זה משיק למיינסטרים, אבל בגלל שזה כזה אותנטי.... (הפסקת קרב חתולים)
אז האלבום הבא יהיה באותו קו?
לא האלבום הבא יהיה אחר לגמריי.
מופק יותר?
לא להיפך. מופק פחות. מתוזמר קצת. מבוסס אקוסטית ושירה ואילוסטרציות כאלה.
כמו Last Shadow Puppets או שלא בכיוון?
זה לא הולך להיות תזמורתי גראנד, אלא דווקא קאמרי. ודברים בניחוח קצת ישן. זה סוג של אלבום קונספט.
(קרב חתולים בשיאו)
זה יהיה אלבום שמגולל סיפור חיים של דמות אחת מיום היוולדה עד יום מותה, זו ערימה של 12 שירים שכולם סביב הטיפוס הזה. זה הולך להיות אלבום שונה הטקסטים הם שונים בתכלית מהטקסטים האישים שלי. הרבה בגלל שקצת נמאס לי מעצמי אחרי האלבום האחרון.
החשיפת יתר?
לא...הרגשתי שאני פשוט לא יכולה לשמוע את עצמי מדברת יותר. הייתי צריכה להשתיק את עצמי וכאילו להמציא איזו דמות ולכתוב על מישהו אחר. כי היה איזה סוג של נבירה סביב איזה לופ סביב שאלה אחת ונושא אחד שהגיע לאיזה סוג של מיצוי באלבום "עיניים זרות". והרגשתי שאם אני לא אחתוך דרסטית לאיזשהוא כיוון אחר אני מסתכנת בלשעמם את עצמי.
זה משתלב החיים האישיים שלך שעכשיו את יותר בזוגיות טובה?
גם, גם. אני בטוחה שזה משפיע שיש איזה סוג של נחת בתחום הזה. שהאזור הזה בחיים רגוע אז ..
אני שמח לשמוע. כי לפני שנה בראיון אצל טל גורדון היה לך כבר משהו
כן אנחנו כבר ביחד שלוש שנים
יפה, ולקראת הסוף, מה את מאחלת לעצמך לשנה החדשה
אני מאחלת לעצמי שהאלבום הזה יוקלט וישמע בסופו של דבר כמו שאני מדמיינת שהוא יכול להישמע ושהוא ייצא ואני אוכל כבר להרגיש שאני מוסרת אותו לעולם.
ומתי זה יקרה
אנחנו נכנסים להקליט ממש בקרוב. אני מניחה שהוא ייצא לקראת האביב. עבודה..שתהיה איזה אנרגיה יצירתית שלא תיפסק. בד"כ בתקופות האלה שאתה מסיים פרויקט גדול יש הרבה פעמים סוג של ריק איזה בור, איזו מן תקופת יובש. ואני מאד מקווה שאני אצליח להתחמק מזה ולהמשיך פשוט לייצר וליצור. וגם אולי למצוא לעצמי איזה תחביב או שניים. אולי למלא את החיים בדברים אחרים, למרות שאני לא בטוחה שיש צורך.
גם אני לא בטוח
באופן כללי אני הייתי רוצה שהסכסוך יפתר
ושלום עולמי..
ובעיות האקולגיות והמשבר הכלכלי (זה בחיוך)
אני מודה לך ומאחל לך את כל מה שאת מאחלת לעצמך.
חג שמח שנתראה שמחות
לילה טוב
לילה טוב

אין תגובות:

פוסטים אחרונים וממש שווים !