מסכמים עשור: Josh Rouse - Comeback

יום ראשון, 15 בנובמבר 2009

אני לא חייב לאהוב !

מותר להגיד לא ! רק שלא לכל דבר ...
ג'וליאן קזבלנקס, סולן הסטרוקס הוציא אלבום חדש, וגם דבנדרה בנהרט הוציא אלבום חדש. ניסתי.. בחיי ! הקשבתי: באוזניות, ברמקולים של המחשב וכמובן ברכב. קראתי ביקורות מלומדות אשר נתנו לי בכל אלבום סימנים:
האלבום של ג'וליאן קזבלנקס = ניו-אורדר, מכונות תופים, ניו-יורק שיק.
האלבום של דבנדרה = פולק פסיכי, היפי, שאנטי באנטי.
מבחינת מקצבים האלבום של קזבלנקס מהיר וקולי ומתכתב עם הקלידים של שנות שמונים, מכונות תופים וכדומה. האלבום של דבנדרה, לעומת זאת, איטי וקולי, וגם מכיל קטעים שמתכתבים עם רוקסי מיוזיק, לד זפלין ואפילו הדלתות. בשורה התחתונה אלה אלבומים די נחמדים, אבל משעממים די מהר. כאילו אומרים לך: מה לא באת עם החומרים הנכונים? ושלא תקחו את העשב עם קזבלנקס, כי לא נראה לי שזה הכיוון המתאים. ואם כבר אני כותב דברים כאלה, אז אני רק אומר שאני בעניין הזה בתולה, ואפשר להבין את זה לבד מהרוח הפוריטנית השורה על כל הבלוג הזה.
ביום שבת אחרי טיול די מתיש, ארוחה טובה, ויסקי (פשוט נגמר היין היבש) ויין קינוח (לקינוח) האלבום של דבנדרה נשמע הרבה יותר טוב. במיוחד החצי הראשון והיותר קליט שלו. בקיצור האלבום של דבנדרה מתיישב טוב על לאות נעימה, של ערב שישי או מוצאי שבת. האלבום של קזבלנקס קצת מהיר מידי, נראה לי מתאים בלילה לפני או אחרי בילוי.
מכל מה שכתבתי את יכולים להבין שיש כמה דברים נחמדים בשני האלבומים האלה, אז הנה כמה מהם להנהתכם (איך כותבים שיהוק בשפת הסימנים):

Devendra Banhart- Rats

Devendra Banhart - Can't Help But Smiling


Julian Casablancas - 11th Dimension

יום חמישי, 12 בנובמבר 2009

נבדק ונמצא פרימיום - פסטיבל סיכום העשור :: 2003

כותרת משנה: הכל אישי





לעיתים קרובות מידי עולה השאלה: אז מה בעצם היה לנו בעשור הזה?

2009, 2008, 2007, 2006, 2005, 2004
אם מישהו צריך קריאת כיוון כללית אז שנת 2003 היא כנראה הכי שנת 2000 שהיתה בעולם. היא מסכמת הרבה דברים שהיו בעשור הזה, וזה קצת מפתיע בהתחשב בכך שהיא היתה די בהתחלה. בשנת 2003 קולדפליי עוד זכו בפרס הגראמי לאלבום האלטנרנטיבי של שנה. נורה ג'ונס פרצה בגדול, וסללה לאיימי וינהאוס את הדרך לגראמי שלה ולמכון הגמילה. The White Stripes הפגיזו עם Seven Nation Army, וה-OutKast שיחקו אותה באלבום מופתי. דיידו הוציאה את Life for rent, ג'יי זי הוציא את האלבום השחור שלו, Black Eyed Peas הוציאו את Elephunk עם Where is The Love ו- Shut Up. רדיוהאד יצאו עם Hail to the Thief . גם קאט-פאוור, אנימל קולקטיב, TV on the Radio ,M. Ward והדצמבררים הוציאו אלבומים.
ואם עוד חסר לכם משהו, אז פול מקרטני הוציא את Back to the World. מדונה עשתה את American Life שהוכיח שבינוניות אי-אפשר אף פעם להספיד. רוברט וואייט עשה קאמבק עם קוקולנד. בלייר יצאו עם שירת הברבור Think Tank , וגם להם עוד קראו מוזיקה אלטרנטיבית. Simply Red הוציאו את Home עם השיר Sunrise שיש לו וידאו מאד חושני על גבול הפורנוגרפי (למעלה), ואפילו רינגו סטאר הוציא אלבום.
אפשר להבין לבד ש-2003 היתה שנה יפה למוזיקת המיינסטרים ואני מצדיע לכך, כי היום אין מיינסטרים מעולה וזה ממש חסר לי. טימברלייק כיכב, ו- Christina Aguilera שרה את Beautiful, אבל אנחנו רוצים לא רק להציג את כל מה שכולם מכירים, אלא להאיר את מה שאנחנו חושבים שהכי שווה להתייחס אליו. הפעם אני שותף אורח בכתיבה, את רוב האלבומים בחרו אורית@ ושוגייזר (גלי גונן), וזה בעיקר הפוסט שלהן, והכל אישי.

האלבומים שלי:
cursive -the ugly organ

ללא ספק אחד מאלבומי העשור, והוא גם האלבום המועדף עלי. יצירה מושלמת של רוק גיטרות בתוספת צ'לו המתארת את חייו של אורגניסט. המילים מתארות תחושת ריקנות, תשוקה ואהבה, אבל מי בכלל הקשיב להם. לפעמים זה נשמע כמו שילוב מושלם של קיור ופיקסז, ולפעמים כמו של ELO ולד זפלין. כמה פעמים פוצצתי את האזניים שלי עם השיר הזה:
Cursive - Art is Hard
Cursive - The Recluse

R. Kelly - Chocolate Factory

R. Kelly הוא כנראה חרא של בנאדם, הוא ראפר סופרסטאר שחושב שמגיע לו הכל ומנצל בחורות בצורה גועלית (ככה שמעתי, מה אני מסתובב איתו בהאמר-לימוזין), אבל כמו כל ראפר הוא משחק אותה בשירים מאוהב. האלבום הזה הוא באמת בונבוניירה, הוא בא לו אחרי תקופה לא משהו, ואפילו מצורף אליו אלבום כבונוס אלבום שלם שנגנז. במהדורה המפוארת של האלבום יש חוברת שבה הוא משתפך ומודה לכל המעריצים שאוהבים אותו. הבונבוניירה הוא אחד מאלבומי הסול הטובים של העשור. ואהבתי את כל הביטים שהזכירו לי את אלבום המים של סטיבי וונדר.
R. Kelly - Ignition
R. Kelly - Step In The Name Of Love

Josh Rouse -1972

לא יודע למה האלבום הזה נקרא 1972 (חוץ מכך שזו שנת לידתו של ג'וש ראוס), לי זה נשמע אלבום משנת 2003. ג'וש ראוס, סינגר-סונג-רייטר הוציא אלובמים אישים נחמדים עד לפריצה באלבום הזה בזכות המפיק Brad Jones, שבטוויסט נחמד הפך את באלבום לחגיגה של אמריקנה משולבת בפאנק, פיוז'ן, ומקצבים לטיניים א-לה סטילי דן. עדין יש כאן שירי לילה אישיים, למשל Under Your Charms, ומבחינתי זה אחד מהאלבומים הכי אהובים עלי בעולם.
Josh Rouse : Love Vibration

evanescence -fallen

משמעות המילה "אוונסנס" היא המצב הנתון בו נמצא חומר או גורם כלשהו כאשר הוא נעלם, מתפוגג, מתכלה או מתמוסס בצורה פתאומית, מתאים מאד לשם הלהקה, שהפתיעה בגדול והתפוגגה במהירות. אלבום הבכורה של להקת הרוק הגוטית נמכר בלמעלה מ- 7 מיליון עותקים ברחבי העולם. האם מדובר בתחליף גראנג' או בתחליף מטאליקה לא ברור. זה היה הדבר הקרוב ביותר לרוק כבד שהצליח בעשור הזה, ומצידי היה מספיק רחוק מהז'אנר כדי שאני אתחבר ללהיטים הספקטקולרים, והמאד קליטים שיש בו. אלבום שהעיר אותי בהרבה מאד נסיעות ארוכות בחשכה.

Dido - Life for rent

כן, יש לי ביצים גדולות. לכתוב שמלכת גלגל"צ, זמרת המרגרינה של העשור הזה, אהובה עלי. יש אנשים שחושבים ש"נורא" ג'ונס (אין כאן טעות כתיב, זה ציטוט של גון בן ארי) היא נוראית מספיק, ושלא צריך להוסיף חטא על פשע. אז אני אוהב את נורה ג'ונס וגם את דיידו.
Dido - Life for rent

רק בשביל הפרוטוקול אני אוסיף ואומר שמאד אהבתי מאד השנה גם את OutKast , Black Eyed Peas. ועכשיו (אני גם בתפקיד המנחה),
האלבומים של אורית@:

Beth gibbons- out of season



אלבום הסולו הראשון והיחיד עד כה של סולנית פורטיסהד בשיתוף פעולה עם פול ווב בסייסט טוק טוק שידוע גם בכינויו רסטין מן, הוא אחראי גם על ההפקה, מיקסים ואפקטים. הקול המהפנט שלה וההשפעות שליוו אותה הן של נינה סימון ,בילי הולידיי וניק דרייק בהחלט מורגשים באלבום הזה.
זהו אלבום שיצא בארה"ב ב-2003 אך בבריטניה יצא כבר בשלהי 2002 . השירה של בת' גיבונס מרגשת אותי ומרגיעה בו בזמן, וכולי תקווה שתוציא סוף סוף אלבום סולו נוסף, בלי שתיפסק פעילותה של פורטיסהד שהאלבום האחרון שלהם ת'רד שיצא בשנה שעברה, הוא אלבום השנה של 2008 בהרבה מאוד מגזינים, אתרים ובלוגים.
youtube.com/watch?v=Dh6KiuCMmzE&feature=related

nina nastasia- run to ruin



זהו האלבום השלישי של הזמרת כותבת האמריקאית מי שעומד מאחורי ההפקה והפצת האלבומים שלה הוא סטיב אלביני ,איש רב אשכולות וחבר בלהקות נויז ,כיום בלהקת שילאק. נידלקתי על האלבום הזה במקום ממש לא צפוי כשהתיישבתי לקפה וספר בחנות סטימצקי בגן העיר .יש שם חנות דיסקים קטנטונת ,ופתאום המוזיקה הזו היתה ברקע, כבר לא יכולתי להתרכז בכלום, קמתי ורכשתי את הדיסק הזה.
youtube.com/watch?v=VvlVCktqJ8I

animal collective- Campfire Songs


האלבום השלישי של אנימל קולקטיב. ובו חמישה שירים .האלבום הוקלט בטייק אחד. שלושת החברים המשתתפים באלבום הזה הם אבי טייר,פנדה בר, ודיקין שזוהי הפעם הראשונה שהוא משתתף בהרכב הזה.
עם האלבום הזה אני מרגישה בטבע, בפיקניק בלי לצאת מהביתJ
youtube.com/watch?v=z4xG5kFHrC0&feature=related

m. ward - Transfiguration of Vincent

אלבומו השלישי של מ. וורד , שמו נלקח מאלבום בעל שם דומה של ג'ון פאהי, שמתייחס לחייו ומותו של וינסנט אובריין, חבר טוב של וורד. השיר ה-14 באלבום הוא לטס דאנס בביצועו של דיוויד בואי. מ. וורד הוא מסוג האומנים שאתה מתאמץ לשמוע כל מילה, הוא איש של מילים שמדברות וחודרות אליך לא רק באלבום המתאבל הזה אלא גם באלבומיו האחרים.
youtube.com/watch?v=PSQzGdDdflw

massive attack 100th windows

אלבומם הרביעי של מאסיב אטאק, הרכב טריפ הופ משובח ששותפים בו רוברט דל נאג'ה, וניל דיוידג', כולל קולותיהם של הוראס אנדי ושינייד אוקונור, ודיימון אלברן. חברים אחרים בהרכב, אנדרו ואוולס עזב זמן קצר אחרי האלבום הקודם מזאנין וגראנט מרשל לקח שנת שבתון לגדל את ביתו הקטנה. האלבום הזה עורר חילוקי דעות בגלל שינוי הסיגנון לעומת שלושת האלבומים הקודמים , אבל אני אוהבת גם שינויים והיתה תקופה ששמעתי את כל האלבומים ברוטציה.
.youtube.com/watch?v=tVoH6ZTDrD0&feature=fvst
youtube.com/watch?v=XFuTEtBGEtk&feature=related

האלבומים של שוגייזר (גלי גונן):

four tet rounds

Four tet ,הלוא הוא קירן הבדן, בעבר חבר בהרכב פרידג' . התואר "אלקטרוני" עושה עוול למוזיקה הזו. היא מתכתבת עם פולק ורוק וגם היפ הופ וג'אז. 2003 היא כנראה כבר שלהי תור הזהב של האלקטרוניקה. עידן שבו אמנים כמו אפקסט טווין ,אורביטל, פיוצ'ר סאונד אוף לונדון ומאוס און מארס כיכבו בפלייליסט שלי. למוזיקה הזו של הבדן יש מקום גם היום. גם תמיד, ובכל מקום.
youtube.com/watch?v=M2dPYRhSb4c

my morning jacket -it stil moves

אם אני צריכה לסכם את רגעי השיא בהיכרות שלי עם My Morning Jacket בסדר עולה-
1. מפלצות הפולק -אלבום בו ג'יימס מצליח לקחת צעד אחורה עם שירת התהודה שלו ולתת גם למרכיבים האחרים של הסופרגרופ הזה (M Ward וחברי ברייט אייז) להתבטא. צריך גם לדעת להיות שחקן קבוצתי ולמוזיקאי עם נוכחות כמו של ג'יימס זה לא מובן מאליו.
2.הביצוע של ג'ים ג'יימס הסולן וקלקסיקו לשירו של דילן Going to Acapolco ב"אני לא שם".
3. האלבום המעולה הזה. הרכב הקאנטרי -רוק מלואיסוויל קנטאקי , נחשב בעיני רבים למוביל ולמרכזי בז'אנר. האלבום הזה היה אלבומם השלישי והראשון בחברת תקליטים גדולה. אם תשאלו אותי,יש לי הרגשה שהם עוד יגיעו לארץ. youtube.com/watch?v=Zz8qn1_iQ5w

outkast - speakerboxx/the love below

הסרט "היט" של מייקל מאן מפגיש שני שחקני על על גבי מסך אחד: פאצ'ינו ודה נירו. לגבי הסרט (שאגב סצנת המרדף בו היא מסצנות המרדף הטובות שראיתי) נטען ששני השחקנים לא נפגשו כלל, פרט לסצנה אחת של קתרזיס. יש בזה משהו מבאס. כמעט כמו לראות את הפיקסיז בסרט quietloudquie ,יושבים דומם וממתינים לתחילת ההופעה מבלי לדבר בינהם. כמעט כמו לראות את חברי סיינפלד יוצאים ממתחם מנהטן בסאבוויי ומוציאם עצמם מחוסרי מילים. ברגע שעזבו את הזירה הטבעית שלהם הם לא מסוגלים לתקשר אלו עם אלו.
בכל מקרה ,כל ההקדמה הזו היא כדי לומר Speakerbooxx וThe love below הם שני אלבומים נפרדים .כל אחד מהם הוא אלבום סולו של זרוע אחת מהצמד שנקרא אאוטקסט. ולמרות הניתוק הזה, היצירה הזו מצליחה להיות מרתקת , מגובשת וזורמת לאורכה ולרוחבה. האלבום היחיד עד כה בסיכומי העשור שנמצא אצלי ברשימת 50 האלבומים של אי פעם.
youtube.com/watch?v=Zf_f3E2xSUk
ואני מוסיף ש -The love below אהוב עלי בגלל ההומור, היצירתיות, החרמנות והוא מזכיר לי מאד את פרינס אבל בגירסה מעודכנת.

לתגובות וכוכבים בקפה דהמרקר:

ונקנח בביזאר:


עוד אלבומים שכולם ממליצים עליהם בשנת 2003:
Calexico - Feast of Wire
Yo La Tengo – summer sun
Sufjan Stevens – greetings from Michigan the great lake state
Lost in Translation - original soundtrack
Broken Social Scene - You Forgot It in People
The Shines - Chunts Too Narrow
New Pornographers - Electric Version
Belle & Sabastian - Dear Catastophe Waitress
The Postal Service - Give Up
Magnolia Electric Co. - Songs: Ohia
The Linetines - Up The Braucket

יום שלישי, 10 בנובמבר 2009

קצת סיקסטיז, קצת אייטיז נייטיז וחצוצרות





אולי בהשפעת ומפייר ויקאנד או בהשפעת פליט פוקסס, קבלו שני שירים חמודים שמגלמים בתוכם איזה חמישה עשורים, ולמען הסר ספק: הם ממש חדשים !

ריקי לי ג'ונס - גודלת אחורה



סוף העשור הזה מלא באופן מטריד בכמות בלתי סבירה של פולק, מדבנדרה ועד קונור אוברסט, מ-M.Ward ועד מורנינג ג'אקט, ויש עוד ועוד. בשנות השמונים נראה חזון שנות האלפיים אחרת לגמריי: חלמנו על חלליות וחייזרים. לא פלא שכל סדרות המדע הבדיוני וסרטי המדע הבידיוני פרחו: אודיסאה בחלל, סטאר-טרק, סטאר-וור, וגם אטארי עם פולשים מהחלל. אבל מאז הפיאסקו של באג 2000 התרחקנו מהחזון העתידני הזה, ואפילו התחלנו באופן מוזר להתעסק במזון אורגני, איכות סביבה וסוודרים מכותנה. הכל נוטף בריאות, חזרה אל הטבע וריח חציר.
על רקע זה קצת קשה להיזכר שאלבום הבכורה של ריקי לי ג'ונס יצא בשנת 1979 (שנות הדיסקו והפאנק), ושבעצם בתחילת שנות השמונים דרך כוכבה. ממש לא שמתי לב, אבל היא הוציאה כמה אלבומים בעשור הנוכחי והשנה היא מוציאה את האלבום ה-12 שלה. לא שהיא שינתה משהו במוזיקה שלה, אבל כנראה שלא היה צריך: מחזור חיים של דור שלם עבר וחזרנו לנקודת ההתחלה. מוזיקת פולק היא שוב אחלה, כאילו בוב דילן וג'ון באאז גילו את הגיטרה רק אתמול.
אני אוהב את מיסס ג'ונס, זה מעבר להסבר רציונלי, אני יותר נכון מאוהב בה (וזה ממש לא בגלל שהיא בלונדינית). אז זה לא משנה לי שהאלבום שלה לא ממש מחדש משהו באופן מיוחד, אני התרגשתי, וגם נראה לי אובייקטיבית שהוא טוב ומקסים. מסתבר שהיא גם מאד עסוקה, ראו את לוח ההופעות המתוכננות שלה, באתר המשובח שלה.
וכאן אפשר להקשיב לכל האלבום החדש שלה.
את השיר The Moon Is Made of Gold כתב אביה לולמטה אתם יכולים לראות כמה שהיא חמודה בהופעה חיה. באלבום נעשה לו עיבוד שמזכיר יותר סטנדרטים של בילי הולידיי. הגוספל של קרלוס, נורמן וסמית' הוא גוספל, ויש קטעי בלוז וקאנטרי, בן הרפר מתארח באחד השירים והכל ממש קטן ויפה ובדיוק כמו שצריך להיות- תענוג.

Rickie Lee Jones - The Moon Is Made of Gold


Rickie Lee Jones - The Gospel of Carlos Norman and Smith


יום ראשון, 8 בנובמבר 2009

חג יובל להיכל התהילה של הרוק





היכל התהילה של הרוק הוא מוסד שמינה את עצמו להעניק חברות למי שהוא חושב שמגיע לו להכנס להיכל התהילה של הרוק. קצת הפוך ממשפטו של גראוצ'ו מרקס שאמר פעם "אני לא מוכן להיות חבר במועדון המוכן לקבל אנשים כמוני."
הוא גם אמר: "אם תיפול מחלון ותשבור את שתי רגליך, אל תרוץ לבכות לי." ועוד מלא דברים מצחיקים שכתובים: פה.
על-כל פנים, בהיכל התהילה של הרוק חברים כל המי ומי שאתם רק יכולים לדמיין לעצמכם, אבל אנחנו מה איכפת לנו?
אז האמת שלא איכפת לנו, במיוחד לאחר שמדונה נכנסה להיכל הזה. רק שהשנה הם חגגו את יובל ה25 ועשו הופעה גדולה ! בונו ו-U2 הופיעו בו עד שסילקו אותם מהבמה (לא באמת- כי פשוט אי אפשר לסלק את בונו), וגם ארתה פרנקלין, סיימון וגרנפנקל, סטיבי וונדר, סטינג, מטאליקה עם לו ריד, פטי סמית' עם ברוס ספרינגסטין ממש מסיבה טובה.
אז שני הקטעים הכי מהנים למעלה בוידאו: פטי סמית' רומזת לבונו שיעוף, ומיק ג'אגר שמנענע את התחת כאילו אין אתמול- ומראה לפרגי מי באמת יותר צעיר, וגם מי צריך דיאטה. אין עליו ! אני החלטתי שגם אני הולך להזיז את התחת ככה, ולהתפטר מלהיות מבוגר, שמישהו אחר יעשה את העבודה הזו במקומי. ואם כבר התפטרתי אז אני שואל: למה פרגי צריכה את החצאית הקצרצרה הזו: אפשר גם בלעדיה.
בכל זאת יש משהו יפה בזה שבונו מתעקש להיות רלוונטי, הרי הוא יכל להתרפד על ערימות הכסף שיש לו גם ככה, ויש אפילו סיכוי שאם הוא יפסיק לנסות לעשות את האלבום הכי טוב שיצא אי-פעם, יצא לו גם אלבום טוב. רק מצחיק שמיק ג'אגר מוצא צורך להחמיא להם, כאילו U2 זו איזו להקה מתחילה, ולא הלהקה הכי גדולה בעולם.