שחור לבן

האירוניה היא שדווקא סרטון הוידאו המעניין של השיר הזה גרם לי להתעלם ממנו. זה יותר מידי אייטיזי, אבל זה שיר יפה. השבוע הקשבתי לו בלי לזכור את הוידאו והוא כבש אותי.

Wolf Gang - The King And All Of His Men

נבדק ונמצא פרימיום: עולם שחור

"המוזיקה השחורה המושמעת ברדיו האינטרנטי NPR מחולקת ע"פ ראשי התיבות DORF, שזה אומר : Dead כמו מייקל ג'קסון, Old כמו כל כוכבי מוטאון, Retro כמו לני קרביץ ו- Foreign כמו הילדים של בוב מארלי".

זה לא בדיוק ציטוט, אלא יותר סיכום הדברים של מאמר שנכתב במגזין Slate לפני כחודש. המגזין מציין שמגמה זו הפוכה לכך שבראש המצעד הבילבורד האמריקאי עמדו כמעט בכל שנת 2009 (חוץ מפעם אחת) שירים של מבצעים שחורים או נשים או להקות מעורבות של שחורים ולבנים. זה לא היה הטריגר לשבוע "עולם שחור" שאנחנו חוגגים פה, סתם גיליתי את זה על הדרך.

1. למעלה רפאל סאדיק בוידאו חדש של Staying in Love מתוך האלבום הגדול שיצא שנה שעברה.

2. ריאהנה באלבום חדש וטוב. אין בו משהו יוצא מן הכלל, רק R&B הכי טוב שיש היום בעולם. וכאן היא שרה יחד עם Jay Z מתוך הופעה.

3. גם Jay- Z הוציא אלבום חדש השנה, Blueprint שכבר הוכתר ע"י המגזין NME כאחד מאלבומי העשור! Jay-Z הוא כנראה הראפר הכי מקובל על ילדי האינדי, ובלי לספור יותר מידי, אפשר לומר שהוא המוזיקאי ששיתף פעולה עם הכי הרבה מוזיקאים, והיה אורח בהכי הרבה הופעות ואלבומים. הוא משדר רוח חדשה של היפ-הופ אבל דווקא ב-Blueprint הוא מנסה להראות שהוא ראפר הארדקור כמו כולם. אי-אפשר לספור את כמות הפעמים שהוא אומר "שיט" ו/או "ניגר" באלבום הזה, ואני לא חושב שמישהו שאינו חובב מוזיקת היפ-הופ יכול לחגוג עליו, אבל השיר הבא נקי יחסית והוא אפילו בפלייליסט המושמץ (שדווקא התשפר לאחרונה).

4. מוזקאים כושים ובעיקר מוזיקאיות כושיות וגם סתם זמרות כושיות (בעצם אין סתם זמרות כושיות) רומזים לנו, ובעיקר רומזות לנו, שיש סקס אחר. אי-אפשר שלא להתרשם מביונסה, שקירה ושות'. הן כולן נוטפות סקס ומעוררות טסטסטרונים (הוסיפו או הורידו ט' או ס' כאוות נפשכם). בקיצור אין תלונות.

5. חוץ מטום וייטס שהיה פה השבוע, אפשר להזכיר את ג'אמי T ודה סטריטס שהם לבנים שעושים מוזיקה שחורה, אבל לא בדיוק, אך גם וומפייר ויקאנד עושים בעצם מוזיקה שחורה, ועכשיו יש להם שיר חדש לקראת אלבום חדש.

6. The Very Best הם הרכב שעושה מוזיקה שמזכירה את המוזיקה של ומפייר ויקנד, וגם להם יש אלבום חדש. כאן למטה זה רקע מוזיקלי, למה שנראה קטע מתיחות של סטרפטיז עם בגדים ביפן - אכן סקס אחר.


.

7. קייפ מאלון הגיטריסט של TV on The Radio (שזה כמו רדיו באינטרנט) הוציא אלבום סולו תחת השם Rain Machine, אהבתי מאד ובעקבותיו חזרתי להאזין לאלבום של להקת האם שיצא שנה שעברה. פתאום זה נשמע הרבה יותר טוב. כנראה שהיו יותר מידי דברים טובים בשנה שעברה ולא הספקתי לעכל את כולם.

ועוד הזכיר לי קייפ מאלון את Grampall Jookabox שהוציא אלבום וודו עם אפרוביט מגניב. גם את Bon Iver שמעתי כמה פעמים השבוע, אבל זה בלי שום קשר.

שתהיה לכם פרימיום של שבת :-))))

עולם שחור 3: מכונת הגשם

Kyp Malone הוא הגיטריסט של TV on The Radio, וגם הוא כמו קזבלנקס עשה פרוייקט צד, במקרה שלו תחת השם Rain Machine. כמו במקרה של קזבלנקס שנשמע כמו וריציה של הסטרוקס עם שידרוג מתקדם של קלידים ומכונות תופים, גם Kyp Malone נשמע כמו ורציה של TV on The Radio, אבל בניגוד לקזבלנקס שמוסיק איפור ומסכה למוזיקה של הסטרוקס ועושה משהו יותר מתקדם מלהקת האם, קייפ מאלון עושה אלבום שחופר בנשמה העמוקה ומוציא את כל שדי הוודו של להקת האם החוצה. עם תספורת אפרו הכי שנות השישים וזקן של היפי מזדקן (או של ש"סניק) הוא מדגים לנו איך TV on The Radio היו נשמעים אם הם היו עושים מוזיקה במערה בערבות אוסטרליה או אפריקה ע"י אוברג'ינים לפני 5,000 שנים. אני מוכרח להודות שאני לא משתגע על כל מה שעשו TV on The Radio, אבל דווקא באלבום כזה שמנגן את אותה המוזיקה אבל באופן יותר גולמי זה יוצא מאד מעניין וגם יפה. זה לא שווה יותר מכמה האזנות, אבל זה שווה.

למעלה הוידאו של הסינגל הראשון ולמטה השיר הכי מעניין באלבום, בביצוע בהופעה חיה. דווקא את שני השירים האלה שמעתי ברצף, כמה וכמה פעמים.

עולם שחור 2: טום וייטס - חי ועושה כאילו

טום וייטס באלבום הופעה חדש. המוזקאי הלבן הכי שחור שיש. אני מכיר את טום וייטס מאז ימי Swordfishtrombones, ואני מתכוון שהייתי מספיק חי בשביל להרגיש אותו כשהוא יצא. מאז אותו אלבום טום וייטס עטה על עצמו את התחפושת הבלוזית הכבדה אבל עם קריצה. הוא עושה קול עמוק ועבה, מחוספס משהו, שאמור להיות מאד נמוך וכבד, אבל בגלל שזה כאילו (כמו שאסף אבידן עושה עם הגבוהים), אז זה כאילו הופך ליותר קליל ועם קריצה. מה שעוד מקל על הקונסטרוקציה של המוזיקה שלו בהפוך על הפוך, זה הכלים המשונים שבהם היא מנוגנת. לכאורה, כלי נגינה לא שיגרתיים שיוצרים חיבור בין משהו פריזאי לבין משהו ניו-יורקי, ומצד שני ניו-אורלינסי, וכמובן שהבלוז העמוק שלו מושפע קשות מהדרום השחור של ארה"ב. אבל ברובד הראשון, בהאזנה בלתי מיודעת להיסטוריה ולזרמי המוזיקה השונים, מדובר במשהו ציבעוני, כמעט קירקסי - הצלילים האקוסטים די אוורירים ואין עומס . גם הלחנים והשירים בסך הכל די פשוטים. לפעמים הפשטות יתר יוצאת מעיקה, ולפעמים הוא משחק אותה בדברים ממש מתוקים שעושים טוב לנשמה. וכך יוצא שבמוזיקה של טום וויטס יש ניגודים של עומק עם הומור ומשחק, שזו נוסחה שמנצחת את המוני חובבי המוזיקה המקצוענים.
רק שבסוף זה נמאס עלי. מאד אהבתי את Swordfishtrombones, וגם הקשבתי לכמה אלבומים שאחריו כמו Rain Dog, ואז חזרתי לאלבומים התקופה המוקדמת של טום וייטס, והכל היה סבבה, עד שבתחילת שנות התישעים דרכינו נפרדו. דרך-אגב אהבתי מאד את דמותו בסרטים: ראסטי ג'יימס ובנרדפי החוק. שני סרטים בשחור לבן.
אז עכשיו הוא יוצא עם אלבום הופעה חדש. אני כבר לא זוכר אם אני מכיר או לא מכיר את השירים, אבל אני די נהנה מכל מה שלא מנדנד יותר מידי מחשיבות עצמית, או עמוס מידי במילים - אני בעניין של מוזיקה- לא באתי להקשיב לסיפורים.

Tom Waits - Falling Down

עולם שחור 1: אני לא חייב לשנוא !

כידוע "הדשא של השכן ירוק יותר". מה שפחות ידוע הוא שחשוב מאד לבחור את השכנים. אם כולם ביישוב שלך בקטע של סנדלים תנכיות, בגדים של אתא וכל אחד מנסה להראות כמה הוא יותר חסכן מהשני, אז אתה בתחרות הזאת.
ריאהנה מוציאה אלבום חדש. בקרוב על מסכינו. אני לא חייב לשנוא, וגם אתם לא. והשיר החדש מתוכו ממש יפה.
למעלה ביקורת על הוידאו, ולמטה אפשר לשמוע אותו נקי:

Rihanna - Wait Your Turn

וזה גם הפוסט הראשון מתוך סדרה של פוסטים שיקראו "עולם שחור".