The Builders And The Butchers (אשר מפורטלנד, שיהיה ברור) עושים מוזיקה שמזכירה לי מערבוניי ספגטי (כשהייתי ילד צפיתי בהרבה מהם (זו באמת נוסטלגיה) וכבר אז הרגשתי שהם יותר מידי מזוייפים, ואני לא יודע כמה נקודות זכות אני נותן לעצמי בעניין הביקורתיות הזאת, אבל אני כנראה צריך ללמוד לקבל את עצמי יותר (הרבה מחשבות יש לי בסוגריים של החיים האלה)). הלהיט הבא מלהיב אותי.
"אמור לי מי הם חברייך, ואומר לך באיזו מכונית אתה נוהג" - הנרי פורד
השבוע שי דרומי זוכה בבית המשפט על שיירה ופגע בפורצים אל ביתו. קצת קשה להאמין לאור האולטרא-צביעות הפושעת בארצנו. מה יותר הגיוני מכך שמי שפורצים לו לביתו, יגן על עצמו. מה בדיוק הוא אמור לעשות ? לחכות שישפדו אותו, או ירו בו, או יאנסו את בתו, לפני שהוא נוקט מעשה. יש סיכונים מקצועיים בגניבה, מי שרוצה מקצוע פחות מסוכן, מוזמן לפנות ללשכת התעסוקה.
ובאותו הקשר: כל פעם שמישהו עושה סרט תעודה על אדם חשוב מסתבר שהכל נעשה בזכותו. השבוע הסתבר שבזכות השופט אהרון ברק, שהיה היועץ המשפטי לממשלה של בגין, נחתם חוזה השלום עם מצרים. אנחנו תמיד היינו חזקים במילים ובהתפלספויות, והערבים חזקים במעשים פשוטים ויעילים. מסרנו את כל סיני וקיבלנו ניירות מלומדים ומנוסחים היטב. מובארק לעומת זאת, מסרב לפתוח שער לעולם הערבי לכל הפלשתניאים, אפילו כשישראל הפגיזה את עזה, הוא לא היה מוכן לתת להם לזמן-מה מחסה. היה די מדהים לראות את אהרון ברק, בתקופתו של בגין, בגיל די צעיר, ועם זאת כל-כך רציני. סתם קוריוז: פעם חשבתי שמתאים לי להיות שופט, אבל בסוף התפכחתי מזה. אני בטוח שזו עבודה משעממת, שדורשת קריאה מיותרת, סזיפית ובעיקר משעממת (כבר אמרתי כבודו). שלא לדבר על הפוליטיקה של עולם המשפט, זה נראה לי פשוט נורא, כבר עדיף להיות רופא (אני גם לא חושב שזה מקצוע כזה שווה (בגלל השחיקה), אבל בהחלט מקצוע נעלה, וגם הרבה יותר מספק ומועיל).
4. דיוויד בואי מספר את הסיפורים מאחורי השירים שלו, בהופעה במנהטן. זה בעיקר הולך ככה: "אני ואיגי פופ הלכנו לברלין ללמוד איך מתנהגים..הייתי מאד שיכור..גילחתי את הגבות..אני מה זה קול" (הוא לא אמר שהוא קול אבל דיויד בואי הוא מסוג האנשים שאפשר לקבל אותם מלאי שביעות עצמית מבלי להתקומם )
5.Beck חוזר עם גירסאות אקוסטיות למודרן גילט- על זה נאמר: פשוט נפלא !
6. ושיר מדליק שנקרא: אתה אף פעם לא לבד בניו-יורק, כי תמיד יש לך בראש את הטיפשות של קלי ברדשאו וחברותיה שאפילו יותר מטומטמות.
7. ולבסוף, מלך הבלוז השני, אלברט קינג (כן היתה פה איזו היסחפות של מוזיקה שחורה השבוע, אבל זה היה נעים).
8. שיר השבוע שהיה, הוא רוק פשוט שנוגע לי בכל נימי הנשמה. ושמעתי אותו לפחות 50 פעמים (הקשיבו למילים).
We Were Promised Jetpacks - Quiet Little
יש שמועה כזאת שיש כמה מבקרים שגם מקשיבים לשירים פה. אז אני מצטער שאני מקפח אתכם קצת בגלל האחרים, כי יש לי בארסנל עוד לפחות איזה 20 שירים חדשים פרימיום שאני לא יודע איך להעביר לכם, אבל זה יבוא, בקרוב, ואתם תהנו. וגם אם יש רק אחד שמקשיב (ויש יותר), זה יכול להיות מספיק, רק תגידו לי מי אתם?
9.החיים שלי יותר מעניינים ממני: ביום רביעי הייתי בהופעה המצויינת והמרגשת של WHY. לצערי הרב הראפ האשכנזי הזה עליי לא עובד. כל הזמן ראיתי את אורי אורבך מול עיניי. חשבתי שאולי בהופעה זה יהיה אחרת. כי המוזיקה נפלאה, אבל הראפ הזה, באמת לא עושה לי את זה. ההפסד כולו שלי. הלהקה, דרך-אגב, זכתה לפינוק וחיבוק ישראלי כל-כך חם ואוהב, שאני חושב שהם באמת לא ציפו לזה. הם מצידם הצטלמו עם המעריצים ובעיקר עם המעריצות אחריי הההופעה. נוכחתי שוב לדעת, שיש כמות מעריצים די גדולה למוזיקה טובה בישראל וגם פגשתי סוף-סוף את נמרוד וגם את גיאחה, החמוד, שצריך לדבר כל הזמן עם 4 אנשים במקביל. באינטרנט הוא רגיל לעשות את זה עם ארבעים אבל במציאות זה משום-מה יותר קשה.
רק כדי להדגים את הקונטרסט, באותו יום השתתפתי בישיבה שבה הייתי כמעט האדם הכי צעיר, וסיפרנו בדיחות על פיאט 500 (שנקראיית גם פיאט טופולינו). בדיחות שאפילו אני הבנתי. הטופולינו נולדה בשנת 1936, ובדומה לחיפושית ולמיני-מיינור מיוצרת מחדש בגירסה עתידנית ויקרה ביותר. למי שרוצה אחת כזאת, אז היא משווקת גם בישראל. דרך-אגב, את הלמברטה (שזה הטוסטוס המקורי שנקרא על שם צירעה באיטלקית) הפסיקו לייצר רק בשנה שעברה. כשהייתי קטן היתה לנו פיאט 128, בכל יום אבא שלי היה רק מחמם את האוטו בחניה במשך חצי שעה ויותר, אחרת האוטו היה נכבה בנסיעה. (את כל המכוניות היו צריכים לחמם לפחות חמש דקות, והיה גם דבר כזה נקרא "צ'וק"..אח .. איזה עולם חרא זה היה). הנה בדיחה אחת על הטופולינו המקורית (כאן יש הרבה בדיחות על מכוניות): איש אחד נכנס בבוקר אל הטופולינו שלו, משחרר את ההמבקרס, מכניס להילוך ראשון , לוחץ על הגז, והטופולינו נוסעת קדימה..ומיד אחורה, ושוב קדימה ומיד אחורה. אז הוא יוצא מהאוטו ורואה שהוא נסע על מסטיק.
10.The Twilight Sad הסקוטים, מפתיעים בשיר יפה יותר ממה שאני בד"כ מחזיק מהם Became A Prostitute
11. שחיה צורנית זה כל-כך אני. לפעמים אני רוצה לצלול מתחת למים, ולהקשיב לשקט, הנה אני עושה מעויין, אבל כל מה שאני שומע הוא ציפצופים.
12. להקת Dead Weather בשיר Treat Me Like Your Mother, איך בדיוק? אני גבר? מה שיפה, זה שהם יורים אחד בשני ולא פוגעים. איפה "הטוב הרע והמכוער" וקלינט איסטווד, שהיה גומר את הכל בכדור אחד, ואיפה זה?
לא רק ביבי קינג הוא מלך הבלוז, גם אלברט קינג , והכוונה לא למלך הפירות (הייתי חייב). ככה סתם מבלי להודיע שבוע שעבר הועלה בספינר אלבום סשן שהוא עשה בשנת 1983 יחד עם Stevie Ray , שאם לא הכרתי את אלברט קינג אז אל תצפו שאכיר אותו. בכל מקרה זו פנינה אמיתי של בלוז. למעלה הצמד המוזכר, ולמטה ביבי קינג ואלברט קינג יחד בפרימיום לפנים. מה שנראה ב-1983, או אפילו 1988 כדבר די חי נראה כיום גווע לאיטו. יכול להיות שיהיה לזה איזה קאמבק אבל ללא ספק הבלוז כפי שחווינו אותו, נגמר עם אריק קלפטון ולא נמצא פה יותר, אלא כנוסטלגיה חמה, ונעימה עד ביותר.
Craig Finn מלהקת Hold Steady מתארח באלבום החדש שיצא בקרוב ל-Mark Mallman (מי?) מלהקת Rudy Isle (מי?). עכשיו לאחר שעשינו סדר בדברים אז אני אגיד שזה שיר נפלא בטעם של פעם שמזכיר את סופר-טרמפ, להקת אמריקה וכל הלהקות האלה משנות שיבעים, תחילת השמונים, אבל זה ממש יפה. פרימיום, מעולה. נו תצאו מהקוביה ותקשיבו לזה:
Mark Mallman Ft. Craig Finn - You're Never Alone in New York
עברה שנה מאז שיצא האלבום Modern Guilt, מרוב הפקה לא הצלחתי לעכל אותו. אבל עכשיו בק מקליט את כולו באקוסטי וזה פשוט נפלא, אפילו מדבק (חרוז תפוז). מה קרה לי שאני אוהב את זה? לא יודע. העיקר שזה יפה.
בשביל מה לנתח משהו שעושה עלינו כשפים. עדיף קודם כל להיסחף בהרגשה, ורק אח"כ אפשר לעשות חושבים. מה איכפת לי מה עושה לי טוב כשאני רואה בחורה יפה (הסבר פה), מה איכפת לי מה טוב כל-כך ביין, או מה כל-כך נעים לי בריח המלוח של הים, ומה איכפת לי ממה עשויה קובה (זוכרים? יוני משכונת חיים? שאהב סולת, ובשר, ובצל , אבל לא קובה. אני דווקא הייתי הפוך: אוהב קובה אבל שונא בשר, סולת ובצל). לגביי הריח המלוח של המים, היה לי חבר שכל ילדותו התרחץ בחוף הים של נמל חיפה, והתמכר לריח המלוח שהיה שם, בדיעבד הסתבר שאלה זרמיי שפכים. את כל האלבום הלבן של הביטלס שמעתי מאות פעמים רק בזכות זאת שלא ניסיתי להבין, אבל בסוף ההבנה באה, והיא בעצמה תענוג. יין אני יודע כבר איך עושים, וכשמסבירים לי שיש לו טעם של פלפל שחור, דובדבנים וקינמון זה יותר נעים, וגם במוזיקה, כשבסוף מבינים זה נעים. אז פלורנס וולש מפלורנס והמשין הוציאו אלבום בכורה מקסים, ובעיקר מלא חיים. היא עצמה שילוב של קייט נאש וקייט בוש, בתוספת רוחניות, שריטות של חתולה מוכה, וחקר עולם המיסתורין. היא פצחה בסינגל פוסט-פנקיסטי מקומם שנקרא Kiss With A Fist, אבל השירה הגדולה שלה והתיאטרליות, הובילו לאלבום שהוא כולו מסע קסם מיסתורי. כל שיר שני מדברים על רוחות רפאים. יש גם הרבה שירי אהבה, או יותר נכון אכזבות אהבה, אבל לא על הצד המתבכיין שלהן, אלא כמו שראוי לג'ינג'ית, הצד הזוהם שלהן. ההתרסות באות גם בשיר : My Boy Builds Coffins , וילדה עם עין אחת. את שיר הפתיחה של האלבום, Dog Days Are Over , שיצא כסינגל שנה שעברה, הקדשתי לקנדי. זהו שיר שמדבר על ימי הקיץ הלוהטים. הביטוי Dog Days מדבר על תקופת הקיץ כתקופה שבה מרוב חום אנשים מאבדים את דעתם, קצת הפוך מקור הכלבים שלנו. הכי אהבתי את המשפט: "אני לא קוראת לך שקרן, אז אל תשקר לי." מה שעושה מהכל פסטיבל זה התופים הבומבסטיים, נגינת הנבל, הפסנתר, יחד עם השירה המשגעת שלה. הרבה ויטאליות , שבא לצעוק :" יש חיים!" ואני מאד אוהב את השיר הזה.
If you are an artist (or represent an artist) being featured on this blog and want us to remove a song, please e-mail to us and it will we removed ASAP
כל הקבצים המוזיקליים המקושרים באתר, בין אם הם מאוחסנים על שרתי האתר או באתרים אחרים, מובאים לשם התרשמות ובמטרה לעודד רכישת מוזיקה, ומוסרים מהבלוג לאחר תקופה קצובה. זאת מתוך האמונה שהרחבת הטעם המוזיקלי והכרת מוזיקה חדשה דרך האינטרנט מועילה לתעשיית המוזיקה, לאמנים ולמאזינים. האתר תומך ומעודד קניית מוזיקה מקורית. כל קישור יוסר מהשרת לאלתר במידה שבעלי הזכויות יבקשו זאת.
הייתי רוצה לשמוע רדיו שהוא שילוב של "קול השלום" של אייב ינתן, גלי צה"ל של ציפורי לילה של יואב קוטנר, אורלי יניב ומיכל ניב, וחדש חדיש ומחודש בגרסת המאה 21.
![[Post to Twitter]](http://www.morningcandy.com/blog/wp-content/plugins/tweet-this/icons/tt-twitter.png){kind=icon}
רשומות
