חדש חדיש ומחודש

לכל מי שמודאג אני הבראתי. למעשה ביום א' הגהקת חובקת הפכה לסתם כאב גרון שנעלם.
את הרשומה הזאת כתבתי ממש אחרי ששוש עטרי נפטרה, אבל חשבתי לחכות אחרי שיסתיים כל 'הבאז' סביב מותה, בעיקר מכיוון שבכל זאת אני חושב שמגיע לה ולמה שהיא עשתה כבוד מעבר לכבוד המת. אלא כבוד פועלה:
אחד השלבים החשובים שלי בהאזנה למוזיקה היה רשת ג' באופן כללי ואח"כ חדש-חדיש-ומחודש באופן ספציפי. מי שרוצה להבין או להיזכר איזה מוזיקה היתה בשנות השמונים, צריך לדעת איזה מוזיקה היתה מושמעת בחדש-חדיש-ומחודש.

מה שאתם רואים ב-MTV או ב-VH1, זה צל חיוור של מה שהיה בשנות השמונים.
ושנות השמונים באמת היו ערש התרבות המוזיקלית שאתם מכירים היום. בזמן אמת ועד היום מתייחסים בעיקר ל- NEW-WAVE, אבל זרם זה היה בעצם המעבר מהPאנק לשנות השמונים והאומנים שמזוהים איתו הם טוקינן-האדס, בלונדי, אלביס, קוסטלו, גארי ניומן, טלוייז'ן, ואפילו פוליס.
אבל המהפכות הגדולות שהתחוללו בשנות השמונים הם ה-HIP-HOP והאינדי. בדיעבד הזרמים העיקריים בשנות השמונים היו : ניו-וייב שציינתי, הגל הרומנטי שאתם מכירים מ-MTV (דוראן דוראן,ניק קרשואו, ספנדאו בלט, אדם והנמלים) , הגל האלקטרוני, שמיוחס גם לניו-וייב (יאזו, יוריתמיקס, תומפסון טווינס, דפש מוד, אפילו ניו-אורדר), אינדי (סמיתס, קיור, קוקטו טווינס, ורג'ן פרונס, באהוהאוס, טוקסידו מון), היפ-הופ (מלקום מקלרן, גראנד מאסטר פלאש והפיוריוס פייב) ולבסוף המהפכה במוסיקה השחורה (פרינס, מייקל ג'קסון, ג'אנט ג'קסון). דרך אגב היה גם רוק (דיירסטרייט, ברוס ספרינגסטין,U2).

ובחדש -חדיש ומחודש השמיעו את כל זה. זה לא גדול!!!
לכבוד זה גם הכנתי את מיקסטייפ שנות השמונים שניתן לשמוע בעמודה בצד.
בסופו של דבר השיר הכי מייצג את שנות השמונים הוא Human League- Don't You Want Me Baby. ולמרות שטחנו אותו עד לזרא עד היום אני מאוהב בו. עוד אנקטודה מעניינת, בסוף שנות השמונים עשו מצעד לסיכום כל שנות השמונים , נחשו מה זכה מקום ראשון? מי שלא יודע בטוח יופתע (תשובה בסוף המאמר).
את אקורד הסיום של שנות השמונים ניגנו הפיקסיס, ואת אקורד הפתיחה של שנות ה-90 נירוונה, אבל זה כבר סיפור אחר לגמריי.

ואפרופו העברית הנכונה והמדוברת להפליא של שוש עטרי: כשחיפשתי בגוגל את חדש-חדיש ומחודש גיליתי עד כמה הביטוי השתרש עד ימינו, ונמצא בכל פרסום על משהו חדש. חוץ מזה המילה "מחודש" לשיר עם ביצוע מחודש, היא הברקה שנולדה לצורך התוכנית ויותר מתאימה מממה שנהוג היום להגיד בעברית קלוקלת : גירסת כיסוי... מה זה פה ווקס לרכב.

אחרי כל מה שכתבתי, אני חושב שברור שתמיד תהיה לשוש עטרי פינה חמה בלבי ובלב מאזינים רבים אחרים.
בחרתי שלושה שירים שהם לדעתי מכוננים במובנים רבים ומשפיעים עד היום על המוזיקה. בזמן אמת התרגשתי מהם התלהבתי מהם, שמעתי אותם ללא הפסקה. שניים מהם היו הילדים המוצלחים הראשונים של מוסיקת ההיפ-הופ.

Grandmaster Flash &The Furious Five -The Message



Malcom Mclaren- Buffolo Girls




ואחד שהוא גם אינדי וגם דאנס - גם כן מהפכני. המשך ישיר של I Feel Love, של ג'ורג'יו מורדר (דונה סאמר).

כשאני שומע את השיר הזה אני חושב : איך שיר נולד.. כמו תינוק. גם היום כשהוא כבר גדול אני אוהב אותו. כאן הוא ברימיקס לא מזיק, אני דווקא אוהב אותו בגירסה המקורית אבל הוידאו יותר טוב.
New Order -Blue Monday



התשובה: Pink Floyd -Another Brick in The Wall, בכלל שיר משנת 1977.

כשגבר מתבכיין

כידוע לכם אני חולה ב- 'גהקת חובקת', (ראו הפוסט הקודם), ובזמן שאני חולה אני במצב צבירה אחר לגמריי מבחינה מוסיקלית, ומבחינת מצב רוח כללי, לכן הפוסט הזה מתאים במיוחד למצבי הנוכחי:

יכול להיות שמצאתי לנמרוד מטאפס טאפס את אלבום השנה. אני כבר מנסה להשיג את האלבום הזה זמן מה, אולם בינתיים הצלחתי רק להשיג שני קטעים שלו ב-MP3, וגם לשמוע במייספיס, נשמע כי האלבום שווה קניה. אני משער שכל אוהבי פורטיסהאד יאהבו גם אותו. קוראים להם SUNSET, זה פרוייקט חדש של בילי ביירדס, אחד מעמודי התווך של להקת SOUND TEAM, שפעלה באוסטין טקסס, והתפרקה לא מזמן. גם להם יש מוסיקה שאני מעריך שנמרוד יאהב, או שהוא כבר מכיר מזמן, הנה העמוד שלהם במייספייס - אני אהבתי מאד, אפילו מאד מאד.

אני לא מתיימר להכיר את בילי ביירדס, למען האמת בד"כ לא כל-כך איכפת לי מי בדיוק האישיות שמאחורי היצירה. גם דמותי המשתקפת מתוך בלוג זה אינה בדיוק דמותי האמיתית למרות שאיני מסתיר יותר מידי. חוץ מאישתי כל מי שמכיר אותי במציאות החמיא לי על הכתיבה והתפלא באותה נשימה. דווקא את האישיות המורכבת שלי הם מכירים ('מורכבת' זה מילה מחמיאה, אני יודע, אבל זה הבלוג שלי).

אני בטוח שאם נמרוד ישמע את SUNSET ויאהב, הוא יכול לכתוב ביקורת מוסיקלית הרבה יותר מוצלחת. אני אומר את זה בלי רגשי נחיתות חלילה, פשוט יש לו את זה, וזה כיף לקרוא. אני רק התחייבתי להביא לכאן את הדברים הכי טובים במוסיקה, ועד כמה שאני יודע, מי שמבקר כאן לא מת על ביקורות מוסיקליות ממילא, אלא דווקא מעוניין בהגיגים וקצת הומור עצמי, על חשבוני כמובן.

לגבי SUNSET הקו המוסיקלי הפסיכודלי ברור. למי שאוהב דברים יותר קלילים יש מחר (הצהרתי כאן מזמן שכל יום יהיה פה משהו אחר: פעם מתוק, פעם חמוץ, פעם מלוח , פעם מר...).
את השיר הזה שמעתי כבר עשרות פעמים והוא לא נמאס, ויש לו גם שם שקל להזדהות איתו: 'לב מתאונן של גבר', או בתרגום חופשי: 'כשלגבר כואב הלב' או סתם 'כשהגבר מתבכיין' (וזה כידוע לכל הנשים אף פעם לא קורה, כי אנחנו כאלה קשוחים... אולי קצת כשאנחנו חולים).

Man's Heart Complaint

אחרי מחקר קצר גיליתי שאני מכיר די מזמן שיר מאד יפה של SOUND TEAM שנקרא No More Birthdays, ההנאה מובטחת. למעשה כל מי שאוהב אותו יכול להיות חבר שלי:

לעבור את החיים בשלום

הרבה דברים מוזרים קרו לי ביום העצמאות. היינו בכפר גלעדי, יש שם הפנינג קבוע כל שנה: מתנפחים, בובת פיל שמעניקה ממתקים, פופקרן ואפילו תחרות עוגות. אני חליתי במחלה חדשה: "גהקת חובקת". במשך יממה שלמה לא הפסקתי לגהק. אפילו היה לי חום וכמעט התעלפתי. כלום לא עזר: כוסות מים, כפית סוכר, נשימות עמוקות, שכיבות סמיכה . אני יודע שזה מצחיק, אפילו אותי, אבל זה סבל נורא.

פרשתי לחדר במלון בכפר גלעדי וראיתי את חידון התנ"ך העולמי. אפילו בכיתי כשבפרס זכתה נערה, ולא נער, ככלת התנ"ך העולמית- אולי בגלל שיש לי בת בכורה, בטח גם המחלה עזרה. השנה זכו בכל הקטגוריות בנות: יש גם כלת התנ"ך הארצית, וגם כלת התנ"ך של התפוצות. ראיתי את ראש הממשלה מברך, וזה היה קשה להאמין לו ולהתרגש, וכבר בערב ראיתי אותו במסיבת עיתונאים מסביר על מה שהוא לא לקח או כן לקח אבל לא הכניס לריאות. וכל הזמן הזה גיהקתי!!!

שמעתי גם את האלבום של צמד צרפתי שנקרא Cocoon, שעושה מוזיקה כמו She & Him. האלבום שלהם יצא בסוף שנה שעברה וכולם שכחו ממנו. האלבום שלהם נקרא: "כל החברים שלי מתו בתאונת מטוס". לא מצחיק. אני לא אוהב את ההקצנה באלימות שיש באומנות. לעיתים נדירות זה מוצדק כמו בספרות זולה, בד"כ זה או סתם אינפנטילי או פורנוגרפיה של רגשות. בכל מקרה האלבום שלהם נחמד, אם כי לא טוב כמו של She & Him, והשיר בוידאו למעלה ממש שווה , מזכיר מאד את אליוט סמית'- אם לא טחנו אותו בגלגל"צ (אני לא יודע כי אני כמעט לא שומע) אז גם גלגלצ הם לא יודעים להיות.

בזמן שאהוד אולמרט חושב כל החיים שלו איך להזיז כספים מצד לצד ולהרוויח מזה משהו ואח"כ להתחמק מחוקרים כל החיים, אני בסה"כ רוצה לעבור את החיים האלה בשלום. בלי תאונות מטוס, חס וחלילה, ובלי גיהוקים. (אולי בגלל זה אני לא ראש הממשלה).

אוי ארצי מולדתי

אני בטוח שמי שמבקר כאן שם-לב שאני מאד אוהב את הארץ. ואני חושב (מה אני אומר חושב, אני בטוח!) שכל מי שגר כאן אוהב אותה. ואני אומר את זה דווקא מפני שלא קל כאן. מסובך וקשה, מצד שני כל אחד שגר פה יודע שאם הוא היה רוצה הוא יכול לגדל ילדים אמריקקים בארה"ב , ובכל זאת הוא פה.

הסיבה לכך לדעתי היא קודם כל מפני שבישראל יש רשת חברתית בין בני אדם שאני חושב שלא קיימת בשום מקום ביקום. או במילים אחרות כל ישראל חברים, כל ישראל אחים, כל ישראל ערבים זה לזה. זה מדהים איך כולם מכירים את כולם. עוד לא היה מקום אחד שהתחלתי לעבוד בו ולא היה מישהו שהכרתי או הכיר אותי. בתור תרגיל תבדקו ותמצאו שיש מישהו שאתם מכירים שיש לו חבר שיכול להרים טלפון לראש הממשלה.

ומרוב שאנחנו אוהבים את הארץ, אנחנו מוכנים למות עליה, ומרוב שאנחנו אוהבים את הארץ, אנחנו מוכנים לוותר על חלק ממנה. אתמול ראיתי בערוץ 1 סיפורים של משפחות שכולות, אחים, חברות ובעיקר אמהות - הלב כואב. לפני יותר מעשר שנים הייתי בלונדון בקונצרט, היינו זוג, והכניסו אותנו בחינם כמה אנגלים בגיל העמידה שקיבלו כרטיסים חינם מהעבודה
לתא מיוחד (Box) לראות את הקונצרט מלמעלה. בהפסקה סיפרה לי אחת הנשים האנגליות, בגיל 50 לערך, שהבן שלה משרת בצהל בלבנון. רציתי להגיד לה שהיא כנראה האישה הכי אמיצה בעולם, אבל לא אמרתי (סיפור אמיתי, נשבע).

הארץ הזאת כל פעם מפתיעה אותי מחדש. ואני לא מדבר על ההיי-טק (מי שלא היה פה ילד בשנות השיבעים לא מבין איזה מהפכה נעשתה פה), ואני לא מדבר על העזרה הדדית שיש פה (ואני לא מדבר על העזרה של אולמרט להירשזון ולהיפך), אלא על הארץ עצמה.

שבת אחרונה הייתי בעין-צור ממש ליד זכרון. יש שם ארמון ביזנטי מלפני 2000 שנה, בית מרחץ רומי ונביעת מים ובוסתנים, סטייל הסטף - ממש גן עדן. זו ארץ זבת חלב ודבש, גפן ותאנה ורימון וכו'... טיילנו עם קבוצה של 12 משפחות, ועם החברים שלנו טמיר וקרן והבנות שלהם. אני וטמיר מכירים מהתיכון,פעם יצאנו יחד למעדונים, הלכנו יחד לרוקסן ולליקוויד (שלא תחשבו שאנחנו כאלה זקנים) ופתאום אנחנו בפאזה אחרת לגמריי. למעלה יש תמונות מעין צור. דרך אגב אפשר ללחוץ עם העכבר על כל תמונה בבלוג ולראות בהגדלה.

ואם כבר יום העצמאות. שני שירים של נעמי שמר שאני מאד אוהב בביצוע של "שוקולד מנטה מסטיק" שהאוסף שלהם מאד מומלץ. ואני שרוף על נעמי שמר ואהוד מנור. שני ענקי רוח שחיו עימנו.

שוקולד מנטה מסטיק - ארצי מולדתי

ובמיוחד ליום העצמאות

שוקולד מנתה מסטיק- חג לי

מוסיקה שנעים איתה

אני יושב לי באולפן, החיים שלי קברנה סוביניון, כל היום אני מתבח-בח ומתווק -ווק על הרדיו, כל הזמן אני קורא "יעל נעים, יעל נעים" רציתי לומר גם לי, אבל לא שמעתי כלום. עד שבמקרה... אני נוסע באוטו... ברדיו המצעד עלאק הרישמי, בתחנה שגמרה את המוסיקה בישראל... רציתי להעביר, ואז במקום רביעי (לפני חודש) איזה שיר??? יעל נעים! טו-אוב!!! רבנן (אני מאלתר פה)...נפלתי מרצפה לכסא.

חוץ מזה אתמול ראיתי בטלוויזיה הבידורית (ערוץ 2) את המצעד הגדול של ישראל. שלמה ארצי זכה בזמר ה-60, מגיע לו וגם ליהורם גאון, ואריק אינשטיין ואולי אפילו לשלום חנוך, למרות שהוא יותר מוסיקאי. לא להאמין שעברו 20 שנה מאז שיצא חום- יולי-אוגוסט עם השירים תחת שמי ים תיכון וארץ חדשה. אני זוכר שאימי קנתה לי אותו ליום-הולדת 18, וחרשתי אותו במשך חודש עד שמיציתי. אחר-כך עוד שמעתי אותו במשך שנתיים, ולא מתוך בחירה, מכל המרפסות ובכל בוקר לפני מסדר בוקר בצבא. וזו הבעיה שלי עם שלמה ארצי, אבל אתמול התרגשתי. גם שמתי לב שהזיקנה פתאום נפלה עליו. בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא עוד נראה צעיר לנצח. וכל הילדות בקהל ידעו את כל המילים. החלטתי שהקיץ אני הולך לראות אותו בקיסריה, לא עשיתי את זה אף-פעם. ועד 120.

ההפתעה של אתמול היתה נינט טייב עם גיטרה לקישוט, שרה יחד עם להקת רוקפור את "מדינה קטנה" של להקת כוורת שזכתה בלהקת ה-60. דרך אגב זה לא פעם ראשונה. היא עשתה את זה בהופעה שלהם בבארבי עם שירים חדשים שלה באנגלית. אני לא חסיד של פרוייקטים של חידושים כמו עבודה עברית, ולדוגמא החידוש של היהודים לירושלים של זהב אתמול היה מזוויע בעייני. הבעיה שלי עם רוקפור היתה תמיד עם הקול של הסולן שלה, ודווקא את נינט אני אוהב, ומי שמתפלא שיתפלא. אני חושב שהשיר "בובה" שהיא כתבה במו ידיה ממש טוב. ולכן החיבור עם רוקפור עושה טוב לכולם, וגם לנו, הנה כאן.

והשיר של יעל נעים, ממש שווה ונעים:

Yael Naim -New Soul


ועוד שלושה שירים במייספייס.

סייחים לא הסייחים

סייחים, הלאו הם Foals, יקיריי הבלוג, הוציאו קליפ חדש של אחד השירים היפים ביותר באלבום המופתי שלהם. אז למה שלא נהנה.

וקוראים להם סייחים ולא ה-סייחים, והם מתעקשים על כך.
ותודה לגיאחה שגם נידב בטוב ליבו את הראיון וההופעה החיה באולפן הרדיו של קורנט ניתן להאזין כאן (בבאר הוורוד בצד ימין).

כל דבר שאתה עושה - אתה יכול לעשות טוב יותר

אומרים שהאוייב של הטוב הוא הטוב יותר, אבל הבעייה האמיתית היא שהאויב של ההצלחה הוא הפחד מהכישלון. מי מאיתנו לא חוזר להיכן שהוא שולט יותר, ולעסוק במה שהוא טוב יותר. הפחד מכישלון עומד בניגוד לכורח לנסות, לשנות, להפוך. אני אומר כורח, כי לדעתי החיוניות של חיים שלנו נובעת מזרימה ושינויי. או בעברית "חדש מפני ישן תקים".

אלכס טרנר הוא סולן הארקטיק מאניקיז. למי ששומע רק רדיו באמצע היום ולא מכיר, אז הארקטיק מאנקיז היא קרוב לודאי להקת הרוק המצליחה ביותר בעשור הראשון של המאה ה-21. וללא ספק מגדירה איך נשמע רוק בתקופה זו. יש עוד להקות בז'אנר כמו הסטרוקטס שגאלו אותנו מהטכנו בתחילת העשור (למי ששונא טכנו ולא יודע למי להודות), וטוקיו פוליס קלאב שהם גם נחמדים.

אבל אלכס טרנר לא פחד מההצלחה וכמו בן-אדם גדול הוא הקים הרכב אחר לגמרי The Last Shadow Puppets. אני כבר שומר בבטן הרבה זמן את השיר בקליפ הנפלא למעלה The Age of The Understatemt, אבל לא יכולתי להתאפק עוד. בהרכב החדש אלכס טרנר מושפע, לטענתו, מדיויד בואי של השנים המוקדמות מבחינה במוסיקלית, כמה סימלי זה. דיויד בואי הרי בכל אלבום חידש ועשה דבר שונה לגמריי.

ולמי שלא מכיר ורוצה לשמוע את ההבדל , או כמוני שמאד אוהב ומוכן לשמוע שוב ושוב, הנה השיר הראשון באלבום האחרון של הארקטיק מאנקיז:

Arctic Monkeys- Brainstorm

מה אני אגיד לכם.. לא כזה הבדל...לפחות הוא ניסה.