לעקוב אחר הפרימיום

יום שלישי, 30 בדצמבר 2008

מצעד האלבום הגרוע של 2008

אני אוהב מוזיקה, עד כדי כך שיש לי בלוג מוזיקה שמכלה את מעט הפנאי שנותר לי מהאזנה למוזיקה, ואני לא היחיד! ידידיי הבלוגרים גם הם מקדישים חלק נכבד מזמנם למוזיקה בהנאה רבה, תוך כיבוד והערכה של המוזיקאים שייצרו אותה, ואני שוב ממליץ לכם בכל פה לקנות ולשלם בעד מוזיקה כמה שיותר.
אחרי כל הסיכומים שהיו ברדיו פרימיום להמונים: לאלבומים פרימיום 2008, ללהיטים פרימיום 2008, לדאנס פרימיום 2008, לקליפים פרימיום 2008 ואפילו לרגע של השנה במוסיקה הגיע הזמן למצעד האלבום הגרוע של 2008. כי למי שמגיע !
דרך אגב, למי שלא יודע אז קוראים לי אייל ואני בד"כ כותב כאן הכל לבד, אין כאן מנגנון של כמה כותבים, אבל בפוסט הזה נעזרתי בכמה מידידיי הטובים, ותודה מראש לכולם. רבים וטובים מהם כתבו דברי קטילה במיוחד למצעד זה, אודות אלבומים שהם לכל הפחות לא אהבו. ניסיתי לשכלל את האוירה הכללית נגד האלבומים לכדי מצעד. תמצאו כאן מן הסתם אלבומים שאתם או אחרים אוהבים, ומן הסתם כאלה שהם פופולאריים ביותר, כי אין טעם להתייחס לאלבומים גרועים שאפילו לא עברו בתחום הראדר שלנו... ואין פרות קדושות במצעד הזה, בעצם יש אבל שחתנו את כולן :-)
למען שלום עולמי ומטעמי מוסר כליות (מיותרים בהחלט ) לצד כל ביקורת קלטנית אני מתכווון לכתוב את דברי פרקליט השטן The Devil Advocator שבהפוך על הפוך יכתוב דווקא כמה דברים טובים על האלבום (אשתדל בהומור סרקסטי במיוחד).
במסגרת מדור ההומור והסאטירה של רדיו פרימיום להמונים קבלו את:
מצעד האלבום הגרוע לשנת 2008
!!!


Fleet Foxes - He Doesnt Know Why

15. Fleet Foxes
זה שאני וגיאחה לא מבינים מה יש באלבום הזה. זה מספיק מבחינתי. הקשבתי לו יותר מפעמיים. לדעתי זה בלון נפוח שלא מצדיק את עצמו. יש להם שיר אחד נחמד בקושי (למעלה) אבל להקת הרועים הזאת שנראית יותר כמו להקת כבשים ואשר באה היישר מיימי הביניים לנגן לנו ביוקללי ובחליל, עם זקנים וסוודרים בלויים לא עושה עלי רושם! אז מה עם יש להם הרמוניות קוליות?! ושילכו להתקלח ולחתום על זקן!

The Devil Advocator Says: אבל יש להם הרמונויות קוליות: אה או אי...

14. Laura Marling
לאורה מרלינג לא מרגשת. אביעד מהאייפוד רעב כותב: "...אגב, ניצניה אמרה לי שלשום שלדעתה לאורה מארלינג מחורבנת כשהיא לבד. הצדק עמה." שחר ממונוקרייב מגיב ברדיו פרימיום: "המוזיקה שלה לא עושה לי כלום. היא מאוד חמודה והכל אבל זה פולק כל כך פולקי שהוא כמעט קאנטרי באוזניי. יצא לי לראות אותה מחממת את אדמ בכנסיה מדהימה ואפילו זה לא הצליח להזיז כלום בפנים."

The Devil Advoctor Says: לאורה מרלינג עם המיסטרי ג'טס בשיר יאנג לאב שרה בקול מלאכי שצובט כאילו מחצו לך את הלב עם פרוסת לימון.



13. Scarlett Johnsson - Anywhere I Lay My Head
אם היא לא היתה כזאת סקסית לא היינו סולחים לה לעולם על שלקחה שירים של תום וייטס, אחד מגדולי המוסיקאים הכותבים והמלחינים אי-פעם, אישיות אינדית נעלה ושחתה אותם אחד-אחד. עם הפקה שנשמעת כמו חומות של צלילים, שבמקרה הטוב מדרדרים להם בעצלתיים במקצב איטי במיוחד, תוך נטילת כל ריגוש או פיוט שהיה קיים בהם. לא די בכך שהקול שלה שטוח וסדוק, כנראה שהיא נטולת כל חוש קצב (אחרת איך תסבירו את המקצבי ההליכה האלה) ובנוסף לכך היא כנראה מזייפת אפילו יותר מלינדה מקרטני זיכרונה לברכה, כך שהנמיכו את קולה והוא נשמע הרחק מאחור בווליום הכי נמוך שאי-פעם בוצעה הקלטה לשירה.

The Devil Advocator Says : יש דברים שצריך לראות ולא לשמוע.

12. Portishead -Third
גם להם מגיע. פורטיסהאד החליטו שהם לא רוצים להיות יותר ילדים טובים. שהם חייבים לשנות, לעשות משהו אחר. אז הם הרגו את הטריפ-הופ (לא נורא כבר באמת שבענו) ועשו אלבום חורק, שאפילו אנשים שמאד "נהנים" ממנו מודים שהוא לא עושה להם נעים בגוף ובא להם לקלף את העור. אי חייב להודות שבת' גיבסון מעולם לא עשתה לי את זה. הקול שלה לדעתי אף-פעם לא היה אמיתי אבל באלבום הזה היא ממש מזייפת אורגזמות פורטיסהדיות צורמות במיוחד. לא מספיק להרעיד את הקול בליחשוש שנשמע לא נשמע, צריך לשיר מהבטן!

The Devil Advocator Says: סוף-סוף הרגו את הטריפ-הופ מה חשבתם שזה לא יהיה כואב? רק חבל שאף אחד לא הודיע למלחמת העולמות.

11. Kings of Leon-Only by the Night - (גבי ארונוביץ' כותב בבלוג שלו)
" אם באלבום הקודם הייתה תחושה רעה של שובע, אז עכשיו מדובר בדשנות ענוגה בקונוטציה הכי שלילית שיש. שני הקשים ששברו את גב הגמל לגמרי, הם הוידאו קליפ לסינגל השלישי מתוך האלבום, Use Somebody, שפשוט גנוב אחד לאחד מFix You-של קולדפליי (עוד להקה שמכרה את נשמתה המוזיקלית לשטן), והעובדה שחברי הלהקה שעד עתה הובילו את הקו האנטי סטייליסטי (מוזיקאים עושים מוזיקה, לא מדגמנים..) הפכו פתאום לדודו דוגמנים, מתלבשים יפה, מסתפרים, מתגלחים, ככה באמת שאי אפשר להיות רוקרים אמיתיים.
.. כשאתה מודע ליכולות של להקה, אתה פשוט לא מסוגל לקבל את העובדה שמה שהחל כאחד ההרכבים הכי מבטיחים ששמעת אי פעם, חוטא בצורה הגסה ביותר שיש לקונפורמיסטיות מוזיקלית (חטא, שכידוע, דינו סקילה) ופשוט מבייש את נעוריו."

The Devil Advocator Says: בכל זאת יש בחורות שאוהבות אותם.

10. Late of the Pier - Fantasy Black Channel (נכתב במיוחד ע"י נמרוד האנין מטאפס טאפס)
את האלבום הבאמת גרוע של השנה כנראה שלא שמעתי. לאמנים הגרועים מהסוג העבש במיוחד שאייל המליץ עליהם למצעד (גאנז אנד רוזס, דיידו קולדפליי) אני לא נוהג להקשיב, והעובדה שכמה מהאלבומים היותר נחשבים של השנה (Vampire Weekend, Dodos) העלו בי פיהוק היא לא סיבה טובה מספיק לבחור בהם כאלבום הגרוע של השנה – השעמום שלי הוא האוצר של מישהו אחר.
האם אפשר ליהנות מאלבום ולתעב אותו באותו זמן ממש? הרגע סיימתי להאזין ל-"Fantasy Black Channel" אלבום הבכורה של Late of The Pier, ואני חייב להודות שנהניתי מכל רגע. ובכל זאת, כשמגיבים ממורמרים מתלוננים על "להקות “אינדי” עם תספורות אופנתיות וסאונד פוסט-פאנקי קליט ורקיד", אני יודע שהצלילים של החבורה הבריטית הזאת הם גיבוי מעולה לדבריהם. אם MGMT נשמעים קצת כמו שאריות אינדי מחוממות, Late Of the pier נשמעים כמו שאריות של שאריות – אולי טעים, אבל בהחלט לא מזין. עם כל כך הרבה סאונד עדכני שנדחס לאלבום בודד, וכל כך מעט נשמה שמחזיקה את העיסה הזאת ביחד – Fantasy Black Channel הוא אולי לא באמת האלבום הגרוע של השנה, אבל הוא בהחלט זה שהשאיר אותי הכי רעב למשהו טוב הרבה יותר.

The Devil Advocator Says: על זה אמר שלמה ארצי: "עולם מתרסק מרוב אמביציות".

9. Tapes & Tapes- Walk it Off (נכתב במיוחד ע"י שחר ממונוקרייב)
זה התחיל בעטיפה שהזכירה את עטיפת האלבום הקודם יתר על המידה והמשיך בשירים שנשמעו כמו שאריות מחוממות מאותו האלבום. שיר אחרי שיר אחרי שיר אני מאזין לצלילים מוכרים אך חסרי כל חן ונשמה שמרגישים כמו נסיון כושל לשחזר את ההברקה והקסם שבכורה המופתית. אני כועס, מרגיש מרומה. יכול להיות שהאלבום הקודם היה מרמה? או שמא זאת תסמונת האלבום השני? יכול להיות, אבל זהו תירוץ שאינו מתקבל בבית ספרנו. אם צריך, דלגו היישר לאלבום השלישי.לכל קסטה, ממש כמו למטבע, יש שני צדדים. הצד של הקסטה הזאת פשוט מחורבן.

The Devil Advocator Says : יש להם מזל שאני לא מכיר אותם


8. Of Montrea -Skeletal Lamping (אני מצטט קטעים נבחרים מהביקרות של איתי ולדמן מגליון טיימאואט 23-30 לאוקטובר)
"אני לא יודע איזה סמים קווין ברנס עשה, אבל אני לא רוצה גם..קצת פחות משנתיים עברו מאז יצא אלבומה האחרון והנפלא של להקתו אוף מונטראול Hissing Fauna, ועושה רושם ששנתיים זה בדיוק מה שהי צריך ברנס בשביל לאבד את זה לגמריי. באלבום החדש Skeletal Lamping חוצה ברנס את הקו המפריד בין קריאטיב לבין איפנטלי בין גאונות לבין טרחנות...אומרים שיצירה טובה נמדדת במה שהאמן בחר להשמיט ממנה, ובמבחן הזה ברנס פשוט נכשל בגדול. הוא פשוט לא השמיט מאום. Skeletal Lamoing הוא אלבום של אדם שנכנס ללופ עמוק מידי עם עצמו ולא מצליח להבין שאף-אחד לא מצליח להבין את מה שהוא רוצה להגיד."

The Devil Advocator Says -לגאונים אני נותן הזדמנות נוספת.

7. Dido
זה לא שאנחנו נגד פופ. אני דווקא אוהב את דייידו של פעם. אבל האלבום הזה נטול אפילו את מלודיות המרגרינה שהיו באלבומיה הקודמים. סתם. כלום. שום דבר. אני אפילו לא יודע למה אני כותב על זה פה.

The Devil Advocator Says: חבל לפרט יש כל-כך הרבה מה לקטול אצל אחרים. שמראש הרבה יותר מאכזבים.

6. Keane-Perfect Symmetry (נכתב במקור בדאבל קאסט ע"י אלכס, להלן פנינים)
"מי שהולך לישון עם קולדפליי, שלא יתפלא אם בבוקר הוא מתעורר כשאלבום של Keane מחכה לו בתיקיית ההורדות של הביטורנט. השלישיה הזו ממזרח סאסקס משחררת בעוד כמה ימים את האלבום השלישי, Perfect Symmetry. מה שהשם הזה מסמל וחברי הלהקה לא יודו בכך לעולם כנראה, זה את הסימטריה בין החצי הראשון של האלבום לחצי השני שלו - שניהם משעממים באותה רמה בדיוק, אין תנודות, אי אפשר לומר ששיר מסויים הוא פחות משעמם מאחד השירים האחרים. וזה מדהים בעיניי, כי יחסית לכך שמדובר באלבום שלהם שקיבל הפקה יותר מושקעת מקודמיו, אף שיר בו לא מצליח למשוך תשומת לב שלא יותר מחצי דקה.
זה לא ששני האלבומים הקודמים היו כאלה ביצי זהב, אבל שם לפחות היה ניתן למצוא את ההמנונים שיצליחו להזרים עוד קצת תמלוגים כששישמשו כפסקול בפרסומות טלוויזיה. מה שיש פה זה בעיקר ניסיון לקחת כל מיני שטיקים מגניבים בשנתיים האחרונות, ולנסות להדביק אותם לתוך קלישאות מפוהקות שמתאימות לקולדפליי ול-U2. אני לא צוחק, השמועות מספרות שהם כבר הופיעו באיצטדיונים, והיה שם גם איזה דיבור על מלחמה בהתחממות הגלובלית."

The Devil Advocator Says: "לפחות אפשר להתנחם בכך שעטיפת האלבום שלהם מהממת. היא עוצבה על ידי בחור קוריאני בשם אוסאנג גוון, שבנה פסלים של הלהקה ואז צילם אותם."

5. בריטני ספירס -Cirus (לא תאמינו מה מרציאנו שומע- כתב יפה במיוחד לכאן)
כשיצא Blackout האלבום הקודם של בריטני לפני כשנה, הבחורה הייתה בשיא תקופת ההתקרחנות שלה, שגרמה אפילו לפאריס הילטון(!) לא לרצות להסתובב איתה יותר (“בריטני היא כמו חיה", צוטטה אז הילטון "היא לא חושבת שניה לפני שהיא עושה משהו!” - אכן מילים קשות). בחברת התקליטים של בריטני הוחלט שלא לקדם את האלבום, שמכר בסה"כ כ-3 מליון עותקים ברחבי העולם, שזה בערך 22 מליון פחות מ- In the Zone שהיה לפניו. אפשר לומר אם כך ש-Blackout היה ממש אלבום מחתרתי. הוא גם היה ללא ספק האלבום הטוב ביותר שלה עד עכשיו.
לכן כשיצא Circus, האלבום החדש של בריטני (ששירים ממנו "דלפו" לרשת כבר לפני חודשים) הציפייה הייתה רבה. השנה מלאו עשר שנים לעידן בריטני ובמושגי תרבות-הפופ מדובר בכמעט נצח. בעשור הזה עברה בריטני מחזור חיים – פריצה מטאורית, שליטה בז'אנר, נפילה בלתי-נמנעת ולידה מחדש - שכוכבים אחרים עוברים בחיים שלמים. Circus אמור היה לסמן את הלידה המחודשת, אך כפי שהתברר כבר משמיעה ראשונה, מדובר בלידת פג. גם זה בקושי.
יותר מהכל, Circus הוא נסיון נואל ופאתטי של מנהלי המותג "בריטני ספירס", לנסות ולמכור לנו אותה שוב כאותה ילדה תמימה בת 17, שרק מחכה לסוף השיעור כדי לצאת ולרקוד במסדרון (כפי שאני מניח עושות כל בנות ה-17). כאילו... הלו?!!
לא ממש ברור על מה בנו פה האקזקיוטיבז, אבל כמו בחיים – מעשים שמתקבלים אצל רובנו בסלחנות כשמדובר בילדה בת 17, גוררים רחמים וצקצוקי לשון כשהם באים מבחורה בת 27. בטח מאחת שבשנתיים האחרונות עשתה סמים כמו בהמה, כיבתה סיגריות על הילדים שלה והתאשפזה בשלושים מוסדות פסיכיאטריים שונים. אז מה? שנשכח מה שהיה? דף חדש? אז זהו: איטס-טו-דאמ-לייט!!! וחוצמזה, סוף-סוף התחיל להיות מעניין!
ערימת מפיקי העל שהתקבצה לעשיית האלבום רק מוסיפה על הנזק ואם יש דבר כזה "עודף הפקה", Circus בהחלט סובל ממנו: אין קו אחיד ואין אף שיר אחד ראוי לציון, שמתבלט מעל השאר.
ומעל הכל, בריטני מעולם לא נשמעה כה מנותקת מהמוסיקה של עצמה, כפי שהיא מתגלה בהאזנה ל-Circus. התחושה שעולה, דומה לזו שחשנו כולנו בטקס פרסי ה-MTV בשנה שעברה – רחמים מהולים בעצב ותמיהה. הבטן אולי שטוחה כבעבר, אבל הראש במקום אחר לגמרי.

The Devil Advocator Says: ילדה קטנה, תמימה, מסכנה. מה אתה רוצה ממנה רשע שכמותך?

4. The Killers (גיא חג'ג' מתפייט ב-YNET - להלן קטעים מהביקורת)
"הקילרז מנגנים מוזיקה שכבר שמענו, כותבים מילים שכבר קראנו ועושים את זה בלי טיפת דמיון, רעננות או תשוקה. אין ספק, החבר'ה הם לא חבורה של סיד וישסים והם יודעים איך לנגן בכלים שהם מחזיקים (מלבד ברנדון פלאוורז, שחייב לקחת שיעורי שירה, דחוף). אבל הם לא עושים עם הכלים האלה שום דבר מעניין מלבד מלאכת פסיפס קפדנית של "העתק-הדבק". .."אבל יש להם קצב טוב", "כיף לשמוע אותם באוטו", "חוסר העומק הוא חלק מהעניין", מסנגרים חובבי הקילרז. להם אני עונה: גם לווישרים שלכם יש קצב טוב, אין להם עומק ותמיד טוב שהם באוטו. יותר מזה, גם הווישרים שלכם יודעים ליצור קצב רקיד שייתקע לכם בראש יום שלם. זו לא חוכמה גדולה, ולראיה: הווישרים שלכם לא הוחתמו ב-Island ולא מכרו בבריטניה 200 אלף עותקים בשבוע הראשון. אבל הקילרז כן, ושאלת מיליון הליש"ט היא: למה?
הקילרז מתעלמים לחלוטין מהאפשרות השערורייתית שהיומרה שלהם חסרת כיסוי וממשיכים לדהור על כרכרת הדלעת הריקה אל ארץ הפלאות של "הלהקה הכי גדולה בעולם". אם יגיעו, מחכה להם הרבה מאוד כסף וריקנות גדולה אפילו יותר. למרבה הצער, גם אנחנו נאלץ לחלוק איתם את הריקנות הזו, עד שעורכי הרדיו ימצמצו ויגלו שהמלך הוא עירום, ויש לו סינגל קטן במיוחד. "

The Devil Advocator Says : רק בשביל הביקורת של גיאחה זה היה שווה.

3. The Cure -Dream 4:13 (מאת שגיאB שמתלהב/מתרגז כמו שצריך וכתב במיוחד- כאן התקציר הפוסט המלא בבלוג שלו)
כותרת משנה: תרופת פלא? בקושי פלסיבו!
שנת 2008 היתה אמורה להיות שנת הקאמבק הגדול של הקיור. אם לא בעולם כולו, אז לפחות אצלי. לפני שנה בדיוק הכרזתי שאני עומד לנסוע ולראות את להקת נעוריי בהופעה חיה בפראג, מאז ועד לפברואר צחצחתי אלבומים וחזרתי לשירים הנפלאים של רוברט סמית שאהבתי שתמיד העניקו לי מרפא קל, ולבסוף – ב-21 בפברואר – זכיתי לראות (ולשמוע) את סמית ושות' בהופעה חיה, משחזרים את נעוריהם כקדם.
הקול של רוברט חזק וצלול כשהיה, הקיור מנגנים נפלא כמו פעם, יש להם אנרגיות למרות אי-אילו קילוגרמים ושנים שצברו עליהם, אבל לטוב ולרע הקיור חיים על האלבומים הגדולים מפעם, על Kiss Me ו-Seventeen Seconds ו-Disintegration ושאר אלבומי החובה של הקיור. כשהם ניגנו משהו מהחדש, זה נשמע כמו צל חיוור של הצללית הגותית של סמית, לא יותר.
רוברט סמית תיכף בן 50. קשה לבוא בטענות למישהו שמנגן כבר 30 שנה. שיהיה ברור – אני עדיין מעדיף אלבום אנמי ומפוהק מבית היוצר של סמית-גאלופ-תומפסון מאשר יצירה בועטת ועכשווית של כל מיני חקיינים צעירים ורגישים. אבל למרות שהקיור מנסים לתת בראש, מעלים את מינון הדיסטורשן (welcome home, Mr. Thompson), בועטים בבטן עם קצב מהיר, אין כאן את החן הפופי או את הגאונות הלירית שאפיינה כל-כך את היצירות הגדולות שלהם.
כן, יש כאן עדיין את הדכאון הקיורי המפורסם, שירי ההתאבדות, הפוביות, איבוד השליטה. אבל דווקא ממישהו שמתחיל את העשור השישי לחייו היית מצפה לאמירה אחרת, למשהו שונה. פרספקטיבה מהסוג שדילן או יאנג הביאו לעולם ממרומי שנותיהם. באופן די דומה לרולינג סטונז או (חלילה) לפול מקרתני, הקיור לא משנים ולא מעדכנים, בבחינת "הרכב מנצח לא מחליפים", ומוציאים יצירה שהיא מעין קאבר לשירים ההם שכל-כך אהבנו, אבל אם כך, אני מעדיף את המקור.
עד היום, בכל אלבום, מצאתי את השניים-שלושה (לפעמים חמישה) שירים שאפשר היה לצרף לרפרטואר הקיורי בלי להתבייש, בלי חשש (וגם סמית דואג להוסיף אותם לסט שהוא מנגן בהופעה). במקרה של האלבום הנוכחי, ובניגוד לקודמו נטול השם, אני לא בטוח שסמית ימצא כאן יותר מאשר רצועה אחת כזו (“Reasons Why”).
אין מה לעשות – כגודל הציפיות גודל האכזבה. ומהלהקה שהגדירה עבורי מהי יצירה מופלאה ומטלטלת אני מצפה לפחות לאלבום מצוין. ולכן אני בוחר אותו ל"אלבום הגרוע של 2008". לא כי לא היו גרועים ממנו (כאילו, בריטני ספירס? גאנז אנד רוזס? קולדפליי? לא חסרות דוגמאות לבזבוז משווע של פלסטיק השנה), אלא כי הוא אלבום שחבל שיופיע בדיסקוגרפיה של הקיור, שיכתים את 2008 בראי ההיסטוריה. מי שציפה לתרופת פלא נוספת מבית היוצר של רוברט סמית, זכה בקושי לפלסיבו. ירקתי במהירות וחזרתי לתרופות הישנות והטובות, אלו שמוכיחות את עצמן again and again and again and again.
The Devil Advocator Says : תרופות לא אמורות להיות מתוקות!

2. Guns & Roses -Chinese Democracy (אני חייב להודות שאפילו האפשרות לשמיעה בחינם לא פיתתה אותי להאזין לאלבום הזה, אז הנה ציטוט מביקורת של גון בן-ארי, מבקר המוסיקה עם השם הכי מוזר במדינה מתוך גליו לילות 5.12.08)
"אם יצא לכם לדבר עם מעריצי גאנז נ' רוזס השבוע, אז קודם כל מצטער בשבילכם...אחרי 14 שנים ו-14 אולפנים, ואחרי שדוקטור פפר הבטיחו פחית לכל אמריקאי אם האלבום יוצא, זה מריח בדיוק כמו השושנים ההן: אקסל רוז עדיין נשמע רע, חמשת הגיטריסטים המחליפים מנגנים חיקויים מדוייקים של סלאש, והמאפיין המרכזי של הלהקה עדין נוכח: זה גרוע..ועכשיו לניסוי: קחו את האדם הכי פחות מוכשר שאתם מכירים -איזה בן דוד גדוש פוקימון בן 8, או הסבא החירש לשכם בעין אחת- שימו אותו באולפן למשך 14 שנה עם 20 מליון דולר וגישה לכל מוזיקאי שירצה, ואני מתחייב לתת פחות דוקטור פפר לכל אזרח אמריקאי אם הוא לא יוצא עם אלהום טוב יותר מזה"

The Devil Advocator Says: הושגה ההוכחה המתמתית לכך שרוק כבד זה דראק!!!

1.Coldplay -Viva La Vida (מאת עומרי חג'ג' שכתב במיוחד)
קולדפליי. חד משמעי. חיקוי חיוור לא רק שלהם עצמם, אלא של נסיון למוסיקה אלגנטית. אלבום עייף וחסר כיוון, שנעשה אך ורק בשם הרצון לשנות- מבלי לחשוב באמת לאן ואיך. אף שיר מרשים, ורק תחושה קשה של "כמה אנחנו מלאים בעצמנו". אפשר מבחינתי לשנות את שם האלבום ל"אלבום ההיבריס"
אמיר הוביצי מוסיף: אלבום שנשמע כאילו נגנב מהרפרטואר של ריקי מרטין
ואני מוסיף: אלבום שיש בו יותר מידי הדבקות, ושירי מילמולים לא ברורים, ואיך אפשר בכלל להתייחס באיזשהיא רצינות לאלבום שנקרא Viva La Vida ואשר מושמע(ץ) ללא הרף ברדיו שהרג את המוסיקה במדינה.

The Devil Advocator Says: אם כולם ישמעו את מה שאנחנו אוהבים איך נרגיש מיוחדים? תנו להם עוד ויוה לה וידה כמו מפעל המיחזור לבקבוקים שנותן תעסוקה לעולם התחתון במקום אתם יודעים מה.

ואחרי כל זה אתם בטח רוצים לשמוע איזה שיר. אז הנה בלי יותר מידי חצוצרות וכיבודים מיותרים (נא להצטייד בשקיות הקאה מראש)

השיר הגרוע של השנה:

13 תגובות:

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

שכחתי לגמריי את Guillemots פיחסה של אלבום http://premiumradio.blogspot.com/2008/07/blog-post_05.html

אנונימי אמר/ה...

דווקא Late Of The Pier עשה לי כל כך הרבה כיף... פשוט, יפה, אלקטרוני, בועט - 2008.
אלבום בכורה מצויין ולכן היה שווה רכישה.

קסטה אמר/ה...

אדיר!!!

Jus אמר/ה...

אני מוחה בשמי ובשם עצמי על לורה מרלינג!! :)
סתם, אני פשוט חושב שהיא מדהימה.
וחוץ מזה, אחלה פוסט!

Amir אמר/ה...

איך הפכתי להיות "אמיר הוביצי"?!
זה מה שקורה כשמכירים מישהו רק לפי הכתובת מייל שלו...

אחלה של פוסט!
נקרעתי מצחוק מהביקורת על קין, וגם על בריטני. שמחתי לראות שהקילרז הגיעו לחמישיה הפותחת.
ועוד יותר לגלות שלא רק אני לא מתלהב מה- Fleet foxes.

שלך,
עמיר חובצי. (;

martzianno אמר/ה...

ידידי - שוב התעלית על עצמך!

עידו שחם אמר/ה...

גדול, איזה חגיגה מהנה של רשע :) מעניין שלא מעט אלבומים שהשתרבבו לרשימות אלבומי השנה הגיעו לכאן. זה מתחבר עם הרעיון שהדברים הכי גדולים מפלגים אנשים ממש בצורה כמעט דיכוטומית לשונאי מוות ולמעריצים שרופים.

בכל מקרה, זה ממש מגיע לפליט פוקסס, סקרלט ג'והנסן, בטח שלדידו וקולדפליי פורטיסהד (יש! סוף סוף עוד מישהו שלא מתלהב בכלל מבת' גיבונס) והקילרז כשמם כן הם, רוצחים של המוזיקה ולא במובן החיובי.

אני בטוח שיצאו עוד מלא אלבומים מחורבנים השנה, בטח שבטחום ההיפ הופ המסחרי, מוזיקת עולם משמימה, אלקטרוניקה מבעיטה, ועוד דברים שמשתתפי הביקורות פה כנראה פחות קשורים אליהם.

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

תודה לכולם על המחמאות. מגיע לכל הכותבים תודות. ואני שמח שהחזית נגד פליט פוקסס ופורטיהאד מתרחבת. לגבי פורטיהאד אני חושב שבאלבום הבא שלהם כולם יבינו את הבלוף.
לגבי הפליט פוקסס אני חושב שמבחינה סגנונית הם מעולים קוסבי-םטילס-נאש-יאנג עם הרמוניות של הביץ' בויז זו הברקה אבל השירים שלהם לגמרי לא שווים כלום.
מספיק להאזין ל-Bon Iver ולהבין את ההבדל בין משהו מופתי לפאסדה שאין מאחוריה ממש.

אנונימי אמר/ה...

ובכן , ברור שאתה מתחיל להתפכח מכל מה שנקרא אינדי.
אתה פשוט לא מודע לזה שאתה שם לב לזה שמדובר בטרנד עצום של מוזיקה גרועה.

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

חה! חה! חה! אתה צריך לבקר במצעד האלבומים של 2008 ולהקשיב דבריה של ליקה לי כדי להבין מה דעתי על מוזיקת אינדי. ורק למען הסר ספק אני מת על מוזיקת "אינדי", שזה היום כמעט כל המוזיקה שיש חוץ ממה ששומעים בגלגלצ.

אסף רע אמר/ה...

מ-צו-ין!
השיר הגרוע של השנה הוא גם הבחירה שלי:)

והסתייגות: 'סירקס' של בריטני אלבום פופ מוצלח בהחלט. הפקה לא אחידה, סדר הגיוני ותוכן אמין - כל אלו נשמטים הצידה כשמדובר באלבום פופ, קל וחומר של המדוברת. הרי אם בריטני הייתה מוציאה אלבום שהוא מייצג ואמיתי זה היה לבטח הרבה יותר מביך ומחורבן.
if u seek amy שלה הוא שיר הפופ של השנה!

אנונימי אמר/ה...

קשה לי להתייחס ברצינות לרשימת אלבומים גרועים שבה האלבום של לורה מרלינג מופיע. אלבום נהדר, אחד מאלבומי השנה הפרטיים שלי.

רדיו פרימיום להמונים אמר/ה...

זו לא רשימה רצינית. ואני יכול להבין אותך, אם משהו נגע לך ממש ללב. בכל זאת מה עם האחרים?

פוסטים אחרונים וממש שווים !