חשבתם שלא על הסמיתס לבדה נגמר, איפה זה רק התחיל. איך אני יודע? כי אם יש להקה כזאת שאני לא מכיר כמו The Housematrins (ואני כבר מתבייש בפינה) אז היו עוד כמה להקות כאלה טובות שאתם יכולים לכתוב עליהם. אז גבי טרטקובסקי שהוא כותב יותר מחונן וקול ממני כותב פה פוסט אורח. אני רק אתלהב כדרכי (אני פה רק בשביל ריגושים אם לא הבנתם) ואומר שזה לא רק אינדי משובח של שנות השמונים- זה ממש יכל לצאת היום בבוקר. תענוג!
אז הנה מה שגבי כותב:
"איזו תבוסה ללונדון! 4-0 לטובת Hull, עיר נמל צנועה באזור יורקשיר. כך קבעה כותרת אלבום הבכורה של ה-האוסמרטינס ב-1986.
לארבעה בחורים מאותה פריפריה אנגלית היה דבר אחד או שניים לספר על החיים האמיתיים בממלכה המאוחדת. בראשם עמד פול היטון, מייסד הלהקה, סולנה ומחבר השירים העיקרי. הוא בעל קול שאנשים אוהבים מאוד או כלל לא מסוגלים לשמוע.
עם זאת, מאמץ ההסתגלות ראוי- הלהקה הקפידה לתקוף את מרכז הכוח האנגלי, על שלל מסורותיו. למרות הטינה, השירים אינם אגרסיביים. הלחנים קליטים, ושאר החברים מקפידים לתרום הרמוניות צחות. שילוב נדיר זה מעניק מרירות מדויקת, כאילו היטון פונה אליך בפאב המקומי ומשתף- "אתה יודע מה באמת מרגיז אותי?", מבלי להשתולל בהדרגה.
למאזין המתחיל מומלץ לגשת לאוספים, אך לא מן הסיבות השגרתיות של הכרת הלהיטים (המעטים, במקרה זה); רק באוספים נחשפת מלוא רב-גוניות הלהקה. לרבות, בביצועי א-קאפלה מצוינים המופיעים ב-"Live At The B.B.C"; חלקם לשירי גוספל קלאסיים וכמה אף לשירים מקוריים. תור הזהב של המוזיקה השחורה השפיע רבות על ה-האוסמרטינס; באלבומם השני והאחרון, כלי נשיפה ובלדות כבר היו לחלק מהותי ברפרטואר.
פעילות חברי הלהקה, לאחר פירוקה, מאפילה מבחינה מסחרית על פרק קצר זה. הבסיסט, נורמן קוק הפך ל-"פטבוי סלים", והיטון הקים את "הביוטיפול סאות'".ה-האוסמרטינס נותרו, שלא בצדק, כהערת ביניים. השנה, מגזין מוג'ו לא מצא לנכון לכלול את תרומתה ברשימת "50 הסינגלים האינדיים הבריטיים הגדולים בכל הזמנים". מנגד, הכבוד האבוד שוב חוזר להאל (Hull). מאוקטובר האחרון, הטייגרס, קבוצת הכדורגל המקומית, ניצחה 3 קבוצות לונדוניות בכירות ממנה: ארנסל, טוטנהאם ו-וסט האם, אך טרם בתוצאה 4-0.
לארבעה בחורים מאותה פריפריה אנגלית היה דבר אחד או שניים לספר על החיים האמיתיים בממלכה המאוחדת. בראשם עמד פול היטון, מייסד הלהקה, סולנה ומחבר השירים העיקרי. הוא בעל קול שאנשים אוהבים מאוד או כלל לא מסוגלים לשמוע.
עם זאת, מאמץ ההסתגלות ראוי- הלהקה הקפידה לתקוף את מרכז הכוח האנגלי, על שלל מסורותיו. למרות הטינה, השירים אינם אגרסיביים. הלחנים קליטים, ושאר החברים מקפידים לתרום הרמוניות צחות. שילוב נדיר זה מעניק מרירות מדויקת, כאילו היטון פונה אליך בפאב המקומי ומשתף- "אתה יודע מה באמת מרגיז אותי?", מבלי להשתולל בהדרגה.
למאזין המתחיל מומלץ לגשת לאוספים, אך לא מן הסיבות השגרתיות של הכרת הלהיטים (המעטים, במקרה זה); רק באוספים נחשפת מלוא רב-גוניות הלהקה. לרבות, בביצועי א-קאפלה מצוינים המופיעים ב-"Live At The B.B.C"; חלקם לשירי גוספל קלאסיים וכמה אף לשירים מקוריים. תור הזהב של המוזיקה השחורה השפיע רבות על ה-האוסמרטינס; באלבומם השני והאחרון, כלי נשיפה ובלדות כבר היו לחלק מהותי ברפרטואר.
פעילות חברי הלהקה, לאחר פירוקה, מאפילה מבחינה מסחרית על פרק קצר זה. הבסיסט, נורמן קוק הפך ל-"פטבוי סלים", והיטון הקים את "הביוטיפול סאות'".ה-האוסמרטינס נותרו, שלא בצדק, כהערת ביניים. השנה, מגזין מוג'ו לא מצא לנכון לכלול את תרומתה ברשימת "50 הסינגלים האינדיים הבריטיים הגדולים בכל הזמנים". מנגד, הכבוד האבוד שוב חוזר להאל (Hull). מאוקטובר האחרון, הטייגרס, קבוצת הכדורגל המקומית, ניצחה 3 קבוצות לונדוניות בכירות ממנה: ארנסל, טוטנהאם ו-וסט האם, אך טרם בתוצאה 4-0.
ואני מוסיף: גם מבקר מוסיקה וגם מבין בכדורגל. ממש גבי גבר גבר (וגם פחות אותיות משם המשפחה שלו). ותודה רבה. ושוב אני מזמין כל מי שמכיר להקת אינדי שווה משנות השמונים. היו הרבה (קוקטו-טוינז, טוקסידו מון, באוהאוס, וירג'ן פרונס, סוזי והבאנשיז). אפשר גם לכתוב אם לא נולדתם בשנות השמונים (אני לא בודק תעודות) הנה השירים שגבי בחר והם ממש טובים.
The Housemartines- The World's On Fire
The Housemartins -So Glad - אזל במלאי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה