ביום חמישי 2.12.10 נסעתי מהמרכז לצפון, בשש בערב ראיתי את הדליקה שבכרמל כבר ממחלף קיסריה, והיא נראתה קרובה מאד. אח"כ הסתבר שהלהבות היו בגובה 40 מטר. בדיוק שבוע קודם לכן הייתי בפקק וכתבתי את השיר הזה מתוך שיעמום, הדפסתי אותו ושכחתי ממנו בכלל. קצת מבהיל לקרוא את זה עכשיו - אחרי כל המדורות, זה מקבל פתאום משמעות שונה. עכשיו גיליתי אותו שוב ונראה לי שיש בו יותר מידי אש, וגם רפורט...
משאית תקועה משאית תקועה לא עושה לי שום הרפתקאה מי יזיז אותה? מי יזיז את האגן שלה? נפש חלולה בגוף אדיר זה לא קומזיץ כל האורות האלה ומה איכפת מהמחר כשאנחנו תקועים כאן בפקק הזה
עוד שובר רחיצה לא יעשה אותי נקי תפסיק לתדלק אותי חבר נגמר לי המים והאויר נגמרה לי גם הסבלנות אין בעולם ייאוש כלל חוץ מאשר בפקק הפקוק
לסוע בשוליים איפה זה שם אותי ? רפורט הוא יקבל רק מי יתפוס אותו בכל הבלאגן הזה שמשתולל איך אני מת להתנשק לך בפגוש כשאת מפתה אותי ככה שעה ולמה המכוניות האלה חותכות אותי ? למה?
אנשים מעבירים ביניהם אש, כאילו הם בדרך לקרחנה אבל אף-אחד לא משתין בצד הדרך כולם שומרים נוזלים בפנים עד שיגיעו הביתה נכתב בפקק בתאריך 25.11.10 כל הזכויות שמורות
יום שבת בבוקר, עם פינה חדשה ובה שירים שכתבתי. עם כל החנוכה והאש שבאנו לגרש, חשבתי שהשיר הזה, שנכתב די מזמן, מאד מתאים (שיר אמיתי, דרך-אגב):
להתחיל מהתחלה
הייתי צריך למחוק
אז מחקתי.
כתבתי מספיק
הגיע זמן למחוק.
היו לי דברים טובים
רציתי שזה יהיה חזק יותר
יותר טוב לעזוב פתאם
לפעמים להתראות אני לא יכול
כתבתי לך את החיים שלי
הייתה לך אש, הייתה לי בערה
עכשיו אנחנו עושים סימולציה לאהבה
אני מצטער שאת לא יודעת לשיר
אני לא יודע לנגן
את לא יודעת לזכור
אני לא יודע לשמור
על האש
הייתה לך בערה
עכשיו אנחנו עושים סימולציה לאהבה
אני מוחק שיר
אני מוחק שורה
אני מוחה דמעה
עוד לא נגמר וכבר אין
נורא חבל
הייתה לך אש
הייתה לי בערה
עכשיו אנחנו עושים סימולציה לאהבה כל הזכויות שמורות
רק קראתי עיתונים לא לא לא עיתונים רק קראתי. לקחתי עט והפכתי כאילו הדיו הוא דמעות והניר הוא ניר טואלט, ושלחתי לתוך אסלות. אסלות של אמת אסלות של משאלות אסלות בבקשה אסלות כה מתוקות ניירות של אמת ניירות של פתרון ניירות של קיום ניירות ברורים - יסודות ההגיון שלחנו אליכן בנאמנות אסלות פחות או יותר את כל הסודות
השיר הזה נכתב די מזמן אבל נראה לי שהוא מתקשר מאד למה שקורה היום בתקשורת. ואם יורשה לי, אני רוצה לומר שהדוקטורית עושה שירות דב לכל נפגעות התקיפה המינית, וחבל מאד שהן לא מבינות זאת. מי שמתהולל בשלישיות, ואז נזכר פתאום אחריי שנתיים, בעיתוי פוליטי מושלם, שתקפו אותו, ועוד מצהיר שהוא ממנף את הנושא, לא יכול להישמע, או להיראות טוב. לא מדובר בילדה תמימה בת 12. גם מתאור המקרה שלה, זה נשמע חד פעמי. "גהר" עליה, אמרה "לא", ונגמר. אני מניח שהיו לו סיבות די טובות לחשוב שהוא יכול לנסות לשכב איתה. אני מבין שהיא לא הסכימה לשכב איתו, אך היו לה מערכות יחסים כאלה בהסכמה עם גורמים אחרים. אז איתו היא לא רצתה. לא צריך. אני מבין מהעיתונים שבשנתיים שעברו מהאירוע ההוא, הוא לא הטריד אותה. ואת מה שאני עוד חושב עליה (מילה שמתחילה באות שהשביעית), אני לא אכתוב פה. מספיק שאומר שהכל מריח כמו מניפולציה על חשבוננו.
לגבי המשטרה שלנו ומוסדות השלטון: אף-אחד לא יוצא מזה טוב. גם כך אנחנו חושבים כבר שנים שאין צדק כאן, ואת זה אפשר לשאול כל עורך דין. ואסיים בבדיחה ששמעתי לפני שפורסמה הפרשה: כשעורך דין אומר לך "כן" הוא מתכוון ל-"אולי", כשהוא אומר לך "אולי", הוא מתכוון ל-"לא" כשהוא אומר לך "לא" הוא לא עורך דין. כשליידי אומרת לך "לא" היא מתכוונת ל-"אולי" כשהיא אומרת "אולי" היא מתכוונת ל-"כן", וכשהיא אומרת "כן" היא לא ליידי.
אני אהפוך אותך למפלצת גמדה יורקת אש חמודה אני אהפוך אותך לקרן שמש ירוקה אני אטפס לאיזו פיסגה רק בשביל לבעוט בכיסא של אסקימוסי זקן שיושב ומחכה
אהבות הן סיבוב של גלגל ענק כשיורדים ממנו אז מגיעים לתחתית תירדי איתי לנצח תירקי איתי לבטח נשקי אותי במצח סתם התפרעות ריקה כל הזכויות שמורות
אי אפשר להכחיש שהשיר הזה מזכיר את הסיפור של דנה ספקטור, אבל הוא נכתב כמה וכמה חודשים לפני כן. שירים בד"כ עוברים דרכך כמו הקלישאה על הצינור, אתה מתחיל לכתוב מבלי להבין על מה בדיוק המילים, ואחריי זה אתה מתחיל קצת לסדר, והופ: מה? את זה אני כתבתי?
הכי מתאים לי לשים שיר ישן של ביורק. לא יודע איך עד היום לא נתתי לה במה בבלוג, ושאף פעם לא כתבתי כמה שאני אוהב אותה. אני מכיר את האלבום של שוגרקיובס, עוד כשרק יצא בשנת 1988. זה היה כשקנו לי את נגן הקומפקט דיסק הראשון. ולמטה השיר של ביורק שאני הכי אוהב- את הטאבלות, הכינורות..פרימיום אמיתי.. והקלידים שנוקפים את הזמן, זה חלום.
הפחדים שלי מובילים אותי לאין-סוף הכי קצר הפחדים שלי יותר קצרים אז האין-סוף הקצר יוביל אותי לאבדון שחור לא זוהר פשוט שחור אם יש לך סיבה אל תפחד אם יש לך סיבה אל תפחדי אני לא אזכור אני לא אדע אני יותר מידי - את חידה אף כדור, אדם או אלוהים כבר לא יצילו אותי או אותה כל הזכויות שמורות
מיכל ניב היא אחת ממגישות הרדיו, ומעורכות המוסיקה, שאהבתי ושהשפיעו עליי. היא היתה אישיות מאד בולטת, סמל לדור, שבסופו של דבר התאבדה. היתה לה תוכנית רדיו בשם הפסקת עשר, היתה תקופה שהיא שודרה ביום ותקופה שבלילה. היא ניגנה מוסיקה אלטרנטיבית וידועה בכך שלצורך העריכה של כל תוכנית היא בילתה שעות בתקליטיה. "יגאל שתיים" נזכר בה לפתע פתאום וערך גם פלייליסט של שירים שמזכירים לו אותה (יש דוגמא טובה למטה, וזו הזדמנות נוספת להבין מה באמת ניגנו בשנות השמונים). השיר למעלה הוא שלי והוא נכתב באותה תקופה.
שבת בבוקר, בפינה חדשה עם שירים שאני כתבתי. אתם מוזמנים לאהוב.
אושר מה ? שאני אגיד שאין אושר ? אושר הוא במה עליו אפשר לחבר תפרים לרצות ארמונות להכות נמרים אז מה, שאני אגיד שאין אושר ? שהוא גדול כמו השמש שאי-אפשר להסתכל אליו, או שהוא קטן כמו צוהר שאי-אפשר לצאת. אני אגיד שאין אושר ויקומו עלי דברי ויגידו : לך לנמלים ! ואני אגיד להם שהם התבלבלו, אז הם יגידו : נמלים ! לך ! בעיה.... כל הזכויות שמורות ומאז אני שם עם הנמלים.
שבת בבוקר, בפינה חדשה עם שירים שאני כתבתי. אתם מוזמנים לאהוב.
כאסח
צרכה לי לצרוח : רעב ! (RAHAV) ושרתי בכוח כאב/ (KAHAV) לא כאב. (KAHAV) שתיתי כוס מים - חצי נחמה- ואין לי עדיין את כל העוצמה: כאב! כאב! כאב ! (KAHAV) כל הזכויות שמורות
למי שחדש פה מהפייסבוק- "נבדק ונמצא פרימיום" היא מהדורת סופהשבוע של רדיו פרימיום להמונים. קצת יותר קלילה, ומלאה בסרטני וידאו חדשים. סקירות אלבומים אפשר למצוא דווקא בשוטף, והשבוע היו: גולדפראפ, בק ושרלוט גינסבורג, ג'ימי הנדריקס, וגם לאורה מרלינג.
2. לאורה מרלינג הזכירה לי שיר ישן שכתבתי, על נערה שראיתי פעם לרגע ברחוב. מוקדש לכל הבנות החיוורות: יופי חשבתי שיופי לא חשוב, עד שראיתך... בלי דם, בלי שמים - הבשר שלך החשיק לי חישוך.
השקט בשפתייך גורם לי לרצות להיות שלך. העיניים בלי מילים, רק שלך לשמוע.
שלגיה שכחה לשכוח שת טוהר הזכות, אבל את, את לא הכרת אותה- אני אוהב אותך.
אני אוהב מה שחסר, כשאני רואה אותי, אני יודע שחסר לי יופי אמיתי. כל הזכויות שמורות
כתבתי את זה ממש מזמן. וזו ההזדמנות לומר לכל הבנות שמחפשות מישהו שיאהב אותן: הוא נמצא שם איפשהוא, ממש מתחת לאף שלכן. הוא לא מושלם כמו אף שיר שבעולם, אבל הוא אוהב. דרך-אגב, אף פעם לא הייתי מכוער או משהו כזה, וגם הוא (זה שמתחת לאף שלכם) לא.
3. פנקולד רובין מהפלי פוקסס מבצע את On a Good Day של ג'ואנה ניוסום, ופתאום הכל נשמע פשוט וקולע.
4. חינם! חינם! חינם! האזנה חינמית לאלבום ההופעה החדש של הוייט סטרייפס.
5. אנגוס וג'וליה הם צמד של אח ואחות אוסטרלים והם עושים מוזיקה מתוקה כמו שעושים THE XX, אבל אפילו יותר נחמדה לטעמי. אפשר להקשיב לכל האלבום שלהם כאן.
6. ונעבור לחלק היותר קליל של המהדורה. Hot Chip עושים את הפופ הכי אינטליגנטי שאתם יכולים להרשות לעצמכם. ועכשיו יש להם סרטון חדש וקריפי, לאחד השירים היותר טובים באלבום החדש שלהם I Feel Bette, זה מתחיל עם ביצוע של השיר עם להקת בנים, ואז מופיעה דמות רוחניקית.. משהו כמו אושו, ואז הכל מסתבך. קחו בקלות:
7.השיר החדש של MGMT נשמע כמו מחזמר שלם בשיר אחד. אני נותן לזה צ'אנס ועוד אחד, אבל אם הם לא יביאו עוד שיר אחד כמו Time to Pretend או לפחות כמו KIDS, אז זה לא שווה.
MGMT - Flash Delirium
8. אני מאד מעריך את דיויד ביירן שממשיך להיות פעיל. אני לא מסוגל להקשיב היום לאלבומים של טוקינג האדס, והאלבום שלו עם בראיין אינו משנת 2008 היה פשוט משעמם, אבל עם אחרים הוא דווקא מצליח לרענן ולעדכן את הסגנון שלו. עם פאטבוי סלים וסנטיגולד זה ממש זורם.
9. ואם כבר לזרום, אז דבנדרה והפריק פולק שלו בשיר בייבי ירגיע לכם את כל הצ'אקרות לסופהשבוע .
10. עוד לא שבעתם? זה בסדר גמור! תשוקה למוזיקה זה מה שצריך פה! למוריסי יש שיר חדש. למעשה זה בי-סייד של השיר The Youngest Was the Most Loved משנת 2006. השיר נקרא Ganglord, שבו מוריסי מבקש מאיתנו או ממנו, מי שהוא לא יהיה, שיציל אותו, שוב! ושוב! אול אובר אגיין.
זהו להפעם. אתם מוזמנים לכאן בכל יום. לי קוראים אייל ואני הייתי המארח שלכם:
בימי שישי האחרונים אני נוהג לשבת בבית-קפה במדרחוב של זיכרון שנקרא : "דרך היין". זה מרגיש כמו אירופה. בין השאר יושב שם באופן קבוע אלון גל הקירח, על שולחן הפונה לרחוב שכל המי ומי (מי בעצם? זה רק אנחנו האנונימים) יראו אותו. בא לי להגיד לו " אתה נראה לי מוכר... אתה מזכיר לי איזה כוכב פורנו שראיתי פעם". האמת, נראה לי שהוא חיבק יותר אנשים מכל כוכב פורנו אי-פעם. למי שלא חי בארץ הזאת, הרי החדשות: אייל גולן נכנע לקרחת ועשה קעקוע על העורף- במקום שממנו לוקחים שיער להשתלות שיער, כנראה כדי להסתיר את הצלקת - וכל הארץ נרעשת. לכבוד כך כתבתי שיר: הגב שלי נתפס יש לי צפצופים באוזן שמאל הברך שלי כואבת (עקב פיקה שחוקה) איבדתי קצת תחושה במקום החשוב (מרוב נסיעה באופנים ) בינתיים זה עבר אבל כל זה לא חשוב כי יש לי שיער !!!! קצת אפור, קצת דליל, אבל למי איכפת אני נראה בן 38 וזה מספיק לי כמעט כי יש לי שיער וזה העיקר !!! (אם הייתי זאב טנא הייתי גם שר את זה חצי שיכור)
למעלה וידאו שמדגים מה אפשר לעשות עם שיער. דברים שלא חשבתם עליהם. יצירתי במיוחד. שיר די חדש, דרך אגב.
הייתי פותר זאת בנשיקה הייתי פותר זאת בנשיקה. ויש עוד הרבה כאלה שהייתי פותר בנשיקה. אלף קטרזיסים בשניה ! אבל אנחנו, אנחנו כמו ספוג - אלף חורים בנשמה.
הייתי פותר זאת בנשיקה ויש עוד הרבה כאלה שהייתי פותר בנשיקה את הפרעת לי לחלום הפרעת לי לחלום חלום רע אני אומר לך אמת זה עסק לשקרנים אנחנו לא צריכים אותה אבל עד שתדעי עד שתדעי אני פותר לך את הכל בנשיקה כל הזכויות שמורות
את הבית הראשון של השיר הזה כתבתי לפני 20 שנה ואת הבית השני כתבתי רק עכשיו בעקבות השיר של Kele מבלוק פארטי באלבום של Tiesto - לך תבין מאיפה תבוא לך השראה. דרך-אגב, ניקוד ופיסוק תוסיפו כאוות נפשכם.
את הוידאו למעלה אני מכיר מהבלוג של ניתרונית שנותנת ניחוח צרפתי לחיי (אני לאו דווקא חושב על גבינות עכשיו - יותר על מרחבים ירוקים, יין, תיחכום, אומנות, פריז, אופנה ובשמים). היא בדרך-כלל גם מתרגמת את כל השירים שהיא מביאה לבלוג שלה, כך שהתענוג כפול.
אם כבר נשיקות אז הנה שיר חדש ורקיד בנושא, כדי שיהיה שמח:
למי שהגיע רק עכשיו, אנחנו ממשיכים את פסטיבל סיכום העשור ! לאחר הסיכום לשנת 2009 (עד כה), והסיכום לשנת 2008, הגיע זמן הסיכום לשנת 2007.
לא הפסקתי להנות כשהכנתי את הסיכום הזה, איזה מוזיקה יש בעולם הזה ! ואיך זה? אז אם כבר אנחנו באירוע חגיגי, וכולם פה, אז למה שלא נתחיל עם איזה שיר (שלי) שמסביר אולי למה העולם כל-כך יפה, לא כדאי ;-)
בתחילה היה תוהו ובוהו בתחילה היה תוהו ובוהו, אבל תוהו ובוהו טוב, תוהו ובוהו מושלם...מסודר.
בתחילה לא היה תוהו ובוהו. תחילה לא היתה. אבל יש אילוצים כן...את זה נתנו לנו בשפע - אילוצים ! וכמה אופני עבודה ואילוצים. וזהו ! את השאר אנחנו המצאנו.
הדימיון הוא נצח בו אפשר לרשום שברים קטנים של אלוהים. כל הזכויות שמורות
שנת 2007 היתה מלאה באלבומים חשובים וגם סתם חביבים, כאלה שכולם זוכרים בסוף העשור, ואני מתכוון לרצף הזה:
Radiohead - In Rainbows - התקשורתי Arcade Fire -Neon Bible - הנפוח מחשיבות דתית The National - Boxer-השנוי במחלוקת (יש כאלה שטוענים בתוקף שהם מבינים אותו) Beirut - The Flying Club Cap - הבלקני Klaxons – Myths of the Near Future - הפיקציה של הניו-וייב Of Monreal - Hissing Feuna, Are You The Destroyer- השיגעון האומנותי Bright Eyes - קונור אוברסט לטוב ולרע Justice, Digitalism- בדאנס החדש Interpol - ברוק הגולמי Ian Brown – The World Is Yours - מלא חשיבות עצמית וטקסטים אינפנטיליים אבל בכל זאת עובד Burial – Untrue- אלבום האלקטרוניקה המעולה שיעלה בכם שאלות :" האם כך נשמע הקבר, כה קודר..לא יכול להיות" Super furry animals – Hey venus- שמחת פופ פסיכודלי, ארט-רוקית עם שירים מצויינים, וגם ל-Bloc Party יצא אלבום שני
ו-Feist - הקנדית עשתה אלבום פופ יפה
את כולם אני מכיר ומוקיר, אבל אני לא באתי כאן לחלק מדליות של כבוד, אלא להביא את האלבומים הפרימיום של העשור. אלה שכדאי להקשיב להם בגלל שהם באמת טובים, ולא בגלל שכולם הקשיבו להם. אין כאן דירוג, זה לא בקטע של מצעד (אלה שבתחתית הרשימה לא פחות טובים מאלה שבסופה (סתם משפט דיבלי)), זה בקטע של מה שיעשה לכם טוב, ולאו דווקא אנשים טובים (למרות שזה לא סותר). אז הנה רשימת האלבומים פרימיום לשנת 2007, שעונה על הסיסמה : החיים יפים והמוסיקה פרימיום !
The Shines- Wincing the Night Away אחד מהאלבומים המבריקים של העשור. זה אינדי אמריקאי מוגדר, מדוייק, עם מילים בלתי מובנות ומורכבות, מוזיקלית יפהפייה ופופית, אבל קצת בעייתית: יש במושלמות האינדית הזאת איזשהוא אוברמייד. בכל רגע שאני רוצה להתרגש והלב רוצה להתרחב, משהו עוצר את הסרעפת. יצא בלייבל Sub Pop המהולל. אלבום של להיטים מוזרים.
Wilco- Sky Blue Sky ג'ף טווידי בדיוק נגמל מסמים ופתאום מצא איזה שקט נפשי. הוא עצמו התפלא שהשירים נולדים גם בלעדיהם, ומאז אפשר לראות כמה שהוא מנחת משמין. האלבום הזה בלי התחכמויות מיותרות התחיל להתוות את הקו המוזיקלי הבסיסי והנפלא שבא גם באלבום הבא שלהם Wilco -The Album, שיצא השנה. כמו רבים וטובים גם אני בשמיעות הראשונות התאכזבתי. השירים נשמעו חיוורים לעומת "ינקיז הוטל פוקסטרוט", אבל אחרי שעוברים את המשבר הזה מבינים כמה שזה אלבום גדול.
Albert Hammond Junior - Yours to Keep הגיטריסט של הסטרוקטס, אחת הלהקות שפתחו את העשור, באלבום גיטרות שמח. משהו פופי וטוב שעושה כיף לשמוע בנסיעות. אין כאן את הדיסטורשן המעצבן בקול של הסטרוקס, ואין כאן שירים רציניים מידי. הכל כיף טהור. דוגמיות: במייספייס
Toco -Outro Lugar אתם יכולים לסמוך עליי שאני לא אטחון לכם רק אינדי ושיהיו הפתעות. אלבום בוסה נובה חדש, צ'יל אאוט המקור. Toco מחזיר עטרה ליושנה, וזה בכל זאת נשמע מעכשיו. חבל שאני אדבר יותר מידי הנה דוגמא למשהו ששווה להקשיב לו במרפסת עם מרגריטה. דוגמיות: במייספייס
Toco -Outro Lugar
Mika -Life in Cartoon Motion מיקה הוא שילוב של פרדי מרקורי ואלטון ג'ון. ברור שבזמן אמת הוא לא מהסוג שזוכה להערכה מחובבי המוזיקה המכורים, אבל בדיעבד הם יתגעגעו אליו יותר מכל. אני אוהב אותו, למרות שזה מתוק, תיאטרלי ומתחנף. כי הוא באמת טוב.
Band of Horses - Cease to begin עוד להקת אינדי אמריקאית מוצלחת. יש כאן שירים יפים ומרגשים, כל השאר במקרה הזה לא ממש משנה. מישהו אמר שהם נשמעים כמו "דמעה אינסופית" זה מספיק מגרה. מלא שיר אהבה שורפים, אבל בכיף.
Band of Horses-No Ones Gonna Love You
Arctic Monkeys- Favourite Worst Nightmare הם אולי באו אחרי הסטרוקס ואחרי וויט סטרייפס, אבל מדובר על הלהקה שמגדירה הכי טוב לדעתי איך רוק נשמע בעשור הזה. פשוט, גולמי, מחוספס, מהיר (אבל לא באופן רצחני ולא יעיל). זה הוא שיא האבוצלוציה של הרוקנרול עד כה. אומרים שאין אייפוד בעולם שלא היה בו שיר של ארקטיק מאנקיז, חוץ מהאייפוד של אובמה (איך עשו מהחנון הזה קול).
Rihanna -Good Girl Gone Bad השנה כולם התג'עג'עו למייקל ג'קסון. אני זוכר שאחריי שהוא אוציא את מותחן, ואחרי שפרינס הוציא את האלבומים שלו באותה תקופה (היו כמה טובים), ממש היה לי רעב לשמוע איזו זמרת שעושה מה שנקרא היום R&B טוב. לא משהו רטרו סטייל איימי ווינהאוס האלוהית, אלא משהו רגיל שהיום שומעים המון. אז ג'נט ג'קסון הוציאה איזה סינגל וממש השתוקקתי לשמוע אלבום שלם כזה ולא היה. האלבום של ריאהנה, הוא אלבום סול מושלם. אני לא בטוח שהיה עוד אחד כזה טוב העשור (אבל אני אחפש (ויש כאן מעט סתירות לוגיות בפיסקה הזאת)).
Jamie T – Panic Prevention הבחור התזזיתי הזה עשה אלבום שהוא שילוב של ראפ נורא מהיר וחצוף על גבי מוזיקת רוק אינדי. לפעמים זה נשמע כמו דה-סטריט מחופף אבל בד"כ זה יותר שמח, קופצני וקליל מזה. בכלל לא אלבום מושלם, אבל מהנה.
Jamie T - Sheila
Carla Bruni - No Promises היא לא הצליחה לשחזר את זה ב-2008, אבל ב-2007 היא הוציאה אלבום נפלא, עוד לפני שהתחתנה עם סרקוזי. זה כזה קטע שסרקוזי הזה התגרש, והתחתן ככה מיד עם קרלה ברוני (שאני מהמר שהיתה בתמונה כבר קודם), ואף-אחד לא מתרגש מזה. אצלנו כמובן שהכל הרבה יותר פוריטני, סדין עם חור וכזה. בכל מקרה את האלבום של קרלה אהבתי ללא קשר לאיך שהיא נראיית, הקול שלה קצת חרוך, קצת סדוק-עתיק ומתוק, באלבום הזה זה עבד. זה אלבום של שירים ישנים אמריקאים מתחילת המאה העשרים, שהיא הלחינה (יש לה גם אלבומים קודמים בצרפתית), וזה יצא קאנטרי בניחוח קריאולי מושלם (ובאמת שלא עשית לה הנחות).
Carla -Bruni - Those Dancing Days Are Gone
Tegan and Sara -The Con התאומות מקנדה, שתי סינגר-סונגרייטריות במחיר אחד. אני אוהב את הכנות של השירה שלהם. את פשטות הנושאים, זה קצת מדהים ששתיהן כאלה מכושרות, והם אפילו כתבו שיר על זה. דוגמיות: במייספייס
Rufus Wainwright - Realese The Stars עוד קנדי, אבל משהו אחר. דומני שאחריי שהוא הופיע בארץ אין צורך להציג אותו, ובכל זאת: רופוס וווינרייט הוא סינגר-סונגרייטרס, בן של מוזיקאים, שבאלבומים שלו הוא לא מסתפק בפסנתר. האלבום הזה מתחיל בפתיחה גרנדיוזית כמו מוזיקה של סרט, עם עיבודים תיזמורתיים כמעט אופראיים. יש גם שירים בגוון סקסיטיז שמזכירים את "שיער", פסטיבלי כזה, ויש גם שירים רוקיים יותר. כוסאמק אני מת על ההומו הזה (כן הוא הומו, גל אוחובסקי לא נותן לאף-אחד במדינה לפספס את זה).
LCD Soundsystem- Sound of Silver אחד הדברים האופיינים לעשור הזה הוא שבירת המחיצות, סינרגיה וסינטזה בין סגנונות. הקלקסונס המציאו את הניו-רייב, יותר בתור מותג מאשר מוזיקה ממש, אבל העיקר הוא המיקס המוצלח בין רוק לדאנס. אז הדאנס של דיגיטליזם וגם של ג'סטיס מושפע מרוק אבל LCD Sounsystem עשו את זה הכי טוב. וגם יש להם שירים מעולים, מתאים למקלחת, לספינינג, לרחבת הריקודים וסתם להאזנה בסלון- זה עובד ! The Heavy - That Kind of Man
The Heavy - Great Vengeance and Furious Fire אפרופו ערבוב סיגנונות, הנה אלבום סול-רוק. מושפע מהיפ-הופ, וגרנג' ומחוספס היטב. אנשים שוכחים את זה שהמקור לסול והמקור למוזיקת המטאל הוא זהה: רית'ם אנד בלוז. הסול נקרא היום בארה"ב R&B כך שאין כאן מה להוכיח, וגם הרוק הכבד של לד זפלין היה בסך הכל רית'ם אנד בלוז מכוסח שאחר-כך תפס כיוון אחר. (ראו ההוני דריפרס). חבל שהאלבום יצא בסוף השנה ואף אחד כמעט לא הקשיב לו. יכול להיות שזה יזכיר לכם את לני קרביץ, אבל זה הרבה יותר מעוללה.
Sissy Wish -Beauties Never Dies נורבגיה. אח...זו אחת הסוכריות המתוקות של השנה הזאת. גיליתי אותה רק בשנת 2008. זה אלבום לא גדול, כמו שסקנדינבים יודעים לעשות: שילוב של אינדי עם פופ מתוק. אתם חייבים את זה לעצמכם.
Sissy Wish -DWTS
Broken Social Scene Presents Kevin Drew- Spirit If עוד להקה קנדית. אם קצת נמאס לכם מחטיפי מוזיקה ובא לכם להקשיב ליצירה שלמה, אז האלבום הזה מתאים. אלבום אישי קצת אקספרמנטלי של מנהיג הלהקה קווין דרו, שבו גם חלק מחברי הלהקה (הם בסך-הכל 19) מתארחים. רוק אינדי משופצר. כמו לחם, מזכיר לי את ג'ף טווידי מוילקו.. לא יודע איך להסביר את זה.
Plajia - Beutiful Explosion ועוד פעם אחת אחרונה קנדה. יש בקנדה רוק כזה אמריקאי אבל אחר. במקרה הזה, זה נקרא טריפ-רוק וגם ספייס-רוק וזה באמת כזה קצת סיפורי. השיר למעלה קצת קיטשי ויפה. ולדוגמית נוספת, שונה לגמריי - משהו קירקסי והעורך הראשי מאד אוהב את זה. להאזנה לכל האלבום
Editors – An End Has a Start כולם אומרים שהם החיקוי של אינטרפול, אבל האינטרפול יותר מידי לוחצים, אפילו בשבילי. לאדיטורס אלבום רוק בסיסי נהדר. מה צריך יותר מזה, ולא צריך להעליב. אתם יודעים כמה חיקויים של חיקויים מסתובבים כמו טווסים בעולם הזה, שלא לומר מתחזים לאורים ותומים. ואם כבר אז הם מזכירים את החיקוי של U2, נו ..איך קוראים להם.. אה... קולדפליי. השירה דווקא מזכירה את דייב גאהן (לא דודי דאהן השכן שלכם, אלא ) הסולן של דפש מוד.
Apparat - Fractales pt1
Apparat - Walls סשה הגרמני עושה אלבום שנשמע יותר מכל אלקטרוני אבל הוא למעשה הרבה יותר מזה. הוא שר באנגלית, ויש פה גם כינורות, וקסילופונים, יכול להיות שהכל בא מהמחשב, ולכן זה נשמע עתידני וקריר, אך הכל משתנה איך שהוא פותח את הפה.
Shout Out Louds - Our Ill Wills עוד פעם סקנידנביה, הפעם שבדיה. לא יודע למה בצפון כל המוזיקה כל-כך מתוקה. למי מכיר רק את אבבא, אז שיתעדכן. אלבום פופי אינדי מושלם, שמזכיר לי למשל את פריפאב-ספראווט של שנות השמונים, אבל בעיקר יש בו שיר אחד ששורף לי את כל חומות הציניות שיש לי בפנים ויש לי כמה וכמה וכמה וכמה... (אתם יודעים).
Shout Out Louds - You are Dreaming
במאה הקודמת מוזיקת הפופ והרוק נולדה, רק באמצעיתה. מי יודע מה יהיה במאה השנה שיבואו עלינו לטובה, האם תהיה איזו מהפכה חדשה במוזיקה. בינתיים אנחנו רק בעשור הראשון ויש הרגשה שמוזיקת הפופ והרוק השתכללה, והגיעה לאיזה שיא. דווקא עכשיו, הכל התגבש לו וקיבל צורה. ואולי אנחנו בעצם באיזו פוסט טראומה...כי מצד שני נדמה שהכל הרבה יותר אקלקטי וחסר כיוון, ואנחנו לא הולכים לשום מקום...ואולי מגיע לנו קצת נחת ואנחנו סוף-סוף חוגגים!
שיגרה זה טוב. וגם הופעות זה טוב. אולי אני אשלב בין השניים. למי שתמהה מדוע לא קניתי כרטיסים לדשא בדפש מוד. התשובה היא שלא ידעתי שיש דבר כזה, כאשר קניתי את הכרטיסים. אבל כאמור בכל זאת נהנתי ולמי שעדין לא קרא את פוסט הפוסט-הופעה, כדאי לו זה מצחיק נורא (אותי). למי שלא יודע הם כבר ביטלו שתי הופעות אחרינו באתונה ובטורקיה בגלל דלקת בקיבה של דייב גאהן. שיהיה בריא. עוד נודע שאביו של אנדי פלטשר נפטר כמה שעות לפני ההופעה בארץ. אולי זה מסביר משהו על ההופעה ? בלי כל קשר נתקפתי איזושהיא מלנכוליה קלה בזמן האחרון. ולכבוד כך החלטתי להביא לכאן עוד שיר שלי לפרסום, להנהתכם:
עד תום ובדרך... הנחתי מטרה וסימנתי וי. מעצמי גזלתי, כאילו שהייתי דבר קיים אחר. וחוויה... והחמצה...ותכלית. האם יש דברים ששווים את ידיעתי ? ואם אדע - אז מה ? ולאחר קיום בשרי נשאר... מה ? אושר ?! אך/אח... אילו נחלקתי לאלפי רסיסים, בין אנשים אהובים, בתוך ליבם, הייתי חושב לפרוט את עצמי עד תום. כל הזכויות שמורות
אני מקווה שיש מספיק מבינכם שמזדהים עם השיר הזה. אולי זה גם עוזר להבין קצת יותר מה מניע אותי. (לי זה עוזר וגם לא עוזר...If you know what I mean).
אבל אז הגיע האלבום החדש של וילקו. ומיד חזר לי החיוך והאנדרנלין. אולי שמישהו יביא אותם לארץ?
והפעם בנבדק ונמצא פרימיום מבחר קליפים שהצטברו בזמן שדפש מוד היו פה:
1. מה היה קורה אם דפש מוד היו מזדקנים ונראים ככה. כמו בוידאו למעלה. תארו לעצמכם שאתם רוקרים מתבגרים ג'יפיים וקירחים. אבל בכל זאת ממשיך לעשות מוזיקה מדליקה. לא תעשו קעקוע על הקרחת ?
2. היא ממשיכה לכבוש את העולם Little Boots. היא עושה רמיקסים וקאברים והוציאה כבר EP מדליק ועכשיו היא כבר מגיעה לתוכניות אורח, והיא הדבר הכי חם כבר חצי שנה (שזה נצח) בטראש-פופ העולמי למרות שהיא לא טראשית בכלל, ויש לה לא מעט מעריצי מוזיקת אינדי, רק בגלל שהיא עשתה קאבר להוט-צ'יפ.
3.בוידאו למעלה Love is All - Last Choice עוד שבדים שעושים מוזיקה טובה ומדליקה, מה לעשות?
4. אחלה שיר של Lissy Trullie האמריקאית שעוד לא עשתה כמעט כלום חוץ משיר האינדי מלא האנרגיה והחמוד שלהלן שנקרא גם Boy Boy
5. והמתחרים על תואר המכביס של הבלוג Titus Andronicus , בוידאו חדש
נבדק ונמצא פרימיום הוא מדור ההדרן השבועי של הבלוג. היה שבוע מעניין השבוע. אני גם ממליץ לכם לעבור על האלבומים של 2009 שבעמודת בצד, עוד לא שבעתי מהם. בכלל לא, והם ממש שווים. והפעם בנבדק ונמצא פרימיום:
1. עוד 3 שירים מתוך אלבום האוסף המהמם Dark Was The Night. אני מזכיר שזהו פרוייקט צדקה שכל הכנסותיו למלחמה באיידס. שבעיקרון מעודדת שימוש בקנדומים. אז אם אין לכם בני-זוג קבועים שנבדקו ונמצאו פרימיום, תשתמשו בקונדום.
2. כבר חטאתי בכתיבה בבלוג הזה ואני הולך להפוך את זה למנהג מגונה. אז הנה עוד שיר מפרי עטי בפינת "החטאים שלי". שיר שמתאים לבלוג של מוזיקה, וגם לחורים בקונדום (אני מומחה להוציא דברים מהקשרם ולהכניס אותם להקשר אחר לגמרי- בשביל זה אני משלם לעצמי פה): הצליל הבא לשמוע זה לחכות לצליל הבא אני שונא לחכות אם יש לך מילים תצעקי אותם אולי אם לא היו חורים אני יודע אם לא היו חורים הכל היה יותר קטן חורים זה כמו מים חורים זה הרווח בין הדברים פני הדברים מרחפים מעל ים התודעה שלנו והרווח שבין תודעה לתודעה הוא המקום אני מצטער נורא הוא המקום לחכות זה לשמוע את הצליל הבא כל הזכויות שמורות לאייל מהבלוג רדיו פרימיום להמונים
יש לי הרבה ביקורת על השיר הזה, אבל אני לא מתכוון לשנות אותו. הוא כזה וזהו. בכל מקרה תגובות יתקבלו בברכה. לקח לי המון זמן להוציא את הקישקה החוצה. כל השירה הזאת גם מכניסה אותי לדכדוך ולמנלכוליה, איזה כיף!
3. בהמשך לפוסט השבדיות שהיה פה השבוע, הנה וידאו יפהפה שמתאים לחורף שאין פה, לשיר של צמד השבדיות The Dear Tracks: The Deer Tracks 'Slow Collision'
4. ועוד בהקשר לשיר שכתבתי. שבוע עבר גיאחה צטט בעונג שבתאת בועז כהן מ-88 (תחנת רדיו שאני מאד אוהב) שכתב בבלוג המצויין שלו רעש כך:
"אני דינוזאור עתיק. לרוב האנשים שסביבי המוזיקה היא "עוד משהו". להיט שורד חודש, מקסימום חדשיים, ולא משאיר שום שריטה על התרבות. להקות טרנדיות נמחקות מהמפה אחרי אלבום אחד חלש. אנשים צעירים חמושים באיי פון, או באייפוד או בהשד-יודע-מה-המציאו-אתמול, אבל הגאדג`ט הוא המסר, ולא המוזיקה. "
וזה נכתב בעקבות דבריו של יואב קוטנר שאמר כך: "אתה יודע? כשאני הייתי יותר צעיר אז, נגיד, אהבתי פאנק ופורטיס ומוזיקה אלטרנטיבית. הייתי מוכן למות בשביל המוזיקה שאני אוהב. לא בגלל שהייתי ברדיו. זה באמת עניין אותי. הייתי קונה טי שירטים. נסעתי להופעות באנגליה בשביל זה. היום מה איכפת להם? זה דור שלם שלא איכפת לו מכלום. הדור הזה לא מעניין אותו כלום. זה נורא עצוב"
הגבתי במייל לבועז כהן, ומצאתי לנכון לכתוב זאת גם כאן: "אני חושב שהיחס השונה למוזיקה נובע בעיקר מהתפרקות "האידאולוגיות"ולאו דווקא מנושא טכנולוגי, אם כי גם לכך יש כמובן השפעה כפי שציינת. מוזיקה לצעירים היתה תמיד עם איזה ערך מוסף "ערכי" (סליחה על כפילות המילים) .למוזיקה תמיד היה לכל הפחות הערך של מרידה וכינון סדר חדש. כל עוד מוזיקה היא בגדר בידור, ולאייפוד הבורגני המעוצב יש תרומה לכך, ולהתעסקות באיכות הסאונד יש תרומה לכך, אז לא נשאר חותם. לרוב האוכלוסיה, לעומת זאת, המוזיקה היתה מאז ומתמיד בעיקר מגדירה סוציאולוגית של קבוצות ועמים, ורק לחובבי המוזיקה המושבעים היתה גם התייחסות ערכית נוספת שמאז הפאנק ואוליי לייב -אייד לא חילחלה לציבור הרחב. למרות כל זאת אני מתרשם שחובבי המוזיקה הרבים שקיימים היום לא רק מדפדפים שירים, אלא גם נפגשים עימם, אוהבים אותם, מתקשרים עם המוזיקאים ועם עצמם דרך המוזיקה. וגם בין חובבי המוזיקה יש תקשורת אנושית חיובית, ועוד לא מצאתי חובב מוזיקה אמיתי שהוא רשע"
אני יותר קרוב לגיל של בועז כהן מאשר לגיל של גיאחה, אבל בכל זאת נמצא באמצע. אם נעוריו המוזיקליים של בועז כהן היו בסוף שנות השבעים, של יואב קוטנר בתחילת שנות השמונים (לילות שלמים הקשבתי לו ברדיו), אז שלי היו באמצע שנות השמונים ושל גיאחה בשנות התישעים. בכל מקרה זו לא היתה ביקורת, להיפך איזושהיא חוות דעת חיובית, ויש לי יש יסוד סביר להניח שבועז כהן אהב אותה.
אני זוכר את השנים שבהם חיכיתי שלושה שבועות או לפעמים חודש וחצי לקנות תקליט, אבל אני לא מתגעגע. היום זה גן-עדן ואני מקשיב לא רק למיינסטרים של המוזיקה אלטרנטיבית, אלא גם לדברים יותר איזוטריים, ורוכש אותם. אני חושב שהיום אני מעודד יותר את תעשיית המוזיקה מאשר פעם, בכך שאני רוכש יותר. דרך אגב זה די פשוט וזול, תקראו פה.
שמתי לב שכולכם התעלמתם משיר הסקס שלי בגן-עדן בפוסט הקודם. אז הנה הוא שוב עם וידאו סוער, מלא תשוקה וגם די חדש, של שיר דאנס מלהיט יצרים (אל תדאגו זה לא בוטה) . ואני ממליץ לכם שוב בחום להקשיב לשירים מתוך האלבום Dark Was The Night.
שלחתי לך פרחים
שלחתי לך פרחים... רק אתמול נודע לי בגן עדן לא מזיינים הרבה. בעצם, לא מזיינים בכלל . שמה לא אוכלים, לא יושנים, לא רוצים, לא צריכים - לא מזיינים. שמה סקיצות, תערוכות, קומבינציות, הדגמות. שם בונים ומפרקים, חוקרים עד שיודעים. שם אוהבים כמו שאוהבים אדמה. שם עצים, גפן ותאנה ושולחים פרחים... שאין בשביל מי ואין בשביל מה.
כל הזכויות שמורות לאייל מהבלוג רדיו פרימיום להמונים
נבדק ונמצא פרימיום הוא מדור ההדרן של הבלוג, הוא מכיל דברים שפשוט לא הספקתי להעביר במהלך השבוע, אני משתדל שהוא יהיה איכותי לא פחות מהפוסטים השוטפים אבל הפעם הוא פשוט הורס! והפעם בנבדק ונמצא פרימיום:
1. למעלה אתם יכולים לשמוע 3 שירים הורסים מתוך האלבום Dark Was The Night. ואני ממליץ לכם להקשיב בכל יום לשיר חדש מתוך האלבום שמתפרסם במייספייס. ממה שניתן היה לשמוע עד עכשיו זה היה פשוט מופלא. לא רק השמות של המבצעים גדולים אלא השירים עצמם מעולים. לאלבום הזה גם חשיבות היסטורית (דלגו אם לא בא לכם על טרחנות): 4AD הלייבל שהמציא את האינדי ואת אלבום האוסף This Mortal Coil שפתח במידה רבה בשנת 1984 את עידן האינדי, הוציאו את Dark Was The Night האוסף שכנראה סוגר את עידן האינדי. כבר התפלמסתי כאן לא פעם וכתבתי שלדעתי העשור הזה הוא העשור האחרון שישתמשו במושג אינדי כיוון שיש כל -כך הרבה סגנונות מוזיקליים שנופלים בתוך ההגדרה של "אינדי", שלא לדבר על-כך שאינדי התחיל מהמילה Independent (עצמאי) וגם זה כבר לא רלוונטי. למעשה כיום אינדי זה כל מה שהוא לא מיינסטרים וזה כמעט ה-כ-ל. אבל עזבו.. מה איכפת לנו מהגדרות באלבום הזה 31 שירים שבינתיים אין לי מילים לתאר את האושר שלי מהם, אולי ... גן-עדן קליני.
2. למטה אנטוני הגארטי בהופעה מופלאה באולפן טלוויזיה בתוכנית בבריטניה, עם Epilepsy Is Dancing, וגם Another World:
4. ואסיים שלא כהרגלי בשיר מפרי עטי שהיה זרוק אצלי במגירה למעלה משני עשורים (פשוט נראה לי מתאים):
שלחתי לך פרחים
שלחתי לך פרחים... רק אתמול נודע לי בגן עדן לא מזיינים הרבה. בעצם, לא מזיינים בכלל . שמה לא אוכלים, לא יושנים, לא רוצים, לא צריכים - לא מזיינים. שמה סקיצות, תערוכות, קומבינציות, הדגמות. שם בונים ומפרקים, חוקרים עד שיודעים. שם אוהבים כמו שאוהבים אדמה. שם עצים, גפן ותאנה ושולחים פרחים... שאין בשביל מי ואין בשביל מה.
כל הזכויות שמורות לאייל מהבלוג רדיו פרימיום להמונים
If you are an artist (or represent an artist) being featured on this blog and want us to remove a song, please e-mail to us and it will we removed ASAP
ביום חמישי 2.12.10 נסעתי מהמרכז לצפון, בשש בערב ראיתי את הדליקה שבכרמל כבר ממחלף קיסריה, והיא נראתה קרובה מאד. אח"כ הסתבר שהלהבות היו בגובה 40 מטר. בדיוק שבוע קודם לכן הייתי בפקק וכתבתי את השיר הזה מתוך שיעמום, הדפסתי אותו ושכחתי ממנו בכלל. קצת מבהיל לקרוא את זה עכשיו - אחרי כל המדורות, זה מקבל פתאום משמעות שונה. עכשיו גיליתי אותו שוב ונראה לי שיש בו יותר מידי אש, וגם רפורט...
בכ"ט בנובמבר העיתונים היו יותר נקיים 
סתם התפרעות ריקה
האין-סוף הכי קצר
5. אנגוס וג'וליה הם צמד של אח ואחות אוסטרלים והם עושים מוזיקה מתוקה כמו שעושים THE XX, אבל אפילו יותר נחמדה לטעמי. אפשר להקשיב לכל האלבום שלהם כאן.
The Heavy - That Kind of Man
