נבדק ונמצא פרימיום - פרחים בקנה

פתיחה-  השבוע הייתי בהופעה של הארקסטרה של סאן רא. שם פגשתי באלה (במילרע כמו Goddess), היא היתה בעבר מנהלת הפורום הישראלי ב-YNET ולא מזמן היא עברה לחיפה. הופעות ישראליות אלטרנטיביות לא חסרות שם, ובכלל היא מאד מרוצה בחיפה, בעיקר בגלל שחיפה "כי היא עיר שפויה". אני מסכים איתה לגמריי, ואפילו כתבתי על כך פעם. סיפרתי לה שיש לי בלוג, והיא לא הכירה. כשהיא שאלה איזה מוסיקה יש ברדיו פרימיום להמונים, אז מיד התחלתי, עם המון בטחון עצמי, לגמגם: "זה בלוג כזה.. של מוסיקה מיינסטרים.. אבל בעצם לא". אח"כ בעצם הבנתי שזה בלוג שהוא פחות כותב על מוסיקה ויותר משדר מוסיקה, בדיוק כמו שהתכוונתי מלכתחילה...שזה יהיה כמו רדיו, ופתאום הייתי מאד מרוצה (הייתי יכול לכתוב גרם לי לקורת רוח, אבל זה סתם פלצני). הפעם בנבדק ונמצא פרימיום איכות פרימיום:

Mark Lanegan Band - The Gravedigger's Song
[תודה למייק] סינגל ראשון מהאלבום הצפוי בפברואר - האיש החייכן

Mark Lanegan Band - The Gravedigger's Song


Baxter Dury - Hotel In Brixton
בקסטר דיורי עשה פריצת דרך רצינית השנה, הרבה אנשים אוהבים אותו, ולטובתנו הוא מגיע להופעה בארץ בזאפה ב- 4.1.12 - תרשמו ביומנים. ככה הוא נמשע בהופעה עם  Madelaine Hart [ותודה למשוררת שהמליצה על השיר הזה]



Madelaine Hart It Doesn't Snow Here
מדליין הארט נשמעת נהדר, גם כשהיא לבד ולא כדאי לוותר

Electrelane - Two for joy

ממש חמודות הופעה לא מזמן של הלהקה הנשית הזאת. שיר טוב:

אלבום להזרמה The Roots. אובמה מסתער שוב על מלוכה, לא נראה שמישהו באמת יביס אותו. אני לא בטוח כמה התפקוד שלו טוב או רע, לי מאד קשה לשפוט, אבל אני חושב שסמלים כמוהו לא יורדים כל-כך מהר, וזה לא משנה איזה פוליטיקאי הוא. משהו קורה בזמן האחרון בעולם ההיפ-הופ, משהו טוב. אהבתי את דרייק ואת צ'ילדיש גמבינו ועכשיו גם השורשים מגיעים עם הצרות האמיתיות של אמריקה. האלבום החדש שלהם UNCUT מספר סיפור על איך נער הופך לפושע. ויש לזה גם קליפ מפורש: זה מתחיל בסיבוב בשכונה, אחרי דקה וחצי הוא פוגש את הכפיל של מיילס דיוויס ואחריו מישהו כורך על ידו רצועה והיא לא של תפילין. אחרי שתי דקות הנאפאס, ואח"כ שוד ואח"כ רצח ואח"כ כנסיה. זה גם נשמע טוב. וכל האלבום להזרמה

The Jameses - 5th Dimension
משהו שמזכיר לי את הארקסטרה של סאן רא. שיר חדש:

החיים שלי יותר מעניינים ממני השבוע התקשרתי למנהל עבודה באחד המחלפים שאני עובד בהם, ואז באמצע השיחה הוא שואל אותי: " אייל, אתה חושב שזה הגיוני שבן אדם בגיל 52 פתאום מתאהב? ". שאלתי אותו:" מוסא, במי התאהבת ? " והוא אמר לי: "בבחורה..". עניתי לו: " מוסא, אני לא יודע, אבל תשתדל להתרכז יותר בגשר ופחות בעבודות גינון". הסיפור על מוסא אמיתי. הוא קרה לי אחרי שהלכתי עם הבן שלי, שחולה עם שילשולים, לחדר כושר לבדוק אם נפל לי שם הדיסק-און-קי עם כל הקבצים המגובים שלי. בגלל זה נתקעה לי המילה "לגבות" היום כל היום.  ואז מנהל חדר הכושר הודיע לי באופן חגיגי שזה לא יעזור לי שאני אמשיך להתאמן 4 פעמים בשבוע, וזה לא פלא שרזיתי רק 80 גרם בחודש האחרון, (וגם זה רק בגלל שקניתי נעלי ריצה קלות). אם אני רוצה לרדת במשקל, אז אני חייב להפסיק לאכול טעים, ולהתחיל לאכול בריא, ובמילים שלו: "אוכל בריא לא טעים, ככה זה". זה כמו שהוא יגיד לבחור צעיר: "זה לא פלא שלא הולך לך עם נשים, עד עכשיו לא ניסית בכלל את המכוערות".
אני חושב שהשיר הזה מתאים לסיפור אהבה. אומרים שהיה תור ממש ארוך להופעה שלו באוזן אתמול. ושהיה פרימיום

זה תמיד נכון:
החיים יפים והמוסיקה פרימיום !

תחרות הקליפ המוזר ביותר בעולם !

לפעמים הגאווה הישראלית מסתתרת לה, מתחבאת לה מתחת לראדר של כולנו. כולם יודעים שדיויד לינץ' הוציא אלבום סולו לא מזמן, מה שלא ידעתי הוא שלניץ' ערך תחרות סרטוני וידאו לסינגל הראשון מתוך האלבום הזה בשם: I know. אלבום שמתואר על-ידי רבים כפסקול לסרט שלא הוקרן, זוכה סוף-סוף לויז'ואל. עכשיו תתארו לעצמכם כמה קשה זה לביים קליפ לתחרות כזאת שדיוויד לינץ' הוא לא רק השופט שלה, אלא גם מעורב בה ריגשית קצת יותר מידי. 450 קליפים השתתפו בתחרות ומכולם זכתה הבמאית הישראלית תמר דרכלי. לא להאמין !

ועכשיו תמר דרכלי ביימה קליפ חדש לתחרות עולמית העולמית Warner Bros Records שחתומה בחברת Schmidt הקליפ הוא לזמרת ושמה ולשיר קוראים SinCity. מתוך 88 וידאוקליפים, תמר היא הישראלית היחידה, וחלק גדול מהניצחון מושתת על מספר הלייקים שהקליפ. ים המלח לא זכה להיכלל בתור אחד משבעת פלאי תבל, מה חבל..אבל עכשיו יש לכם אפשרות לפצות על-כך, כל מה שאתם צריכים לעשות הוא LIKE: כאן . קליפ די נועז , דרך-אגב.

אם אתם לא מצליחים לראות את הקליפ נסו בדפדפן כרום

יש לי יומהולדת

Noah And The Whale - Waiting For My Chance To Come

אין מה לעשות ימי ההולדת שלי מדכאים אותי. יש לי הרגשה שהכל הולך ונגמר, וכבר לא כל-כך לאט לאט, הזמן טס יותר מידי מהר, רק לפני שנתיים חגגתי כאן יום-הולדת 40, והנה עכשיו עוד יותר. שני השירים האלה עשו אותי קצת עצוב השבוע. אני כבר לא מחכה לשום הזדמנות שתבוא, אני כבר מזמן עושה לעצמי את ההזדמנויות (שזה דווקא דבר טוב). והקליפ שלמטה שמראה תמונות ילדות, מזכירים לי כמה שהנעורים אבודים.  והייתי מפתח את זה יותר, אבל אני מרגיש כבר לא נעים.
את הפיסקה שלמעלה כתבתי בתחילת השבוע, אבל עברו כמה ימים ומצב הרוח השתפר, הסתכלתי על עצמי במקרה במראה אחרי המקלחת, פתאום שמתי לב שיש לי קצת תחת - גברים לא בודקים את התחת שלהם אף פעם - תחת לא גדול כמו של אברהם גראנט (תרתי משמע) אבל בכל זאת תחת (באמת שלא נורא). חשבתי לעצמי: העיקר שאני בריא כמו שתמיד הייתי, יש לי משפחה שאני אוהב, כולם בריאים, יש פרנסה, אין סיבה מיוחדת לא להיות מאושר. חוץ מהמספר הזה 42, וההרגשה (השולטת ללא הצדקה) שזה הולך ונגמר.

Wintercoats - Working on a Dream

Wintercoats - Working on a Dream from Cascine on Vimeo.

שחור לבן צהוב

Black and Jewish (Black and Yellow Parody) from Kat Graham

אני בדרך-כלל לא אוהב פרודיות במוסיקה. אני אוהב הומור, אבל פרודיות שיעשו על פוליטיקאים ולא על תשמישי הקודש שלי. המקרה הזה יוצא דופן - מדובר בפרודיה לשיר Black and Yellow, הגירסה הפרודית  נקראיית Black and Jewish והיא הרבה יותר מוצלחת וגם קורעת מצחוק. הגר זאב עם כבש ? טוב אם הם רק היו מכירים את כל היהודים השחורים שיש בארץ (ואני מתכוון גם למרוקאים ותימנים), ולא רק את הפולנים הלפלפונים של ארה"ב, אז הדברים היו נראים אחרת. אבל טוב שהם לא מכירים, כי כך יד הדימיון הטובה שלהם יצרה את מה שיצרה. איכשהו אף-אחד מהם גם לא חשב על איימי וינהאוס שהיא היהודיה השחורה האותנטית (בדיוק עברתי את שלב ההכחשה לגביה, אני רק עכשיו מתחיל להתאבל באמת. ודרך-אגב הפוסט הזה הוכן לפני מותה, ולא קשור אליה בכלל).

פיל גוד: Washed Out

Washed Out - Eyes Be Closed

בזמן האחרון אני קצת פחות בעסקי ההייפ, לפחות כמו שאני מבין אותו. כי כמו שאני מבין אותו הייפ זה לאו דווקא להתעסק במוסיקה עדכנית, אלא הרבה יותר במוסיקה שתופסת גל. ומה יותר תופס גל בימינו מצ'ילווב. Washed Out הוא שם הבמה של ארנסט גרין האמריקני, ומאד קשה להתעלם מהנוכחות של הלאבום החדש שלו ברחבי הבלוגוספירה העולמית, ואף המקומית. אחרי שני EP מצליחים, הוא הוחתם בלא פחות מאשר הלייבל הסקסי Sup Pop. היחוד של האלבום שלו Within and Without הוא ההפקה שנעשתה בשילוב עם Ben H. Allen מפיק ההיפ-הופ, שמנסה לעשות צ'ילווב שלא ישמע כמו צ'ילווב. האם זה הצליח? ומה זה אמור לומר המשפט הסתום הזה - תוכלו לשפוט בעצמכם בשיר שבקליפ החדש הזה.

 

נבדק ונמצא פרימיום - קיץ של הופעות !

בריאן פרי בהופעה בישראל [תודה לראובן ברדך]

פתיחה- 

הבת הגדולה שלי כבר בחופש הגדול - מה שאומר שהקיץ הזה התחיל כבר באופן הכי רישמי. אתמול, אחרי ההופעה של בריאן פרי, היתה המון לחות באויר, תרנו אחרי בירה קרה, ומצאנו את הנחמה ב"בר נחמה", אבל האמת היא שפתיחה כזו אדירה לקיץ הזה לא היתה יכולה להיות. לורי אנדרסון האגדית עלתה עם מופע חדש שלא כל-כך עבד, בוב דילן האל נתן הופעה מנוכרת, אבל ליוחאי וולף, למשל, היה כיף  [כי בכל זאת כדאי לראות את בוב דילן לפחות פעם בחיים], היום ומחר Cut Copy, ואתמול בריאן פרי נתן הופעה של פעם בחיים !!!
אבל לפני כן כמה דברים אחרים:

Friendly Fires - Hawaiian Air
הבלוגים באינטרנט מחפשים עכשיו שיר קיץ. אני חושב שזה מאד ראוי. אני אוהב את האלבום שלהם בלי די. גם פאן גם שכל. גם בצחוקים גם בציניות ובעיקר - קיץ !



Bon Iver - Calgary
 סטריאוגאם דירגו את האלבום Bon Iver כאלבום הכי טוב בסיכום החצי שנתי [וההיפסטרי להחריד] שלהם. אני יותר מבין [גם אם לא מסכים] את הדירוג החצי שנתי של NPR, שגם בו האלבום של Bon Iver מככב. שלא תבינו לא נכון: זה אלבום מצויין, ו-Calgary הוא אחד משירי השנה שלי, עכשיו גם עם קליפ חדש.

Kanye West - Mama's Boyfriend
לפני שנה השיר הזה יצא כקליפ בפייסבוק שבו רואים את קניה עושה את הראפ לשיר בכיתה של תלמידים או סטודנטים - עכשיו הוא כבר מוקלט והפך לשיר ממש. מזכיר בסגנון את וילי סמית'. אם כבר וילי סמית' אז שאלו אותו פעם: מה הדבר הכי חשוב שגבר יכול לעשות בשביל הילדים שלו? והוא ענה:לאהוב את אמא שלהם [ואת זה הוא ענה אחרי שכבר היה גרוש].  אחד המשפטים הכי חכמים שאי-פעם שמעתי !

הופעות פרימיום - בריאן פרי

הפלייליסט של ההופעה [תודה לדיויד סל]

מפי שרון רז המלך: "מי שאוהב את רוקסי מיוזיק ואת בריאן פרי שהוא רוקסי מיוזיק עשה טעות כשלא הגיע. תמורה כספית מלאה. ההופעה אמש היתה כמעט מושלמת. חמה, מקסימה, נהדרת. ההופעה הכי מהוקצעת שאי פעם היתה כאן. הכל מלאכת מחשבת ותכנון של איש אחד מוכשר בטירוף שאני אוהב ומוקיר מגיל 12. הרכב פגז, עשיר, מלא, כל פרט מתוקתק, הכל מדוייק. הגיטריסט הותיק הוא כריס ספדינג הנהדר. הצעיר היה טוב גם. המתופף המקורי השני של רוקסי מיוזיק אנדי ניומארק. וכל השאר. גם חזותית עם הוידאו מאחור ועם הרקדניות וההעמדה והכל. מושלם. בחירת שירים מופלאה. לא מאמין שהיה את השיר הזה כאן מהתקליט הראשון שאני כה אוהב. לא האמנתי גם על שירים נפלאים אחרים. יוצר ענק שסוף סוף הגיע לכאן. הקהל היה נהדר והאווירה מחשמלת. אני התענגתי על כל רגע, על כל שנייה, על כל שיר וכל ביצוע. היה נפלא כל כך אמש."

מבחינתי, היה פנסטסטי, ואני לא אוהד כזה שרוף כמו שרון. אני מצטער שלא שתיתי את הבירה לפני שהתחילה ההופעה- בהיכל התרבות יש רק קפה ומשקאות קלים. לקח לי קצת זמן להיכנס אליה, אבל כבר בשיר הרביעי הייתי עד כדי כך מרוצה שלא היה איכפת לי לאן ההופעה תלך משם. לשימחתי היא רק המריאה עוד למעלה. זה היה ערב של הרבה שיאים: הביצועים המופלאים לשירים של רוקסי מיוזיק, החידושים המלהיבים לשירים של דילן, אפילו השירים השרמנטים והשמנונים שלו עברו טוב. שמחתי שהוא התחיל עם I Put a Spell On You, ולא חשבתי שאני אתרגש באמת מההדרן השחוק והצפוי של Jealous Guy, עם השריקה הכי מפורסמת בכדור הארץ. זו היתה הופעה כל-כך מלהיבה שבאמת חבל שהיא לא היתה בעמידה. באיזשהו שלב ב- All Along The Watchtower אכן עמדנו ורקדנו, כל הקהל...חבל שלא עשינו את זה קודם.

עינב שיף כתבה בוואלה: " מדובר בפרפורמר אולטימטיבי שעושה כבוד לאמנות באשר היא אמנות ומצליח לשלב ז'אנרים ועולמות לכדי אג'נדה אחת מרתקת... הגיוון של פרי התבטא בעיקר בדינמיות המוזיקלית של השירים. בחלק מהם פרי הבליט את הסקסופוניסטית המצוינת שלו שחשמלה את המקום בסולואים מהדהדי צלילי אייטיז. בחלק אחר בלטו שני הגיטריסטים החשמליים שלקחו את השירים לאזורי הסבנטיז, בין סולואים של רוק אצטדיונים לקטעי נגינה הלקוחים ישירות מהלקסיקון של הרוק המתקדם. פרי עצמו ניגן היטב במפוחית ובקלידים ונע בקלילות בין עמדת הסולן שנע בחופשיות ללא קשר ללהקה, לבין עמדת המנצח שמסמן למתופף מתי להיכנס כדי לגרום לקהל לאבד את זה."
ומעבר למוסיקה זה היה רגע בחיי שבו הסתכלתי על בן-אדם שעם כל הפרפציוניזם שלו, בעיקר מרשה לעצמו להיות מה שהוא, בלי להתנצל. להיות בריאן פרי: מוסיקאי-גלאם-רוק -אוונטנגרדי שמתעקש ללבוש חליפות גם בקיץ שלנו-ושמופיע עם רקדניות גו-גו וסרטוני וידאו קיטשים, ובכיף !
התמונות הכי טובות נמצאות במאקו. והנה ביקור של בריאן פרי באוזן השלישית [ותודה לגלי גונן שהפנת את תשומת ליבי לרוב הכתבות]

משהו דומה להופעה שהיתה בארץ [רק שאצלנו אחרי ההתקף לב הוא בא יותר רזה]:


השיר שחסר לאורית הגדולה [שסוף-סוף פגשתי אתמול]
Roxy Music -A Song For Europe
ועוד כמה שירים טובים שהיו בהופעה:
Sign Of The Times, Bitter-Sweet, In Every DreamHome A Heartache, All Along the Watchtower, Boys And Girls, Like A Hurricane, Make You Feel My Love

אלבום בהזרמה

האלבום D של White Demin  הוא באמת אלבום ה..שבוע שלי. הם מצליחים מאד באוירת הוינטאג' שלהם. שירים שנשמעים כמו מהסבנטיז. הערבוב המוכר של בלוז קרנצ'י עם סול, אבל עם איזה טאץ' סטילי דאני ונגינות גיטרה מורכבות. נפלא ! להזרמה מלאה. זה היה שיר השבוע.


והנה קטע עוד קטע שלהם בהופעה:


מעבירים לוינטאג'
Steely Dan - Reelin' in the Years
השבוע היה שבוע וינטאג'. אבל אם שמתם לב אז כל השירים היו דווקא חדשים, רק עם ניחוח של וינטאג'. השיר הבא, לעומת זאת, הוא ממש מפעם: עודד גילבוע טוען שג'ימי פייג', שיודע דבר או שניים על נגינת גיטרה, אמר שזהו סולו הגיטרה המוקלט הכי אהוב עליו !

הפינה של יואל גינור
יואל גינור עוד לא יודע שיש לו פה פינה. אני מקבל ממנו בכל יום לפחות 10 המלצות לדברים מדהימים, אז לא אזרוק לכם עצם, הכיוון הוא איכותי פולס פלוס, אני אשתדל להביא את הדברים היותר קומניקטיבים, כי אחרי הכל הרעיון של רדיו פרימיום להמונים הוא שזה יהיה להמונים.

Miles Davis -Sanctuary
The 6th track of Miles Davis' 1970 album "Bitches Brew"

שתהיה לכם פרימיום של שבת !

התשוקה לנעלים

בדרך-כלל אני לא מתלהב, ולא נופל בפח כזה. אבל נעלי Converse (בשבילנו All Star) עשו פרסומת עם שיר שנקרא Desire שמשתתפים בו הזמרים הבריטים:  Paloma Faith, Graham Coxon , Bill Ryder-Jones. השיר כשמו מלא תשוקה ולהט של רוקנרול. יש לזה גם אפשרות לקליפ אינטראקטיבי (לא ניסיתי). השיר מעורר כמו קפה. הקליפ קריפי במיוחד: יש בו נחשים, תמנוני ענק, מראות שבורות, אש בערה, לכו תחפשו בו נעלים.

BSP - קליפ השבוע

קליפ השבוע שלי הוא השיר הבא של  British Sea Power, יש בו סיפור אהבה, הפגנות של ירוקים, מסיבה פרועה, עירום וציצים, וגם השיר טוב - ומה אנחנו צריכים יותר מציצים? אח"כ חשבתי שדברים כאלה אי-אפשר שיהיו בארץ. אנחנו לא עד כדי כך מופרעים. במיוחד עירום ברחובות עם הערבים והדתים זה לא הולך. במחשבה נוספת, איפה בדיוק זה יכול להיות ? באנגליה? אולי בהולנד וסקנדינביה.

British Sea Power - "Who's In Control" from British Sea Power on Vimeo.

נבדק ונמצא פרימיום: אפלה מאירה

זה בכוונה בשחור-לבן

אוטוטו פורים, ובפורים תקבלו מנה הגונה של קליפים הומוריסטים וצבעונים שיעשו לכם שמח לחג, אבל בינתיים הצטברו שירים פרימיום ששיגעו אותי השבוע. האוירה יותר אפלה, או לפחות שחורה לבנה:

1. להקת The Raveonettes היו כאן כבר בבלוג, הם צמד דני שעושה שוגייזינג, והשיר בקליפ למעלה Recharge & Revolt הדליק אותי. גם אחרי 10 האזנות לא הצלחתי למצוא פזמון, אבל זה לא משנה. אולי אפילו להיפך

2. עדין בסקנדינביה, שיר חדש ומעולה ל- Fever Ray מתוך פסקול לסרט Red Riding Hood, השיר נקרא The Wolf איך לא?

3.עוד באותה אוירה, Tying Tiffany בשיר Show me what you got. מזכיר את קריסטל קסלס.



4. הקליפ החדש של דירהוף הוא מספיק אפל וקודר ולפחות מפוצץ ראשים ומשפריץ את כל המחשבות שלהן.



5. גילית את אמריקה שסקס מוכר. אבל לא רק אני גיליתי, בזמן האחרון יש כל מיני קליפים עם רמזים מיניים עדינים. אני חושב שכשזה נעשה בטוב טעם, אז אין בכך שום דבר רע. להיפך, המודל של סקס מועדן שנראה מבוסס על אהבה, עדיף על כל האופציות האחרות שהאינטרנט מאפשר. השיר הזה נשמע כמו שזירו-7 היו עושים דאב סטפ, והוא בכלל ישראלי - ממש יפה.

J.Viewz - Oh, Something's Quiet (feat Kelli Scarr)

נישוקים חיבוקים וקרציות ...

הקליפים של 2010 - חלק ב'

פרימיום בומבסטי
הלו ! וואו ! כשבאים לסכם את השנה המופלאה הזו, חייבים לומר שנעשתה קפיצה עצומה בכל מה שקשור לקליפים, אולי בעקבות מותו של מייקל ג'קסון, וללא ספק בהשפעתה של כוכבת הפופ הפרובוקטיבית ליידי קוואה קוואה. הקליפים השנה היו דבר בפני עצמו, מיני סרט קולנוע, והרבה מאד לזעזע. בסופו של דבר יצאנו מעושרים. קשה לי מאד לדרג מה יותר ומה פחות, קחו בחשבון שמה שלמטה שווה יותר פאוו-פאוו.
חלק א' האנטי ויראלי נמצא פה

15. UNKLE - Follow Me Down
יש כאן ציצים אפורים, וזה מספיק


14. Robbie Williams and Gary Barlow - Shame
הקטע ההומוסקסואלי כאן כל-כך מלבב שזה מביך - לזעזע בעדינות. אוחצ'

13. OK Go - This Too Shall Pass
בתכלס, נמאס מכל הקונצים של OK GO. אבל זה עשה כ-כך הרבה רעש והתפעלות, שלא ניתן להתעלם

12. Klaxons - Twin Flames - אזהרת צפייה
אומנות מעולם לא היתה מפורשת כל-כך מאז שיש פוטושופ. אין צורך בדימיון יותר. הכל ישר לפנים, בלי לחשוב. זה קליפ המזעזע לא בגלל שיש בזה יותר מידי סקס, אלא בגלל העיוותים באברי הגוף. זו הגירסה המפורשת לפרסומת: "כשאתה שוכב עם החברה שלך, אז אתה שוכב עם החבר של החברה שלך (איכס), ועם החברה של החבר של החברה שלך (אחלה).."

11. Goldfrapp - Rocket
האלבום בלתי מספיק, אבל הקליפ דווקא כן. תראו מה קורה כשאשה ממש כועסת, וגם מתעצבנת.


10. These New Puritans - We Want War
חוץ משם השיר, זהו אחד הקליפים היותר אסתטים ונעימים שיצאו השנה


9. Devendra Banhart - Foolin' - אזהרת צפייה
הטירוף התחיל


8. Mark Ronson & The Business INT - The Bike Song
קליפים עם אופניים זה כל-כך אייטיז וספורטיבי


7. Hot Chip - I Feel Better
זה קליפ כל-כך מוזר, והוא גם מכיל את יסוד הפלאש-כישוף שנפוץ בכל-כך הרבה קליפים השנה. כאילו שמצאו אפקט חדש שלא עלו עליו עד עכשיו.


6. Lady Gaga - Telephone ft. Beyoncé
ליידי גאגא עם קליפ המיני-סרט יחד עם ביונסה. וורי רוד.

5. Gorillaz - Stylo
הויז'ואל תמיד היה חלק נכבד מהגורילז, והשנה הם התעלו. בעיקר מוסיקלית אבל גם בזה:


4. Grinderman - Heathen Child
ניק קייב עוד ממציא את עצמו. לא בן טוב יותר של עצמו


3.The Black Keys - Next Girl
לט מי ז'סט טרנסלייט ד'ה סבטייטלס טו יו אול: זה לא הקליפ הרשמי של השיר, זה ניסיון של הלייבל למשוך את תשומת לב האנשים לבלק קיז. להקת בלק קיז חושבים שזה לא מצחיק, שהדינוזאור מגוחך ושהחתיכות כוסיות מידי, ולמה הן הולכות מכות בכלל? אני חושב שהקונטרסט בין הציצים לשיר מאד יפה.
(ויש עוד אחד משגע כאן)


2. LCD Soundsystem - Drunk Girls
בתחילת השנה נדמה היה שלא יהיה קליפ מוחץ ממנו. בעיקרון, כלבים עושים ניסויים בבני-אדם. עד כמה שניתן לקרוא לזמרים בני-אדם. סוג של.
(ויש עוד אחד משגע כאן)


1. Kanye West - Runaway
קנייה ווסט הכין מיני מחזמר מתוך השירים של האלבום שלו- כאן תוכלו לצפות בסרט באורך 35 הדקות, תמצאו זמן ותעשו זאת.יש בו סיפור על רומן עם ציפור פניקס נקבה, בעלת ציצים ברוכים, והוא יוצא די שמוק לדעתי, עם הרצון שלו שהאישה שלו תהיה אלוהית ומיוחדת. הצד השני של המטבע הוא שקניה ווסט חושק באישה פלקטית ולא אנושית, וזה גם כן לא משהו, אכן "פנטזיה אפלה ומעוותת". הרבה אש, תמרות עשן, זיקוקי דינור וחרטא ברטה יש בסרט הקצר הזה, אבל ברגע שבו הבלרינות רוקדות, אתה מבין שהקניה הזה בהחלט מתקשר עם האלוהות.


קליפים בונוס:
ארקייד פייר הוציאו קליפ מיוחד ואינטראקטיבי לשיר We Used to Wait
וקליפ המבויים ע"י ספייק ג'ונז לשיר The Suburbs

הקליפים של 2010 - חלק א'

הקליפים של 2010 - חלק א'

אנטי ויראלי
הכל נהיה פה אישי. העולם הפך ליער ענק שבו קשה מאד להבדיל בין העצים, גם כשהם שרופים. כשיש כל-כך הרבה מוסיקה לשמוע, אין אף בר סמכא שבעולם שיכול לקבוע מה טוב ומה לא, או מה חשוב ומה לא. כתוצאה מכך הקליפים של 2010, ספקטקולרים, מופקים להפליא ובעיקר עושים הכל, פשוט הכל כדי לזעזע אותנו. לא משנה אם את ליידי גאגא, ניק קייב או דבנדרה כולם רוצים שנשים אליהם לב. אז לקליפים האלה יוקדש חלק ב' של הסיכום. חלק א' של הסיכום ינסה להציג את הקליפים היותר אישיים, אלה שמספרים בד"כ סיפור אנושי פשוט וכייפי. לא תמיד עם סוף טוב, אבל בכל זאת צובטים בלב. עוד דבר ששווה לציין, אני גם אוהב את השירים של הקליפים האלה, לא פחות מקליפים עצמם, לפעמים יותר, ואף אחד מהם לא ויראלי..

12. Munk - La Musica
תראו לאן הפטפוניזם יכול להוביל. הדירות קטנות, ואין מקום לתקליטים אז הם תקועים במטבח, ואתה צריך להקשיב באוזניות כדי לא להפריע לביצים במחבת, שלא יתעוררו, ויבקעו פתאום. יכול להיות מאד לא נעים. סרטון שמתחיל מהסוף להתחלה, בעצם להיפך. כואב הלב, על התקליטים, כמובן. דווקא בגלל שהסוף ברור, הקליפ הזה כל-כך חמוד... היא לא יכלה פשוט לקרוא לו לאכול? איך הוא יכול לשמוע שהאוכל מוכן ככה?


11. Stornoway - Watching Birds
ענף ספורט חדש לאולימפידה והוא איגרוף שחמט. מיועד ליאיר לפידים למינהם


10. Metals - Drop Your Guard IllusivePromo
ברור שעדיף שלא תהיינה מלחמות, אבל אם כבר חייבים אז שתהיינה מלחמות קרטון. באוסטרליה כנראה לא כל-כך משעמם כמו שאנחנו חושבים, אבל בכל זאת כנראה שיותר משעמם מאשר אצלנו ובשביל הכיף הם מנהלים מלחמות קרטון משגעות, כאן דוגמא אחת. אבל יש הרבה יותר. זה כל-כך חסכוני בחיי אדם וידידותי לסביבה שאני חושב להמליץ על כך לאחמדיניג'אד. אני אומר לו:" אחמדיני מה עדיף? מלחמת אטום או מלחמת קרטון?...נכון..קרטון יותר זול, ולכן הוא עדיף!".


9. Operator Please - Back And Forth
Operator Please היא להקת פופ אוסטרלית שכבר הוציאה שני אלבומים, אחד מהם השנה. השיר הזה למעלה נקרא Back & Forth והוא להיט. לדברי הסולנית אמנדה, הוידאו קליפ מושפע מ- Carmen Miranda עם השיר ממה-יוקרו ! רק בלי הפירות.


8. AWOLNATION - Burn it Down
אני לא מאמין גדול, אבל כשאלוהים שולח לי סימנים כל-כך ברורים, קשה לי להתעלם. כי ממש במקרה הגעתי אל הקליפ הזה, אחרי הפגישה שהיתה לי במשרד, וככה הרגשתי בדיוק !


7. Wild Nothing - Chinatown
כלב שהולך לאיבוד זה ממש שובר את הלב. לבעלי נפש רגישה, הכינו ממחטות. הוא גם מאד מזכיר לי את העורך הראשי של הבלוג הזה.


6. Ramona Falls - Russia
המסר של השיר יושב כל-כך טוב עם הקליפ. זה לא: 'מעט מידי- מאוחר מידי', זה: 'יותר מידי - מוקדם מידי'. מאכזב לטובה.


5. Cee Lo Green - No One's Gonna Love You
השיר שאני מחשיב כשיר הכי רומנטי בעולם שנקרא 'No One's Gonna Love You' , הפעם בחידוש של Cee Lo Green, די מחוויר לעומת המקור המצמית של Band Of Horses, אבל הקליפ כזה כייפי ויש בו זוג אוהבים, ציצים ותמימות, אז מה אפשר לבקש יותר מזה. הקליפ מתחיל באווירת בוני וקלייד, או תלמה ולואיז (אם תרצו) ואני לא אגלה לכם את הסוף - כדאי לכם לצפות.


4. Adrian Lux - Teenage Crime
השיר מצא-חן בעייני לפני הוידאו, אבל גם הקליפ מלא חטאים. השנה השיח בציבורי התמלא בטורים אישיים המתארים כמה חיי הנישואים כובלים, וכמה קשה לגדל ילדים . גם אני וגם אישתי נכנסו לחיי הנישואים בשביל להיות ביחד, ומצאנו את עצמנו עסוקים מידי מכדי להתראות יותר מידי, אפילו בסופו של יום. גם אנחנו חשבנו שכאשר יהיו לנו ילדים נמשיך לחיות את חיינו באותה הצורה, עם כל השטויות שהיו לנו בראש, ושחשבנו שהם הכי חשובים בעולם, כמו: קריירה, לצאת לבלות בפאבים ולפגוש חברים (יש כאן אירוניה למי שלא הבין). מי שמנסה להמשיך לחיות עם ילד כאילו אין לו ילד, הוא מכחיש יילדות סידרתי. הוא מכחיש את ילדותם של ילדיו ומכחיש את ילדותו שלו. יש זמן בחיים שאתה הופך לפחות חשוב ממישהו אחר. זה לא ברור למי שלא נמצא בתוך זה. אני לא חושב שיש ילד שמובן לו כמה הוא חשוב להוריו. מצד שני לא מפסידים כלום, אלא מחליפים דברים: אף פעם בחיי לא טיילתי כמו שאני מטייל כשיש לי ילדים, ואני לא עושה את זה אף פעם לבד, תמיד יש לי אותם. וחוץ מזה שכך הכרנו המון חברים חדשים. הפסקתי לעשן, התחלתי לחשוב על דיאטות בצורה רצינית (בינתיים אני רזה במחשבות, ויש לי קוביות משוקולד בבטן), וגם למדתי לדבר עם אנשים מבוגרים. האמת שאף פעם לא אהבתי ילדים, עד שנולדה לי אחת, ועכשיו אני אפילו אוהב ילדים של אחרים. אני רואה בהם את הפלא, אני רואה את ניצוץ היהלום שבהם, אני רואה כבר איך הם יהיו כשיגדלו, אבל אני מצלם אותם כמות שהם, ברגע הזה, עם הבוסריות, עם שמחת החיים. אני גם רואה אותי בהם. כבר לא מקנא בילדים אחרים, כבר יותר סולח, ומשתדל למצוא זמן לכתוב על זה. בוא נאמר שאני רואה בילדיי את היצירה הכי גדולה שלי, לא תמיד יש לי סבלנות אליהם, אבל כמעט תמיד הם לפניי.


3. J. Cole - Who Dat
לקיטש יש שם רע, ובצדק. אבל כשעושים אותו טוב, הוא לא אומנות? אש ותימרות עשן והרבה וואה-וואה-ווי-וואה


2. The Wombats - Tokyo
להשתולל זה תמיד מתחיל בחוויות ונגמר בכאב ראש, אבל אם מביימים את זה טוב ובטוקיו, עם יפניות סקסיות ושיר טוב ברקע, זה אפילו יותר טוב מהתפרעות .


1.Florence+The Machine-Dog Days Are Over
העורך הראשי (בתמונה למטה) ואני נוהגים לצפות יחד בקליפים בבלוג כשהוא יושב על ברכיי. הטעם שלו דומה לשלי, משתנה מ-K'naan ל- Elbow. הוא גם מאד אוהב את הסיכום של 2006 מתוך פסטיבל סיכום העשור ואת Belle and Sabastian. לאחרונה אנחנו מקשיבים להופעה של Florence and The Machine מתוך פסטיבל גלסטונברי, הופעה שמרגשת אותי כמעט עד דמעות בכל פעם מחדש, במיוחד הקטע של הפעלת הקהל בסגנון "עודד אמר להרים ידיים" שלקראת סוף הקליפ, ואני שואל את עצמי למה? האם זו המוסיקה, או שזה משהו פשיסטי כזה. ההרגשה שלי היא שיש בליבנו אור נקי וטהור, שרוצה להתחבר לאור נקי וטהור אחר, ועדיף לכמה שיותר אור. יכול להיות שמישהו אי-אז בהיסטוריה ניצל זאת פעם אחת כדי לעשות מעשים איומים, אבל בהופעה של מוסיקה, שכולה התממשות של רצון טוב ואהבה, זה רק טוב.

נבדק ונמצא פרימיום: אש בלב

יש חודש עד שהשנה הזו תגמר, או כמו שאומרים היום "תסתיים", ובכל זאת, בכל מקום מתחילים את סיכומי השנה. יש סיכוי קלוש שיצא משהו משמעותי בחודש הקרוב, כי אוטוטו חריסטמס וכאלה, וגם מה שיוצא זה אלבומי מיינסטרים שלא ממש חייבים לשמוע, כמו: נורה ג'ונס (דווקא הקשבתי, וזה באמת מיותר), ריאהנה (האלבום הכי חלש שלה), בלאק-אייד-פיז (הפעם הם מצדיקים לגמריי את מוניטין הזוועה שיצא להם), וגם זאת שזכתה בכוכב נולד באנגליה (יש גבול גם לסקרנות שלי). בכל זאת המונה דופק גם כשיש סיכומי שנה, ואם בטעות יפול משהו ששווה, אז נמצא דרך להביאו לכאן. אם לא עכשיו אז בתחילת שנה הבאה. אני מתלבט אם להתחייב מראש לתאריכים לסיכומים, כי מצד אחד זה יכול ליצור ציפיה, ומצד שני זה מלחיץ. מצד שלישי הפתעה זה תמיד מגניב: אתה יושב לך ככה בעבודה, או באמצע הלביבות של שיעורי הבית, ופתאום יש סיכום חדש. אז זה ממש קרוב, ועד אז כמה עידכונים של הרגע האחרון, שאחריהם יהיו כאן בעיקר סיכומים:

1. להקת Museum of Bellas Artes השבדית בשיר Watch The Glow - זה אפרופו אש .

2. שיר וקליפ חדש שכאילו נכתבו על מה הדליקה הגדולה שלנו. רק ששם זה ביולי, ואנחנו בפאקינג דצמבר.

Laura Veirs - "July Flame"

3. להקת Seabear האיסלנדים הוציאו בתחילת השנה את האלבום המוערך We Built A Fire, מתוכו השיר היפה:

Seabear - Fire Dies Down


4. יכול להיות שהדינוזאורים נכחדו בשריפה גדולה?

Totally Enormous Extinct Dinosaurs - Household Goods



5. החיים שלי יותר מעניינים ממני: אש משתוללת בכרמל. רק לפני כמה שבועות הילדים שלי היו שם בטיול מהצופים, ולנו לילה שלם בחניון "שוויצריה הקטנה", בשבת שעברה התלבטנו אם ללכת לחי-בר של היחמורים (במביז בשבילכם) באותו המקום. בבית אורן הילדים שלי רכבו לא פעם על סוסים, במסעדה בכניסה לקיבוץ אכלתי כמה מהסטקים היותר טובים שלי בחיים, ובאולם האירועים שבקיבוץ חגג לא מזמן חבר מהעבודה את בר המצווה לבן שלו. אין מילים לתאר את העצב והאימה של היום הזה. להבות דצמבר מראות לנו שאנחנו קצת יותר קטנים ממה שאנחנו חושבים. לבקש עזרה ביום כזה, זו הבגרות הכי גדולה שלנו. מי היה מאמין? מי היה מאמין שאין אפילו אוירון-דוד אחד במדינה ?
באמצע כל הבלגן הזה התקיימה אתמול הופעה של ברי סחרוף בקיבוץ הזורע. רציתי לבוא עם חולצה קרועה לאות אבל, קיוויתי שהיא תבוטל. ברי סחרוף אמר בתחילת ההופעה שההתלבטות היתה גדולה, ובסופו של דבר ההופעה מתקיימת, רק כי לא ניתן היה לדחות אותה למועד מאוחר יותר. אני חשבתי לעצמי שכל עוד אנחנו חיים, אז צריך לחיות. ברי סחרוף מגיע עם להקה של 9 נגנים, כולל אותו. לא יודע למה לא מייצרים יותר מוסיקאים כאלה. כל אמני האינדי נשמעים בפגייה לעומתו (אבל אחרי האוניברסיטה של מינימל קומקפט כל אחד היה נשמע אחרת). זו היתה אחת ההופעות הכי גדולות שהייתי בהם בחיים. הרפרטואר שלו מדהים, כל-כך הרבה שירים שהם הימנונים, כל-כך הרבה שירים שחודרים ללב של כל-כך הרבה אנשים - נכסי צאן ברזל ממש. המוסיקליות שלו וירטואוזיות: בקלות הוא מדלג בין טכנו, מזרחית, יוונית, חומות גיטרות וניו-וייב, מצד אחד מינימל קומפקט מצד שני האריס סאן, והכל בעברית ! כוס אמו ! (במובן הטוב של המילה). הלהקה שלו הזכירה לי את הלהקה של לאונרד כהן: יש בה עוד, יש בה חצוצרה, סקסופון, וכמובן בס גיטרות וכל השאר. את גידי רז, "על הגיטרה והסמפלר" (בצד ימין של התמונה), אני מכיר מכיתה ז'. אני לא בטוח שהוא היה זוכר אותי כי לא למדנו אף-פעם באותה כיתה, אבל היינו ביחד גם בתיכון, והוא נגן גדול ! רציתי נורא לבוא להגיד לו שלום, אחרי שלא התראינו יותר מעשור. חשבתי עלינו מופרעי הנפש של המוסיקה, שגם אחרי גיל 40 זה מלווה אותנו, אין ספק שזה סוג של מחלה. קצת היה חבל לי שהסאונד היה כל-כך סמיך, ואי-אפשר היה לשמוע כל אחד מהכלים בנפרד. אולי זו מערכת ההגברה, אולי זה האקוסטיקה של האולם.

ברי סחרוף - מונסון


באופן אישי אני אוהב את "מונסון", "לאהוב את עצמך" (לא מול המראה), "כמה יוסי", "עוד חוזר הניגון", "מפנה מקום", "החיים שממול" והיו עוד אלף כמוני שאהבו את השירים האלה, באופן לא פחות אישי ממני. הוא גם ניגן את "כפיים" של פוליקר, "עיר מקלט" של אהוד בנאי, "בום-פם" של האריס סאן, ומה שאני הכי אוהב אצלו שהוא יודע, מקרוב, שכולנו "עבדים", ורוצים להיות חופשים, "רק ממה אלוהים? ממה?" .באמת למה לא מייצרים עוד מוסיקאים כאלה ?

6. ולסיום , בכל זאת חנוכה וזו הסופגניה הגדולה ביותר שאתם יכולים להרשות לעצמכם:

שהאדום היחידי שתראו השבוע זה ריבה:
חג חנוכה פרימיום שיהיה לכם !

נבדק ונמצא פרימיום - תחילת עונת הסיכומים

אני מניח שכולם יתחילו מיד בסיכומים, וגם פה מתוכננים כמה. בינתיים יש עוד דברים שמוכרחים גם בסוף נובמבר לעשות את השנה הזאת, והם מובאים לכאן רק לכבודכם:

1. הקליפ החדש והמזעזע של הקלקסונס - ראו הוזהרתם. לא בגלל שיש בזה יותר מידי סקס, אלא בגלל העיוותים באברי הגוף. זו הגירסה המפורשת לפרסומת: "כשאתה שוכב עם החברה שלך, אז אתה שוכב עם החבר של החברה שלך (איכס), ועם החברה של החבר של החברה שלך (אחלה).."

2. פעם שנייה שאני צריך מתווך בשביל להתלהב משיר של The Naked and Famous, שנשמע כמו חיקוי של MGMT. הפעם היה זה אמיר אשר, שעושה בדיוק מה שחשבתי לעשות פעם, וזה תוכנית רדיו שמסכמת את המוסיקה החדשה. בגלל שהטעם שלנו שונה יוצא שהדגשים שלו שונים לגמריי, וזה עוד הוכחה לכך שלהגיש מוסיקה זה הרבה עניין של טעם אישי, ולפעמים זה כל העניין (לפלייליסט המצויין של אמיר אשר) . בשבוע הבא יובאו כאן כמה שירים בעקבות השפעתו החיובית.




3. וואייט לייס, עושים שוגייזינג כזה, לפעמים זה מצליח להם יותר, כמו פה:

white lies - bigger than us from EL NINO on Vimeo.
4. אני מודה שהתפלאתי לשמוע ששוגייזר (גלי גונן) מחשיבה את סיניור של רוייקסופ כאחד מאלבומי השנה. המקרה הזה ישפיע על איך שסיכום השנה יראה כאן. הוידאו שווה:


That Go Röyksopp 'Senior' from Rokkit on Vimeo.
5. Sufjan Stevens Too Much - אם היה חסר לכם מימד חזותי לטירוף של האלבום החדש של סופיין סטיבנס, אז קבלו את ההשלמה הנדרשת. משהו לא פחות פסיכי מהשיר.



6. ולסיום קליפ חדש ללהקת הצ'ילוייב, אקטיב צ'יילד. אפרופו קדחת אייל שני - קליפ גם יפה וגם אופה.


שתהיה לכם פרימיום של שבת

ארקייד פייר בויז'ואל

אני לא מבין בדיוק את הקצב של ארקייד פייר. לקח להם קצת זמן עד שהגיע הקליפ הזה. כיאה לקלאסיקה ולאלבום עם משמעות הם לקחו במאי רציני שיעשה להם קליפ שיהיה שווה. ספייק ג'ונז גוייס לעניין והוא בהחלט הבין את הפרנציפ.
לסקירה של האלבום
לקטעים מהופעה מיוחדת

נבדק ונמצא פרימיום: האמת היא השקר הישן

אנחנו חיים בתקופה כזו שמדברים הרבה, כותבים הרבה, יש רשתות חברתיות, יש איי-פון ועוד כל מיני סוגים של טלפון (שאני לא זוכר את שמם) שמקבלים מיילים, ובכלל שמח בפס הרחב. וכך יוצא שהאינטרנט, שהיה פעם מקום פרטי שבו כולם פיתחו אלטר-אגו ושם בדוי, הפך להיות המקום שבו כולם חושפים את עצמם עד ערווה. האמת היא השקר הישן, אבל אנחנו ממשיכים להשתמש בה, כי אין לנו משהו אחר להראות. אני רק רוצה לומר משהו קטן לפני שאנחנו מתחילים להאזין למוסיקה: "אני לא באמת מאמין למה שכתבתי כאן" (אני מקווה שהבנתם את ההומור הדק). מה שכן נשאר זה המון סקס באינטרנט, וזה עדין המקום שבו אפשר לראות הכל. אז הפעם בנבדק ונמצא פרימיום, סרטוני וידאו סקסים במיוחד (בטוב טעם - שום דבר גס):

1. Chromeo - Hot Mess - למעלה כרומאו, בקליפ שהוא פשוט חלום רטוב של כל גבר,כל שכן שוטר. השיר ממש לא ממש חשוב.

2.Hank & Cupcakes - Aint No Love Ft. Shane MauX - שיר רוקי נחמד יש לו קליפ ציצים עוד יותר נחמד.



3. Lykke Li -Get Some - אם כבר ציצים אז הקליפ הרישמי האמיתי של השיר הזה, יצא עכשיו והוא סקסי חריף.

4. Leather Hands - Vertical Lines, ואם כבר ציצים, אלה ממש שווים:



5. באותו עניין: אף פעם לא תהיתם כיצד מזדווגים דינוזאורים (אני יודע שעל זה אתם חולמים בלילות).

6. וכך נראיית האמת באינטרנט: מזכיר מאד ציטוט מהאלבום החדש של קניה ווסט: "פוסי ודת".

7. בטח שמעתם: שהחיפושיות התחילו למכור שירים בiTunes ובטח שמעתם שמייקל ג'קסון עלה מן הקבר להוציא אלבום חדש. ויש לו סינגל חדש Hold My Hand.

טעמתי אצל אחרים:
8. שוגייזר (גלי גונן) בפוסט טרי שכולל את להקת Luna שאהבתי.



9. פוראבר יאנג- נינה חוגגת יומהולדת שמח 65 לניל יאנג, כולל סקירה קצרה של הקריירה שלו. ואפרופו אמת ושקר: למטה פאלון עושה חיקוי לניל יאנג וברוס ספרינגסטין שמצטרף, גם לא בדיוק הוא עצמו. הקליפ מוקדש לנינה.

החיים שלי יותר מעניינים ממני: השבוע הייתי חולה ממש: חום ומיטה וכאלה, כאילו שחורף עכשיו. שכחתי כמה סטלה יש בזה. מעולם, אבל מעולם לא פיללתי לגשם, כמו בשנה הזו. ועוד פעם האמת באינטרנט: נראיית כך.

שתהיה לכם פרימיום של שבת !

קניה מחדש

האמת היא שלא היה לי כוח להקשיב לאלבום My Beautiful Dark Twisted Fantasy של קניה ווסט, כל שכן לצפות בסרט באורך 35 דקות עם שירי האלבום. אני לא מרגיש חייב להקשיב לכל מה שהוא עושה. הספיק לי הלהיט Power, לא התרשמתי מהסינגל Monster מתוכו, ושבעתי מאלבומו הקודם Heartbreak שנטחן כמו גרעיני פשתן בביתה של טבעונית. אבל בסופו של דבר התפתתי לצפות בסרט, ולמרות האינפנטיליות שבו הוא גאוני. יש בו סיפור על רומן עם ציפור פניקס נקבה, בעלת ציצים ברוכים, והוא יוצא די שמוק לדעתי, עם הרצון שלו שהאישה שלו תהיה אלוהית ומיוחדת. הצד השני של המטבע הוא שקניה ווסט חושק באישה פלקטית ולא אנושית, וזה גם כן לא משהו, אכן "פנטזיה אפלה ומעוותת". הרבה אש, תמרות עשן, זיקוקי דינור וחרטא ברטה יש בסרט הקצר הזה, אבל ברגע שבו הבלרינות רוקדות, אתה מבין שהקניה הזה בהחלט מתקשר עם האלוהות. בסופו של דבר מסתבר שמדובר באלבום כמעט מושלם, חוץ מכמה קטעים כבדים באמצע (ראו מונסטר). אמנם השימוש בגיטרות, בחצוצרות, בדאנס, בעיבודים תזמורתים, כבר אינו מהווה חידוש מיוחד בהיפ-הופ, אבל כשהוא מנוגן ביצירתיות ובמינון הנכון הוא מרגש. היום כל אלבום היפ-הופ חייב להצטייד ברשימה של אורחים לתפארת, וגם אם זה לא מהווה ערובה לאיכות זה מרתק מאד. חוץ מקיד-קודי וג'יי זי, שנדחף לכל אלבום, מתארחים כאן גם בון איוור וג'ון לג'נד שלוהט עכשיו, וכמובן המלכה ריאהנה. זה נחמד לראות את שיתופי הפעולה בין אומנים. זה נותן הרגשה של שלום עולמי (לפחות הם לא מחסלים אחד את השני). לא הבנתי את עטיפת האלבום, דווקא נראה לי שכיף להם.

Cee Lo Green

סי-לו-גרין הוא הסופגניה שאתם צריכים לפני חנוכה. הרבה יותר מזין והרבה פחות משמין. את השיר שלו Fuck You הוא כבר שר בתוכניות אירוח, כאשר במקום ה-"F Word" הוא שר "פוקס ניוז"(מצחיק). בסה"כ הוא מציע לנו דיסקו סול כייפי וזורם, שמתאים לנסיעות בכביש מהיר ופנוי בלילה (נסו ב..גרמניה). הדואט שלו יחד Lauren Bennett בשיר Love Gun חמוד ובנוי כמו תפאורה של סרט של ג'ימס בונד. Philip Bailey מלהקת "אדמה רוח ואש" מתארח ונותן לנו תזכורת לאוריינטציה הכללית. יש גם שירים באוירת סיקסטיז כמו Satisfied, ועוד קצת משחקים בהפקה, ושיר שנקרא Old Fashion בסגנון שנות החמישים, אבל בעיקרון זה נוצץ כמו כדור מראות של אולם דיסקו, שבו רוקדים נשים אלגנטיות בשמלות ערב אדומות יחד עם ג'ון טרבולטה בגירסה הדקה שלו, או יחד עם סי-לו-גרין בגירסת הסופגניה שלו. הכי אהבתי את החידוש ל -No One's Gonna Love You שהכרזתי עליו כבר בעבר כשיר האהבה הכי יפה לדעתי בעולם.

פורטוגל האיש

עוד שיר ללהקת Portugal The Man. מתוך האלבום American Ghetto וגם שיר השבוע שלהם. אהבתי גם את People Say.

לשרוף את המועדון

AWOLNATION - Burn it Down

אני לא מאמין גדול, אבל כשאלוהים שולח לי סימנים כל-כך ברורים, קשה לי להתעלם. כי ממש במקרה הגעתי אל הקליפ הזה, אחרי הפגישה שהיתה לי במשרד, וככה אני מרגיש בדיוק !