נבדק ונמצא פרימיום: אש בלב

יש חודש עד שהשנה הזו תגמר, או כמו שאומרים היום "תסתיים", ובכל זאת, בכל מקום מתחילים את סיכומי השנה. יש סיכוי קלוש שיצא משהו משמעותי בחודש הקרוב, כי אוטוטו חריסטמס וכאלה, וגם מה שיוצא זה אלבומי מיינסטרים שלא ממש חייבים לשמוע, כמו: נורה ג'ונס (דווקא הקשבתי, וזה באמת מיותר), ריאהנה (האלבום הכי חלש שלה), בלאק-אייד-פיז (הפעם הם מצדיקים לגמריי את מוניטין הזוועה שיצא להם), וגם זאת שזכתה בכוכב נולד באנגליה (יש גבול גם לסקרנות שלי). בכל זאת המונה דופק גם כשיש סיכומי שנה, ואם בטעות יפול משהו ששווה, אז נמצא דרך להביאו לכאן. אם לא עכשיו אז בתחילת שנה הבאה. אני מתלבט אם להתחייב מראש לתאריכים לסיכומים, כי מצד אחד זה יכול ליצור ציפיה, ומצד שני זה מלחיץ. מצד שלישי הפתעה זה תמיד מגניב: אתה יושב לך ככה בעבודה, או באמצע הלביבות של שיעורי הבית, ופתאום יש סיכום חדש. אז זה ממש קרוב, ועד אז כמה עידכונים של הרגע האחרון, שאחריהם יהיו כאן בעיקר סיכומים:

1. להקת Museum of Bellas Artes השבדית בשיר Watch The Glow - זה אפרופו אש .

2. שיר וקליפ חדש שכאילו נכתבו על מה הדליקה הגדולה שלנו. רק ששם זה ביולי, ואנחנו בפאקינג דצמבר.

Laura Veirs - "July Flame"

3. להקת Seabear האיסלנדים הוציאו בתחילת השנה את האלבום המוערך We Built A Fire, מתוכו השיר היפה:

Seabear - Fire Dies Down


4. יכול להיות שהדינוזאורים נכחדו בשריפה גדולה?

Totally Enormous Extinct Dinosaurs - Household Goods



5. החיים שלי יותר מעניינים ממני: אש משתוללת בכרמל. רק לפני כמה שבועות הילדים שלי היו שם בטיול מהצופים, ולנו לילה שלם בחניון "שוויצריה הקטנה", בשבת שעברה התלבטנו אם ללכת לחי-בר של היחמורים (במביז בשבילכם) באותו המקום. בבית אורן הילדים שלי רכבו לא פעם על סוסים, במסעדה בכניסה לקיבוץ אכלתי כמה מהסטקים היותר טובים שלי בחיים, ובאולם האירועים שבקיבוץ חגג לא מזמן חבר מהעבודה את בר המצווה לבן שלו. אין מילים לתאר את העצב והאימה של היום הזה. להבות דצמבר מראות לנו שאנחנו קצת יותר קטנים ממה שאנחנו חושבים. לבקש עזרה ביום כזה, זו הבגרות הכי גדולה שלנו. מי היה מאמין? מי היה מאמין שאין אפילו אוירון-דוד אחד במדינה ?
באמצע כל הבלגן הזה התקיימה אתמול הופעה של ברי סחרוף בקיבוץ הזורע. רציתי לבוא עם חולצה קרועה לאות אבל, קיוויתי שהיא תבוטל. ברי סחרוף אמר בתחילת ההופעה שההתלבטות היתה גדולה, ובסופו של דבר ההופעה מתקיימת, רק כי לא ניתן היה לדחות אותה למועד מאוחר יותר. אני חשבתי לעצמי שכל עוד אנחנו חיים, אז צריך לחיות. ברי סחרוף מגיע עם להקה של 9 נגנים, כולל אותו. לא יודע למה לא מייצרים יותר מוסיקאים כאלה. כל אמני האינדי נשמעים בפגייה לעומתו (אבל אחרי האוניברסיטה של מינימל קומקפט כל אחד היה נשמע אחרת). זו היתה אחת ההופעות הכי גדולות שהייתי בהם בחיים. הרפרטואר שלו מדהים, כל-כך הרבה שירים שהם הימנונים, כל-כך הרבה שירים שחודרים ללב של כל-כך הרבה אנשים - נכסי צאן ברזל ממש. המוסיקליות שלו וירטואוזיות: בקלות הוא מדלג בין טכנו, מזרחית, יוונית, חומות גיטרות וניו-וייב, מצד אחד מינימל קומפקט מצד שני האריס סאן, והכל בעברית ! כוס אמו ! (במובן הטוב של המילה). הלהקה שלו הזכירה לי את הלהקה של לאונרד כהן: יש בה עוד, יש בה חצוצרה, סקסופון, וכמובן בס גיטרות וכל השאר. את גידי רז, "על הגיטרה והסמפלר" (בצד ימין של התמונה), אני מכיר מכיתה ז'. אני לא בטוח שהוא היה זוכר אותי כי לא למדנו אף-פעם באותה כיתה, אבל היינו ביחד גם בתיכון, והוא נגן גדול ! רציתי נורא לבוא להגיד לו שלום, אחרי שלא התראינו יותר מעשור. חשבתי עלינו מופרעי הנפש של המוסיקה, שגם אחרי גיל 40 זה מלווה אותנו, אין ספק שזה סוג של מחלה. קצת היה חבל לי שהסאונד היה כל-כך סמיך, ואי-אפשר היה לשמוע כל אחד מהכלים בנפרד. אולי זו מערכת ההגברה, אולי זה האקוסטיקה של האולם.

ברי סחרוף - מונסון


באופן אישי אני אוהב את "מונסון", "לאהוב את עצמך" (לא מול המראה), "כמה יוסי", "עוד חוזר הניגון", "מפנה מקום", "החיים שממול" והיו עוד אלף כמוני שאהבו את השירים האלה, באופן לא פחות אישי ממני. הוא גם ניגן את "כפיים" של פוליקר, "עיר מקלט" של אהוד בנאי, "בום-פם" של האריס סאן, ומה שאני הכי אוהב אצלו שהוא יודע, מקרוב, שכולנו "עבדים", ורוצים להיות חופשים, "רק ממה אלוהים? ממה?" .באמת למה לא מייצרים עוד מוסיקאים כאלה ?

6. ולסיום , בכל זאת חנוכה וזו הסופגניה הגדולה ביותר שאתם יכולים להרשות לעצמכם:

שהאדום היחידי שתראו השבוע זה ריבה:
חג חנוכה פרימיום שיהיה לכם !