אני צריך שמוזיקה תשגע אותי כמו בחורה עם ביקני, כמו שבוע סקי באיטליה או לפחות כמו סרט איטלקי, ומה לא הייתי עושה כדי להחליף עם ברלסקוני ! לא ברור איך איטליה, המדינה הקתולית הזאת, גידלה ראש ממשלה שד כמו ברלסקוני (אבל זה מעורר תקוות לגבי הארץ הפוריטנית שלנו). הביקור שלו בארץ יהיה תמיד תזכורת לכך שאפשר לחיות אחרת. יש ארצות שבהם ראש מדינה שאין לו רומן עם המזכירה שלו נחשב אימפוטנט, אבל אצלנו הכל צביעות: או שאנחנו באמת לא יודעים מה עשה אריק שרון האלמן ומה עושה שמעון פרס הפרוד, או שהיד שלהם מאד כואבת . היו ימים שהיו כאן טיפוסים כמו משה דיין ועזר ויצמן שעשו מה שהם רוצים, אבל מאז כולם זוכרים רק את בן-גוריון, רבין, בגין ואפשר להוסיף גם יצחק שמיר - כדי שניכנס ממש לדיכאון. לביבי השובב לא סולחים עד היום על מה שהוא עשה - ולא נותנים לו לחיות. מה אני אומר לחיות - לחייך מתחת לשפם אסור לו. הייתי מבין אם אשתו או ש"ס לא היו סולחים לו, אבל אנחנו, מי אנחנו בכלל? זה סתם היה טיזינג (וגם קל, הייתי יכול לכתוב רק "ביבי" וזה היה מספיק), ובכל זאת ברלוסקוני הביא כמות כזאת של צבע, בדיחות, יין, שמחת חיים הוללת ועוד באמצע החורף- שמחה שלא נראתה בארצנו מאז ימי ..מי זוכר בכלל? או במילים אחרות: למה בעצם אנחנו לא יותר שמחים????
אין לי תשובה לכך (חוץ מזה שארץ נהדרת לא מצחיקים), אבל אי-אפשר להאשים את מזג-האויר, חורף מדוכדך ועגמומי יש כאן יומיים בשנה מקסימום, למשל היום ! מה שמאפשר הקשבה עם כדור אקמול, כוס תה ורקיק למיטב שירת הדיכאון של תחילת 2010. כדאי לגמור עם זה כבר ודי: Seabear, ביץ' האוס, מידלייק בד"כ משעממים אותי. הם יכולים להיות אלבומי חורף הם נוגים מידה רבה, חלמניים. בקטעים היותר קצבים שלהם Seabear נשמעים כמו Fanferlo ואז הם נסבלים. אבל כל הלחשושים האלה מוציאים אותי מדעתי, ובכל זאת ביום חורף כזה, אפשר להיענות לאתגר ולהקשיב להם. נתחיל כרגיל ממה שיותר מרגש אותי למה שפחות (למרות שבדיעבד זה משתנה כל הזמן).
Seabear - We Built a Fire
יחסית לאלבומים האחרים בפוסט הזה, זהו אלבום שמח ביותר. דווקא בצפון הקר, במדינות כמו איסלנד, שבדיה, נורבגיה וקנדה יש הרבה מוזיקה פופית חמה. האלבום של Seabear משובץ בהרמוניות, נגינת כינור שמחה, ובסה"כ יש אוירה של בקתת שלג סטודנטיאלית.
Seabear - Fire Dies Down
SeaBear - Lion Face Boy
Beach House - Teen Dream
אני לא לגמריי מבין את ההיסטריה סביב Beach House. הצמד האמריקאי מבולטימור, עם הסולנית Legrand Victoria , שנולדה בצרפת, לא מצליחים להעיף אותי. לא יודע למה קוראים לזה Dream-Pop, איפה הפופ בדיוק?? אני צריך להיות קצת חולה בשביל להיות מסוגל להקשיב להם. אולי זו נגינת האורגן המוגזמת, אולי אלו העיבודים הפרימיטיביים - יש סיכוי לא רע שאני פשוט צריך את הכיף עכשיו ומהר. יכול להיות שבלייב זה היה הרבה יותר מרגש. אבל בסוף, בסוף זה נוגע בך. צריך סבלנות+סבלנות+זמן+חורף+להיות קצת מצונן, ואז אתה מבין את זה.
Beach House - Mile Stereo
Midlake - The Courage of Others
בשמיעה של השירים הראשונים מידלייק מרתיעים עם ניגנת הגיטרות הארכאית שלהם. מה זה פה? שנות השבעים? כל הפריטות המורכבות האלו עם החליל בשיר כמו The Horn יכולים לגרום לי לאטום את אוזניי, ויותר חשוב מזה את ליבי. קולות הרקע שלהם- לא מספיק הרמוניות ביץ' בוייז, אבל הם משתלבים עם הגל של פליט פוקסס . קצת כבד עליי, ובכל זאת שיר אחד לא מזיק:
Midlake - Children of The Grounds
אין לי תשובה לכך (חוץ מזה שארץ נהדרת לא מצחיקים), אבל אי-אפשר להאשים את מזג-האויר, חורף מדוכדך ועגמומי יש כאן יומיים בשנה מקסימום, למשל היום ! מה שמאפשר הקשבה עם כדור אקמול, כוס תה ורקיק למיטב שירת הדיכאון של תחילת 2010. כדאי לגמור עם זה כבר ודי: Seabear, ביץ' האוס, מידלייק בד"כ משעממים אותי. הם יכולים להיות אלבומי חורף הם נוגים מידה רבה, חלמניים. בקטעים היותר קצבים שלהם Seabear נשמעים כמו Fanferlo ואז הם נסבלים. אבל כל הלחשושים האלה מוציאים אותי מדעתי, ובכל זאת ביום חורף כזה, אפשר להיענות לאתגר ולהקשיב להם. נתחיל כרגיל ממה שיותר מרגש אותי למה שפחות (למרות שבדיעבד זה משתנה כל הזמן).
Seabear - We Built a Fire
יחסית לאלבומים האחרים בפוסט הזה, זהו אלבום שמח ביותר. דווקא בצפון הקר, במדינות כמו איסלנד, שבדיה, נורבגיה וקנדה יש הרבה מוזיקה פופית חמה. האלבום של Seabear משובץ בהרמוניות, נגינת כינור שמחה, ובסה"כ יש אוירה של בקתת שלג סטודנטיאלית.
Seabear - Fire Dies Down
SeaBear - Lion Face Boy
Beach House - Teen Dream
אני לא לגמריי מבין את ההיסטריה סביב Beach House. הצמד האמריקאי מבולטימור, עם הסולנית Legrand Victoria , שנולדה בצרפת, לא מצליחים להעיף אותי. לא יודע למה קוראים לזה Dream-Pop, איפה הפופ בדיוק?? אני צריך להיות קצת חולה בשביל להיות מסוגל להקשיב להם. אולי זו נגינת האורגן המוגזמת, אולי אלו העיבודים הפרימיטיביים - יש סיכוי לא רע שאני פשוט צריך את הכיף עכשיו ומהר. יכול להיות שבלייב זה היה הרבה יותר מרגש. אבל בסוף, בסוף זה נוגע בך. צריך סבלנות+סבלנות+זמן+חורף+להיות קצת מצונן, ואז אתה מבין את זה.
Beach House - Mile Stereo
Midlake - The Courage of Others
בשמיעה של השירים הראשונים מידלייק מרתיעים עם ניגנת הגיטרות הארכאית שלהם. מה זה פה? שנות השבעים? כל הפריטות המורכבות האלו עם החליל בשיר כמו The Horn יכולים לגרום לי לאטום את אוזניי, ויותר חשוב מזה את ליבי. קולות הרקע שלהם- לא מספיק הרמוניות ביץ' בוייז, אבל הם משתלבים עם הגל של פליט פוקסס . קצת כבד עליי, ובכל זאת שיר אחד לא מזיק:
Midlake - Children of The Grounds
הפוסט הזה נכתב מוקדש להדר, ותודה גם לשוגייזר
2 תגובות:
אתה המלך שלי, תודה רבה! כל כך כיף לראות את דעתך על דברים שרציתי לשמוע, אתה תמיד פוגע.
ביץ' האוס אני מבין את הרתיעה, אבל לשמוע אותם בחורף שכזה זה כמו סרפר בלאד בים, במקומם הטבעי הם מסתדרים מעולה.
סיבר ומידלייק, כמובן שיש לי, וכמובן שאני רציתי לשמוע אבל לא יצא לי. מפתיע? לא ממש. החורף הזה קורא לבון איבר ואנטוני והג'ונסונים לצאת ממחבואם באייפוד.
יפה יפה.
אני מאד שמחה להשפיע. במיוחד עליך.
אגב אני עצמי טרם האזנתי למידלייק החדש -גם יומו יגיע
מצאו חן בעיני דובי הים שלך
תודה!
הוסף רשומת תגובה