החיים לא הוגנים ולפעמים בצורות די משונות. כל אחד מהאלבומים שכאן ראוי לפוסט בפני עצמו. בכל שנת 2008 שמעתי פחות אלבומים מאשר בחודש וחצי האחרון, וזה לא נפסק. אני משתדל להרחיב את היריעה למה שיותר שווה שתקשיבו לו, אבל אין מנוס מלקבץ כמה אלבומים יחד. אם אין ברירה אז אין ברירה חייבים להנות !
Gil Scott-Heron- I'm New Here
גיל סקוט-הורן נחשב לאבי הראפ וההיפ-הופ, וגם לבוב דילן השחור. סקוט-הורן התחיל לעשות מוזיקה בקולג' יחד עם חבר שלו בראיין ג'קסון. למעשה בראיין ג'קסון ניגן בלוז וסקוט-הורן התחיל לדקלם על זה שירת מחאה. אח"כ הוא גם שר שירים על ליידי די וג'ון קולטריין. תמיד היה לי בראש שראפ הגיע מג'אמייקה, הפליא אותי לדעת שכבר בשנת 1971 הוציא הורן את השיר The Revolution Will Not Be Televised, זה כמו לגלות שהיו סינטיסייזרים כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת. בכל מקרה לא ממש טעיתי, כי אביו של הורן היה מג'מייאקה, ודרך אגב הוא לא היה מוזיקאי, אלא כדורגלן (או איך שהם קוראים לזה: Soccer) בקבוצת גלסקו-סלטיק. אימו של הורן דווקא כן היתה זמרת.
כשאתה חושב על סקוט-הורן מודל 2010, ג'אנקי זקן, עייף וסחוט ומיד אח"כ על ברק אובמה - אתה ברגע הראשון מבולבל. ברגע השני אתה מתחיל לחשוב. האם בזכות אנשים כמו סקוט-הורן והמוזיקה שלו, ברק אובמה עלה? כנראה שכן. האם החיים העלובים של סקוט הורן נובעים מאפליה גזעית, מבחירות מוטעות בחיים, או מבית הרוס (כפי שהוא מצהיר בשיר הפותח של האלבום) ? כנראה שגם וגם וגם.
הקול של הורן נשאר עמוק וחודר כמו שצריך להיות, אבל היה צריך למשוך אותו ממעמקים כדי לעשות את האלבום הזה, וכך הוא גם נשמע. בשיר Me & The Devil הוא מספר שהוא צועד יחד איתו, בשיר Where Did The Night Go הוא אומר שאם צריך לשלם מחיר על מה שאתה עושה, אז יש לו חשבון גדול לפרוע. בשיר הנושא I'm New Here שכתב לו בילי קלאהן, הוא אומר: "לא הפכתי למישהו שלא רציתי להיות, אבל אני חדש פה - הראו לי את המקום". אני חושב שהבנתם את הפרנציפ, אני רק אוסיף ואומר שאל תצפו לבלוז, זה יותר טריפ-הופ.
Gil Scott-Heron - Me And The Devil
Gil Scott-Heron - Running
Lightspeed Champion - Life is Sweet ! Nice To Meet You
אלבומו השני של Devonté Hynes הוא הדבר האחר שאותו אתם צריכים בחיים. הוא נולד ביוסטון טקסס שנת 85, אבל מגיל שנתיים הוא גדל באסקס אשר באנגליה. כיום הוא גר בניו-יורק. הוא שחור-בריטי היה חבר בלהקת פוסט-פאנק-דאנס. האלבום הופק ע"י Ben Allen שהפיק גם לגנרלס בארקלי ואנימל קולקטיב, והוא מלא בשירי אהבה עצבניים-קומים. הסגנון נורא מגוון: פולק, פופ מושפע ממוזיקה קלאסית, פרוג-רוק, ועל הכל מרחף איזה חיוך של חתול מעליזה בארץ הפלאות.
האזנה חינמית לכל האלבום : כאן.
Lightspeed Champion - The Big Guns Of Highsmith
OK GO- Of The Blue Colour of the Sky
מה שמשותף לכל האלבומים בפוסט הזה, הוא הסיבוב שהם עושים על מוזיקה שחורה. השיר הפותח את האלבום, WTF, וגם השיר White Knuckles היו יכולים להיות שירים שפרינס היה יכול להוציא השנה. שילוב של R&B עם נגינת גיטרות מסוגננת, ומהירה. אבל האלבום הזה מזכיר גם את אלבום היושימי של Flaming Lips. במקור OK GO משיקגו, אבל כעת הם פועלים מלוס אנג'לס. הם זכו על וידאו ההיליכונים שלהם בפרס הגראמי בשנת 2007, אז הקוריוז המשעשע הזה עשה להם רק טוב, אבל מאז לא מתייחסים אליהם מספיק ברצינות. מבחינתי, האלבום החדש שלהם מועמד לאחד מאלבומי השנה, שלא לומר העשור (הבא), הרמקולים של המחשב שלי לא עומדים בנגינת הבס והתופים האנרגטית שלהם. זה פופ-רוק המלווה בקול סול לבן של הסולן גיטריסט שלהם דמיין קולאש. Of The Blue Colour of The Sky הוא אלבום קונספט המושפע מספר פסדו-מדעי משנת 1876 על קרן האור הכחול של השמש, ועל הצבע הכחול של השמים. ובאמת זו שאלה מאד טובה למה דווקא כחול? לא שזו לא הברקה של אלוהים, או מייקרוסופט, אבל למה דווקא הכחול הזה בשמים, ואיך הוא כזה מדוייק וטוב. אני מתעלף מכל שיר באלבום, יש בו 13 שירים והשיר העשירי נשמע רענן, כאילו האלבום רק התחיל. הנה שניים אהובים:
Ok GO - Skyscrapers
OK GO - Before The Earth Was Round
אני מת על הוידאו הזה
2 תגובות:
אני מעריץ את גיל סקוט ברמות קשות ולמעשה מדובר בפוסט שהיה צריך להיות אצלי כשחושבים על זה...
אבל לאלבום החדש פשוט חששתי לגשת. נראה לי שפחדתי להתאכזב. את שני השירים ששמת כאן אני שומע לראשונה והם לא מאכזבים אותי בכלל. הוא עדיין נשמע אמיתי. אני עדיין מסוגל להאמין לו.
גיל סקוט הרון, לא הורן. וגם, השיר של סמוג שהוא מבצע לא נכתב בשבילו אלא הוא קאבר, המקור נמצא בנהר אינו יותר מדי לאהוב, אלבום המופת משנת 2005
הוסף רשומת תגובה