לעקוב אחר הפרימיום

יום שלישי, 27 ביולי 2010

מדורת השבט - Arcade Fire



ארקייד פייר היא כיום ללא ספק אחת מחמשת הלהקות הטובות ביותר שפועלות בעולם, ולא שמישהו יכול להצביע על ארבע הלהקות האחרות ברשימה הלא קיימת הזאת. לקח קצת זמן עד שהם קיבלנו הכרה, אלבום הבכורה Funeral יצא בשנת 2004, אלבום שנחשב בעיני רבים כאלבום הבכורה הטוב ביותר של העשור הקודם, אך מטח המועמדויות לפרסים הגיע רק בשנת 2006, ביניהם מועמדויות וזכיות גם לגראמי, לג'ונו הקנדי, ולבריט פרס (בעיה שלהם שהם לא מצאו לזה מילה יותר מתאימה, לפרס הזה, הבריטים האלה, פרררבבב..). יותר משש שנים מצאת אלבום הבכורה, ואחרי שלושה אלבומים, כולל Neon Bible השנוי במחלוקת, אפשר לומר בודאות שיש כאן להקה שיודעת לעשות מוסיקה. זה לא כזה טרווילי שאחרי שלוש שנים הם עדין מצליחים לעשות אלבום רלוונטי. זה בוודאי לא טרווילי שיש צפיה לאלבום, כשיש כל-כך הרבה מוסיקה זמינה.

היום כשהייתי עם הילדים בבריכה, זה היכה בי שוב, התחושה הזו של הבורגנות. רק אתמול הייתי צעיר חסר כל, אבל עם חיות (ויטאליות) בלתי נדליית, אפילו הייתי אומר עולה על גדותיה (ולא אכחיש ואומר, שלמרות זאת לא תמיד הייתי מאושר), והנה עכשיו אני מלא לוגיסטיקה ודאגות. אלה כבר לא החיים שלי, אלא של הילד החמוד הזה (במקרה הוא העורך הראשי של הבלוג) שאני מעיף למעלה בבריכה, ותופס אותו חזרה: הוא צוחק, הוא כועס, הוא בוכה, הוא נרטב, הוא מתלהב מכדור, הוא מצפה לאמא שתחזור, ואני כאן בשביל לעזור לו שלא יטבע. האלבום של The Suburbs של ארקייד פייר מנגן בדיוק על התחושה הזו שאני חווה אותה יום-יום ושעה-שעה: בשיר "אדם מודרני" הם שרים: "אומרים שאנחנו הנבחרים, אבל אנחנו מבוזבזים", בשיר Wasted Hours הם שרים על כל שעות הבהייה המבוזבזות בילדות.

מבחינה מוסיקלית The Suburbs הוא האלבום הכי מוסיקלי שלהם, למרות שהוא אלבום קונספט, ולמילים כמובן יש חשיבות רבה ומומלץ לקרוא אותן. שיר הנושא נשמע כל-כך מוריסי, רק שיש בו משפטים: "עכשיו אתה מבין למה אני רוצה ילדה כשאני עדין צעיר, לפני שהנזק נעשה. אבל אם זה יותר מידי, אם זה יותר מידי לבקש, אז שיהיה בן". האלבום מדבר על אנשי עסקים ששותים את הדם, ילדות אבודה בפרברים, בשיר Rococ הם בוכים על הילדים המאולפים, אני מנחש ש-Empty Room הוא שיר של עוזרת הבית (בגלל הצרפתית בסוף), והשיר אומר "בחדר ריק אני יכולה להיות עצמי" (באופן אישי אני ממש לא יודע איפה "עצמי" שלי נמצא, אם בכלל). השיר"עיר ללא ילדים" נפתח במלים "בקיץ ששברתי את ידי, חיכיתי למכתבך, עכשיו אין לי יותר רגשות אליך, עכשיו אני מכיר אותך טוב יותר". עד כאן בעיקר זעם, ואז בשיר השביעי (מתוך 16!) יש כבר שינוי Half Light הוא שיר על חווית ילדות חלומית, שבה "הרגשנו חופשים" - כשקוראים את המילים, זה השיר היפה ביותר באלבום. לשיר הזה יש גם חלק שני שמתאר את התנפצות החלום, בנפילות הבורסה האמריקאית - משהו כמו משיח לא בא ולא מטלפן. העניין של המוסיקה מתפתח גם בליריקה בשיר Suburban War הם שרים: "עכשיו המוסיקה מפלגת אותנו לשבטים ". זה ממשיך כך הלאה והלאה, אני חייב לומר שאין כאן בשבילי אפילו חצי נחמה. זה אלבום יפה אבל הוא לא עוזר להתמודד עם הנושא. יכול להיות שאני אקח חופשה ולא אחשוב על המחר לכמה ימים? רגע ! כמה זה יעלה?

כדי לתת לאלבום סאונד "חם" הוא הודפס בתקליטי וניל והומר חזרה לפורמט דיגיטלי, כך שגם בקומפקט-דיסקים זה כאילו מתקליט וניל. לטעמי זה מהלך מיותר לגמריי, כי מי בכלל מאזין לקומפקט-דיסק או לקבצים דיגיטלים במערכת ראויה, וזה גם לא עובד ! יש תחושה קלה של חיץ בסאונד, כאילו מאזינים מעבר למבברנה שקופה ובלתי נגישה. סתם חבל, אפשר היה לשמוע צליל יותר מדיוק ורחב, ובמקום זה ..כבר הסברתי מה אני מרגיש.

Arcade Fire - Half Light I



להאזנה לעוד שירים מהאלבום

וממש במקרה אני מקשיב לאחרונה לחידוש יפהפה של קלסיקו לשיר של ארקייד פייר :
Calexico-Ocean Of Noise


אין תגובות:

פוסטים אחרונים וממש שווים !