Hold Time- כל הזמן "הזמן" הזה..

אחחח.. כל הזמן ה"זמן" הזה, איך שהוא בורח לנו בין הידיים, כל השנים אלה, כל הימים, השבועות, השניות. הכל מתחיל מזה שאנחנו מחכים לסופשבוע כבר מיום ראשון, ואז עבר עוד שבוע, וזה אומר שבוע אחד פחות. הגעתי לגיל שבו הגיל נהיה פתאום נושא, אני מרגיש את זה בגוף וקשה לי להתעלם (למי שדואג אני נראה בן 29 והכל עוד עובד, אבל בכל זאת... הגוף מזכיר שהוא פה כל יום בבוקר), וגם אני רוצה כבר לחיות כמו שצריך, ואני לא מתכוון מבחינה כלכלית, אני מתכוון מבחינה נפשית, ומבחינת מה ממלא לי את היום ואיך אני תופס את זה, אילו חוויות זה ממלא אותי. M.Ward גרם לי לחשוב שוב על כל זה עם השיר Hold Time היפהפה, ומאז שהוא וזואי דשנל הוציאו את She & Him, אני כבר שבוי שלו לעולמים.
כל ההקדמה הזאת מצטרפת לי עם הסרט בנג'מין בוטן שראיתי בשישי (ההקדמה נכתבה לפני כן וללא קשר). ובכן בנג'מין בוטן הוא סרט בז'אנר חדש שנוצר והוא סרטי פורסט-גאמפ. האמת שהדימיון למקור גדול מידי, כאן אפשר לראות השוואה מהממת (ותודה לגיאחה), וזה גם סרט ארוך מידי ויש בו לפחות תפנית אחת בעלילה שהופכת אותו לטלנובלה מהסוג הירוד ביותר. אבל בכל זאת יש בו תובנות שפוגעות בלב: יש את ההתבוננות בחיים, את הזמן שחולף, זה שמנוצל וזה שלא, יש את מערכות היחסים בין בני-אדם, ויש כמובן את חוויות הילדות המתוקות של כולנו.
האלבום החדש של M. Ward שעומד לצאת בקרוב הוא אלבום קאנטרי רית'ם-אנד-בלוז, אבל שלא כמו אלביס פרסלי הצ'ח'צח שהתיך אותם לפני יותר מחמישים שנה לכדי הרוקנרול היצרי, M. ward החנון יוצר שירים נו..של חנונים. השיר הראשון נשמע כמו אחד השירים הקצביים של סיימון וגרנפקל, השיר השני הוא רית'ם-אנד-בלוז כמו שעשו ההוני -דריפרס, השלישי נשמע קאנטרי והרביעי שיר אוירה, יש השפעה גדולה של רוי אורביסון באלבום וגם של הטרבלינג וילבוריז. לא אלבום מופתי, אבל בכל זאת יפה. יש בו עוד משהו מטעה, למרות שזה קאנטרי ולמרות רוי אורביסון זה אלבום של לילה, ביום הוא נשמע הרבה פחות טוב.
ובקשר לזמן M. Ward הוא מוסיקאי ששייך לדור הזה ולצעירים בני העשרים יש "בעלות" עליו, אבל המוזיקה שהוא עושה היא בעצם מזמן אחר וכל אחד בכל עשור יכול למצוא את M. Ward שלו.


M. Ward - For Beginners


M. Ward - Never Had Nobody Like You

כמו רוי אורביסון
M. Ward- To Save Me