מלחמת בחירות (ואיך יוצאים מעזה)

יותר משהמלחמה הזאת החזירה את כושר הרתעה לצה"ל, היא החזירה את כושר ההרתעה של המנהיגים שלנו. הם לא הפסיקו להיות אגונצנטרים, מגלומנים וחלקלקים, כי בוא נודה בכך צריך להיות כזה בשביל לרצות להיות ראש ממשלה. אבל באמת שבא לחבק את כולם: את ברק, את ליבני ואפילו את אולמרט ונתניהו. סוף-סוף קצת נחת מכם. סוף-סוף אתם מוכיחים לנו שאתם ראויים להנהיג את המדינה ולא משנה באיזה פוזיציה אתם בדיוק, ראש אופוזיציה או ראש ממשלה שקיבל בעיטה הביתה, אתם עכשיו סוף-סוף בסדר.
זה נראה כל-כך טוב שאתה מתחיל לחשוב, אולי נארגן לנו לפני כל בחירות איזו מלחמה קטנה. בתור מבחן לקמוס. זה נראה לי אפילו יותר זול מהקמפיינים של הפרסומאים בטלוויזיה. ולפני שיתנפלו עלי 100 עורכים, 1000 פרסומאים ו-10,000 אנשי תקשרות ואחרים שאני פוגע בפרנסתם. אני אומר שמלחמה זה לא צחוק וממש כואב הלב, והנשמה זועקת לנוכח ההרס והזוועות מעזה. וזאת למרות שאני חושב שהמלחמה הזאת סופר מוצדקת, ושאנחנו עם מוסרי, עם צבא מוסרי שעושים ככל שביכולתנו כדי שלא יפגעו אזרחים, וכדי שלא יישנו מלחמות.
אבל איך יוצאים מכל זה? איך באמת מונעים עוד מלחמה כזאת? איך מסיימים את הסכסוך הזה? נראה לי שכולנו כבר מיואשים. כבר החזרנו את עזה, ואנחנו מוכנים "לויתורים כואבים ומרחקי לכת". הייתי אומר שהגענו לרגע שבו אנחנו מוכנים לעשות הכל אבל הכל בשביל שלום, וכבר לא מאמינים שהוא בכלל יבוא. ומה יואילו הבחירות האלה בכלל ? מה זה משנה בכלל למי נצביע? אנחנו כל הזמן מתעסקים ביחסים ביננו לבין הפלשתינאים, ומרוב רגשות אשם (או נקיפות מצפון) אנחנו שוכחים מה הפתרונות.
ובכן הפתרון הוא כמובן שגשוג בעזה (עד כאן גם השבדים וגם הטורקים מסכימים), ולשם כך הגיע הזמן לחזור לבייסיק, לעקרונות הכי בסיסיים שהם מעבר לימין ושמאל (שאינם רלוונטיים יותר לא בישראל ולא בעולם). אל "חירות, שיוויון ואחווה" אל "תורה, עבודה וגמילות חסדים".
העזאתיים צריכים חירות, חופש תנועה של סחורות וחופש תנועה של אנשים וידע (ולא ידע מבית היוצר של אימפריית הרשע איראן), וזה אומר שאירופה ומדינות ערב צריכות לפתוח חלון ולפתוח דלת, ולאפשר לפלשיתנאים להשתתף במשחק שלהם, של מסחר חופשי, ומעבר חופשי של פלשתינאים בתוכם וכו'..
אותי ממש קומם שבוע שעבר בראיין אינו . במקום לחשוב מה אירופה צריכה לעשות (לייצר אפשרויות תעסוקה של פלשתינאים בעזה ובאירופה) ומה מדינות ערב צריכות לעשות (שוק ערבי משותף) הם מתפלאים כל הזמן. בשבוע הראשון של המלחמה מובראק קבע שלא יתן לפלשתינאים לברוח אל תחום מצרים. גם את זה כולם כבר שכחו.
אני חושב שזו צריכה להיות המטרה האסטרטגית של מדינת ישראל, ואפילו של העולם, לשתף את העזאתיים בשוק הערבי ובשוק האירופאי. אין אפשרות לסגור מיליון או מיליון וחצי אנשים בכלוב ולקוות שיצא מזה טוב. וזה מעבר לימין ושמאל. האפשרות האחרת היא להתראות בסיבוב הבא. גם אם יסגרו את כל המעברים בפלומבה, גם יהיה נשק לייזר ליירוט גראדים. גם אם לא יהיה שלטון חמאסי.
כל זה מתקשר לי עם שיר של זמרת R&B נוספת Anjulie מתוך אלבום שיצא בקרוב, שבהקשר שלנו מעלה קונטציות לא הכי נעימות. דרך אגב גם היא מתחפשת לאיימי וינהאוס, האחת והיחידה (!!!), אפשר לראות זאת במייספייס של Anjulie המגדיר את המוזיקה שלה כמוזיקת אינדי אלטרנטיבית. איזה אינדי ואיזה אלטרנטיבית. זה R&B, ומאייתים את זה ב-R וב-B.

Anjulie -Boom