כנציג הקהילה (של הבלוגרים) התנדבתי לשים את נפשי בכפי ולהקשיב לאלבום החדש של גולדפראפ. בסתר ליבי קיוויתי שרוקט (פוקט) הסינגל הראשון של גולדפראפ לא ממש מייצג את האלבום החדש שלה/שלהם (הם צמד לונדוני שנקרא על שמה). אופטימיזם, אופוריה, פנטזיה ורומנטיקה אף פעם לא מבטיחים טובות במוזיקה.
אני מאד מעריך מוזיקת פופ טובה, מה אני אומר מעריך.. אני מת על זה כשזה טוב. אהבתי כמו כולם, ואפילו קצת פחות מכולם, את מה שגולדפראפ עשתה באלבום הקודם שלה, בתנועת ריחוף קלה היא פסעה גם על פופ וגם על אינדי והציגה אלבום של מוזיקה משובחת. האלבום החדש, לעומת זאת, הוא שילוב של דיסקו, מיקה ושירי אירוויזיון מבית אבבא. אי-אפשר להתלונן על איכות השירים, הם כולם לא פחות מטובים, אפילו מושלמים, ממש כמו החזה של בר רפאלי בעמוד השער של ספורט אילוסטרייטד, כך שאף-אחד מהם לא מצליח להתבלט מעל כולם (צאו כבר מהאלגוריה של החזה) או להשאיר עקבות כלשהם בנפשי, באופן שאני ארגיש חייב לצעוק ברחובות, או בפייסבוק - אתם מוכרחים להקשיב לזה !!!
אני מניח שאילו הייתי נציג קהילת ההומואים הייתי מתלהב. נסו את זה בספינינג, מי יודע..אולי שם זה יעבוד. זה השיר הכי טוב באלבום:
Goldfrapp - Dreaming
Goldfrapp - Dreaming
מסטיק בזוקה? יש עוד דבר כזה? או שהכל אורביטול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה