כותרת צפויה, אפילו יותר מידי, אבל הנה, אני הראשון שכותב אותה. כל מורי ומלמדי גמרו את ההלל על האלבום החדש והמשולש של המוזיקאית, הרב מיתרית הפורטת על הנבל: ג'ואנה ניוסום. אלבום שאורכו שעתיים ואני נאחז שיתוק לאור אורכו וגם לאור הביקורת של גון בן-ארי בשבע לילות האחרון (תקראו, זה מאסטרפיס, "קריאות ייחום של עץ" זה ציטוט אחד מתוכו).
לפני פחות מעשור הייתי בסופשבוע ארוך, במלון הצמוד לחוף הכינרת. בסוף החופשה, ביום ראשון בבוקר, החלטתי לצאת לשחייה אחרונה בכנרת. בחוף המלון לא היה אף אדם. לא הודעתי לאף אחד שאני יוצא לשחות. מיותר לציין שלא היה מציל. כיוון שאני שחיין לא רע (בסגנון חזה) החלטתי להתרחק עד למצוף שהיה די רחוק (כמה מאות מטרים). חשבתי לעצמי שלא תהיה לי ברירה - אני אהיה חייב לחזור. הדרך למצוף היתה די פשוטה. בדרך חזרה החלטתי לעשות את זה במהירות בסגנון חתירה, ואז... התעייפתי פתאום, ורציתי לעצור לנוח, אבל לא היה לי על מה להישען. רק אני והכנרת (שהיא בכל זאת עמוקה), בלי אף קנה רצוץ - נשמתי נעתקה. אני לבד בים, בלי אף אדם במרחק עין, בלי שאף אחד יודע שאני בכלל כאן! אזרתי כוחות, שכבתי עם הפנים למים והתחלתי לחתור חזרה לחוף, שוב בסגנון חזה. חשבתי רק על המטר הבא, וניצלתי ! מאז אני מפחד ממים עמוקים, ומשירים יותר מידי ארוכים.
האלבום של ג'ואנה ניוסום הוא ים כזה. אומרים שהוא אלבום פרידה, אומרים שהוא אין-סוף, אני מאבד את עצמי. צריך אולי לקרוא את המילים. לא יודע...אבל דבר כזה, בלי מבנה, בלי פזמון, בלי..זה אפילו לא נשמע כמו מוזיקה קלאסית. שעתיים הארוכות בחיי.
מחשבה נוספת שעוברת לי בראש היא ההשוואה לקייט בוש. שוב.. כנראה שזה רק אני, אבל משהו בסגנון המוזיקלי ובקול הגבוה מזכיר לי אותה. רק שאצל קייט בוש יש דרמטיות מכוונת שלא נותנת לך אפשרות להישאר אדיש ולו לרגע.
כולם אומרים שאלבום משוללש זה שיגעון לא ברור (זה היה נכנס גם לשני דיסקים). יכול להיות שבעולם כמו שלנו הדרך היחידה לעשות מאלבום אישיו הוא להגדיל את העטיפה. יש שלושה דיסקים - נו אז זה כבר הרבה חומר פה, וגם עטיפות וחוברת ומה לא!? זה כבר כמעט קופסה- אז חייבים לקנות!
מחשבה אחרונה: בפורים (הגשום) יצאתי עם ילדי לתור אחר פריחת הקניונים בארצנו. בקניין איילון היו פעילויות בהשראת יון העתיקה, כולל אישה המנגנת בנבל עם טוגה וזר דפנה על ראשה. הילדים שלי התעלקו עליה (אני מזכיר לכם שבתי מנגנת על כינור וכל ילדיי מנגנים על פסנתר), האלבום של יואנה ניוסום נשמע אחרת לגמרי. למעשה הוא גם בפסנתר וגם בנבל. אבל המבנה הוא ארוך כ-47 מתרים.
האלבום הזה שנחשב כיצירת מופת (לא פחות !) גדול עלי. אולי כשאגדל :-) למעלה ניוסום מנגנת בלייב- וזה נשמע די משכנע. ולמטה השיר הכי קליט באלבום, שמהאזנה להאזנה הולך וגדל:
יום חמישי, 11 במרץ 2010
גיב מי הופ ג'ואנה
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
4 תגובות:
צודק, מה לעשות?
כולם מתעלפים, אבל כשזה מגיע לשמיעה אינטימית רק אתה והנגן, או רק אתה והמערכת, או רק אתה והמחשב - זו חוויה קשה!
אני מקשיב לג'ואנה ניוסום ברכב בימים האחרונים. לאחר ששמעתי את הכל פעם אחת עברתי להקשיב לאלבום הראשון במרוכז. עכשיו אני רק עובר לשני. ככה אפשר לעכל את זה.
משמיעה לשמיעה זה נשמע יותר הגיוני. אבל זה בכל זאאת ארוך. לפעמים אני מקשיב לשיר אחד בכמה נסיעות.
אני לא חושב שזה עושה אותי לאדם יותר טוב :-)
אולי כן?
פעם יצא לי לשמוע את האלבום, אבל אם אני זוכר נכון הפסקתי אותו באמצע.
מאז אני מפחד לגשת אליו.
3 דיסקים?!? לפעמים אלבום של שעה אני לא מחזיק.
נראה לי שאני היחיד שלא ישמע את המאסטר פיס של שנת 2010.
הדר- תאזין רק לאלבום הראשון כמה פעמים. אח"כ תחליט הלאה. צריך מוד בשביל זה
הוסף רשומת תגובה