ריווינד לפול סיימון

יותר מידי ימי גשם, ויותר מידי שעות שנת צהרים, ומלנכוליה מחלחלת לעורפי. כל חיי עברו על פני בימים האחרונים, אני מסכם אותם לעצמי - בראשי, כאילו שאני עומד ל... בערב שישי הייתי במסיבה וחיבקתי אנשים שלא חיבקתי שנים. בערב פורים פגשתי את משפחתי המורחבת, דבר שפעם היה עניין שבשיגרה, אפילו לנטל לפעמים, אבל בימים אלה הוא חזרה לעורי, לחייקי לנשמתי. במסגרת הריווינד אל מחוזות הזיכרון, חזרתי לאוסף של שירי פול סיימון. השיר Late In The Evening של פול סיימון זכור לי מהיותי ילד בגן חובה. אני זוכר אותו יחד עם "נתתי לה חיי" של כוורת.
את השיר Leaves That are Green כתב פול סיימון כשהיה בן 21. אני מכיר אותו בערך מאז שאני בן 20. זה שיר שהוא ביצע באלבום סולו הראשון שלו משנת 1965, ואח"כ הופיע גם בוצע ע"י הצמד "סיימון וגרפנקל". למטה גירסה אקוסטית המנוגנת כמו הגירסה המקורית.

נזכרתי בפול סיימון בעקבות הטור של ג'קי לוי על הרב מרדכי אלון, בעיתון סופהשבוע של ישראל היום. בטור הוא כתב (ג'קי) שכל מהות היהדות היא איפוק. איפוק מיני, ואיפוק יצרי, איפוק שמטרתו לרסן יצר אלימות, ואם ברגע האמת, רב כמו מרדכי אלון מתנהג כמו גוי- אז מה הטעם בכל זה? הוא מזכיר בדבריו את ההבדל בין זמרי הרוק היהודים לזמרי הרוקנרול הגויים, ומציין את פול סיימון, רנדי ניומן ובוב דילן (המאמר אינו מול עייני, ואני לא זוכר אם הוא הזכיר גם את לאונרד כהן), שלא מוכרים את יצירתם ואת עצמם בעטיפה של סקסיות, ופאליות גברית -בניגוד לאלביס פרסלי, ברוס ספרינגסטין, החיפושיות, רוברט פלאנט.. בעצם מי לא? (התשובה היא מרק קנופלר - לא!).
ועל כך אני עונה לג'קי לוי כמה דברים:

א. זה נכון מה שכתבת על פול סיימון, בוב דילן ורנדי ניומן ותודה שהארת את עינינו.

ב. המילה יצירה והמילה יצריות, הן מאותו השורש, ולא בכדי. זה לא שאומנות היא כל דבר שאנשים יוצרים (כפי שזרמים מסויימים באומנות מנסים לטעון), אבל יצירה יכולה להתקיים רק בעולם גשמי, ואני לא צריך להסביר את זה לשומר שבת שיודע יותר טוב ממני, ממה נובע האיסור "לא תעשה כל מלאכה" (בשבת). מצד שני יצירה היא מותר האדם מן הבהמה, והיא כל מה שרוחני באדם - בשבילי שני השירים בפוסט הזה בדיוק מייצגים את העניין הזה. Late in The Evening הוא המסיבה האגדית שלעולם לא אהיה בה, ו- Leaves That are Green הוא ההתבוננות הפנימית וההתבוננות בטבע, בעולם, אם תרצו- התבוננות ביצירת האל, באופן שנותן משמעות פואטית לקיום הפתטי שלנו עלי אדמות.

ג. אם יש דבר שהוציא את כל החברה המערבית והמפותחת ממעגל האלימות והמלחמה, הוא השיחרור המיני של האישה, והפמיניזם. כשיש שיחרור מיני, אז אין אגרסיות מיניות, ואין צורך להוציא אותן איפה שלא צריך. ואם יש מישהו שיש לו מניות עיקריות בשיחרור המיניות, הרי זהו מרן אלביס פרסלי, והרוקנרול הוא הפסקול של כל זה.