נבדק ונמצא פרימיום - חג ביצים ותפוחי אדמה שמח!

חמץ ולחם הם קנוניה של בעלי ההון שרוצים שנגיע כל יום מחדש למכולת, ונרכוש עוד ועוד מוצרים. אם לא ניקח בחשבון את הגזים שהיא יוצרת, ואת טירוף הקניות לפני החג, אזי מצה משמרת את שכבת האוזון ושומרת על איכות הסביבה. מה בכלל ההבדל בין לחם למצה? שלחם הוא יותר נפוח מאויר. ונשאלת השאלה למה אנחנו צריכים את כל האויר הזה, שבד"כ אנחנו נושמים אותו בחינם, וצורכים אותו דרך הריאות ולא דרך הקיבה ? אפילו סיבים תזונתים אין באויר הזה. אז למה מצה זה משמין ולחם מרזה?

חג המצות הקרוי גם חג הביצים ותפוחי האדמה ידוע גם במקומות מסויימים כחג החירות. בכל-כך הרבה שירים נשאלה השאלה: "מה היא אהבה?", אבל בינינו כולנו יודעים מה היא אהבה כשהיא פוגעת בנו, גם כשהיא לא טובה, אבל אף-אחד לא יודע באמת את התשובה לשאלה: "מהי חירות?". בניגוד לביצים ותפוחי אדמה שכולם מסכימים פחות או יותר איך הם נראים, גם אם כל אחד מכין מהם משהו אחר, חירות נתפשת בכל-כך הרבה מובנים שונים: לאנשי הדת היא חופש מיצרים, לאנשי החוק חופש ממעצרים, לליברלים חופש הפרט על רכושו, לסוציאליסטים חופש מרכוש, לצרפתים חופש מתחבר עם אחווה ושיוויון, לאמריקאים עם פרסומות, נשיא שחור והחופש לכבוש מדינות: ויאטנם, אפגניסטן, עירק ובקרוב גם ישראל - או שבעצם אותנו כבר כבשו.

אם יש משהו שחג החירות שלנו מלמד הוא שחופש מתחיל בראש. יכול להיות שמישהו לא הודיע את זה להילרי ולאובמה, אבל הסכסוך ביננו לבין הפשלתניאים הוא כבר לא על גבולות - מהבחינה הזאת אנחנו הוכחנו כבר כמה פעמים שהכל יכול להיפתר. מה שעומד בלב הענין הוא החופש והחירות שהפלשתינאים רוצים, והחופש והחירות שאנחנו רוצים מהם. הטעות של ההתנתקות שהתחילה עוד בהסכם השלום עם מצרים, היא הנטישה וההתכחשות של מדינות העולם, ובראשם מדינות ערב ומצרים מהפלשתנאים. מבחינתם עדיף לא לעזור לפלשתניאים, ושהזיקה תמשיך להיות לישראל. מבחינתנו אפשר ללמוד מכך שהסכם השלום לא צריך להיות רק על גבולות וביטחון, אלא בעיקר על איך אירופה וארה"ב והעולם כולו מספק לפלשתנאים מערכת חינוך ומערכת בריאות משגשגות, ועל מה שמדינות ערב מוכנות לתת, למשל: אזרחות לפלשתינאים שנמצאים אצלם כבר שני דורות, וגם אפשרויות תעסוקתיות. אנחנו מצידנו צריכים לקחת בחשבון ששני הסעיפים הקודמים לא יתממשו, ושנצטרך לעשות את הכל בעצמנו.

אם כבר חינוך ובריאות, בשבוע שעבר טיילתי בנחל קינה אשר בנגב הצפוני, כולם עסוקים בילדי העובדים הזרים, ואני רוצה רגע לעסוק בילדי הבדואים, אזרחי ישראל. אני ממש מתבייש מאיך שהמדינה שלנו לא מטפלת בבדואים. גם כאן העניין הוא לאו דווקא אדמות, אלא בעיקר חינוך ובריאות. זה הדבר היחיד שיכול לשנות את תמותה, הילודה, איכות החיים והזיקה של הבדואים לישראל. נראה לי שכולם יודעים את זה, אבל אף-אחד לא עושה כלום בנושא.

דרך-אגב, לפעמים התעמולנים מפרבדה וארץ נהדרת, מנסחים את החדשות כאילו אובמה הוא הנשיא שלנו וישראל זו איזו מדינה עויינת..אל תאמינו להם ! תשתחררו מהם! למעלה תמונה מיום המים הבינלאומי שהתקיים שבוע שעבר, אני חושב שזה מתאים גם לחציית ים סוף וגם לשאר הדברים שכתבתי פה (בדואים, פלשתינאים, מפלס הכנרת- כתבתי? אם לא אז הנה!) , וכך נראיית סטירה באמת.

לחוה אלברשטיין אלבום חדש שנקרא "ברוך הבא". בכל אוירת הרטרו שסובבת אותנו נחמד לפעמים למצוא עוגן כמו חוה אלברשטיין, שפתאום עושה אלבום שנשמע ממש כמו אלבום של חוה אלברשטיין. מי שאוהב אוהב, ומי שמרגיש בלתי מחוייב בעליל בשביל להקשיב לזה, אז לא צריך. בסוף הרי יבוא לכם.
חג ביצים ותפוחי אדמה שמח לכולכם !!