נבדק ונמצא פרימיום - הצליל הבא

נבדק ונמצא פרימיום הוא מדור ההדרן השבועי של הבלוג. היה שבוע מעניין השבוע. אני גם ממליץ לכם לעבור על האלבומים של 2009 שבעמודת בצד, עוד לא שבעתי מהם. בכלל לא, והם ממש שווים. והפעם בנבדק ונמצא פרימיום:

1. עוד 3 שירים מתוך אלבום האוסף המהמם Dark Was The Night. אני מזכיר שזהו פרוייקט צדקה שכל הכנסותיו למלחמה באיידס. שבעיקרון מעודדת שימוש בקנדומים. אז אם אין לכם בני-זוג קבועים שנבדקו ונמצאו פרימיום, תשתמשו בקונדום.

2. כבר חטאתי בכתיבה בבלוג הזה ואני הולך להפוך את זה למנהג מגונה. אז הנה עוד שיר מפרי עטי בפינת "החטאים שלי". שיר שמתאים לבלוג של מוזיקה, וגם לחורים בקונדום (אני מומחה להוציא דברים מהקשרם ולהכניס אותם להקשר אחר לגמרי- בשביל זה אני משלם לעצמי פה):
הצליל הבא
לשמוע זה לחכות לצליל הבא
אני שונא לחכות
אם יש לך מילים תצעקי אותם
אולי אם לא היו חורים
אני יודע
אם לא היו חורים
הכל היה יותר קטן
חורים זה כמו מים
חורים זה הרווח בין הדברים
פני הדברים מרחפים מעל ים התודעה שלנו
והרווח שבין תודעה לתודעה
הוא המקום
אני מצטער נורא
הוא המקום
לחכות זה לשמוע את הצליל הבא
כל הזכויות שמורות לאייל מהבלוג רדיו פרימיום להמונים

יש לי הרבה ביקורת על השיר הזה, אבל אני לא מתכוון לשנות אותו. הוא כזה וזהו. בכל מקרה תגובות יתקבלו בברכה. לקח לי המון זמן להוציא את הקישקה החוצה. כל השירה הזאת גם מכניסה אותי לדכדוך ולמנלכוליה, איזה כיף!

3. בהמשך לפוסט השבדיות שהיה פה השבוע, הנה וידאו יפהפה שמתאים לחורף שאין פה, לשיר של צמד השבדיות The Dear Tracks:
The Deer Tracks 'Slow Collision'

4. ועוד בהקשר לשיר שכתבתי. שבוע עבר גיאחה צטט בעונג שבת את בועז כהן מ-88 (תחנת רדיו שאני מאד אוהב) שכתב בבלוג המצויין שלו רעש כך:
"אני דינוזאור עתיק. לרוב האנשים שסביבי המוזיקה היא "עוד משהו". להיט שורד חודש, מקסימום חדשיים, ולא משאיר שום שריטה על התרבות. להקות טרנדיות נמחקות מהמפה אחרי אלבום אחד חלש. אנשים צעירים חמושים באיי פון, או באייפוד או בהשד-יודע-מה-המציאו-אתמול, אבל הגאדג`ט הוא המסר, ולא המוזיקה. "

וזה נכתב בעקבות דבריו של יואב קוטנר שאמר כך:
"אתה יודע? כשאני הייתי יותר צעיר אז, נגיד, אהבתי פאנק ופורטיס ומוזיקה אלטרנטיבית. הייתי מוכן למות בשביל המוזיקה שאני אוהב. לא בגלל שהייתי ברדיו. זה באמת עניין אותי. הייתי קונה טי שירטים. נסעתי להופעות באנגליה בשביל זה.
היום מה איכפת להם? זה דור שלם שלא איכפת לו מכלום. הדור הזה לא מעניין אותו כלום. זה נורא עצוב"
הגבתי במייל לבועז כהן, ומצאתי לנכון לכתוב זאת גם כאן:
"אני חושב שהיחס השונה למוזיקה נובע בעיקר מהתפרקות "האידאולוגיות"ולאו דווקא מנושא טכנולוגי, אם כי גם לכך יש כמובן השפעה כפי שציינת.
מוזיקה לצעירים היתה תמיד עם איזה ערך מוסף "ערכי" (סליחה על כפילות המילים) .למוזיקה תמיד היה לכל הפחות הערך של מרידה וכינון סדר חדש. כל עוד מוזיקה היא בגדר בידור, ולאייפוד הבורגני המעוצב יש תרומה לכך, ולהתעסקות באיכות הסאונד יש תרומה לכך, אז לא נשאר חותם.
לרוב האוכלוסיה, לעומת זאת, המוזיקה היתה מאז ומתמיד בעיקר מגדירה סוציאולוגית של קבוצות ועמים, ורק לחובבי המוזיקה המושבעים היתה גם התייחסות ערכית נוספת שמאז הפאנק ואוליי לייב -אייד לא חילחלה לציבור הרחב.
למרות כל זאת אני מתרשם שחובבי המוזיקה הרבים שקיימים היום לא רק מדפדפים שירים, אלא גם נפגשים עימם, אוהבים אותם, מתקשרים עם המוזיקאים ועם עצמם דרך המוזיקה. וגם בין חובבי המוזיקה יש תקשורת אנושית חיובית,
ועוד לא מצאתי חובב מוזיקה אמיתי שהוא רשע"
אני יותר קרוב לגיל של בועז כהן מאשר לגיל של גיאחה, אבל בכל זאת נמצא באמצע. אם נעוריו המוזיקליים של בועז כהן היו בסוף שנות השבעים, של יואב קוטנר בתחילת שנות השמונים (לילות שלמים הקשבתי לו ברדיו), אז שלי היו באמצע שנות השמונים ושל גיאחה בשנות התישעים. בכל מקרה זו לא היתה ביקורת, להיפך איזושהיא חוות דעת חיובית, ויש לי יש יסוד סביר להניח שבועז כהן אהב אותה.
אני זוכר את השנים שבהם חיכיתי שלושה שבועות או לפעמים חודש וחצי לקנות תקליט, אבל אני לא מתגעגע. היום זה גן-עדן ואני מקשיב לא רק למיינסטרים של המוזיקה אלטרנטיבית, אלא גם לדברים יותר איזוטריים, ורוכש אותם. אני חושב שהיום אני מעודד יותר את תעשיית המוזיקה מאשר פעם, בכך שאני רוכש יותר. דרך אגב זה די פשוט וזול, תקראו פה.