אגדת אליוט סמית' היא מסוג האגדות שאני לא אוהב. באמת. לא בגלל שהוא לא שר בצורה מתוקה וכואבת, אלא כי אני חושב שצער מהסוג שהיה לו אינו ראוי לההדרה. ואני יכול לצרף אל האגדה שלו את אגדת ניק דרייק וקורט קוביין וכמובן שיש המון כאלה משנות השישים צעירים שהלכו בטרם עת. אני מעדיף את פול מקרטני ואם הוא מתוקי מידי בשבילכם אז לכו על דיויד בואי, מיק ג'אגר, לו ריד, איגי פופ, לאונרד כהן ויש עוד הרבה שחיים ובועטים. דרך אגב גם רבי נחמן מברסלב והרצל מתו יחסית צעירים (קשה להאמין אבל זה נכון). אני גם לא מאמין שיש חיים אחרי המוות, אז לטוב ולרע אין מגרש משחקים אחר. יש מה שיש ואם צריך לעשות שינוי, הוא צריך להתקיים בחיים האלה, פשוט כי אין אחרים.
בכל זאת מאז מותו יש לאליוט סמית' הרבה תואמים. הנה עוד אחד, Damien DeRose שמקליט תחת השם Peasant לא הספקתי להקשיב לכל האלבום החדש שלו On The Ground אבל כבר רכשתי אותו ב-EMUSIC - זה כל-כך פשוט קל וזול אז למה שלא. בינתיים אני נהנה מהשיר והוידאו We're Good, יש שם סיפור אהבה לא ברור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה