שנה טובה ! עשור טוב ! חגים וזמנים לששון. לכבוד תחילת השנה והעשור - ספיישל מיוחד ! גל אוחבסקי מתארח כאן אצלנו בבלוג, להמליץ על אלבומי העשור שלו ! גל אוחובסקי ואני לא חברים. נראה לי שבימינו מייחסים יותר מידי חשיבות למושג חברות ושוכחים כמה גדולה יש ביחסי- גומלין אחרים: אמא, אבא, אח, אחות, בוס, ידיד, קלוגה וכו'... אפשר לחשוב שזה בגלל הפייסבוק והאינטרנט, אבל זה התחיל הרבה קודם כשדור שלם החליט שהוא צריך להיות חבר של הילדים שלו. ואם כבר אנחנו באתר שמקדש את המוזיקה, אז אני אוסיף ואומר שאני לא מרגיש חייב להיות חבר של אף מוזיקאי. טוב לי שהם שם ואני כאן. הם במקום המלכותי הזה שנקרא במה, ואני במקום הנוח הזה שנקרא צופה או מאזין. כולנו בסה"כ בני אדם, אבל בתפקידים האלה אנחנו מוציאים את המיטב שבנו. הם בכלוב של נערת סטרפטיז, ואני יושב ומתגרה.
גל אוחובסקי הוא בשבילי מורה ומצפן בכל מה שקשור בכתיבה מוזיקלית. הוא מבקר המוזיקה הנערץ עלי, ובכל מה שקשור במוזיקה לועזית הוא גם הבכיר (לא שמישהו מחלק דרגות) והידען ביותר, ועדין הכי מעודכן. פעמים רבות אני מגלה בביקורות שלו דברים שהרגשתי ולא הצלחתי להגדיר לעצמי, ועל ההארות האלה אני מעריך אותו יותר מכל. חוץ מזה, הוא לימד אותי שלא חייבים לאהוב רק אינדי ומוזיקה אלטרנטיבית, ושמותר לאהוב את ברברה סטרייסטנד, אם כי לא חייבים (ולזכותי אני אומר שאני אוהב אותה הרבה לפני שהתחלתי לקרוא ביקורות שלו). רק לפני כשלוש שנים, גיליתי בדיעבד ,שהוא היה העורך הראשי של עיתון העיר בשיא תפארתו. עיתון שבמידה רבה היה אינטרנט לפני שהיה אינטרנט: הוא היה בחינם, הוא היה מופץ בכל מקום (לא היו עוד מקומונים), הוא היה אלטרנטיבה לתקשורת הכללית, ובאותה תקופה הוא גם יצר כמה דברים שחקוקים בדברי הימים (וגם חוויתי אותם באופן אישי) כמו: שוק קח-תן (שבו קניתי תקליט משומש של קאונט בייסי מנגן דיוק אלינגטון), מסיבות העיר (על חוף הים שהיו מיד אחרי השיחרור שלי), אוסף העיר (שהיה אוסף אינדי מעולה שחרשתי). חוץ מזה אני לא צריך להזכיר את פועלו בנושא זכויות ההומואים, השותפות שלו בכתיבת פלורנטין, ארגון והנחיית העצרת לאחר הרצח, הבנאדם עושה היסטוריה. יש אנשים, שאני מכיר, שבשבילם הוא האיש הקרח מכוכב נולד.
אז בעקבות ידידותנו האינטרנטית, ובקשותיי החוזרות ונשנות (בעיקר בגלל הסקרנות) הוא הסכים לפרסם, כאן ברדיו פרימיום להמונים, את סיכום העשור שלו, איזה כיףףף! זה קצת שונה מסיכום העשור שלי (ולמי שלא מכיר, אז קוראים לי אייל), ואם אתם רוצים לקרוא ובעיקר להאזין לסיכומי העשור לפי שנים, אז הנה הם כאן, (היה ממש כיף - מרענן ומפתיע, ומלא דברים מדליקים): 2009, 2008, 2007, 2006, 2005, 2004, 2003, 2002, 2000-01,
דרך-אגב גם התגובה הראשונה בבלוג היתה שלו. אתם יכולים לבדוק.
אז הנה הם, לפי סדר סדר א,ב בלבד חמישים הדיסקים שבלעדיהם העשור של גל אוחובסקי לא היה שווה:
Adele. 19 Amy Winehouse. Back to Black Antony and The Johnsons. I'm A Bird Now Arctic Monkeys. Whatever People Say I Am… Barbra Streisand. Guilty too Beck. Sea Changes Bloc Party. Silent Alarm Bright Eyes. It's Early Morning, I'm Right awake Coldplay. Parachutes Damien Rice. O Daft Punk. Discovery Devendra Banhart. Nino Rojo Duffy. Rockferry Fleet Foxes Gnars Barkley. St. Elsewhere Handsome Family. In The Air Johney Cash. The Man Comes Around Justin Timberlake. Justified Kanye West. The College Dropout Kings Of Convenience. Quite is the new Loud Kings Of Leon. Youth &Young Manhood Keren Ann. Nolita Lambchop. Nixon La Roux LCD Sound system. Sound of Silver The Libertines. The second album Lily Allen. The Fear Madonna. Confessions on a Dancefloor Magnetic Fields. 69 Love Songs Mariam & Amadu. Tonight At Bamaku Mary J Blige. No More Drama MIA. Arular Missy Elliott. Miss E… So Addictive MGMT. Oracular Spectacular Morrissey. You Are The quarry My Morning Jacket. The Tennessee Fire OutKast. Speakerboxx Pete Doherty. Grace/Wasteland Rufus Wainwright. Poses Ryan Adams. Love Is Hell (1 + 2) The Shins. Wincing the Night Away Sigor Ros. Agaetis Byrjun Simian Mobile Disco. Attack, Decay, Sustain, Release Spiritualized. Let It Come Down The Streets. Original Pirate Material The Strokes. This Is It Vampire Weekend. Turin Brakes. The Optimist LP White Stripes. White Blood Cells Wilco. Yankee Hotel Foxtrot
זה התו האחרון של פסטיבל העשור, מעין אפילוג. וגם מצעד העשור !!!!
במצעד העשור האלבומים שאתם חייבים להקשיב להם לפני שאתם מתים. ואני מבטיח שלא יהיה ברשימה הזו שום דבר שהוא אובר-רייטד. למי שסקרן לקרוא, אז למטה נמצאת הרשימה, אבל לפני כן: הרבה דובר על-כך שאין צליל אופייני לעשור הזה, ובדיוק בשל כך רשמתי לעצמי את התופעות המוזיקליות הבולטות שהיו העשור... אתם יכולים גם כן להציץ.
היתה המון הצדקה למילה אינדי בעשור הזה, וגם לא. השוליים נהיו רחבים, המייסטרים צר, והאינטרנט תפס את חברות התקליטים בביצים. בארץ יש את גלגל"צ שחוזר על כל שיר 4 פעמים ביום, אבל לכל מי שבאמת אוהב מוזיקה יש את ההייפ מאשין והוא יכול לשמוע הכל, אבל ממש כל-כך הרבה שזה כבר קצת יותר מידי. סקנדינביה, אוסטרליה, ברוקלין, קנדה, כולם עלו על המפה בזכות האינטרנט, וכל הימנון שהושר היכנשהוא בעולם, הגיע גם אלינו לכאן. הנה התופעות הבולטות לפי שנים (ואתם יכולים ללחוץ על כל שנה כדי לקבל את סיכום המוזיקה פרימיום שבה):
2001 - הרוק חוזר: סטרוקס וגם הווייאט סטרפ התחלה חזקה ! ציינו את סוף עידן הדאנס וחזרת עידן הפוסט-פאנק: סקס- סמים ורוקנרול.
2001 - הרוך חוזר: מלכי הנוחיות, נורה ג'ונס הרוך חוזר עם סיימון וגרפנקל החדשים,ונורה ג'ונס עם הצליל החם של הסול- בלוז- ג'אז-קאנרטי בגרסה הבורגנית. וגם היו מלא סינגר-סונגרייטרס חדשים.
2001- המיינסטרים החדש: קולדפליי במחשבה לאחור הם נשמעים יותר כמו שאריות של הניינטיז, אבל הם הלהקה המצליחה ביותר העשור הזה.
2002- הפולק שולט: בק ווילקו עשו את אלבומי הרוק-אינדי-פולק האישיים הגדולים של העשור. והפולק הזה ממשיך עד סוף העשור עם קונור אוברסט ו- M.Ward
2003- השחור החדש: אאוטקאסט, ג'יי זי מהפכת ההיפ-הופ שמשלבת גם סול ופאנק שמח. וצריך להזכיר גם את ג'יי זי. בסוף העשור אלה הם בלוק פארטי וטי.וי און דה רדיו שממציאים מחדש מה זה שחור.
2005- הדאנס חוזר: LCD- Sound System הדאנס והרוק משתלבים, גם אצל דיגיטליזם וג'אסטיס.
2006- נקודת האמצע: ארקטיק מאנקיז לכאורה לא חידשו כלום, אבל צליל הרוק שלהם הוא צליל העשור, וגם נדמה שהם להקת האינדי המצליחה ביותר בעולם.
2006-כוח נשי: איימי וינהאוסולילי אלן לילי אלן מלכת הפופ האינדיאנית, ואיימי וינהאוס ברטרו סול בסגנון מוטאון לביצים, עם קעקועים והרבה חריף... וגם דאפי, אדל, קייט נאש ואח"כ גם פלורנס והמאשין.
2007- המהפכה הדיגטלית הושלמה: רדיוהאד בלא מעט סיכומים KID- A של רדיוהאד הוא אלבום העשור, אבל יותר מכך הם היו הראשונים לתת את הסחורה דיגיטלית במחיר שקובע הצרכן
2007- שנות התישעים: קלאקסונס הניו-רייב חזר? או שבסוף דווקא לא? הקלאקסונס היו בלוף, בזאת אני בטוח, אבל ה-Foals הרוויחו מזה בגדול
2008- שנות השמונים: המיסטרי ג'טס זה היה עשור של רטרו לשנות השמונים, והיו לזה הרבה חיקויים, המיסטרי ג'טז וג'ק פייאנטה עשו את זה הכי יפה.
2008 - שנות השישים: פליט פוקסס אולי כדאי לכתוב הביץ' בוייז. כי כמות הלהקות שהושפעו מההרמוניות הקוליות שלהן הן רבות
2008 - הצליל החדש וערבוב של הכל: MGMT היא כנראה הלהקה שיזכרו הכי הרבה מהעשור הזה, ולמרות שהם מערבבים כל סגנון שיש בעולם, הם בסופו של דבר המציאו משהו חדש, שזה ממש העשור הזה
2009 - המשורר החדש: פיטר דוהרטי כנראה היורש של מוריסי כמשורר הרוק החדש, ואפשר להזכיר את כל אלה שהיו: בון איוור, קונר אוברסט, ג'ף טווידי מוילקו, דבנדרה.
שכחתי להזכיר בעשור הזה את קרן אן (אישה+סינגר-סוגרייטר+ישראלית) ואינפקטד משרום, הישראלים, וגם את המוזיקה בלקנית של ביירות. אז הנה הזכרתי.
ולמצעד האלבומים פרימיום של העשור!!! זו רשימה קצת אישית, השתדלתי לתת עדיפות לאלבומים שהקשבתי להם יותר גם אם על הניר הם לכאורה פחות שווים. וחוץ מזה יוצא שאני באלבומים די הפוך מהתדמית העולצת שאני בונה לעצמי, וזה אפילו מפתיע אותי.
50-41 50. LCD Soundsystem- Sound of Silver -2007 49. Arctic Monkeys - Whatever People Say I Am, That's What I'm Not - 2006 48. M. Ward - Post-War -2006 47. John Frosciante- Curtains -2005 46. Shout Out Louds - Our Ill Wills - 2007 45. Voxtrot- 2006 44. Camera obscura - Let's get out of this country - 2006 43. R. Kelly -The Choclate Factory -2003 42. David Bowie - Heathen-2002 41. The Flaming Lips -Yoshimi Battles the Pink Robots- 2002
40-31 40. Albert Hammond Junior - Yours to Keep-2007 39. Belle and Sebastian - The Life Pursuit - 2006 38. Antony and The Johnsons - I'm a Bird Now-2005 37. The Heavy - Great Vengeance and Furious Fire -2007 36. Rihanna -Good Girl Gone Bad-2007 35. Rufus Wainwright - Realese The Stars-2007 34. Sissy Wish -Beauties Never Dies-2007 33. Amy Winehouse - Back to Black-2006 32. Evensence - Fallen -2003 31. Raphael Saadiq - Instant Vintage-2002
אם כבר פסטיבל, אז למה לא להביא תזמורת
30-21 30. The Shines- Wincing the Night Away-2007 29. Adelle -19 - 2008 28. Wilco- Sky Blue Sky-2007 27. She & Him - Volume 1 - 2008 26. 2009- Surfer Blood - Astro Coast 25. The Polyphonic Spree-The Beginning Stages of-2002 24. 2009 - Bill Calahan - Sometimes I wish we were Eagles 23. Coldplay - Parachutes- 2001 22. The Last Shadow Puppets- The Age of Understatement- 2008 21. Racheal Yamagata - Elephants....Teeth Sinking Into Heart- 2008
20-11 20. TV on The Radio - Dear Science - 2008 19. Outkast - Speakerboxx/The love below- 2003 18. 2009 -K'naan - Troubadur 17. 2009-Jack Peñate - Everything Is New 16. 2009-The Maccabees - Wall of Arms 15. 2004-Misery Is a Butterfly - Blonde Redhead 14. Band of Horses - Cease to begin-2007 13. Glasvegas - Glasvegas- 2008 12. Norah Jones - Come Away With Me- 2002 11. Mgmt- Oracular Spectacular - 2008
10-1 10. Cursive- The Ugly Organ -2003 9. Air - Talkie Walkie- 2004 8. Kings of Convenience - Quiet Is the New Loud-2001 7. Vampire Weekend- 2008 6. Foals -Antidots - 2008 5. Josh Rouse -1972- 2003 4. Morrissey - You Are The Quarry - 2004 3. Bon Iver - For Emma, Forever Ago - 2008 2. Beck -Sea Change-2002 1. Wilco -Yankee Hotel Foxtrot -2002
עדין לא תם הטעם של "פסטיבל סיכום העשור", ואני גם חייב לכם גם את "מצעד העשור" כאפילוג, אבל לפני-כן לא נוותר גם השנה על מצעד האלבומים פרימיום 2009 !!!
2009 היא לא באמת השנה האחרונה של העשור, כמו ש-1.1.2000 לא היה סוף המילניום, אלא רק 31.12.2000, אבל לך תתווכח עם 7 מיליארד קופים. בכל זאת, היא נחשבת כסוף העשור, ובתור שכזו אני חושב שהיא די מייצגת ומסכמת את העשור, אבל זה בכלל לא מה שחשוב לנו ! מה שחשוב זה שהיתה המון מוזיקה טובה, ומגוונת שעשתה לנו טוב. בסה"כ פורסמו כאן ברדיו פרימיום להמונים כ-100 אלבומים, ובעמודת הצד ניתן להתרשם מאלה ששווים. כמו בכל משטר קומוניסטי יש כאלה ששוים יותר ובדיוק בשביל זה יש מצעד. סיכום 2009 יהיה דומה לסיכום של 2008, נתחיל באלבומי הרגע ונסיים במצעד בן 20 מקומות. כי נסורת זה נסורת ומסורת זה אותה מילה אבל עם מ' בהתחלה.
פיזרתי קליפים של שירים במקום עטיפות של אלבומים כדי שתוכלו לשמוע במה מדובר, וכמעט לכל אלבום יש קישור לפוסט המקורי - שם תוכלו להאזין לשירים מתוכו,יאללה בלאגן !!!!
אלבומי הרגע
היו די הרבה אלבומים שהתלהבתי מהם לרגע, מאד נהנתי, ולא חזרתי אליהם, אבל זה לא אומר שלא היה שווה את המאמץ. בדרך-כלל מדובר על אלבומים עם להיט אחד או שנים, ולפעמים כל האלבום הוא משהו כזה נחמד ויפה, שחולף:
Bon Iver -Blood Bank - אחרי האלבום מ-2008 קצת קשה לעשות משהו כל-כך יפה, אבל היה בו לפחות שיר אחד טוב Here We Go Magic- אקספרמנטלי, אקוסטי, בכל זאת אלבום די קטן
ולמצעד האלבומים פרימיום 2009 !!! אני שומע מוזיקה בעיקר בנסיעות ברכב. יש לי באופן קבוע איזה 50 דיסקים ברכב. איך אני יודע שאלבום הוא לא "אלבום רגע"? זה פשוט מאד: כשהדיסק נמצא ברכב כמעט כל השנה, ושאני מחזיר אותו הביתה רק אחרי שנגמר המקום בתא כפפות, בתא של הכסף הקטן ובמחזיק הכוסות, אני יודע שהוא אלבום לכל החיים.
בסה"כ ישנם 20 מקומות במצעד, מקום 20 כמו בשנה שעברה, הוא לא אלבום אחד אלא כמה אלבומים. כי נורא קשה לדרג את מה שמעבר למקום הזה, ובכלל זה קשה מאד לדרג, וזה לא העיקר, אלא שכל האלבומים פרימיום האלה שווים את הזמן שלכם.
20. ואלה כל האלבומים במקום ה-20:
Dark Was The Night - אלבום ההתרמה למלחמה באיידס שכולל את נבחרת מוזיקאי האינדי המובילים, ואתם יודעים עד כמה התהלבתי ממנו. עשו לו במייספייס אתר שבו השמיעו כל יום שיר. היה ממש סטרפטיז מגרה, ובאמת באנו על סיפוקנו. אפשר היה לקצץ חצי מהשירים, בסופו של דבר נשארו ממנו כמה וכמה שירים יפים כמו של בון איוור, אנטוני הגארטי ודיויד בייראן .
Fanfarlo -Reservior- אינדי עם חצוצרה - הלהקה מאנגליה, הסולן משבדיה (אמרת מנירוסטה, איך שבדיה?) - אחד מאלבומי האינדי הבולטים השנה, אם השירה שלו לא היתה כל-כך מהאף יתכן והוא היה הרבה יותר גבוה.
Arctic Monkeys - Humbug- יש כאן מחשבה מרעננת, ארגון מחדש של הצליל, וכחלק מדיסקוגרפיה כללית של הלהקה, זה הולך להיות אלבום שהוא שלב התפתחותי שמשאיר חותם, אבל כאלבום נפרד זה די מתעתע ומאתגר למרות שלא חסרים בו שירים טובים
Wilco - The Album - אלבום של וילקו ללא שום חידושים מוזיקליים, מעיין המשך של Sky Blue Sky. מצד אחד יותר פשוט וקליט, מצד שני שירים יותר מגובשים וטובים. כיף להאזין תמיד. דוגמיות: במייספייס
19. Animal Collective - Merriweather Post Pavilion - הספגטי האלקטרוני של אנימל קולקטיב, מסתיר ערימה של שירים פשוטים ומעולים. נחשב בהרבה מצעדים כאחד מאלבומי העשור. אני לא יודע למה הם חייבים לעשות כל דבר מסובך, אבל זה היחוד שלהם
נ-ש-מ-ה 18. Antony and The Johnsons - The Crying Light - אלבום כמעט מופתי של קול הנשמה עמוק והמיוסר באמת. שירים בלוזיים קברטיים
לב שבור 17. Barzin -Notes for Absence Love- יש אלבומים מקוריים מזה, אבל אי-אפשר להתווכח עם יופי גם כשהוא פשוט. אני מתרסק על שירי הכמיעה לאהבה האלה.
מפלץ הפולק 16. M. Ward -Hold Time - אני לא צריך אותו בפרוייקט "מפלצות הפולק". הוא טוב לי באחד על אחד, כשהוא עושה את הפולק סטייל רוי אורביסון המושלם הזה.
מסע לתוך האלף השלישי 15. Fuck Bottons -Tarot Sports - אלבום עם אוירה עתידנית, אך עדכנית. דאנס-טכנו שנשמע מכאן. כנראה שהיומרות האקספרמנטליות של הצמד האנגלי עושים את שלהם . Fuck Buttons, מצליחים לארוג אל תוך הצליל שלהם את כל קולות הטכנולוגיה הסובבים אותנו: ממכונת הכביסה והנייד ועד לפקסימיליה ורעש המזגן וזאת מבלי לצטט אותם
גיטרה אחת יותר מידי 13. The Cribs - Ignore The Ignorant- קצת יותר מידי גיטרות בבת אחת, אחת מהן של ג'וני מאר, אבל אלבום רוק מעולה.
בנים בנות
12. Girls -Album- הם צמד מסן- פרנסיסקו שהסולן שלהם, כריסטופר אוואן, היה בכת נוצרית שנקראה The Children of God, אשר נוסדה בשנות השישים בימי ההיפים העליזים. כמו כל כת היא הובלה ע"י מנהיג יחיד וכל יכול, בסופו של דבר יצא שאימו עבדה כיצאנית עבור הכת בהיותה נערה, וגם אחיו הבכור נפטר כתינוק בגלל שהכת לא האמינה בהתערבות רפואית. במה שהיה קשור למוזיקה: היה אסור לחברי הכת לשמוע מוזיקה מחוץ לכת. בגיל 16 ברח אוואן מהכת ואת כל הרעב שלו למוזיקה תירגם לאלבום קסום שמשווים אותו מבחינה מוזיקלית לבאדי הולי, אלביס קוסטלו, והביץ' בוייז.
ל-Terry Urban בא החשק לעשות מיקסטייפ שבו דגימות מהאלבום של סנטוגולד משמשים כפלטפורמה שעליה ראפרים דרומיים מהשורה הראשונה כגון: Andre 3000 , T.I. ,Rick Ross , Young Jeezy יתנו את מה שהם יודעים לתת. התוצאה מלהיבה ומרהיבה, הבעיה היחידה היא שוב זכויות יוצרים, ולכן גם האלבום הזה לא יצא ! אבל איזה תענוג צרוף ומיוחד.
גלים גלים 10. Patrick Watson - Wooden Arms אלבום מאד חוויתי של להקת פטריק ווטסון הקנדית. שירים טובים, כלי הקשה, שירה מלטפת לפעמים קצת יותר מידי, תחושות של גלים, משרה רוגע אבל מורכב ואינטיליגנטי. רוק רך, אינדי מעורב במוסיקת עולם. דוגמיות: במייספייס
דיסקו איטלקי 9. Yuksek - Away from the Sea - אלבום הדאנס שאני הכי אוהב השנה. הוא עוקצני, איטלקי דיסקו ודאנס
חבורה שכזאת 8. Conor Oberst and The Mystic Valley Band -Outer South
אלבום שהוא חגיגה של חדוות יצירה של קונור אוברסט עם להקתו החדשה -ישנה (חלק גדול מהם היו נגניי אולפן באלבומו הקודם). האמת שאני לא אהבתי את קונור אובסרט קודם, אבל השירים כאן שמחים, יפים וטובים כל-כך שאי-אפשר שלא להנות. אלבום מופתי. דוגמיות: במייספייס
חלומות אלקטרונים 7. Tiësto - Klaidescope - זה מתחיל בקטע עתידנות קרחונית ח-ל-ו-מ-י בשיתוף עם Jónsi מסיגור רוס ומסתיים בלהיט כייפי של Kele הסולן של בלוק פארטי. בדרך יש שיר מעולה עם Tegan & Sara הקנדיות , Emily Haines בקטע קצת יותר ניו-וייבי, וגם שיתופי פעולה יותר "טבעיים" כמו עם Calvin Harris "שהמציא את הדיסקו", ושירי פופ יחד עם Nelly Furtado, Kianna ובנוסף קטעי דאנס אינסטרומנטלים. בסה"כ 17 קטעים שנותנים דחיפה רצינית לכל אימון וגם כיף להקשיב ברכב ובסלון.
העשור הבא 6. Surfer blood -Astro Coast- אם יש דבר שהופך משהו לצעיר, זה שהוא לא לוקח בחשבון את כל מה שכתבו לפניו. Surfer Blood עושים מוזיקה שהיא בין המכביז לבין גריזלי בר, או בין ניו-אורדר לבין (כמה לא מפתיע) הביץ' בוייז. כך יוצא שבסוף העשור הזה אנחנו בעצם חוזרים לא רק לשנות השמונים, אלא בעצם לשנות השישים
הפסיכודליה החדשה 5. Mew -No More Stories- להקה מדנמרק. הם עושים משהו בין דרים-פופ פסיכדלי מעורבב עם פרוג-רוק, ארט-רוק, שוגייזינג, אפילו מקצבים לטיניים מצאתי בו ו..דאנס, מבולבלים? במקרה גיליתי שאחרי שתי כוסיות (שזה צ'ייסרים בעברית) זה נשמע הרבה יותר ברור וטוב.
האלבום האישי של השנה 4. Bill Calahan - Sometimes I wish we were Eagles אלבום אישי, אינטימי, לואוו-פיי, אתם אוהבים את לו ריד, אם אתם אוהבים את לאונרד כהן, אם אתם אוהבים את ניק קייב, אם אתם אוהבים את ניל יאנג, את קט סטיבנס ואת מאיר אריאל , אז תאהבו גם את בילי קלאהן. קנדה-אפריקה
3. K'naan - Troubadur -
קיינן הוא קנדי שהיגר בגיל 10 מסומליה. הוא עושה ראפ עם טעמים אפריקאיים, שילוב של יוסו אונדור עם OutKast המון שירים טובים, שמחה לצד עצב, סבל וצער. מייסר ומהנה גם יחד. קליל אך מעורר מחשבות קיומיות וחברתיות. דוגמיות: במייספייס
המכבים החדשים 1. The Maccabees - Wall of Arms זה אלבום הרוק האנגלי האינדי האולטימטיבי. שירים טובים וקליטים שעדין נותנים לך תמורה פוסט פאנקיסטית אבל כזו שלא עושה דווקא, אלא מתוך אמת פנימית.
היו היה פעם בלוג מוזיקה ישראלי בשם "חוקנרול". זה היה אחד מבלוגי המוזיקה הראשונים. מאד אהבתי אותו, וכשהוא נסגר נוצר לי וואקום שהיווה את אחד הסיבות המרכזיות לפתיחת "רדיו פרימיום להמונים". במקרה גיליתי של"אחיחי", אחד הכותבים של חוקנרול, יש בלוג מוזיקה מוצלח כבר די הרבה זמן ושם ישנו פרוייקט שנקרא: "עשיריית העשור" שבו קוראים כותבים על עשרת שירי העשור שלהם. נידבתי את עצמי למשימה, וכתבתי את עשרת שירי העשור שלי. אפילו אותי הבחירות שלי הפתיעו, למעלה שתי דוגמאות, והשאר פה:
תחילת העשור, השנים 2000-2001, הצביעו על מגמה ברורה של מה הולך ומה בא. אמנם ניו-אורדר, לני קרביץ, פלסיבו, דפש מוד, ואפילו סוזאן וגה ורדיוהאד הוציאו אלבומים חדשים בתחילת העשור. גם U2 שרו את Beautiful Day ואליוט סמית' עדין הסתובב בן החיים, אבל זה היה די ברור, שאם הם לא ממש גמרו את הסוס, זו לכל היותר שירת הברבור שלהם. שקירה עשתה אנפלגד, רוקסט, נו-דאוט ועוד כמה להקות בנים הוציאו אלבומים שיהיה לנו על מה להקיא, אואזיס שרו Where Did It All Go Wrong? בון ג'ובי שרו את אלה החיים שלי , בריטני ספירס עשתה זאת שוב, ורובי ווילייאמס רכב על Supreme - וכל זאת רק בשביל להזכיר לנו כמה רע יהיה הרטרו לשנות התישעים, שיתחיל לפי הלוח הנוצרי בשנה הבאה - שנת 2010.
וממש באותה הרגע הפציעו לעולם הסטרוקס והוויאט סטרייפס, מלכי הנוחיות, זירו סבן, רג'ינה ספקטור, ג'יי זי ולילי וויין שבאו לעשות סדר חדש. המלכים מתו.. יחי המלכים החדשים !
וגם קולדפליי, אין מה לעשות חבר'ה, זה גם העשור שלהם והם התחילו אותו בכלל לא רע, חייבים להודות. מי לא נהרס מ- Trouble לחתיכות ? או התלהב מ-Yellow עד דמעות.
אם אחרי עשר שנים אנחנו עדין מבולבלים אז זה ממש אשמתנו, או בעצם באשמת גלגל"צ שנתקעו להם בשנות התישעים. זה לא שהדאנס מת, אבל הוא בהחלט פינה מקום לפוסט פאנק. זה לא שהשוגייזינג נפטר, אבל הוא פינה מקום לטונים יותר רגועים כמו מלכי הנוחיות ורג'ינה ספקטור. זה לא שהצ'ילאאוט חוסל, אבל זירו סבן בהחלט עשו אותו יותר מעודכן. זה לא שההיפ-הופ עבר מהעולם, אבל הוא קיבל חיים חדשים עם ג'יי זי ועם ה-OutKast.
ונתחיל עם ההמלצות המרעננות של מרציאנו:
2000 – The Avalanches – Since I Left You אז כמה סימפולים מרכיבים את 18 הקטעים ב-Since I Left You? הדעות בעניין חלוקות. המפיק רובי צ'אטר, טוען שבסביבות 3500, אחרים (שספרו!) טוענים שרק אלף, כך או כך, כמות הקרדיטים על עטיפת Since I Left You פשוט מגוחכת. במשך חודשים ארוכים ישבו צ'אטר ושותפו לעבודה דארן סלטמן, איש איש באולפנו והיו דוגמים קטעים משירים נידחים עד שהגיעה העת לתפילת שחרית. לאחר מכן היו מחליפים ביניהם את הדגימות ומשווים רעיונות - בלי זכויות יוצרים ובלי עניינים – השניים ממילא לא תכננו להוציא את החומרים לאור. מה שיצא בסוף הוא אלבום מסע עתיר דמיון והשראה, חוצה ז'אנרים ותרבויות. אלבום קונספט, או אם תרצו, מיקסטייפ מושקע במיוחד – שנייה לפני שהמיקסטייפ השתלט על המוזיקה.
2001 –Daft Punk – Discovery “One More Time”, מכריז צמד הרובוטים הצרפתי בפתיחת אלבומם השני ובכך למעשה פורש בפנינו את כל משנתם הפילוסופית – לא קלטתם? אין שום בעייה, נשמיע את זה שוב (ושוב ושוב) בסוף זה ייכנס ואתם תאהבו את זה! באלבום הזה Daft Punk הורידו את הרגל מהבס, החזירו את הסינת'ים והווקודרים של תחילת האייטיז, (אותם אלה שישמשו את ג'סטיס וג'סטין כמה שנים אחר-כך) והעבירו את הסיקוונסר למצב Party. ויש גם סיפור עלילה שלא ממש מעניין אף-אחד ואנימציה יפנית – האלבום משמש כפסקול לסרט Intersella 5555 מבית מדרשו של האנימטור Leiji Matsumoto – וכמובן רובוטים בשפע. חבילת דאנס-פופ מושלמתhttp://www.youtube.com/watch?v=6S3ISlvlEbs
OutKast – Stankonia- 2000 זהו אלבומם השלישי של הצמד Big Boi ושל Andre 3000, אבל זה האלבום שהכניס אותם לפנטאון. היפ-הופ דרומי בשילוב Fאנק, גיטרות מיבבות, גוספל, סמבה, דראם-אנד-בייס- בקיצור היורשים החוקים של פרינס. האלבום מספר על ממלכת Stankonia הנמצא 7 שנות אור מתחת לאוקיינוס. Stank הוא אופן ביטוי של המילה Stink הדרומי שמשמעותה Funk אבל במובן הרחב, וזה כולל תאוות בשרים הדוניזם וגם מוזיקת פאנק.
Kings of Convenience - Quiet Is the New Loud-2001 בתנועת מספרים משולבת הכניעו את הדאנס בתחילת העשור. הסטרוקס היכו בכל הכוח מכת קרטה נמרצת ומלכי הנוחיות בתרגיל איפון מהיר הפילו את הדאנס על הרצפה. סיימון וגרפנקל החדשים באו ועשו מהפכה שקטה, וגם העלו את סקנדינביה על המפה. http://www.youtube.com/watch?v=-Iiz4nGw8YQ
Jun Miyake - Mondo Erotica-2001 ובפינת השיגעון הפעם: מוסיקאי ג'אז-קלאסי יפני (שגם מלחין לפרסומות) ושעושה מוזיקה אלקטרונית ארוטית, בצירוף כלי נגינה קלאסים, וכל זה בצרפתית. את הדיסק הזה שמעתי הרבה בתחילת העשור, הוא קצת כמו פסקול של סרט. זה אמור לפעול על אזור החשק, אבל בד"כ זה דווקא עובד על אזור השכל. יכול להיות שקצת רציתי להרגיש מיוחד, אבל גם אתם יכולים. והשיר Sus-Pecte להיט ! הוא על נשיקה אירוטית תוך כדי נשיכה ודימום קל, משהו כזה: לא לנסות בבית !
JAY -Z - The Blueprint-2001 האמת שהקשבתי ולא התלהבתי, אבל אם הוא פה אז שישאר. אלבום היפ-הופ שיושב על סימפולים של קטעי סול, אבל בכל זאת דברני מידי לטעמי, אבל אהוד מאד על חובבי המגזר. בלי לספור יותר מידי, ג'יי זי כנראה עשה הכי הרבה שיתופי פעולה עם מוזיקאים אחרים בעשור הזה, ויוצא שהוא הילד השחור הכי מקובל בכיתה של האינדים החנונים. http://www.youtube.com/watch?v=LUg7G3CPos0
The White Stripe - White Blood Cells-2001 עוד רבות יתואר, יסופר ויושר אודות הצמד הלא ברור הזה שעושה מוזיקה כל-כך קליטה מגיטרה ותופים. בסוף הם לא אח ולא אחות וגם לא בת דוד. לפעמים יש קטע שתופס, כנראה שהיה צמא למשהו שדומה לפיקסז, קצת פוסט-פאנק וגיטרות אחרי כל הדאנס והפאנים הנוראיים של שנות התשיעים (בעצם פאנים הם תמיד נוראים – למה בכלל עושים אותם?). בזכות הוויאט סטרפס למושג אינדי יש עוד אישהו משמעות.
Zero 7 - Simple Things-2001 בתור ניסיון של שני תלמידים לסאונד לייצר מוזיקה, אפשר לומר ללא ספק שזירו סבן הצליחו מעל למשוער, מסחרית בוודאי וזה גם נשמע לא רע. הבעיה שלי עם זה שקצת חסר לזה נשמה. אבל האסתטיות והרעננות במקרה הזה הצליחו. נמצא הרחק מאחורי בק ווילקו אבל עדין הקשבתי לאלבום הזה לא פעם, והצלחתי להנות ולא להירדם (רישעות לשמה - ואל תדאגו הם לא ישארו ליגה בגלל זה) Air - 10000 Hz-2001 לא נעים להגיד, אבל עד היום לא מצאתי צורך לבדוק ממש לעומק את האלבום הזה.
ולסיכום של שוגייזר, שהגדילה לעשות:
The Strokes -Is this it- 2001 מאחר ויש סיכוי טוב (בלי נדר) שלא אוציא רשימת סיכום עצמאית לעשור הזה, אני יכולה לצאת בהכרזה חגיגית פה ולומר כי בראש רשימת 2001 שלי עומד גם הרכב העשור שלי- הסטרוקס. זהו העשור שבו הגעתי לגיל שלושים והיחס שלי למוזיקה התחיל להיות מושפע באופן שאינו משתמע לשתי פנים ליחס שלי לגיל שלי , ואפשר לראות את זה בהרבה פוסטים שלי. בכל מקרה, הסטרוקס הם אולי היחדים שלא מעוררים אצלי את הצורך להתנצל , להתגונן ,או להיות מרירה. הנה הרכב צעיר , שעושה מוזיקה צעירה , ונכון- לא הומצא פה שום גלגל, אבל לי זה מרגיש אמיתי וחי וטבעי לגמרי ולא פוגע באינטיליגנציה שלי או בחתירה התמידית לאותנטיות. גם שני האלבומים שבאו אחר כך היו מצויינים , אשמח לשמוע מהם עוד בעתיד. אז הנה קריאת האח להרכב שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי! בחרתי להכניס לרשימה עוד שני אלבומים שבעיניי היו חדשניים בשנה הזו , ולא ,אני לא מתכוונת ל The Best of Bananarmama שנמצא אצלי בריפיט במערכת:
Gorillaz –Gorillaz - 2001 דיימון ולהקתו הם כנראה אושיות הניינטיז שלי אבל הנה גם בעשור הזה הוא לא מפסיק לחדש ולהפתיע , עם הרכב וירטואלי מיוחד במינו.
Prefuse 73 – Vocal Studies + Uprock Narratives-2001 אלבום רענן וייחודי שיצא באחד הלייבלים האהובים עליי בהיסטוריה - WARP היפ הופ -גליצ' איכותי
שנת 2000: אוי כמה שהשנה הזו קשה מחד וכיפית מאידך לסיכום. זה לכתוב על 2000 ולהרגיש כמו ניינטיז. בשנה הזו מרוכזות כמה מיצירות המופת שלי של כל השנים ולכן אני משתדלת להיות מאד ממלכתית בבחירות שלי פה ולהניח רגע בצד את ההרכבים שגורמים ללב שלי לנתר לא משנה מה יוציאו תחת ידם.
במקום הראשון- The Doves – Lost Souls -2000 סוג של קלאסיקה מודרנית. מרגיש לגמרי מקורי ועושה את הדבר שלו. אחר כך עקבתי אחריהם פחות ופחות אבל להקות יכולות רק לאחל לעצמן אבלום פריצה משובח כזה. http://www.youtube.com/watch?v=v7PLLc3-ueM&feature=fvw
עוד מצויינים: Clinic- Internal Wrangler-2000 עוד אלבום חדשני מאד וגם בועט ואחר. אני אוהבת את השירה של הסולן פה ,סוג של אנטי גיבור. אני לא זוכרת את מי הם חיממו פה בארץ , אבל הייתי בהופעה הזו -בדיוק בתקופה של האלבום המשובח הזה. http://www.youtube.com/watch?v=eP2GDPNnUXc
Yo La Tengo -And Then Nothing-2000 Turned Itself Insider Out אז כן ,כנראה שכל אלבום של יו לה יופיע אצלי במצעדים, ולכן האלבום הזה לא מופיע במקום הראשון של 2000 , למרות שזהו אחד הטובים שלהם והאהובים עליי.
Parachutes-2000 -Coldplay גם אם נשמע מאוס כיום, הוא היה סוג של פלא מזוכך בזמנו. האלבום שהתחיל את הכל , כולל התפוח וגבינת .
Thirteen Tales From Urban Bohemia-2000 The Dandy Warhols אלבומם הטוב ביותר של הדנדיז
בזירת הצפצופים והחריקות: Gas- Pop-2000 אמביינט מופתי ממיטב המסורת הייקה פוצית של וולפגנג ווייט הבלתי נלאה
Vladislav Delay: Multila Two Lone Swordsmen - Tiny Reminders-2000 אנדרו וות'ראול -מפיק העל האגדי והאינטליגנטי ביותר חובר לקית' טניסווד , עוד יצירה משובחת מבית WARP
אני חושב שמיצינו לא? אז, זהו.. שלא!
בקרוב מצעד העשור (רק טבלת סיכום רזה) וגם הסיכום של 2009, ואם יהיה לי כוח אז גם מצעד של הלהיטים של 2009.
העשור הזה מזכיר לי בדיחה ישנה על ילד שניגן על תו אחד של הפסנתר הרבה פעמים, ואביו התעצבן עליו ואמר:" אנחנו משלמים כל-כך הרבה כסף על שיעורי נגינה, וזה מה שבסוף אתה מנגן? תקשיב לבן של השכנים שלנו, איך שהוא מנגן מנגינות עם כל הקלידים !!!" אז הילד ענה בלי להתבלבל:" אבא אתה לא מבין...הוא מחפש... אני כבר מצאתי !" אז כנראה ששום דבר חדש לא הומצא בעשור הזה, כי האנושות כבר מצאה מהי מוזיקה טובה, ועכשיו היא רק חוזרת עליה שוב ושוב. ובכל זאת בשנת 2002, לדוגמא, ישנם כמה יצירות מופת מוזיקליות, אלבומים לכל החיים, שאני לא בטוח שהיו יכולים להיווצר בעשור אחר. פסטיבל סיכום העשור ממשיך במלוא העוצמה. וגם הפעם בפסטיבל סיכום העשור הפתעה !!! גיסנו מרציאנו הצטרף לסיכום העשור, ונותן את הזוית המיוחדת שלו (וכולם ביחד: "אוהבים אותך מרציאנו!") :
2002 – RJd2 – Deadringer Deadringer היה אחד מאותם רגעים קסומים, בהם נופל לידיך אלבום ואתה אומר לעצמך: “אז ככה מוזיקה צריכה להישמע! (למה לא כולם עושים ככה?)”. הטכניקה מוכרת: העלאתם מן האוב של שירי סול נשכחים והלבשתם בביטים וסאונדים עכשוויים. כמה מרגש זה יכול להיות? Rjd2 מוכיח , במגע של קוסם, שזה יכול להיות מרגש מאוד. אלבום נוטף מלנכוליה ואירוניה עצמית, סימפולי שירה יבבנית וסינת'יסייזרים מייללים וגם כמה שיתופי פעולה מצויינים עם Mc's מוכשרים (copyright, blue print) כשכל ביט וכל ברייק נמצא בדיוק איפה שהוא צריך להיות. מאסטרפיס אמיתי - אינסטרומנטל היפ-הופ במיטבו. אחר-כך באו "בזק", לקחו את Ghostwriter וגזלו מאיתנו גם את רגע החסד הקטן הזה.
ולהמלצות שלי (ואני יודע לנגן על תו אחד בפסנתר):
Beck -Sea Change אני לא חושב שיש רשימה אחת שמסכמת את העשור הזה, ושבה נעדרים האלבומים האלה של Beck ושל Wilco (חוץ ממצעד העשור של המוזיקה העברית). זהו "תור הזהב" של האלטרנטיב קאנטרי. האלטרנטיב קאנטרי לא הומצא בעשור הזה, להיפך האלבומים האלה הרגו סופית את המושג הזה, כיוון שבק וג'ף טווידי יצאו למסע אחר. אני כל-כך אוהב את האלבום Sea Change, השלמות שבו נובעת מכך שהוא פועל על הראש ועל הרגש בעת ובעונה אחת, כמו לשכב עם מי שאתה אוהב באמת. ובאמת זה אלבום שנכתב בעקבות פרידה של בק מאהובתו, וכנראה שבשל כך יש בו כל-כך הרבה רגש. אם יש לי איזה טופ 50 של כל הזמנים אז זה אחד האלבומים. קחו למשל את Lonesome Tears, שהיה יכול בקלות להפוך לשיר אהבה סוג ב' עם מילים כמו: "דמעות של בדידות, אני לא צריך אותן יותר", בפועל זה ממריא להיות שיר בסגנון מוריסי עם גיטרות סטייל ג'וני מר. הסוד הוא כנראה בכנות והבעה המוזיקלית שבאה מהקרביים - כי אין דרך אחרת להסביר מדוע Guess I'm Doing Fine לא נשמע פתטי. נראה אם יש מישהו שיכול לעמוד בפני הבס של Paper Tiger המייבב, ובשיר הזה הוא נשמע דואב באופן הכי מורכב שבו אפשר לתאר כאב. אני לא יודע איך קוראים לחמודה שנפרדה ממנו, אבל אני רוצה למסור לה: "תודה..ויש עוד אלף כמוך !!"
Wilco -Yankee Hotel Foxtrot עוד אחד רגיש ומוכשר עד כאב - הוא ג'ף טווידי, מוילקו. כמו באלבום של בק, גם כאן הבסיס הוא מוזיקת פולק שלובשת ופושטת צורה והופכת למשהו אחר בכלל, וגם כאן כמו במקרה של Sea Change, ישנה הצלחה מסחרית גדולה, למרות (?) התעוזה. כבר בתחילת האלבום ג'ף טוויד מצהיר: "אני מנסה לשבור לכם את הלב", למרות כל הדיסוננסים המכוונים בשיר הזה הוא מצליח, ועוד איך! משפטים כמו: "אני רוצה להתקשר למשפחתי להודיע שאני אבוד על המדרכה", או "distance has no way of making love understandable". או: Our love is all of God's money - שזה כל-כך אמריקאי לחבר בין כסף לאהבה, אבל בצורה כל-כך פואטית שבה לספור שטרות ולבכות תוך כדי, ועם נאיביות כמו בשיר War on War. ובשיר "האפר של הדגל האמריקאי", הוא אומר All my lies are always wishes, ומביא סולו גיטרה שאתה לא יודע מה הוא יותר משורר המאה (שרק התחילה) או היורש של אריק קלפטון. ויש גם אופטימיות ושמחה לא ברורה כמו בשיר: Pot Kettle Black.
The Flaming Lips -Yoshimi Battles the Pink Robots יש כאלה שטוענים שזה לא אלבום קונספט, כי לא כל השירים ממש מתחברים לסיפור, אבל זה ממש לא משנה, מהעטיפה ושם האלבום, ומהרצועה הראשונה שהיא Fight Test, ולהמשךOne More Robot/Sympathy 3000-21 ולשירי הקרבות של יושימי ברובוט הורוד, אי-אפשר להתבלבל. הם מצליחים להיות רוקיים ועם זאת עתידנים . הילדים שלי אוהבים את האלבום הזה כאילו מדובר באיזה משחק מחשב, והקצה בחרו בהם כאלבום הטוב יותר של 2002, שיהיה להם לבריאות. אני מאד אוהב אותו בכל מקרה.
David Bowie - Heathen זה כנראה האלבום האבוד של דיויד בואי. זה היה אמור להיות אלבום קאמבק, ולא שדיויד בואי התקמבק ממנו, אבל האלבום הזה ממש טוב, ולא מוכר באופן מפתיע, אפילו שהוא מכר 2 מליון עותקים בכל העולם. מה יש להוסיף: שהוא נשמע יותר כמו אלבום קאברים מאשר אלבום של דיויד בואי (ובצדק יש שם קאברים לפיקסז, לניל יאנג ועוד). שכדאי לכם להקשיב לדיויד בואי שאינו יומרני ועושה "סתם" מוזיקה טובה. ושהשיר "כולם אומרים היי " - מוכיח שעם הגיל מתרככים (זה שיר שדיויד בואי כתב- קשה להאמין).
The Polyphonic Spree-The Beginning Stages of הפוליפוניק ספרי נשמעים כמו התפרצות פוליפונית של כלי מיתר וכלי נשיפה, על איזו נגזרת של החיפושיות. להקת רוחניקים שעושים רוק סימפוני. להקה של 10 זמרים וזמריות ועוד איזה 10 נגנים או יותר. אתם מבינים לבד שעצב ומלנכוליה לא יכול לצאת מזה, רק מוזיקה שמחה ומלאת בריאות נפש באופן מדאיג. אני מאד אוהב את זה.
Raphael Saadiq - Instant Vintage יש לו סיפור מאד מעניין, לרפאל סאדיק, והוא משמיע אותו ישר בשיר הפתיחה של אלבום הבכורה אינסטנט וינטאג', מספיק שנספר שחמישה אחים שלו נהרגו בתאונת דרכים. הוא ניסה לייצר סגנון שהוא קרא לו: גוספודליק סול. בתכלס הוא עושה נאו-סול וגם רטרו סול נהדר. האלבום הזה הוא מעט בוסרי אבל זה היופי שלו, בסה"כ יש בו המון שיריםנפלאים.
Norah Jones אח"כ היא הפכה למלכת הבורגנים ולנורא ג'ונס (ציטוט של גון בן-ארי), אבל בהתחלה היא נתנה שיעור באיך עושים עירבוב של מוזיקה שחורה וקאנטרי בלי שיקראו לזה רוקנרול, וזה היה נפלא. והיא חמודה בעייני בכל מקרה.
וגם ההמלצה של שוגייזר האלופה, שבדיוק עברה דירה עם הבלוג שלה: Interpol - Turn on the bright lights אני בוחרת את Yankee Hotel Foxtrot של וילקו כאלבום השנה של 2002. זו לא בחירה מובנת מאליה. היא אולי קצת מחאתית . היא בחירה שכל תפקידה למנוע בחירה של אלבום השנה המתבקש מאליו של אינטרפול. לאלבום של אינטרפול יש כמה יתרונות מאד בולטים לעומת זה של וילקו; הוא סוחף, הוא כריזמטי , הוא חי מאד. אפשר אפילו לומר שההשוואה בין האלבומים היא לא כוחות ובכל זאת, לוילקו יש משהו שלאינטפרול אין- וזו כנות . וילקו עסוקים באיך לעשות מוזיקה ואילו אינטרפול במה NME יביא אותם הכי מהר לכותרות של פיצ'פורק, ובכל זאת Turn on The Lights הוא אלבום מופתי . הוא שייך לפנתאון הוא קולע מחדש עם כל ההאזנה. http://www.youtube.com/watch?v=ckPSAy4CwvY
אלבום נוסף המומלץ ע"י שוגייזר: Hot Hot Heat-Make up the breakdown האהוב עליי מאד - הקיור פוגשים את ריק אוקייזיק(וכשחושבים על זה, גם לא מעט את סטרוקס) באלבום שהותיר מעט מאד רושם על הזכרון הקולקטיבי , אבל הנה בכל זאת שיר מצויין משם http://www.youtube.com/watch?v=6E7Tz_U-O8Y
ועוד ערימה של אלבומים מומלצים ע"י ידידתנו אורית@ אנינת הטעם (אפשר לכתוב עוד פוסט שלם רק מזה): Faultline - Your love means everything Low - Trust Cinematic Orchestra - Every Day Peter Murphy - Dust Spoon- Kill The Moonlight Experimental Aircraft - Love For The Last Time Hooverphonic-Jackie Cane Kurt Wagner & Josh Rouse - Chester Lambchop- Is A Woman Air - Everybody Hertz Azure Ray - November Baxter Dury- Len Parrot's Memorial Lift 2002 Archive – Me You All Look The Same To Boards Of Canada - Geogaddi
בזה נגמרו ההמלצות החמות, אבל יש עוד כמה אלבומים שחייבים להזכיר, אז נקרא לזה ה-B-SIDE של הסיכום:
Regina Spector -Songs איזה כיף שאוהבים אותך. יש משהו כייפי ביהודיה הזאת שאוהבת אותנו ואנחנו אותה. זה דבר מיוחד, אין לנו את זה עם וודי אלן, פעם היה לנו את זה עם הרבה גדולים כמו דני קיי, לאונרד כהן ולאונרד ברנשטיין, אבל עכשיו יש רק אותה ואולי סטיבן שפילברג ועדין לאונרד כהן. והיא גם עושה מוזיקה טובה, כאילו שהיא מישהי מהמשפחה שמנגנת שירים. למען האמת אני לא מכיר את כל האלבומים שלה, וגם לא את זה ממש לעומק, אבל השיר סמסון ששמעתי איזה אלף פעמים, עושה לי את זה, ויש עוד כמה שירים כאלה.
Coldplay A - Rush of Blood to the Head חדי האוזן הרגישו כבר באלבום הזה שקולדפליי אינה רדיוהאד, ושהיא אינה להקת מוזיקה אלטרנטיבית כלל, אלא להקה לכל המשפחה, שבעצם עושה מוזיקת פופ דביקה. זה לא רע, קצת פחות חזק מסופרגלו, אבל עובד (שוב רישעות).
Sigur Rós- () האלבום הזה של סיגור רוס זכה לכל-כך הרבה תשבוחות שאני לא יכול ממש להתעלם ממנו, אבל אותי הוא משעמם. בניגוד לאלבומים אחרים שלהם. זה אלבום מונוטוני באופן יותר מידי מאתגר.
Santna - Shaman סנטנה מתבגר יפה, שלא לומר מזדקן יפה, בראש הפוסט שיר יפה שמן הסתם אתם מכירים. לעשות את אותו הדבר כל הזמן ובכל זאת להישאר רלוונטי. בחיי שצריך כישרון גדול בשביל זה, ויש לו.
Robbie Williams - Escapology יש לי המון הערכה למיינסטרים טוב ולפופ טוב. עזבו הערכה - אני אוהב את זה כשזה טוב. רובי וויליאמס הוא שארית הפליטה של להקות הבנים משנות התישעים, והוא עושה מוזיקה טובה. אני אוהב את זה, שהוא ציני כלפי כל הכוכבות שלו. זה לא בדיוק אלבום מומלץ. רק שיר אחד יפה.
עוד הוציאו אלבומים: קיילי מינו, ברוס ספרינגסטין , פט שופ בוייז, אואזיס, גרין דיי, ויטני יוסטון , שירל קראו, קאונטינג קראו, וג'וני קש שהוידאו למעלה זכה לוידאו השנה של MTV.
אם מישהו צריך קריאת כיוון כללית אז שנת 2003 היא כנראה הכי שנת 2000 שהיתה בעולם. היא מסכמת הרבה דברים שהיו בעשור הזה, וזה קצת מפתיע בהתחשב בכך שהיא היתה די בהתחלה. בשנת 2003 קולדפליי עוד זכו בפרס הגראמי לאלבום האלטנרנטיבי של שנה. נורה ג'ונס פרצה בגדול, וסללה לאיימי וינהאוס את הדרך לגראמי שלה ולמכון הגמילה. The White Stripes הפגיזו עם Seven Nation Army, וה-OutKast שיחקו אותה באלבום מופתי. דיידו הוציאה את Life for rent, ג'יי זי הוציא את האלבום השחור שלו, Black Eyed Peas הוציאו את Elephunk עם Where is The Love ו- Shut Up. רדיוהאד יצאו עם Hail to the Thief. גם קאט-פאוור, אנימל קולקטיב, TV on the Radio ,M. Wardוהדצמבררים הוציאו אלבומים. ואם עוד חסר לכם משהו, אז פול מקרטני הוציא את Back to the World. מדונה עשתה את American Life שהוכיח שבינוניות אי-אפשר אף פעם להספיד. רוברט וואייט עשה קאמבק עם קוקולנד. בלייר יצאו עם שירת הברבורThink Tank , וגם להם עוד קראו מוזיקה אלטרנטיבית. Simply Red הוציאו את Home עם השיר Sunrise שיש לו וידאו מאד חושני על גבול הפורנוגרפי (למעלה), ואפילו רינגו סטאר הוציא אלבום. אפשר להבין לבד ש-2003 היתה שנה יפה למוזיקת המיינסטרים ואני מצדיע לכך, כי היום אין מיינסטרים מעולה וזה ממש חסר לי. טימברלייק כיכב, ו- Christina Aguilera שרה את Beautiful, אבל אנחנו רוצים לא רק להציג את כל מה שכולם מכירים, אלא להאיר את מה שאנחנו חושבים שהכי שווה להתייחס אליו. הפעם אני שותף אורח בכתיבה, את רוב האלבומים בחרו אורית@ ושוגייזר (גלי גונן), וזה בעיקר הפוסט שלהן, והכל אישי.
האלבומים שלי: cursive -the ugly organ ללא ספק אחד מאלבומי העשור, והוא גם האלבום המועדף עלי. יצירה מושלמת של רוק גיטרות בתוספת צ'לו המתארת את חייו של אורגניסט. המילים מתארות תחושת ריקנות, תשוקה ואהבה, אבל מי בכלל הקשיב להם. לפעמים זה נשמע כמו שילוב מושלם של קיור ופיקסז, ולפעמים כמו של ELO ולד זפלין. כמה פעמים פוצצתי את האזניים שלי עם השיר הזה: Cursive - Art is Hard Cursive - The Recluse
R. Kelly - Chocolate Factory R. Kelly הוא כנראה חרא של בנאדם, הוא ראפר סופרסטאר שחושב שמגיע לו הכל ומנצל בחורות בצורה גועלית (ככה שמעתי, מה אני מסתובב איתו בהאמר-לימוזין), אבל כמו כל ראפר הוא משחק אותה בשירים מאוהב. האלבום הזה הוא באמת בונבוניירה, הוא בא לו אחרי תקופה לא משהו, ואפילו מצורף אליו אלבום כבונוס אלבום שלם שנגנז. במהדורה המפוארת של האלבום יש חוברת שבה הוא משתפך ומודה לכל המעריצים שאוהבים אותו. הבונבוניירה הוא אחד מאלבומי הסול הטובים של העשור. ואהבתי את כל הביטים שהזכירו לי את אלבום המים של סטיבי וונדר. R. Kelly - Ignition R. Kelly - Step In The Name Of Love
Josh Rouse -1972
לא יודע למה האלבום הזה נקרא 1972 (חוץ מכך שזו שנת לידתו של ג'וש ראוס), לי זה נשמע אלבום משנת 2003. ג'וש ראוס, סינגר-סונג-רייטר הוציא אלובמים אישים נחמדים עד לפריצה באלבום הזה בזכות המפיק Brad Jones, שבטוויסט נחמד הפך את באלבום לחגיגה של אמריקנה משולבת בפאנק, פיוז'ן, ומקצבים לטיניים א-לה סטילי דן. עדין יש כאן שירי לילה אישיים, למשל Under Your Charms, ומבחינתי זה אחד מהאלבומים הכי אהובים עלי בעולם. Josh Rouse : Love Vibration
evanescence -fallen
משמעות המילה "אוונסנס" היא המצב הנתון בו נמצא חומר או גורם כלשהו כאשר הוא נעלם, מתפוגג, מתכלה או מתמוסס בצורה פתאומית, מתאים מאד לשם הלהקה, שהפתיעה בגדול והתפוגגה במהירות. אלבום הבכורה של להקת הרוק הגוטית נמכר בלמעלה מ- 7 מיליון עותקים ברחבי העולם. האם מדובר בתחליף גראנג' או בתחליף מטאליקה לא ברור. זה היה הדבר הקרוב ביותר לרוק כבד שהצליח בעשור הזה, ומצידי היה מספיק רחוק מהז'אנר כדי שאני אתחבר ללהיטים הספקטקולרים, והמאד קליטים שיש בו. אלבום שהעיר אותי בהרבה מאד נסיעות ארוכות בחשכה.
Dido - Life for rent כן, יש לי ביצים גדולות. לכתוב שמלכת גלגל"צ, זמרת המרגרינה של העשור הזה, אהובה עלי. יש אנשים שחושבים ש"נורא" ג'ונס (אין כאן טעות כתיב, זה ציטוט של גון בן ארי) היא נוראית מספיק, ושלא צריך להוסיף חטא על פשע. אז אני אוהב את נורה ג'ונס וגם את דיידו. Dido - Life for rent
רק בשביל הפרוטוקול אני אוסיף ואומר שמאד אהבתי מאד השנה גם את OutKast , Black Eyed Peas. ועכשיו (אני גם בתפקיד המנחה), האלבומים של אורית@:
Beth gibbons- out of season
אלבום הסולו הראשון והיחיד עד כה של סולנית פורטיסהד בשיתוף פעולה עם פול ווב בסייסט טוק טוק שידוע גם בכינויו רסטין מן, הוא אחראי גם על ההפקה, מיקסים ואפקטים. הקול המהפנט שלה וההשפעות שליוו אותה הן של נינה סימון ,בילי הולידיי וניק דרייק בהחלט מורגשים באלבום הזה. זהו אלבום שיצא בארה"ב ב-2003 אך בבריטניה יצא כבר בשלהי 2002 . השירה של בת' גיבונס מרגשת אותי ומרגיעה בו בזמן, וכולי תקווה שתוציא סוף סוף אלבום סולו נוסף, בלי שתיפסק פעילותה של פורטיסהד שהאלבום האחרון שלהם ת'רד שיצא בשנה שעברה, הוא אלבום השנה של 2008 בהרבה מאוד מגזינים, אתרים ובלוגים. youtube.com/watch?v=Dh6KiuCMmzE&feature=related
nina nastasia- run to ruin
זהו האלבום השלישי של הזמרת כותבת האמריקאית מי שעומד מאחורי ההפקה והפצת האלבומים שלה הוא סטיב אלביני ,איש רב אשכולות וחבר בלהקות נויז ,כיום בלהקת שילאק. נידלקתי על האלבום הזה במקום ממש לא צפוי כשהתיישבתי לקפה וספר בחנות סטימצקי בגן העיר .יש שם חנות דיסקים קטנטונת ,ופתאום המוזיקה הזו היתה ברקע, כבר לא יכולתי להתרכז בכלום, קמתי ורכשתי את הדיסק הזה. youtube.com/watch?v=VvlVCktqJ8I
animal collective- Campfire Songs
האלבום השלישי של אנימל קולקטיב. ובו חמישה שירים .האלבום הוקלט בטייק אחד. שלושת החברים המשתתפים באלבום הזה הם אבי טייר,פנדה בר, ודיקין שזוהי הפעם הראשונה שהוא משתתף בהרכב הזה. עם האלבום הזה אני מרגישה בטבע, בפיקניק בלי לצאת מהביתJ youtube.com/watch?v=z4xG5kFHrC0&feature=related m. ward - Transfiguration of Vincent אלבומו השלישי של מ. וורד , שמו נלקח מאלבום בעל שם דומה של ג'ון פאהי, שמתייחס לחייו ומותו של וינסנט אובריין, חבר טוב של וורד. השיר ה-14 באלבום הוא לטס דאנס בביצועו של דיוויד בואי. מ. וורד הוא מסוג האומנים שאתה מתאמץ לשמוע כל מילה, הוא איש של מילים שמדברות וחודרות אליך לא רק באלבום המתאבל הזה אלא גם באלבומיו האחרים. youtube.com/watch?v=PSQzGdDdflw
massive attack 100th windows אלבומם הרביעי של מאסיב אטאק, הרכב טריפ הופ משובח ששותפים בו רוברט דל נאג'ה, וניל דיוידג', כולל קולותיהם של הוראס אנדי ושינייד אוקונור, ודיימון אלברן. חברים אחרים בהרכב, אנדרו ואוולס עזב זמן קצר אחרי האלבום הקודם מזאנין וגראנט מרשל לקח שנת שבתון לגדל את ביתו הקטנה. האלבום הזה עורר חילוקי דעות בגלל שינוי הסיגנון לעומת שלושת האלבומים הקודמים , אבל אני אוהבת גם שינויים והיתה תקופה ששמעתי את כל האלבומים ברוטציה. .youtube.com/watch?v=tVoH6ZTDrD0&feature=fvst youtube.com/watch?v=XFuTEtBGEtk&feature=related
האלבומים של שוגייזר (גלי גונן):
four tet rounds Four tet ,הלוא הוא קירן הבדן, בעבר חבר בהרכב פרידג' . התואר "אלקטרוני" עושה עוול למוזיקה הזו. היא מתכתבת עם פולק ורוק וגם היפ הופ וג'אז. 2003 היא כנראה כבר שלהי תור הזהב של האלקטרוניקה. עידן שבו אמנים כמו אפקסט טווין ,אורביטל, פיוצ'ר סאונד אוף לונדון ומאוס און מארס כיכבו בפלייליסט שלי. למוזיקה הזו של הבדן יש מקום גם היום. גם תמיד, ובכל מקום. youtube.com/watch?v=M2dPYRhSb4c
my morning jacket -it stil moves
אם אני צריכה לסכם את רגעי השיא בהיכרות שלי עם My Morning Jacket בסדר עולה-
1. מפלצות הפולק -אלבום בו ג'יימס מצליח לקחת צעד אחורה עם שירת התהודה שלו ולתת גם למרכיבים האחרים של הסופרגרופ הזה (M Ward וחברי ברייט אייז) להתבטא. צריך גם לדעת להיות שחקן קבוצתי ולמוזיקאי עם נוכחות כמו של ג'יימס זה לא מובן מאליו.
2.הביצוע של ג'ים ג'יימס הסולן וקלקסיקו לשירו של דילן Going to Acapolco ב"אני לא שם". 3. האלבום המעולה הזה. הרכב הקאנטרי -רוק מלואיסוויל קנטאקי , נחשב בעיני רבים למוביל ולמרכזי בז'אנר. האלבום הזה היה אלבומם השלישי והראשון בחברת תקליטים גדולה. אם תשאלו אותי,יש לי הרגשה שהם עוד יגיעו לארץ. youtube.com/watch?v=Zz8qn1_iQ5w
outkast - speakerboxx/the love below
הסרט "היט" של מייקל מאן מפגיש שני שחקני על על גבי מסך אחד: פאצ'ינו ודה נירו. לגבי הסרט (שאגב סצנת המרדף בו היא מסצנות המרדף הטובות שראיתי) נטען ששני השחקנים לא נפגשו כלל, פרט לסצנה אחת של קתרזיס. יש בזה משהו מבאס. כמעט כמו לראות את הפיקסיז בסרט quietloudquie ,יושבים דומם וממתינים לתחילת ההופעה מבלי לדבר בינהם. כמעט כמו לראות את חברי סיינפלד יוצאים ממתחם מנהטן בסאבוויי ומוציאם עצמם מחוסרי מילים. ברגע שעזבו את הזירה הטבעית שלהם הם לא מסוגלים לתקשר אלו עם אלו.
בכל מקרה ,כל ההקדמה הזו היא כדי לומר Speakerbooxx וThe love below הם שני אלבומים נפרדים .כל אחד מהם הוא אלבום סולו של זרוע אחת מהצמד שנקרא אאוטקסט. ולמרות הניתוק הזה, היצירה הזו מצליחה להיות מרתקת , מגובשת וזורמת לאורכה ולרוחבה. האלבום היחיד עד כה בסיכומי העשור שנמצא אצלי ברשימת 50 האלבומים של אי פעם.
עוד אלבומים שכולם ממליצים עליהם בשנת 2003: Calexico - Feast of Wire Yo La Tengo – summer sun Sufjan Stevens – greetings from Michigan the great lake state Lost in Translation - original soundtrack Broken Social Scene - You Forgot It in People The Shines - Chunts Too Narrow New Pornographers - Electric Version Belle & Sabastian - Dear Catastophe Waitress
The Postal Service - Give Up
Magnolia Electric Co. - Songs: Ohia The Linetines - Up The Braucket
If you are an artist (or represent an artist) being featured on this blog and want us to remove a song, please e-mail to us and it will we removed ASAP
סיכום האלבומים 2010
