חג פורים שמח עם לילי אלן !

שנה שעברה חגגנו את פורים עם אמן התחפושות דיויד בואי, וכתבתי שבעצם האפשרות לצחוק על עצמנו, ולהתחפש למשהו אחר, היא גם האפשרות להתקדם, להשתנות, להשתפר ולהגיע לעתיד טוב יותר. וזאת בניגוד לתרבויות שלוקחות את הדברים ברצינות תהומית ולכן גם נתקעות.

השנה חשבתי שהכי מתאים ושמח לחגוג עם לילי אלן ה"פושעת" שמתחפשת באופן קבוע לילדה טובה עם שמלת נשף ורודה. זה גם מתאים בתפר שבין יום האישה לחג פורים. לא מזמן יצא לה אלבום חדש וכתבתי גם ביקרות עליו שמתפרסמת כאן:

הלכה התמימות נשארה המתיקות. איכשהו לילי אלן הצליחה לעשות את זה: אלבום פופ שמדבר על נושאים שמעניינים בנות 20 ולא רק בנות 12, ובכל זאת למרות שהיא מתפשטת מהתמימות היא נשארת מתוקה. על עטיפת האלבום אפשר לראות אותה מתרווחת על אותיות שמה שהולך לפניה, עם שמלה נשף ורודה טיפוסית להופעותיה , כאשר רגליה פשוטות כלפי מעלה, יחפות, כאילו היתה שיפרה באחת ההתמתחויות שלה באח הגדול, רוצה לומר: "עד עכשיו הקשבתם לבחורה, עכשיו הקשיבו לאשה.." . כבר בשיר השני של האלבום היא עושה איתנו חשבון נפש שבו היא פורסת בפנינו את כל קורותיה מאז אלבומה הקודם: התפשטתי, התקרחנתי, השמנתי, אני כבר לא יודעת את נפשי מה טוב ומה רע, וברקע מנגינה שנשמעת בעת ובעונה אחת פופית אבל בכל זאת עם נימה של רצינות מתאימה. בשיר הרביעי "22" היא מדברת על נשים שהתקרבו כבר לגיל שלושים, וחייהם המפוספסים מאחוריהם.

לילי אלן היא זמרת יוצרת, או במילים אחרות סינגר-סונגרייטר, תואר שבדרך כלל לא כורכים עם זמרת פופ. היא ממשיכה כל הזמן לשמור על תדמית הנערה מהדלת ממול. באנגליה זה נקרא Mockney שזה שילוב של שתי מילים Mock Cockney כלומר כמו-קוקנים, כמו מעמד הפועלים האנגלי אבל בפועל בורגנים ממעמד הבייניים העליון, במקרה שלה נערת פופ (יש דבר כזה?) מפורסמת .

האלבום נפתח בשיר Everyone's At It שיר שכל בוגרי עלה ירוק יכלו לאמץ. לילי אלן מתחילה את הגמילה בשיטת השלבים. קודם כל היא מודה בבעיה ומציעה לנו גם כן להודות בכך. מוטיב השמש שמשזפת את האמת העירומה חוזר שוב ושוב. נראה שלילי אלן מעדיפה לחזור הביתה אל המיטה החמה ומוכנה לוותר על בילויי הלילה הסוערים. אבל גם זה לא קל: בשיר I'ts Not Fair לילי אלן מספרת על כך שנסיך חלומותיה ממש גרוע במיטה. זה יכל להיות משעשע אבל זה נשמע שזה אמת מתסכל.. פופ מתוק אבל לא שמח כלל. מוטיב האביר הלבן שמאכזב חוזר שוב גם בשיר I Could Say בו היא מציעה אפשרות אחרת להתקדמות מגיל 22, התפכחות מפוקחת מאהבה נכזבת. למרות המקצב המלבב והקלידים הכינורתייים זהו עוד דאונר רציני. לילי אלן בגמילה, בהתפכחות והיא מביאה לנו את כל פניה המורכבות של המציאות הנוכחית שלה. ראיתם את הקדימון בפאפרצי חשבתם שהסלבריטאים עושים חיים, אבל יש תפנית בעלילה אני ממש כמותכם מוקנית, סליחה קוקנית רוצה אהבה.

את כל המילים לאלבום כתבה לילי אלן, ואת המנגינות הלחין גרג גרסטין מלהקת The Bird & The Bee שהפיק את האלבום האחרון של בריטני ספירס, את קיילי מינו אבל גם את Beck, Flaming Lips ואת Ladyhawk והוא כנראה אוחז בנוסחא שמצליחה לעשות מוזיקה קליטה אבל בכל זאת שאינה שחוקה. פופ אבל עם זרמי אינדי תת קרקעיים מתחתיו. והוא מצליח בכך למרות שהפזמון של Who'd Have Known מכיל בדיוק אותם 4 אקורדים של השיר Shine של לא אחרים מאשר Take That, מה שדרש אישור מיוחד של הלהקה , שהתקבל, כדי לצרף אותו לאלבום.

באמצע האלבום בדיוק לפני שאנחנו כמעט מתעייפים מאותה המנגינה ואותם מילים יש שינוי כיוון לשיר Never Gonna Happen שהוא כולו קריצה סטייל ביירות עם אקורדיון ומקצב בהשפעות בלקניות. השיר Fuck You הוא פוליטי לחלוטין ומיוחס בעיקר לג'ורג' בוש, ולסגולותיו השונות, הוא גם נשמע עולץ במיוחד בניגוד לרצינות של שאר האלבום. וכך היא מצליחה בשיר אחד לאחד את כל מה שהיא כעת: בוגרת ושובבה, לא דופקת חשבון אבל בחן ומתעסקת בנושאים רציניים אך מזווית של אישה צעירה.

כבוד ועוד כבוד צריך לתת ללילי אלן התקווה הלבנה של הפופ העולמי שגם הגשימה. זה לא קרה אף פעם למדונה, שהכל עובר מולה, וכנראה שבריטני ספירס כבר אף-פעם לא תודה שיש לה בעיה ותצליח להתרומם לעוד אלבום ראוי באמת שלה. לילי אלן עושה אלבום נשי שגם בנים יכולים להנות ממנו וכמובן בנות יותר צעירות. הוא פופי ורציני, הוא כייפי אבל גם מריר. הלכה התמימות נשארה המתיקות.

וכדי שבכל זאת יהיה לכם פורים שמח , הנה לילי אלן שרה לג'ורג' בוש Fuck You, בזכות שירים כאלה אובמה הפך לנשיא ארה"ב:

Fuck You - Live @ Bowery Ballroom, NYC