מאז יצירת המופת The Ugly Organ אני מכור לצליל הגרנג'י (במקרה הזה קוראים לזה פוסט-הארדקור,שיהיה..) של להקת Cursive האמריקאית ולקול של
Tim Kasher שנשמע לוחש וצועק בעת ובעונה אחת, ומזכיר את רוברט סמית' מהקיור. ועכשיו יצא להם אלבום חדש Mama I'm Swollen אלבום מגובש , שנשמע טוב גם בהאזנה מלאה לכל שיריו, גם אם אין בו קליימקסים מטריפים כמו באורגן המכוער. עם משפטים כמו "I'm in My Best when I'm at My Worst" , ועם שירים כמו We're Going to Hell, אני חושב שמוריסי היה יכול לקחת קצת דוגמא מאיך עושים הפקה רוקית אבל לא מעצבנת. מעניין מה היה קורה אילו דניאל לנוואה ובראיין אינו, המפיקים של ,U2 היו מפיקים את האלבום של קורסיב. טוב לא היה יוצא מזה. כבודו של אינו במקומו מונח, אבל ראבק הבנאדם הלחין את מנגינת הפתיחה של Windows (וקיבל על זה גם מיליון ליש"ט)- זמנו עבר. ובקשר לקורסיב, אם אתם אוהבים שילוב של הפיקסיז והקיור- לכו על זה. הנה שלושה שירים יפים שאתם בטוח תאהבו:
2 תגובות:
הפיקסיז והקיור - הגדרה קולעת! :)
זה היה ברגע של הארה :-)
הוסף רשומת תגובה